גן חיות כשר לפסח

גן חיות כשר לפסח

כולם יודעים שאסור לאכול חמץ בפסח, מה שלא כולם יודעים זה שהאיסור הזה חל

גם על בעלי חיים הנמצאים בבעלותו של יהודי. "את החמץ לא רק שאסור לאכול,

אסור גם להחזיק אותו בבעלותנו או ליהנות ממנו", מסביר הרב צורי נעמן, רב משחטה ואחראי על מזון החי.

"משמעות הדבר שיהודי אינו רשאי להאכיל את בהמתו חמץ בימי הפסח".

כדי לראות איך באמת נראה חג הפסח מזווית ראייתם של מהלכי על ארבע יצאנו לסיור של ערב חג בממלכת החי.

התחנה הראשונה שלנו בסיור הזה הוא במשקים בהם מגדלים בקר ועופות למטרות מסחריות.

"במסגרת הכנת משק חי לחג הפסח קיימים שני תחומי עיקריים עליהם צריך לתת את הדעת",

מפרט הרב נעמן, "ראשית, צריך לדאוג שהפרות תאכלנה מזון כשר לפסח שאין בו חשש חמץ,

אחרת ייכשלו החקלאים בהחזקת חמץ בפסח ויעברו בכל רגע על איסור 'בל יראה'".

שינוי מזון הפרות מחמץ לכשר לפסח נשמע כמו סיפור פשוט אך למעשה מדובר בתהליך מורכב.

"כל מערך היבוא צריך להתאים את עצמו לפסח", מספר הרב נעמן,

"כל מכוני התערובת המייבאים מזון לארץ נערכים לכך מבעוד מועד ועוברים למזון המבוסס על קטניות,

תירס, חמניות וסויה. אם המעבר לתערובת כשרה לפסח נעשה באופן פתאומי הדבר עלול לגרום לבעיות

בקיבות הרגישות של בעלי החיים.

מסיבה זאת נעשה הדבר בתהליך הדרגתי המתחיל שבוע לפני החג ונמשך עוד שבוע אחרי החג"

ומה קורה בלולים?

גם שם צריך לשנות את המזון הרגיל הניתן לעופות למזון כשר לפסח. בנוסף לכך,

מקפידים ועדי כשרות מהודרים שלא יאכלו את העופות חמץ גם בימים הקודמים לחג.

"לפעמים קורה שאחרי שחיטת עוף מוצאים אצלו בזפק ובקורקבן גרעיני חיטה שלא התעכלו.

הגרעינים מסתבכים בשומנים הפנימיים של העוף וקשה להסירם.

אם מבשלים את העוף במצב כזה – התבשיל כולו נעשה חמץ", מסביר הרב נעמן.

ההקפדה על מזון חיות כשר לפסח נוגע לא רק לחקלאים אלא לכל מי שמגדל בביתו חיות מחמד.

יובל בשארי מגדל בחצר ביתו שני סוסים, כמה עיזים, חבורה של ארנבים וצמד פסיונים.

למרות שהוא מגדיר את עצמו "יהודי מסורתי" בשנים עברו הוא לא היה מודע לכך שגם האוכל שהוא נותן לחיות

צריך להיות כשר לפסח. אבל כל זה השתנה מאז שהוא התחיל להשתתף בקביעות בשיעורי תורה

בהם הוא למד בין היתר באופן יסודי הלכות פסח. "היום הסוסים שלי אוכלים בפסח אוכל 'גלאט' בלבד –

תלתן ותירס במקום שעורים. יש לי חברים שבאים אלי במיוחד לקחת מספוא כשר לפסח"

אז אם אתם הבעלים הגאים של חתולה סיאמית, טרייר גזעי, תוכי צבעוני או זוג דגי זהב זה הרגע לדאוג להם למזון כשר.

על מה בדיוק צריך להקפיד?

"כאשר קונים מזון חיות לפסח צריך לשים לב שלא יכיל דגן", אומר לנו הרב נתן מחפוד.

"אין צורך בהשגחה מיוחדת של 'כשר-לפסח', אבל צריך לשים לב למרכיבי המזון.

למיטב ידיעתי ניתן להשיג תחליפי מזון שאינם מכילים דגן לכל סוגי החיות"

גן החיות התנכ"י

 

ההקפדה על מזון כשר לפסח אינה פוסחת על דיירי גן החיות התנכ"י בירושלים. כך למשל,

בכל יום זוכים הפילים שבגן החיות למעדן מיוחד – מנת לחם. אבל בפסח, כפי שהגדיר זאת בשעתו  ד"ר גבי אשכר ז"ל,

הווטרינר הראשי המיתולוגי של גן החיות – "הפילים נאלצים לוותר על הלחם ולהסתפק בשאר ירקות…"

גם הקופים נדרשים לשינוי דומה בתפריט. "כל יום, מיד בהשכמה, מקבל אצלנו כל גורילה וקוף

פרוסת לחם מרוחה בשוקולד או בגבינה לבנה", מספרת לנו דוברת הספארי ברמת גן. הלחם, כמובן,

אינו חלק מהתפריט הטבעי של הקופים, אבל האופן שבו הקוף אוכל את הפרוסה שלו מסייע למטפלים

לזהות אם הוא חש בטוב. מה עושים בפסח? פשוט מאוד – עוברים למצות.

"הקופים נורא מתלהבים מהמצות ומתנפלים עליהם בשקיקה.

הם לא רגילים למאכל הזה ומהדרים לאכול ממנו יותר מ"כזית"…".

עם זאת, מצות וחיות לא תמיד הולכים ביחד. בשנים עברו כבר היו מקרים שבהם חיות נפצעו

באזור הפה והגרון ממצות שנתנו להם מבקרים נלהבים יותר מדי.

"מוטב להשאיר את האכלת בעלי החיים למטפלים המנוסים – גם בפסח ובכל יתר ימות השנה", מסכמים בגן החיות התנ"כי.

כל מה שאתם חייבים לדעת על ליל הסדר שחל במוצאי שבת!

כל מה שאתם חייבים לדעת על ליל הסדר שחל במוצאי שבת!

יעקב א. לוסטיגמן

 

חג הפסח הוא חג מיוחד במינו, מעבר לחלק הרוחני שלו כחג הגאולה,

והזמן שבו יכול כל אדם לצאת מעבדות מחשבתית לחירות אמיתית,

הוא גם חג שמצריך הכנות אינטנסיביות מאוד כדי שנוכל לקיים כראוי

את מצוות החג. הניקיונות, החיפוש אחר כל פירור של חמץ, ביעור החמץ

בפועל, הבישולים לליל הסדר וההכנות הרבות לקראת החג, כל אלו מהווים

חלק נכבד ואפילו עיקרי בכל הקשור לקיום חג הפסח כהלכתו.

כשחל ליל הסדר במוצאי שבת, הכל מסתבך לכאורה. מתי שורפים את החמץ?

בשבת? חס וחלילה! אז בודקים חמץ יומיים קודם ושורפים יום קודם? ואחרי

ששרפנו את החמץ ביום שישי מותר לאכול חמץ בשבת? ומה קורה עם ההכנות

לליל הסדר, צריך לבשל הכל מערב שבת? זה לא תמיד קל ולא תמיד אפשרי.

בקיצור… מורכב למדי… אבל אם נמשיך לקרוא עד הסוף הכל יהיה יותר קל

בעזרת ה'. הבעיה הגדולה היא שלא תמיד אנחנו נערכים מראש כראוי, ולכן

עלולים להסתבך כשמגיע רגע האמת.

השנה, שנת תשפ"א, (2021)זה קורה! חג הפסח מתחיל במוצאי השבת, וערב

פסח עצמו חל בשבת. זה מאוד נדיר שזה קורה, הפעם הבאה שזה יקרה צפויה

בעוד ארבע שנים, והפעם שלאחריה תהיה רק כעבור 20 שנה! במניין לוח השנה

הלועזי זה יוצא בשנת 2045.

לכן פנינו לגאון רבי אליהו שלזינגר, רבה של שכונת גילה בירושלים, וביקשנו שייתן

לנו הדרכה מעשית, איך מתכוננים ואיך חוגגים את ליל הסדר שחל במוצאי שבת קודש.

הרב שלזינגר נענה בשמחה, ולהלן הדברים שזכינו לשמוע מפיו:

 

בישולים בחג

 

קודם כל צריך לדעת שבשונה משבת, שבה אסור לבשל בשום פנים ואופן, בחג, אם הוא

חל ביום חול, מותר לבשל מאכלים, אבל אסור להדליק אש לשם כך, וההלכות קצת מורכבות.

אנחנו לא נעסוק הפעם בהלכות בישול בחג, ורק נציין שמי שלא הספיק לצלות את הזרוע

בערב החג או לא יכול היה לבשל את כל מאכלי החג מלפני השבת, יכול לבשל גם בחג,

אבל צריך להתייעץ לפני כן בפרטות עם רב מורה הלכה וללמוד היטב את הדינים התלויים

בזה, כדי שלא להיכשל באיסורים חמורים. מי שלא למד את ההלכות הללו כראוי, מוטב

שלא יתקרב לכיריים בחג, ויתייחס לחג כאילו היה שבת, וכך יינצל מאיסורים חמורים.

אחרי שהקדמנו את ההקדמה הזאת, נחזור לעסוק בכל העניינים של ההכנה לחג הפסח

ועריכת ליל הסדר במוצאי השבת.

 

שבת הגדול

 

'שבת הגדול' זה כינוי לשבת שלפני חג הפסח. בדרך כלל, כשחג הפסח חל באמצע השבוע,

יש הפרש של כמה ימים בין שבת הגדול ובין 'חג הפסח', ולכן זו שבת שמוקדשת לדרשות

של רבנים, בכל תפוצות ישראל. הרבנים נושאים דברים בבתי הכנסת ומכינים את הציבור

לקראת פסח, כשבכל פעם הם עוסקים בהלכות אחרות הנהוגות בחג הפסח ושצריך לדעת

אותן בערב הפסח כדי להתכונן לחג כראוי.

השנה, שבת הגדול היא שבת הצמודה ממש לחג ואין שום הפרש בינה ובין החג, ולכן זה

מועד מאוחר מדי לעסוק בהלכות הנצרכות במהלך ההכנות לחג. בשל כך נוהגים להקדים

את דרשות 'שבת הגדול' לשבת אחת קודם. שמונה ימים לפני חג הפסח.

כמו כן נוהגים לומר בשבת הגדול את החלק המרכזי מתוך 'הגדה של פסח', והמנהג הזה

מקיימים אותו גם השנה בשבת הגדול למרות שהיא צמודה לחג הפסח, משום שכמובן שאין

כל מניעה לומר את ההגדה כנהוג, גם בשבת.

 

תענית בכורות

 

לפי ההלכה, כל בן בכור במשפחתו, צריך בעיקרון לצום ביום שלפני חג פסח,

היום המכונה בהלכה 'ערב פסח'. נדגיש שלא מדובר על הלילה, ליל הסדר,

אלא ביום שלפני החג, שהשנה כאמור יחול ביום שבת. בגלל שהצום קשה

מאוד לאנשים בזמן הזה, הקלו גדולי הפוסקים בכך כי ההלכה הזאת מקורה

במנהג שהשתרש בעם ישראל ואינה חובה מעיקר הדין.

המנהג הוא שהבכורים אינם צמים בפועל כל היום, אלא קמים בבוקר, לא אוכלים

ולא שותים, הולכים לבית הכנסת לתפילת שחרית, ולאחר התפילה מסיימים מסכת

או שומעים סיום מסכת מפי אדם אחר שסיים מסכת, ואז הם טועמים מהכיבוד שהוא

מביא לכבוד הסיום, כי זאת 'סעודת מצוה', ולאחר שכבר שברו את הצום אינם צריכים

לצום ויכולים להמשיך ולאכול כל היום.

עם זאת, השנה היום של 'תענית בכורות' הוקדם ליום חמישי כי אסור לצום בשבת ועדיף

להימנע מצום גם ביום שישי, ערב שבת. לכן גם את סיום המסכת צריכים הבכורות לעשות

ביום חמישי שלפני חג הפסח, בתאריך העברי זה יוצא י"ב ניסן, ובתאריך הלועזי 25 במרץ.

 

בדיקת חמץ

 

את 'בדיקת החמץ' צריך לעשות לאור הנר, בשבת אסור כמובן להדליק נרות ואפילו

לא להחזיק נר דולק ביד, ולכן את בדיקת החמץ צריכים לעשות לילה קודם, בחמישי

בלילה, מצאת הכוכבים, שזה כ-20 דקות אחרי שהחמה שקעה. לפני בדיקת חמץ

מברכים, וגם לאחריה אומרים את הנוסח שכתוב בהגדות 'כל חמירא וחמיעא' או

בתרגום שלו ללשון הקודש 'כל חמץ ומחמצת שיש ברשותי' וכו'.

את פתיתי החמץ שנמצאו במהלך הבדיקה צריך לקשור בתוך שקית ולהניח במקום

שבו הם לא יתפזרו ולא יהיו בהישג ידם של ילדים וכדו', להבדיל שלא יהיו מאכל

לעכברים כי העכברים עלולים לפזר את החמץ, ואז יהיה צרוך לבדוק שוב מחדש

את כל הבית. מי ששכח או לא הספיק לבדוק את החמץ ביום חמישי בלילה, יבדוק

ביום שישי לאור היום. אם שכח לבדוק ביום שישי, יבדוק במוצאי השבת לאור הנר

לפני שהוא מתחיל לערוך את סדר הפסח בליל הסדר. כמובן שאסור להדליק נר עם

גפרור או מצית וכדו', אלא צריך להעביר לו אש שכבר דולקת בנר אחר או בכיריים,

עוד מלפני השבת. וייזהר לא לכבות את הנר, וגם אחרי שבדק יניח את הנר בצד

שייכבה מעצמו, כי אסור לכבות אותו בחג.

 

שריפת חמץ

 

למרות שבכל שנה שורפים את החמץ בי"ד בניסן, ערב חג הפסח, השנה שורפים את

החמץ יום קודם, ביום שישי י"ג בניסן, כי בשבת אסור לשרוף חמץ כמובן. זמן השריפה

הוא מהבוקר ועד השעה 11:28 לפי שעון הקיץ שיונהג בישראל לילה קודם לכן.

עם זאת, צריך להשאיר חמץ שלא שורפים בכמות שתספיק לסעודות השבת, הן לסעודת

ליל השבת, שהוא בשישי בערב, והן לשתי סעודות שצריך לאכול בשבת בבוקר, כפי

שנפרט בהמשך. כמובן שאת החמץ שמשאירים צריך לשמור במקום סגור, שלא יתפזר

בבית ולא יגע חלילה בכלי הפסח.

 

אחרי שריפת חמץ

 

מותר לאכול חמץ ביום שישי ובליל שבת וכן בשבת בבוקר עד השעה 10:11. אבל כדאי

מאוד להצטייד במוצרי מזון שאינם מתפוררים, פיתות עדיפות, ואם אין אפשר גם לחמניות.

בכל מקרה חלות מפוררות מאוד בדרך כלל, ולכן עדיף להימנע משימוש בחלה ולמצוא

תחליפים שפחות מתפוררים.

 

הכנת צורכי הסדר ביום שישי

 

כבר הקדמנו והזכרנו את האיסור 'להכין משבת לחול', ועכשיו נרחיב קצת כדי

שהנושא יובהר כראוי. יש איסור להכין דברים, כל דבר, משבת ליום חול ואפילו

משבת לחג. כמו כן אסור להכין דברים מחג ליום חול, ומותר להכין רק מחג לשבת

בתנאי שעשה קודם 'עירוב תבשילין', אבל זה כבר נושא נפרד ולא נעסוק בו כרגע.

כשחל חג במוצאי שבת, במיוחד ליל הסדר שמצריך הרבה הכנה מראש, צריך לקחת

את זה בחשבון ולהתכונן כראוי, וחשוב להכין את הכל עוד מלפני השבת, כי בשבת

עצמה אסור להכין למוצאי השבת כאמור. לכן, מה שאפשר להכין מערב שבת מכינים,

ומה שאי אפשר, מכינים רק אחרי צאת השבת כשכבר הגיע ליל החג.

במסגרת זו לא נפרט את כל ענייני ההכנות, כי הם כבר מפורטים בהרחבה בפרסומים

אחרים שפרסמנו בנפרד ושמתאימים לכל חג פסח בכל שנה ושנה. אנחנו רק נפרט

בקצרה מה צריך לעשות לפני שבת ומה אחרי צאת השבת.

ביום שישי צריך לזכור לפתוח את חבילות המצות, אם צריך להפריש מהן חלה יש לעשות

זאת ביום שישי, צריך להכין 'מי מלח' לליל הסדר', וכן 'חרוסת'. צריך לצלות 'זרוע' על האש,

ולשטוף חסה אבל לוודא שהעלים יישארו בלי מים במהלך השבת כדי שלא יהיו בגדר

'כבוש' וייפסלו לשימוש למרור. מותר לשמור אותם במקרר אבל לא במקפיא, מאותה הסיבה

כי זה יהפוך אותם ל'כבושים'. מי שנוהג לאכול תמכא ('חריין') מגורד למרור, צריך

לרסק אותו לפני שבת, ולשמור בקופסה אטומה וסגורה היטב שלא תתפוגג החריפות

עד צאת השבת. חשוב מאוד לזכור להדליק נר שדולק 26 שעות או יותר, לפני כניסת

השבת, כדי שנוכל להשתמש ממנו להדלקת נרות בליל החג, לאחר צאת השבת.

כמו כן מדליקים נרות שבת כרגיל כמו בכל ערב שבת, ומי שרוצה לטלטל את המגש

של הנרות מהשולחן של החמץ לשולחן של ליל הסדר וכדו', צריך להניח מערב שבת

גם חפץ נוסף שאינו 'מוקצה' בשבת, על המגש יחד עם הפמוטים, כמו מחזור של פסח,

הגדה, חומש, או אפילו תפוח או תפוז או בננה וכדו'.

 

סעודות שבת

 

בשבת אנחנו צריכים לאכול שלוש סעודות, אבל יש לנו בעיה, כי בערב פסח אסור

לאכול מצות, ורק בליל הסדר אנחנו יכולים להתחיל לאכול מצות. לכן אנחנו חייבים

לאכול לחם, פיתות, לחמניות וכדו' בכל סעודות השבת. בליל שבת זו לא בעיה, כמו

שאמרנו מומלץ לאכול חמץ שאינו מתפורר כל כך, אבל בשבת בבוקר יש בעיה גדולה

כי אנחנו צריכים להספיק לאכול שתי סעודות שבת, לפני 'סוף זמן אכילת חמץ', ואחרי

השעה 10:11 בבוקר, אסור בכלל לאכול חמץ וגם לא מצה.

לכן צריכים לקום בשבת בשעה מוקדמת יותר, וברוב בתי הכנסת גם מקדימים בהתאם

את זמן התפילה. כששבים מהתפילה עושים קידוש, נוטלים ידיים ואוכלים סעודה אחת,

פת לחם עם דג או מאכלי שבת אחרים. לאחר מכן מברכים ברכת המזון, קמים מהשולחן

ויוצאים החוצה לטיול קצר של עשר דקות או רבע שעה, כדי להסיח דעת מהסעודה הקודמת,

שההמשך יהיה סעודה נפרדת ולא יצטרף אליה, ולאחר שהסחנו דעת חוזרים הביתה, נוטלים

שוב ידיים ואוכלים שוב פיתה או לחמניה וכדו' עם בשר או חמין, כל משפחה כמנהגה וכהרגליה.

את שתי הסעודות הללו צריכים לסיים לפני השעה 10:11!

מי שלא הספיק לאכול שתי סעודות בבוקר, או שאינו מסוגל לאכול שתי ארוחות

בזו אחר זו, מכל סיבה שהיא, יכול במקום זאת לקיים את מצוות סעודה שלישית,

באכילת בשר, דגים או פירות וירקות. אבל לכתחילה עדיף לאכול שתי סעודות עם פת.

חשוב לזכור! לא נוכל לשטוף את הכלים אחרי הסעודות, וכמובן כמובן שלא נוכל

להשתמש בהם בפסח. לכן כדאי לאכול בכלים חד פעמיים. משפחות רבות מבשלות

את מאכלי השבת בכלים של פסח, ומעבירות לכלים חד פעמיים, אבל צריך זהירות

רבה שהכלים של פסח לא יגעו בחמץ או במשהו שנגע בחמץ ולא עבר שטיפה יסודית.

במיוחד צריך להיזהר בבישול החמין, שיש בו גריסים בדרך כלל והוא חמץ גמור,

וצריך להיזהר שלא לבשל בכלי פסח חס וחלילה, ואפילו בכלי חמץ ראוי שלא לבשל

כזה חמין לשבת זו, כי דרכו של תבשיל החמין שהוא נדבק לתחתית הסיר ונשאר בו

מאכל שעשוי מחמץ, ואי אפשר לשטוף אותו בשבת כראוי, כי זה נכנס לאיסור של

'מכין משבת לחול', ולכן נחזור ונדגיש שמוטב להכין אוכל של פסח בכלים של פסח,

ולהגיש לשולחן בכלים חד פעמיים, כך נחסוך את כל הבעיות שעלולות להיווצר כתוצאה מכך.

כמו כן, צריך לאכול בפינה צדדית, עדיף במרפסת או בחצר, ועל גבי שולחן מתקפל

שנוכל אחר כך לקפל ולהניח בצד, או לפחות לכסות את השולחן במפת ניילון עבה

שנוכל לוודא במאת האחוזים שלא עוברים פירורים.

יש משפחות שכדי להוריד מעט מהלחץ נוטלות ידיים אוכלות רק כזית פת ולאחר מכן

מקפלות את המפה שמושלכת מיד לפח. לאחר מכן שוטפים את הידיים והפה, פורסים

מפת ניילון חדשה ואוכלים את המשך הסעודה עם מאכלים של פסח, בנחת וברוגע

בלי חשש של חמץ שמתפזר בכל האזור.

 

החמץ שנותר אחרי סעודת השבת

 

אחרי שמגיעה השעה 10:11 דקות, כבר אסור לאכול חמץ, בשום אופן. אבל מה עושים

עם החמץ שנשאר? להשאיר אותו בבית אי אפשר כי בערב כבר יהיה חג הפסח, וגם

לשרוף אותו אסור, כי בשבת אסור כמובן להדליק אש או להכניס משהו לאש דולקת.

לכן צריך לבער את החמץ, אבל לא על ידי שריפה. יש שנוהגים לפורר אותו לתוך

האסלה ולהוריד את המים, יש שמעדיפים לא להכניס אוכל לשירותים, אפילו לא כדי

לבער אותו, כי יש בזה ביזוי לאוכל. עדיף להכין עוד מלפני שבת, פח או דלי עם אקונומיקה

או נפט ולהכניס את שאריות הלחם פנימה, כדי לפסול אותם מאכילה. אם אין אפשרות

כזאת, אפשר לקחת את הלחם למקום הפקר ולזרוק אותו שם, אבל לא במקום ששייך

לאדם כלשהו ואפילו לא במקום ששייך לכמה אנשים ביחד.

חשוב לזכור לנקות את האזור שבו אכלו את הסעודות, אבל עדיף שלא לעשות זאת עם

מטאטא כי הפירורים נדבקים בו וקשה להיפטר מהם לאחר מכן. מומלץ לעשות זאת עם

מגב ולאחר מכן לשטוף אותו באמבטיה, כדי שהפירורים שנדבקו בו ירדו לביוב.

אחרי שמבערים את החמץ, חוזרים ומבטלים בלב את כל החמץ שנשאר, שייחשב כאילו

הוא עפר ואין לו שום חשיבות, ואומרים שוב את הנוסח שכתוב בהגדות לומר אחרי

שריפת חמץ "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי", או בלשון הקודש כפי שמופיע בהגדות.

 

שבת אחר הצהרים

 

כמו שכבר הזכרנו, אסור להכין שום דבר משבת לחג שאחרי השבת, ומדובר לא רק על

מלאכות שאסור לעשות בשבת, אלא אפילו דברים המותרים לעשות בשבת, אין לעשותם

לצורך החג שאחריה. למשל, אסור לסדר את הכיסאות סביב השולחן לצורך ליל הסדר.

אם הכיסאות מפוזרים בבית ומפריעים, מותר לסדר אותם כי זה לצורך השבת, כדי

שהבית יהיה מסודר בשבת. אבל אסור לסדר אותם לצורך החג. כמו כן אסור לפרוס

מפה מיוחדת לליל הסדר, לפני שיוצאת השבת, ובוודאי שאסור לשטוף חסה בשבת

לצורך ליל הסדר וכדו'.

מותר לשכב לנוח בשבת אחר הצהרים, גם אם בדרך כלל לא עושה זאת והפעם הולך

לנוח כדי שיהיה לו כח בליל הסדר להישאר ער עד שעה מאוחרת, אבל לא ראוי לומר

בצורה מפורשת: "אני הולך לישון כדי שיהיה לי כח בליל הסדר", אלא "אני הולך לנוח

לכבוד שבת".

 

צאת השבת: נרות והבדלה

 

בשנים רגילות, אנחנו מקבלים את חג הפסח לפני שקיעת החמה, 20 דקות לפני

השקיעה או 40 דקות לפני השקיעה, כל מקום כפי מנהגו. אבל כשהחג מגיע במוצאי

השבת, אנחנו צריכים להיזהר מאוד שלא להוציא שבת לפני שהיא באמת יוצאת.

אדם שהדליק נרות של חג הפסח לפני שיצאה שבת, לא רק שלא קיים מצוה אלא גם

עבר על חטא חמור מאוד של חילול שבת רחמנא ליצלן.

לכן חשוב לדעת: שבת יוצאת רק בשעה 19:32. לא קודם לכן! רק אחרי השעה הזאת

אפשר להתחיל להתכונן לליל הסדר, אבל צריך קודם לומר 'המבדיל בין קודש לקודש',

כי זה מעין הבדלה וכך בעצם אנחנו מוציאים את השבת והחג נכנס ממילא.

אחרי שיצאה השבת ואחרי שאמרנו 'המבדיל בין קודש לקודש', אפשר וגם צריך להתחיל

להתכונן לחג. נשים תדלקנה נרות חג, אבל הפעם לא מדליקים חס וחלילה בגפרור

מהקופסה וגם לא מצית. אלא רק מעבירים אש, מנר שכבר דולק מערב שבת! אם

כבה הנר, יש לקחת מהשכנים ואם אין ממי לקחת אש, עדיף שלא להדליק נרות בכלל,

וכמובן אסור להדליק אש חדשה ביום טוב, חס וחלילה. אנחנו הרי רוצים לכבד את החג,

והדלקת אש בחג לא רק שלא מכבדת אותו אלא מבזה אותו ויש בה חטא חמור מאוד.

בתפילת ערבית בבית הכנסת, מוסיפים בתפילת העמידה של החג עוד קטע אחד:

'ותודיענו', זה מופיע בכל המחזורים והסידורים, ואומרים את הקטע הזה במקום

'אתה חוננתנו' שאומרים בכל מוצאי שבת.

נשים שנוהגות לומר 'שהחיינו' בהדלקת הנרות בכל החגים, תאמרנה גם הפעם,

אבל צריכות לזכור שלא לומר שוב כשמקדשים על היין בתחילת ליל הסדר, ואפילו

אין לענות אמן על ברכה זו שנאמרה מפי הבעל, אם הוא מוציא את האשה ידי

חובתה בקידוש, או שהיא אומרת את הקידוש יחד אתו. אבל מי שלא בירכה

שהחיינו בהדלקת נרות, תאמר בקידוש, או תשמע מפי בעלה ותענה אחריו 'אמן'.

נשים שרוצות לבשל מאכלים לליל הסדר בחג עצמו, יעשו זאת רק לאחר צאת

השבת ורק לאחר שאמרו 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש', ורק על ידי אש שדלקה

מערב שבת או הועברה מאש שדלקה מערב שבת, ולא על ידי הדלקת אש בחג

עצמו חלילה וחס.

 

בקידוש של מוצאי שבת שחל בחג, יש סדר מיוחד לאמירת הברכות והוא מכונה

על ידי חכמי התלמוד 'יקנה"ז'. כלומר יין (ברכת 'בורא פרי הגפן'),

קידוש (ברכת 'אשר בחר בנו מכל עם… מקדש ישראל והזמנים),

נר (ברכת 'מאורי האש', על נר שדולק מערב שבת או שהועברה לו אש מנר הדולק מערב שבת),

הבדלה ('ברכת המבדיל בין קודש לקודש')

זמן (ברכת 'שהחיינו… לזמן הזה).

בהבדלה המיוחדת של ליל חג הפסח, לא מברכים על בשמים כמו בהבדלה רגילה של כל מוצאי שבת.

 

הכי הכי חשוב!

 

אחרי שפרטנו את כל ההלכות המיוחדות לליל הסדר שחל במוצאי שבת, נאמר

ונזכיר שהמצוה החשובה ביותר בלילה זה היא לספר לילדים וגם למבוגרים ואפילו

כל אחד לעצמו את סיפור יציאת מצרים. לכן חשוב מאוד מאוד לשמור על סבלנות,

להתנהג עם הילדים באהבה רבה בלילה הזה, כדי שהסיפור הזה של יציאת מצרים

ייכנס בעצמותיהם והם יזכרו אותו כל ימי חייהם, מאחר ובסיפור הזה טמון סוד הקיום

של העם היהודי, והוא הבסיס לכל היהדות בכללותה.

ניקיון פסח רוחני

ניקיון פסח רוחני

 

בימים אלה כולם מנקים את הבית.

באופן בלתי נמנע, כל שיחה מגיעה איכשהו לנושא הבוער: ניקיונות פסח.

חברה אחת כמעט סיימה, האחרת רק התחילה. יש כאלה שמקרצפות את

התקרה, ואלה שהן סופר-רגועות לגבי מחויבויות הניקוי שלהן. אני, למשל,

נמצאת מחוץ למעגל. השנה, שלא כמו בשנים אחרות, אני מבלה את חג הפסח

עם המשפחה, הרחק מהבית, מה שמפחית באופן משמעותי את הצורך לקרצף

כל פרור של חמץ מהדירה שלנו.

ובכל זאת, אני מנסה לנקות את הבית בדרך מאוד לא קונבנציונאלית – ניקיון

שאינו כולל שום מטאטא או מגב, סמרטוטי רצפה או אקונומיקה. זהו ניקיון-בית

פנימי, במטרה לחוות חירות חדשה בפסח הזה: חירות מכבלי העצמיות.

אנחנו לומדים שהכוח שגורם לנו לחטוא – היצר הרע – מושווה לשמרים או לחמץ.

בדיוק כפי שהשמרים גורמים לבצק לתפוח, כך משפיע היצר הרע על האגו שלנו:

הוא מאפשר לנו להתחמק מהמחויבויות שלנו כלפי האלוקים ובמקומן לשקוע

בפעולות לשירות עצמנו.

פסח הוא הזמן בשנה שבו אנחנו פותחים במלחמת חורמה לביעור החמץ.

אחרי שהשתמשנו בכל מכשיר או תכשיר 'אנטי-חמצי' שקיים בארסנל שלנו –

כולל שפכטל ואקונומיקה, מברשות שיניים, סקוטש-ברייט ושואב אבק – אנחנו

יכולים לנהל בדיקה מדוקדקת לאור הנר בכל פינה בבתינו. חז"ל מלמדים אותנו,

שבעוד שהתהליך הזה בא להנציח את היציאה שלנו ממצרים, הוא מסמל גם

רעיון עמוק. בדיוק כמו שאנחנו מסלקים מרשותנו כל פירור חמץ, כך אנחנו צריכים

לשאוף לסלק גם מעצמנו את ה"חמץ" הפנימי; לחסל את כיסי ההתנגדות העקשניים

שיובילו אותנו במדרון דרכי האנוכיות שלנו, הלאה מן האלוקים. אנחנו עוברים בדיקה

עצמית מושלמת ו"אוחזים בנר" מול בקיעיה האפלוליים של הפנימיות האנוכית שלנו.

דווקא הניקיון הרוחני הזה מבטיח חירות אמיתית, שכן, כיצד יכול האדם להיות חופשי

אם הוא משועבד לעצמיותו וכבול לגחמות התאווה שלו? החירות שמציע לנו חג הפסח,

היא לרומם ולהעלות את החירות הגשמית שחוו בני ישראל כשעזבו את מצרים. זהו

החופש לחיות כמו נשמה.

בתור ילדה, הייתי אוהבת לצפות באנשים. אני זוכרת שראיתי כלב קשור מדלג במרץ,

ולמעשה גורר אחריו את בעליו. "אמא, תראי!" אמרתי, "הכלב הזה לוקח את האיש שלו

לטיול!" כך נראה השעבוד לעצמיות: האגו "מוליך" את הנשמה. אין אפשרות ליצור קשר

עם הקב"ה, אלא אם כן נצליח באיזשהו אופן לנתק את הרצועה, להרגיע את האגו, או

לחזק את הנשמה כדי שהיא תוכל להוביל.

שאלת השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו, כשאנחנו "מנקים לפסח" ומשחררים את

עצמנו מהאגו, היא: מה משעבד אותי לתאוות ומרחיק אותי מן האלוקים? התשובה

שמתגלה לנו כשאנחנו חושפים את הפנימיות שלנו לאור הנר, יכולה לשאת מגוון פנים

וצורות, אישיים לכל אדם ואדם. אצל כמה זו יכולה להיות להיטות חומרנית; אצל אחרים,

אולי ליקויי אישיות עקשניים, כמו כעס, קנאה או הצורך להשיג שליטה; ואחרים עשויים

לגלות שמאבקים אינטלקטואליים סוערים הם מה שמותיר אותם בני ערובה לעצמיות שלהם.

ברגע שהגדרנו מהם הכבלים שקושרים אותנו אל העצמיות, היא המהות האנוכית שלנו,

השלב הבא יהיה לפתוח בצעדים פעילים לקראת היציאה לחירות. צעדים אלה יכולים לכלול

החלטות מתאימות, הכנסת יותר רוחניות לתוך חיינו, ותפילה שה' יעזור לנו ושיתעורר בנו

רצון. כל עוד אנחנו ממשיכים לשאול את עצמנו איפה אנחנו עכשיו, ובו בזמן לחשוב איפה

היינו רוצים להיות, אנחנו צועדים במסלול הנכון.

פסח הוא זמן מבטיח במיוחד להתעלות מעבר למקום שבו אנו אוחזים כעת, ולזנק לדרגה

גבוהה יותר של קשר רוחני. כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, הם היו שקועים בתרבות

הפגאנית המצרית – מוכים, מיואשים ובמצב רוחני שפל למדי. עם כל זאת, היה להם

רצון עז להשתחרר מכבליהם הגשמיים והרוחניים, והאלוקים סיפק את רצונם בסדרה

מדהימה של ניסים. הקב"ה הביא אותם מדרגת השעבוד הנמוכה ביותר, לדרגת ההתנסות

הרוחנית הגבוהה ביותר: קבלת התורה בהר סיני. גם אנו מקבלים יכולות רוחניות מיוחדות

בימי הפסח – כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להושיט יד ולתפוס את ההזדמנות.

אני יודעת שאם אוכל לסלק מקרבי את ההרגלים הרעים ואת ה'אגו', אמצא בתוכי את

ניצוץ הרצון האלוקי, הטמון בי זמן רב, ואשליט אותו על הרצון הגשמי. ההשוואה לניקיון

הפסח מוכיחה שוב את עצמה – המנקה הנחוש אינו חוסך שום מאמץ כדי לסלק מהבית

כל פירור אחרון, ומגייס כל טקטיקה כדי להשלים את המשימה. ב"ניקיון הבית" הרוחני

שלנו נוכל להציב מולנו את אותם יעדים, למרות שמשימת הטיהור העצמי היא משימה

של כל החיים, ולא רק ניקיון אביב חד-שנתי.

יכול להיות שיותר קל לקרצף את הרצפה מאשר את הנשמה, אבל מובטח לנו שהשכר

יהיה מעל ומעבר; מעבר לקו הרקיע.

[אש התורה]

קבלו את המדריך הקצר לחג הפסח

קבלו את המדריך הקצר לחג הפסח ליל הסדר

 

מה צריך לנקות לפסח?

 

אבק איננו חמץ, אבל שקדי מרק, פירורי לחם, ביסקוויטים מעוכים, חתיכות

ביסלי וסנדביצ'ים שנשכחו בילקוט הם חמץ גמור. הניקיון צריך להתמקד במקומות

שבהם רגילים להכניס חמץ במשך השנה. גם המכונית היא חלק מהבית ויש לנקותה

ביסודיות. עוד מקומות המועדים ל"פורענות": משחקי הילדים, מטבח, מקרר, ספה וכדו'.

 

מהו חמץ?

 

כל מוצר המכיל את אחד מחמשה מיני דגן שבאו במגע עם מים והחמיצו הוא חמץ

(חמשת המינים הם: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון).

בתהליכי היצור המודרניים עלול חמץ להסתנן גם למוצרים שאינם ידועים כמכילי דגן,

לפיכך לא די בבדיקת מרכיבי המזון אלא יש להקפיד על קניית מוצרים שנבדקו על ידי

גוף כשרות מוסמך ומקצועי וזכו לאישור "כשר לפסח".

סוגים מסוימים של משקאות חריפים, תרסיסי דאודורנט, בשמים, מוצרי קוסמטיקה

ותרופות עלולים אף הם להכיל חמץ. יש לברר את כשרותם אצל רב מוסמך.

 

איך עושים "מכירת חמץ"?

 

חמץ יקר-ערך שאין רוצים להשמידו יש למכור אותו מראש לנוכרי באמצעות רב מוסמך.

בימים שלפני חג הפסח ניתן יהיה למכור את החמץ אצל רבני בתי הכנסת. חשוב להדגיש –

חמץ שעבר עליו הפסח מבלי שנמכר אסור לשימוש גם אחרי החג.

 

מתי עושים "בדיקת חמץ"?

 

בלילה שלפני חג הפסח בודקים את הבית לאור נר שעווה כדי לוודא שלא נותר בו חמץ.

(ובשנה שפסח חל במוצ"ש, בדיקת החמץ נעשית ביום חמישי בערב) קודם לבדיקה מברכים

"ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ".

לאחר הבדיקה יש לבטל את החמץ על ידי אמירת הנוסח הבא: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי

שלא ראיתיו ושלא ביערתיו יתבטל ויהיה כעפר הארץ". בתום הבדיקה משיירים מהחמץ כמות

מינימאלית שתספיק לאכילה במהלך יום המחרת (ובשנה שפסח יוצא במוצ"ש, אז משאירים

חמץ לאכילה ליום שישי ולבוקר יום השבת.)

 

שריפת חמץ:

 

את החמץ הנותר בבית יש לשרוף בערב פסח.

רצוי לשרוף את החמץ עד שעה 11:27.

בערב פסח מותר לאכול חמץ עד שעה 10:10.  (תלוי במקום מגוריכם, אך בערך זו השעה בישראל)

לאחר שעה זו יש להיפטר מכל שיירי החמץ ולהרחיקם אל מחוץ לבית.

 

עושים סדר ב"ליל הסדר"

 

למה סדר?

 

מטרת ליל הסדר היא לזכור את אירועי יציאת מצרים ולהנחיל אותם לדור הבא.

בעת יציאת מצרים נוכחנו לראות כי אלוקים שולט ביקום. מצוות ליל הסדר ומנהגיו

נועדו להמחיש את אירועי יציאת מצרים ולהפוך אותם לחוויה בלתי נשכחת.

במסגרת מצומצמת זו אי אפשר להקיף את מכלול ההלכות והמנהגים הקשורים לליל

הסדר, אך ננסה לגעת בכמה נקודות עיקריות.

 

מהי "מצה"?

 

המצה עשויה מתערובת של קמח ומים שנאפו תוך פחות מ – 18 דקות מרגע

הכנת הבצק (לאחר מכן הוא נעשה חמץ). למצה יש סמליות כפולה: מצד אחד

זהו מאכל עבדים פשוט, ומצד שני אכילתה מזכירה לנו שהגאולה באופן כה פתאומי

עד שבצקם של אבותינו לא הספיק לתפוח לפני שעזבו את מצרים בחיפזון.

 

מהו "מרור"?

