כל מה שאתם חייבים לדעת על ליל הסדר שחל במוצאי שבת!

כל מה שאתם חייבים לדעת על ליל הסדר שחל במוצאי שבת!

יעקב א. לוסטיגמן

 

חג הפסח הוא חג מיוחד במינו, מעבר לחלק הרוחני שלו כחג הגאולה,

והזמן שבו יכול כל אדם לצאת מעבדות מחשבתית לחירות אמיתית,

הוא גם חג שמצריך הכנות אינטנסיביות מאוד כדי שנוכל לקיים כראוי

את מצוות החג. הניקיונות, החיפוש אחר כל פירור של חמץ, ביעור החמץ

בפועל, הבישולים לליל הסדר וההכנות הרבות לקראת החג, כל אלו מהווים

חלק נכבד ואפילו עיקרי בכל הקשור לקיום חג הפסח כהלכתו.

כשחל ליל הסדר במוצאי שבת, הכל מסתבך לכאורה. מתי שורפים את החמץ?

בשבת? חס וחלילה! אז בודקים חמץ יומיים קודם ושורפים יום קודם? ואחרי

ששרפנו את החמץ ביום שישי מותר לאכול חמץ בשבת? ומה קורה עם ההכנות

לליל הסדר, צריך לבשל הכל מערב שבת? זה לא תמיד קל ולא תמיד אפשרי.

בקיצור… מורכב למדי… אבל אם נמשיך לקרוא עד הסוף הכל יהיה יותר קל

בעזרת ה'. הבעיה הגדולה היא שלא תמיד אנחנו נערכים מראש כראוי, ולכן

עלולים להסתבך כשמגיע רגע האמת.

השנה, שנת תשפ"א, (2021)זה קורה! חג הפסח מתחיל במוצאי השבת, וערב

פסח עצמו חל בשבת. זה מאוד נדיר שזה קורה, הפעם הבאה שזה יקרה צפויה

בעוד ארבע שנים, והפעם שלאחריה תהיה רק כעבור 20 שנה! במניין לוח השנה

הלועזי זה יוצא בשנת 2045.

לכן פנינו לגאון רבי אליהו שלזינגר, רבה של שכונת גילה בירושלים, וביקשנו שייתן

לנו הדרכה מעשית, איך מתכוננים ואיך חוגגים את ליל הסדר שחל במוצאי שבת קודש.

הרב שלזינגר נענה בשמחה, ולהלן הדברים שזכינו לשמוע מפיו:

 

בישולים בחג

 

קודם כל צריך לדעת שבשונה משבת, שבה אסור לבשל בשום פנים ואופן, בחג, אם הוא

חל ביום חול, מותר לבשל מאכלים, אבל אסור להדליק אש לשם כך, וההלכות קצת מורכבות.

אנחנו לא נעסוק הפעם בהלכות בישול בחג, ורק נציין שמי שלא הספיק לצלות את הזרוע

בערב החג או לא יכול היה לבשל את כל מאכלי החג מלפני השבת, יכול לבשל גם בחג,

אבל צריך להתייעץ לפני כן בפרטות עם רב מורה הלכה וללמוד היטב את הדינים התלויים

בזה, כדי שלא להיכשל באיסורים חמורים. מי שלא למד את ההלכות הללו כראוי, מוטב

שלא יתקרב לכיריים בחג, ויתייחס לחג כאילו היה שבת, וכך יינצל מאיסורים חמורים.

אחרי שהקדמנו את ההקדמה הזאת, נחזור לעסוק בכל העניינים של ההכנה לחג הפסח

ועריכת ליל הסדר במוצאי השבת.

 

שבת הגדול

 

'שבת הגדול' זה כינוי לשבת שלפני חג הפסח. בדרך כלל, כשחג הפסח חל באמצע השבוע,

יש הפרש של כמה ימים בין שבת הגדול ובין 'חג הפסח', ולכן זו שבת שמוקדשת לדרשות

של רבנים, בכל תפוצות ישראל. הרבנים נושאים דברים בבתי הכנסת ומכינים את הציבור

לקראת פסח, כשבכל פעם הם עוסקים בהלכות אחרות הנהוגות בחג הפסח ושצריך לדעת

אותן בערב הפסח כדי להתכונן לחג כראוי.

השנה, שבת הגדול היא שבת הצמודה ממש לחג ואין שום הפרש בינה ובין החג, ולכן זה

מועד מאוחר מדי לעסוק בהלכות הנצרכות במהלך ההכנות לחג. בשל כך נוהגים להקדים

את דרשות 'שבת הגדול' לשבת אחת קודם. שמונה ימים לפני חג הפסח.

כמו כן נוהגים לומר בשבת הגדול את החלק המרכזי מתוך 'הגדה של פסח', והמנהג הזה

מקיימים אותו גם השנה בשבת הגדול למרות שהיא צמודה לחג הפסח, משום שכמובן שאין

כל מניעה לומר את ההגדה כנהוג, גם בשבת.

 

תענית בכורות

 

לפי ההלכה, כל בן בכור במשפחתו, צריך בעיקרון לצום ביום שלפני חג פסח,

היום המכונה בהלכה 'ערב פסח'. נדגיש שלא מדובר על הלילה, ליל הסדר,

אלא ביום שלפני החג, שהשנה כאמור יחול ביום שבת. בגלל שהצום קשה

מאוד לאנשים בזמן הזה, הקלו גדולי הפוסקים בכך כי ההלכה הזאת מקורה

במנהג שהשתרש בעם ישראל ואינה חובה מעיקר הדין.

המנהג הוא שהבכורים אינם צמים בפועל כל היום, אלא קמים בבוקר, לא אוכלים

ולא שותים, הולכים לבית הכנסת לתפילת שחרית, ולאחר התפילה מסיימים מסכת

או שומעים סיום מסכת מפי אדם אחר שסיים מסכת, ואז הם טועמים מהכיבוד שהוא

מביא לכבוד הסיום, כי זאת 'סעודת מצוה', ולאחר שכבר שברו את הצום אינם צריכים

לצום ויכולים להמשיך ולאכול כל היום.

עם זאת, השנה היום של 'תענית בכורות' הוקדם ליום חמישי כי אסור לצום בשבת ועדיף

להימנע מצום גם ביום שישי, ערב שבת. לכן גם את סיום המסכת צריכים הבכורות לעשות

ביום חמישי שלפני חג הפסח, בתאריך העברי זה יוצא י"ב ניסן, ובתאריך הלועזי 25 במרץ.

 

בדיקת חמץ

 

את 'בדיקת החמץ' צריך לעשות לאור הנר, בשבת אסור כמובן להדליק נרות ואפילו

לא להחזיק נר דולק ביד, ולכן את בדיקת החמץ צריכים לעשות לילה קודם, בחמישי

בלילה, מצאת הכוכבים, שזה כ-20 דקות אחרי שהחמה שקעה. לפני בדיקת חמץ

מברכים, וגם לאחריה אומרים את הנוסח שכתוב בהגדות 'כל חמירא וחמיעא' או

בתרגום שלו ללשון הקודש 'כל חמץ ומחמצת שיש ברשותי' וכו'.

את פתיתי החמץ שנמצאו במהלך הבדיקה צריך לקשור בתוך שקית ולהניח במקום

שבו הם לא יתפזרו ולא יהיו בהישג ידם של ילדים וכדו', להבדיל שלא יהיו מאכל

לעכברים כי העכברים עלולים לפזר את החמץ, ואז יהיה צרוך לבדוק שוב מחדש

את כל הבית. מי ששכח או לא הספיק לבדוק את החמץ ביום חמישי בלילה, יבדוק

ביום שישי לאור היום. אם שכח לבדוק ביום שישי, יבדוק במוצאי השבת לאור הנר

לפני שהוא מתחיל לערוך את סדר הפסח בליל הסדר. כמובן שאסור להדליק נר עם

גפרור או מצית וכדו', אלא צריך להעביר לו אש שכבר דולקת בנר אחר או בכיריים,

עוד מלפני השבת. וייזהר לא לכבות את הנר, וגם אחרי שבדק יניח את הנר בצד

שייכבה מעצמו, כי אסור לכבות אותו בחג.

 

שריפת חמץ

 

למרות שבכל שנה שורפים את החמץ בי"ד בניסן, ערב חג הפסח, השנה שורפים את

החמץ יום קודם, ביום שישי י"ג בניסן, כי בשבת אסור לשרוף חמץ כמובן. זמן השריפה

הוא מהבוקר ועד השעה 11:28 לפי שעון הקיץ שיונהג בישראל לילה קודם לכן.

עם זאת, צריך להשאיר חמץ שלא שורפים בכמות שתספיק לסעודות השבת, הן לסעודת

ליל השבת, שהוא בשישי בערב, והן לשתי סעודות שצריך לאכול בשבת בבוקר, כפי

שנפרט בהמשך. כמובן שאת החמץ שמשאירים צריך לשמור במקום סגור, שלא יתפזר

בבית ולא יגע חלילה בכלי הפסח.

 

אחרי שריפת חמץ

 

מותר לאכול חמץ ביום שישי ובליל שבת וכן בשבת בבוקר עד השעה 10:11. אבל כדאי

מאוד להצטייד במוצרי מזון שאינם מתפוררים, פיתות עדיפות, ואם אין אפשר גם לחמניות.

בכל מקרה חלות מפוררות מאוד בדרך כלל, ולכן עדיף להימנע משימוש בחלה ולמצוא

תחליפים שפחות מתפוררים.

 

הכנת צורכי הסדר ביום שישי

 

כבר הקדמנו והזכרנו את האיסור 'להכין משבת לחול', ועכשיו נרחיב קצת כדי

שהנושא יובהר כראוי. יש איסור להכין דברים, כל דבר, משבת ליום חול ואפילו

משבת לחג. כמו כן אסור להכין דברים מחג ליום חול, ומותר להכין רק מחג לשבת

בתנאי שעשה קודם 'עירוב תבשילין', אבל זה כבר נושא נפרד ולא נעסוק בו כרגע.