 

ירק שמשאיר בפה טעם מר זכר לסבל העבדות במצרים. רצוי להשתמש בעלי חסה.

יש להקפיד על השימוש בחסה שאין בה תולעים.

 

מהי חרוסת?

 

תערובת של תפוחים, אגוזים ויין – זכר לטיט שבו התבוססו אבותינו במצרים.

מטבילים בו את המרור כדי להמתיק את חריפותו.

 

מה כוסות יין שותים?

 

ארבע. זכר לארבעת שלבי הגאולה.

כדי לקיים את המצווה יש לשתות לפחות 86 סמ"ק יין בכל כוס. את הכוסות לוגמים

בחלקים שונים של ה"סדר" בהתאם להוראות המופיעות בהגדה.

ניתן להשתמש גם במיץ ענבים.

גם הנשים חייבות באכילת מצה, מרור ובשתיית ארבע הכוסות.

 

"הסבה" מקצועית:

א

ת אכילת המצה ולגימת היין יש לעשות ב"הסבה", היינו, תוך הטית הגוף לצד שמאל

באופן שבו נהגו אנשים מכובדים לסעוד בימי קדם. יש בכך ביטוי לתחושת החירות

המלכותית המלווה אותנו בערב זה. לשם כך יש להכין מראש כרים וכסתות וגם כסאות

המתאימים להסבה. נשים ובנות אינן מסבות.

 

והילדים?

 

חשוב שיהיו נוכחים בעת סיפור ההגדה. הילדים הם כוכבי הערב.

סיפור יציאת מצרים הינו אחד הסיפורים החשובים ביותר שישמעו בימי חייהם.

מומלץ להכין מראש את הסיפור בצורה חווייתית ומרתקת. כדאי שישנו בצהרים,

כדי שיהיו עירניים בלילה. כדאי גם לצייד אותם בהגדות מצוירות הממחישות את המסופר.

 

הכל יהיה בסדר…

 

כרפס:

 

לאחר הקידוש על כוס היין הראשון נוטלים ידים ללא ברכה, מטבילים את ה"כרפס"

במי מלח, מברכים ברכת "בורא פרי האדמה" ואוכלים אותו. ה"כרפס" הוא חתיכת ירק.

ולמה אוכלים כרפס? כדי שיהיה מה לשאול! (פעולות שונות ננקטות במהלך ליל הסדר

במטרה לעורר את סקרנות הילדים כדי שיהיו קשובים לסיפור ההגדה).

 

שבירת המצה:

 

את המצה האמצעית שוברים לשניים – את החלק הקטן משאירים בצלחת,

את החלק הגדול עוטפים במפה ומסתירים במקום כלשהוא. זהו ה"אפיקומן" המפורסם.

 

מהי הגדה?

 

לאחר שהילדים שואלים "מה נשתנה הלילה הזה?" פותחים בקריאת סיפור יציאת מצרים מתוך ההגדה.

חוזרים במנהרת הזמן אלפי שנים ומנסים להרגיש כאילו אנו עצמנו יצאנו בלילה הגדול הזה משעבוד מצרים.

 

כילת מצה ומרור:

 

לאחר לגימת כוס היין השניה, נוטלים ידיים בשנית והפעם עם ברכה. עורך הסדר בוצע

את המצות ומחלק אותם לסועדים. כדי לקיים את המצווה יש לאכול מצה בכמות של "כזית"

(דהיינו, בסביבות שלושת רבעי מצת מכונה מרובעת) ובהפרש זמן שלא יעלה על 9 דקות.

גברים וילדים יאכלו בהסבה.

 

מרור:

 

מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מרור" ואוכלים 2-3 עלים בינוניים

של מרור הטבולים במעט חרוסת. את המרור אוכלים ללא הסבה.

 

שובו של האפיקומן:

 

בתקופה שבית המקדש היה קיים היה השלב הזה מוקדש לאכילת קרבן הפסח.

בימינו אין קרבן פסח – כל שנותר לנו הוא תקווה לעתיד שעוד יבוא ופיסת מצה

המשמשת (בינתיים) תחליף לקרבן. שולפים את האפיקומן מהמקום שבו היה מוטמן

וכל אחד מהסועדים אוכל ממנו כזית מצה בהסבה. אם אין מספיק לכולם ניתן לפתוח מצה חדשה.

 

הלל:

 

לאחר לגימת כוס יין רביעית קוראים פרקי הלל מתוך ההגדה. מודים לה' על הניסים

שעשה לאבותינו ומתפללים שיעשה כמה ניסים גם עבורנו.

 

ולמה, באמת, גונבים את האפיקומן?

 

גניבת האפיקומן נועדה ליצור בקרב הילדים אווירה של דרמה ומתח סביב ליל הסדר.

הילדים הם הדור הבא של עם ישראל. אם נצליח לרתק את ליבם ולטעת בקרבם סקרנות

ואהבה לדברי תורה, ניתן לקוות כי ישתיתו את חייהם על יסוד ערכי מוצק של תורה ומצוות.

 

בברכת חג פסח כשר ושמח!

ליל הסדר – מצוות הלילה

מצוות הלילה

ארבע מצוות מיוחדות בסדר ליל פסח, שתיים מדאוריתא ושתיים מדרבנן,

מדאורייתא  – אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים; מדרבנן – אכילת מרור

ושתית ד' כוסות של יין, בד בבד עם מצוות הלילה, תקנו חכמים מנהגים

רבים כזכר לחירות ולקרבן פסח וקרבן חגיגה, וכדי להתמיה התינוקות שישאלו.

 

הסֵיבה

כתב הרמב"ם "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא

עתה משעבוד מצרים שנאמר "ואותנו הוציא משם וגו'" ועל דבר זה ציווה הקב"ה

בתורה "וזכרת כי עבד היית", כלומר, כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות

ונפדית, לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חרות",

שבזמן שיצאו ישראל ממצרים בעת הליכתם אל הארץ המובטחת מרעמסס דרך ארץ

פלשתיים, שינה לפתע עמוד הענן את כיוונו דרומה דרך המדבר ים סוף, למרות השינוי

הפתאומי והלא מובן, החליט העם מתוך הכרה ברורה להאמין בה' וללכת אחרי הענן

דרך המדבר בארץ לא זרועה, ויציאת מצרים שחררה את ישראל משעבוד הגוף אך היה

צריך להוציאם גם משעבוד הנפש, וזאת נעשה בפרשת הדרכים שבין ארץ פלישתיים צפונה

לבין דרך המדבר ים סוף דרומה, אז, לאחר שזכו להאמין בה' ברצון ובאמת זכו ישראל בחירות

הנפש, ומכאן משמעות החירות בלשון "ויסב אלוקים דרך המדבר".

מנהג קדום היה לישב על מיטה מוצעת בשעת הסעודה, ולאכול בהסיבה על הכר, ומנהג זה היה

נהוג באנשי מעלה והכבוד, אבל בין אנשים פחותים מדלת הארץ, לא היו נוהגים בכך, ובפרט

העבדים או המשרתים, שהיו עומדים על רגליהם לשרת המסובים.

ודעת הראבי"ה שדוקא מלפנים שהיו רגילים בהסיבה כל השנה, היה בזה משום דרך חירות וחייבים

היו להסב בליל פסח, אבל בזמננו הואיל ואין הרגילות להסב בסעודה כל השנה אין צריך להסב

בליל הפסח. אכן רוב הפוסקים לא קיבלו את דעתו ואף שבזמננו אין רגילים להסב בימות השנה כלל,

מ"מ יש להסב בליל פסח מפני הטעמים הבאים:

א. שכיון שכך היה המנהג בימיהם אין לשנות את המנהג.
ב. מצוה לעשות שינויים בליל פסח כדי שיראו הבנים וישאלו מה נשתנה, ואין לך שינוי טוב
מהסֵיבה, לפי שאין רגילין בה כל השנה.

 

אם אשה חייבת בהסיבה

 

נחלקו הפוסקים אם אשה חייבת בהסיבה, ומנהג הספרדים שהנשים  מסיבות, ומנהג

האשכנזים שאינם מסיבות, ויש שכתב שגם בקהילות האשכנזים שלא נהגו הנשים להסב,

המחמירה להסב תבא עליה ברכה

 

מתי צריך להסב

 

יש אומרים שבכל ליל הסדר כשאוכל ראוי להסב, ובזמנינו לא מקפידים על כך.

כשאוכלים מצה יש להסב, לפי שהמצה היא זכר לגאולה.

כששותים ד' כוסות צריך להסב, (בעיקרון מספיק לשתות ב' כוסות, אלא שנחלקו בגמ'

אילו כוסות וכדי לצאת יד"ח כל הדיעות יש להסב בכולם).

כשאוכלים כורך צריך להסב, משום שאוכלים את הכורך לצאת ידי דעת הלל שהיה כורך

מצה ומרור ואוכלם יחד, והלל הרי היה אוכל בהסיבה שהרי היה מקיים בו מצוות אכילת מצה.

יש אומרים שאכילת מצה של אפיקומן אינה צריכה הסיבה, ויש אומרים שצריכה הסיבה, וכן ההלכה.

 

דברים שאין צריכים הסיבה

כרפס – לדעת רוב הפוסקים אי"צ הסיבה, משום שאינו ממצוות האכילה של הלילה אלא

כדי שישאלו הילדים "מה נשתנה".

מרור – אינו בהסיבה, לפי שהוא זכר לשיעבוד.

אמירת ההלל וההגדה וברכת המזון, אינה בהסיבה לפי שצריך לאומרם באימה וביראה.

 

שמות הלילה

 

ליל ט"ו בניסן יש לו ד' שמות, ואלו הן: ליל פסח, ליל שימורים, ליל התקדש החג וליל הסדר.

ליל פסח– על שם קרבן הפסח שמקריבים אותו בי"ד בניסן ועל שם שפסח הקב"ה על בתי

בני ישראל בנגפו את מצרים.

 

ליל שימורים– כמו שכתוב בתורה "ליל שימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים, הוא הלילה

הזה לה', שימורים לכל בני ישראל לדורותם", ופירש רש"י הקדוש שימורים – מלשון שומר ומצפה,

שהיה הקב"ה שומר ומצפה ללילה זה לקיים הבטחתו לישראל להוציאם ממצרים, ובאבן עזרא

כתב שכיון שבלילה זה מצוה להרבות בסיפור יציאת מצרים ולמעט בשינה, ממילא נקרא בלשון

שימורים שאנו נעשים כשומרים המדירים שינה מעינינו.

 

ליל התקדש החג– בדברי עידוד הנותנים תקוה לעם ישראל על עתידו, אומר הנביא ישעיה

"השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" וכוונת הכתוב ששיר העתיד של גאולתנו באחרית הימים

יהיה כליל פסח, ליל התקדש החג, ולפי שכל קדושת החגים מסתעפת מקדושת לילה זה, שהרי

פסח נקרא ראש השנה לרגלים דהיינו שכל הרגלים יונקים קדושתם מחג הפסח, וקדושת החג

עיקרה בלילה הראשון, נמצא שבלילה הזה מתקדשים כל החגים, ולכן אמר הנביא "ליל התקדש חג",

ולא חג הפסח או חג המצות, רמז לכל החגים.

 

ליל הסדר– בסִפרם של הראשונים נקרא סדר הלילה בשם "הסדר", ועל שם הסדר נקרא לילה

זה "ליל הסדר", ורמוז בתוכו כי כל מה שאירע לבני ישראל מאז נעשו לעם ביציאתם ממצרים

ועד היום אין בו מקרה, כי אם כל הקורות הן בסדר ובהשגחת הבורא (מהר"ל).

 

סימני הסדר

הסימנים שהתקבלו בתפוצות ישראל קדש ורחץ וכו' מיוחסים לרש"י, ויש המיחסים אותם לאחד

מבעלי התוס' רבי שמואל מפלייזא (מחזור ויטרי), וכיון שרבים הם דיני הסדר, לכם תיקנו רבותינו

הראשונים סימנים הכוללים את סדר הלילה, כדי לדעת על פיהם לערוך הסדר כהלכתו, ככל

משפטו וחוקתו.

מצוות הלילה

ואלו הן סימני הסדר: קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה,
מוציא,מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.

רשימת מוצרים שלא צריך לשרוף לפני פסח

רשימת מוצרים שלא צריך לשרוף לפני פסח או לזרוק

ערמות זבל ענקיות מתגבהות להן באתרי הזבל, ומה הן מכילות? מה לא…

אריזות שלמות של מאכלים שונים ומשונים, שלעיתים הקשר בינן ובין חמץ – מקרי בלבד.

אך מי יהין להסתכן ולהשאיר בביתו מוצרי מזון שאולי ושמא מכילים הם רכיבי חמץ? וכך,

עומדות להם נשות ישראל הכשרות והיראות, ומפנות ארונות שלמים היישר אל הצפרדע

השכונתית, מתוך להט של קדושה במגמה של –כמה שיותר נזרוק – יותר טוב!

למה? מי קבע?

 

ובכן, הגיע הזמן לערוך סדר, עוד לפני ליל הסדר, ולהפחית במעט את גלי ה"בל תשחית"

בארונות ובארנקים. ננסה להשאיר בבית את כל מה שאין סיבה לזרוק, ונשרוף רק את

החמץ האמיתי.

לצורך כך, פגשנו את הרב יוסף זריצקי שליט"א, מומחה הכשרות הידוע והמפורסם,

שיבהיר לנו מעט את הטעון ביאור והבהרה, בכל הנוגע לנקיון – חיפזון הלזה.

"ראשית כל, נתבקשתי ע"י מספר רבנים להתריע: ישנם אנשים שלא מוכרים את החמץ.

ופתאום, אחרי פסח הם נזכרים לבדוק אם המוצרים שנותרו בבית מכילים חמץ או לא…

לפני כמה שנים אמר לי הרב וואזנר זצ"ל שאדם שהולך לחנות בבעלות חילונית, ורואה

ע"ג הקיר תעודה ומסמכים המאשרים שבחנות זו החמץ נמכר כדין, מותר לכתחילה לקנות

אצלו חמץ גם אחרי פסח, זהו לא חמץ שעבר עליו הפסח.

חמץ שעבר עליו הפסח, פרושו לחם, ביסקוויטים, עוגיות, בייגלה וכדומה שלא מכרתי במכירת

חמץ! אך כל דבר שנמכר במכירת החמץ – מותר לכתחילה באכילה לאחר הפסח. גם לאנשים

שלא סומכים על מכירת חמץ במזון – מומלץ מאוד למכור את החמץ בביתם לפחות בשביל

התרופות, הויטמנים, או מוצרי ניקוי שונים שיתכן והכילו רכיבי חמץ…

בשטר מכירת החמץ יופיעו כל המוצרים שנמכרו.

אני שב וממליץ בכל פה לכל יהודי באשר הוא – למכור את החמץ שאולי קיים בביתו!"

ומה באשר לשאר המוצרים בבית?

 

לפי ההלכה, מחדד לנו הרב זריצקי, דבר שהוא לא חמץ אלא תערובת חמץ:

א. מותר למכור אותו במכירת חמץ – גם לדעת האוסרים,

ב. אני יכול להשאיר אותו בבית.

את החמץ הגמור, העשוי מחיטה, נשתדל לסיים עד לחג הפסח, ולא נמכור אותו

במכירה רגילה. אך ישנם עוד מאות מוצרים שאינם מכילים כלל חמץ, אותם נשמור

בארון סגור ומרוחק עד לאחר הפסח.

כמובן שבפסח עצמו נקפיד לאכול אך ורק מוצרי מזון בכשרות מעולה שבמעולה,

שעברו השגחה מדוקדקת ביותר המתאימה לציבור היראים ושלמים בפסח!!!

את כל סוגי המוצרים, מסדר לנו הרב זריצקי לפי סדר הא'-ב':

 

אגוזים –  כל סוגי האגוזים אינם צריכים כשרות ואין בהם שום בעיה, בין באריזה

סגורה ובין באריזה פתוחה. נדאג לבדוק בחנויות שמוכרים אגוזים, שהכף תהיה נקיה,

שהשק הוא שק חדש ושהמוכר לא משתמש באותה כף למספר דברים, כגון לשבולת

שועל ולאגוזים.

אגוזים ושקדים – מותר לקנות בכל מקום!

אבקות כביסה – אבקות כביסה, סבונים, כל סוגי השמפו – לגוף, לכלים, למדיחי כלים

אין שום צורך בכשרות מיוחדת לפסח. ראיתי פרסומת של אקונומיקה – כשר לפסח, פרווה.

המפעלים עושים כסף ופרסומת על חשבון הצרכן התמים. אפשר להשאיר את חומרי

הניקוי והסבונים של כל השנה גם לפסח, וכשקונים חדש – אין צורך בכשרות מיוחדת לפסח.

יש מחמירים שאינם משתמשים במוצרים שעמדו במטבח של חמץ, אך גם כאן – אין צורך

לזרוק, אפשר לשמור בארון צדדי עד לאחר הפסח.

אבקת אפיה – עלול להכיל קטניות, אך לא חמץ, ולכן אפשר לשמור לאחר הפסח.

אבקת אפיה שקונים בשביל פסח יש לחפש רק בכשרות מהודרת של עדה חרדית.

יש אבקת אפיה שנקראת 'תערובת לעוגה' וגם היא כשרה לפסח.

אבקת מרק – לא כל אבקות המרק מכילות חמץ, ויותר מכך, גם כאשר הן מכילות

קמח, לא ברור שזה חמץ. חלילה לא נשתמש באבקת מרק בפסח אם היא לא בכשרות

מהדרין לפסח, כי באבקת מרק יש קמח כל השנה, וברגע שזה נוגע במים זה הופך לחמץ ודאי.

אורז על כל סוגיו ודאי שאינו חמץ, וכבר ראיתי אנשים שזורקים אורז בשרפת

חמץ. והלא  יש מעדות המזרח שנוהגים לאכול קטניות, והם אוכלים כשר למהדרין.

ולכן אנחנו יכולים להשתמש באורז עד פסח, נסגור אותו בארון ונוציא אותו לאחר הפסח.

* אינסטנט פודינג – אין בו חשש חמץ.

במבה לכל סוגיה – אין בה חמץ, היא מכילה אך ורק קמח תירס, שמן, חמאת

בוטנים ומלח, ארבעה מוצרים בלבד, ולכן היא כשרה למהדרין. לספרדים שאוכלים

קטניות יש במבה כשרה לפסח בהכשר הבית יוסף, אבל האשכנזים שלא אוכלים

קטניות הבמבה נשארת בבית סגורה בארון, בשום אופן לא לזרוק.

ג'לי – על כל סוגיו אינו חמץ.

גלידות – בכשרות של עדה החרדית באריזות של 2 ליטר, שלא מכילות ופלה,

קסטה, או מיני סוגים של גביעי גלידה עלולות להכיל קטניות, וכמובן לא נשתמש

בהן בפסח, אבל אין צורך לזרוק! ההמלצה היא לסיים אותן לפני פסח.

גרעינים ופיצוחים – במקומות רבים מרטיבים את הגרעין ומצפים אותו במלח

מעורב בקמח, וזהו חמץ, אך מאחר שאין כזית חמץ במקום אחד – מותר לפי ההלכה

לשמור ולסגור בארון, ואין צורך לזרוק את זה.

גרעיני חיטה ופרחים שונים המורכבים מחיטה צבועה – ישנו פסק ידוע של הגאון

רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, שמותר להשאיר בבית, ואין בזה שום בעיה. החיטה

היא לא חמץ, הרי בפסח אנחנו אוכלים מצות העשויות מחיטה שלא נגעה במים.

דבש – כשר לפסח. ויש להיזהר בדבש של כל השנה שלא הצטברו בו פירורי חמץ,

אך כיון שאין בו כזית במקום אחד וממילא מוכרים את החמץ – מותר להשאיר אותו

בבית ולסגור בארון צדדי.

דגים – יש עדות שמקפידים לא לאכול דגים בפסח, כיון שבעבר היו שמים לעיתים

את הדגים באלכוהול. כיום, הדגים שאני מכיר אין בהם אפילו גרם אחד של חמץ, גם

לא בדגים הקפואים. כמובן שלא נקנה דגים קפואים בפסח אלא בהשגחה מהודרת.

לפי החוק, הדגים בימינו מגיעים מבריכות בארץ. יומיים – שלושה לפני הדייג האחרון –

מרעיבים את הדגים כדי לרוקן את מעיהם ממזון,  על מנת שלא יסריחו ולא ירקיבו.

בנוסף, אין צורך לחשוש להזרקות בנסיכת הנילוס וכדומה.

דייאט – יש לשים לב, כי על רב מוצרי הדייאט לפסח אין כלל הכשר, בשל האספרטים

שהם מכילים. אך אין צורך לזרוקאת המשקאות הללו. נשמור בארון, ולפסח נחפש אך

ורק משקאות בכשרות מהודרת ביותר.

דייסת קורנפלור לתינוקות ושאר תמ"ל – אין בהם חמץ כלל. חברות המזון מוציאות

לגמרי את הגלוטן מן המוצרים מחשש שיש תינוקות הרגישים לגלוטן.

והכלל הוא, כפי ששמעתי: אם ע"ג המוצר כתוב שהוא נקי מגלוטן סימן שאין בו שום

דבר מחמשת מיני דגן, ומותר להשאירו בבית. אין צורך לזרוק.

*ויטמינים– ברובם אינם חמץ. כמובן שלא ניטול ויטמינים בפסח, כי לא ברור לנו בדיוק

מה הם מכילים.

מידי שנה, מוציא הרב רוזנברג, רבה של קופת חולים חוברת מורחבת עם שמות של

התרופות מנוקד, וניתן לבדוק בקלות וביעילות איזו תרופה כשרה ואיזו לא.

חולים במחלות כרוניות שנוטלים תרופות קבועות במשך כל השנה – אסור להם לשנות

דבר ללא התוויית רופא, ואין צורך לבדוק או להסתכל, והרי הם מחוייבים ב"ונשמרתם מאוד

לנפשותיכם"…

*חומץ – לכל סוגיו ומיניו אינו חמץ.

*חומצת לימון– אין בזה חמץ.

*חלב ומוצריו– בשום דבר חלבי אין חמץ. חלב תנובה כשר לפסח במשך השנה כולה. מלבד

מוצרים שמכילים חמץ ודאי כמו גרנולה וכדו'.

אם נותרו מוצרי חלב בבית מלפני פסח – נקפיא עד לאחר הפסח.

*חד פעמי – כל סוגי החד פעמי אין בהם חשש חמץ.

על כפפות לטקס שמעתי שהן מכילות קמח, אך זו טעות. במשך שנים בדקתי כעשר

חברות שונות של כפפות, רק אחד מהם הכיל קמח וקטניות, כל השאר זה "מחצב גיר",

החומר שנמצא בלטקס הוא לא חמץ, כך שאין שום בעיה.

* חרדל– בחרדל של היום אין כלל קמח והוא אינו חמץ.

* חומרי ניקיון – כפי שכבר דובר לעיל, אין צורך בכשרות, ניתן לקנות כל סוג בלא חשש,

ובכלל זה גם נייר כסף רגיל, או זה שמצפים איתו את השיש.

במשך שנים בדקתי את כל סוגי הניירות, ה"מנז'טים", דפי הציפוי, כוסות חד פעמיות מנייר,

מקרטון, מצופה ניילון, לא מצופה ניילון – באף אחד מהם לא נמצא אף לו גרם אחד של חמץ.

* טחינה – מכילה קטניות, אין בזה חמץ.

* יינות – כל היינות בארץ מכילים למעלה מ70% יין, ואין בהם כלל חמץ.

ביקבים שבהשגחת העדה החרדית אין לא תמציות ולא סוכר. המתיקות מגיעה בעקבות

ערבוב של זנים מתוקים ופחות מתוקים.

אני שב ומדגיש כי ישבתי זמן רב עם יקב 'יקבי ציון' ויקבים נוספים של העדה החרדית,

כמעט כל היינות מכילים 90%-100% יין, כולל המיץ ענבים.

*ליקרים –לעדה החרדית אין ליקרים כשרים לפסח, אך בכל מקרה הם אינם חמץ.

*מים מינרלים בבקבוקים – אינם צריכים כשרות. מים מינרלים, מי עדן וכל סוגי המים

הקיימים בארץ, אפשר לשתות ללא חותמת כשרות.

* מיונז – אינו חמץ.

* מיץ לימון – בד"כ עשוי ממים, רכז לימון וחומר משמר. לא נשתמש בזה בפסח כי לא

ברור מה מכיל החומר המשמר, אלא אם כן ישנה כשרות מיוחדת לפסח. נשמור לאחרי הפסח.

מרגרינה – עשויה מקטניות, ואין בה חמץ.

לפי האשכנזים – אסור להשתמש, אך אין צורך לזרוק אותה.

בשיחה עם משגיח כשרות, נאמר לי כי המרגרינה שמגיעה השנה מחיפה – אין בה שום

מרכיב של חמץ, המרכיב היחידי הוא של קטניות ולכן מי שמשתמש במרגרינה, יוודא שהיא

כשר לפסח.

*משקאות חריפים – הויסקי על כל סוגיו, בירה, וודקה, טקילה – הינם חמץ גמור ואסור

להשתמש בהם כלל. אנשים רבים זורקים את המשקאות הללו לפני פסח.

אלה שזה הפסד כספי גדול עבורם, סוגרים בארון ומוכרים.

המשקאות החריפים שמקורם בארץ, בכשרות של העדה החרדית, הרב רובין, חתם סופר

פ"ת או כל הכשר אחר, אין בהם בעיה של חמץ וניתן לשמור אותם עד לאחר הפסח.

*נייר פרגמנט לאפיה – אין בזה חמץ.

* סוכר ומלח – אפשר להשתמש בסוכר ומלח של כל השנה, ואין צורך בכשרות מיוחדת לפסח.

מדוע, אם כן, נמכרים המוצרים האלו בכשרות מיוחדת לפסח? כיון שברוב המכולות נמכרים

המלח והסוכר ליד הקמח וחוששים שמעט מן הקמח ייכנס למלח או לסוכר, והרי בענין חמץ

אינו בטל אף לא באלף. אך במוצרים עצמם אין צורך בשום הכשר.

*סבוני גוף – כאמור לעיל אין שום בעיה.

*עופות – העופות עצמם הם לא חמץ. יש כאלו שמשאירים את העופות לאחרי פסח, אבל

כל מי ששוטף היטב את העופות, יכול לראות שהם אינם מכילים חמץ. היו מקרים, שמצאו

בעוף גרגירי חיטה, ולכן נשתדל לקנות עופות כשרים לפסח, אך אם שוטפים את העוף

ומנקים היטב, ונמצא שהוא נקי, ניתן להשתמש בו ללא כל חשש.

* פילטרים של מסנני מים – אין צורך להחליפם לפסח.

* פירות יבשים – מובא ברמ"א שנוהגים לא לאכול פירות יבשים בפסח.

אך בזמנו, אמר לי הרב וואזנר זצ"ל, שאם אני יודע על פרי יבש שכשר למהדרין לפסח,

אין שום בעיה לאוכלו. אני מכיר את המפעל "שזיפרון" ממירון, בהשגחת הרב שטרן,

והפירות שמגיעים ממפעל זה כשרים לפסח.

במקרה, שנותרו לאדם פירות יבשים ואינו משתמש בהם בפסח – אין צורך לזרוק כיון

שאינן מכילים חמץ, ניתן לשמור לאחר הפסח.

*פריכיות אורז – הפריכיות הרגילות אינן מכילות חמץ וניתן לשומרן לאחר הפסח, אך

פריכיות שעשויות בתוספת סובין חיטה או סובין שיבולת שועל, מכילות חמץ ואסור

לשמור אותן.

* צבעי מאכל – אין בזה חמץ.

צ'יפס – בכל הסוגים אין חמץ.

קוסמטיקה ואיפור – החברות שבדקתי הן ג'אד, רבלון, וישי ולוריאל- ולא מצאתי בהן שום

רכיב של חמץ. ניתן להשתמש באיפור של כל השנה, מנקים את מוצרי האיפור בעדינות בעזרת

טישיו רך, כדי לוודא שלא נדבקו פירורי חמץ במשך השנה, וניתן להשתמש בהם מלכתחילה.

* קופסאות שימורים – בד"כ אינן מכילות חמץ, למעט קופסאות שימורים של שעועית מה

שנקרא טשולנט/חמין, הן עלולות להכיל חמץ ואכן כתוב עליהן שמכילות קמח. שאר שימורי

המלפפונים, זיתים וכדומה – לא נשתמש בפסח ונשמור אותם בארון סגור לאחרי פסח.

*קטשופ – אינו מכיל חמץ.

קינואה – לא מכילה חמץ.

קמח – כתוב בשו"ע שבמידה ואין להשיג קמח כשר – מותר לאפות מצות מקמח של כל

השנה. בזמן החזו"א היו משרים את החיטים במים, ואמר לי בעל טחנת הקמח "דגן", מר

גיברלטר, שהחזו"א השתמש בחיטים האלו ואמר שזה לא חמץ. אמנם לא לאפיית המצות

אבל השתמשו בקמח הזה. כיום, אין בכלל השריה של קמח בתוך המים, אין בזה התזה

למספר שניות ולכן אין שום בעיה בקמח וניתן לשמור אותו בארון ללא כל חשש עד לאחר הפסח.

כאן המקום לדבר על תופעה ידועה של "קמח שנטחן אחר הפסח", שאין לה שום מקור

בהלכה. ישבתי עם גדולי ישראל ורבנים שונים ודנו היטב בנושא הזה. החזו"א לא הקפיד

על כך. הוא הקפיד על נושא אחר, שלא לקנות את הקמח הראשון שלאחר פסח, כיון ששכב

שבוע שלם בטחנה ובודאי העלה תולעים או חרקים, אך לא משום קמח שנטחן אחר הפסח.

זוהי  המצאה חדשה, ושמעתי כמעט מכל גדולי ישראל שלא מחזיקים מכך. מי שרוצה

להחמיר שיחמיר אך עלינו לדעת שזו חומרה מאד מאד מאד רחוקה, וכדאי לא לקבל

עלינו את החומרה הזו כי זה גורם להרבה מאד צרות ח"ו.

*קיסמי שיניים – כשרים לפסח.

* קפה – כל סוגי הקפה הנמס עם הכשרים טובים – אין בהם כלל בעיה של חמץ.

* קקאו – אינו חמץ.

קטניות – זה לא חמץ.

רוטב סויה – ישנם רטבים המכילים קמח, אך אפשר לשמור.

ריבות – כל סוגי הריבות מתוצרת הארץ אינם חמץ, אך יש להזהר שלא חדרו

פירורי חמץ לריבה במהלך השימוש הרגיל.

קצפת ריץ' – מכיל קטניות ואין צורך לזרוק.

שוקולד על כל סוגיו – אין בזה שום בעיה של חמץ, מלבד השוקולדים שמכילים חמץ,

כמו ופלה, ביסקויטים וכדו', יש לבדוק כל סוג לגופו.

שוקולית (אבקה) – מכילה קטניות ולא חמץ.

שיבולת שועל – כחומר גלם הוא לא חמץ חד משמעי. דיברתי עם הרב וסטהיים

ועם אלו שמייצרים את זה, הם מייבשים, או מוציאים את המרירות עם קיטור. ולכן אין

צורך לזרוק אותו, אפשר למכור אותו במכירת החמץ עד לאחר הפסח.

שלגוני קרח – אין בהם חמץ.

שמרים בין טריים בין יבשים – אין בהם חמץ. אם כי ישנו חשש רחוק בסוג אחד

של שמרים. לפי ההלכה מותר לסגור אותם ולמכור במכירת החמץ.

שמן נבט חיטה – עפ"י תשובה של הרב אלישיב לא נחשב חמץ כי הוא פגום. הוא

עשוי מהנבט, מן העלה המונבט ולא מהחיטה עצמה.

שלווה – דיברתי עם בעל מפעל חרדי לגבי ייצור השלווה. השלווה היבשה היא ודאי לא

חמץ, אין בה כלל מים, ומתפיחים אותה בחום. השלווה המצופה בסוכר יכולה להיות בעיה

עבור המקפידים על שרויה, ובכל מקרה, מותר לאכסן אותה עד לאחר הפסח, ולמכור במכירת החמץ.

שמפו – כאמור אין שום בעיה.

* תבלינים – אין בהם בעיה. כמובן לא נשתמש בתבלינים של כל השנה אבל לא נזרוק אותם,

לגבי הכמון – יש דיון שלם, וכל אחד ייקח מנהג אבותיו בידיו.

תה – אין שום בעיה.

תפוחי עץ ושאר הפירות הטריים – חבל לזרוק זהו ממש איסור של בל תשחית. ניתן לקלף

ולאכול ללא שום בעיה.

 

נסיים בברכת פסח כשר ומאוד שמח.

לוח זמנים לחג הפסח תשפ"א – 2021

עיר סוף זמן אכילת חמץ למג"א סוף זמן ביעור חמץ למג"א שעה עשירית הדלקת נרות חצות מוצאי חג ראשון רבנו תם הדלקת נרות שביעי של פסח מוצאי חג שביעי של פסח רבנו תם
אלעד 09:51 11:29 15:51 18:28 00:45 19:34 20:10 18:32 19:38 20:15
אשדוד 09:52 11:30 15:52 18:28 00:47 19:35 20:11 18:32 19:39 20:16
באר שבע 09:52 11:30 15:52 18:30 00:46 19:34 20:10 18:33 19:38 20:14
בית שמש 09:50 11:29 15:51 18:19 00:45 19:33 20:09 18:23 19:38 20:14
ביתר עילית 09:50 11:29 15:50 18:20 00:45 19:33 20:09 18:24 19:37 20:14
בני ברק 09:51 11:30 15:52 18:35 00:46 19:34 20:10 18:39 19:39 20:15
תל אביב 09:51 11:30 15:52 18:35 00:46 19:34 20:11 18:39 19:39 20:15
חיפה 09:50 11:29 15:51 18:26 00:45 19:34 20:11 18:31 19:39 20:16
טבריה 09:48 11:27 15:49 18:24 00:43 19:32 20:09 18:29 19:36 20:14
ירוחם 09:51 11:33 15:51 18:28 00:46 19:33 20:09 18:32 19:37 20:13
ירושלים 09:49 11:28 15:50 18:20 00:44 19:32 20:09 18:24 19:37 20:13
מודיעין עילית 09:50 11:29 15:51 18:29 00:45 19:33 20:09 18:33 19:38 20:14
מירון 09:48 11:27 15:49 18:29 00:44 19:32 20:09 18:34 19:37 20:14
נתניה 09:51 11:30 15:52 18:27 00:46 19:34 20:11 18:31 19:39 20:16
ערד 09:50 11:29 15:50 18:29 00:44 19:32 20:08 18:33 19:36 20:13
צפת 09:48 11:27 15:49 18:29 00:43 19:32 20:09 18:33 19:37 20:14
קרית מלאכי 09:52 11:30 15:52 18:27 00:46 19:34 20:10 18:31 19:39 20:15
רחובות 09:51 11:30 15:52 18:27 00:46 19:34 20:10 18:31 19:38 20:15

הזמנים באדיבות לוח 'עתים לבינה'

 

לשאר ערי הארץ לחצו כאן, הזינו את מקום מגוריכם והתאריך הרצוי

גם בימי הקורונה תוכלו לשרוף חמץ! איך? ככה!

גם בימי הקורונה תוכלו לשרוף חמץ! איך? ככה!

אוהד אטינגר

 

ממשלת ישראל אוסרת בימים אלו כל פעילות במרחב הציבורי.

תכל'ס?

צודקת.

זה באמת מסוכן להתקהל בחוץ. זה מה שיגרום לעוד אנשים להידבק חלילה בקורונה,

ויגרור גלי הדבקה בלתי נגמרים. לכן אנחנו נשארים בבית. לא זזים ממנו, אלא במקרי

חירום או בהתאם לתקנות ולהגבלות.

אבל מה עושים כשחייבים לשרוף את החמץ?

ומה נעשה עם החמץ שנשאר בבית, כשהממשלה אוסרת בתוקף לארגן שריפות חמץ במרחב הציבורי?

מילא מי שיש לו חצר, יכול להקים לעצמו מדורה קטנה בחצר ביתו, אבל מי שגרם בקומה שלישית,

ויש לו בקושי מרפסת קטנטונת, מה יעשה? זה מאוד קל.

בואו נתחיל….

קודם כל, את רוב החמץ זורקים לפח.

כן כן, לפח.

נכון שבאמצע השנה אנחנו לא זורקים אוכל לפח, או לפחות משתדלים מאוד להימנע מכך,

אבל עכשיו זו מצווה. ערב לפני ליל הסדר, מיד אחרי בדיקת חמץ, ואפילו לפניה, זורקים לפח

את כל הוופלים והעוגות, אוזני ההמן שנשארו מפורים ואולי אפילו את השאריות של הסופגניות מחנוכה…

סתם….

קיצור, זורקים הכל לפח ומשאירים רק מה שחייבים.

מה שצריך לארוחת הערב אם עוד לא אכלתם, וגם מה שצריך לארוחת הבוקר של מחר.

זהו.

אה… גם את 'עשרת הפתיתים'.

כן… אותם עשרה פתיתים שכל אחד מהם קטן יותר מ'כזית', שאותם אנחנו מפזרים ברחבי

הבית לפני בדיקת חמץ. רוצים לקרוא על זה קצת יותר ולהחכים בנושא?

בבקשה: כנסו למדריך הלכתי מיוחד על בדיקת חמץ

זהו…

אחרי שבדקתם חמץ, אתם הולכים לישון.

לילה טוב.

בבוקר, כשקמים, מתפללים שחרית, וממהרים לאכול ארוחת בוקר לפני סוף זמן אכילת חמץ.

לאחר מכן לוקחים את מעט החמץ שנשאר, 'עשרת הפתיתים' והשאריות המועטות מארות

הבוקר וארוחת הערב. יוצאים למרפסת, ומכניסים לקופסת שימורים ריקה מעט צמר גפן או

חתיכת סמרטוט יבש. הוסיפו לזה מעט שמן קנולה, או שמן סויה או כל שמן אחר, והדליקו.

שימו לב לא לשפוך מדי הרבה שמן, גם כי יהיה לכם קשה מאוד להדליק את הסמרטוט הרטוב

אם הוא יהיה ספוג בשמן, וגם כי האש תדלק זמן רב מדי.

קצת שמן מספיק.

לא מומלץ להשתמש בחומרים דליקים במיוחד כמו בנזין או טינר, כי זה מסוכן מדי.

אחרי שהסמרטוט או צמר הגפן דולק היטב, הוסיפו לתוך הקופסה את פתיתי חמץ

המועטים, ובתוך זמן קצר הם יישרפו עד היסוד.

כך קיימתם את מצוות שריפת חמץ בקלות, במהירות, בלי עשן מסריח, ובלי לצאת למרחב הציבורי.

אם קשה לכם, אתם לא יכולים להדליק אש או חוששים, לא נורא.

קחו את מעט החמץ שנשאר לכם, השליכו אל תוך האסלה והורידו את המים.

זו גם דרך לבער את החמץ.

אומנם לפי ההלכה יש הידור מיוחד לשרוף את המץ באש, אבל מי שלא יכול לא חייב, וגם להוריד

את החמץ בשירותים זאת דרך כשרה וטובה לבער את החמץ מהבית.

זהו…

אחרי שסיימתם לבער את החמץ, אל תשכחו לומר את הטקסט הבא, רצוי שלוש פעמים:

כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי דַּחֲזִתֵּהּ וּדְלָא חֲזִתֵּהּ דַּחֲמִתֵּהּ וּדְלָא חֲמִתֵּהּ דְּבִעַרְתֵּהּ
וּדְלָא בִעַרְתֵּהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא:

צריך גם להבין את המילים, ואפשר לומר את הטקסט כולו בעברית כדלהלן בתרגום חופשי:

"כל סוגי ומיני החמץ שיש ברשותי, בין אם ראיתי אותם ובין אם לא ראיתי, בין אם אני
יודע עליהם ובין אם אני לא יודע, בין אם ביערתי אותם ובין אם לא ביערתי, כל סוגי
החמץ שלי, יהיו מבוטלים ויהיו חסרי כל חשיבות כמו עפר הארץ".

הרעיון הוא שאנחנו מפקירים את כל החמץ שלנו, כך שגם אם שכחנו לבער חמץ ויש לנו חבילת

ביסקוויטים במחסן או בתא הכפפות של האוטו, אנחנו לא נעבור על איסור 'בל ימצא לך חמץ',

כי החמץ הזה הפך להיות הפקר, וכבר אינו שייך לנו.

 

הנה, ביערתם את החמץ וקיימתם מצווה חשובה מאוד.

היה שווה.

לא כך?

סדר ליל הסדר

רגע לפני – כל מה שצריך להכין לקראת ליל הסדר

רוצים להתארגן לקראת סדר ליל הסדר המשפחתי כמו שצריך? ארגנו לכם

את רשימת הדברים שאתם ממש זקוקים להם:

 

בראש ובראשונה – מצות. 

המצווה המרכזית של ליל הסדר היא אכילת המצה

על ידי כל אחד מהסועדים, כך שכדאי להתארגן מראש לכמות גדולה של מצות

שתספיק ברווח לכל המשפחה.

 

מיץ ענבים/ יין.

במהלך סעודת ליל הסדר וסיפור ההגדה שבתחילתה, על כל אחד

מהסועדים מוטלת המשימה לשתות 4 כוסות יין. את היין ניתן להמיר במיץ ענבים,

אבל זו עדיין כמות גדולה של שתייה. לכן, התארגנו מראש עם הכמות הנצרכת, כדאי

משני הסוגים – לבן ואדום, כדי שכל אחד יוכל למצוא על השולחן את הסוג החביב עליו.

 

הגדה של פסח.

סיפור ההגדה, המהווה את תוכנו המרכזי של ליל ה סדר, צריך להיאמר על ידי

כל הסועדים. לכן, יש להצטייד מראש בספרי "הגדה של פסח" בכמות הדרושה

לכם (ישנן הגדות מצוירות לילדים) כדי שתוכלו לספר את ההגדה כראוי.

 

מהלך הסדר

ספר ההגדה של פסח אינו מיועד רק לקריאת סיפור ההגדה, אלא משמש גם כמדריך

לכל מצוות ומנהגי ליל הסדר. אם נרפרף בה, נראה כי ליל הסדר מורכב משלושה חלקים:

קידוש ואמירת סיפור ההגדה של פסח, אכילת המצות וסעודת החג, אמירת ההלל

והפזמונים (סיום ההגדה). בארבעה מקטעים במהלך חלקים אלו יש לשתות את 4

הכוסות, הזמנים הברורים רשומים בהגדה של פסח.

 

קערת ליל הסדר

נהוג לסדר קערה במרכז השולחן הנקראת "קערת ליל הסדר" ומכילה את הדברים הבאים:

3 מצות המיועדות לבעל הבית – עורך הסדר, בהן ישתמש לאכילת המצה, כריכת המרור

במצה ולאכילת האפיקומן (מפורט בהגדה), יחד עם הדברים האחרים הנצרכים לקיום מצוות

הלילה: מרור – לצורך אכילת מרור, זרוע בשר – זכר לקרבן פסח, כרפס (= תפוחי אדמה

ומי מלח) – לצורך אכילת הכרפס לאחר הקידוש, חרוסת – לצורך טיבול המרור, ביצה –

לזכר קרבן חגיגה.

 

כמה פרטים חשובים על מצוות הלילה:

אכילת המצה 

מצוות התורה לאכול בליל פסח מצה. יש לכל אחד מהמסובים לאכול לכתחילה

שיעור כפול של "כזית" מצה שזה כמו מצת מכונה אחת שלמה. את האכילה יש

לעשות ברצף וללא הפסקה.

 

שתיית 4 הכוסות 

יש לשתות 4 כוסות יין או מיץ ענבים, אין צורך לשתות כוס מלאה, אלא שיעור

"רביעית"  – 86 סמ"ק או גרם. הסבה – יש להסב כמו בני חורין במהלך הסדר,

שתיית הכוסות ואכילת המצות, מלבד באכילת המרור.

 

אכילת המרור –

יש לאכול שיעור "כזית" של מרור (29 גרם) לצורך מצוות אכילת מרור. ושיעור "כזית"

נוסף ל"כורך" – אכילת מרור כשהוא בתוך מצה.

10 המכות: מה קרה שם?

10 מכות, לא פחות!

ההחלטה השמימית על שחרורם של עם ישראל הנתון לחיי עבדות מרים

במצרים – התקבלה, וההוראה -מתחילים לממש אותה , הגיעה. לשם כך,

מינה אלוקים שליח מיוחד – משה רבנו, שמתוקף תפקידו ינהל וינווט את

הניסיונות המעשיים לביצוע התהליך. בשיאו של התפקיד הוטלה על משה

רבנו המשימה – להביא 10 מכות שונות על המצרים. לא מספיק רק להוציא

את ישראל ממצרים, צריך גם להעניש את המצרים, החליט אלוקים ולשם כך

נועדו 10 המכות. בניגוד למה שניתן אולי להבין, המכות שהתחילו בסוג של

קסם והמשיכו בניסים גלויים, לא נצרכו כדי לגרום ליציאת מצרים, כי לאלוקים

לא חסרות דרכים. המטרה הייתה קיום ההבטחה האלוקית לאברהם – "וגם

את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי". אז מה בעצם קרה שם? בואו נראה:

 

מכת דם

 

את ההיכרות עם המטה (מלשון מקל) המיוחד של משה, הספיק פרעה

לערוך כאשר הוא הפך לו אותו מול עיניו ממקל עץ לנחש חי ובחזרה,

אך כוחות כאלו, כפי שנראו במכת דם, הוא לא חלם שגלומים בו. אהרון

אחיו של משה, הניף את המטה של משה מעל היאור ובו ברגע כל המים

שביאור, באגמי מצרים, במאגרי מי השתייה ובכל מקום אפשרי, הפכו

להיות דם. לקסם המופתי הזה התווסף פלא נוסף: ליהודים שחיו במצרים

המים תפקדו כמו מים לכל דבר ועניין, זה היה נראה כאילו שהיאור ידע

לזהות מי שותה אותו… אגב, אם היהודים מכרו בתשלום את המים למצרים

הם המשיכו להיות מים, כך שלא היתה למצרים ברירה אחרת, לקיחה בכוח

הייתה מזכה אותם בכוס של דם… התגובה של המצרים למכת דם הפכה

ב מכות שאחריה לריטואל קבוע: המכה מתפשטת, המצרים סובלים, פרעה

קורא למשה ומבקש הפסקה במכה בעד הבטחת שחרור, משה מפסיק את

המכה ו… פרעה חוזר בו מהבטחתו… וחוזר חלילה במכה הבאה –

 

מכת צפרדע

 

שוב המטה מחולל הפלאים של משה נכנס לפעולה. אהרון אחיו מרים את המטה על

היאור, ומכאן ישנן שתי גרסאות: לגרסה אחת – עלתה צפרדע אחת גדולה, המצרים

ניסו להכות אותה ולהורגה אך במקום זאת יצאו ממנה בדרך פלא עוד ועוד צפרדעים

קטנים שמלאו וגדשו את כל מצרים. לגרסה השנייה –  היאור התמלא בצפרדעים קטנים

שלא היססו לצאת ממנו ולמלאות את כל מצרים. כך או כך, הסבל של המצרים היה נוראי.

הם מילאו את מצרים: את הרחובות והבתים, החצרות והחדרים, לא היה מקום בו לא

יכול היה המצרי למצוא צפרדע מקפצת. נשמע נורא, לא? אבל זה עזר רק ליום אחד –

פרעה הבטיח לשחרר, אך מיד כשהלכו הצפרדעים, הלכה גם ההבטחה, עד שהגיעה

המכה הבאה –

 

מכת כינים

 

רק למשמע השם, חולפת בנו צמרמורת ורק מהמחשבה על עשרות ייצורים שחורים

קטנטנים שמטרטרים מכל כיוון אפשרי, אפשר לצאת מהכלים. מעניין כי רק כשהגיעה

מכת כינים למצרים הם שוכנעו בוודאות כי משה רבנו הוא שליחו של אלוקים ולא קוסם

מבית הארי פוטר כפי שניסו לפקפק עד אז. המכה הכתה בהם, עצבנה אותם, הם סבלו,

הם הבטיחו לשחרר את היהודים אם היא רק תחלוף, אלא שהיא חלפה וההבטחה נגוזה…

כך שהמכה הבאה לא איחרה להגיע-

 

מכת ערוב

 

במכת ערוב חדרו לתחומי מצרים חיות פראיות רבות, חיות טורפות ומסוכנות שהחלו

להסתובב ביניהם, לחדור לבתיהם, לטרוף, להרוג, להשחית ולמחוץ בצורה שהצליחה

להפחיד אפילו את המצרים… בעקבות מכה זו הם היו מוכנים אולי לשחרר, אבל

אלוקים התערב מלמעלה ו – "הכביד את לב פרעה". מדוע? כדי להביא עליהם עוד

מכות … גם מכה זו חלפה ומיד אחריה…

 

מכת דבר

 

מגיפה בלתי הגיונית פשטה על כל כפרי מצרים והרגה בין לילה את כל הצאן והבקר

המצריים. הנזק החקלאי והכספי היה עצום והם התחילו להבין כי לא פשוט להתעסק

עם היהודים… אלא שגם מכה זו הסתיימה בלי תוצאות מעשיות של שחרור היהודים

והיה צורך להמשיך למכה הבאה –

 

מכת שחין

 

מכת שחין כבר לא התעסקה עם אדמות מצרים או היבול שלהם אלא עם המצרים

עצמם – הם התמלאו בשחין. שחין זוהי מחלת עור אימתנית שבה מתמלא האדם

בפצעי ענק על כל גופו. הסבל היה גדול וקירב אותם עוד צעד לשבירה המוחלטת,

שהגיעה לא לפני המכה הבאה, מכת ברד

 

מכת ברד

 

הברד היכה קשות במצרים. לא היה זה הברד שאנו מכירים מהחורף הקר והגשום,

ההוא נקרא כך רק בהשאלה. היו אלו כדורי אש ומים מעורבים (שעשו שלום היסטורי

ביניהם) שעשו את העבודה – היכו ללא רחם בכל מי שהיה ברחובות מצרים. אלו

שהסתתרו בבתים לא ניזוקו, אך היה זה מבחן אמוני גדול למצרים: האם יאמינו לאיומיו

של משה ויסתתרו מבעוד מועד מפני הברד, או שימשיכו לפקפק בדבריו? אלו שהאמינו

לו ושרדו את הברד, המשיכו ישירות אל המכה הבאה אחריה –

 

מכת ארבה

 

נחילי ארבה "אשר כמוהו לא הייתה וכמוהו לא תהיה" כתיאור התורה פשטו בכל שטחי

מצרים. כל השדות והגידולים ששרדו את הברד הקשה, שמשו מאכל טרי לגדודי הארבה.

"ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים" – אומרת התורה. המסע להפלה

סופית של המצרים וחיסול כל יכולת התנגדות שלהם היה בשיאו, לא נראתה להם כל תקווה,

אבל בזה עדיין לא סיימנו, נכונה להם מכה קשה עוד יותר –

 

מכת חושך

 

כפי שמורה שמה של המכה, המצרים פשוט שרו בחושך. לא קל להסתדר בחושך,

עוד יותר לא קל כשהמצב מתמשך כך שבוע ימים, כאשר בשלושת הימים האחרונים

החושך נעשה סמיך עד שניתן היה למשש אותו…"לא ראו איש את אחיו ולא יקומו

איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" אומרת התורה.

את החושך ניצלו היהודים היטב לבלישה אחר נכסיהם של המצרים, אותם התעתדו

לבקש מהם לפני מכת בכורות, המכה האחרונה.

 

מכת בכורות

 

מכת בכורות, הייתה המכה הסופית והאחרונה. למעשה, כבר מלכתחילה משה

רבנו הזהיר את פרעה מהמכה הזו וניתן היה לחזות שרק היא תצליח, אבל כדי

לנקום במצרים היטב הם עברו לפניה 9 מכות מקדימות. במכת בכורות, מתו כל

בכורי מצרים, – "אין בית אשר אין שם מת". היה זה בחצות הלילה שבין י"ד לט"ו

בניסן, הלילה אותו אנו חוגגים כליל הסדר, ובעוד שבכורי מצרים מתו, היהודים ברחו

ממצרים, כשבצקם לא הספיק אפילו להחמיץ והם אכלוהו מצות, מה שגרם לכך שאנו

עד היום, לזכר נס היציאה, אוכלים בפסח מצות…

 

"אלא שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם". אמן.

מרור חסה ומה שביניהם

מרור חסה ומה שביניהם

 

בתוך שמחת הגאולה נזכור גם את השעבוד

 

בחגיגה השנתית של אריק, לשעבר שבוי סורי, ביום שחרורו המרגש מהשבי,

הוא טורח לספר לכל הנוכחים מה עבר עליו ולשבר את אוזניהם ברמת הסבל

העצום שהוא חווה ולא מסתפק בלשמוח איתם רק את היום שאחרי השחרור.

"רק כך, הוא מסביר, הם משתתפים באמת בשמחה שלי, רק מי שמבין מהו

שבי יודע להעריך את השחרור".

"וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר, ובלבנים ובכל עבודה בשדה"  במילים

אלו מתארת התורה בספר שמות את מסכת העינויים הממושכת שעברו בני ישראל

כשהם היו שבויים ועבדים במצרים. בפסח אנו חוגגים את הגאולה, אך לא ניתן

לחגוג את הגאולה מבלי להבין ולהפנים ממה ומאיפה הם נגאלו. רק אם מבינים

את עומק הצער, שמחים כראוי בגאולה, סברה התורה ולכן צוותה על כל המסובים

החגיגיים בליל הסדר: "הפסיקו לרגע את השמחה על הגאולה ואכלו מעט "מרור"

(על שם "וימררו את חייהם") כדי שתצליחו להבין כראוי את המהפך".

 

מצוות אכילת מרור, מה אוכלים וכמה?

 

לכן, בליל הסדר מצווה עלינו לאכול שיעור "כזית" של מרור. בתור מרור נהוג

להשתמש בחסה, משתי סיבות מעניינות:

1. "מה חזרת (= עלי חסה ירוקים) תחילתו מתוק (כלומר: מרירותו אינה מורגשת)

וסופו (כשמתקשה) מר, אף המצרים בתחילה העבידו את ישראל בפה-רך (=בפרך)

ואחר כך: בחומר ובלבנים".

2. חס"א רומז את המשפט – 'חס אלוקים עלינו וגאלנו". יש המקפידים להוסיף לחסה

גם "חזרת" כי החסה אינה מרירה דיה כדי להיחשב "מרור". הכמות שצריך לאכול היא

"כזית" – 27 גרם. את המרור אוכלים כאשר מגיעים לפרק אכילת המרור בסדר ההגדה.

 

איך אוכלים את המרור?

 

נהוג לאכול את המרור בשתי צורות ולשם כך אוכלים "פעמיים" מרור. פעם אחת הוא

נאכל בפני עצמו ובפעם השנייה אוכלים אותו כשהוא "כרוך" בתוך מצה, "זכר למקדש

כהלל" כפי שכתוב בהגדה של פסח – שהלל הזקן, בזמן בית המקדש, נהג לקיים את

הפסוק "על מצות ומרורים יאכלוהו" המתייחס לקרבן הפסח, כפי פשוטו: לקחת מצה,

מרור וקרבן פסח, לכרוך אותם יחד וכך לאוכלם. בימינו אין לנו את קרבן הפסח אבל

זיכרון למנהגו של הלל נשתדל לעשות.

 

ולא נשכח את הצד המתוק: החרוסת. מהי, איך מכינים ולמה?

 

את המרור, אמרו חכמים, יש לטבול במשהו מתוק – "כדי למתק את המרירות". לשם כך,

נועדה החרוסת. מפתיע לגלות את המשמעויות הרבות שיש מאחורי המאכל הזה, המוכן

מתפוחים, יין ושאר פירות מתיקה – רמון, תאנה, תמר, אגוז ושקד. התפוח – זכר לעץ

התפוח שתחתיו הקימו נשות ישראל הצדקניות את הדור הבא למרות גזירות המצרים.

היין – זכר לדם- דם המילה, מכת דם ודם תינוקות ישראל שנשחטו במצרים. שאר

הפירות – על שם פסוקי שיר השירים המשבחים את עם ישראל ומדמים אותו לפירות אלו…

 

(מתוך ספר התודעה)

בפסח שואלים קושיות. למה בעצם?

בפסח שואליםאת הקושיות. למה בעצם?

 

המצווה העיקרית בליל הסדר, היא מצוות 'והגדת לבנך', שמשמעותה לספר לילדים,

וגם למבוגרים, על כך שאבותינו היו משועבדים לפרעה במצרים, ולאחר מכן הוציא ה'

אלוקינו אותנו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, לא לפני שהכה את המצרים עשר מכות

עוצמתיות, שהותירו אותם חסרי כל, אבלים ומדוכאים.

עם זאת, מי שיפתח הגדה של פסח ויעיין בה מעט, יגלה שבליל הסדר השאלות,

הקושיות, תופסות מקום של חשיבות. מניחים על השולחן קערה עם סימנים שונים

כדי לגרום לילדים לשאול למה אנחנו עושים את זה. מכסים את המצות, אחר כך

מגלים אותם, שוב מכסים ושוב מגלים, וכל זה כדי שהילדים ישאלו. מטבילים את

הכרפס במי מלח, כדי לעורר תמיהה מצד הילדים. ובמקומות רבים אחרים נהגו

לעשות כל מיני דברים תמוהים כדי שהילדים ישאלו את השאלה המתבקשת, וכך

נוכל לקיים בהידור רב את מצוות 'והגדת לבנך'.

גם התורה, כשהיא מצווה עלינו לספר לילדים את סיפור יציאת מצרים, היא מתארת

את הסיפור כתשובה לשאלה שישאל הילד: "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת,

ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' אלוקינו ממצרים מבית עבדים".

ואכן, ההגדה נפתחת בארבעת הקושיות המפורסמות, מה נשתנה הלילה הזה מכל

הלילות? למה בכל הלילות אנחנו אוכלים חמץ ומצה והלילה הזה אוכלים רק מצה?

למה בכל הלילות אנחנו אוכלים בישיבה או בהסבה, והלילה הזה אוכלים בהסבה?

למה בכל הלילות לא מטבילים את האוכל במטבלים שונים, והלילה הזה כולנו מטבילים

את האכול פעמיים (כרפס במי מלח, ואת המרור בחרוסת)? למה בכל הלילות אוכלים

ירקות מכל מיני סוגים, ואילו בליל פסח אוכלים דווקא ירק מר?

רק אחרי ששואלים את השאלות, אנחנו משיבים את התשובה שהיא בעצם עיקר ההגדה,

"עבדים היינו לפרעה במצרים", הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה.

אם אבותינו לא היו יוצאים ממצרים, אנחנו כולנו היינו עבדים עד היום לאומה המצרית.

וכן את כל יתר ההגדה של פסח.

אז למה באמת צריכים לשאול שאלות? למה אי אפשר להתחיל מיד

עם ההסברים שיהפכו את השאלה למיותרת?

 

התשובה היא שהשאלה היא חלק מההסבר. תארו לעצמכם שאתם תופסים את הילד,

מושיבים אותו על כסא ומתחילים לספר לו על יציאת מצרים. רוב הסיכויים הם שאחרי

שתי דקות הוא יתחיל להשתעמם, וכעבור חמש דקות נוספות הוא כבר יאבד את הסבלנות

ויפסיק להקשיב. אבל אם הילד שואל שאלות, זה הזמן הטוב ביותר להסביר לו. אחרי

שהסקרנות התעוררה, כל דבר שתספרו לו ייכנס לראש בצורה טובה יותר.

ומה אנחנו לומדים מזה?

כולנו ילדים. כל אחד מאתנו חייב לעורר את הסקרנות שלו עצמו כדי ללמוד דברים חדשים

ולזכור אותם לאורך זמן. הורים חכמים, יודעים להשחיל מידע שהם רוצים להעביר לילדים

שלהם, דווקא כשהילד סקרן ושואל שאלות. אם אתם רוצים להסביר לילד שלכם איך עובד

החשמל, כדאי שתגרמו לו קודם כל לשאול איך החשמל עובד, ורק אחר כך תסבירו לו. אם

אתם רוצים שהוא ידע מי היה הסבא של הסבא שלו, תעוררו את הסקרנות שלו, תגרמו לו

לשאול מהיכן מגיעים שורשיו המשפחתיים, אם הוא בגיל המתאים, הסקרנות הזאת תאפשר

לו גם להבין ולהכיר את השושלת המשפחתית, הוא גם יזכור טוב יותר את הדברים.

והכי חשוב, אם אנחנו רוצים ללמוד משהו חדש, אם אנחנו רוצים להכיר הלכה חדשה, נושא

חדש על פרשת השבוע או בכל נושא אחר, חשוב וכדאי שנדע לעורר את הסקרנות שלנו עצמנו.

לשאול את עצמנו את השאלות הנכונות, ורק אחר כך ללמוד את התשובה לשאלות הללו.

בדיוק כמו ש"והגדת לבנך", מתבצע בצורה טובה יותר כשהילד סקרן, כך גם "והגדת לעצמך",

ייקלט טוב יותר בזיכרון אם הסקרנות תפתח את הראש שלנו ותאפשר לנו לקלוט מידע חדש,

וליהנות ממנו.

רשימת המוצרים הכשרים או לא כשרים לפסח

רשימת המוצרים הכשרים או לא כשרים לפסח

 

לאכול מוצר שיש בו חשש חמץ בפסח, איסורו חמור ביותר. לכן אנו מחוייבים

להקפיד לבדוק כל מוצר בפסח על כשרותו. לא על כל מוצר יש תעודת הכשר

לפסח ולפעמים אנחנו צריכים לדעת מה מכיל המוצר כדי להבין אם הוא מכיל

חמץ או לא. אם אם אנחנו חייבים לבער אותו מהבית, או שיש למכור אותו לגוי

לפני פסח, או שבכל זאת אפשר להשאיר אותו בבית ללא כל חשש.

להלן רשימת המוצרים הכשרים או לא כשרים לפסח

 

ברשימה זו מוצרים וחומרי גלם שהם חמץ ממש או בחשש חמץ, ויש לבערם

ולהוציאם מהבית (או למוכרם במכירת חמץ לגוי) קודם הפסח.

הרשימה נכתבה בצורה כללית, אם – כי בהחלט יתכן, שקיימים מוצרים דומים

ללא החששות הספציפיות שצויינו, כמו כן יתכן גם כאלה, שיצרן מסוים הוסיף

למוצר תמים, מרכיב שיש בו חשש חמץ. לכן נדרשת זהירות גדולה.

 

הרשימה עוסקת רק במוצרים שאין עליהם הכשר לפסח. אם יש עליהם
הכשר מוסמך לפסח, אז הוא מיוצר מחומרים כשרים לפסח, וכמובן
שמותר להשתמש בו.

 

הכללים להבנת הטבלה:

יש למכור – הכוונה היא למוצרים שצריכים למכור לנכרי, לפי שיש בהם תערובת חמץ או שהם בספק חמץ.

ראוי למכור – מהכוונה היא, למוצרים שיש בהם חשש רחוק יותר שמכילים חמץ, לכן אין חובה, אבל ראוי למוכרם.

מותר לקיימם – מוצרי קטניות שאין בהם כשרות לפסח, או מוצרים שיש בהם תערובת

קטניות ואינם חמץ, לכן אין צורך למוכרם לנוכרי. (יש המחמירים למכור קטניות שלא

עברו בדיקה, מחשש שמא נתערב בהם גרגירי חמץ במהלך האריזה והשיווק)כמובן

שלבני עדות המזרח המשתמשים בקטניות בפסח, יש לוודא שהמוצר כשר לפסח.

צריך הכשר לפסח – מוצרים שאינם חמץ ואין בהם תערובת חמץ, אלא שאין

להשתמש בהם בפסח ללא הכשר מיוחד, בגלל תהליכי עיבוד ו/או אריזה.

 

להלן הטבלה עם רשימת המוצרים הכשרים או לא כשרים לפסח

המוצר החששות דין המוצר

א

אבקת אפיה קטניות צריך הכשר לפסח
אבקת מרק ישנם חברות המוסיפות קמח וסוכרים כמו דקסטרוזה ודקסטרון שהם חשש חמץ גמור אבקות המכילות קמח וסוכרים הם בחשש חמץ גמור
אבקת סוכר צריך הכשר לפסח
אבקת פודינג חשש חמץ בתמציות ראוי למכור
אבקת פלאפל ישנם אבקות שמערבים בהם תערובת חמץ גמור יש למוכרו
אבקת שום צריך הכשר לפסח
אגוזים קלופים צריך הכשר לפסח
אגוזים קלויים א. יש שמשתמשים בקמח להדבקת המלח ב. קלייה בתנורי חמץ א. הקלויים בקמח בחשש חמץ גמור. ב. אם לא נקלו בקמח – יש למוכרם
אובלטים חמץ גמור חמץ גמור
אורז אורז הינו קיטניות ואף לאוכלים קטניות בפסח צריכים להקפיד על השגחה קפדנית לפסח כי הם מאוחסנים במקומות שאורזים גם דגנים צריך הכשר לפסח (לאוכלי קטניות)
אטריות חמץ גמור חמץ גמור
אלכוהול מקומי צריך הכשר לפסח
אלכוהול מיובא רוב האלכוהול הוא בחשש חמץ גמור חשש חמץ גמור
אגוזן אפשרות לתערובת חמץ ראוי למכור

ב

בורגול – עשוי מחיטה שבורה חשש חמץ יש למכור
בורגול – בצורת גרגרים חמץ גמור חמץ גמור
בוטנים לא קלויים קטניות מותר לקיימם
בוטנים קלויים א. יש המשתמשים בקמח להדבקת המלח ב. קלייה בתנורי חמץ א. הקלויים בקמח בחשש חמץ גמור ב. אם לא נקלו בקמח יש למוכרם
בוטנים מצופים (קבוקים) מצופים בשכבת קמח – חמץ גמור חמץ גמור
בושם חשש שמשתמשים באלכוהול חמץ וברכיבי חמץ יש הסוברים שצריך למוכרו במכירת החמץ
בורקס חמץ גמור חמץ גמור
בירה חמץ גמור חמץ גמור
ביסקוויטים חמץ גמור חמץ גמור
בייגל חמץ גמור חמץ גמור
ביסלי רגיל חמץ גמור חמץ גמור
במבה קטניות. בנוסף הם מכילים חומרים מעכבי חימצון שראוי לברר לגבי כשרותם מחמץ ראוי למכור. במבה שיש עליה הכשר לפסח מיוצר מקטניות
בשר צמחי לסוגיו חמץ גמור חמץ גמור
בונבוניירות מכילים חומרי טעם וריח שיש בהם חשש חמץ ראוי למוכרם

ג

גבינות ללא הכשר לפסח חשש חמץ במעמידים (אנזימים ותרביות) יש למוכרם
גביעי גלידה חמץ גמור חמץ גמור
ג'חנון חמץ גמור חמץ גמור
גלוטן מוצר חיטה יש למוכרו
ג'לי חשש חמץ בתמציות יש למוכרו
גלידות בדרך כלל עשוי משמן קטניות, אולם יש חשש חמץ בתמציות ובעמילנים שמוסיפים בהם יש למוכרם
געפילטע פיש חשש לתערובת חמץ גמור (פירורי לחם) יש למוכרם
גריסים יש שעוברים תהליך שטיפת הגרעינים, ויש חשש חמץ יש למוכרם
גרנולה עשוי משיבולת שועל – אחד מחמשת מיני דגן חמץ גמור
גרעינים (פיצוחים) א. יש המשתמשים בקמח להדבקת המלח ב. קלייה בתנורי חמץ א. הקלויים בקמח בחשש חמץ גמור ב. אם לא נקלו בקמח – יש למוכרם
גרעינים לא קלויים קטניות מותר לקיימם

ד

דבש צריך הכשר לפסח
דבש מלאכותי חשש חמץ בתמציות יש למוכרו
דגים מעושנים חשש תערובת חמץ בחומרי העיבוד ראוי למוכרם
דובדבנים מסוכרים חשש חמץ בתמציות יש למוכרם
דוחן קטניות מותר לקיימו
דגני בוקר הרבה סוגים הם חמץ גמור, ויש לברר על כל מוצר בהתאם לסוג המוצר

ו

ויטמינים יש מקומות שמייצרים אותם מדגנים. יש למוכרם
וודקה מיובא בדרך כלל חמץ חמץ גמור
וודקא בארץ חשש תערובת חמץ ראוי למוכרו
וופלים חמץ גמור חמץ גמור
ז
זיתים בשימורים חשש חמץ בתמציות יש למוכרם

ח

חומוס – גרגירים קטניות מותר לקיימו
חומוס טחון אפשרות לתערובת חמץ – עמילנים יש למוכרו
חומץ טבעי יש חומץ טבעי מיין או מהדרים ללא חששות. אך בתהליך התסיסה משתמשים לפעמים עם חומרים שבחשש חמץ יש למוכרו
חומץ סינטטי צריך הכשר לפסח
חומצת לימון מיוצר על בסיס תסיסה של סוכרים העלול להיות מחמץ או מקטניות יש למוכרו
חיטה תפוחה חשש חמץ גמור חשש חמץ גמור
חלב צריך הכשר לפסח
חלב סויה קטניות צריך הכשר לפסח (לאוכלי קטניות)
חלב סויה בטעמים קטניות. חשש חמץ בתמציות יש למוכרו
חלבה קטניות, אך יש חשש לתערובת חמץ(תמציות גלוקוזה) יש למוכרו
חמאת קקאו חשש קטניות. במדריך העדה החרדית כתוב שלפעמים מוסיפים גם חומצת לימון יש למוכרו
חמאת בוטנים חשש לתערובת חמץ צריך למוכרו
חרדל (ממרח) חשש לתערובת חמץ (חיטה או דגן אחר) או קטניות צריך למוכרו

ט

טחינה גולמית קטניות צריך הכשר לפסח
י
ירקות כבושים חשש בתמציות יש למוכרם
ירקות קפואים יש שחששו שמורחים אותם בעמילן צריך הכשר לפסח
ירקות מיובשים חשש לתערובת חמץ (בתהליך העיבוד משתמשים הרבה בעמילנים, ולעתים גם בשמנים (מקטניות)) יש למוכרם
כ
כוסמת קטניות מותר לקיימם
כיף כף חמץ גמור חמץ גמור
ל
ליקר חשש תערובת חמץ בתמציות יש למוכרו
לתת שעורה נבוטה וקלויה המשמשת בעיקר לתעשיית הבירה חמץ גמור

מ

מי סודה יתכן שמפיקים דו תחמוצת הפחמן גם בתהליך תסיסת חמץ, ועל כן צריך הכשר לפסח יש שהצריכו הכשר לפסח
מיונז (כולל ממרח) קטניות. יש סוגים שיש בהם חשש תערובת חמץ יש למוכרו
מלח לימון יש למוכרו
מלפפון חמוץ חשש תערובת חמץ בתמציות יש למוכרו
ממתק מקלות ישנם סוגים שהם חמץ גמור ספק חמץ גמור
מעדני חלב חשש חמץ בתמציות ובמייצבים יש למוכרם
מצות חמץ חמץ גמור
מקרונים חמץ גמור חמץ גמור
מרגרינה בארץ – קטניות חשש לתמציות חמץ ראוי למכור
משקאות חריפים בארץ חשש חמץ בתמציות יש למוכרם
משקאות חריפים בחו"ל חשש חמץ בתמציות ובאלכוהול יש למוכרם
משקאות מוגזים חלק מהתמציות המשמשים להכנת הסירופים והמשקאות הם בחשש חמץ יש למוכרם
משחת שיניים חשש לחומרי חמץ (סורביטל) צריך הכשר לפסח

נ

נבט חיטה חשש חמץ יש למוכרו
נקטר חשש חמץ בתמציות ובויטמין C יש למוכרו
נקניקים בשריים מכיל גלוטן שהוא חשש חמץ יש למוכרו
נקניקים צמחיים חמץ גמור חמץ גמור
ס
סובין חשש חמץ יש למוכרם
סודה לשתיה צריך הכשר לפסח
סוכר צריך הכשר לפסח
סוכר וניל המיוצר בארץ – צריך הכשר לפסח/ המיוצר בחו"ל – חשש בתמציות צריך הכשר לפסח / יש למוכרו
סוכריות חשש לתערובת חמץ (תמציות, גלוקוזה) יש למוכרם
סולת רגיל חשש חמץ יש למוכרו
סולת אינסטנט סולת מבושל חמץ גמור
סורביטל חשש חמץ יש למוכרו
סירופים לשתיה חלק מהתמציות המצויות בשוק המשמשות להכנת הסירופים הם בחשש חמץ יש למוכרו
סכרין צריך הכשר לפסח
סרדינים צריך הכשר לפסח
ע
עמילן בארץ – מיוצר בדרך כלל מקטניות / בחו"ל – חשש לתערובת חמץ יש למוכרו

פ

פופקורן קטניות מותר לקיימן
פופקורן עם טעם (למיקרוגל) חשש חמץ בתמציות יש למוכרם
פטריות טריים צריך הכשר לפסח
פטריות שימורים יש למוכרם
פיצוחים קלויים א. יש שמשתמשים בקמח להדבקת המלח ב. קלייה בתנורי חמץ א. הקלוים בקמח בחשש חמץ גמור ב. אם לא נקלו בקמח – יש למוכרם
פירות יבשים יש ביניהם בחשש רחוק לתערובת חמץ ראוי למוכרם
פסק זמן חמץ גמור חמץ גמור
פסטה חמץ גמור חמץ גמור
פריכיות אורז קטניות – ישנם סוגים שיש חשש רחוק לתערובת חמץ / יש סוגים שמעורב בהם גרגירי חטה ראוי למוכרם / יש למוכרם
פריכיות חיטה חמץ גמור חמץ גמור
פצפוצי אורז חשש לתערובת חמץ יש למוכרם
פתיתים חמץ גמור חמץ גמור

צ

צימוקים צריך הכשר לפסח
צ'יקו-קפה חמץ גמור
צ'יפס מיוצר עם שמני קטניות וחומרים נוספים ראוי למוכרם
ק
קוואקר טבעי חשש חמץ יש למוכרם
קוואקר אינסטנט חמץ גמור – שיבולת שועל ספק חמץ גמור
קוסקוס חמץ גמור חמץ גמור
קורנפלור (תירס – המיוצר בארץ) קטניות מותר לקיימן
קורנפלקס אינסטנט (בתוספת ויטמינים) קטניות, חשש חמץ בויטמינים יש למוכרו
קטשופ חשש חמץ בתמציות ראוי למוכרו
קוקוס טחון צריך הכשר לפסח
קמח חשש חמץ, (ויש שהחמירו בו כדין חמץ גמור) יש למוכרו
קמח תפוחי אדמה צריך הכשר לפסח
קפה צריך הכשר לפסח
קפה עם טעמים חשש חמץ יש למוכרו
קפה נטול קופאין חשש לתערובת חמץ יש למכור
קצפת צמחית חשש חמץ בתמציות ובמייצבים יש למוכרה
קציצות דגים/בשר חשש לתערובת חמץ גמור יש למוכרם
קקאו יש בו מלח לימון ראוי למוכרו
קרמבו חמץ גמור חמץ גמור
קרקר חמץ גמור חמץ גמור

ר

ריבות חשש לתערובת חמץ (גלוקוזה,עמילנים) יש למוכרם
ריץ' חשש לתערובת חמץ יש למוכרו
רסק עגבניות חשש חמץ במלח לימון יש למוכרו
ש
שוקו (אבקה) ראוי למוכרו
שוקולד חשש לקטינות (לציטין) וחומרים נוספים ראוי למוכרו
שוקולד ממולא, שוקולד למריחה חשש חמץ במילוי יש למוכרו
שיפון חשש חמץ יש למוכרו
שומשום קטניות מותר לקיימן
שומשום – ממתק חשש לתערובת חמץ יש למוכרו
שימורים חשש חמץ בתמציות יש למוכרם
שלווה חמץ גמור – יש מפעלים המייצרים את השלווה מחומרים שאינם חמץ, אך ראוי למוכרו ישנם סוגים שהם חמץ גמור
שמנים רובם קטניות צריך הכשר לפסח (גם לאוכלי קטניות)
שמרי בירה חמץ גמור חמץ גמור
שמרים מחברת פאקא אינם חמץ/באחרים יתכן לחשש חמץ קטניות/ראוי למוכרו
שניצלים למיניהם תערובת חמץ גמור (פרורי לחם) חמץ גמור
שקדי מרק חמץ גמור חמץ גמור
ת
תבלינים חשש תערובת חמץ ראוי למכור
תה צריך הכשר לפסח
תה בטעמים חשש חמץ בתמציות יש למוכרו
תמציות חשש לתערובת חמץ ראוי למכור
תחליף קפה חמץ גמור חמץ גמור

ושוב זיכרו. הרשימה עוסקת רק במוצרים שאין עליהם הכשר לפסח.
אם יש עליהם הכשר מוסמך לפסח, אז הוא מיוצר מחומרים כשרים לפסח,
וכמובן שמותר להשתמש בו.

 

רשימת המוצרים הכשרים או לא כשרים לפסח

הכללים להבנת הטבלה:

 

יש למכור – הכוונה היא למוצרים שצריכים למכור לנכרי, לפי שיש בהם תערובת חמץ או שהם בספק חמץ.

ראוי למכור – מהכוונה היא, למוצרים שיש בהם חשש רחוק יותר שמכילים חמץ, לכן אין חובה, אבל ראוי למוכרם.

מותר לקיימם – מוצרי קטניות שאין בהם כשרות לפסח, או מוצרים שיש בהם תערובת

קטניות ואינם חמץ, לכן אין צורך למוכרם לנוכרי. (יש המחמירים למכור קטניות שלא

עברו בדיקה, מחשש שמא נתערב בהם גרגירי חמץ במהלך האריזה והשיווק)כמובן

שלבני עדות המזרח המשתמשים בקטניות בפסח, יש לוודא שהמוצר כשר לפסח.

צריך הכשר לפסח – מוצרים שאינם חמץ ואין בהם תערובת חמץ, אלא שאין

להשתמש בהם בפסח ללא הכשר מיוחד, בגלל תהליכי עיבוד ו/או אריזה.

רשימת המוצרים הכשרים לפסח

בהגיע ליל הסדר, אנו חווים מחדש את אותו תהליך שחרור נפלא

בהגיע ליל הסדר, אנו חווים מחדש את אותו תהליך שחרור נפלא

 

אנו היהודים נקראים עבדי ה', וכפי שאומרים בפרקי ההלל "הללו עבדי ה'" (תהילים קי"ג, א').

ובתלמוד ירושלמי (פסחים פרק ה', ה') נאמר על יציאת מצרים: "לשעבר הייתם עבדי פרעה, מיכן ואילך אתם עבדי ה'".

מכיוון שכך, נשאלת השאלה, מדוע יציאת מצרים נחשבת ליציאה מעבדות לחרות, הרי גם לאחר יציאת מצרים אנו קרויים עבדים?

התשובה היא שלהיות עבד של ה', זוהי החירות האמיתית והמשמעותית.

אילו חס וחלילה היינו יוצאים ממצרים אך לא היינו מקבלים את התורה ונעשים עבדי ה',

הרי היינו משועבדים ליצר הרע ולחיילות הס"מ, וכל חיינו היו סבל וצער ורדיפה אחר תאוות העולם.

זהו לא מצב של חירות!

במשנה במסכת אבות כתוב: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (ו', ב').

העסק בתורה פותח את לבו ומוחו של האדם למרחבים אין סופיים, לתחושות והרגשות מרקיעות שחקים.

מצב שכזה נקרא חירות של ממש.

כשהיינו במצרים, היינו עצורים במקום של טומאה וחשכות, לא היינו מסוגלים להשתחרר מכך ולחוש את החירות האמיתית.

יום יציאת מצרים הוא יום גדול וחשוב ביותר בהיסטוריה היהודית.