כשחל חג במוצאי שבת, במיוחד ליל הסדר שמצריך הרבה הכנה מראש, צריך לקחת

את זה בחשבון ולהתכונן כראוי, וחשוב להכין את הכל עוד מלפני השבת, כי בשבת

עצמה אסור להכין למוצאי השבת כאמור. לכן, מה שאפשר להכין מערב שבת מכינים,

ומה שאי אפשר, מכינים רק אחרי צאת השבת כשכבר הגיע ליל החג.

במסגרת זו לא נפרט את כל ענייני ההכנות, כי הם כבר מפורטים בהרחבה בפרסומים

אחרים שפרסמנו בנפרד ושמתאימים לכל חג פסח בכל שנה ושנה. אנחנו רק נפרט

בקצרה מה צריך לעשות לפני שבת ומה אחרי צאת השבת.

ביום שישי צריך לזכור לפתוח את חבילות המצות, אם צריך להפריש מהן חלה יש לעשות

זאת ביום שישי, צריך להכין 'מי מלח' לליל הסדר', וכן 'חרוסת'. צריך לצלות 'זרוע' על האש,

ולשטוף חסה אבל לוודא שהעלים יישארו בלי מים במהלך השבת כדי שלא יהיו בגדר

'כבוש' וייפסלו לשימוש למרור. מותר לשמור אותם במקרר אבל לא במקפיא, מאותה הסיבה

כי זה יהפוך אותם ל'כבושים'. מי שנוהג לאכול תמכא ('חריין') מגורד למרור, צריך

לרסק אותו לפני שבת, ולשמור בקופסה אטומה וסגורה היטב שלא תתפוגג החריפות

עד צאת השבת. חשוב מאוד לזכור להדליק נר שדולק 26 שעות או יותר, לפני כניסת

השבת, כדי שנוכל להשתמש ממנו להדלקת נרות בליל החג, לאחר צאת השבת.

כמו כן מדליקים נרות שבת כרגיל כמו בכל ערב שבת, ומי שרוצה לטלטל את המגש

של הנרות מהשולחן של החמץ לשולחן של ליל הסדר וכדו', צריך להניח מערב שבת

גם חפץ נוסף שאינו 'מוקצה' בשבת, על המגש יחד עם הפמוטים, כמו מחזור של פסח,

הגדה, חומש, או אפילו תפוח או תפוז או בננה וכדו'.

 

סעודות שבת

 

בשבת אנחנו צריכים לאכול שלוש סעודות, אבל יש לנו בעיה, כי בערב פסח אסור

לאכול מצות, ורק בליל הסדר אנחנו יכולים להתחיל לאכול מצות. לכן אנחנו חייבים

לאכול לחם, פיתות, לחמניות וכדו' בכל סעודות השבת. בליל שבת זו לא בעיה, כמו

שאמרנו מומלץ לאכול חמץ שאינו מתפורר כל כך, אבל בשבת בבוקר יש בעיה גדולה

כי אנחנו צריכים להספיק לאכול שתי סעודות שבת, לפני 'סוף זמן אכילת חמץ', ואחרי

השעה 10:11 בבוקר, אסור בכלל לאכול חמץ וגם לא מצה.

לכן צריכים לקום בשבת בשעה מוקדמת יותר, וברוב בתי הכנסת גם מקדימים בהתאם

את זמן התפילה. כששבים מהתפילה עושים קידוש, נוטלים ידיים ואוכלים סעודה אחת,

פת לחם עם דג או מאכלי שבת אחרים. לאחר מכן מברכים ברכת המזון, קמים מהשולחן

ויוצאים החוצה לטיול קצר של עשר דקות או רבע שעה, כדי להסיח דעת מהסעודה הקודמת,

שההמשך יהיה סעודה נפרדת ולא יצטרף אליה, ולאחר שהסחנו דעת חוזרים הביתה, נוטלים

שוב ידיים ואוכלים שוב פיתה או לחמניה וכדו' עם בשר או חמין, כל משפחה כמנהגה וכהרגליה.

את שתי הסעודות הללו צריכים לסיים לפני השעה 10:11!

מי שלא הספיק לאכול שתי סעודות בבוקר, או שאינו מסוגל לאכול שתי ארוחות

בזו אחר זו, מכל סיבה שהיא, יכול במקום זאת לקיים את מצוות סעודה שלישית,

באכילת בשר, דגים או פירות וירקות. אבל לכתחילה עדיף לאכול שתי סעודות עם פת.

חשוב לזכור! לא נוכל לשטוף את הכלים אחרי הסעודות, וכמובן כמובן שלא נוכל

להשתמש בהם בפסח. לכן כדאי לאכול בכלים חד פעמיים. משפחות רבות מבשלות

את מאכלי השבת בכלים של פסח, ומעבירות לכלים חד פעמיים, אבל צריך זהירות

רבה שהכלים של פסח לא יגעו בחמץ או במשהו שנגע בחמץ ולא עבר שטיפה יסודית.

במיוחד צריך להיזהר בבישול החמין, שיש בו גריסים בדרך כלל והוא חמץ גמור,

וצריך להיזהר שלא לבשל בכלי פסח חס וחלילה, ואפילו בכלי חמץ ראוי שלא לבשל

כזה חמין לשבת זו, כי דרכו של תבשיל החמין שהוא נדבק לתחתית הסיר ונשאר בו

מאכל שעשוי מחמץ, ואי אפשר לשטוף אותו בשבת כראוי, כי זה נכנס לאיסור של

'מכין משבת לחול', ולכן נחזור ונדגיש שמוטב להכין אוכל של פסח בכלים של פסח,

ולהגיש לשולחן בכלים חד פעמיים, כך נחסוך את כל הבעיות שעלולות להיווצר כתוצאה מכך.

כמו כן, צריך לאכול בפינה צדדית, עדיף במרפסת או בחצר, ועל גבי שולחן מתקפל

שנוכל אחר כך לקפל ולהניח בצד, או לפחות לכסות את השולחן במפת ניילון עבה

שנוכל לוודא במאת האחוזים שלא עוברים פירורים.

יש משפחות שכדי להוריד מעט מהלחץ נוטלות ידיים אוכלות רק כזית פת ולאחר מכן

מקפלות את המפה שמושלכת מיד לפח. לאחר מכן שוטפים את הידיים והפה, פורסים

מפת ניילון חדשה ואוכלים את המשך הסעודה עם מאכלים של פסח, בנחת וברוגע

בלי חשש של חמץ שמתפזר בכל האזור.

 

החמץ שנותר אחרי סעודת השבת

 

אחרי שמגיעה השעה 10:11 דקות, כבר אסור לאכול חמץ, בשום אופן. אבל מה עושים

עם החמץ שנשאר? להשאיר אותו בבית אי אפשר כי בערב כבר יהיה חג הפסח, וגם

לשרוף אותו אסור, כי בשבת אסור כמובן להדליק אש או להכניס משהו לאש דולקת.

לכן צריך לבער את החמץ, אבל לא על ידי שריפה. יש שנוהגים לפורר אותו לתוך

האסלה ולהוריד את המים, יש שמעדיפים לא להכניס אוכל לשירותים, אפילו לא כדי

לבער אותו, כי יש בזה ביזוי לאוכל. עדיף להכין עוד מלפני שבת, פח או דלי עם אקונומיקה

או נפט ולהכניס את שאריות הלחם פנימה, כדי לפסול אותם מאכילה. אם אין אפשרות

כזאת, אפשר לקחת את הלחם למקום הפקר ולזרוק אותו שם, אבל לא במקום ששייך

לאדם כלשהו ואפילו לא במקום ששייך לכמה אנשים ביחד.

חשוב לזכור לנקות את האזור שבו אכלו את הסעודות, אבל עדיף שלא לעשות זאת עם

מטאטא כי הפירורים נדבקים בו וקשה להיפטר מהם לאחר מכן. מומלץ לעשות זאת עם

מגב ולאחר מכן לשטוף אותו באמבטיה, כדי שהפירורים שנדבקו בו ירדו לביוב.

אחרי שמבערים את החמץ, חוזרים ומבטלים בלב את כל החמץ שנשאר, שייחשב כאילו

הוא עפר ואין לו שום חשיבות, ואומרים שוב את הנוסח שכתוב בהגדות לומר אחרי

שריפת חמץ "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי", או בלשון הקודש כפי שמופיע בהגדות.

 

שבת אחר הצהרים

 

כמו שכבר הזכרנו, אסור להכין שום דבר משבת לחג שאחרי השבת, ומדובר לא רק על

מלאכות שאסור לעשות בשבת, אלא אפילו דברים המותרים לעשות בשבת, אין לעשותם

לצורך החג שאחריה. למשל, אסור לסדר את הכיסאות סביב השולחן לצורך ליל הסדר.

אם הכיסאות מפוזרים בבית ומפריעים, מותר לסדר אותם כי זה לצורך השבת, כדי

שהבית יהיה מסודר בשבת. אבל אסור לסדר אותם לצורך החג. כמו כן אסור לפרוס

מפה מיוחדת לליל הסדר, לפני שיוצאת השבת, ובוודאי שאסור לשטוף חסה בשבת

לצורך ליל הסדר וכדו'.

מותר לשכב לנוח בשבת אחר הצהרים, גם אם בדרך כלל לא עושה זאת והפעם הולך

לנוח כדי שיהיה לו כח בליל הסדר להישאר ער עד שעה מאוחרת, אבל לא ראוי לומר

בצורה מפורשת: "אני הולך לישון כדי שיהיה לי כח בליל הסדר", אלא "אני הולך לנוח

לכבוד שבת".

 

צאת השבת: נרות והבדלה

 

בשנים רגילות, אנחנו מקבלים את חג הפסח לפני שקיעת החמה, 20 דקות לפני

השקיעה או 40 דקות לפני השקיעה, כל מקום כפי מנהגו. אבל כשהחג מגיע במוצאי

השבת, אנחנו צריכים להיזהר מאוד שלא להוציא שבת לפני שהיא באמת יוצאת.

אדם שהדליק נרות של חג הפסח לפני שיצאה שבת, לא רק שלא קיים מצוה אלא גם

עבר על חטא חמור מאוד של חילול שבת רחמנא ליצלן.

לכן חשוב לדעת: שבת יוצאת רק בשעה 19:32. לא קודם לכן! רק אחרי השעה הזאת

אפשר להתחיל להתכונן לליל הסדר, אבל צריך קודם לומר 'המבדיל בין קודש לקודש',

כי זה מעין הבדלה וכך בעצם אנחנו מוציאים את השבת והחג נכנס ממילא.