אמנם יצאנו באותו יום גם מהשעבוד החומרי שבו היינו נתונים ומהעבודת פרך שכפו אותנו לעשות,

אך עיקר המשמעות שיש ליציאה זו, היא היציאה הרוחנית, רק בכך נעשינו בני חורין אמיתיים.

בהגדה של פסח תיקנו לנו לומר את המילים: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" – בכל שנה ושנה,

בהגיע ליל הסדר, תפקידנו הוא לחוות מחדש את אותו תהליך שחרור נפלא, שחרור מהעבדות ליצר,

ואת הכניסה לעולם של חירות – חירות של עבודת ה', הדבקות בו וההתענגות מקירבתו יתברך.

מצה בצורת קוביית סוכר, מים לארבע כוסות וחתיכת מרגרינה לאפיקומן

אברהם פוקס

הוא נכנס לתאו בשקט ובחשש, תוך כדי שהוא מוודא שאיש לא עוקב אחריו ומתבונן במעשיו. הוא החזיק בידו את האוצר. הקור היה נוראי, עשרות מעלות מתחת לאפס. שגרת מזג אויר אי שם בערבות סיביר, כשלגופו בגדים בלויים שמנסים ללא הצלחה לשמור על חום גופו. שיניו נקשו זו לזו, אך הניצוץ היהודי דלק בתוכו בבערה גדולה, הוא הזיז את האבן שהתרופפה לה באחד הקירות  והחביא את אוצרו – סעודת ליל הסדר שיחול בעוד כמה שבועות. לא, זו לא היתה חתיכת מצה, זו היתה חצי קוביית סוכר שהצליח לקבל תמורת פרוסת הלחם היומית, היום הוא יישאר רעב, כמו ימים רבים, אבל בפסח יהיה לו אוכל כשר, תהיה לו מצה בצורת קובית סוכר, מים לארבע כוסות, חתיכת מרגרינה לכורך, עוד חתיכה לאפיקומן, לגבי מרור הוא לא דואג, יש לו בשפע.

'חמש שנים ועבודות פרך בסיביר!' הקריא השופט הסובייטי בקול רועם את גזר הדין באולם בית המשפט בווילנא על הנאשם הרב יצחק גלבך ז"ל. הוא נאשם בהפצת יהדות, חלוקת לוחות שנה עם חגי ישראל ליהודים שנעו ונדו ברחבי מזרח אירופה, כשהם בורחים מהצוררים מבקשי נפשם. לא שהרוסים היו צריכים סיבה להשליך יהודים לסיביר, 'תנו לנו את האנשים ואנו נמצא כתב אישום עבורם' היו אומרים מפקדי הק.ג.ב. לסוכני החרש, על אחת כמה וכמה כשתפסו דג שמן.

הרב יצחק גלבך נולד בפולין וזכה ללמוד אצל צדיקי אותו הדור: רבי אלחנן וסרמן בעיירה ברנוביץ' ולפני כן אצל רבי ברוך בער ליבוביץ', מהעיירה קמניץ. לימים יספר שדמות רבו ברוך בער, מאירת הפנים שאהב אותו אהבת נפש, היא זו שנזכר בה בימים הקשים ביותר שעבר ונתנה לו את הכח להמשיך הלאה. עם תחילת המלחמה ישיבות שלמות נדדו ממקום מושבן, בורחים מחיית הטרף הנאצית, חלקם מצאו עצמם נופלים היישר לידי הכובש הרוסי שמיהר למלאות קרונות שלמים ולשולחם לארץ גזירה. וכך מצא עצמו רבי יצחק גולה לסיביר. וכמו יהודים רבים אחרים, לאחר מספר שנים הבינו שהמאסר בסיביר היה הפרס הטוב ביותר שקיבלו, ובכך חייהם ניצלו.

עם כניסתו למאסר בסיביר, נערך עליו חיפוש מדוקדק בו התגלו מה שהרוסים חשבו כ- 'מכשירי הקשר', הלא הם התפילין היקרות שרכש בדמים מרובים בהיותו נער. הוא למד את הלכות תפילין על בוריים, וחיפש את התפילין המהודרות ביותר, לאחר שחסך עבורם ממון רב. הוא ניסה להסביר ללא הצלחה לשומרים הרוסים במחנה את טיבם של מכשירי הקשר הללו, אך אלו ראו מולם לראשונה בחיים מרגל גרמני ולא רצו לשמוע כלל את הסבריו, לבסוף החליטו לפרק את מכשירי הקשר מחשש לציתותים, וכך מול עיניו הדומעות, באבחת גרזן רוצצו אותם. עשרות שנים מאוחר יותר כשנלקח לבדיקות רפואיות בלבו, אמר בחיוך אם תחסר לי פעימת לב אחת, אל דאגה, זוהי הפעימת לב החסרה לי מהרגע ההוא שרוצצו את התפילין שלי.

ליל הסדר הראשון במחנה. הגוף מפורק לאחר יום עבודה קשה, אבל הלב מתרונן לקראת הלילה הגדול. הוא מתפלל ערבית של יו"ט בדבקות רבה, 'את יום חג המצות הזה זמן חרותנו' זועק ללא קול, 'למה יאמרו הגויים' הוא שר בדמעות רותחות את הלל של ליל יו"ט. לאחר התפילה המרוממת, הוא פוסע לאותה גומחה שבקיר, שם ממתינה לו 'סעודת יו"ט וסימני החג'. הוא מוציא את קוביות הסוכר וחתיכות המרגרינה ומתחיל לומר מזיכרונו קטעים מההגדה של פסח, אט אט שמורות עיניו נעצמות, הגוף דורש את שלו. למחרת הוא ממשיך לאכול מהאוכל ששמר לו לימי הפסח כדי שלא יכשל חלילה באכילת חמץ.

יומיים לאחר ליל הסדר ההפתעה הכתה בו! הוא מבחין ביהודי תלמיד חכם וצדיק שהגיע ממש בימים האחרונים למאסר במחנה, כוחו עדיין במותניו, ובידו הוא אוחז לא פחות מפרוסת לחם – מנת האסיר היומית, ואוכל בתאבון רב. כשהלה התקרב אליו, רבי יצחק אומר לו בתרעומת: "עד כדי כך הסבל שלכם רב שאינכם יכולים להימנע מחמץ גמור בפסח?" הלה מביט בו במבט משועשע, ומפטיר: "רבי יהודי, אנחנו כעת באדר ב'!" (בשנה מעוברת יש שני חודשי אדר) רבי יצחק נדהם מהתשובה שהוטחה בפניו, אך מיד גלגלי מוחו פועלים כיצד יספיק לאגור מחדש אוכל לפסח, שיחל בעוד כחודש בלבד, ואכן, חלק הצליח להשיג, ומה שלא, כדי שלא יגווע ברעב, שרף את מנת האוכל היומית עד שלא היתה ראויה לאכילת כלב כפי ההלכה, ואכל את האפר. שנים רבות לאחר מכן היה אומר שהוא עדיין מרגיש את אותו אפר בגופו.

שבוע רודף שבוע וחודש רודף חודש. כמות האוכל שהיו מקבלים היתה מועטת ביותר, הרוסים היו שוקלים כל אסיר, ולפי משקלו נקבעה כמות המזון שיקבל, וממנה יכול היה רק לרדת. אם עבודתו לא השביעה את רצון מפקדיו, הכמות היתה קטנה יותר. המפקדים מצידם היו משתדלים לא להיות שבעי רצון. מחוסר תזונה יחד עם הקור הנורא הגוף שקע אט אט ונכנס למעין תרדמת, תנועות הגוף הופכות למונוטוניות וחסרות חיוּת ונראה שמתהלכים כאן רובוטים ולא בני אדם. העיניים מושפעות מכך עד כדי שהגיעו לכמעט עיוורון בשעות החשיכה, ממש כמו תרנגולים שלא רואים בחשיכה. הדרך חזור מיום העבודה המפרך היתה נעשית בצורה שלא תיאמן, האסירים היו אוחזים אחד בשני כמו קרונות רכבת, וכך שורה של מאה איש, היתה מוצאת את דרכה על ידי אסיר חדש שעדיין מאור עיניו תיפקד היטב והיה יכול להובילם בבטחה, או לחילופין על ידי אחד ממפקדי המחנה שממש לא סבלו מתזונה בלתי מספקת.

מוחו של רבי יצחק בקושי עובד, הוא שוכח את ימי השבוע, והוא מקיים את דברי ההלכה המתייחסת לאדם ששוכח מסיבות שונות איזה יום היום וכך נאמר בה: 'ההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת, מונה שבעה ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו, ומקדש השביעי'. סביבו מתהלכים כמותו, צל של אנשים, התקשורת ביניהם מינימלית, מחוסר כוח. יום אחד, במהלך העבודה, האדם שלידו מתמוטט, ורגע לפני, הוא אומר לו בכוחותיו האחרונים, קוראים לי יוס'ל וייס ממונקאטש, תזכור, יוס'ל וייס ממונקאטש. עם הזמן ודעיכת הגוף, רבי יצחק שוכח צורתה של אות. חלק מן התפילה הוא מצליח לזכור והוא חוטף רגעים ספורים לתפילה תוך כדי העבודה. רופא המחנה מביט בו ושואל אותו למעשיו המוזרים, "אני יהודי", משיב לו רבי יצחק ללא חת ובגאווה גדולה, "ואני מנצל הזדמנויות לדבר עם אלוקי!" "יהודי?" משיב הרופא בשאלה, "גם אני יהודי!" מיני אז היה הרופא דואג להבריח לו מן המרפאה מנות גלוקוז – סוכר, לפצות קצת את הגוף על התזונה הנוראית. אותו רופא גם הציל את חייו לאחר שאסירים באו לספר לו שחברו רבייצחק קפא למוות, הרופא הביא את חבריו הגויים, ובמשך שעה ארוכה שפשפו על גופו שלג כדי להחזיר את זרימת הדם בגופו.

אט אט בניסי ניסים גופו מצליח להתרגל למצב, ואיכשהו מצליח לשרוד. האמונה היוקדת שלו בבורא עולם, נתנו לו את הכוח להמשיך, עמוד אחד מהתלמוד בבלי זכר משום מה והיה משננו בינו לבין עצמו ללא הרף

באחת הפעמים שהתפלל, חלם על אחד מרבותיו שאומר לו, התפלל שתזכה לצאת ולהקים בית בישראל. וכך עשה.

חודש לפני מועד שחרורו נקרא לפתע למפקד המחנה. "תחתום על הטופס, אתה משוחרר!" ברוב טובם השלטונות הסובייטים היו נותנים כרטיס נסיעה ברכבת למקום שהאסיר המשוחרר היה בוחר לנסוע, רבי יצחק שהיה חסיד ברסלב רצה בכל מאודו לנסוע היישר לאומן, מקום קבורתו של הרב הצדיק רבי נחמן מברסלב, שטרם זכה להיות בה, אך היה לו ברור שכאשר ישמעו את היעד יגרשוהו מיידית בלא כלום, הוא מבקש מַפַּה כדי למצוא מקום ששם האקלים והמזג אוויר דומים למקומות שגדל בהם, הוא מתבונן במפה ובוחר את המקום אליו איוותה נפשו, הם נותנים לו את כרטיס הרכבת ואומרים לו שהתחנה במרחק של עשרים קילומטר ומשהו… "את העשרים הקילומטר" היה אומר רבי יצחק "הלכתי די מהר, אבל את ה'משהו' זה כבר לקח ימים ארוכים עם סכנות של חציית נהרות קפואים, כשאני שומר על הכרטיס מכל משמר". ברכבת ישב בדד ללא שום אוכל ושתיה כשלפניו ימים ארוכים של נסיעה. כאשר הרכבת היתה עוצרת בתחנות, הנוסעים היו יורדים לקבל כוס מים חמים שהשלטונות נתנו חינם לכל המעוניין, אך רק בתנאי שיש לו כוס… רבי יצחק שהיה עם בגדיו לעורו נשאר ברכבת, אחד הנוסעים מפקד מבוגר בצבא, פנה אליו בפליאה מדוע אינו יורד כמו שאר הנוסעים, לכששמע את סיפורו גילה לו בסוד שגם הוא יהודי, ומעתה ואילך, הוא יתחלק איתו בכל מאכליו עד סופה של הנסיעה הארוכה, ובכך הציל את חייו. הרכבת מגיעה למוסקבה, רבי יצחק יורד בחשש, הוא מחפש דבר ראשון בית הכנסת, להניח תפילין ולפתוח ספר קודש, הוא במתח עצום האם יצליח לזהות את האותיות? האם יצליח לקרוא? הוא משוטט ברחבי מוסקבה, ותר בעיניו אחר בית כנסת, הוא מצליח למצוא אחד כזה ולהיכנס לתוכו, הוא רץ לארון הספרים ונוטל ספר מתוכו ופותח אותו במהירות, שטף של דמעות פורץ מעיניו, הוא מצליח לקרוא! הוא זוכר את האותיות!

רבי יצחק זכה לעלות לארץ ישראל להקים בית נאמן בישראל ולראות בחייו משפחה גדולה ומפוארת, דורות ישרים מבורכים.

 

 

 

אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לנקות, לקרצף, לשפשף, ולהכשיר את הבית כולו לחג הפסח, אמן!

אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לנקות, לקרצף, לשפשף, ולהכשיר את הבית כולו לחג הפסח, אמן!

 

בדרשותיו של הרב קרלינשטיין שהיו מושכות קהל רב, היה מדבר על נושאים מגוונים ומלהיב את שומעיו

ללכת בדרכי הטוב, ולהתחזק במעשים טובים. לפני פסח היה מרבה על גודל הזכות שלנו במצוות החג המיוחד,

הניקיון, המצות, ארבע כוסות ועוד, וכך היה אומר:

רבותי! ההרגל אוכל כל חלקה טובה! הפכנו לרובוטים! מנקים חדר, ועוד חדר, כמו בשנה שעברה,

כמו לפני שנתיים – שלוש כמו שאימא וסבתא שלנו ניקו. הכל כרגיל, הכל טבעי, מיד אחרי פורים מתחילים לעשות פסח.

אבל העיקר חסר מן הספר…

היכן הלב? היכן הראש? היכן השמחה של מצוה? היכן החיות וההתעוררות הנדרשות מאיתנו בעת עשיית המצוה?

השם רוצה מאתנו את הלב! הוא לא רוצה ספונג'ה ובית מצוחצח, הוא רוצה שנתבונן במהותן של כל ההכנות הללו.

על בתו הצדקנית, אמר אחד מגדולי ישראל: היא לא עשתה אף פעם בחייה ספונג'ה ביום שישי!

אולם מידי יום שישי היא ניקתה את הבית לקראת בואה של שבת המלכה! מדהים, כמה גן עדן מונח בזה!

העובד מתוך התייחסות כזאת הוא עבד השם אמתי!

עם ישראל – עם קדוש הוא. מנקה, מבריק ומקרצף כל פינה, כדי לקיים את המצוה להכין בית נקי מחמץ לכבוד חג הפסח!

המחשבה לא מתרכזת בצורך לתחזק את הבית, או בהנאה של מגורים בבית מצוחצח,

אלא בצורך לבער כל פרור של חמץ מהבית ומהלב, לקראת חג הפסח ולכבודו.

באיזו טיפשות נוהגים כל אותם אלו, שיחד עם עבודות הניקיון מגיעים לידי כעס, מתרגזים ומתעצבנים על ימין ועל שמאל.

האם בורא עולם רוצה שננקה את החמץ מתוך כעס? בוודאי שלא! אם אנחנו מנקים את הבית כדי לקיים את רצון השם –

כל ניקיון הוא גן עדן, נצח נצחים! למה לאבד את כל זה בעטיים של כעסים ועצבים על תינוק מסכן שהכניס פרוסה לחדר הנקי?

האם ראינו מימינו אדם הנוטל לולב ואתרוג מתוך כעס? הרי כל אחד נוטל את ארבעת המינים בשמחה ובטוב לבב. הלא כן?

אותו הדבר בדיוק בנוגע למצות ההכנה לפסח. צריך לקיים אותה בשמחה, ברוגע. להתרגז? להיכנס למתח? חס ושלום!

השם בוודאי אינו חפץ בכך. מי שמגיע לכלל כעס – יצא שכרו בהפסדו.

כתוב בהלכה שאין לזלזל בנשים שטורחות ויגעות על נקיון הבית לחג הפסח. לעיתים נדמה לנו שהן יצאו מדעתן,

אך אל לנו לזלזל בהן! זוהי עבודת קודש ממש!

צדיקים היו מזכירים ברטט ובחרדת קודש את מאמרו של סנגורם של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשוב ז"ל,

בעת שהיה רואה את הנשים טורחות ויגעות בהכנות נמרצות לחג הפסח.

הוא היה נושא עיניו למרום ואומר בנוסח של ה"יהי רצון" הנאמר בראש השנה בין התקיעות:

"יהי רצון מלפניך שאלו המלאכים היוצאים מן הקשר"ק – ראשי תיבות קראצן, שאבן, רייבן,

קאשרען [קרצוף, שפשוף, גרוד והכשרה – תרגם מאידיש] – יעלו לרצון לפני כסא כבודך וימליצו טוב בעדנו".

אולם, חשוב שנזכור: כל זה מצוין אם עובדים לשם שמים, לקיים את רצון השם. אז נבראים מלאכים קדושים מכל פעולה!

כל קשר"ק הוא גן עדן. אבל אם בגלל הקשר"ק נכנסים למתח ולעצבים – נבראים חלילה, מלאכי חבלה.

 

הכוונה משנה את מהות המעשה

שמעתי בשם רבי אליהו דושניצר ז"ל שסיפר, שהכיר יהודי שהיה מחלל שבת בפרהסיה והפך –

בסופו של תהליך – לצדיק יסוד עולם, ומעשה שהיה כך היה:

אדם זה היה בעל בית מרקחת. פעם אחת נכנס אליו הצדיק רבי ישראל מאיר הכהן מהעיר ראדין

שהיה מכונה בפי כל ה"חפץ חיים" ז"ל ואמר לו: "אני מקנא בך!" וחזר שוב ואמר: "אני מקנא בך!".

הלה התפלא מאד, ואמר: "רבי! אתה טועה. אין לך מה לקנא בי. אני מחלל שבת, נקי מתורה וממצוות".

אך ה"חפץ חיים" המשיך ואמר: "יש לי הרבה מאד מה לקנא בך! חכמינו ז"ל אמרו שכל המציל נפש אחת מישראל

כאילו קיים עולם מלא, ואתה מבוקר ועד לילה מציל נפשות. אין לתאר כמה זכויות יש לך!".

ומיד הוסיף ואמר: "רק בקשה אחת אבקש ממך: כשיהודי נכנס לבית המרקחת לקנות תרופה – תכוון לשם מצות הצלת נפש מישראל.

ואם אין ברפואה זו הצלת נפש – תכוון לשם מצות חסד. ואם תשאל: 'איזה חסד אני מקיים, והרי אני גובה כסף בעבור התרופה?'

דע לך, גביית הכסף אינה סתירה לקיום המצוה. גם מי שמקיים חסד צריך כסף כדי לחיות וכדי לפרנס את משפחתו.

ואם תכוון לשם מצוה לא יגרע ממנה מאומה בשל כך שאתה גובה כסף לפרנסתך. המצוה נשארת במלא עוזה ותפארתה".

אותו יהודי החל להתנהג כעצתו של ה"חפץ חיים". כל פעם שסיפק תרופה למישהו היה מהרהר בליבו:

"אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להציל נפשות ולגמול חסדים".

מה נאמר ומה נדבר, היהודי החל להרגיש מתיקות בכל פעולה שעשה בבית המרקחת.

יום אחד אמר לעצמו: "אולי כדאי לנסות להתפלל? אולי כדאי לנסות לקיים עוד איזושהי מצוה?…"

ואכן זכה והתקיים בו מאמר הפסוק בספר תהילים "טעמו וראו כי טוב השם'", והוא חש במתיקות וערבות התורה והמצוות,

והפך לבעל תשובה גמור, צדיק יסוד עולם.

כל פעולה שאדם עושה, גם אם היא שגרתית בעבורו, מעשים שבכל יום ויום אם מכוון בה לשם שמים,

לקיום רצון השם – היא הופכת להיות מצוה גמורה, והעושה אותה יזכה בגינה לנצח נצחים.

כל קרצוף הוא מצוה אם רק נצרף אליו את כוונת הלב הראויה:

"אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להכין את הבית לכבוד חג הפסח כשהוא נקי מכל רבב של חמץ".

 

לרומם את הפעולות השגרתיות

השתתפתי פעם ביום שיעורים והאזנתי להרצאתו של הרב שמחה כהן שסיפר שני סיפורים שהוא מכיר את גיבוריהם באופן אישי:

הסיפור הראשון – פלוני החליט לעשות מעשה טוב. הוא הכיר משפחה, אשה עם מספר ילדים שלא היתה להם פרנסה.

לא יאומן כי יסופר: הוא לקח על עצמו עבודה, פועל או פקיד, כל יום, שמונה שעות ביום,

ובסוף החודש היה מעביר את המשכורת שקיבל, בשלמותה, למשפחה הזאת! הסיפור הזה נמשך כבר שמונה שנים!

מידי חודש בחדשו, בתחילת כל חודש, הוא נותן את המשכורת שלו למשפחה הזאת!

הסיפור השני מפליא לא פחות: הוא מכיר אשה פלונית, שמזה כמה שנים מגיעה לבית עם ילדים ומכינה להם ארוחת צהרים,

ולא זו בלבד אלא כשהילדים שבים הביתה מהלימודים, לאחר שסיימו לאכול את הארוחה שהכינה להם,

היא יושבת איתם ומתעניינת במה שלמדו, איך עבר עליהם היום, ועוזרת להם להכין את שיעורי הבית.

כך היא נוהגת מידי יום ביומו. היא לא פונה לדרכה ולעיסוקיה בטרם דאגה לארוחת הערב שלהם ולעלייתם על יצועם לשנת הלילה.

לפתע נעמד אחד השומעים ואמר בקול רם: "כבוד הרב! אני לא מאמין לשני הסיפורים האלו!

אני לא מאמין שיש אדם שעובד חודש שלם, ומעביר את משכורתו לאיזושהי אשה וילדים!

אני גם לא מאמין שיש אשה שמטפלת מידי יום במסירות כה גדולה בילדים".

ענה לו הרב בזה הלשון: "אני יכול לומר לך את שמו של האיש, גם את שמה של האשה,

ואת הכתובת בה הם גרים. האם תרצה לשמוע?".

"כן!", השיב הלה. "הייתי רוצה מאד להכיר אנשים כאלו!".

"ובכן", אמר הרב, "האיש – הוא אתה בעצמך, והאשה – היא אשתך! האם אינך יוצא מידי יום ביומו לשמונה שעות עבודה

ולעיתים אף ליותר? האם בסוף החודש אינך מעביר את משכורתך בשלמותה, לטובת אשתך וילדיך?

אם במחשבתך אינך מרוכז רק בעצמך, אלא אתה עובד כדי לפרנס את הילדים של השם,

לעשות איתם חסד אמתי – אין כל הבדל אם הילדים הם במקרה גם הילדים שלך, או שהם ילדים של מישהו אחר!"

"אשתך, שעמלה לבשל אוכל לילדים, לקבלם בחום ובאהבה עם שובם מלימודיהם, להתעניין בשלומם ולדאוג לכל מחסורם,

ערב ובוקר וצהרים – מקיימת בזה מצות חסד, מבלי שיגרע כהוא זה משלמות המצוה מחמת שאלו הם ילדיה.

היא קמה בלילה להאכיל את התינוק של השם – שבמקרה הוא גם תינוק שלה – ותקבל על כך שכר.

האמור מן הדברים, שגם פעולות שגרתיות, המבוצעות על ידינו מידי יום ביומו – יכולות להיחשב למצוות עצומות

ולזכות אותנו בנצח נצחים, אם אך נשכיל לעשות אותן שלא כמצוות אנשים מלומדה,

אלא מתוך מחשבה שבמעשים אלו אנו מקיימים את רצון השם, וכוונתנו תהיה לשם שמים.

 

(מתוך הגדה של פסח יחי ראובן)

 

האם אוכל למכור את החמץ של אבי?

האם אוכל למכור את החמץ של אבי?

 

שלום וברכה ותודה רבה על זיכוי הרבים!

רציתי לשאול- אבי היקר פתח עסק פרטי לא מזמן- למוצרים טבעוניים בלבד.

לצערי- על חלקם אין הכשר בכלל .

השאלה שלי היא האם אני יכולה לעשות בשבילו מכירת חמץ לעסק (על המוצרים

הכשרים כמובן) למרות שהעסק כולל בתוכו גם מוצרים לא כשרים?

נקודה חשובה- הוא מתכוון לסגור את העסק במהלך החג ככה שלא

יימכר חמץ לאף אחד בעזרת השם.

ושאלה נוספת: האם מותר לי להשתמש במהלך החג בחלב או יין לקידוש

כשרים לפסח שפתחתי לפני החג? אשמח לתשובה.

תודה רבה על המענה!

מור

 

מור שלום וברכה

ראוי למכור את החמץ של אביך, ולהציל אותו והקונים מאיסור חמץ. ואנו תפילה

שאם הזמן תצליחי בדרכי נועם להשפיע עליו גם למכור בעסק רק מוצרים כשרים.

לגבי מוצרים פתוחים כל עוד ומותר לאכול חמץ אפשר להשתמש בהם גם בכלי פסח,

לאחר זמן האיסור ראוי להמנע מלהשתמש בהם, כיון שיש חשש קטן שנפל לתוכם פירור.

אך בשבת שלאחר החג אפשר להשתמש בהם, ואפשר להשאירם בסוף המקרר אם סימון.

אציין שהאר"י הקדוש הרחיב מאד בשפע ברכות המגיעות למי שמצליח להזהר ממשהו חמץ.

 

ברכה והצלחה

פסח כשר ושמח

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגאון רבי לוקסנברג שיזכה לימים טובים אמן.

אני לא זוכרת אם שמתי מהסוכר של החמץ

כבוד הרב שלום!

היום הכנתי סלטים לחג הפסח וברוטב לסלט החצילים צריך סוכר

אני לא זוכרת אם שמתי מהסוכר של החמץ או לא שמתי האם עלי לזרוק

את החצילים שהכנתי?

תודה

חני

שלום וברכה

כיון וחכמים החמירו מאד בפסח להזהר ממשהו חמץ, והאר"י הקדוש הרחיב במעלה

ובברכות שאדם שהצליח להזהר ממשהו חמץ זוכה בהם, ראוי להמנע מלאכול את הסלט

בזמן איסור אכילת חמץ, אך כל עוד מותר לאכול חמץ [היום ומחר בבוקר] אפשר להשתמש

בהם גם בכלי פסח. לאחר זמן האיסור ראוי להמנע מלהשתמש בהם. אך בשבת שלאחר

החג אפשר להשתמש בהם, ואפשר להשאירם בסוף המקרר עם סימון שהוא לא לפסח עצמו.

באופן כללי אין לאכול בשבת לאחר החג מאכלים שלא אוכלים בפסח, אך במקרה הספציפי

הזה אפשר לאוכלו בשבת.

 

ברכה והצלחה

פסח כשר ושמח

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

5 דברים שידעת או לא ידעת על אסרו חג

5 דברים שידעת או לא ידעת על אסרו חג

יעקב לוסטיג

  • אסרו חג (תוספת לחג) הוא היום הראשון אחרי כל אחד מהחגים הנחשבים ל'רגל', והם: פסח שבועות וסוכות. לעומת זאת, הימים שאחרי חנוכה, פורים, ראש השנה ויום הכיפורים אינם נחשבים ל'אסרו חג'.
  • על אף שנהגו להרבות בסעודה ובמשתה ב'אסרו חג', זהו יום חול רגיל, בו יש להניח תפילין כמו בכל יום, ואין איסור בעשיית מלאכה.
  • במספר קהילות חסידיות נוהגים ללבוש ב'אסרו חג' בגדי שבת וחג', אך אין בכך חיוב בהלכה וברוב המקומות לא נהוג כך.
  • הסיבה שנוהגים להרבות בסעודה ב'אסרו חג' היא הרצון שלנו להראות שאנחנו לא מתאבלים ומצטערים על ההוצאות הכספיות הגדולות שהוצאנו במהלך החג, כי ההוצאות הללו נעשו לכבוד החג ולכבוד הקדוש ברוך הוא שנתן לנו את החגים.
  • למרות האמור, ועל אף שאסרו חג הוא יום של שמחה, באסרו חג של חג הפסח אין לשמוע מוזיקה או להשתתף בריקודים, כי אנחנו כבר נמצאים בעיצומם של ימי ספירת העומר, שבהן נוהגים מקצת דיני אבלות.

5 דברים שידעת או לא ידעת על חול המועד

5 דברים שידעת או לא ידעת על חול המועד

  • חול המועד אלו ימים שהם גם 'חול' מצד אחד ומותר לעשות בהם מלאכה (בתנאים מסוימים, כפי שנבאר בהמשך), אך מצד שני הם גם נחשבים לימי 'מועד' – חג, ויש להם דינים מיוחדים.
  • בימי חול המועד נוהגים שלא להניח תפילין. המנהג הזה מקובל כמעט על כל העדות והחוגים שומרי המצוות בארץ ישראל, ובחוץ לארץ קיים הבדל במנהג זה בין העדות השונות כשהספרדים כולם נמנעים מהנחת תפילין וכך גם החסידים האשכנזים, אך הקהילות ה'ליטאיות' בחלקן נוהגות שכן להניח תפילין.
  • על אף שמותר לעשות מלאכה בחול המועד, כמו להדליק האור, לבשל, ולבצע מלאכות רבות אחרות, יש להימנע מכתיבה במידת האפשר, וכן יש להימנע במידת האפשר מלעבוד כשכיר או כעצמאי. עם זאת, מי שאין לו כסף כדי לקנות אוכל או מצרכים לצורך המועד והחג, יכול לעבוד כשכיר בימי חול המועד. כמו כן מותר לעבוד במקרה שמדובר בצורך לרבים ומי שנאלץ לעבוד מחשש שיפטרו אותו ממקום עבודתו, ראוי שישאל רב פוסק הלכה כיצד עליו לנהוג בנושא זה.
  • בחג הסוכות אנחנו חוגגים חול המועד במשך ששה ימים בארץ ישראל, וחמישה ימים בחוץ לארץ, ובחג הפסח חוגגים בארץ ישראל חמישה ימי חול המועד, ובחו"ל ארבעה ימים בלבד, זאת בשל העובדה שחג הפסח נמשך שבעה ימים שהראשון והחרון מביניהם נחשבים ל'חג' ולא ל'חול המועד', ואילו חג הסוכות נמשך שבעה ימים שרק הראשון מביניהם הוא חג, והיום השמיני הוא חג בפני עצמו – שמיני עצרת (שמחת תורה).
  • בחול המועד סוכות אומרים 'הלל השלם' בברכה לפניו ולאחריו, ובחול המועד פסח אומרים הלל שאינו שלם, ולכן מנהג הספרדים שלא לברך על אמירתו, בשונה ממנהג רוב הקהילות האשכנזיות שמברכים על אמירת ההלל, גם כשאינו שלם.

5 דברים שידעת או לא ידעת על 'ספירת העומר'

יעקב לוסטיג

 

  • ספירת העומר היא מצות עשה מ'דאורייתא' (מצווה שהחיוב שלה נכתב בתורה הקדושה), שהיתה נהוגה בזמן שבית המקדש היה קיים. עם זאת, כיום אנחנו מקיימים את המצווה הזאת 'מדרבנן' (מצווה שקבעו חכמינו זכרונם לברכה), במטרה לזכור את בית המקדש שבו היתה נהוגה המצווה הזאת.
  • את ספירת העומר מתחילים ממוצאי החג הראשון של פסח, והיא נמשכת שבעה שבועות – 49 יום, כשהיום ה-50 הוא חג השבועות.
  • עיקר המצווה נועדה כדי לסייע לנו לקבוע באיזה יום יחול חג השבועות, שבשונה מכל שאר החגים, אין לו תאריך בפני עצמו, והוא חל כעבור 50 יום מהחג הראשון של פסח. ביום הראשון של ספירת העומר היו מביאים בבית המקדש את מנחת העומר שהיתה עשויה משעורים שנקצרו במהלך הלילה, ויחד עמה הביאו גם את 'קרבן העומר'. ביום ה-50, בחג השבועות, הביאו את מנחת 'שתי הלחם' שהיתה עשויה מקמח חיטה.
  • כתבו חכמי הדורות שטעם המצווה הוא כדי שנספור את הימים לקראת חג השבועות – חג מתן תורה, כדי שנראה ונפגין כלפי חוץ את הציפיה הגדולה שלנו לקבלת התורה, בכל שנה בחג השבועות.
  • בתקופת התנאים אירעה מגיפה גדולה בקרב תלמידי רבי עקיבא, שמספרם עמד על 24 אלף, והם מתו כולם בימי ספירת העומר, למעט חמישה תלמידים שנשארו בחיים. לכן אנחנו שומרים בימים אלו על מנהגי אבלות חלקיים, נמנעים משמיעת מוזיקה, מהשתתפות בריקודים, ומתגלחת השיער.

 

5 דברים שידעת או לא ידעת על שביעי של פסח

5 דברים שידעת או לא ידעת על שביעי של פסח

1. שביעי של פסח, הוא כמובן היום השביעי של חג הפסח, ונחשב ל'חג', בשונה מימי 'חול המועד'.

אסור לעשות בו מלאכה כמו בשבת, למעט מלאכות שהותרו לבצע בחגי ישראל, לצורך בישול והכנת 'אוכל נפש'.

2. ב'שביעי של פסח' אנחנו מציינים את 'קריעת ים סוף', שאירעה בליל היום השביעי של פסח,

לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים ביום הראשון של פסח, וצעדו במדבר עד שחצו את ים סוף.

3. כמו בכל חג, גם בשביעי של פסח יש לערוך שתי סעודות, אחת בליל החג ואחת נוספת ביום.

במקומות שונים נהגו לאכול גם סעודה שלישית, אך אין בכך חיוב על פי ההלכה.

בחב"ד נהגו לאכול סעודה שלישית ביום זה, ולכנותה 'סעודת משיח'.

4. חשוב לדעת שהחג נמשך עד רדת הלילה, ורק אחרי צאת הכוכבים מותר לאכול חמץ או להחזיק חמץ בבית.

לכן אסור להתחיל להכין אחר הצהרים את ה'מופלטה' לחגיגות המימונה שנערכות במוצאי החג,

כי יש בזה איסור חמור של "לא יראה לך חמץ".

5. כמו כן אין להתחיל לארגן את הבית ולארוז את הכלים של פסח לפני צאת הכוכבים,

ורק לאחר שיוצא החג אפשר להתחיל בעשיית מלאה, דבר שלא יתאפשר השנה (שנת תשע"ח)

כי חג זה חל ביום שישי בשבוע, ועם מוצאי החג נכנסת השבת, מה שאומר שעלינו לדחות את כל המלאכות עד לצאת השבת.

שתית ארבע כוסות בפסח מגביע של כל השנה

שלום
כוס של קידוש (מכסף) שבכל שבת שותים בה אני רוצה לקדש אותה בפסח זה בסדר??
אביבה

תשובה

שלום וברכה

כוס של קידוש ששימש כל השנה רק לשתיית מיץ ענבים ויין, די בשטיפה

טובה, ולוודא שהוא נקי לגמרי. [אם נהוג לפעמים להשתמש בו לחמץ חריף,

כדוגמת ויסקי, יש להגעילו. אפשר בבית לנקותו היטב, ולודא שאין עליו לכלוך

קילוף וכו', להרתיח סיר, ובזמן שהמים מבעבעים להטבילו בסיר].

 

ברכה והצלחה

פסח כשר ושמח

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם מותר לאכול מצה לפני ערב פסח?

שלום כבוד הרב!

האם מותר לאכול מצה לפני ערב פסח?
תהילה

תשובה
שלום וברכה

עד ערב פסח אין איסור מעיקר הדין, יש מנהגים שונים,

אם לא ידוע לך על מנהג אבותיך לאסור, אין חובה לנהוג במנהג זה.

בערב פסח עצמו הוא איסור גמור.

 

ברכה והצלחה

פסח כשר ושמח

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם לאשכנזים מותר לאכול בפסח קלחי תירס?

האם לאשכנזים מותר לאכול בפסח קלחי תירס? (להבדיל מפתיתי תירס)
אברהם

תשובה

שלום וברכה

נהגו להמנע מאכילת קטניות בכל צורה שהיא.

 

פסח כשר ושמח

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

שימוש בכיריים החשמליות בפסח

שלום כבוד הרב
האם אוכל להשתמש בפסח עם הכיריים החשמליות שברשותי?
יוסף

 

תשובה
יוסף שלום וברכה

יש מספר סוגים ואפרט:

א. פלטת בישול מתכת לוהטת: צריך לנקותו היטב, אח"כ לחמם שעה לחום המכסימלי,

לכסות בנייר אלומיניום רצוי מהסוג העבה הנמכר לפני פסח. חשוב להזהר שהנייר

אלומיניום לא יגע בחלק התחתון של הכיריים באיזור גוף החימום מטעמי בטיחות.

 

ב. פלטת בישול ספירלה מתכת: לנקות היטב ולחמם לחום המכסימלי, אך במקרה

זה נייר אלומיניום קשיח מלמעלה הוא רק הידור, ואם זה קשה אין צורך.

 

ג. כיריים זכוכית: הספרדים נוהגים כדעת המחבר, ודי לנקותו היטב. האשכנזים

נוהגים כדעת הרמ"א שאין אפשרות להכשירו לפסח.

 

פסח כשר ושמח

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם תה עלים שמגיע בשקית סגורה צריך כשרות לפסח?

האם תה עלים שמגיע בשקית סגורה צריך כשרות לפסח?
יוסף

תשובה

יוסף שלום וברכה

בעבר היו הוראות גורפות על מוצרים רבים שאינם זקוקים להשגחה לפסח.

הבעיה שבימינו הטכנולוגיה והידע מתפשטת במהירות רבה גם למקומות נידחים

בעולם, וגם יצרני תה פרימיטיביים בהרי סרי לנקה מגלים לעיתים שיטות שונות

להשביח את התוצרת שלהם, או להגן עליו מבלאי, ולעיתים קרובות זה כולל השריה

במוצרים שאינם כשרים, או שמכילים חמץ. לכן הנהגה טובה וראויה הוא להקפיד

על כשרות בכל מוצר, בפרט בפסח.

אמנם במקרה ויש קושי ושעת הדחק, אפשר להקל בעלי תה. אך מומלץ להתעדכן

שאכן בימינו עדיין אין בכך בעיה. אחד המקומות הטובים לברר מה המציאות המעודכנת

הוא במשרדי כשרות בד"צ העדה החרדית בירושלים:

02-6700200
02-6700222

לעברית הקש 2

במקרה ואתה פונה חשוב לפרט להם את הקושי להשיג מוצר בכשרות.

 

ברכה והצלחה

פסח כשר ושמח

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

למה אסור לשתות בירה בפסח?

 

שאלה

למה אסור לשתות בירה בפסח?

מאיר אהרון

 

תשובה

מאיר אהרון

שלום וברכה

לצורך יצור הבירה משרים את השעורים במים תקופה ארוכה עד שהשעורים

תוססים ונוצר הבירה, בתקופה זו השעורים מחמיצים בודאות, ולכן המים

היוצאים מהשעורים הם חמץ גמור. [באותה מידה ויסקי שהוא תוצר של השרית

חיטים במים הוא חמץ גמור].

 

ברכה והצלחה, ופסח כשר ושמח

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

קמח ללא גלוטן בפסח – האם מותר להשתמש בו?

שאלה: 

האם מותר להשתמש בפסח בקמח ללא גלוטן?

 

תשובה

שלום וברכה

יש כמה הבדלים בין גדרי ההלכה של חמץ ובין דבר המוגדר ללא גלוטן מבחינה בריאותית, ולכן אין להסתמך בפסח רק על כיתוב של ללא גלוטן, אלא יש לחפש גם חותמת כשרות לפסח.

ברכה והצלחה
פסח כשר ושמח
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

חודש הניקיון הגדול, מתחיל!!!

מכאן הכול התחיל: חמץ אסור לא רק באכילה

הסממן הבולט ביותר בחג הפסח הוא אמנם המעבר לאכילת מצות ומזון שאין ברכיביו חמץ, אך היחס השלילי במהלך חג הפסח לחמץ אינו מסתיים במאכלים הוא ממשיך לכל הבית: אסור שיהיה חמץ בכל רחבי ביתך ורכושך במשך כל ימי הפסח. חמץ ששהה בניגוד לאמור ברשותך במהלך החג, נאסר באכילה ובהנאה גם לאחר הפסח. מכאן, מהצורך לסלק מהבית את נוכחותו של החמץ, התחילה חגיגת הניקיונות הגדולה…

 

את מה צריך לנקות?

העיקרון ההלכתי קובע כי שהיית חמץ(= לצורך העניין חתיכות פת, מאפים וכל מה שעשוי מדגנים) במרחבי הרשות הפרטית שלנו אסורה רק אם הוא עונה על שני קריטריונים: גדול משיעור כזית (ריבוע של כ3 ס"מ) וראוי לאכילה. אם הוא פחות משיעור כזית או שאינו ראוי לאכילה, אין צורך לטרוח לסלק אותו מהבית, למרות שהוא עדיין אסור לחלוטין באכילה. לכן, כל מקום בבית, במשרד או במכונית שעשוי להיות בו חמץ העונה על הקריטריונים (למעט: פירורים זעירים או חמץ שנשטף בחומרי חיטוי ולכן אינו ראוי לאכילה) יש לנקות ביסודיות עד לסילוק מוחלט של החמץ מהשטח.

 

איך מנקים?

לצורך יישום מעשי של ניקוי הבית לפסח יש צורך לדעת: היכן סביר שיימצא חמץ? (במקומות שלא סביר, אין צורך לבדוק) אולי הילדים, או עובדים אחרים וכדו' הכניסו לשם חמץ בלי ידיעתי? כל מקום מסוג זה, כמו חדר המגורים (הסלון) ורהיטיו, חדרי הילדים, החצר והמרפסת ועוד, יש לנקות לפסח ולוודאות שאין בהם חמץ. אין צורך להשתגע, ניקיון שיספק את הסבירות ההגיונית בהחלט מספק. בחדר המטבח הניקיון יותר תובעני, משום שלשם שימוש במהלך החג במזון כשר לפסח יש צורך לוודאות שאין ולו פירור חמץ שיתערב או יידבק בו. לכן, את כל מקומות אכסון המזון, משטחי העבודה, השולחנות ועוד יש צורך לנקות ביסודיות רבה.

 

אגב, אין להשתמש בכלי חמץ לצורך מזון כשר לפסח ובכדי להתיר זאת, על הכלים לעבור תהליך הגעלה. על כך במאמר נפרד.

 

על מי מוטל עול הניקיונות?

חובת הניקוי לפסח נובעת בעיקר מחובת "בדיקת חמץ" אותה קבעו חכמים כהלכה מחייבת כל בעל או בעלת בית לבודקם מחמץ בליל ערב פסח. לכן, גם עול הניקיונות מונח על כתפי בעלי הבית, הרכב או המשרד אך ברור כי דין השוכרים, לצורך כך, כדין הבעלים…

בנוסף, מקום שניתן לסוגרו למהלך החג ולמוכרו לגוי (על מכירת חמץ קרא במאמר נפרד) כבר מערב הפסח טרם זמן חובת הבדיקה, אין צורך לנקותו. ניתן בהחלט להקל על עצמכם ולמכור לגוי חדרים, מחסנים, משרדים שאינם בשימוש יומיומי.

 

בהצלחה!

נקיון הבית לפסח

חמץ אסור בפסח באכילה ובהנאה, ואסור שיהיה ברשותנו בכל שבעת ימי החג.

להלן הסברים כיצד לנקות את הבית לפני חג הפסח.

 

א. אם במשך השנה לא הכניסו חמץ למקום מסוים, אין צורך לנקות ולבדוק את החמץ באותו מקום.

ב. כלי שלא ישתמשו בו בפסח, ומוכרים את החמץ שבו, אינו צריך בדיקת חמץ, ויש להצניעו במקום סגור.

ג. פרורים אשר נעשו בלתי ראויים לאכילה, אינם נחשבים חמץ, כאשר אינם ראויים לאכילת כלב.

ד. חומר הניקוי שנשתמש בו הינו כל סוג חומר הגורם שהפירורים יהיו בלתי ראויים לאכילה.

ה. חמץ הנמצא במקום כזה שכדי להגיע אליו צריך פירוק והרכבה של חפצים, כגון: חמץ הנמצא בתוך רשמקול, או מתחת למשטח העליון של הגז, אין צורך לפרק את החפץ כדי לנקותו.

 

ניקוי והכנת חדרי הבית 

ארונות בגדים: במקרה שיש אפשרות סבירה להמצאות חמץ בארון יש לפנות אותו מתכולתו ולנקותו בסמרטוט לח (טבול בחומר ניקוי). יש לעשות כן במדפים, שידות, ארגז מצעים וכו'.

בגדים, שמיכות וכו': אם כובסו באבקת כביסה או נשלחו לניקוי, אין צורך לבדוק אותם. אם לא עברו כיבוס, יש לנקות במברשת את הבגד, ולהקפיד במיוחד על ניקוי הקפלים, הכיסים והמקומות הנסתרים שבהם עלול להדבק חמץ. [בגדים שלא ילבשו אותם בפסח, ולא כובסו, אפשר לשים במקום סגור או שמור ולמכור את החמץ שבהם, ואז אין צורך לבודקם. (כמו שיוסבר בהמשך)]

רצפות: יש לטאטא ולנקות בחומר ניקוי את רצפת הבית

סידורים, ברכונים, ספרי קודש וספרי קריאה: אם קיימת אפשרות שהם מכילים פרורי חמץ, צריך לשים אותם עם כלי החמץ ולמכור את החמץ שבתוכם, או לבדוק ולנקות אותם היטב.

צעצועים: אם יש בהם חמץ הראוי לאכילה, צריך לנקות ולהוציאו. באם לא ניתן להוציאו, יש לפסול אותו מלהיות ראוי לאכילה ע"י חומר ניקוי חריף או מרוכז.

זהירות! כשמנקים את הדלתות והמשקופים צריך להזהר מאד שהמים לא ישפכו על המזוזות, כי המים עלולים לפסול את המזוזות

נוסח ביעור חמץ

נוסח ביעור חמץ

בערב פסח בבוקר משכימין להתפלל. אין אומרים מזמור לתודה, ולמנצח, ואל ארך אפים.

אוכלים עד תחלת השעה הרביעית ושורפין בשעה החמישית. וצריך לחזור ולבטל החמץ

פעם שנית, וטוב לבטלו לאחר ששרף החמץ כדי שיקיים מצות שריפה בחמץ שלו,

 

ויעשה מדורה בפני עצמה וישרפנו ויאמר:
הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁל שְׂרֵפַת חָמֵץ לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעֱלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל: ויהי נועם וגו':

בערב פסח לאחר שריפת חמץ יבטלנו, ויאמר:
כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי דַּחֲזִתֵּהּ וּדְלָא חֲזִתֵּהּ דַּחֲמִתֵּהּ וּדְלָא חֲמִתֵּהּ דְּבִעַרְתֵּהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא:

תפילה לאחר הביעור:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מְבַעֵר חָמֵץ מִבֵּיתִי וּמֵרְשׁוּתִי כַּךְ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהַי אֲבוֹתַי תְּבַעֵר אֶת כָּל הַחִיצוֹנִים וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה תְּבַעֵר מִן הָאָרֶץ וְאֶת יִצְרֵנוּ הָרָע תְּבַעֲרֵהוּ מֵאִתָּנוּ וְתִתֶּן לָנוּ לֵב בָּשָׂר וְכָל הַסִטְרָא אַחֲרָא וְכָל הָרִשְׁעָה כְּעָשָׁן תִּכְלֶה וְתַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ וְכָל הַמְעִיקִים לַשְׁכִינָה תְּבַעֲרֵם בְּרוּחַ בָּעֵר וּבְרוּחַ מִשְׁפָּט כְּשֵׁם שֶׁבִּעַרְתָּ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם בַּיָמִים הַהֵם וּבִזְמַן הַזֶּה אָמֵן: וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

נוסח ביעור חמץ להורדה

 

נוסח ביעור חמץ בערב פסח בבוקר משכימין להתפלל. אין אומרים מזמור לתודה

כך תכינו פיצה בפסח!

הנה מתכון מיוחד של פיצה שתעשה לכם את חג הפסח מעניין יותר!

מצרכים:
1. מצה שלמה.
2. שתי פרוסות גבינה צהובה.
3. רסק עגבניות / קטשופ [עדיף רסק עגבניות, וכמובן- כשר לפסח]
4. תבליני פיצה רגילה, אורגנו [כשר לפסח]
5. וניתן להוסיף עגבניה, זיתים, וכל מיני תוספות כרצונכם.

(כמובן שהכל חייב להיות כשר לפסח)

אופן ההכנה:
1. לוקחים את המצה, מרטיבים מעט במים, מחכים 3 דקות וחותכים אותה לחצי.
2. על המצה מורחים את רסק העגבניות / קטשופ בכמות נדיבה.
3. לאחר מכן, שמים את שתי פרוסות הגבינה הצהובה, כך שהם יכסו את כל שטח המצה.
4. שמים שוב כמות נדיבה וקלילה של רסק עגבניות / קטשופ מעל הגבינה צהובה.
יש לציין, כי אם אין גבינה צהובה, ניתן לשים כתחליף גבינה צפתית, זה אולי לא אותו טעם אך זה גם טעים.
5. לאחר מכן ניתן להוסיף את התוספות.
6. מכניסים לתנור על 160-180 מעלות ל-8 דקות.
(ואם אין לכם תנור – אפשר גם במחבת חלבי למשך 10 דקות בערך).

וכמובן לא נשכח לברך ברכת המוציא לחם מן הארץ וברכת המזון.

ללוח הברכות המלא לחצו כאן 

תביא את הכלב מהחצר, אנחנו הולכים איתו למקום בו נמצאה גופת הנער

תביא את הכלב מהחצר, אנחנו הולכים איתו למקום בו נמצאה גופת הנער

יעקב לוסטיג

 

היה היתה פעם עיר גדולה, ובה קהילה יהודית עם רבבות בני אדם. שנה אחת, ימים אחדים לפני חג הפסח נמצאה גופתו של נער מת,

מוטלת בחצר ביתה של משפחה יהודית בעיר.

בתוך זמן קצר כבר התפשטה השמועה בכל רחבי העיר. היהודים נחרדו חרדה גדולה. הם הבינו היטב את המשמעות:

עלילת דם נטפלה עליהם, וכעת יבקשו הגויים לפגוע בהם פגיעה קשה. שוטרים פשטו על בית המשפחה שבחצרה נמצאה גווייתו של הנער,

והמון זועם צר על חומותיו של הגטו היהודי, מחכה לאור ירוק שיינתן מצד מושל העיר, כדי לפרוץ פנימה ולערוך פוגרום ראוי לשמו

ביהודים שרוצחים ילדים גויים לצורך הכנת המצות לפסח.

אבל מושל העיר לא מיהר לאשר את הפוגרום. הוא היה אדם חכם ולא מיהר להתרגש מהטענות שהועלו בפניו כלפי היהודים.

"אני מבין שנמצאה גופתו של נער בחצר ביתה של המשפחה היהודית", אמר המושל לנציגי ההמון שהגיעו לקבל את רשותו לערוך פוגרום,

"אבל מי אומר שהיהודים הם אלו שרצחו את הנער? אולי דווקא גויים עשו זאת, ולאחר מכן זרקו את הגופה בחצר ביתה של המשפחה היהודית

כדי לטפול עלילת דם על יהודי העיר?

הכלב!

חשב המושל כיצד לנהוג, ולבסוף מצא רעיון נפלא: "איגדיר", קרא לעוזרו הצמוד, "לך תביא את הכלב מהחצר,

אנחנו הולכים איתו עכשיו למקום בו נמצאה גופת הנער. ניתן לכלב לגשש את הגופה, ולאחר מכן נראה להיכן הוא הולך.

אם הוא יפנה לביתה של המשפחה היהודית, אות היא כי משם באים עקבות הריח של מי שהרגו את הנער והשליכו אותו בחצר.

אבל אם הכלב יפנה לחפש את העקבות במקום אחר, נדע שזו רק עלילת דם שאין בה ממש".

יהודי העיר שמעו על הפתרון שהציע המושל, ורעדו מפחד. מי אומר שהכלב אכן יצליח לאתר את עקבות הריח של הרוצחים? אולי הוא יפנה לבית המשפחה

היהודית למרות שברור שלאנשיה אין שום קשר למותו של הנער?

המושל מצדו הבהיר בצורה ברורה שאם הכלב יפנה לכיוון ביתה של המשפחה היהודית, הוא יחרוץ את דינם של כל בני אותה משפחה

למוות בתלייה עוד באותו היום, ואת כל יתר יהודי העיר יגרש לאלתר מבתיהם, כשעליהם להותיר את כל רכושם מאחוריהם.

היהודים התכנסו בבתי הכנסת וקרעו את השמים בתפילות ובזעקות לבורא עולם, שיכניס לליבו של הכלב את הרצון לפנות לכיוון האחר.

מושל העיר הגיע כשהוא מלווה בפמליה נכבדה של שרים נכבדים, ראשי המשטרה וכמובן גם הכלב המגודל שהתהלך ברוב חשיבות, כחתן הראשי של השמחה.

הכלב נכנס לחצר, מזהה את גופת הנער ומתחיל להתרוצץ סביבה כשהוא מרחרח אותה מכל הכיוונים פעם ועוד פעם.

נציגי היהודים שעמדו במקום עצרו את נשימתם מרוב פחד. הכלב סיים את הרחרוח הביט כה וכה והחל לפסוע מעדנות…

לכיוון שער היציאה מהגטו היהודי.

אנחת הרווחה שבקעה מפיותיהם של יהודי העיר היתה גדולה וארוכה. איזו הקלה, ברגע בו פנה הכלב לכיוון שער היציאה מהגטו

הוא הציל משפחה שלמה ממות, ועוד עשרות אלפי יהודים מיציאה לגלות כשהם חסרי כל.

את הסיפור הזה סיפר הצדיק רבי אליהו לופיאן זכר צדיק לברכה, בעת שנשא דברים בפני תלמידי ישיבת פוניבז' המפורסמת.

"בואו נחשוב רגע מה השכר שמגיע לכלב הזה שהציל כל כך הרבה יהודים", שאל רבי אליהו.

"סביר להניח שמגיע לו נתח בשר נאה לאות הוקרה, אבל שום דבר לא מעבר לכך. הכלב לא עשה פה חסד עם אף אחד,

הוא לא עשה טובה ולא התכוון לעשות טוב לאיש. הוא בסך הכל כלב. כל מה שהוא עשה זה ללכת אחר חוש הריח הטבעי שלו,

ולפנות אל מחוץ לגטו כי משם הגיעו הרוצחים של הנער.

"עכשיו בואו ונבדקו את עצמינו", הוסיף הרב לופיאן, "האם אנחנו לא מתנהגים לפעמים כמו אותו כלב?

האם לא קורה לנו שאנחנו קמים בבוקר, מניחים תפילין, מתפללים, לומדים תורה, נוטלים ידיים,

מברכים ברכת המזון ואת כל זה אנחנו עושים באופן טבעי, כי כך התרגלנו מגיל צעיר וכי זהו אורח החיים שלנו?

"כמה פעמים קורה שאנחנו אומרים קריאת שמע ובכלל לא מנסים לחשוב על מה שיוצא לנו מהפה?

כמה פעמים אנחנו שומרים שבת, אבל לא מנסים לחשוב אפילו לרגע מה המשמעות של השבת, ומדוע ציווה אותנו הקדוש ברוך הוא לשמור שבת?

"אם אנחנו מתנהגים כמו הכלב הזה, עושים את הכל בצורה טבעית, בלי לחשוב ובלי להתכוון לכך, איזה שכר מגיע לנו על כך?

שכר נמוך מאוד. אנחנו לא יכולים לצפות לשכר משמעותי על פעולות טכניות שנעשות באופן טבעי.

לעומת זאת, מי שמשקיע מחשבה וכוונה במעשיו, הוא לא כלב, הוא בנאדם שמתנהג בהתאם. הוא משקיע מאמץ ומחשבה,

והוא כמובן גם יזכה לשכר עצום עבור מעשיו הטובים.

(מעובד מתוך 'יחי ראובן')

למה החליט הערבי לסגור את המאפייה שלו בפסח?

 

הסיפור שכבש את לבם של יהודים רבים, מובא כאן מתוך דף הפייסבוק הרשמי של מסעדת אבולעפיה:

לפני 46 שנה היה לנו שכן ליד המאפייה בשם הרב שלמה זלמן שטראובר שהחזיק בין היתר מפעל נעליים. לרב כאב לראות את התורים של היהודים בפסח בפתח מאפייתנו והחליט לתת הצעה מפתה לסבא, סעיד ז״ל (אני קרוי על שמו).

הרב שאל את סבא סעיד כמה המאפייה הרוויחה בפסח וסבא ענה לו. זה היה עלות של דירה ביפו בזמנו במחזור של שבוע. הרב הציע לסבא שידאג לו לכסף אם יסגור בפסח. סבא הסכים ובשבוע הזה עשה שיפוצים במאפייה ונהנה מהחופש.

כל שנה, שבוע לפני פסח הרב שלמה זלמן שטראובר היה מגיע עם הכסף וסבא היה סוגר בפסח. בשנה השישית סבא הקדים את הרב והלך אליו למפעל; סבא אמר לרב שקיבלנו כזאת ברכה בשאר השנה בשל העובדה שאנו סוגרים בפסח שהוא ימשיך לסגור בפסח ללא תשלום! מאז אנו ממשיכים את המסורת של סבא סעיד שנפטר לפני שנולדתי לצערי.

בתמונה אני סעיד הנכד של סעיד עם חיים שטראובר, נכדו של הרב שריגש אותי כשהביא לי עותק של אותו הסכם. שיהיה לכם חג שמח וכשר! הסניף בכניסה לנמל יהיה סגור מהצהריים של ערב החג ועד מוצאי החג. נתראה במוצאי החג בסניף בכניסה לנמל!

 

https://www.facebook.com/AbulafiaTLVPort/?fref=ts

 

למי מותר לאכול חמץ בפסח?

 

יעקב לוסטיג

 

איסור חמץ בפסח הוא איסור חמור מאוד. עד כדי כך, שאפילו יהודים רחוקים מקיום המצוות ולמרבה הצער אינם נרתעים מלחלל שבת או איסורים אחרים, נזהרים גם הם מאכילת חמץ בפסח, שהרי החמץ בפסח הוא כמו רעל ליהודים, כל מי שיש מעט שכל בקדקודו מבין שצריך להתרחק ממנו מלוא העין.

ובכל זאת, יש אנשים שמותר להם לאכול חמץ בפסח במקרים מסוימים, ולא רק שמותר להם לאכול אלא שהם אפילו חייבים לעשות זאת.

כוונתנו כמובן לחולים הזקוקים לתרופות אנטיביוטיות או תרופות אחרות, שלפעמים הן מורכבות מחמץ.

אבל לפני שנרחיב בנושא חשוב שנציין שרוב רובן של התרופות כשרות לפסח, ואין בהן חשש חמץ בכלל. רק מיעוט של התרופות מכיל חמץ.

אפשר למצוא באתרי האינטרנט של כל קופות החולים רשימות מסודרות של תרופות כשרות לפסח, וכמו"כ אפשר למצוא מידע כאן

  • אז מה עושה מי שהרופא מורה לו לקחת תרופה שאינה כשרה לפסח?

תרופות שניתנות בדרך של כדור לבליעה – מותר לקחת אותן בפסח ואפילו אם יש בהן חמץ.

לעומת זאת אם אתם צריכים לקחת כדורים למציצה או סירופ לשתייה, כדאי לבדוק אם יש לתרופה הזאת מקבילות שכן כשרות לפסח. במקרים רבים אפשר למצוא תחליפים ראויים לתרופה, ולהשתמש בהם לאחר קבלת אישור מפורש מהרופא המטפל שמבהיר לכם שמותר לכם להשתמש בתרופה החלופית.

במקרה שבו אין תחליפים אחרים, מותר לקחת תרופה שהיא חמץ.

חשוב להדגיש: מותר לקחת תרופה שהיא חמץ, אבל לא ויטמינים או תוספי תזונה שאינם ניטלים בהוראת רופא. הימנעות מלקיחת ויטמינים למשך שבוע ימים אינה גורמת לנזק בריאותי או רפואי כלשהו, ולכן אין לבלוע ויטמינים ותוספי תזונה המכילים חמץ – אלא אם כן מדובר במצב רפואי חריג, והרופא הורה לקחת את הויטמין או תוספי התזונה. יש לציין שבשונה מהתרופות, רבים מתוספי התזונה כן מכילים חמץ, ואולי אפילו רובם. לכן יש לנקוט משנה זהירות לקראת פסח.

עוד יש לדעת: גם כשלוקחים את התרופה שהיא חמץ, כשהיא בסירופ או בכדור למציצה, אפשר וצריך לצמצם את איסור החמץ למינימום, ולכן יש למכור את התרופה לגוי מערב פסח יחד עם כל החמץ, והרב מבקש מהגוי שירשה לכם לשתות או למצוץ תרופות במקרה הצורך. כשאתם לוקחים את התרופה, אתם צריכים לחשוב ואפילו להזכיר זאת בפה, שהתרופה היא של הגוי ולא שלנו, ואנחנו רק בולעים אותה כי אנחנו זקוקים לכך מסיבות רפואיות, ולא בגלל שאנחנו רוצים להכניס אותה לרשותנו.

הערה חשובה לא פחות: במקרה של חולים הזקוקים לתרופות כרוניות שיש בהן חמץ, אפילו כשמדובר על סירופ או על כדורים למציצה, לא מומלץ להחליף את התרופה לתרופה מקבילה שאין בה חמץ, משום שפעמים רבות שינוי התרופה עלול לגרום נזק רפואי. בכזה מקרה כדאי להתייעץ עם הרופא, ואם הוא אומר שייתכן שייגרם נזק מהחלפת התרופה, אפשר וצריך להמשיך לקחת את התרופה שהיא חמץ, למרות שיש לה תחליף כשר לפסח.

הכלל שצריך לזכור בכל מה שקשור לחולה או אדם שנמצא בסכנה וכדו': פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה. מי שיחמיר על עצמו ולא יקח תרופה שהוא צריך אותה, בגלל שהוא רוצה להיות 'צדיק' שאינו לוקח תרופה בפסח, וכך גם אדם שזקוק למשל לטיפול רפואי בשבת ומנסה להימנע מכך בעודו מסכן את עצמו – עובר על איסור חמור. אסור לנו לפגוע בבריאות או לסכן את החיים לטובת קיום מצווה (למעט שלושת העבירות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים שעליהן אסור לעבור בשום אופן, ואפילו במחיר אובדן החיים חלילה).

עם זאת, העובדה שמותר לאכול חמץ בפסח, או לחלל את השבת כדי להציל חיים אינה אומרת חלילה שהפסח כאילו נעלם ונמוג לו, וכעת מותר לחולה לאכול חמץ כאוות נפשו. כך גם בשבת אם יהודי צריך לנסוע במהלך השבת כדי להגיע לבית החולים, אין זה אומר שמותר לו גם לעשן סיגריה בדרך. מותר וצריך לעשות את כל הפעולות הנדרשות לצורך הצלת החיים והשמירה על הבריאות, אבל אסור בשום אופן לעבור על איסורי התורה שאינם קשורים להצלת חיי אדם.

 

תרופות הניתנות שלא דרך הפה

זריקות, משאפים, אינהלציה וכדו', מותר להשתמש בהם בפסח ואין צורך לחשוש שיש בתרופה חמץ. עם זאת, במקרה של משאף יש לנקות היטב את המשאף לפני החג, מחשש שנבדקו בו פירורי לחם כשהשתמשתם בו במהלך השנה בסמוך לאכילת חמץ. כך גם לגבי מסיכת האינהלציה.

משחות למריחה מותרות לשימוש בימי הפסח, ואין בהן חשש של חמץ.

ויטמינים ותוספי תזונה – חייבים לוודא שיש להם הכשר לפסח. במידה ולא כתוב עליהם במפורש שהם כשרים לפסח – אסור לבלוע אותם במהלך כל שבעת ימי החג.

 

תחליפי חלב צריכים הכשר לפסח?

 

אוהד אטינגר

 

אם יש לכם תינוק הצורך תחליפי חלב באופן קבוע, כדאי מאוד שתזדרזו לקנות עבורו תחליף חלב עם חותמת כשרות המאשרת שהוא כשר לפסח.

רוב תחליפי החלב הכשרים לפסח מכילים קטניות, ובני עדות המזרח יכולים להשתמש בהם ללא כל חשש כי הם אינם נמנעים מלאכול קטניות בפסח.

גם אם אתם יוצאי הקהילות היהודיות באירופה, אתם יכולים להשתמש ללא חשש בתחליף חלב שיש בו קטניות. עם זאת, יש לייחד כלים נפרדים למזון של התינוק, ובני הבית האחרים יזהרו שלא להשתמש בכלים אלו לצרכם. כדאי גם לייחד מברשת או סקוטש ברייט לניקוי הבקבוק של התינוק וכדו', ולא לנקות בהם את הכלים שבהם אתם משתמשים בפסח.  כאמור, ההנחיה הזאת היא רק לאשכנזים, כי בני עדות המזרח יכולים לאכול קטניות ללא חשש, ואפילו המבוגרים שבהם.

כמו כן, אם לא הצלחתם למצוא תחליף חלב כשר לפסח, ובחנויות שבהן אתם קונים היה רק תחליף חלב רגיל של כל ימות השנה, אתם יכולים לתת לתינוק את תחליף החלב הרגיל, שככל הידוע אין בו חמץ בכלל. מה שכן, הקפידו לנקות היטב את הקופסה של תחליף החלב, כדי לוודא שלא דבוקים בה פירורי חמץ מהימים שלפני חג הפסח.

 

מה זה 'כוסו של אליהו הנביא', ולמה מוזגים אותה דווקא בליל הסדר?

יעקב לוסטיג

 

בכל משפחה מכירים את זה. לקראת סוף ליל הסדר, אחרי שכולם שותים את הכוס הרביעית בסיום ברכת המזון, נזכרים: "רגע, צריך למזוג כוס חמישי, של אליהו הנביא". ראש המשפחה מוזג את הכוס, וממשיכים באמירת ההלל.

אז מה היא בעצם הכוס החמישית, למה לא שותים אותה ומדוע היא מכונה 'כוסו של אליהו הנביא'?

אז בואו ננסה לעשות קצת סדר בדברים:

הסיבה שאנחנו שותים ארבע כוסות של יין (או מיץ ענבים) בליל הסדר, מקורה בתקנה שתיקנו חכמנו זיכרונם לברכה, בדורות הקדמוניים. הם עשו זאת ברוח הקודש ואנחנו כמובן מקיימים את תקנתם.

אלא שיש דעה אחת בתלמוד הבבלי, הסוברת שחכמנו זיכרונם לברכה תיקנו לשתות חמש כוסות ולא ארבע.

ברחבי התלמוד הבבלי קיים פיתרון מאוד פשוט לכל המחלוקות שלא היתה להם הכרעה ברורה: לקראת ביאת המשיח יתגלה אליהו הנביא לעם ישראל, וילמד אותם את התורה, וכל שאלה בלתי פתורה שנותרה בחלל, אליהו הנביא יענה עליה.

לכן, בכל פעם ששני חכמים התנצחו בהלכה, והביאו כל אחד ראיות להוכיח את הטענה שלו, אך לא הצליחו להכריע את הוויכוח לכאן או לכאן, הם היו מסכמים את הוויכוח בקביעה: "תיקו".

ומה זה בעצם תיקו?

תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות. כלומר, אליהו הנביא המכונה גם אליהו התשבי, הוא זה שיתרץ ויסביר לנו את כל הקושיות ואיבעיות (בעיה תלמודית).

מכאן נלקח המושג 'תיקו' למחוזות אחרים, והגיע אפילו למגרשי הכדורגל, שם נוהגים להכתיר משחק שבו שני הצדדים השיגו תוצאה שווה כ'משחק שהסתיים בתיקו'. אבל אל תחשבו לרגע שאליהו הנביא ינסה להכריע בין הפועל ת"א למכבי ת"א…

בואו נחזור לארבעת הכוסות… היתה לנו מחלוקת אם צריכים לשתות בליל הסדר ארבע או חמש כוסות, ולכן נקבע להלכה שאנחנו נשתה ארבע כוסות, ולגבי הכוס החמישית אנחנו רק נמזוג אותה וכשיבוא אליהו הנביא הוא יכריע אם עלינו לשתות אותה או לא. עד אז, אנחנו לא שותים אותה בליל הסדר, אלא משאירים אותה עד הבוקר (עדיף לכסות אותה כשמסיימים את ליל הסדר) ולאחר מכן משתמשים בה לקידוש של שחרית, או שמוזגים אותה בחזרה לבקבוק היין.

 

ועוד משהו על הכוס החמישית.

חכמי התלמוד מביאים מספר מקורות למנהג ארבע הכוסות. דעה אחת אומרת שהן כנגד ארבע פעמים שכתוב 'כוס' במקרה הידוע של שר המשקים ושר האופים, שיוסף פתר את חלומם במצרים. יש שאומרים שזה כנגד ארבע גלויות שגלה עם ישראל, ויש שאומרים שארבע הכוסות הן כנגד ארבע 'כוסות של פורענות' שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את שונאי ישראל לכשתבוא הגאולה השלמה.

אבל הדעה שהכי מוכרת וידועה לכך שאנו שותים ארבע כוסות היא הדעה שסוברת שארבעת הכוסות הן כנגד ארבע לשונות של גאולה שכתובים בספר שמות בפרק ו', כשהקדוש ברוך הוא מבשר למשה רבנו שהוא עתיד להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, לשחרר אותם מהעבדות ולהוציאם לחירות.

להלן הטקסט המלא הקשור לעניין, בו תוכלו לראות את ארבעת הלשונות שבהקשרן המלא (מודגשים באדום)

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי יְהוָה. וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם, אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב, בְּ'אֵל שַׁדָּי', וּשְׁמִי 'יְהוָה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן, אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ. וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם, וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי. לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְהוָה".

הלשון החמישית "והבאתי", שנויה במחלוקת בין החכמים. יש שאומרים שהיא אינה לשון של גאולה, כי הגאולה קשורה ביציאה מארץ מצרים ולא בכניסה לארץ ישראל, ויש שסוברים שהגאולה האמתית והשלמה היא כשעם ישראל מגיע לארצו, וכל עוד בני ישראל הילכו במדבר ארבעים שנה, גאולתם לא הושלמה. ומכאן גם מקור למחלוקת האם יש לשתות ארבע או חמש כוסות, כי מי שסובר ש"והבאתי" היא לשום חמישית גאולה יאמר שצריך לשתות ארבע כוסות, ומי שסובר ש"והבאתי", אינה לשום של גאולה יאמר שעלינו להסתפר בארבע כוסות בליל הסדר.

אז כשאנו מוזגים את הכוס החמישית, נזכור שהיא כוס שמרמזת על כך שעם ישראל ישב לבטח בארצו, ונעורר בלבנו את התקווה שיום יבוא בקרוב, ובו נזכה לגאולה השלמה בביאת המשיח, או אז יכירו הגויים כולם בחשיבותו וייחודיות של עם ישראל, ויכפיפו עצמם לבני העם היהודי. ארץ ישראל תהפוך מוקד עלייה לרגל לבני כל הלאומים, וכולנו נעלה להתפלל ולשמוח בבית המקדש.

במהרה בימינו אמן.

49 ימים של התעלות רוחנית

 

יעקב לוסטיג

 

מדי שנה אנחנו מציינים את ימי ספירת העומר, בהם אנחנו סופרים שבעה שבועות, 49 ימים שבין החג הראשון של פסח לבין חג השבועות. מתחילים לספור ממוצאי החג הראשון של פסח, ושכמגיע היום ה-50, עורכים את חג השבועות.

ספירת העומר נועדה למעשה לקבוע את התאריך של חג השבועות. בשונה מכל חגי ישראל, לחג השבועות אין תאריך משל עצמו. בתורה לא כתוב היום שבו יהיה חג השבועות אלא רק שהוא ייערך אחרי שספרנו 49 יום ממחרת החג הראשון של פסח.

היום ה-50 יוצא תמיד ב-ו' בסיוון, אבל בשנים קדמוניות קרה לא פעם שחגגו את חג השבועות ב-ז' בסיוון. היה זה כאשר לוח השנה היה נקבע על פי עדות ראיה שהיו מגיעים עדים ומעידים שהם ראו את חידוש מולד הלבנה, מה שאומר שהגיע חודש חדש. במקרה כזה, קרה לא פעם שעדים הגיעו ביום ה-30 לחודש ניסן, מה שאומר שבאותו יום התחיל חודש אייר, וחודש ניסן הורכב רק מ-29 ימים. אם חודש ניסן הוא 'חודש מלא' שיש בו 30 יום, היום ה-50 לספירת העומר יוצא ב-ו סיוון, אבל אם חודש ניסן הוא חודש חסר, היום ה-50 יהיה ב-ז' סיוון. ומה יקרה אם גם חודש אייר יהיה חסר? יחגגו את חג השבועות ב-ח' בסיוון.

אבל ספירת העומר היא לא רק טווח זמן שנקבע להמתנה בין החג הראשון של פסח לחג השבועות. לספירת העומר יש גם משמעות עמוקה יותר, של ציפיה לקבלת התורה. אנחנו סופרים כל יום, הנה כבר עברו שלושה עשר יום, ארבעה עשר, חמישה עשר וכו', מה שאומר שנותר יום אחד פחות כדי לקבל את התורה. הנה אנחנו מתקרבים עוד ועוד למתן התורה, איזה יופי, איזו התרגשות!

חשוב שנדע, שהצדיקים הקדושים מלמדים אותנו, שבכל חג שאנחנו חוגגים, אנחנו מעוררים את מה שקרה באותו היום לפני אלפי שנים. בחג הפסח אנחנו מעוררים שוב את נושא הגאולה והיציאה לחירות. בפורים אנחנו שוב מעוררים את "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", ובחג השבועות אנחנו שוב מקבלים את התורה, במשנה כח ובמשנה מרץ.

לכן גם היום, כשכבר יש לנו את התורה, אנחנו עדיין צריכים לצפות ולייחל לחג השבועות, ולהמתין בכיליון עיניים ליום שבו נקבל את התורה.

ואיך עושים את זה בפועל?

לא מספיק רק לשבת רגל על רגל ולהסביר בקול שאנחנו מחכים לקבלת התורה.

אנחנו צריכים לעשות מעשה, לצחצח את הלב, להבריק את הנפש, ולהתכונן בצורה מעשית לקבלת התורה.

בספרים הקדושים כתוב שכשבני ישראל היו במצרים, הם היו שקועים ב'מ"ט שערי טומאה'. חכמי הקבלה מסבירים שישנם 50 שערים של טומאה, ובני ישראל היו שקועים ב-49 שערי טומאה. רק עוד מעט הם היו נשארים מבצרים והיו טובעים גם בשער ה-50 חלילה. מי שמגיע לשער ה-50, אין לו תקומה, הוא לא יכול לצאת משם לעולם. לכן מיהר הקדוש ברוך הוא להוציא את בני ישראל ממצרים ביום הראשון של חג הפסח. מאז הם עברו תהליך של הזדככות והיטהרות, ויצאו בכל יום משער טומאה נוסף. הם ספרו 49 יום, וביום החמישים הם כבר יצאו מ-49 שערי טומאה ונכנסו במקום זאת בשערי הקדושה.

גם אנחנו צריכים לצעוד בדרך הזאת, ואת ימי ספירת העומר עלינו לנצל להזדככות רוחנית, ליציאה מהטומאה. כל יום לוותר על עוד משהו קטן שמגביל אותנו מבחינה רוחנית. כל יום נקריב קרבן קטנטן לקדוש ברוך הוא, פעם אחת נתחזק בנושא של הלבנת פנים, נקבל על עצמינו להיזהר שלא להעליב חברים, למחרת נתחזק מעט בנושא של הימנעות משקר, יום אחר כך נקפיד קצת יותר על ממונו ורכושו של החבר, יום אחד נקפיד יותר לשמור את העיניים שלא להביט במקומות ראויים, כל אחד לפי הדרגה שלו ולפי המקום הרוחני שבו הוא נמצא בימים אלו. כשיעברו 49 הימים, נביט לאחור ונראה איך עשינו גם אנחנו מעין יציאת מצרים קטנה, יצאנו מעבדות לחירות, ובמקום לעבוד אצל היצר הרע שכובל אותנו אליו ולעולם הגשמי, התקדמנו הלאה, השתחררנו לפחות מחלק מהכבלים שקשרו אותנו, ונכנסנו למקום רוחני יותר.

אז יאללה, למה אתם מחכים? קדימה לעבודה!

עבדים עם בית, ואפילו רכב וסמארטפון נוצץ.

עבדים עם בית, ואפילו רכב וסמארטפון נוצץ

יעקב א. לוסטיגמן

 

אז אנחנו אנשים חופשיים, או עבדים בסגנון חדש?

נכון, יש לנו בית, משפחה, אפילו רכב וסמארטפון נוצץ, אבל למעשה אנחנו כלואים בתוך קונספט

שלא מאפשר לנו לקחת פסק זמן ולנשום מעט אוויר.

אנחנו חייבים לקום בבוקר השכם כדי להספיק להגיע לעבודה בזמן, אנחנו פוחדים עד מוות מהבוס הקשוח,

מנסים לרצות את המנהל בכל דרך אפשרית, משקיעים את כל הכח והמרץ שלנו בהגברת התפוקה של העבודה,

וכל מעיינינו נתונים במילוי וסיפוק רצונותיהם של אנשים אחרים.

האם אנחנו אכן עבדים? האם גורלנו מר ואומלל כמו של אבותינו שעבדו אצל פרעה במצרים,

וספגו מכות פרגול בכל פעם שלא עמדו במכסת העבודה הנדרשת? בוודאי שלא!

האם אנחנו סובלים כמו שסבלו הסבים והסבתות של רבים מאתנו לפני שבעים שנה

כשהנאצים הצעידו אותם מדי בוקר לעבודת פרך, כשאיום תמידי מפני המוות הקרוב ריחף מעל ראשיהם? בוודאי שלא.

אולי אנחנו לא עבדים במובן הפרימיטיבי של המונח הזה, אבל אנחנו עבדים מודרניים.

אנחנו עובדים אצל ולמען אנשים אחרים, ואחרי כל העמל והיגיעה,

בקושי נותר לנו זמן וכח ליהנות ממה שהשגנו בעבודתנו הקשה.

אבל פסח הוא לא "חג שבו אנחנו לא עבדים", אלא "חג החירות", זהו חג שבו אנחנו אמורים לחגוג את עובדת היותנו בני חורין.

אז מה זה באמת 'בן חורין'?

חכמנו זיכרונם לברכה אמרו משפט מפתיע מאוד: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".

שמעתם? מי שעוסק בתורה, הוא בן חורין. לכאורה זה נשמע בדיוק הפוך מהמציאות.

הרי כל עבד כפוף לאדונו רק כשהאדון רואה אותו ויודע מה מעשיו. אבל בלב הוא יכול להרגיש מה שהוא רוצה.

בראש הוא יכול לחשוב ככל העולה על רוחו. בסתר הוא יכול לעשות כל דבר שאדונו לא ידע עליו מאוחר יותר.

אם תהיה לו הזדמנות לברוח לארץ אחרת, הוא יוכל לנצל אותה ולחזור להיות בן חורין.

לעומת זאת מי שעוסק בתורה משועבד בכל כוחותיו לבורא העולם. הוא עבד אמתי.

הוא לא יכול אפילו לחשוב מה שהקדוש ברוך הוא לא מרשה לו לחשוב,

כי הקדוש ברוך הוא יודע את מחשבותיהם של בני האדם. הוא לא יכול אפילו להרגיש הרגשות שהקדוש ברוך הוא אינו מרשה להרגיש.