אחרי שיצאה השבת ואחרי שאמרנו 'המבדיל בין קודש לקודש', אפשר וגם צריך להתחיל

להתכונן לחג. נשים תדלקנה נרות חג, אבל הפעם לא מדליקים חס וחלילה בגפרור

מהקופסה וגם לא מצית. אלא רק מעבירים אש, מנר שכבר דולק מערב שבת! אם

כבה הנר, יש לקחת מהשכנים ואם אין ממי לקחת אש, עדיף שלא להדליק נרות בכלל,

וכמובן אסור להדליק אש חדשה ביום טוב, חס וחלילה. אנחנו הרי רוצים לכבד את החג,

והדלקת אש בחג לא רק שלא מכבדת אותו אלא מבזה אותו ויש בה חטא חמור מאוד.

בתפילת ערבית בבית הכנסת, מוסיפים בתפילת העמידה של החג עוד קטע אחד:

'ותודיענו', זה מופיע בכל המחזורים והסידורים, ואומרים את הקטע הזה במקום

'אתה חוננתנו' שאומרים בכל מוצאי שבת.

נשים שנוהגות לומר 'שהחיינו' בהדלקת הנרות בכל החגים, תאמרנה גם הפעם,

אבל צריכות לזכור שלא לומר שוב כשמקדשים על היין בתחילת ליל הסדר, ואפילו

אין לענות אמן על ברכה זו שנאמרה מפי הבעל, אם הוא מוציא את האשה ידי

חובתה בקידוש, או שהיא אומרת את הקידוש יחד אתו. אבל מי שלא בירכה

שהחיינו בהדלקת נרות, תאמר בקידוש, או תשמע מפי בעלה ותענה אחריו 'אמן'.

נשים שרוצות לבשל מאכלים לליל הסדר בחג עצמו, יעשו זאת רק לאחר צאת

השבת ורק לאחר שאמרו 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש', ורק על ידי אש שדלקה

מערב שבת או הועברה מאש שדלקה מערב שבת, ולא על ידי הדלקת אש בחג

עצמו חלילה וחס.

 

בקידוש של מוצאי שבת שחל בחג, יש סדר מיוחד לאמירת הברכות והוא מכונה

על ידי חכמי התלמוד 'יקנה"ז'. כלומר יין (ברכת 'בורא פרי הגפן'),

קידוש (ברכת 'אשר בחר בנו מכל עם… מקדש ישראל והזמנים),

נר (ברכת 'מאורי האש', על נר שדולק מערב שבת או שהועברה לו אש מנר הדולק מערב שבת),

הבדלה ('ברכת המבדיל בין קודש לקודש')

זמן (ברכת 'שהחיינו… לזמן הזה).

בהבדלה המיוחדת של ליל חג הפסח, לא מברכים על בשמים כמו בהבדלה רגילה של כל מוצאי שבת.

 

הכי הכי חשוב!

 

אחרי שפרטנו את כל ההלכות המיוחדות לליל הסדר שחל במוצאי שבת, נאמר

ונזכיר שהמצוה החשובה ביותר בלילה זה היא לספר לילדים וגם למבוגרים ואפילו

כל אחד לעצמו את סיפור יציאת מצרים. לכן חשוב מאוד מאוד לשמור על סבלנות,

להתנהג עם הילדים באהבה רבה בלילה הזה, כדי שהסיפור הזה של יציאת מצרים

ייכנס בעצמותיהם והם יזכרו אותו כל ימי חייהם, מאחר ובסיפור הזה טמון סוד הקיום

של העם היהודי, והוא הבסיס לכל היהדות בכללותה.

שבת המלכה מגיעה אלינו – בהר בחוקותי

מדי שבוע תמצאו כאן את הגיליון השבועי 'לקראת שבת'

לחוויית קריאה דיגיטלית, נסו ותהנו.

שבת המלכה מגיעה אלינו, קבלו את עונג השבת הרוחני

חוברת 'לקראת שבת' המופצת בכל רחבי העולם היהודי

חוברת מלאה בחיזוקים וסיפורים מגדולי ישראל בעבר ובהווה

 

 

 

גיליון לקראת שבת – פרשת בהר בחוקותי

239-behar_bechukotai

 

 

 

ואז הוא צעק בקול גדול: 'לכבוד שבת קדש'. הלקוחות נבהלו, וחלק החלו לנוס מהחנות

מעשה באדם, שלא היה כל כך שומר תורה ומצוות, שהזדמן לשיעור תורה ושמע מהרב שעל כל דבר שקונה לשבת יאמר: "לכבוד שבת קדש" לפי שהדיבור פועל הרבה בקדושה והוא קיבל על עצמו לנהוג כך.

ביום חמישי נכנס האיש לחנות וקנה מוצר לשבת. כשהגביהו קרא בקול רם: "לכבוד שבת קדש". האמת ניתנת להיאמר, שכל האנשים שעמדו לידו נבהלו, וגם הוא בעצמו התבייש, אך כל זאת לא מנע ממנו להמשיך בקבלה שקיבל על עצמו.

למחרת נכנס לחנות דגים גדולה בשוק, ולאחר שבחר דג שמן וטוב, הגביהו וקרא בקול רעש גדול: "לכבוד שבת קדש"… האנשים מסביבו הביטו בו בתמיהה, והוא לא ידע היכן לטמון את ראשו מרוב בושה. הוא מיהר לשלם את הכסף ולעזוב את החנות.

ביום ראשון הזדמן שוב לאיזשהו שיעור תורה, ושמע את הרב – שאותו לא הכיר – אומר לציבור שדרך ארץ קדמה לתורה נאמר גם לגבי קיום מצוות, ועל האדם לקיים מצוות בצורה נינוחה, שלא תזיק לבריות, ושלא תגרום חילול השם.

כדוגמא לדברים, הביא הרב, שביום ששי האחרון, הוא היה בחנות דגים בשוק, ולפתע הגיע אדם לקנות דג, והחל לקרוא בקולי קולות: "לכבוד שבת קדש", בצורה שהבהילה מאד את הלקוחות שהיו בחנות.

"כך לא מקיימים מצוות", הדגיש הרב. "זהו שיבוש גמור", הוסיף ואמר. "דרך ארץ קדמה לתורה".

הלה שמע את הדברים, ולבו התכווץ. הוא מיהר לביתו וסיפר לאשתו: "אין לך מושג איך הרב דיבר כנגדי בשיעור. אמנם אף אחד מהשומעים לא הבין שהכוונה אלי, ומכל מקום לפי דבריו לא עשיתי טוב, ואני אנה אני בא? בסך הכל התכוונתי לעשות מצוה".

האשה רצתה לנחמו ולעודד את רוחו, והחליטה לצאת אתו לטיול רגלי. בהיותם מהלכים בדרך, עברו ליד מסעדה של דגים, וריח הדגים התפשט לרחוב. היא ביקשה מבעלה להיכנס למסעדה ולהזמין להם מנה קטנה, הבעל מצא בכיסו שטר של עשרים שקלים, ותו לא. נכנס עם אשתו למסעדה וביקש מבעל המסעדה שיביא להם חתיכת דג קטנה – בשווי עשרים שקלים ולא יותר – רק כדי להשיב את דעתה של אשתו המעוברת.

"אין כל בעיה. הסר דאגה מלבך", השיב בעל המסעדה, "שבו כאן, ובעוד דקות ספורות, אגיש לפניכם את המנה שביקשתם".

כעבור כמה דקות הגיע בעל המסעדה ובידיו מגש עמוס בדגים.

"הדגשתי לך מראש שאין לי יותר מעשרים שקל", קרא לעברו הבעל ההמום.

"אמרתי לך להסיר כל דאגה מלבך", השיב לו בעל המסעדה. "תאכלו בהנאה, לבריאות, וכשתסיימו אספר לכם מדוע הגשתי לפניכם את המגש הזה".

לאחר שסיימו, החל הלה לספר:

"הייתי אדם מסורתי. השתדלתי לשמור שבת וללכת לתפילות. דא עקא, השקעתי את ראשי בעסקים ואט אט עזבתי גם את המעט שקיימתי. התקיים בי מקרא שכתוב (דברים לב, טו): 'וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ'.

"והנה לאחרונה אשתי החלה לדבר על לבי לשוב לכל הפחות לְמַה שֶׁהָיִינוּ בתחילה, ולשמור שבת. ואני השבתי לה: 'אם הקב"ה ישלח לי סימן מן השמים – אקבל על עצמי לשמור שבת!'

"היות ויש לי מסעדת דגים, הלכתי ביום ששי האחרון לבדוק כמה חנויות דגים בשוק. סקרן אותי איך הולך שם המכירות. נכנסתי לאחת מהחנויות, ולפתע נכנס לשם יהודי וקנה דג, וצעק בקול גדול: 'לכבוד שבת קדש'. הלקוחות אמנם נבהלו, וחלק מהם החלו לנוס מהחנות, אבל אני הבנתי את הסימן שהקב"ה שלח לי כבקשתי. את השבת האחרונה כבר שמרתי.

"מיד כשנכנסת למסעדה זיהיתי אותך. אתה האיש שֶׁלּוֹ אני חייב את חיי! בזכותך שבתי לשמור שבת, ובע"ה להוסיף ולהתחזק עוד ועוד!"

"מה הוא, אפוא, מגש דגים לעומת מה שאני חייב לך"? סיים בעל המסעדה את סיפורו.

תמים תהיה עם ה' אלוקיך. ה' אוהב את התמימות הזאת.

אותו יהודי תמים, שקיים את ההלכה ששמע מהרב הראשון בתמימות ובלי להתבייש, זכה לחזק יהודי אחר בשמירת שבת, וברית ידידות נרקמה בין השניים שהוסיפו לחזק זה את זה, ביתר שאת וביתר עֹז, לשמור תורה ומצוות.

ולגופה של הלכה, שאלו את אחד הפוסקים איך כדאי לנהוג? והוא השיב שכל אחד יעשה כרצונו, יאמר בקול רם או בלחש, ובלבד שיכוון לבו לשמים. וכשכוונתו לשם שמים – מעשהו רצוי לפני בוראו, והשי"ת יצליח דרכו.