כך למשל הוא מצווה אותנו: "לא תשנא את אחיך בלבבך", או "ואהבת לרעך כמוך".

הוא אומר לנו את מי לאהוב ואת מי לא לשנוא, ואנחנו חייבים לציית.

אם היו שואלים אותנו מיהו העבד האמתי, היינו אומרים שמי שעוסק בתורה הוא עבד בהגדרה הכי עמוקה ושורשית של המונח הזה.

אפילו הרצונות והרגשות שלו אינם נתונים בידו.

אז למה חז"ל אומרים שדווקא מי שעוסק בתורה הוא בן חורין?

התשובה ברורה למי שמתעמק בנושא ויורד לשורש הדברים. העבדות היא למעשה מילוי רצונותיהם של אחרים,

ואילו החירות היא המצב שבו אדם חופשי לעשות כרצונו.

ישנן דרגות שונות בעבדות, יש עבד שהאדון שלו מכה בו בפרגול מפורזל כשהוא קצת סוטה מהתלם

וחורש מעט עקום את אדמת הטרשים הצחיחה, ויש עבד שהבוס שלו עלול לפטר אותו מעבודתו כהייטקיסט בכיר,

מה שיגרום לו לאבד את הדירה ואת הרכב, ואולי גם את בת הזוג.

שניהם עבדים, אחד עבד בדרגה מאוד מאוד נמוכה, והאחר עבד עם הרבה מאוד מרחב תמרון.

העבד שעובד בהייטק יכול לבחור לעצמו את הצבע של הרכב, הוא יכול להחליט מתי הוא משדרג את הבלאקברי שלו,

ומתי הוא יוצא לחופש של שבוע באירופה. אבל הוא נשאר עבד.

מתי האדם בן חורין?

כשהוא עושה את מה שהוא אוהב לעשות, בגלל שהוא אוהב לעשות. מי שיש לו נפש אמנותית והוא עוסק באמנות,

אם הוא באמת אוהב אמנות ולא עושה זאת רק כדי להיקרא 'אמן', הוא חי באושר, את עצמו, את החיים שלו.

הוא נהנה מכל משיכת מכחול על גבי בד הקנבס שלו.

מי שאוהב לכתוב ולהתפייט ומתפרנס מכתיבת סיפורת ושירה, הוא אדם שבמובן מסוים הוא בן חורין.

גם עובד בהייטק יכול להיות בן חורין אם הוא אוהב את העבודה שלו, ואם הוא עובד כי זה כיף לו,

ולא כי הבוס לוחץ עליו בלי סוף, וכי הוא חייב לשלם את המשכנתה בסוף החודש.

אבל גם כשהאדם בן חורין, לא תמיד הנשמה שלו הגיעה למצב הזה של חירות מוחלטת. כי הנשמה היא רוחנית,

והיא כלואה בגוף גשמי וחומרי. היא מנסה להשתחרר ולצאת לחופשי, אבל היא סגורה ומסוגרת בחומות של בשר,

עצמות, גידים ורקמות.

כשבוחר האדם לעסוק בתורה, כשהוא אוהב לעסוק בתורה, וכשהוא נהנה מהעיסוק בתורה, יש כאן חירות אמתית.

הגוף והנשמה שניהם נהנים מכל רגע, הם חיים בשלום זה עם זו, ושניהם יחד מזדככים, מתעלים, עושים את מה שהם אוהבים.

אז נכון שמי שמכפיף את עצמו לתורה ולהלכה מנוע מלעשן סיגריה בשבת,

ואינו יכול לאכול צ'יזבורגר עסיסי או פיצה עם פפרוני, אבל הוא לא צריך את כל אלו.

אפילו הגוף שלו שכן רוצה לשחות בגשמיות ובחומריות, הופך אט אט למזוכך יותר, ויוצא גם הוא לחירות.

דווקא מי שאינו כפוף לתורה הקדושה, מי שנוהה אחר תאוות הלב שלו, הוא זה שהחירות שלו פגומה וחסרה.

כי הנשמה שלו כלואה בגוף, והגוף עצמו עובד אצל התאוות הגשמיות, שאינן יודעות שובעה.

לנוכח האמור, דווקא לקראת חג הפסח ובמהלכו, כדאי לנו להשקיע יותר בלימוד התורה,

נקבל על עצמנו שיעור קבוע, אפילו קטנטן, של לימוד תורה, ונטפח את החירות הפנימית שלנו,

כדי להיות ראויים יותר לחגוג את חג החירות.

האם תכשיטים ותמרוקים הם כשרים לפסח?

תכשיטים ותמרוקים כשרים לפסח

 

איסור חמץ בפסח הוא איסור חמור מאוד. כולנו כבר יודעים את זה, וכולנו משתדלים להימנע מהאיסור הזה בכל מחיר. אבל לפעמים יש פרטים קטנים שלא ברורים לנו, שמענו על כך אבל אנחנו לא יודעים אם זה נכון או לא.

הפעם נדבר על תכשיטים ותמרוקים.

נשים שבדרך כלל עונדות טבעת על היד, ובמשך השנה הן לשות בצק, אופות ומבשלות מאכלי חמץ, צריכות להכשיר את הטבעות שלהן לפני חג הפסח. איך עושים את זה? בקלות. מנקים את הטבעות היטב, מניחים בתוך כלי או אפילו בכיור, ושופכים עליהן מים רותחים ישר מהקומקום. זהו, הטבעות הוכשרו ואפשר להשתמש בהן בפסח ואפילו לבשל איתן אוכל של פסח, בלי שום חשש.

ומה לגבי תכשיטים אחרים?

את התשובה צריכה כל אשה לענות לעצמה. האם התכשיטים שלך נגעו בחמץ חם? אם כן, כדאי להכשיר. אם לא, אין צורך לעשות זאת. סביר להניח שצמידים נגעו בחמץ במהלך השנה, ולעומת זאת שרשראות ועגילים לא התקרבו לעיסת בצק או למרק אטריות רותח.

ועכשיו נעבור לדבר על תמרוקים.

יש כאלו שנוהגים להימנע משימוש בתמרוקים שונים בפסח, מחשש שיש בהם גם מעט אלכוהול שהופק מחיטה ובעצם הוא חמץ. כמו"כ יש כאלו שחוששים לרכיבים אחרים של חמץ, או כאלו שהופקו מחמץ.

עם זאת, אין צורך להחמיר, והרבה פוסקי הלכה סבורים שמותר להשתמש ללא חשש בתמרוקים בפסח, בין אם זה בשמים וקרמים שונים, ובין אם זה חומרי איפור, ואפילו שפתון שמורחים על השפתיים, אינו צריך הכשר מיוחד לפסח ואפשר להשתמש בכל סוגי השפתונים.

עם זאת אודם שיש בו טעם צריך כשרות לפסח וכיום יש חברות מיוחדות שמייצרות אודם כשר לפסח (ג’ייד ורבלון).

פסח כשר ושמח

מה צריך לדעת כשחג הפסח ושבת צמודים זה לזה

יעקב לוסטיג

 

כמה ימים יש בפסח? שבעה ימים. כל ילד יודע את זה, וזה כתוב במפורש בתורה: "שבעה ימים תאכלו מצות". ובכל זאת, השנה יימשך הפסח בפועל שמונה ימים, החג מסתיים בשישי בערב, כשבעצם אנחנו כבר נכנסים אל תוך השבת. בשבת אסור כמובן לאפות לחם או עוגות, ולכן אנחנו אוכלים את האוכל של פסח עד מוצאי שבת.

האם מותר לאכול בשבת שאחרי הפסח את החמץ שמכרנו לגוי לפני חג הפסח?

התשובה היא שכן. מותר לאכול בשבת שאחרי הפסח את החמץ שמכרנו לגוי מלפני החג. בזמן המכירה לגוי מסכמים אתו שיהיה מותר להשתמש בחמץ אחר הפסח.

אבל שימו לב: חשוב מאוד מאוד שלא להקדים את אכילת החמץ. אפשר לאכול חמץ רק אחרי שכבר יצא החג. אנחנו אומנם מקדימים לקבל את השבת עוד לפני צאת החג, אבל זה לא אומר שהחג כבר יצא, רק בזמן צאת הכוכבים, שיוצא בתקופה הזאת של השנה בערך בשעה שמונה בערב, מותר לאכול חמץ.

לפעמים יש כאלו שמחכים בכיליון עיניים לצאת החג כדי לאכול חמץ, וממהרים לאכול חמץ ברגע שבו יוצא החג. זה מנהג לא ראוי משתי סיבות: קודם כל ייתכן שהשעון שלכם אינו מכוון בדיוק, ואם נקדים את אכילת החמץ אפילו בכמה דקות לפני זמן צאת החג, אנחנו עלולים להיכשל באיסור חמץ שהוא כידוע איסור חמור מאוד מאוד.

אבל יש לזה עוד סיבה: כשאדם מקיים מצווה, הוא צריך להרגיש טוב עם זה. אם מישהו יניח תפילין וכל שניה הוא מחכה כבר להוריד את התפילין ולהעיף אותן לארון, הוא קיים את המצווה, אבל פגע בכבוד המצווה ובקדושת התפילין.

אותו הדבר לגבי אכילת חמץ במוצאי פסח. מותר לאכול חמץ, אין בכך שום בעיה. כשיצא החג האיסור לאכול חמץ נעלם לו והוא יחזור רק בפסח בשנה הבאה. אבל אנחנו לא צריכים לרוץ לאכול חמץ שניה אחרי שיצא החג. לא יקרה כלום אם נחכה חמש דקות, ונראה שאנחנו אוהבים לקיים את מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, גם אם זה לא תמיד קל לנו.

  • האם מותר לאכול חמץ בכלים של פסח?

אם יש לכם כלים מיוחדים לחג הפסח, הרחיקו אותם מהחמץ. אל תתנו לו אפילו להתקרב אליהם. במיוחד אם מדובר בסירים חמים וכדו'.

אבל אם אתם משתמשים בפסח בכלים הרגילים שאותם הכשרתם לפני החג כדת וכדין, אין שום בעיה שנאכל חמץ בקרבתם כי ממילא הם חוזרים לשמש לבישול ואכילת מאכלי חמץ, עד השנה הבאה.

  • ומה לגבי התפילות, ברכת המזון וקריאת התורה?

השבת שבאה אחרי חג הפסח היא שבת רגילה לכל דבר. מתפללים תפילות שבת רגילות, לא אומרים הלל אחר תפילת שחרית, ובקריאת התורה קוראים את הקריאה הרגילה (פרשת אחרי-מות). גם הקידוש הוא קידוש רגיל של שבת, ורק האוכל הוא אוכל של פסח שהתבשל בחג הפסח.

כך תצילו את החיים שלכם. סרטון של דקה שיהפוך לכם את המחשבה

כך תצילו את החיים שלכם. סרטון של דקה שיהפוך לכם את המחשבה

 

ופתאום הלחמניה והבאגט נהפכו לרעל… מהע ושים

יותר מהכל צריכים להזהר בימי הפסח מחמץ,

אותה לחמניה טעימה במשך השנה
נהפכת לרעל טהור ולמסכנת חיים,

הצילו את חייכם והשמרו מחמץ‬

כנסו לסרטון היחודי, בן דקה שישנה לכם את המחשבה.

באמת מותר לעשן בחג?

יעקב לוסטיג

 

ישנה מחלוקת גדולה שמתנהלת כבר שנים רבות בין גדולי הרבנים פוסקי ההלכה: האם מותר לעשן סיגריות בחגי ישראל או שאסור.

שורשי המחלוקת נטועים בהיתר המיוחד שמתירה התורה לבשל מאכלים בחג, והשאלה אם עישון הסיגריות נכלל גם הוא בהיתר הזה או שהוא לא קשור ומהווה מלאכה ככל המלאכות. כל הפוסקים תמימי דעים שאסור למשל להתאפר בחג, אין מחלוקת על כך. כולם מסכימים שאסור לנסוע ברכב או להדליק מכשיר חשמלי בחג. השאלה נוגעת אך ורק לעישון סיגריות.

חשוב לדעת: המחלוקת אם מותר לעשן בחג או לא, קיימת רק כשהחג חל ביום חול! אם מציינים את החג ביום שבת – אסור כמובן לעשן סיגריה או לעשות כל מלאכה אחרת, כי החג אינו פוגע בקדושת השבת, אלא רק מוסיף עליה, ולכן כל מלאכה שאסורה בשבת רגילה, אסורה גם בשבת שחלה בחג.

אם החלטתם לנהוג כמו פוסקי ההלכה שמתירים לעשן בחג, אתם צריכים לקרוא את השורות הבאות כדי לדעת איך לעשן בלי להיכשל בפעולות שבוודאי אסור לעשות אותן במהלך החג:

צריך להיזהר שלא להדליק ולא לכבות אש בשום פנים ואופן לצורך העישון. לכן צריך להקפיד להדליק את הסיגריה רק מנר דולק, ולא עם גפרור או מצית כמו בשאר ימות השנה.

כמו כן צריך להיזהר מאוד שלא לאפר את הסיגריה במהלך העישון, לא להכות בה או לנער אותה כדי להפיל את האפר, כי יחד עם האפר נופלים גם ניצוצות של אש ובכך אנו מכבים אותם. לכן יש לתת לאפר ליפול מעצמו, וכך הניצוצות כבים מאליהם ולא אנחנו מכבים אותם.

אם כן, צריך לעשן את הסיגריה בעדינות, ולזכור כל הזמן להימנע מהתנועה המפילה את האפר, כי אם לא נשים לכך לב, נאפר את הסיגריה בלי לחשוב על כך.

כשמסיימים לעשן את הסיגריה אסור לזרוק אותה על הרצפה, ובוודאי שלא לדרוך עליה. יש להניח אותה בזהירות על אדן החלון או על גבי הרצפה במקום שבו לא ידרכו עליה, עד שהיא תיכבה מעצמה.

במקרה שהחג חל ביום שישי, צריך להיזהר מאוד מאוד שלא לעשן לפנות ערב כשהשבת כבר נכנסת, לפעמים אפשר לשכוח מתוך הרגל, ולהמשיך לעשן אל תוך השבת חלילה וחס.

נקודה נוספת שחשוב לחדד ולזכור: הדיון אם מותר לעשן או לא הוא רק על סיגריות רגילות. אסור לעשן עם סיגריה אלקטרונית בכל מקרה ובכל מצב, עד צאת החג.

כמו כן, גם לשיטת הרבנים שמתירים לעשן בחג, אסור להכין סיגריות באמצעות גלגול טבק בנייר והדבקתו. מי שנוהג לגלגל את הטבק ורוצה לנהוג כמו השיטה שמתירה לעשן בחג – צריך לגלגל מערב החג סיגריות בכמות שתספיק לו למשך החג כולו.

כדאי לזכור שגם בחג, כמו בשאר ימות השנה – העישון מזיק לבריאות.

עירוב תבשילין

סדר עירוב תבשילין

כאשר יום טוב חל בערב שבת (זאת אומרת: יום טוב חל ביום שישי), ואנו

רוצים להכין אוכל ביום טוב לשבת, עלינו לעשות – לפני יום טוב – ערוב תבשילין.

בלא ערוב תבשילין, אסרו חכמינו ז"ל להכין ביום טוב אוכל לשבת, משום זלזול

בקדושת יום טוב. כאשר אנו מכינים "עירוב תבשילין" לפני החג, אנו מראים שכבר

התחלנו את ההכנות לשבת, וממילא, נוכל להמשיכם ביום טוב.

 

דיני עירוב תבשילין:

מדיני ערוב תבשילין:

א. יום טוב שחל בערב שבת או ביום חמישי ושישי, אסור לבשל בהם לשבת,

אלא אם כן יעשה עירוב תבשילין מערב יום טוב, ועל ידי זה יהא מותר לבשל

מיום טוב לשבת:

ב. עירוב זה מכינים בפת ותבשיל. שיעור הפת כביצה או יותר (מ גרם ומעלה),

ושיעור התבשיל מכזית ( גרם ומעלה), ונוהגים להכין ביצה שלוקה קשה:

ג. מותר להניח עירוב אפילו בבין השמשות. ואם התפלל ערבית של יום טוב,

ואפילו אמר רק "ברכו", ונזכר, אף על פי שעדיין לא שקעה השמש, אסור

להניח עירוב, אלא יסמוך על העירוב של רב העיר:

ד. ישמור את העירוב עד ליל שבת.

 ומצוה להניחו בליל שבת וביום שבת כ"לחם משנה",  ובסעודה שלישית יבצע עליו:

ה. בערב יום טוב לפני תפלת המנחה טוב להכריז בבית הכנסת שמצוה להניח עירוב:

 

עירוב תבשילין:

יקח העירוב בידו ויברך:

בָּרוּךְ אַתָּה אֵדׂנָי , אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת עֵירוּב:

בְּדֵין עֵירוּבָא, יְהֵא שָׁרֵי לָנָא לַאֲפוֹיֵי וּלְבַשּׁוּלֵי וּלְאַטְמוֹנֵי וּלְתַקּוּנֵי

(וּלְמִשְׁחַט) וּלְאַדְלוּקֵי שַׁרְגָּא וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָנָא,

מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת (ורב שעושה עירוב לתושבי עירו מוסיף:

לָנָא וּלְכָל בְּנֵי הָעִיר הַזֹּאת):

צריך שיבין מה שאומר, וטוב שיחזור לומר בלשון הקודש:

בְּעֵרוּב זֶה יְהֵא מֻתָּר לָנוּ לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל וּלְהַדְלִיק

הַנֵּר וְלַעֲשֹוֹת כָּל צְרָכֵינוּ מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת:

כל מה שצריך לדעת על תפילת עירוב תבשילין

עירוב תבשילין – מה זה בכלל?

יעקב לוסטיג

 

'עירוב תבשילין', זו מצווה מיוחדת שקבעו חכמנו זיכרונם לברכה, ושאותה אנחנו מקיימים בכל פעם כשמציינים חג ביום שישי.

בכל יום שישי אנחנו טורחים ועמלים במשך שעות ארוכות כדי להכין את כל צרכי השבת. מבשלים את הדגים ואת החמין, את המרק ואת הבשר, מכינים סלטים לסעודה כיד המלך וצולים את הכבדים או כובשים חצילים.

אבל מה קורה כשביום שישי יש חג? כמו למשל 'שביעי של פסח' שיחול השנה ביום שישי. מיום חמישי בערב כבר אסור לעשות מלאכה. אפשר להכין את כל האוכל מיום חמישי בצהרים, ולקוות שהוא יספיק לשתי הסעודות של החג ולשלושת הסעודות של השבת, אבל לרובנו אין כל כך הרבה מקום בסירים ובמקרר לכמויות כאלו של אוכל מבושל, וגם מי שיש לו מספיק מקום יעדיף אולי להכין אוכל ביום שישי אחר הצהרים כדי שבשבת הוא יהיה טרי וטעים יותר.

כמו שאתם בוודאי יודעים, בחג מותר לבשל לצורך 'אוכל נפש'. עיינו במדריך ההלכתי הזה כדי ללמוד את ההלכות שצריך לדעת לפני שמבשלים במהלך החג. אבל אחרי שתלמדו אותו, תחזרו לכאן כדי לקרוא את הקטע הבא:

בחג מותר לבשל אוכל רק לצורך החג. אסור לבשל אוכל לאירוע שנעשה בשבוע הבא. עם זאת, כדי לבשל לשבת יש פיתרון הלכתי מיוחד שנקרא 'עירוב תבשילין'.

הרעיון של 'עירוב תבשילין' הוא שאנחנו מערבים את המאכלים של החג עם המאכלים של השבת הצמודה לו, וכך בעצם כל מה שאנחנו מבשלים בחג זה גם לצורך השבת והחג.

שימו לב: גם אם אין לכם תכניות לבשל בחג לצורך השבת, אתם צריכים לעשות 'עירוב תבשילין', כי זו מצווה שקבעו חכמים שצריך לעשותה בכל ערב חג שחל ביום שישי, מה גם שבלי 'עירוב תבשילין' לא תוכלו להדליק נרות שבת ביום שישי אחר הצהרים.  

איך עושים את זה בפועל?

זה מאוד פשוט: לוקחים מערב החג חתיכת לחם, חלה, פיתה או לחמניה, ובמקרה של פסח זה כמובן חייב להיות חתיכת מצה, בגודל של 'כזית'. עדיף לקחת מצה אחת שלמה.

אל הלחם או המצה צריך לצרף גם תבשיל כלשהו. אפשר לשים ביצה קשה מבושלת, או לחילופין מנת דג או בשר, שניצל או אפילו נקניקייה מהצומח.

מחזיקים את הפת והתבשיל ביד ואומרים את הברכה הבאה: "ברוך אתה אדוני אלהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב".

לאחר מכן אומרים: "בזה העירוב יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נרות ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת".

כשמסיימים לומר את זה, מניחים את המצה והתבשיל בצד, אפשר גם במקרר, ונזהרים שלא לאכול אותם עד שבת.

רק אחרי שעשינו כך, אנחנו יכולים לבשל בחג לצורך השבת, ויכולים כמובן גם להדליק נרות שבת ביום שישי אחר הצהרים, לפני כניסת השבת.

את עירוב התבשילין עושה אחד מבני הבית, האבא, האמא או אפילו אחד הבנים או הבנות הגדולים שכבר מלאו להם 12 שנים לבת או 13 שנים לבן.

אם שכחתם לעשות עירוב תבשילין, ואתם גרים בעיר שיש בה רב של העיר, אתם יכולים לסמוך על זה שהוא עשה 'עירוב תבשילין' גם עבורכם, אבל אפשר לסמוך על זה רק פעם אחת. צריך להיזהר מאוד שלא לשכוח פעם נוספת לעשות עירוב תבשילין, כי בכזה מקרה לא תוכלו לבשל מהחג לשבת, וגם לא תוכלו להדליק נרות שבת ביום שישי שחל בחג.

למדו מהו עירוב תבשילין ממקור מסומך

טקסט עירוב תבשילין

מצוות עירוב תבשילין חלה כאשר יום טוב נחגג בערב שבת. העירוב נעשה על מנת לאפשר בישול מיום טוב לשבת כיוון שעל פי ההלכה הדבר אסור מלכתחילה. בכדי לאפשר זאת יש להכין מאפה ותבשיל מראש ובכך לאפשר הכנת מאכלים מהחג עבור שבת.. לרוב העירוב יעשה על ידי שילוב בין ביצה למאכל נוסף ויש לאכול את התבשיל שנותר במהלך הסעודות בשבת. באתר "הרב של האינטרנט" תמצאו התעמקות נוספת בנושא זה ובנושאים רבים אחרים.

 

עירוב תבשילין ביום טוב

על מנת לבצע את עירוב התבשילין כהלכה נעשה סדר מסוים אשר כל אדם צריך ללכת לפיו. הסדר כולל תהליך מסוים וכמובן ברכת עירוב תבשילין. העירוב נעשה בערב החג, עוד קודם שנכנס החג. תחילה יש לקחת לחם או מצה ובנוסף לכך להוסיף תבשיל מסוג כלשהוא. רבים נוהגים לבשל ביצה קשה. ויאמר את הברכה ומיד לאחריה את נוסח עירוב תבשילין אותו ניתן למצוא בכל סידור. הנוסח נכתב הן בארמית והן בעברית עבור כל מי שאינו מבין.

לאחר ביצוע העירוב ניתן לבשל בחג- מיום טוב עבור שבת. חשוב לציין כי חכמי ישראל אסרו בישול ואפייה מיום טוב לשבת אלא ע"י העירוב התבשילין.

 

תהליך טקסט עירוב תבשילין

תהליך עירוב תבשילין הינו תהליך פשוט וקל אשר אינו דורש זמן רב או הכנות רבות. לאחר הכנת המאכלים ואמירת עירוב תבשילין והברכה, ניתן להניח את המאכל בצד עד לאחת מסעודות השבת, ואז ניתן לאכול אותו. על ידי קיום מצווה פשוטה מעין זאת אנו מאפשרים לעצמנו לבשל עבור שבת קודש ללא חשש או דאגה כי אנו עוברים על מצווה מסוימת. במידה ויש לכם שאלות נוספות בנושא זה או בכל נושא אחר הקשור לעולם היהדות תוכלו להיוועץ ברב של האינטרנט. מעבר למידע הרב אותו ניתן למצוא באתר קיימת האפשרות לשלוח שאלה אישית אל הרב ולקבל את המענה המדויק בעבורכם.

למה סופרים את העומר, ומה זה בכלל 'ספירת העומר'?

מצוות ספירת העומר היא מצווה שציווה אותנו בורא העולם בתורתו הקדושה, לקיים בימים שבין חג הפסח לחג השבועות.

בזמן שהיה בית המקדש קיים, היו יוצאים שלוחי בית הדין הגדול בירושלים לשדות התבואה הסמוכים לעיר במוצאי החג הראשון של פסח, וקוצרים באותו הלילה שעורים שזה עתה הבשילו. את השעורים היו מביאים לבית המקדש, שם היו דשים אותן, מנקים, קולים את הגרגירים, טוחנים ומנפים פעם אחר פעם ב-13 נפות, עד שהיתה מתקבלת סולת נקיה מקמח שעורים.

מהסולת היו לוקחים כמות של 'עומר' (עשירית האיפה), בוללים אותה בשמן זית, בוזקים עליה לבונה, ולאחר מכן היה הכהן לוקח ממנה קומץ בידו, ומקטיר על המזבח. ההקטרה היתה מתבצעת יום למחרת החג הראשון של פסח, היום הראשון של חול המועד פסח.

מאותו לילה שבו קצרו את העומר, היו מתחילים לספור את ספירת העומר. היו אומרים "היום יום אחד לעומר". בלילה שלמחרת היו סופרים "היום שני ימים לעומר", וכך בכל יום היה המספר עולה עד שהיו מגיעים ל-49 ימים, שהם שבעה שבועות לעומר. כאן היתה הספירה נעצרת ולמחרת בלילה היו חוגגים את חג השבועות, כמו שכתוב בתורה שאת חג השבועות חוגגים 50 יום אחרי החג הראשון של פסח.

כיום אין לנו בית מקדש, אנחנו לא יכולים להקריב את מנחת העומר, ולכן יש פוסקי הלכה שסבורים שמצוות ספירת העומר אינה נוהגת מהתורה. אחרים חולקים עליהם וטוענים שהחיוב לספור אינו תלוי בהקרבת העומר, אלא תלוי בתאריך, וביום ה-16 לחודש ניסן מתחילים לספור את העומר בין אם קרבן העומר הובא ובין אם לא.

גם מי שסבורים שהמצווה כבר אינה קיימת היום, מסכימים שבוודאי יש מצווה 'מדרבנן' ולכן אנחנו מחויבים בה בפועל בדיוק כמו שהיו מחויבים בה בזמן שבית המקדש היה קיים.

נשים לא חייבות לספור את העומר, אבל אם הן רוצות ומרגישות שהן יכולות להתמיד בכך עד חג השבועות, הן יכולות לספור, ובכך הן מרוויחות מצווה חשובה מאוד.

איך סופרים בפועל?

מברכים את הברכה שתיקנו חכמים לברך:

ברוך אתה אדני אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר

מיד אחרי הברכה מוסיפים את הספירה של אותו הערב: "היום יום אחד לעומר", או "היום שני ימים לעומר", וכן הלאה.

ביום השביעי אומרים: "היום שבעה ימים לעומר שהם שבוע אחד". (האשכנזים אומרים: היום שבעה ימים שהם שבוע אחד בעומר).

ביום השמיני אומרים: "היום שמונה ימים לעומר, שהם שבוע אחד ויום אחד" (נוסח האשכנזים: היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד בעומר).

החל מהיום ה-11 עוברים לומר "יום" במקום "ימים": "היום אחד עשר יום לעומר שהם שבוע אחד וארבעה ימים". כך ממשיכים עד לילה לפני חג השבועות בו סופרים "היום תשעה וארבעים יום לעומר שהם שבעה שבועות".

מי ששכח לספור ספירת העומר בלילה, יספור ביום שלמחרת בלי ברכה עד הלילה, ולאחר מכן יכול לחזור ולברך בכל לילה על הספירה שלו. אבל אם לילה אחד שכח לברך ולא נזכר עד ששקעה החמה ביום שלמחרת, מכאן והלאה הוא לא מברך עוד על ספירת העומר באותה שנה, אבל סופר מדי ערב בלי ברכה.

בימי ספירת העומר, מיד אחרי חג הפסח ועד ל"ג בעומר, נוהגים מנהגי אבלות, נמנעים מלעשות חתונות, לא שומעים מוזיקה, לא מסתפרים ולא מגלחים את הזקן.

בקהילות האשכנזים נוהגים להתחיל את מנהגי האבלות מראש חודש אייר ולנהוג אותם עד ערב חג השבועות, ויש שנוהגים את מנהגי האבלות מיד אחרי חג הפסח וממשיכים אותם עד שלושה ימים לפני חג השבועות, כשבאמצע הם מפסיקים את האבלות ליום אחד, במהלך יום ל"ג בעומר עצמו.

זה נכון שמותר לבשל אוכל בחג?

יעקב לוסטיג

 

אז החג כבר כאן, והוא מביא אתו ימים שבהם אסור לעשות מלאכה, בכל חג יש ימים שבהם המלאכה אסורה, לדוגמא בחג הפסח החג הראשון שבו אנו חוגגים את ליל הסדר, והחג האחרון המכונה 'שביעי של פסח', שבו אנו חותמים את שבעת ימי הפסח, הכוללים חמישה ימים של 'חול המועד' בין שני החגים האמורים. חג השבועות לעומת זאת, הוא חג בן יום אחד והמלאכה בו אסורה.

מה ההבדל בין שבת לחג? אין הרבה הבדל! בשניהם אנחנו צריכים להימנע ממלאכה, אסור להדליק אור או להשתמש בטלפון ובמחשב, אסור לכתוב, אסור לנסוע במכונית ועוד ועוד.

ובכל זאת יש הבדל אחד גדול מאוד בין חג לשבת.

התורה הקדושה כותבת לנו במפורש, שבימי החג מותר לעשות מלאכה לצורך הכנת 'אוכל נפש', כלומר אוכל לצורך סעודות החג. בשבת אסור אפילו לחמם על האש אוכל שהתבשל לפני החג, אבל בחג מותר לקחת עוף מהמקפיא, להכניס לסיר ולבשל אותו על אש גבוהה.

עם זאת, ישנן הלכות רבות שצריך לדעת כשבאים לבשל אוכל בחג, ולכן כדאי מאוד שמי שאינו בקי בהלכות הללו על בוריין, לא יבשל בחג, אלא יקפיד לעשות את הבישולים מערב החג, בדיוק כמו שעושים בערב שבת.

אז בואו נסכם בקצרה ובתמצות את ההלכות הקשורות לנושא זה:

קודם כל חייבים לדעת שכל ההיתר לבשל בחג הוא רק כשהחג חל ביום חול. אם החג חל בשבת קודש, אסור לבשל ואסור לעשות שום מלאכה, בדיוק כמו בשבת רגילה. בחג הפסח של שנת תשע"ו (2016), החג הראשון חל בשבת ולכן אסור לעשות בו שום מלאכה שאסור לעשות בשבת. החג השני חל ביום שישי, ולכן מותר לבשל רק בחג השני.

מותר לבשל בחג רק על גבי אש שהיתה דלוקה מערב החג. אסור להדליק בחג אש חדשה!!

עם זאת, מותר להעביר מאש דולקת ולהדליק להבה נוספת. כך אנחנו יכולים להדליק מנר אחד עוד ועוד נרות כדי להאיר את הבית, וכך גם יש נשים הנוהגות להדליק את נרות החג בלילה אחרי שחוזרים מבית הכנסת ולפני שמקדשים על היין, למרות שבשבת חייבים להדליק את הנרות מבעוד יום, לפני שהשמש שוקעת והשבת נכנסת.

צריך להיזהר מאוד שלא לכבות את האש אחרי הבישול או במהלכו. מותר להקטין את הלהבה באמצעות וויסות קצב הבערה של הכיריים כדי שלא יישרף התבשיל, אבל אסור להקטין את הלהבה לצורך אחר, כמו שיקולי חיסכון בעלויות הגז וכדומה, וכן אסור לכבות את האש בשום אופן. כשמשתמשים בגפרור כדי להעביר אש מהנר הדולק מערב החג אל מבער הגז במהלך החג עצמו, צריך להניח את הגפרור על השיש או על צלחת, ולתת לו להיכבות מעצמו. כשמסיימים לבשל, יש להשאיר את מבער הגז דלוק עד מוצאי החג, ורק אז לכבות את האש.

כיום יש פתרונות טכנולוגיים לנושא כיבוי הגז בחג, ואפשר לקנות לפני החג 'שעון גז' שמכוונים אותו מראש והוא כבה בשעה שמגדירים לפני שמדליקים את האש. כך אפשר לכוון את השעון שיכבה בעוד שעה או שעתיים, ורק לאחר מכן להדליק את האש, ולבשל עליה, כשבסיום הבישול אנחנו משאירים אותה דלוקה עד שהשעון מכבה אותה מעצמו.

למרות שמותר לבשל ואפילו להעביר אש במהלך החג לצורך בישול 'אוכל נפש', אסור לעשות מלאכות צדדיות. אסור להדליק את האור במטבח כדי שנוכל לראות ולבשל. אסור להשחיז את הסכין במהלך החג כדי שיהיה קל יותר לקצוץ את הירקות, וכן אסור לעשות כל מלאכה אחרת שאינה קשורה באופן ישיר לבישול האוכל.

אסור להדליק מכשירי חשמל לצורך הבישול, כמו תנור, מיקרוגל, טוסטר וכדו'. אבל אפשר לכוון שעון שבת שידליק את התנור לבוקר של יום החג, כדי שנוכל להכניס לתוכו דגים או בשר וכדו' לצורך אפייה, ובלבד שלא נבצע בידיים שלנו פעולה חשמלית במהלך החג אלא רק באמצעות שעון שבת שהוגדר לשעה המתאימה עוד מלפני החג.

חשוב מאוד לדעת: ההיתר לבשל אוכל נפש הוא רק לצורך מי ששומרים את החג כהלכתו. אסור לבשל בחג לצורך מי שמחלל את החג, נוסע ומשתמש במכשירים חשמליים וכד'. אפילו אם רק אחד מבני הבית אינו שומר שבת וחג, אסור לבשל בחג אם הוא משתתף בסעודות, ובכזה מקרה יש להקפיד לבשל את כל האוכל מלפני החג.

האם מותר לעשן בחגים? עיינו במאמר מיוחד העוסק בשאלה זו

לספר סיפור ולקיים מצווה

יעקב לוסטיג

 

חג הפסח כולו, ובעיקר ליל הסדר, מלא וגדוש במצוות רבות וחשובות מאוד. יש מצווה לבער את החמץ מהבית, מצווה לאכול מצה, מצווה להימנע מאכילת חמץ, מצווה לאכול מרור ועוד ועוד. יש גם הרבה מנהגים והלכות שצריך לדעת ולעשות, אבל יש מצווה אחת מרכזית, שהיא יסודית מאוד בכל מה שקשור לעריכת הפסח כהלכתו.

מצוות "והגדת לבנך".

התורה הקדושה כותבת לנו בכמה הזדמנויות את המצווה הזאת, של סיפור יציאת מצרים. יתירה מזאת, הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו שהוא מכביד את לב פרעה, כדי שלא ישלח את בני ישראל מארצו, ובכך הוא יקבל עוד ועוד עונשים "למען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם".

הקדוש ברוך הוא הכה את פרעה ואת מצרים מכות חזקות ומרובות, כדי שאנחנו נוכל לספר על כך לילדים שלנו!!

אז בואו נעשה קצת סדר בדברים: יש מצווה אחת שבמסגרתה אנחנו צריכים לזכור את יציאת מצרים, ואת המצווה הזאת צריך לקיים בכל יום ובכל לילה. איך מקיימים אותה? קל ופשוט, צריך רק להזכיר בשתיים או שלוש מילים "ה' הוציא אותנו ממצרים". בפועל אנחנו מקיימים את המצווה זאת באמירת קריאת שמע, כשבסוף הפרשה השלישית של קריאת שמע אנו אומרים את הפסוק: "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים".

אבל יש עוד מצווה: לספר את סיפור יציאת מצרים, וזו מצווה שזמנה הוא רק בלילה הראשון של חג הפסח, מכניסת החג ועד אור הבוקר.

את המצווה הזאת אנחנו מקיימים בליל הסדר, ובגללה הילדים שואלים "מה נשתנה הלילה הזה", כדי שאנו נוכל לענות להם בהרחבה "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוצאינו ה' אלוקינו משם בכח גדול". עד סוף ההגדה זה הכל תשובה אחת גדולה ומפורטת מאוד לשאלת "מה נשתנה הלילה הזה".

אבל לא מספיק רק לקרוא את ההגדה, אלא צריך גם להסביר אותה. שהילד יבין מה אנחנו מקריאים לו. אם הוא בן שלוש או ארבע,. צריך לספר לו את הסיפור בצורה מאוד מאוד צבעונית כדי שהוא יבין שבני ישראל היו עבדים שהועבדו בפרך, והקדוש ברוך הוא הוציא אותם לחירות. אם הילד בן עשר, אפשר להרחיב את הסיפור, להוסיף ולספר על המכות שהכה הקדוש ברוך את המצרים, ואת העובדה שכשהוא הוציא אותנו לחירות הוא נתן לנו את התורה הקדושה, שזה עיקר יציאת מצרים.

ומה עושה מי שאין לו ילדים? או שהילדים שלו לא לידו בליל הסדר?

מספר לאשתו, לחבר שלו, להורים שלו, ואם הוא יושב לבד, הוא מספר את סיפור יציאת מצרים לעצמו! המצווה היא לספר את סיפור יציאת מצרים, וכולם מחוייבים בה, גם מי שמכיר את הסיפור היטב ואנחנו לא נוכל לחדש לו שום דבר בסיפור החדש. וזה מה שכתוב בהגדה של פסח: "ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה – מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים".

כמה צריך לספר?

בעיקרון מספיק רק לומר את מה שכתוב בהגדה, בתנאי שאנחנו מבינים את מה שאנחנו אומרים, ובכך אפשר לצאת ידי חובת המצווה. מי שאין לו הגדה, או שהוא עסוק מכדי לומר את כל ההגדה, כמו אשה שמטפלת בבנה התינוק וכדו', יכול להסתפק רק בסיפור מקוצר מאוד, ולומר "ה' הוציא אותנו מעבדות לחירות, כשהכה את פרעה ואת כל עבדיו וטיבע אותם בים סוף", או בכל צורה אחרת, במילים פשוטות כל אחד בשפתו שלו.

חובה לומר בליל הסדר: "פסח, מצה ומרור", ומי שלא אמר אותן אינו יוצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים בליל הסדר.

אבל מי שרוצה להדר במצווה, יכול להרחיב את הסיפור. להוסיף ולתבל במדרשי חז"ל, בדברי תורה, ברעיון ששמע בדרשה של הרב או בשיעור תורה, להוסיף נופך ולדבר על כל מה שקשור ליציאת מצרים, וכמו שכתוב על זה בהגדה של פסח: "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח".

מה עושים בערב פסח

יעקב לוסטיג

 

חג הפסח הוא חג שמצריך הרבה מאוד הכנות מוקדמות. צריך לנקות את הבית, להכשיר את הכלים, לקנות ולערוך להכין ולטרוח. את רוב העבודה מסיימים עד 'בדיקת חמץ' שאותה אנחנו עורכים לילה לפני ליל הסדר. אבל חשוב לדעת גם מה צריך לעשות ביום האחרון, שבין 'בדיקת חמץ', לבין 'ליל הסדר'.

 

תענית בכורות

אז קודם כל אם אתה בן בכור לאביך או לאמך, אתה צריך לצום בערב פסח, כהודאה לקדוש ברוך הוא על כך שהוא הבדיל בין הבכורות של מצרים שאותם הוא הרג בליל פסח, ובין בכורות ישראל שנשארו ללא פגע.