 

(מתוך הספר 'משכני אחריך)

אבא שלי יכול להדליק נרות שבת?

חכמינו זכרונם לברכה תיקנו תקנה לפיה חובה על כל בית יהודי שידלקו בו נרות בשבת קודש, ובחגי ישראל. זאת, כדי לכבד ולענג את השבת והחג, ולאפשר לבני הבית לסעוד את סעודתם בנחת, מבלי שיצטרכו להסתדר בחושך ויריבו זה עם זה בגלל חוסר הבנה וחוסר שיתוף פעולה ביניהם.

עד כדי כך החשיבו חכמים את מצוות הדלקת נרות השבת, שקבעו שהיא קודמת אפילו לרכישת יין לקידוש והבדלה, או לחלופין לרכישת נרות להדלקת נר חנוכה.

המצווה אינה מוטלת דווקא על הנשים, אלא על בני הבית באופן כללי, ובעיקרון יכולים גם גברים להדליק נרות שבת. עם זאת, המנהג הוא שעקרת הבית מדליקה את הנר, ואין לשנות מהמנהג, אלא אם כן עקרת הבית מרותקת למיטתה או סיבות אחרות מונעות ממנה לקיים את המצווה. בבית שבו מתגוררים רק גברים, או שגבר מתגורר בו בגפו, ידליק הגבר את נרות השבת.

במקרה שבבית אחד נמצאות שתי משפחות, או מספר נשים המבקשות להדליק נרות, עדיף שהאורחות ידליקו ראשונות, ובעלת הבית תדליק אחרונה את הנרות שלה. כך גם כשילדות ונערות מבקשות להדליק נרות לצד האמא שלהן, עדיף שהן תדלקנה קודם, ורק אחר כך תדליק האמא.

בני עדות המזרח והתימנים נוהגים שמברכים על הדלקת הנר, ורק אחר כך מדליקים את הנרות. לעומת זאת נוהגים האשכנזים שקודם מדליקה האשה את הנרות, ורק לאחר שהיא מכבה את הגפרור היא מברכת את הברכה.

ברכת הדלקת נרות: ברוך אתה אדני אלהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת

(בחגים שאינם חלים בשבת יש לברך: ברוך אתה אדני אלהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב, ובמקרה שהחג חל בשבת מברכים: להדליק נר של שבת ויום טוב).

חשוב מאוד להקפיד שהדלקת הנרות תתבצע לפני זמן כניסת השבת שמופיע בלוחות השנה. אחרי זמן שקיעת החמה אסור בשום אופן להדליק נרות וזה חילול שבת גמור.

חשוב לסיים את כל ההכנות לשבת לפני הדלקת הנרות, כי עם הדלקת הנרות האשה מקבלת על עצמה את קדושת השבת, ואסור לה לעשות מלאכות עד צאת השבת. כמו"כ ראוי להדליק את הנרות בבגדי שבת נאים, כיאה וכיאות לכבודה של שבת המלכה.

בחגי ישראל שאינם חלים בשבת, כמו פסח, שבועות, סוכות וראש השנה, יש שמדליקים את הנרות בליל החג עצמו, אבל לשם כך יש להשתמש באש שדולקת מערב החג, כי בחג מותר להעביר אש אבל אסור בשום אופן להדליק אש חדשה, או לכבות אש. ולכן יש לנהוג במשנה זהירות שלא לכבות את הגפרור אחרי הדלקת הנרות, ושלא לכבות בטעות את הנר שממנו אנחנו רוצים להעביר אש לגפרור. מי שאינו בטוח שהוא ידע איך לנהוג, עדיף שידליק את הנרות מערב החג כמו בערב שבת.

 

כמה נרות מדליקים?

המצווה היא להדליק נר אחד, ובעיקרון לא חייבים להדליק יותר. עם זאת, נהגו בכל קהילות ישראל שנשים מדליקות לפחות שני נרות. במקומות רבים נהוג להדליק מספר גדול יותר, יש שמדליקים שני נרות ועם כל ילד נוסף שנולד למשפחה מוסיפים עוד נר, יש שמדליקים בקביעות שבעה נרות, ויש עוד מנהגים שונים.

 

איזה סוג נרות מדליקים?

הנרות יכולים להיות מכל סוג שהוא ובלבד שהם דולקים היטב ואין חשש שנצטרך להדליק אותם שוב במהלך השבת. נרות שמדיפים ריח רע – אסור להשתמש בהם כנרות שבת. יש שמהדרין להדליק דווקא בשמן זית, אבל אין בכך חובה. כדאי גם לוודא שהנרות יהיו כאלו שדולקים מספיק זמן עד אחרי סעודת ליל שבת.

 

איפה מדליקים את הנרות?

עדיף להדליק את הנרות בחדר שבו אוכלים את סעודת ליל השבת. יש שמניחים את הנרות על השולחן עצמו, אבל אם עושים כך, צריך להקפיד שלא להסיר את הנרות מהשולחן עד אחרי השבת, וכן צריך להקפיד מאוד שלא להזיז את השולחן בשעה שהנרות דולקים כי הם עלולים להיכבות, ואסור לכבות אש בשבת.

במקרה שאי אפשר להדליק בחדר בו אוכלים את הארוחה, או שיש חשש שהדבר יגרום לשריפה חלילה, אפשר להדליק את הנרות במטבח או בחדר הסמוך, ולהשאיר את הדלת פתוחה כדי שנוכל לראות את הנרות בזמן הארוחה. כמו"כ כתוב בספרים הקדושים שכדאי להביט בנרות לפני שעושים קידוש על היין, וזאת סגולה מיוחדת לבריאות העיניים.

כשאי אפשר להדליק את הנרות גם בחדר הסמוך, אפשר להדליק גם בחדר אחר.

 

ובעזרת ה', בזכות הדלקת הנרות נזכה שיקויים בנו במהרה מה שאמר הקדוש ברוך הוא לבני ישראל: "אם אתם משמרים נרות של שבת, אני מראה לכם נרות של ציון".

איך מתפללים על החולה בשבת קודש?

בשבת קודש אסור לומר תפילה על החולה על כל צרכיו האחרים של האדם. תפילות השבת עוסקות בהודאה ושבח לבורא העולם, ובשבח מעלת וגודל יום השבת.

ובכל זאת הציעו גדולי עולם, אבות החסידות וגדולי הרבנים בדורות הקודמים, שאדם שרוצה להתפלל בשבת על צרכיו האישיים, יעשה זאת בדרך רמז, תוך כדי הודאה לקדוש ברוך הוא. את התפילה על החולה, כך הם אמרו, יש לרמוז בתוך ברכת 'אתה גיבור' שאנו אומרים בתפילת העמידה.

באומרנו "מכלכל חיים בחסד… סומך נופלים ורופא חולים". כשאנו אומרים "ורופא חולים", נכוון בלב שלנו שאנו מודים לקדוש ברוך הוא על שהוא מרפא את החולים, ובכללם את החולה שעליו אנו רוצים להתפלל עכשיו, כשאנו מזכיר בלבנו את שמו ושם אמו לתפילה.

על פי הרעיון הזה הסבירו צדיקי הדורות את מה שאומרים "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא", שמשמעותו שבשבת אסור לזעוק בתפילה על החולה, ובכל זאת הרפואה קרובה לבוא בשבת יותר מאשר בימות החול. ההסבר לכך בא בשתי דרכים:

הדרך הראשונה היא לומר שבשבת התפילה על הרפואה קרובה יותר, כי באמצע השבוע אנחנו מבקשים עבור החולה בברכת 'רפאנו' שהיא הברכה השביעית, ואילו בשבת אנחנו מבקשים על הרפואה כבר בברכה השניה של תפילת העמידה, כך שהרפואה קרובה יותר.

הסבר נוסף מקובל בפי העם, ומקורו בצדיקי הדורות: מאחר והתפילה בדרך שבח והודאה היא מעולה יותר, ונשמעת יותר בשמים, אם כן הרפואה לחולה תקדים לבוא כשמתפללים בדרך זו, ועל כן שבת היא מלזעוק, בגלל שבשבת אנחנו לא זועקים ומתפללים על החולה בפירוש, ועושים זאת רק בדרך רמז – וממילא רפואה קרובה לבוא.

שהקדוש ברוך הוא ישלח רפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל. אמן.

אני מאושר ולא רוצה לחשוב איך היו נראים החיים בלי לשמור שבת

דור אילון (32) מירושלים, לומד ב'מדרשת זיו' לחוזרים בתשובה, ומקיים אורח חיים יהודי על פי ההלכה. בשעות הבוקר והצהרים הוא עובד לפרנסתו בבניית אתרי אינטרנט, ובשעות אחה"צ הוא מגיע לישיבה, ללימוד תורה אינטנסיבי.

שאלנו אתך דור כיצד נראתה השבת הראשונה שלו כשומר מצוות, אבל דור לא השיב לנו תשובה חד משמעית.

"זה לא קרה בפעם אחת. זה היה מאוד מאוד הדרגתי. בתחילה רק השתדלתי להפחית את מספר חילולי השבת. מה שלא הרגשתי צורך גדול לעשות, לא חיללתי את השבת. הכי קשה היה עם העישון, אז הייתי מוריד כל שבת את מספר הסיגריות שעישנתי, עד שהגעתי לשבת שלמה בלי סיגריה.

"זה לא היה קל, זה היה אפילו קשה מאוד, אבל התוצאה מדברת בעד עצמה. היום אני מאושר, שמח על הבחירה שלי, ולא רוצה לחשוב איך היו נראים החיים שלי בלי לשמור שבת חלילה".

דור מספר שגם המעבר לשמירת שבת מלאה לא היה בפעם אחת: "למעשה אמא שלי חזרה בתשובה כבר לפני 14 שנים, והתחתנה עם גבר חרדי לכל דבר. כשהייתי מתארח אצלם בשבתות אז כמובן שהייתי שומר שבת כדי לכבד, וכך בעצם התרגלתי לאפשרות הזאת של הימנעות מחילול שבת".

  • ואיך נראית השבת שלך היום?

היום שבת זה עולם בפני עצמו. זה יום חווייתי עם הרגשה מיוחדת במינה. כל יום שישי אני יוצא בשעת בוקר מוקדמת יחסית לשוק מחנה יהודה, שבסמוך לו שוכנת הישיבה שלנו. את השבת אני עושה בישיבה אז אני לא צריך לדאוג לקניות ובישולים, אבל אני קונה קצת פיצוחים ודברים טובים לכבוד השבת. קצת נחים לקראת שבת שיהיה לי כח בלילה, ואחר כך תפילה בבית הכנסת. במשך תקופה ארוכה הייתי מתפלל מנחה וערבית בבית הכנסת של הצדיק הרב עדס שליט"א, אבל בתקופה האחרונה עברתי לבית הכנסת 'קורזים', זה בית כנסת מאוד מאוד מיוחד, לא ספרדי ולא אשכנזי, אלא מן שילוב מנצח של הנעימות המקובלות בשתי העדות, עם מנהגים משולבים, כל אחד מרגיש שם בבית, ואני מאוד אוהב להתפלל שם.

אחרי התפילה אני חוזר לישיבה לסעודת השבת. בדרך כלל אנחנו סועדים כ-30 בחורים ביחד בחדר האוכל של המדרשה, אבל מי שהקים את הישיבה הקים למעשה גם את ארגון 'נפש יהודי' והוא עושה הרבה פעמים שבתות לסטודנטים חילונים מכל רחבי הארץ שבאים לטעום פעם אחת את טעמה של השבת הירושלמית המתנהלת על פי ההלכה. בשבתות אלו אנחנו סועדים יחד אתם ואז מדובר על סעודה של כמאה משתתפים.

"סעודת שבת בישיבה זאת חווייה מיוחדת במינה", מספר דור. "אתה יושב בדיבוק חברים נפלא עם עוד עשרות בחורים שחולקים במשותף איתך את אותה התשוקה, להרגיש את קדושת השבת. זמירות השבת והשירים הנעימים כל כך שמושרים ביחד מפיהם של עשרות בחורים, זה משהו שקשה להעביר אותו במילים יבשות. צריך להרגיש את זה כדי להבין על מה אני מדבר".

אחרי סעודת הערב אנחנו הולכים לבית המדרש ללמוד קצת, חצי שעה בערך, ובינתיים מכינים לנו את ה'עונג שבת'. בעצם מסדרים את חדר האוכל, מחליפים למפות חדשות ונקיות ומניחים על השלחן פירות, פיצוחים ושתיה, ואנחנו יושבים שם עד חצות הלילה בערך, שרים יחד שירי שבת, שומעים דברי תורה, מדרשי חז"ל ועוד. אווירה עילאית. אין לי דרך אחרת להגדיר את זה.

"גם בשבת בבוקר, מתפללים ויושבים לסעודת הבוקר, שגם היא חוויה בפני עצמה. בצהרים הולכים לנוח, קמים ללמוד תורה לפני תפילת המנחה ואחרי תפילת מנחה יושבים לסעודה שלישית. סעודה שלישית בישיבה זה בכלל משהו שלא מהעולם הזה, האווירה ממש מיוחדת במינה. אפשר להרגיש את הקדושה, את ה'נשמה יתירה' שיש לכל יהודי בשבת קודש.

אחרי תפילת ערבית עושים הבדלה ובהמשך גם סועדים סעודה רביעית שנקראת 'מלווה מלכה'. בדרך כלל אנחנו יוצאים לפיצה בקרבת הישיבה ואוכלים כך מלווה מלכה".

  • איך אתה מסכם במשפט אחד את חוויית השבת אצלך?

"הקדוש ברוך הוא כינה את השבת "מתנה טובה", וזה באמת כך. רק מי ששומר שבת יכול להבין עד כמה היא מתנה נפלאה. מי שלא מנסה את זה, מפסיד!".

קריאת התורה

מדי שבת, בין תפילת 'שחרית' לתפילת 'מוסף' בבית הכנסת, מוציאים ספר תורה מארון הקודש, וקוראים בתורה.

מה זו קריאת התורה? לפי איזה סדר קוראים בה? למה קוראים בתורה גם בתפילת מנחה? והאם יש קריאת התורה גם באמצע השבוע?

ובכן, חמשת חומשי התורה מחולקים ל-54 פרשיות. כל אחת מהפרשיות נקראת על שם המילה הראשונה או אחת המילים הראשונות המופיעות בה. כך יש לנו 'פרשת בראשית', 'פרשת נח', 'פרשת לך לך' ועוד ועוד.

מדי שבת אנו קוראים בבית הכנסת פרשה אחת, וכך מסיימים בכל שנה לקרוא את כל פרשיות התורה. לפעמים יש צורך להצמיד שתי פרשיות יחד, כדי להספיק לסיים את כל התורה עד סוף השנה. בזמן הקריאה מחלקים את הפרשה לשבעה קטעים נפרדים, ובכל קטע עולה לתורה אחד מהמתפללים על פי הזמנת ה'גבאי' או מי שאחראי על חלוקת ה'עליות'. העולה לתורה מברך את ברכות התורה, ו'בעל הקורא' מקריא את הפסוקים בניגון מיוחד על פי 'טעמי המקרא' שהם סימנים מוזיקליים לפיהם קוראים את הפסוקים.

כשמסיימים את הפרשה, גוללים את ספר התורה ומחזירים אותו לארון הקודש שם הוא מנוח עד תפילת מנחה של שבת, אז מוציאים אותו שוב וקוראים את תחילתה של הפרשה הבאה. גם בימים שני וחמישי מוציאים את ספר התורה באמצע תפילת שחרית, וקוראים את תחילת הפרשה של אותו השבוע, בהתאם לתקנה שתיקן עזרא הסופר בתקופה שלפני בניין בית המקדש השני, מתוך מטרה שלא יעברו על יהודי שלושה ימים תמימים שבהם הוא לא שמע לפחות כמה מפסוקי התורה.

השבת הראשונה ששמרתי בחיי

השבת הראשונה ששמרתי בחיי, היתה בבית משפחת גריינמן בבני ברק, לפני למעלה מ-30 שנה. אני זוכר שולחן ארוך מאוד, דומני שישבו שם קרוב ל-20 ילדים. בראש השלחן חשבו האמא מצד אחד, והאבא מצד שני, הבנות הגדולות נעו בין המטבח וחדר האוכל עם צלחות, ועגלות וסירים. האבא והאמא יושבים ורווים נחת, מרגישים כמו מלכים ממש.

שאלתי קצת, רציתי לשמוע מעט על גדוד הילדים הזה. התברר לי שנולדו להם לא פחות מ-16 ילדים משלהם בלי עין הרע, שלושה או ארבעה נוספים שהם אימצו, ועוד נער אחד שהתארח אצלם באותה שבת, כשבנוסף לכל אלו גם אני עצמי ישבתי שם.

כשראיתי את הנחת הזאת של ההורים, כשעמתי את ההרגשה של שבת משפחתית כל כך, חשבתי ורציתי שכך תיראה השבת שלי.

ברבות השנים התחתנתי והקמתי בית, לא נולדו 16 ילדים, אלא רק חמישה, אבל עברו שנים, הילדים התחתנו,  נולדו נכדים. קורה לא פעם שהם מתארחים אצלי כולם או רובם, הבנים, הבנות החתנים והכלות, יחד עם הנכדים והנכדות, והשולחן ארוך ארוך, אני יושב בראשו ומרגיש כמו מלך, וכך בתוך האושר הגדול הזה, מזדקרת לנגד עיני אותה שבת בני ברקית קסומה וחורפית שלנצח לא תמוש מזיכרוני.

השבתך שלי מורכבת גם מאב ובנו, והפלא ופלא זה דווקא מתחיל בבן ואחר כך באב. ערב שבת קודש יש לי תענוג בלתי נשלט לקרוא שיר השירים שעה או שעה וחצי לפני שפני שבת בניגון חרישי בשפתיים דולקות, זהו שירו של הבן, שלמה המלך בנו של דוד המלך. 'כל השירים קודש ושיר השירים הוא קודש קודשים'. חכמי הנסתר אומרים שהתיקון שבקריאת שיר השירים הוא עצום, ואנחנו לא מסוגלים להשיג את עוצמת המילים הללו ומה שהן מחוללות בעולמות העליונים.

אחרי הקידוש והסעודה וזמירות השבת, ואחרי הסעודה השניה וכו', ואחרי תפילת מנחה, אני יושב כבר למעלה מ-25 שנה, עם קבוצת ילדים שאף פעם לא מתבגרת. כשהחלתי לשבת אתם, זקני שחור היה. עברו שנים והוא הכסיף, עברו שנים נוספות והלבין הזקן, והילדים משום מה נשארים ילדים. יחד אנחנו אומרים תהילים של שבת קודש, שלושים פרקי התהילים המסיימים את ספר התהילים של דוד המלך, אביו הגדול של שלמה המלך. התענוג הזה לומר תהילים בשבת קודש, עולה אפילו על התענוג לומר שיר השירים בערב שבת. ניתן לומר שההרמוניה הזאת לא תיפסק לעולם. זו מנגינה שמנגן אותה דוד בנבל שלו, ושלמה בחכמה שלו. אבות ובנים, צעירים וזקנים, נשים ונערות, לאורך שנות דור.

כך פחות או יותר נראית השבת שלי. מזיכרון של שבת חורפית בבני ברק לפני עשרות שנים, ועם שירה בלתי נפסקת של תהילים ושיר השירים, עד מוצאי שבת קודש.

כל השבוע אני מחכה ליום שבת

הרב שמעון וייס

כל השבוע אני מחכה ליום השבת. ביום חמישי כבר מתחילות ההכנות, הקניות הראשונות לכבוד שבת, וביום שישי ההכנות הופכות קדחתניות. לכל ילד בבית יש תפקיד ברור. אחד אחראי על סידור המקרר, ואחיו אחראי על העמדת הפלטה של שבת עם כל התבשילים עליה בצורה מסודרת. הבת הגדולה מכינה את הסלטים ואחיותיה מדיחות כלים ופורסות מפות לבנות על השולחנות. לכבוד שבת קודש.

אנחנו ההורים כמובן מנצחים על כל המלאכה. יש קניות, בישולים, ניקיון. להתכונן לשבת זאת משימה מורכבת, הכל חייב להיות ערוך ומוכן בצורה הטובה ביותר לפני הדלקת נרות שבת.