עם זאת, אפשר להשתתף בסעודת מצווה שנערכת לרגל 'סיום מסכת', לטעום מהכיבוד המוגש בה ולאחר מכן אתה יכול להמשיך לאכול כל היום.

בת בכורה אינה צריכה לצום. ילד מתחת לגיל 13 אינו צריך לצום אבל נהוג שאביו צם במקומו או משתתף בסעודת מצווה. אגב, תוכלו למצוא בכל בית כנסת אחרי תפילת שחרית, מישהו שמסיים מסכת ומגיש כיבוד לקהל המתפללים.

 

שימו לב: אם עוד לא מכרתם את החמץ לגוי, עדיין לא מאוחר, הזדרזו ובצעו את המכירה באופן מיידי עד סוף זמן אכילת חמץ!

 

סוף זמן אכילת חמץ, וזמן שריפת חמץ

האיסור לאכול חמץ מתחיל עוד לפני חג הפסח עצמו, כמו שבזמן בית המקדש היו מתחילים לשחוט את קרבן הפסח החל משעות הצהרים של ערב החג.

אכילת חמץ מותרת בבוקר שלפני פסח עד השעה 9:50 בערך, בשנים שבהן כבר החליפו לשעון קיץ. לאחר השעה הזו אסור לאכול חמץ!

מיד עם סיום זמן אכילת חמץ, יש להיערך לשריפת החמץ שנשאר בבית. מי שאינו מוצא מקום בו הוא יכול להבעיר מדורה ללא חשש, וקשה לו לשרוף את החמץ, יכול לפורר אותו ולשטוף אותו באסלה, או לחלופין להתיז עליו כמות נכבדה של חומר הדברה ליתושים וכדו', אבל עדיף לשרוף את החמץ באש ולא לבער אותו בדרכים אחרות.

יש לסיים את שריפת החמץ עד השעה 11:10, ולוודא שהחמץ אכן שרוף ואינו ראוי למאכל כלב.

 

מוכנים לליל הסדר? בדקו את עצמכם!

יש לכם מצות בכמות שתספיק לחג הפסח?

יש לכם מרור (עלי חסה) לליל הסדר?

הכנתם כבר את החרוסת?

בישלתם ביצה לקערת ליל הסדר?

צליתם באש זרוע או חתיכת בשר אחרת?

הכנתם מי מלח להטבלת ה'כרפס' בליל הסדר?

הגדות של פסח כבר קניתם? אם לא, אתם יכולים להוריד הגדה מכאן (להוסיף כמובן לינק להורדה) ולהדפיס.

קניתם ממתקים ופרסים לילדים כדי לעודד אותם לשבת יפה ליד השולחן, לשאול את הקושיות ולהקשיב לסיפור יציאת מצרים?

כבר הסתפרתם לכבוד החג? לפני חג הפסח צריך להסתפר ולהתרחץ, אבל אסור להסתפר אחרי חצות היום!

 

מלאכות שאסור לעשות אחרי חצות היום

חצות היום בערב חג הפסח חל בערך בשעה 12:35. משעה זו אסור להסתפר, לכבס בגדים, או לעשות מלאכה אחרת כמו צביעה, שיפוצים, עבודות גרפיקה ועוד.

מה כן מותר לעשות בערב פסח אחרי חצות היום?

מותר לבשל לצורך החג, מותר לשטוף את הבית לכבוד החג אם התלכלך מעט, וכן מותר להדליק אור, לכבות אש ועוד. מותר גם לנסוע ברכב, לשמוע מוזיקה וכו'. אבל אסור לעשות שום מלאכה שמקבלים עליה שכר, או עבודה של איש מקצוע.

 

אסור לאכול מצה או לשתות יין

שימו לב: בערב פסח מהבוקר אסור לאכול מצות, כדי שבליל הסדר נאכל את המצה בתיאבון. מותר לאכול פירות, ירקות, ביצים, מאכלי חלב ועוד, אבל צריך להימנע מאכילה מרובה כדי שלא תתעייפו ותוכלו להישאר ערניים בליל הסדר.

צריך גם להימנע משתיית יין בערב פסח, למרות שיש אופנים שבהם מותר לשתות מעט יין, אבל יש בזה דעות חלוקות בין פוסקי ההלכה ולכן עדיף להימנע לחלוטין משתיית יין, ביום של ערב פסח.

 

הקפידו על מנוחה

חשוב מאוד לנוח היטב בשעות אחר הצהרים, כדי שבליל הסדר תהיו ערניים ותוכלו לקיים את המצוות הרבות והחשובות שמקיימים בלילה זה.

בעיקר צריך להקפיד שהילדים ישנו, כי מצוי מאוד שהילדים נמנעים מלישון אחר הצהרים, וכשמגיע הלילה הם מתעייפים ונרדמים, ובכך נמנעת מהוריהם האפשרות לקיים את המצווה החשובה "והגדתך לבנך", במסגרתה אנחנו צריכים לספר לילדים שלנו את סיפור יציאת מצרים.

 

הכינו מראש את השולחן לליל הסדר.

שולחן הסדר צריך להיות מוכן מערב החג, כדי שבליל החג נוכל מיד לערוך קידוש ולהתחיל באמירת ההגדה, מבלי להתעכב בהכנות אחרונות שעלולות להימשך זמן רב.

על פי תורת הקבלה, כדאי שבעל הבית יכין ויסדר בשעות אחר הצהרים, את הכסא עליו ישב, והכרית שעליה הוא יסב ויישען על צד שמאל בליל הסדר, בשעה שהוא ישתה את ארבעת הכוסות ויאכל את המצות.

סדר ההגדה של פסח – להורדה!

סדר ההגדה של פסח – להורדה!

סדר ההגדה של פסח – להורדה!

'הרב של האינטרנט' הכין לכם הגדה של פסח, מרהיבת עין, ברורה ובהירה,
עם הסברים מפורטים שיעזרו לכם לנהל את ליל הסדר כהלכתו • הורידו חינם והפיצו.

להורדה בנוסח – עדות המזרח

להורדה בנוסח – אשכנז

גריסים זה חמץ ! ומה עם תירס?

  • אני חזור בתשובה ובבית הורי היו אוכלים קטניות בפסח למרות שלא אכלו חמץ, האם מותר לי לאכול קטניות בפסח או שאני צריך להימנע מכך?

המנהג להימנע מאכילת קטניות בפסח נפוץ בקרב כל יוצאי קהילות אשכנז, מכל קצווי אירופה, ולכן אם אתה ממוצא אשכנזי אתה צריך להימנע מאכילת קטניות.

בקרב קהילות הספרדים נהגו לאכול קטניות בפסח ללא כל פקפוק, למעט מספר קהילות בצפון אפריקה, ובעיקר במרוקו שכן הקפידו להימנע מאכילת קטניות. לכן, אם המוצא שלך הוא ספרדי, אתה יכול לאכול קטניות בפסח, אלא אם כן ידוע לך שאבות אבותיך היו נמנעים מכך.

  • מה זה בעצם קטניות?

ההגדרה לקטניות היא מאוד רחבה, ובמקרים רבים יש מחלוקת בין הפוסקים לגבי מאכלים מסוימים אם הם בכלל קטניות או לא. באופן כללי הקטניות כוללות אורז, תירס (לפי רוב הדעות), שעועית, פול, חומוס ועוד ועוד.

חשוב לדעת: גריסים, כוסמין וכל סוגי הדגן אסור לאכול אותם בשום אופן, כי הם לא קטניות אלא דגן ובמגע עם מים הם הופכים לחמץ גמור, בדיוק כמו לחם.

באופן כללי, יש להיזהר בפסח שלא לאכול שום מאכל שלא כתוב עליו במפורש שהוא כשר לפסח, ואם כתוב עליו שהוא כשר לפסח "לאוכלי קטניות", הכוונה היא שהוא מותר לאכילה רק לספרדים שלא נהגו להימנע מאכילת קטניות.

  • ממתי אסור לאכול קטניות בערב פסח?

מי שנוהג שלא לאכול קטניות בפסח, אסור לו לאכול קטניות מסוף זמן אכילת חמץ, למרות שעדיין לא נכנס חג הפסח בפועל.

  • מותר לאכול נבטים בפסח?

נבטים שצומחים מקטניות, מותר לאכול אותם רק אם הם מגיעים בלי הגרעין שממנו הם צמחו. לכן מותר לאכול נבטי אלפלא שקוצרים אותם רק ששה ימים אחרי תחילת הנביטה, כשכבר לא נשאר כלום מהגרעין המקורי. לעומת זאת רוב סוגי הנבטים האחרים כמו נבטי שעועית למשל, מגיעים יחד עם שאריות הגרעין, ולכן אסור לאכול אותם בפסח למי שנוהג שלא לאכול קטניות.

  • גרגירי פלפל שחור גם הם קטניות? לאשכנזים אסור להשתמש בהם בפסח? ומה לגבי צנוברים?

פלפל שחור הוא תבלין. לא קטניות. מותר להשתמש בו בפסח, או יש עליו חותמת כשרות שמציינת במפורש שהוא כשר לפסח. צנוברים, אגוזי קשיו וכל דבר אחר שגודל על עצים – אינו נכלל בהגדרה של קטניות, ומותר לאכול אותו בפסח.

עם זאת, גם באגוזי קשיו, או פיסטוקים וכדו', חובה לוודא שעל האריזה כתוב במפורש הם כשרים לפסח. זאת, משום שקורה הרבה שאגוזים אלו נארזים לצד גריסים, גרגירי חיטה ומוצרי חמץ אחרים.

  • מי שכן נוהג לאכול קטניות בפסח, צריך למיין אותם דווקא לפני החג?

באורז מצוי מאוד שמתערבים לפעמים גרגירי חיטה, ובגלל שאיסור חמץ הוא מאוד מאוד חמור אפילו בכמות מזערית של חמץ, צריך להיזהר לקנות רק אורז שעל האריזה שלו כתוב במפורש שהוא כשר לפסח, וכך אנו יודעים שלא ארזו אותו במקום שבו טוחנים קמח וכדו'. כמו"כ צריך לברור את האורז שלוש פעמים לפני חג הפסח, כי מצוי הדבר שלפעמים מתערבבים גרגירי חיטה עם האורז, ואם חלילה ייכנס גרגיר אחד של חיטה לתבשיל של פסח, כל האוכל שיתבשל עם הגרגיר יהיה חמץ ומי שיאכל אותו ייכשל באיסור חמור מאוד. לכן יש להקפיד על המיון שלוש פעמים לפני החג.

  • במשפחות שנוהגות להימנע מאכילת קטניות בפסח, האם צריך למכור את הקטניות לגוי או שאפשר להחזיק אותן בבית בלי למכור?

אין צורך למכור את הקטניות לגוי, משום שהן לא נכללות בהגדרה של חמץ, והמנהג הוא שלא לאכול אותם, אבל לא נהגו למכור קטניות.

עם זאת, בבתים שלא אוכלים קטניות בפסח, מומלץ לרכז את הקטניות בארון צדדי או במגירה צדדית וכדו', כדי שלא יבואו להשתמש בהם בטעות במהלך הפסח.

שאלות ותשובות על מכירת חמץ

  • אפשר לעשות את מכירת החמץ דרך אתר 'הרב של האינטרנט' או דרך אתרי אינטרנט אחרים?

מכירת חמץ שנעשתה דרך אתר אינטרנט כשרה לכל הדעות, ואפשר לסמוך עליה. עם זאת, יש להקפיד שהמכירה תתבצע דרך אתר רציני, שאפשר לסמוך על כך שהוא מבצע את המכירה בהתאם לדרישות ההלכה, כך שהחמץ שברשותכם באמת יהיה מכור לגוי במהלך חג הפסח.

למרות האמור לעיל, כדאי מאוד לגשת פיזית לרב ולבצע את המכירה דרכו, כי הרב יוכל לכוון אתכם, וגם להדריך אתכם לגבי המכירה עצמה ולגבי ההתנהלות במהלך הפסח בכל הקשור לחמץ שנמכר לגוי.

  • הנחתי בקבוקים עם משקאות חריפים במגירה, מתוך כוונה למכור אותם לגוי, אבל בפועל שכחתי לציין זאת במכירה עצמה. מותר להשתמש במשקאות הללו אחרי פסח? או שצריך לשפוך אותם?

זה תלוי בנוסח הכתוב בכתב המינוי שנתת לרב, או שמילאתי דרך אתר האינטרנט. אם המינוי היה למכור את כל החמץ שברשותך, מותר להשתמש במשקאות הללו אחרי פסח, כי הם נמכרו לגוי. אבל אם בחוזה כתוב במפורש שהמכירה חלב על על החמץ שבמטבח, או רק החמץ שבמחסן, או רק החמת שמסומן עליו שהוא מכור לגוי, הבקבוקים הללו לא מכורים אם הם לא עומדים בהגדרות הללו.

  • מה עושים אם שכחתי בכלל למכור את החמץ לגוי לפני פסח ואני נזכר באמצע החג?

יש לבער את החמץ באופן מיידי. אם מדובר במשקאות נוזליים, אפשר לשפוך אותם לשירותים או על הרצפה מחוץ לבית, ואם מדובר במאכל חמץ כמו עוגיות או לחם וכדו', צריך לשרוף את החמץ בחול המועד.

אם גילית את החמץ שלא נמכר לגוי במהלך החג או השבת, שאסור להבעיר אש כדי לשרוף את החמץ, צריך לסגור את המגירה שבה מונח החמץ, או את הארון שבו הוא מונח, ובמוצאי החג או השבת לשרוף אותו בהקדם. במידה ומצאת חמץ שמונח במקום גלוי, כמו פרוסת לחם שמונחת על רצפת הבית, יש לכסותה בקערה או בכלי אחר, ובמוצאי החג הוא השבת למהר ולשרוף אותה.

  • יש לי מזון לכלבים שלא כתוב עליו שהוא כשר לפסח. צריך למכור אותו לגוי?

כן. מזון לכלבים מכיל בדרך כלל חמץ, אלא אם כן כתוב עליו במפורש שהוא כשר לפסח. בשל כך יש להקפיד למכור אותו לגוי, ובוודאי שאסור לתת לכלב לאכול חמץ במהלך הפסח, כי האיסור הוא לא רק לאכול חמץ, אלא גם ליהנות מחמץ, וכשהכלב שלך אוכל חמץ, אתה נהנה מכך שאתה לא צריך לתת לו מזון אחר.

איך מכשירים כלי זכוכית? ומה עושים עם השיש בפסח?

  • בערב פסח הכשרתי את המטבח, ושפכתי מים רותחים על השיש כדי להכשיר אותו. אחר כך ציפיתי אותו ברדיד אלומיניום, וכעת הציפוי הזה מאוד מפריע לי. מותר להוריד אותו?

זה תלוי. אם השיש עשוי מאבן קיסר וכדו', אסור להשתמש בו בפסח בלי כיסוי, ולכן אם אתה רוצה אפשר להחליף את הכיסוי במהלך הפסח, אבל לא להשתמש בשיש בלי כיסוי.

אם מדובר במשטח שיש רגיל וסטנדרטי, אפשר להקל להשתמש בו בלי כיסוי, אבל עדיף להשאיר את הכיסוי או להחליפו בחדש, אם הדבר אפשרי.

  • הכנתי את מדיח הכלים להכשרה, חיכיתי 24 שעות כמו שלימוד אותי שצריך לעשות, אבל שכחתי להפעיל אותו לאחר מכן על החום הכי גבוה עם הרשתות כנדרש. מותר לי לעשות את זה בחול המועד פסח? או שאפשר להכשיר אותו רק לפני פסח

דעת פוסקי ההלכה הספרדים, והמנהג הרווח בקרב בני עדות המזרח הוא שאפשר להכשיר את מדיח הכלים גם במהלך הפסח במקרה כמו שתיארת. עם זאת, האשכנזים נמנעו מהכשרת כלים במהלך הפסח עצמו, וגם לגבי מדיח הכלים אין לבצע את ההכשרה במהלך הפסח לפי מנהג האשכנזים.

  • אני רוצה להכשיר את גביע הקידוש שלי לפסח, באמצעות 'הגעלה' – הטבלתו בתוך סיר עם מים רותחים. אני צריך לעשות זאת בסיר של חמץ או בסיר שכבר הוכשר לפסח?

אם אתה רוצה להכשיר בסיר של חמץ, אתה יכול לעשות זאת אבל צריך קודם למלא את הסיר עד גדותיו ולהרתיח, כדי שהמים הרותחים יגלשו וכך בעצם אתה 'מגעיל' את הסיר עצמו לפני שאתה מגעיל בו את הגביע של הקידוש.

אפשר גם להגעיל את הגביע בסיר שכבר הוכשר לפסח, אבל אז תצטרך להכשיר את הסיר שוב אחרי הגעלת הגביע, על ידי מילוי הסיר עד גדותיו כדי שיבעבעו המים ויגלשו מעל דפנות הסיר ושוב הוא יוכשר לפסח. עם זאת, אם שכחת להכשיר את הסיר שוב אחרי שהגעלת בו את הגביע, אם מדובר בסיר ענק שתכולתו היא פי 60 מגודלו של הגביע, אפשר להכשיר בו את הגביע גם לפני שהכשרת את הסיר עצמו לפסח.

  • יש לי פלטה חשמלית לשבת, שאני מחמם עליה מאכלי חמץ, ולפעמים גם מניח עליה חלות ולחם במהלך שבתות השנה. איך אני יכול להכשיר אותה לשימוש בפסח?

הדרך המעשית הקלה ביותר היא לנקות את הפלטה היטב ולהדליק אותה למשך כשעה. לאחר מכן לצפות בנייר כסף עבה (100-150 מיקרון), או במספר שכבות של נייר כסף רגיל, ולהשתמש בה בפסח. אם אתם רוצים להכשיר אותה לשימוש בפסח גם בלא ציפוי עבה, מדובר בתהליך מעט מורכב יותר: יש להדליק את הפלטה עד שתתחמם היטב ולאחר מכן לשפוך עליה מים רותחים מהקומקום ובעוד המים רותחים, להעביר על פני כל המשטח העליון של הפלטה הרטובה אבן לוהטת, או מגהץ רותח (אחרי שניתקתם אותו מהחשמל). יש להקפיד על ייבוש מוחלט של מכשירי החשמל לפני שחוזרים להשתמש בהם שוב.

  • איך מכשירים כוסות לפסח?

לפי מנהג הספרדים מספיק לשטוף את הכוסות בשטיפה יסודית מאוד ובכך הן כבר כשרות לשימוש בפסח, אבל ראוי להחמיר ולשפוך עליהן מים רותחים מקומקום.

האשכנזים מחמירים יותר, ונוהגים שרק כלי זכוכית שלא השתמשו בהם להגשת מאכלים או משקאות חמים, אפשר לשטוף ולהכשיר כך לפסח. אבל כלי זכוכית שהשתמשו בהם עם משקה חם או מאכל חם בחמץ, לא משתמשים בהם בפסח בכלל. עם זאת, כשאין ברירה אחרת, ואין לכם אפשרות לקנות כוסות מיוחדים לפסח, אפשר להכשיר את הכוסות על ידי 'הגעלה' – טבילתן בתוך דוד עם מים רותחים ומבעבעים, או לחלופין לשטוף היטב ולהשרות אותן במים במשך שלוש יממות רצופות.

כל השאלות על בדיקת חמץ

כל השאלות על בדיקת חמץ

 

  • כשאני בודק את החמץ בבית ובמכונית, מה צריך לבדוק קודם?

צריך להתחיל את הבדיקה מהבית, ומיד לאחר מכן לעבור לבדוק במכונית.

הבדיקה צריכה להיעשות ברצף אחד, ויש להיזהר שלא לדבר באמצע על

נושאים שאינם קשורים באופן ישיר לבדיקת החמץ, עד לאחר הבדיקה. את

הבדיקה המכונית כדאי לעשות באמצעות פנס חשמלי, כי בדיקה עם נר לא

תהיה יסודית, בגלל החשש שהוא יטפטף שעווה על המכונית, או יגרום לשריפה.

  • יש לי ארון שאין לי שום צורך לפתוח אותו בפסח, אני יכול לסגור אותו ולהסתמך על כך שאני מוכר את כל החמץ לגוי?

בהחלט. כדאי ומומלץ לסמן על הארון שהוא מכור לגוי, ואין לפתוח אותו במהלך חג הפסח.

  • ומה לגבי ארון שאני יודע שאין בו חמץ, כמו ארון בגדים או מסמכים, שאין סיכוי שהכניסו לשם חמץ?

מקום שאתה יודע בוודאות שאין בו חמץ, אינו צריך בדיקה ולא צריך

למכור אותו לגוי. אבל, חשוב לזכור שכל מקום שנמצא בהישג ידם של

ילדים שהמתגוררים בבית, צריך לבדוק אותו כי אולי הם הכניסו לשם חמץ.

כמו"כ מקומות שנהוג לקחת או להניח בהם חפצים במהלך הארוחה, כמו

ארון עם מגבות, מזווה עם בקבוקי יין וכדו', צריך לבדוק אותם כי אולי יש שם חמץ.

  • אם אני מתכוון לשהות במשך כל חג הפסח בבית מלון או אצל קרובי משפחה, אני צריך לנקות את הבית שלי לפסח, או שאין צורך?

אפשר למכור את כל החמץ שבבית במסגרת 'מכירת חמץ', ולא להיכנס

לבית במשך כל חג הפסח.

  • מותר למכור לגוי כל סוג של חמץ, אפילו פסטה ועוגיות?

כן. אפשר למכור כל סוג של חמץ לגוי, אבל חשוב שהמכירה תתבצע באמצעות

רב מוסמך שיודע לבצע את המכירה בתנאים שדורשת ההלכה כדי שלמכירה

יהיה תוקף ממשי, והחמץ באמת לא יהיה שלך במהלך חג הפסח.

  • מותר לבדוק את החמץ לאור החשמל, או שחייבים דווקא עם נר שעווה?

צריך לבצע את הבדיקה באמצעות נר, אבל במקומות שבהם יש חשש לשריפה,

צריך להשתמש בפנס. מי שאין לו נר ואינו מצליח למצוא נר בשביל בדיקת חמץ,

יבדוק את הבית כולו עם פנס. בכל מקרה אי אפשר להסתמך על התאורה

הרגילה של החדר, כי היא לא חודרת לחורים ולסדקים, ולשם כך יש צורך דווקא

בנר או בפנס כאמור.

עבדים היינו?! הצחקתם.. עבדים נותרנו!

מאת: אילה מזוז

 

"אם לא שתיתי בבוקר את כוס הקפה שלי, אני לא בן אדם במשך היום…"

יוצא לנו לשמוע את המשפט הזה פעמים רבות, ויש מצב שגם אנחנו בעצמינו נואמים משפטים כאלו ואחרים, כי לכולנו יש דברים שאנחנו "מוכרחים" אותם ולא יכולים בלעדיהם.

בעולם המודרני והמשוכלל שלנו, כאשר כל בוקר אנחנו קמים לדבר חדש שהומצא, יושבים טובי המוחות וחושבים איך לעשות את החיים שלנו קלים ונוחים יותר, אולי אפילו יעילים יותר..

ואנחנו?  כמובן קונים את זה. מי לא רוצה לעשות את חייו נוחים ומפנקים?!

אך זוהי מלכודת דבש, וכשאנחנו נתפסים בה, היא כבר ממש לא מתוקה…

ככל שאנחנו מתרגלים להשתמש במוצרים מסוימים אנחנו הופכים להיות תלותיים בהם כ"כ, מכורים להם ממש! עד שאיננו יכולים לחיות בלעדיהם.

אתה מסתכל מחלון ביתך, ורואה את השכן מלקק כל ס"מ במכונית המחמד שלו.. הוא עשה זאת גם אתמול, ויעשה זאת גם מחר.. ואתה שואל את עצמך מי כאן משרת את מי???

כמה עצוב לראות את האדון שלוקח משרת כדי שישרתו, והנה הופך האדון להיות עבד נרצע למשרתו..

***

רק לפני שבוע חוו כמליון וחצי אנשים במדינת ישראל חויה מכוננת!

התקלה בחברת פלאפון הותירה את הלקוחות כשלושה ימים ללא טלפון…

שלושה ימים ללא יכולת לגלוש, ללא יכולת לבחוש.. ללא יכולת לעשות כלום!

נותרנו רק ללחוש למה זה קורה לנו?! איך נכנסנו לסחרור הזה? וכיצד אנחנו יכולים לצאת ממנו?

***

המשימה אינה קלה כל כך, והיא מצריכה מאמץ מחשבתי ושטיפת מח עצמית.

הייתי לא מזמן בגן אירועים אחד המפוארים בארץ, הגן היה מרהיב ביופיו, שפע של מאכלים, תזמורת עשירה הנעימה את הערב, אין מה לומר, פשוט נהניתי! כשהסתיימה החתונה, ניגשתי למארחים להודות להם על האירוע המקסים.

נגמר האירוע, חזרתי לביתי, והחיים המשיכו כרגיל.

לא היו לי שום דמיונות, שהמלצרים ירוצו אחרי לביתי, כדי להמשיך להגיש לי את מטעמי האירוע. החגיגה הסתיימה שמחתי על מה שהיה, ולא ציפיתי למשהו שאיש לא התחייב לתת לי.

 

כדאי להכניס לנו לתודעה, שכל השפע החומרי שמקיף אותנו, הוא אומנם שייך לי כרגע, וצריך להודות עליו, אך בלי שום הבטחה שהוא ימשיך להיות שלי גם בעתיד ולכן חבל להתרגל אליו ולהיות תלותי בו כל כך.

העולם שלנו שברירי כל כך וכל דבר יכול להתהפך בשניה, יצאת מהסופר וראית שהמכונית שלך נגנבה מהחנייה, הפלאפון נפל לכיור ושבק חיים, או שמא פרצה לך שריפה בחדר שינה, ושרפה לך את המזרנים האהובים שאין להשיגם בארץ..

עכשיו יש לי?  –  תודה לה'! ומחר? לא בטוח בכלל… (וגם על זה תודה!)

ועל כגון זה אמרו חכמינו: 'איזהו עשיר השמח בחלקו׳..

השמח בחלקו הוא העשיר האמיתי והוא המאושר האמיתי

זוהי הסתכלות חיים אחרת, אך היא מבטיחה לנו הנאת חיים אמיתית! עצמאות וחרות אמיתית!

תתארגנו מראש: רשימת קניות לפסח

תתארגנו מראש: רשימת קניות לפסח, מה צריך להכין לליל הסדר.

 

החלטתם לערוך ליל הסדר בבית, ואתם רוצים לערוך אותו כמיטב המסורת בהתאם

להלכה היהודית? בואו ננסה לעשות זאת יחד.

 

רשימת קניות:

  • בקבוק יין או מיץ ענבים לכל שני סועדים.
  • כוס מתאימה לקידוש, לכל אחד מהסועדים.
  • ספל לנטילת ידיים – מספיק אחד לכל המשפחה.
  • תפוח אדמה, סלרי או כל ירק אחר.
  • לפחות ביצה אחת.
  • חזרת לא מרוסקת.
  • כנף אחת של עוף.
  • חסה.
  • צריך לקנות גם 'חרוסת' מוכנה להכנה קלה בבית, ואם אתם לא מצליחים למצוא 'חרוסת',
    תצטרכו להכין אותה לבד, ולשם כך כדאי לוודא שיש לכם בבית תפוחים, יין, ואם אפשר
    גם מעט אגוזים, זנגוויל (ג'ינג'ר), רימון ותמר.
  • מצות – עדיף לקנות לפחות שלוש מצות עגולות שנעשו בעבודת יד, לצד מצות מכונה בכמות
    שתספיק להשביע את רעבונם של כל הסועדים (ולאכילת 'כזית' בהתחלה ו'כזית' בסוף הסעודהכאפיקומן).
  • הגדה של פסח לכל סועד.
  • בשר, דגים, ירקות להכנת סלטים וכל צרכי הסעודה.
  • מומלץ לקנות כיסוי מתאים למצות, וכן 'קערת ליל הסדר', אבל לא חייבים. כמו כן כדאי
    שתהיה לכם שקית מתאימה להחביא את האפיקומן, כדי שהמצה תישאר שמורה ועטופה
    בזמן שהילדים מחפשים אחריה בכל מקום אפשרי.

כמו"כ מומלץ לקנות מתנות קטנות או חטיפים כשרים לפסח, כדי שנוכל לחלק

לילדים ולעודד אותם להישאר ערניים כדי שיוכלו לשאול את הקושיות, ולקיים

את מצוות החג על ידי אכילת מצה ומרור, ושתיית ארבע כוסות.

ההכנות בערב החג:

 

יש לבשל את הביצה עד שהיא תהיה קשה מספיק שיוכלו לקלף אותה והיא

תישאר שלמה. נזדקק לה כשנכין את ה'קערה' בליל הסדר.

כמו"כ יש לצלות את כנף העוף על האש, ויש שנוהגים לבשל אותה.

כל המנהגים נכונים, ובלבד שתהיה לנו כנף עוף ראויה למאכל. אם אין

כנף עוף, אפשר להשתמש גם בשוק או בתבשיל אחר.

לקלף ענף קטן של חזרת. גם אותו נצטרך להכנת ה'קערה'.

כמו"כ יש לבשל תפוחי אדמה, בכמות לא גדולה, כדי שתהיה לכל סועד חתיכה

קטנה. הם אמורים לשמש 'כרפס' בליל הסדר. אבל יש שמשתמשים בעלי סלרי,

בצנון, במלפפון או בירקות אחרים, וכל המנהגים צודקים וראויים ובלבד שבליל

הסדר נטבול ירק במי מלח. יש להכין בקערה או בצלחת עמוקה מים מעורבים עם

מלח כדי שנטבול בהם את הירק לאכילת ה'כרפס'.

לשטוף את עלי החסה היטב ולוודא שאין עליהם חרקים. עדיף לקנות חסה נקיה

מחרקים של 'חסלט' וכדו'. את החסה נצטרך לאכילת 'מרור' וכן לאכילת 'כורך',

כלומר שני עלים גדולים לכל אחד מהסועדים, או כמה עלים קטנים.

כמו"כ יש לבשל את כל צרכי הסעודה של ליל הסדר מערב החג, ובמיוחד השנה,

משום שהשנה יחול החג הראשון של פסח בשבת קודש, והכנת הסעודה לא תהיה

אפשרית עוד ברגע שתיכנס השבת.

אנחנו מוכרים עבורכם את החמץ

לפני שאתם מוכרים את החמץ שלכם, כדאי לקרוא (כאן, בהמשך העמוד) מכתב שכתב עבורנו הרב אליהו שלזינגר, רבה של שכונת גילה בירושלים, וכן סדרת שאלות ותשובות בעניין מכירת החמץ.

לפני שאתם מוכרים את החמץ שלכם, כדאי לקרוא את המכתב הבא שכתב עבורנו הרב אליהו שלזינגר, רבה של שכונת גילה בירושלים:
אחינו היקרים, חג הפסח הקרב ובא, דורש מאתנו לעשות כמה דברים כדי להימנע מלעבור על איסור חמץ, שהוא איסור חמור, הן כשאוכלים אותו חלילה, וגם כשמשהים אותו בבית, אפילו אם לא אוכלים.
לשם כך נצטווינו גם לבדוק את הבית מחמץ, גם לבטל את החמץ, וגם לבער את החמץ, ואחרי כל זה גם במכירת החמץ.
וכל זאת, שמא נשאר בבית חמץ, שאנחנו לא מודעים לקיומו והוא לא ואז הוא יהיה שייך לגוי, ולא נעבור על איסור "בל יראה ובל ימצא".

הציבור לא מוכר את החמץ לרב, הציבור עושה את הרב 'שליח', כדי שבערב פסח הרב ימכור את החמץ לגוי, בשם כל אלו שמינו אותו כשליח ובעצם נתנו לו יפוי כח למכור את החמץ שלהם.
אומנם הדרך המקובלת מימים ימימה היא לגשת באופן פיזי אל הרב ולחתום אישית על כתב המינוי, אבל מי שאין לו אפשרות ויכולת להגיע אל הרב, יכול למנות את הרב כשליח למכור את חמצו, גם דרך האינטרנט.
אשריכם ישראל, שאתם נזהרים באיסורי חמץ, ורוצים לחגוג את חג הפסח בשמחה וגם בכשרות טובה ומהודרת.

חג פסח כשר ושמח לכם ולכל בית ישראל.

הטופס למכירת חמץ נמצא בסוף העמוד

לפניכם סדרת שאלות ותשובות בעניין מכירת החמץ

למה בכלל צריך למכור חמץ?
איסור חמץ בפסח מורכב משני איסורים שונים הכתובים במפורש בתורה. יש איסור על אכילת חמץ, ויש איסור "בל יראה לך חמץ ובל ימצא לך חמץ".
למרות ששני האיסורים הללו נראים לנו די דומים, יש ביניהם הבדל גדול מאוד:
האיסור לאכול חמץ הוא גורף. מעבר חג הפסח ועד צאת החג אסור לאכול חמץ. לא משנה אם החמץ הוא שלנו או של גוי או שהוא הפקר שאינו שייך לאיש. חמץ זה חמץ זה חמץ! אסור לאכול חמץ!
האיסור השני שאומר "לא יראה לך חמץ", משמעותו שאסור שיהיה ברשותנו חמץ ששייך לנו. אפילו אם אנחנו לא אוכלים אותו. על כל רגע שהחמץ קיים ברשותו של יהודי בחג הפסח, הוא עובר עליו על איסור חמור מהתורה.
עם זאת, באיסור של "בל יראה ובל ימצא" יש מגבלה מאוד מאוד ברורה: האיסור הוא רק על חמץ שלך! חמץ של יהודים. אם החמץ הוא של גוי, אין איסור בכך שהוא קיים, ואפילו אם הוא מונח אצלך בבית אין בכך שום בעיה.
לכן מוכרים את החמץ לגוי לפני ערב פסח, כדי שכל משך הזמן שבו אסור שהחמץ יהיה ברשותנו הוא יהיה חמץ של גוי, וכך בעצם מותר לנו להשאיר אותו בבית.
עם זאת, חשוב מאוד לסגור את החמץ שמוכרים לגוי בארון סגור או בקרטון סגור ומודבק היטב. אם נשאיר אותו במקום הרגיל שבו הוא נמצא כל השנה, אנחנו עלולים בטעות לאכול ממנו במהלך הפסח, אם נשכח לרגע שעכשיו פסח, והרי לאכול חמץ אסור בכל מקרה, גם אם החמץ הוא של גוי.

פסח_262916150 (Small)

מה הרעיון של המכירה?
המכירה לגוי היא לא 'תרגיל' כמו שיש שסבורים. זאת מכירה אמיתית, שאם הגוי יצליח לעמוד בתנאים שלה, החמץ באמת יהיה שלו ואנחנו לא נוכל להתחרט. זאת הסיבה שאנחנו מציבים לגוי תנאים קשים מאוד מאוד. הרב מוכר לו את החמץ ששווה למשל מיליון שקלים, בסכום של מיליארד שקלים. הגוי משלם סכום ראשוני של אלף שקלים במעמד הרכישה, ומתחייב לספק עד סוף חג הפסח את יתרת הכסף שישלים את הסכום למיליארד שקלים. בחוזה כתוב במפורש שאם הוא לא יעמוד בתנאי התשלום, הוא מתחייב למכור בחזרה את החמץ ליהודים מיד עם צאת חג הפסח, ומיד במוצאי החג הרב קונה ממנו את כל החמץ בחזרה בשמם של כל השולחים אותו. כך נוצר מצב שבמשך הפסח החמץ היה שייך לגוי, ולאחר החג הוא שוב חוזר להיות שלנו.
מה צריך למכור לגוי?
כל סוג של חמץ שאנחנו רוצים לשמור אותו לאחר הפסח. בין אם מדובר בסוגים שונים של לחם, כמו פתות, בגטים, לחמניות וכדו', בין אם מדובר במאפים או פסטות וכדו'. כמו"כ יש למכור לגוי כל דבר מזון שאינו חתום בחותמת כשרות המעידה כי הוא כשר לפסח. שוקולד למריחה, קטשופ, קופסאות שימורים, אבקת מרק וכל מה שלא כתוב עליו במפורש שהוא כשר לפסח.
אין צורך למכור לגוי חומרי ניקוי או מוצרים חד פעמיים וכדו', אלא רק דברי מאכל או משקאות שיש בהם חמץ.
חשוב לדעת: משקאות אלכוהוליים רבים נחשבים לחמץ, משום שהם מופקים מחיטה, שעורה וכדו'. בכלל זה נכללים גם הבירה, ויסקי, וודקה ועוד. לכן חשוב מאוד להקפיד בפסח על משנה זהירות, ולהיזהר שלא להכניס לפה שום דבר שאין עליו חותמת כשרות המעידה בבירור שהוא אכן כשר לפסח. בקבוקי משקאות אלכוהוליים יש למכור לגוי יחד עם החמץ.
פסח_379369672 (Small)
מתי אפשר לבצע את המכירה?
המכירה עצמה מתבצעת בערב הפסח, י"ד ניסן (השנה יחול ביום שישי ה-22 באפריל) זמן קצר מאוד לפני 'סוף זמן אכילת חמץ', שהשנה יחול בערך בשעה 9:50 בבוקר.
עם זאת, מאחר ואנחנו לא מוכרים את החמץ לגוי, אלא רק ממנים את הרב כשליח לבצע את המכירה בפועל, אנחנו יכולים להקדים את החתימה על החוזה, ולאחר מכן אנחנו מפקידים את החוזה אצל הרב, כדי שישתמש בו למכור את החמץ שלנו רגע לפני סוף זמן אכילת חמץ. בהתאם לכך אפשר לבצע את המכירה שבוע ואפילו שבועיים לפני חג הפסח.

האם צריך לפרט את כל המוצרים שאנחנו מוכרים לגוי בחוזה המכירה?
בעיקרון מספיק לכתוב שאנחנו מוכרים את כל החמץ שברשותנו לגוי, ואין צורך לפרט. עם זאת, נוהגים להדר ולהשתדל לפרט את מוצרי החמץ העיקריים שאנו מוכרים. כמו"כ נהוג לציין היכן אנחנו מתכוונים לרכז את החמץ שעומד למכירה וכך אין צורך לפרט את כל המוצרים. כך למשל אפשר לכתוב: "מוצרי החמץ המונחים במדף העליון של ארון המטבח הימיני", או "החמץ שיהיה בארגז קרטון בפינת המחסן".

מה אני עושה אם אני לא יודע איפה יש רב שמוכר חמץ?
מומלץ לבדוק בבית הכנסת הקרוב לביתך, אפשר לגשת כמה ימים לפני חג הפסח ולשאול את הגבאי או את המתפללים היכן מוכרים חמץ. כמו"כ אפשר למכור את החמץ דרך האינטרנט, האתרים שונים המציעים את השירות הזה של מכירת חמץ לגוי, וגם כאן ברב של האינטרנט. אבל עדיף לגשת לרב, כדי שהוא יוכל גם להדריך אתכם בצורה ברורה כיצד בדיוק יש למלא את הטופס, ועל אילו דברים יש להקפיד בזמן מכירת החמץ כדי שיהיה לה תוקף הלכתי לפי כל הדעות והשיטות.

פסח_251378317 (Small)

להלן טופס המכירה
קרא היטב את הנכתב כאן:

"הנני החתום מטה ממנה (מלשון מנוי) בזה כשלוחי למכירת כל החמץ שברשותי את הרב אליהו שלזינגר רב שכונת גילה ומקור חיים בירושלים
על מנת שימכור את חמצי לנוכרי עד ערב פסח יד' בניסן תשע"ו

 

איך מוכרים חמץ לנוכרי? ולמה צריך למכור את החמץ?

יעקב לוסטיג

 

ימים אחדים לפני חג הפסח אנו מוכרים את החמץ שברשותנו לנוכרי. את המכירה עושים באמצעות רב שאותו אנחנו ממנים כשליח למכור את החמץ שלנו, ואנחנו מסמיכים אותו לעשות את העסקה הזאת בשמנו. לשם כך עלינו לגשת אל הרב, למלא טופס עם פרטים מדויקים ולמנות אותו אחראי למכור אותו את החמץ שלנו.

לפני שנבדוק איך עושים את זה בפועל, ננסה קודם להבין למה בכלל צריך למכור חמץ?