בערב שבת אני והבנים הגדולים יותר גם טובלים במקווה הטהרה לכבוד השבת. זאת הרגשה אחרת כשיוצאים מהמקווה. העולם נראה זך יותר, אפשר לחוש באוויר את השבת המתקרבת ובאה.

אשתי והבנות מדליקות נרות, ואני יוצא עם הבנים לבית הכנסת. מתפללים מנחה, מעיינים בפרשת השבוע ובמפרשי התורה, מתפללים קבלת שבת ברוב עם ולאחריה תפילת ערבית חגיגית.

בבית ממתין לנו שלחן ערוך. כולם לבושים בבגדים נאים, פאות מסודרות לבנים, שיער מסודר לבנות. כולנו נראים כמו בני מלכים. הכל רגוע. אין טלפונים, אין משימות דחופות. יש רק שבת קודש בחיק המשפחה. שרים 'שלום עליכם', מזמרים 'אשת חיל', עושים קידוש, נוטלים ידיים וישובים לסעודה דשנה עם מאכלים שאשתי בישלה בסיוען של הבנות, ובעיקר של הבת הגדולה. שרים זמירות, אני מספר סיפור מרתק, וכל אחד מהילדים אומר דבר תורה על פרשת השבוע. זה חשוב גם כי זה דברי תורה, וגם כי זה מחזק את הביטחון העצמי של כל ילד שלומד לדבר בפני קהל, גם אם מדובר בקהל המשפחתי. בין לבין מחליפים חוויות, מספרים סיפורים, ונהנים מכל רגע. לפעמים הסעודה הזאת נמשכת יותר מארבע שעות, ואנחנו בכלל לא מרגישים שהזמן חלף עבר.

בבוקר יום השבת הסיפור חוזר על עצמו בצורה מעט שונה. אני והבנים הולכים לבית הכנסת, לומדים ספרי חסידות לפני התפילה, מתפללים ושבים הביתה לקידוש וסעודת יום השבת. הסעודה קצרה יותר מבלילה, ולאחריה הולכים לנוח בשבתות הקיץ. בחורף אין זמן, עד שמסיימים את הסעודה כבר צריכים לשוב לבית הכנסת לתפילת מנחה, ולאחריה סעודה שלישית בחיק המשפחה – זו סעודה שבה שרים שירי נשמה, כולנו יחד, מדברים על דברים העומדים ברומו של עולם, שואפים מלוא הראות את האוויר הנפלא של יום השבת. הסעודה הזאת נמשכת עד יותר משעה אחרי צאת השבת.

אחרי תפילת ערבית והבדלה אני לומד עם הילדים, כל ילד בתורו בוחר מה הוא רוצה ללמוד איתי, מתוך מה שלמדו בכתה שלו בשבוע החולף. בקיץ אנחנו עושים את זה עוד לפני תפילת המנחה.

אני חושב שעל שבת כמו זו שאנחנו עושים כל שבוע נאמר הפסוק "וקראת לשבת עונג". אנחנו פשוט מתענגים על כל רגע. מי שלא יודע לחוות שבת מתוקה כזאת – מפסיד.

מנסיון, אייל, משמירת שבת רק מרוויחים!

"לא חלמתי שאחולל סערה כלל-ארצית בסדר גודל כזה, שכולם יתגייסו כדי לחזק ידינו במאבק השבת הפרטי שלנו" – אומר לנו אייל מזרחי, מבעלי מסעדת 'ריבר' ברעננה, שעמד במרכזה של סערה ציבורית בעקבות החלטתו התקדימית לפתוח מסעדה כשרה שתסגור שעריה בשבת – וקריאתה של נציגת מרצ הזועמת, עדית דיאמנט, לקרוא לציבור להחרים את המסעדה.

דיאמנט, לקוחה קבועה שגילתה פתאום שליל שישי חסום בפניה, לא יכולה היתה לשאת את התסכול ופרסמה פוסט מתלהם שנשמע כלקוח מימים אפלים וממליץ ללמד לקח את הבעלים החצוף שהחליט לשבור את הנורמות של חילול השבת הרשמי במתחם ע"י גיבוי מחללי השבת באזור.
"נפגעתי אישית מהשינוי, ואני קוראת לכל מי שהנושא חשוב לו לעשות כמוני ולהעדיף ללכת גם באמצע השבוע למסעדות פתוחות בשבת" –  היא קוראת בלי בושה. לטובת מי שאולי לא קלט את המשמעות, הוסיפה: "חשוב שהציבור החופשי ברעננה יביע דעתו ויתמוך בעסקים הפתוחים בשבת, אם אנחנו רוצים שלמישהו יהיהאכפת מהצרכים שלנו".

ד' יילחם לכם

לאייל מזרחי, חוזר בתשובה כבן 28 המתגורר ברעננה שהחליט לייצר אלטרנטיבה כשרה (בשלב זה המסעדה עדיין איננה בכשרות 'למהדרין' –) לקהל הדתי בסביבה, שכיום אין לו כמעט אופציות כשרות, ולקנות את "ריבר" אחרי למעלה משנתיים וחצי לפעילותה, נודע על החרם בליל שבת, כשכל המסעדות בסביבה "חגגו" ורק שלו שבתה.

"שבתי מתפילת שבת אחרי שביקשתי והתחננתי שד' יעזור לי בדרך הכשרה בה בחרתי, ופתאום אני מגלה שאני בעין-הסערה וכולם סביבי מוחים ומתקוממים על עצם הרעיון שבמדינה יהודית מסוגלת אשת ציבור המייצגת קהל בוחרים של חמישה מנדטים לשים כל כובד משקלה במתקפה חזיתית נגד השבת ושומריה" – מתאר מזרחי.

"כאשר קיבלתי את הרשת, הצבתי תנאי ראשוני לזכיינים שהמסעדה חייבת להיות סגורה בשבת, וזה לא עניין של מה בכך, כיוון שבמרכז במסחרי 'גמלא' בו נמצאת המסעדה הכל פתוח בשבת ואנחנו חלוצים מבחינה זו. לא עלה בדעתי שזה יוביל לחרם רשמי. ועוד יותר לא האמנתי שכולם יתגייסו כדי ללחום מלחמתי, כולל אנשים מהציבור הלא דתי ומ'יש עתיד', שקראו לאנשי מרץ להפסיק לפלג את העם. בסופו של דבר מעז יצא מתוק ופרסום החינם שהיא עשתה לנו רק חיזק ידי העסק ועושה לנו טוב" – הוא צוחק בהנאה – "ד' ילחם לכם ואתם תחרישון".

מצביעים בצלחת

שעת צהריים תוססת. דלתות מסעדת ריבר בבעלות החדשה (רק שבוע וחצי) לא מפסיקות לנוע. לקוחות זורמים למסעדה בלי הרף. אייל ושלושה משותפיו טוענים שהרעש התקשורתי שהפך אותם למפורסמים על-כורחם מגביר את ההתעניינות והביקוש למקום. אנשים מצביעים ברגליים. חלקם מגיעים ממקומות מרוחקים (ירושלים, מודיעין ועוד) רק כדי לשתות, לאכול קינוח קטן, שיביע תמיכה והזדהות.

את דבריו הנרגשים של מזרחי קוטע אחד הלקוחות המעניק הוכחה חיה לדברים: "כל הכבוד לכם שפתחתם מקום כשר ושומר שבת. תודה רבה" – הוא מרעיף עליו ברכות ואייל מוחה דמעה נסתרת. ליאור בן חמו, אחד הבעלים שלצדו המעיד על עצמו כמי שמצוי בתהליך התחזקות הדרגתי של שמירת שבת, מודה: "אנחנו אנשים צנועים וביישנים, בורחים מפרסום אבל בשביל השבת וקידוש שם ד' אנחנו מוכנים להתפרסם".

שבת או פרנסה?

הרב אפריים רייך, חסיד צאנז ואיש עסקים מצליח בעל החברה הגדולה בישראל ובמזרח התיכון ואחת המובילות בעולם בתחום של סריקת מסמכים ואחסונם במיקרו-פילם ובקבצי מחשב המעסיק 400 עובדים, ומוכיח שהקפדה על קוצן של הלכות היא מקור לברכת ד'  מספר בהתרגשות:

"סבי, הרב יוסף יצחק פרנס, היה החרדי הראשון שהגיע לבורו פארק בארה"ב, והחמיר מאד בהלכות שבת ולא השתמש בחשמל ובמים מהברז בשבת משום שחשש שיהודים עובדים בחברות הללו.

"סבא היה בנקאי חשוב באירופה ונמלט לאמריקה ב-1900 כדי לא להפליל את שותפו שזייף מסמכים. אבל שם לא הצליח למצוא מקום שלא עובד בשבת. רבים נפלו אז בניסיון הזה והשתמדו. לא היו כלל עסקים סגורים בשבת, עד שטענו אז שאפילו האבנים באמריקה היו טריפה..

"מדי ערב שבת יצא סבי ל-13 אווניו, עבר מחנות לחנות כדי לשכנע מוכרים לסגור אותן בשבת. הוא לא ויתר על מנהגו, אפילו שהשליכו אותו פעם אחר פעם בבושת פנים. בשלב מסוים לא היה לו כסף לשלם דמי שכירות והמשכיר השליך אותו ואת משפחתו מהדירה. הג'נטר (שרת) שראה איך זורקים את סבי עם שישה ילדים לרחוב ביום מושלג קפוא נתן לו את ה'בוילר רום', חדר הפחם, ששימש אז להסקת הבתים, והתיר להם לגור בו. לאורך היום התרוצצו הילדים ושיחקו בין הפחמים עד שהפכו שחורים לגמרי.

"באחד הימים כששיחקו בחוץ עבר שם יהודי אמריקני שראה מחזה מוזר. ילדים כושים מדברים יידיש. ממתי כושים מדברים יידיש? ביקש לדעת והם הסבירו הצחוק: 'אנחנו לא כושים אלא מתגוררים במחסן פחמים' והובילו אותו פנימה.

"האמריקני נדהם לגלות כי הוא מכיר את אביהם עוד מימי המלחמה בפולניה. הוא היה מזועזע מתנאי המגורים הקשים והוציא במקום צ'ק בסכום עתק של 5,000 דולר שהספיק לקניית דירה. סבי לא מיהר לקחתו והתעניין מה מתפרנס מכרו, שכבר לא חבש כיפה והתרחק מהדרך. הוא סיפר שיש לו מפעל וסבי בירר אם הוא פתוח בשבת. כאשר שמע שכן הוא סירב ליטול את ההמחאה ושלח אותו לאשתו הרבנית, אולי למען ילדיה היא תיאות לקחת ממנו.

"אבל סבתי לא היססה כלל. 'אם סבא לא רוצה כסף שמגיע מחילול שבת, איך אני אקח?' טענה. האמריקני נעלב עד עמקי נשמתו וכששב לאשתו וסיפר לה את המעשה כיצד הרב פרנס ב'גאוותו' דחה את ההזדמנות להקל על משפחתו וליטול ממנו את הכסף, רק כי אינו שומר שבת.

"בתגובה פרצה האישה בבכי והזכירה לו כי כאשר הגיעו לאמריקה הבטיח שרק בתחילה בזמני המצוקה הקשים יעבוד בשבת ואילו היום כשאינם חסרים מאומה הוא עדיין מחלל שבת. היא הבהירה שאינה רוצה מעתה את כספו והצדיקה את סבי וסבתי. או אז נשבר גם בעלה והחליט לקבל על עצמו שמירת שבת. הוא שב לסבי והגיש לו את ההמחאה כשהוא מבהיר: 'עכשיו אתה כבר יכול לקבל את הצ'ק כי החלטנו לקבל על עצמנו לשמור שבת'. בזכות מאבקו למען השבת היה סבי בין הבודדים שכל נכדיו, מאות בכל הדורות ומכל הסגנונות שמרו שבת ואיש מהם לא סטה מן הדרך!".

"זהו ניסיון לא קל"

תסכים לספר את סיפורך כדי לחזק ידי בעלי 'ריבר' במלחמת השבת בגרסה של דורנו? שאלנו את הרב רייך, בעליה של 'אימג'סטור', אטיש טרוד ביותר שלמרות הכל נענה בהתלהבות וליבו החם לכל עניין שבקדושה, ובפרט למען קירוב לבבות, יוצא אל בעלי המסעדה המתמודדים עם הניסיון הגדול ובו במקום הוא התייצב שם כדי לתמוך בהם במאבקם.

אייל מזרחי התרגש מן המחווה. כאשר נראה הרב רייך על מלוא גובהו והדרת זקנו בפתח המסעדה, הוא נעמד לכבודו ומעניק לו חיבוק חם המבקש לשאוב דברי עידוד. מזרחי מוליך אותו אל מחוץ למסעדה ומצביע בגאווה על השלט הטרי "כשר" שנתלה זמן קצר קודם לכן. "זהו ניסיון לא קל" – הוא לוחש לו – "כל המתחם הזה פתוח בשבת ורק אנחנו הולכים נגד הזרם".

"רק האמונה מחזיקה אותנו" – מגלה ליאור השותף השני – "כולם מסביב צוחקים לנו בטוחים שלא נחזיק מעמד, שכן שמירת השבת במבט שטחי עלולה לקזז לנו סדר גודל של 40% מהרווחים".

"כולם אומרים את זה גם הזכיינים, גם חלק מהמוכרים" – מחדד אייל – "הם סקפטיים מהצעד האמיץ שלנו. אומרים לי ימים יגידו ותתרסק כי מבחינה מספרית הצעד הזה נחשב להתאבדות. גם הבעלים הקודמים חשבו לבצע את המהלך, אבל לא היה להם אומץ לסגור בשישי-שבת כי טענו שיפסידו. אבל אנחנו אומרים שפרנסה היא מאת ד' ומאמינים שבזכות שמירת שבת תהיה הצלחה גדולה בפיצוי שנקבל בימי החול. החשיפה הענקית מביאה לפה אנשים רבים ובעקבות הכשר מהדרין שאנו מקוים לקבל בקרוב, אני מקווה לתמיכה משמעותית יותר מהציבור הדתי שתביא לקידוש ד' נוסף".

מיליארד השבת

"השבת היא מתנה ואנחנו עבדים נאמנים של הקב"ה ללא תנאים מוקדמים, אבל צריך לזכור שאותו אלוקים שאמר מחלליה מות יומת מבטיח לברך את מי שישמור אותה. הגמרא דורשת על הפסוק 'ויברך את יום השביעי' שמיום שביעי מתברכים כל הימים וחלילה להיפך. "ראיתם את מגה שנלחמה בראש חוצות וצפצפה על כולם בעניין השבת. כולם רואים לאן היא הגיעה" , אומר הרב רייך לאנשי שיחו בחיוך.

"אני רוצה לומר לך, כמי שלוקחים חסות על ההון של הצעירים, שהיו לנו הרבה התלבטויות" – מצטרף לשיחה טל, ממנהלי המקום, יהודי שומר מסורת שאינו חובש כיפה שעמד מאחורי אישור העסקה – "הם לא מבינים במספרים אבל אנחנו ראינו את הסיכונים מול מחיר השכירות הגבוה ולמרות שיכולנו לוותר על העסק החלטנו לקחת אחריות ולפרוץ את כל הגבולות כי הקב"ה איתנו ושומר עלינו. אני מדבר מכל הלב ולזכותו של אייל יאמר שהוא לא חסך בזמן שהמשגיח יהיה מבוקר עד ערב, כדי שהכשרות תהיה במקסימום".

"אנחנו הולכים באמונה ובידיעה שאם מפסידים זה יהיה למען השבת" – מחזק אייל.

הרב רייך: "אני רוצה לספר לך על חבר שלי, הרשעל שרייבר, בעל החנות הגדולה בעולם למוצרי אלקטרוניקה: B&H Photo, המעסיקה אלפי עובדים שרובם חרדים ומגלגלת כמה מיליארדים בשנה. יהודי שלא מוותר על חברותא גם בשתיים בלילה. רוב המכירות שלו בכל העולם נעשות באופן מקוון, אבל בערב שבת האתר שלו נסגר ומוחשך עד מוצאי שבת, למרות שמדובר לכאורה בהפסד של מיליונים. הוא מוכר גם לגויים אבל משבית הכל בלי לחפש הקלות.

"זו מסירות נפש אמיתית והוא המיליארדר הגדול ביותר בתחום שאין אח ורע לחנות בסדר גודל כשלו. זהו קידוש ד' גדול שגם 'ריבר' כלולה בו עכשיו" – מטעים הרב רייך.

לכתחילה א-ריבר

וזה מזכיר לי סיפור נוסף, שהתרחש הימים בהם היה משמשו ועוזרו האישי של האדמו"ר ה"שפע חיים" מצאנז זיע"א, שהתרשם מאוד מסיפורו של רה"מ בגין, שהתחבטותו האם להשתתף בהלווייתו של נשיא מצרים סאדאת הפכה לדיון בכל מקום.

"ההלוויה התקיימה בשבת, והוא חשש שמא הנסיעה תהיה כרוכה בחילול שבת והאם אנשי האבטחה יאשרו לו ללכת ברגל במקום ברכב שלא היה מבחינתו אופציה כלל. כל העולם דיבר האם בגין יגיע להלוויה או לו, ובסופו של דבר הוא נסע ואישרו לו ליווי ואבטחה לאורך הקילומטרים שצעד רגלית. הרבי, ששמע על כך, טען שבגין גרם לקידוש השם גדול כשכל העולם דיבר על השבת, בדיוק כמוכם כשכל עם ישראל מדבר על מסירותכם לשבת, איזו זכות יש לכם" – מסיים רייך.

ויש לו המלצה מניסיון אישי: "שום דבר לא מובן מאליו, גם אני מקפיד כל בוקר לבכות מול ארון הקודש ולהתחנן למי שנותן חיים ומזונות שימשיך להרעיף עלי מטובו לרוב הצלחה. יהיו שיאמרו שהעובדה שאני סגור בחול המועד כרוכה בהפסדים של מאות אלפי שקלים אבל זו רק סגולה לברכה שמביאה לי כפל כפליים, ואני מוכן להפסיד כל כספי כדי לא לחלל שבת".

בפתח המסעדה לוחצים השניים ידיים בחום מול הבזק המצלמות המתעד רגע היסטורי של חיבור בלתי אפשרי בין דורות של לוחמי שבת. הרב רייך במצב רוח מרומם מפזם ניגוני שבת ורק חסר שיפרוץ בריקודי שמחה שבתיים מלאי הוד וקדושה מול המסעדה. עוברים ושבים נעצרים מול המראה הבלתי נתפס החריג בנופי רעננה, ורייך מנצל את ההתעניינות כדי להזמין בקול רם את מארחיו למסעדה לשבת בביתו עם צ'ולנט וגפילטע אמיתי כמו שרק אשתו יודעת להכין והם מבטיחים לשקול.

"שיהיו לנו גזרות טובות" – מאחל אייל מזרחי בתקווה. שאר השותפים מהנהנים במרץ ומוסיפים איחול משלהם: "שבקרוב ייסגרו עוד חנויות והשבת תשיב לכולם בברכה".

(מתוך ראיון ליתד נאמן)

עליתי לליגת העל!

משה בק

מגיל 14 הוא מזנק בעליה, ומעלה את הקבוצה בה הוא משחק; קבוצת ביתר ירושלים – לשלוש שנים רצופות באליפות הנוער, נבחרת חיל האוויר – לאליפות צריפין, את מכבי יבנה הוא מעלה מהליגה הארצית ללאומית, ואחריה את ביתר ירושלים ללאומית ואחר כך לאליפות המדינה.

עיתונות הספורט מכריזה עליו כתגלית, ובמשחקי גביע אירופה הוא נבחר כשחקן המצטיין. ומה השלב האחרון? הוא עצמו עונה: עליתי לליגה אחרת! עם חזרתו בתשובה אילן אלהרר עלה מליגה של תרבות הגוף לליגה של תרבות הנפש.

 

החיים מקבלים משמעות אחרת. תראו, הוא אומר, שמעתי שהחפץ חיים אמר, כי מי שמאמין – אין לו קושיות, ומי שאינו מאמין – לא יועילו לו כל התירוצים. אני ראיתי בבירור שכסף של חילול שבת אין בו ברכה. הכדורגל .שוחק את האדם, ורוב השחקנים מסיימים את הקריירה הקצרה בחוסר כל. מרוויחים הון תועפות ושקועים בחובות. כשחשבתי על פרישה מהכדורגל הכרוך בחילול שבת, אשתי היססה.

פחדה בנקודה הזאת של הפרנסה. אבל במבט לאחור, לא זו בלבד שאנו מתפרנסים יפה, אלא שאני חושב שהיא זו שהרוויחה הכי הרבה מהחזרה בתשובה. היא הרוויחה שבתות נפלאות עם בעל רגוע, ובכלל, חיי המשפחה משתנים כליל עם החזרה בתשובה. השכינה שורה בבית, וזו לא מליצה. יש אושר, הרמוניה ושלוה. אין כמו חזרה בתשובה לאיחוד המשפחה ולאושרה. .אם תשאלו אותה ואותי – מומלץ.

חשבתם פעם למה לא מניחים תפילין בשבת?

הלב של אבי דפק בקצב מסחרר, הוא ידע שנהג בחיפזון, כיצד יקבל את המלגה היוקרתית ללימודי פיזיקה בלי ההמלצות שהשאיר בבית.

נכון, הזמן היחיד שמנהל הוועדה נמצא הוא בשעה הזו, והוא העדיף לפגוש אותו גם בלי שההמלצות בידו, אך עתה, כשהוא ממתין בחוץ שיקראו לו, ובעוד חצי שעה תיפול ההחלטה, הוא מבין שאין תועלת בפגישה הזו, בלי ההמלצות אף אחד לא יתייחס אליו, הלא כתוב היה בהוראות באותיות גדולות: קבלת המלגה מותנית בהגשת המסמכים דלהלן: תעודת סטודנט, אישור זכאות והמלצות מתאימות.

כאשר נפתחה הדלת והוא נקרא פנימה, הוא לא האמין למראה עיניו, על הכסא ישב לא פחות ולא יותר השכן החדש מהדלת ממול, כן, אותו שכן שהוא הרבה לעזור לו לאחרונה כאשר עבר דירה, שסייע לו להתאקלם היטב ולהרגיש בנח בשכונה החדשה.

ואכן השלום הלבבי שקידם אותו הבהיר לו היטב שמצבו מצוין, אתה ראוי למילגה הזו אמר המנהל, מי כמוני יודע עד כמה יהיה נעים לעבוד בחברת בחור מיוחד שכמותך. תשמע אמר אבי כולו מבולבל, אני לא יודע מה לומר, אך ישנה בעיה קטנה, שכחתי את ההמלצות שלי בבית, הועדה נסגרת בעוד חצי שעה, וכבר לא אספיק להביא אותם.

הצחוק המתגלגל מעבר לשולחן גרם לו להרים את עיניו, תבין אמר המנהל, הצורך בהמלצות הוא רק בכדי שנדע אם יש לנו יכולת לתקשר היטב עם מי שאנו נבחר, מאחר שזו עבודת צוות מורכבת המצריכה יחסי אנוש מיוחדים, במקרה שלך ההמלצות מיותרות, הרי אני המנהל, ומי כמוני יודע שהתקשורת שלך היא מצוינת, נסתפק במה שהבאת, ונצא לדרך – המלגה שלך.

לפני אלפי שנים נכרתה ברית בין בורא עולם לעם ישראל, העבודה האלוקית שלנו באה לידי ביטוי פה בארץ בתהליך יום יומי של הכנסת האלוקות בכל פעולה גשמית. מעבר לפעולות אלו, יש לכל איש יהודי שני דברים אשר מצהירים על שייכותו ונאמנותו לברית בין העם הנבחר לאלוקיו– תפילין וברית מילה.

מצוות אלו זכו בלשון התורה לתואר של המילה 'אות', מלשון סימן לקשר שלנו אל הבורא ואל הברית המיוחדת שנכרתה בינינו.

ברית המילה היא תעודת הזהות שלנו, אות וסימן הטבוע בבשרנו המצהיר בגאון על שייכותנו לעם היהודי, וכשני צ'יפים אינדיאנים אשר להבדיל מצהירים על נאמנות שבטית על ידי חיתוך כף היד, ועירוב הדמים זה בזה.

התפילין לעומת זאת הם התקשורת שלנו, אות וסימן לכך שאנו מחוברים למשהו עליון, ובקושרנו מידי יום על מוחנו ולוח לבנו את בתי התפילין והפרשיות שבתוכם המצהירות על הקשר האדוק בין הבורא לעם היהודי, אנו פותחים כביכול קו תקשורת ישיר אליו, חוט המקשר אל המורם מאיתנו.

אותות אלו יוצרם את החיבור התמידי בין העם לבוראו.

יום השבת גם הוא נקרא בלשון התורה בשם 'אות', וכפי שאנו אומרים בקידוש של יום שבת 'אות היא ביני וביניכם'. יום זה הוא מעין עולם הבא, יום זה מחזיר אותנו לישיבה על שולחנו של הבורא, כפי שהיה אצל אדם הראשון קודם החטא, כך בכל שבת אנו מתרוממים מעל החולין של ימות השבוע, ומתקרבים ועולים אל ארמונו של מלך, סועדים על שולחנו כביכול.

ביום זה די באות המצהירה על היותנו יהודים, בתעודת הזהות שלנו – ברית המילה אשר חתומה בבשרנו, אך אין לנו צורך בתפילין – בתקשורת המחברת בין התחתונים לעליונים, הלא אנחנו על שולחנו של מלך מלכי המלכים, ממש לידו, הכי קרובים, אין שום צורך בהמלצות, או באמצעי תקשורת נוסף, אנו קרובים למלך עצמו, ומחוברים אליו באות של השבת עצמה – ביום כזה אכן אין צורך בהנחת התפילין.

חשוב לידע: לאחר שהפנמנו שביום השבת אין צורך להניח תפילין, אם כן התפילין הופכות להיות כשאר החפצים שאין להם שימוש בשבת, שנקראים בשם 'מוקצה', היינו שהם מוקצים מדעתו של האדם לשימוש בשבת, ומשום כך הם נחשבים כחפצי חול, שאינו יכול לטלטלם, או לנגוע בהם בשבת, אלא במקום הצורך, כגון להצילם מדליקה, או למנוע את בזיונם.

בהלכות 'מוקצה' ישנם כמה סוגים, בדרגות שונות של חומרה – כלי שמלאכתו לאיסור, מוקצה מחמת גופו, מוקצה מחמת חסרון כיס. לתפילין יש דין חמור של מוקצה מחמת חסרון כיס, זאת משום שבדרך כלל התפילין הם מוצר יקר, ואדם מאוד מקפיד על שלמותם וחסרון הכיס שעלול לספוג במידה וינזקו, עקב כך ההקצאה שלהם מדעתו היא גדולה יותר, ולכן ההיתר לטלטלם בשבת הוא רק במקרים מאוד מיוחדים, וכפי שצויין לעיל.

"תחום שבת" – גבול ההליכה שלך בשבת

משה ויטמן
אחותו הבכורה של גדי הגיעה לביקור בארץ. זה לא היה אירוע של מה בכך, כבר שנים, מאז שעברה לקנדה, ששלושת האחים לבית משפחת כהן לא ראו אותה וההתרגשות למפגש עמה היו עצומים. בשבת בה שהתה בארץ היא התארחה אצל אחד האחים במושב בהרי ירושלים בו התגורר. שני האחים האחרים, שהתגוררו במושב סמוך, מרחק של קילומטר וחצי בסך הכול, רצו לבקר אותם בשבת. "מה הבעיה" חשבו "נלך ברגל עשרים דקות". לפני כן הם החליטו לברר: האם זה מותר?

סיפור אחר:
בני הוא ממיטיבי הלכת של היישוב. ההליכות הארוכות שלפעמים הוחלפו בריצות קלות שערך כל בוקר היו לשם דבר והוא רצה לעשות זאת גם בשבת. בשבת, הוא ידע, אסור לעשות התעמלות ורק הליכה רגילה מותרת, אז הוא תכנן לעצמו מסלול בו ייצא מהיישוב כמה קילומטרים ויחזור אליו בזמן סביר, כך שלא יצטרך לוותר על נשימת אויר הבוקר הצלול גם בשבת. אלא שאז, הוא שמע בבית הכנסת את השיעור של הרב…

מה נאמר בשיעור?
גזירה מיוחדת אסרו חכמינו ז"ל בשבת והיא נקראת "תחום שבת". על פי דבריהם, אסור לאדם לצאת מגבולות העיר בה הוא שוהה בשבת מרחק של יותר מאלפיים אמה (כקילומטר) אפילו אם הוא לא נושא על גביו כלום ואפילו אם הוא אינו מתאמץ כלל בהליכה זו. לאור זאת, כל יציאה מגבולות העיר צריכה בדיקה של אורך הדרך שאין בה יותר מאלפיים אמה, שמעבר לכך אסור לצעוד.
אולם, לצד האיסור קבעו חכמינו ז"ל גם את הפתרון לבעיה.

מהו?
"עירוב תחומין".

מה עושים?
מניחים במהלך הדרך, בנקודת הסיום של אלפיים האמה, פת או מזון בכמות המספיקה לשתי סעודות, בצורה שמורה, ובכך נקבע כאילו מקומו של האדם הוא מקום העירוב ומשם יש לו אלפיים אמה נוספים לכל צד.

חשוב:
פתרון העירוב מותר רק לצורך מצווה כמו ביקור חולים וכדומה אך לא סתם.
לכן, לפני כל יציאה עם הכלב לטיול, הליכה לחבר מהישוב הסמוך, או סתם שוטטות יש לזכור ולבדוק את מרחק הדרך.
אם אתה הולך לצורך מצווה, תניח מיום שישי "עירוב תחומין" בנקודת סוף התחום, תברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מצוות עירוב" ותזכה לעוד אלפיים אמה שיהיה לך מותר ללכת בהם. יודגש: בתוך תחומי העיר אין שום בעיה של יציאה מחוץ לתחום ואין הגבלת מרחק.

 

לצפיה בקליפ מהמם על עונג שבת ליחצו כאן