ובכן, איסור חמץ בפסח מורכב משני איסורים שונים הכתובים במפורש בתורה. יש איסור אכילת חמץ, ויש איסור "בל יראה לך חמץ ובל ימצא לך חמץ".

למרות ששני האיסורים הללו נראים לנו די דומים, יש ביניהם הבדל גדול מאוד:

האיסור לאכול חמץ הוא גורף. מערב חג הפסח ועד צאת החג אסור לאכול חמץ. לא משנה אם החמץ הוא שלנו או של גוי או שהוא הפקר שאינו שייך לאיש. חמץ זה חמץ! אסור לאכול חמץ!

האיסור השני שאומר "לא יראה לך חמץ", משמעותו שאסור שיהיה ברשותנו חמץ ששייך לנו. אפילו אם אנחנו לא אוכלים אותו. על כל רגע שהחמץ קיים ברשותו של יהודי בחג הפסח, הוא עובר עליו על איסור חמור מהתורה.

עם זאת, באיסור של "בל יראה ובל ימצא" יש מגבלה מאוד מאוד ברורה: האיסור הוא רק על חמץ שלך! חמץ של יהודים. אם החמץ הוא של גוי, אין איסור בכך שהוא קיים, ואפילו אם הוא מונח אצלך בבית אין בכך שום בעיה.

לכן מוכרים את החמץ לגוי לפני ערב פסח, כדי שכל משך הזמן שבו אסור שהחמץ יהיה ברשותנו הוא יהיה חמץ של גוי, וכך בעצם מותר לנו להשאיר אותו בבית.

עם זאת, חשוב מאוד לסגור את החמץ שמוכרים לגוי בארון סגור או בקרטון סגור ומודבק היטב. אם נשאיר אותו במקום הרגיל שבו הוא נמצא כל השנה, אנחנו עלולים בטעות לאכול ממנו במהלך הפסח, אם נשכח לרגע שעכשיו פסח, והרי לאכול חמץ אסור בכל מקרה, גם אם החמץ הוא של גוי.

 

מה הרעיון של המכירה?

המכירה לגוי היא לא 'תרגיל' כמו שיש שסבורים. זאת מכירה אמתית, שאם הגוי יצליח לעמוד בתנאים שלה, החמץ באמת יהיה שלו ואנחנו לא נוכל להתחרט.

זה עובד ככה: הרב מוכר לגוי את החמץ ששווה למשל מיליון שקלים, בסכום של מיליון שקלים, אבל הגוי משלם סכום ראשוני של אלף שקלים במעמד הרכישה, ומתחייב לספק עד סוף חג הפסח את יתרת הכסף שישלים את הסכום למיליון שקלים. בחוזה כתוב במפורש שאם הוא לא יעמוד בתנאי התשלום, הוא מתחייב למכור בחזרה את החמץ ליהודים מיד עם צאת חג הפסח, ומיד במוצאי החג הרב קונה ממנו את כל החמץ בחזרה בשמם של כל השולחים אותו. כך נוצר מצב שבמשך הפסח החמץ היה שייך לגוי, ולאחר החג הוא שוב חוזר להיות שלנו אם הגוי לא עומד בתנאי התשלום.

 

מה צריך למכור לגוי?

כל סוג של חמץ שאנחנו רוצים לשמור אותו לאחר הפסח. בין אם מדובר בסוגים שונים של לחם, כמו פתות, בגטים, לחמניות וכדו', בין אם מדובר במאפים או פסטות וכדו'. כמו"כ יש למכור לגוי כל דבר מאכל שאינו חתום בחותמת כשרות המעידה כי הוא כשר לפסח. שוקולד למריחה, קטשופ, קופסאות שימורים, אבקת מרק וכל מה שלא כתוב עליו במפורש שהוא כשר לפסח.

אין צורך למכור לגוי חומרי ניקוי או מוצרים חד פעמיים וכדו', אלא רק דברי מאכל או משקאות שיש בהם חמץ.

גם את החמץ הדבוק בכלי החמץ שלא הכשרנו לפסח צריך למכור, ואפילו את החמץ הבלוע בדפנות הסירים, המחבתות והסכו"ם אנו מוכרים, כשלשם כך מוסיפים בחוזה המכירה סעיף הקובע שלמכירה מצטרף גם "החמץ הדבוק בדפנות הכלים".

חשוב לדעת: משקאות אלכוהוליים רבים נחשבים לחמץ, משום שהם מופקים מחיטה, שעורה וכדו'. בכלל זה נכללים גם בירה, ויסקי, וודקה ועוד. לכן חשוב מאוד להקפיד בפסח על משנה זהירות, ולהיזהר שלא להכניס לפה שום דבר שאין עליו חותמת כשרות המעידה בבירור שהוא אכן כשר לפסח. בקבוקי משקאות אלכוהוליים יש למכור לגוי יחד עם החמץ.

מתי אפשר לבצע את המכירה?

המכירה עצמה מתבצעת בערב הפסח, י"ד ניסן (השנה יחול ביום שישי ה-22 באפריל) זמן קצר מאוד לפני 'סוף זמן אכילת חמץ', שהשנה יחול בערך בשעה 9:50 בבוקר.

עם זאת, מאחר ואנחנו לא מוכרים את החמץ לגוי, אלא רק ממנים את הרב כשליח לבצע את המכירה בפועל, אנחנו יכולים להקדים את החתימה על הטופס בו אנו ממנים את הרב כשליח שלנו למכור את החמץ, ולאחר מכן אנחנו מפקידים את הטופס אצל הרב, כדי שישתמש בו למכור את החמץ שלנו רגע לפני סוף זמן אכילת חמץ. בהתאם לכך אפשר לבצע את המכירה שבוע ואפילו שבועיים לפני חג הפסח.

 

האם צריך לפרט את כל המוצרים שאנחנו מוכרים לגוי בחוזה המכירה?

בעיקרון מספיק לכתוב שאנחנו מוכרים את כל החמץ שברשותנו לגוי, ואין צורך לפרט. עם זאת, נוהגים להדר ולהשתדל לפרט את מוצרי החמץ העיקריים שאנו מוכרים. כמו"כ נהוג לציין היכן אנחנו מתכוונים לרכז את החמץ שעומד למכירה וכך אין צורך לפרט את כל המוצרים. כך למשל אפשר לכתוב: "מוצרי החמץ המונחים במדף העליון של ארון המטבח הימיני", או "החמץ שיהיה בארגז קרטון בפינת המחסן".

 

מה אני עושה אם אני לא יודע איפה יש רב שמוכר חמץ?

מומלץ לבדוק בבית הכנסת הקרוב לביתך, אפשר לגשת כמה ימים לפני חג הפסח ולשאול את הגבאי או את המתפללים היכן מוכרים חמץ. כמו"כ אפשר למכור את החמץ דרך האינטרנט, האתרים שונים המציעים את השירות הזה של מכירת חמץ לגוי. אבל עדיף לגשת לרב, כדי שהוא יוכל גם להדריך אתכם בצורה ברורה כיצד בדיוק יש למלא את הטופס, ועל אילו דברים יש להקפיד בזמן מכירת החמץ כדי שיהיה לה תוקף הלכתי לפי כל הדעות והשיטות.

כך נבדוק את הבית מהחמץ לפני פסח!

יעקב לוסטיג

 

פסח מתקרב, ואתו גם מתגבר קצב הניקיונות. אף אחד מאתנו לא רוצה שבבית שלו יישאר חמץ במהלך חג הפסח חלילה וחס. כולם מנקים את הבתים, מנערים את השטיחים, שואבים את האבק ומקרצפים את הלכלוך. ובכל זאת, אחרי כל הניקיונות, עדיין מוטלת עלינו חובה לבדוק את הבית, כדי לוודא שאכן אין בו חמץ.

מתי עושים בדיקת חמץ?

לילה אחד לפני ליל הסדר. השנה נחגוג את ליל הסדר בשישי בערב, אור לט"ו ניסן (22 באפריל). את בדיקת החמץ נעשה בחמישי בערב, אור לי"ד בניסן (21 באפריל).

בדיקת החמץ צריכה להתבצע בלילה, כשהשמים הופכים חשוכים, אבל צריך לבצע אותה בתחילת הלילה, ואסור לאכול ארוחת ערב לפני שמסיימים לבדוק את החמץ.

מי שנוסע להתארח בבית מלון או בבית משפחה אחרת לפני בדיקת חמץ, יבדוק את הבית לפני שהוא יוצא, ואפילו יוצא חודש ימים לפני פסח צריך לעשות בדיקת חמץ, אבל במקרה כזה אפשר גם להשכיר את הבית לגוי מלפני זמן בדיקת חמץ ועד אחרי הפסח, ובכך פוטר בעל הבית את עצמו מחובת הבדיקה. (את השכרת הבית או החדר עושים באמצעות הרב, שעושה זאת במשולב עם מכירת החמץ).

בכל מקרה שההלכה אינה ברורה במאת האחוזים, יש לפנות לרב פוסק הלכות ולהתייעץ אתו. אפשר גם לפנות ל'הרב של האינטרנט' שישמח לענות על השאלות שלכם.

 

מי חייב לבדוק חמץ?

כל יהודי או יהודיה שיש בבעלותם או תחת אחריותם בית, כלי רכב או אפילו רק לוקר בבית הספר בו הוא לומד (אפשר גם למכור לגוי כפי שנבאר בהמשך). גם מי ששוכר בית צריך לבדוק את הבית. כל אחד צריך לבדוק גם את המכונית שלו.

 

איך בודקים את החמץ?

בדיקת החמץ מתבצעת באמצעות נר שעווה (בעל פתילה אחת), ולכן היא צריכה להיעשות דווקא בלילה שבו הנר מאיר טוב יותר בחורים ובסדקים.

עם זאת, כשמחפשים מתחת מיטות, או בארונות עם בגדים וכדו', כדאי להשתמש בפנס חשמלי, ולא בנר. זאת, מהסיבה ששימוש בנר לא יהיה יעיל, כי המחפש יחשוש כל העת שלא לגרום לשרפה, והבדיקה לא תתבצע באופן יסודי.

כך גם כשמבצעים חיפוש במכונית, עדיף להשתמש בפנס חשמלי שאותו אפשר להחזיק גם מתחת לספסל וכדו', ואין חשש שהוא יגרום לשרפה.

הבדיקה צריכה להתבצע במקומות שיש סיכוי סביר שהכניסו בהם חמץ במהלך השנה. אין צורך לבדוק במקומות שלא הגיוני שהגיע אליהם חמץ, כמו המדפים העליונים בארון הבגדים וכדו'. כל מקום שילדים מגיעים אליו, צריך בדיקה כי ילדים לא תמיד יודעים להיזהר שלא להעביר לכלוך וחמץ מהמטבח לשאר חלקי הבית.

 

לפני הבדיקה מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּיעוּר חָמֵץ"

מרגע אמירת הברכה ועד לאחר סיום הבדיקה בכל הבית, אסור לדבר בנושאים אחרים כדי שלא להפסיק בין הברכה לבין קיום המצווה. עם זאת, מותר לדבר בענייני בדיקת החמץ, לבקש מבני הבית שיסייעו למחפש, שידליקו או יכבו את האור וכדו'.

מיד אחרי שמסיים לבדוק את החמץ אומר הבודק את הנוסח הבא: "כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי, דְלָא חֲמִתֵּיהּ, וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ, וּדְלָא יְדַעְנָא לֵיהּ, לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא".

מי שאינו מבין ארמית צריך לומר זאת גם בלשון הקודש: "כל חמץ ומחמצת שיש ברשותי, שלא ראיתיו, ולא ביערתי אותו, ולא ידעתי על קיומו, שיתבטל ויהיה הפקר כמו עפר הארץ".

המשמעות של הביטול היא, שגם אם יש חמץ בבית, אנחנו מבטלים אותו ומפקירים אותו, ולכן לא עברנו על איסור בכך שהוא נשאר בבית במהלך הפסח. עם זאת, אין לסמוך רק על "ביטול החמץ". צריך לבער את החמץ עד כמה שאפשר, והביטול מגיע רק כתוספת וכהשלמה למקרה שלא הצלחנו למצוא את כל החמץ שנמצא ברשותנו.

 

נהוג שבני הבית מטמינים עשר חתיכות של חמץ ברחבי הבית, כדי שמי שבודק את החמץ ימצא אותם, ויקיים בכך את מצוות ביעור חמץ ולא תהיה הברכה שבירך על בדיקת החמץ 'ברכה לבטלה'. מי שנוהג כך צריך לעטוף את חתיכות החמץ היטב בנייר כסף או בנייר עיתון וכדו', כדי שלא יתפזרו פירורים על הרצפה. כמו כן חשוב לרשום היכן מניחים כל אחד מהפירורים, למקרה שהבודק לא ימצא אותם, שלא ייגרם מצב שבו לא נמצא את החמץ והוא יישאר בבית בפסח חלילה.

את החמץ שמצא הבודק במהלך הבדיקה יש להכניס לתוך שקית ולקשור היטב, ולהצניע במקום שבו הוא ימצא את החמץ מיד למחרת בבוקר, כדי שיוכל לקיים את מצוות שריפת חמץ כהלכתה ובזמנה המתאים.

 

חשוב לזכור לבדוק גם את תיבת הדואר, את הארון שיש לכם בעבודה, את המחסן שלכם ואפילו את החצר המשותפת עם השכנים, כדי לוודא שאין שם חמץ.

בנוסף כדאי מאוד למכור את כל החמץ שבבית לגוי באמצעות הרב. 'מכירת חמץ' זאת למקרה שבכל זאת שכחנו מעט חמץ במקום נסתר, וכן בגלל החמץ הדבוק בדפנות הכלים, כמו הסירים והמחבתות.

כמו כן, במקרה שקשה לכם לבדוק במשרד או בלוקר בבית הספר וכדו', אם מדובר במקום שבו אתם לא צפויים להשתמש במשך כל חג הפסח, אפשר למכור את כל המקום לגוי במסגרת 'מכירת חמץ'. כמו"כ אפשר למכור ארונות בתוך הבית ואפילו חדרים שלמים, ובתנאים שהם יהיו סגורים במשך כל הפסח. בכל מקרה שבו יש לכם ספק ואתם לא בטוחים כיצד יש לנהוג, כדאי להתייעץ עם רב פוסק הלכות, שיסייע לכם למצוא פתרון הלכתי בדמות מכירה לגוי וכדו'. אפשר כמובן להפנות את השאלות הללו אל 'הרב של האינטרנט' שישמח לענות לכם על כל שאלה.

מתי ואיך שורפים את החמץ?

לקראת חג הפסח אנו משקיעים זמן רב ומחשבה בקיום מצוות ביעור חמץ, שמשמעותה שלא יהיה בביתנו חמץ במהלך חג הפסח. את קיום המצווה אנחנו מתחילים בניקיון יסודי של כל חלקי הבית בהם עלול להימצא חמץ, בהמשך אנו עוברים למכירת החמץ הנותר לגוי וגם עורכים 'בדיקת חמץ' כדי לוודא שלא נשארו בבית פירורי חמץ שאנחנו לא מודעים לקיומם.

אבל למרות המרדף האינטנסיבי אחרי כל פירור סורר של חמץ, אנחנו עדיין משאירים כמות קטנה של חמץ כדי שיהיה לנו מה לאכול בערב פסח בשעות הבוקר, וכדי שיהיה לנו גם חמץ לשרוף, כדי לקיים את מצוות ביעור חמץ בהידור רב.

אז קודם כל חשוב לדעת שהאיסור לאכול חמץ קיים לא רק מזמן כניסת חג הפסח, אלא כבר בשעות הבוקר של ערב החג – י"ד ניסן שיחול השנה ב-22 באפריל. את החמץ מותר לאכול השנה עד השעה 9:50 בערך. את שריפת החמץ יש לסיים עד השעה 11:15 בערך.

עוד דבר שכדאי מאוד להיזהר בו זה לקנות יום לפני ערב פסח כמות מצומצמת של פיתות שיספיקו לארוחת הבוקר. ארוחת בוקר עם לחם או לחמניה עלולה לגרום לכך שהחמץ יתפורר על הרצפה ותצטרכו שוב לשטוף את כל החדר כדי לוודא שלא נשאר חמץ לפסח חלילה וחס.

  • מתי שורפים חמץ?

אפשר להתחיל לשרוף את החמץ כבר עם אור הבוקר, ויש לדאוג לכך שעד השעה 11:15 הוא כבר יהיה שרוף.

בעיקרון אפשר לבער את החמץ בכל דרך. אפשר לאכול אותו עד תום ולא להשאיר ממנו כלום. אפשר גם לפורר אותו ולזרות אותו ברוח במקום פתוח, אפשר להשליך אותו לים, או לחילופין לזרוק אותו בשירותים ולהדיח אחריו את האסלה.

עם זאת, יש הידור מיוחד בכך שנשרוף את החמץ דווקא באש, ולשם כך מספיק 'כזית של חמץ' – פרוסת לחם אחת, חצי לחמניה, או אפילו חופן של כעכים או בורקסים. את החמץ יש לשרוף במדורה שתהיה קצת גדולה, כדי שהוא יישרף היטב.

אחרי שהחמץ נשרף יש לומר את הנוסח שאמרנו אחרי 'בדיקת חמץ':

"כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי, דְלָא חֲמִתֵּיהּ, וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ, וּדְלָא יְדַעְנָא לֵיהּ, לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא".

מי שאינו מבין ארמית צריך לומר זאת גם בלשון הקודש: "כל חמץ ומחמצת שיש ברשותי, שלא ראיתיו, ולא ביערתי אותו, ולא ידעתי על קיומו, שיתבטל ויהיה הפקר כמו עפר הארץ".

  • חשוב לדעת

אם רוצים לשפוך חומר דליק כמו נפט או טינר לשרפה, כדאי לשפוך אותו לפני שמדליקים את האש משתי סיבות:

  • מדי שנה אנו שומעים על כוויות אנשים שנפגעו במהלך שריפת חמץ וסובלים מכוויות קשות בגלל שפיכת חומרים דליקים לתוך אש בוערת. זה מסוכן מאוד ויש להימנע מכך.
  • אם החומר הדליק ייגע בלחם, הוא מבער אותו באותו הרגע, כי הלחם נפסל לאכילה ושוב אין עליו דין של חמץ. אם כן הפסיד הבעלים של הלחם את ההידור של ביעור החמץ בשריפה, כי הוא ביער את החמץ שלו על ידי שפיכת נפט וכדו'.

אם סיימתם לאכול את כל החמץ ולא נשאר לכם חמץ לשרוף, לא קרה כלום. אומנם הפסדתם את ההידור של ביעור החמץ באש, אבל לא עשיתם בכך שום איסור.

אם נשארה לכם כמות גדולה מדי של חמץ, ואתם לא יכולים להבעיר מדורה גדולה כל כך, אפשר לפסול את החמץ לאכילה ולזרוק אותו למיכל האשפה הציבורי. איך פוסלים אוכל לאכילה בפועל? שופכים עליו אקונומיקה, נפט, או אפילו מרססים אותו עם תרסיס להשמדת נמלים וכדו', ובכך מבטלים אותו ומסירים ממנו את הכינוי "חמץ".

כך תנקו את הבית לפסח

יעקב לוסטיג

 

פסח מתקרב בצעדי ענק, ובלא מעט בתים יהודיים כבר החלו זה מכבר הניקיונות לקראתו. עקרות בית חרוצות שולפות מעמקי המדפים העליונים של הארונות את בגדי הילדים שכבר הפכו קטנים עליהם, וממתינים בסבלנות לילד הבא שיגדל, את המגבות שנותרו מקופלות ועטופות עוד מאז ניתנו במתנה לכבוד חתונת הזוג הצעיר שמאז כבר האפיר והזקין, ואת המסמכים המצהיבים שנותרו זיכרון דומם מסבא שכבר אינו עמנו זה עידן ועידנים.

"אני מנקה לפסח", מסבירה העקרת שידיה כבר הפכו מגוידות מרוב עבודה, ואנחה של סיפוק פורצת מגרונה.

אז בואו ניכנס לפרופורציות הנכונות…

בפסח הבית צריך להיות נקי מחמץ. חשוב וכדאי לשטוף את רצפת הבית ואפילו להבריק את החלונות לכבוד החג, כמו בכל ערב שבת וחג, אבל אם יישאר קצת אבק מעל ארון הקיר בחדר הילדים, אין בכך שום איסור.

מה זה חמץ?

קמח של 'חמשת מיני דגן': חיטה, שעורה, שיפון, שבולת שועל וכוסמין, שבא במגע עם מים ולא נאפה באופן מיידי, מה שגרם לו לתסוס ולהחמיץ.

בכלל זה נכלל כמובן הלחם על כל סוגיו, כמו פיתה, לחמניה, לאפה וכל סוגי הלחם. כמו"כ כל העוגות והעוגיות שמכילות קמח מ'חמשת מיני דגן', ואפילו מאכלים שיש בהם רק 'תערובת חמץ', כלומר הם עשויים בעיקר מחומרים אחרים, אבל יש בהם מעט קמח ומים, כמו מרק עם אטריות, חטיפים שונים שמכילים קמח ועוד.

כל מאכל שעונה להגדרה של חמץ, חייב לצאת מהבית עד ערב פסח. אבל מה שאינו עונה לקטגוריה הזאת ואינו מכיל קמח, אינו חמץ ואין שום איסור שיהיה בבית.

אז זה בהחלט נחמד שמנקים את כל הבית ביסודיות לפני פסח, מנערים את כל הבגדים הישנים מהאבק ומאוורים את מדפי הארונות שבדרך כלל אנחנו בכלל לא נוגעים בהם, אבל אין בכך שום חובה לפני הפסח.

איפה כן חייבים לנקות לפני פסח?

בכל מקום שבו יש סיכוי סביר שמישהו הכניס שם חמץ. אם אתם נוהגים לאכול מידי פעם עוגיות בחדר השינה, יש לנקות היטב מתחת למיטות, מאחורי השידה ובכל מקום שייתכן שחמץ נפל לשם.

כל מקום שבו ילדים מסתובבים נחשב למקום שסביר שהגיע אליו חמץ במשך השנה. הילדים לא תמיד מקפידים להשאיר את החמץ רק במטבח, ולכן יש לנקות במקומות שבהם הם נכנסים ונוגעים.

באופן כללי, רוב האנשים לא מקפידים להתנער היטב כשהם מסיימים לאכול במטבח או בפינת האוכל, ולאחר מכן הם פונים לחדרי הבית האחרים, כשפירורי לחם דבוקים בבגדיהם. לכן כדאי לערוך ניקוי כללי של כל הבית לפני פסח, ולאחר הניקוי להקפיד מאוד לנער את הבגדים בכל פעם כשאנו מסיימים ארוחה שמכילה גם לחם או מיני חמץ אחרים.

צריך לנקות את הרכב לפני פסח, אלא אם כן אתם מסוג האנשים שאצלם ברכב לא מכניסים אוכל בשום פנים ואופן, וכן חשוב לנקות את הילקוטים של הילדים וכדו'.

מתי אפשר להתחיל לנקות לפסח?

בכל זמן נתון. הניקיון לפסח יכול להתבצע מיד אחרי פסח דאשתקד, אבל מטבע הדברים יהיה קשה מאוד לשמור על ניקיון הבית מחמץ כל השנה, ולכן כדאי להתחיל לנקות כחודש לפני פסח או קצת יותר, כדי שנוכל להקפיד על כך שהמקומות הנקיים יישארו נקיים מחמץ עד כניסת החג, למרות שביתר חלקי הבית עדיין אוכלים חמץ.

עד מתי הבית צריך להיות נקי?

הבית צריך להיות נקי מחמץ בליל בדיקת חמץ, שהוא לילה אחד לפני ליל הסדר. עד אז צריך להספיק לנקות את הבית על כל חלקיו. עם זאת, כדאי שהבית יהיה נקי כמה ימים קודם לכן, כדי שבימים האחרונים לפני החג תוכלו להספיק לבשל את סעודות החג, ולהכין את ליל הסדר.

אז יאללה, למה אתם מחכים?!

מכירת חמץ – למי למה ומתי?

 

משה ויטמן

למה מוכרים חמץ?

בחג הפסח, חג הגאולה ממצרים, ציוותה אותנו התורה לזכור את יציאת מצרים ואת הנסים הגדולים שנעשו באותו מאורע, בכך שנאכל "מצה" ונמנע מ"חמץ", לזכר אבותינו שבעת יציאת מצרים, לא הספיק בצקם להחמיץ והם אכלו אותו כמצה. התורה לא הסתפקה באיסור רק על אכילת החמץ, אלא אסרה גם את החזקתו ברשותנו – בבית, בעבודה, ברכב ובכל מקום השייך לנו. איסור זה מכונה "בל ייראה ובל יימצא" ונלמד מהפסוק "לא ייראה לך חמץ ולא יימצא לך שאור בכל גבולך". לאור זאת, חלה חובה על כל אחת ואחד מאיתנו לסלק מרשותו את החמץ לפני הפסח, כדי שבהגיע חג הפסח לא יימצא ברשותו שום דבר חמץ.האפשרויות העומדות בפנינו הן שתיים: האחת, לשרוף את החמץ – פעולה המכונה "ביעור חמץ" והשנייה, למכור את החמץ לגוי שאינו מצווה על החזקת החמץ. יודגש, כי חמץ שהוחזק ברשותו של יהודי במהלך הפסח ולא נמכר או נשרף, אסור בשימוש כל שהוא גם לאחר חג הפסח, לכן גם בעבור חג הפסח עלינו לשים לב כי אנו רוכשים או מקבלים דברי מאכל שנמכרו כהלכה.

מה זו בעצם מכירת חמץ?

מכירת חמץ, אפוא, נועדה לפתור את איסור החזקת החמץ ברשותנו במהלך הפסח, על ידי מכירתו מבעוד מועד לגוי. במעשה המכירה, אנו מוכרים לגוי כל שהוא את כל דברי מאכל החמץ הקיימים ברשותינו, לרבות כלים שהשתמשו בהם לבישול ואכילת חמץ והם מוגדרים על פי ההלכה כבלועים מחמץ ואסורים לשימוש בפסח, בעד תמורה כספית. בכדי שהחמץ אכן יהיה מכור, עליו להיות מרוכז במקום מוגדר ומסומן ואל לנו להשתמש במקום זה במהלך הפסח. לאחר ביצוע המכירה, החמץ בעצם שייך לגוי ולכן אין בהמשך החזקתו ברשותנו בעיה כל שהיא, משום שהאיסור נאמר דוקא על חמץ השייך לנו.

מה צריך למכור?

כאמור, עלינו להוציא מרשותינו את כל החמץ ולכן יש צורך למכור את כל דברי המאכל החמציים, בין אלו העשויים מחמשת מיני דגן והם חמץ בעין ובין תערובות חמץ, כלומר, דברי מאכל שונים שמעורבים בהם רכיבי חמץ ואפילו כלים שהתבשל בהם או נאכל בהם חמץ, משום טעם החמץ הבלוע בהם. חשוב: עלינו למכור את כל החמץ השייך לנו ואין הבדל במיקומו- אם הוא בבית, במשרד, ברכב או בכל מקום אחר.

למי מוכרים את החמץ?

את החמץ עלינו למכור כמובן לגוי שאינו מצווה על החזקת חמץ. בימינו נהוג ומקובל שכל בעל בית פונה אל הרב שבמקומו ומייפה את כוחו למכור עבורו את החמץ. הרב ימכור במרוכז לגוי אחד את החמץ של כולם ויוודא שאכן המכירה נעשית כהלכה.

מתי מוכרים את החמץ?

את החמץ יש למכור קודם לחג הפסח כדי שבהגיע חג הפסח כבר לא יהיה קיים ברשותינו חמץ ולכן יש לעשות זאת במהלך הימים שלפני החג.הרב מוכר את החמץ לגוי רק בערב פסח ממש ובכך מתאפשר לנו להספיק ולקיים קודם לכן בדיקת ושריפת חמץ בזמנן.

איך מקבלים אותו בחזרה?

אם קראת את הנאמר עד עתה, בודאי את שואל את עצמך: האם אכן כל החמץ עובר להיות של הגוי? התשובה היא: כן ולא. במהלך הפסח החמץ שייך לגוי אך עם סיומו חוזר החמץ לרשותו של היהודי ואינו עובר לרשות הגוי. כיצד? במעמד מכירת החמץ מסוכם בין הרב לבין הגוי כי בעת המכירה ישלם הגוי תמורה בתור דמי קדימה על החמץ ובכך חלה המכירה והחמץ נעשה שלו. אך עם זאת, מסוכם ביניהם, כי הגוי ישלם עד סיום החג את כל שווי החמץ שנמכר לו ובאם לא יעשה זאת החמץ יוחזר ליהודי ודמי הקדימה יוחזרו לגוי, מכיון שהגוי לא יעמוד בזה ולא ישלם את כל שווי החמץ, נוצר המצב כי מיד בסיום החג החמץ חוזר לרשות היהודי והמכירה מתבטלת.

איזה חמץ נכלל במכירה?

במכירת חמץ נכלל כל דברי החמץ הנמצאים במקומות סגורים ומסומנים כמכורים. לכן, חשוב לרכז מראש את החמץ בארון או במגירה מסויימת ולסמן אותו. קיימת כמובן גם האפשרות למכור באופן כללי את כל הבית או כל המטבח, אלא שבאופן כזה נצטרך אכן לעזוב את הבית למהלך החג.

היכן אפשר לבצע את המכירה?

את מכירת החמץ ניתן לבצע במשרדי הרבנות או במשרדי ובתי הרבנים השונים שבכל עיר ועיר ובכל שכונה ושכונה.

רשימת תרופות כשרות לפסח

רשימת תרופות כשרות לפסח
ברשימת התרופות המוצגת של הבד"ץ העדה החרדית, נבדקה רק כשרות לפסח (ללא חמץ). כשרות לכל השנה לא נבדקה ברשימות האלו.
תרופות שלא צריכות הכשר לפסח: זריקות, משחות לעור, פתילות, משאפים, חוקן, מדבקות לעור, טיפות עיניים/אזניים, סוגי יוד.
אין להפסיק תרופה כרונית ללא אישור הרופא המטפל ובהתייעצות עם הרב.
תרופות אשר מצילות חיים, יש להמשיך לקחתם בכל מקרה.
  

כל השאלות כל התשובות לקראת חג הפסח

בדיקת חמץ

  • כשאני בודק את החמץ בבית ובמכונית, מה צריך לבדוק קודם?

צריך להתחיל את הבדיקה מהבית, ומיד לאחר מכן לעבור לבדוק במכונית. הבדיקה צריכה להיעשות ברצף אחד, ויש להיזהר שלא לדבר באמצע על נושאים שאינם קשורים באופן ישיר לבדיקת החמץ, עד לאחר הבדיקה. את הבדיקה המכונית כדאי לעשות באמצעות פנס חשמלי, כי בדיקה עם נר לא תהיה יסודית, בגלל החשש שהוא יטפטף שעווה על המכונית, או יגרום לשריפה.

  • יש לי ארון שאין לי שום צורך לפתוח אותו בפסח, אני יכול לסגור אותו ולהסתמך על כך שאני מוכר את כל החמץ לגוי?

בהחלט. כדאי ומומלץ לסמן על הארון שהוא מכור לגוי, ואין לפתוח אותו במהלך חג הפסח.

  • ומה לגבי ארון שאני יודע שאין בו חמץ, כמו ארון בגדים או מסמכים, שאין סיכוי שהכניסו לשם חמץ?

מקום שאתה יודע בוודאות שאין בו חמץ, אינו צריך בדיקה ולא צריך למכור אותו לגוי. אבל, חשוב לזכור שכל מקום שנמצא בהישג ידם של ילדים שהמתגוררים בבית, צריך לבדוק אותו כי אולי הם הכניסו לשם חמץ. כמו"כ מקומות שנהוג לקחת או להניח בהם חפצים במהלך הארוחה, כמו ארון עם מגבות, מזווה עם בקבוקי יין וכדו', צריך לבדוק אותם כי אולי יש שם חמץ.

  • אם אני מתכוון לשהות במשך כל חג הפסח בבית מלון או אצל קרובי משפחה, אני צריך לנקות את הבית שלי לפסח, או שאין צורך?

אפשר למכור את כל החמץ שבבית במסגרת 'מכירת חמץ', ולא להיכנס לבית במשך כל חג הפסח.

  • מותר למכור לגוי כל סוג של חמץ, אפילו פסטה ועוגיות?

כן. אפשר למכור כל סוג של חמץ לגוי, אבל חשוב שהמכירה תתבצע באמצעות רב מוסמך שיודע לבצע את המכירה בתנאים שדורשת ההלכה כדי שלמכירה יהיה תוקף ממשי, והחמץ באמת לא יהיה שלך במהלך חג הפסח.

  • מותר לבדוק את החמץ לאור החשמל, או שחייבים דווקא עם נר שעווה?

צריך לבצע את הבדיקה באמצעות נר, אבל במקומות שבהם יש חשש לשריפה, צריך להשתמש בפנס. מי שאין לו נר ואינו מצליח למצוא נר לבדיקת החמץ, יבדוק את הבית כולו עם פנס. בכל מקרה אי אפשר להסתמך על התאורה הרגילה של החדר, כי היא לא חודרת לחורים ולסדקים, ולשם כך יש צורך דווקא בנר או בפנס כאמור.

לחיצת-יד-סגירת-עסק-390061360-[Converted]

מכירת חמץ

  • אפשר לעשות את מכירת החמץ דרך אתר 'הרב של האינטרנט' או דרך אתרי אינטרנט אחרים?

מכירת חמץ שנעשתה דרך אתר אינטרנט כשרה לכל הדעות, ואפשר לסמוך עליה. עם זאת, יש להקפיד שהמכירה תתבצע דרך אתר רציני, שאפשר לסמוך על כך שהוא מבצע את המכירה בהתאם לדרישות ההלכה, כך שהחמץ שברשותכם באמת יהיה מכור לגוי במהלך חג הפסח.

למרות האמור לעיל, כדאי מאוד לגשת פיזית לרב ולבצע את המכירה דרכו, כי הרב יוכל לכוון אתכם, וגם להדריך אתכם לגבי המכירה עצמה ולגבי ההתנהלות במהלך הפסח בכל הקשור לחמץ שנמכר לגוי.

  • הנחתי בקבוקים עם משקאות חריפים במגירה, מתוך כוונה למכור אותם לגוי, אבל בפועל שכחתי לציין זאת במכירה עצמה. מותר להשתמש במשקאות הללו אחרי פסח? או שצריך לשפוך אותם?

זה תלוי בנוסח הכתוב בכתב המינוי שנתת לרב, או שמילאתי דרך אתר האינטרנט. אם המינוי היה למכור את כל החמץ שברשותך, מותר להשתמש במשקאות הללו אחרי פסח, כי הם נמכרו לגוי. אבל אם בחוזה כתוב במפורש שהמכירה חלב על על החמץ שבמטבח, או רק החמץ שבמחסן, או רק החמת שמסומן עליו שהוא מכור לגוי, הבקבוקים הללו לא מכורים אם הם לא עומדים בהגדרות הללו.

  • מה עושים אם שכחתי בכלל למכור את החמץ לגוי לפני פסח ואני נזכר באמצע החג?

יש לבער את החמץ באופן מיידי. אם מדובר במשקאות נוזליים, אפשר לשפוך אותם לשירותים או על הרצפה מחוץ לבית, ואם מדובר במאכל חמץ כמו עוגיות או לחם וכדו', צריך לשרוף את החמץ בחול המועד.

אם גילית את החמץ שלא נמכר לגוי במהלך החג או השבת, שאסור להבעיר אש כדי לשרוף את החמץ, צריך לסגור את המגירה שבה מונח החמץ, או את הארון שבו הוא מונח, ובמוצאי החג או השבת לשרוף אותו בהקדם. במידה ומצאת חמץ שמונח במקום גלוי, כמו פרוסת לחם שמונחת על רצפת הבית, יש לכסותה בקערה או בכלי אחר, ובמוצאי החג הוא השבת למהר ולשרוף אותה.

  • יש לי מזון לכלבים שלא כתוב עליו שהוא כשר לפסח. צריך למכור אותו לגוי?

כן. מזון לכלבים מכיל בדרך כלל חמץ, אלא אם כן כתוב עליו במפורש שהוא כשר לפסח. בשל כך יש להקפיד למכור אותו לגוי, ובוודאי שאסור לתת לכלב לאכול חמץ במהלך הפסח, כי האיסור הוא לא רק לאכול חמץ, אלא גם ליהנות מחמץ, וכשהכלב שלך אוכל חמץ, אתה נהנה מכך שאתה לא צריך לתת לו מזון אחר.

הגעלת-כלים-פסח-99512369

הכשרת כלים

  • בערב פסח הכשרתי את המטבח, ושפכתי מים רותחים על השיש כדי להכשיר אותו. אחר כך ציפיתי אותו ברדיד אלומיניום, וכעת הציפוי הזה מאוד מפריע לי. מותר להוריד אותו?

זה תלוי. אם השיש עשוי מאבן קיסר וכדו', אסור להשתמש בו בפסח בלי כיסוי, ולכן אם אתה רוצה אפשר להחליף את הכיסוי במהלך הפסח, אבל לא להשתמש בשיש בלי כיסוי.

אם מדובר במשטח שיש רגיל וסטנדרטי, אפשר להקל להשתמש בו בלי כיסוי, אבל עדיף להשאיר את הכיסוי או להחליפו בחדש, אם הדבר אפשרי.

  • הכנתי את מדיח הכלים להכשרה, חיכיתי 24 שעות כמו שלימוד אותי שצריך לעשות, אבל שכחתי להפעיל אותו לאחר מכן על החום הכי גבוה עם הרשתות כנדרש. מותר לי לעשות את זה בחול המועד פסח? או שאפשר להכשיר אותו רק לפני פסח

דעת פוסקי ההלכה הספרדים, והמנהג הרווח בקרב בני עדות המזרח הוא שאפשר להכשיר את מדיח הכלים גם במהלך הפסח במקרה כמו שתיארת. עם זאת, האשכנזים נמנעו מהכשרת כלים במהלך הפסח עצמו, וגם לגבי מדיח הכלים אין לבצע את ההכשרה במהלך הפסח לפי מנהג האשכנזים.

  • אני רוצה להכשיר את גביע הקידוש שלי לפסח, באמצעות 'הגעלה' – הטבלתו בתוך סיר עם מים רותחים. אני צריך לעשות זאת בסיר של חמץ או בסיר שכבר הוכשר לפסח?

אם אתה רוצה להכשיר בסיר של חמץ, אתה יכול לעשות זאת אבל צריך קודם למלא את הסיר עד גדותיו ולהרתיח, כדי שהמים הרותחים יגלשו וכך בעצם אתה 'מגעיל' את הסיר עצמו לפני שאתה מגעיל בו את הגביע של הקידוש.

אפשר גם להגעיל את הגביע בסיר שכבר הוכשר לפסח, אבל אז תצטרך להכשיר את הסיר שוב אחרי הגעלת הגביע, על ידי מילוי הסיר עד גדותיו כדי שיבעבעו המים ויגלשו מעל דפנות הסיר ושוב הוא יוכשר לפסח. עם זאת, אם שכחת להכשיר את הסיר שוב אחרי שהגעלת בו את הגביע, אם מדובר בסיר ענק שתכולתו היא פי 60 מגודלו של הגביע, אפשר להכשיר בו את הגביע גם לפני שהכשרת את הסיר עצמו לפסח.

  • יש לי פלטה חשמלית לשבת, שאני מחמם עליה מאכלי חמץ, ולפעמים גם מניח עליה חלות ולחם במהלך שבתות השנה. איך אני יכול להכשיר אותה לשימוש בפסח?

הדרך המעשית הקלה ביותר היא לנקות את הפלטה היטב ולהדליק אותה למשך כשעה. לאחר מכן לצפות בנייר כסף עבה (100-150 מיקרון), או במספר שכבות של נייר כסף רגיל, ולהשתמש בה בפסח. אם אתם רוצים להכשיר אותה לשימוש בפסח גם בלא ציפוי עבה, מדובר בתהליך מעט מורכב יותר: יש להדליק את הפלטה עד שתתחמם היטב ולאחר מכן לשפוך עליה מים רותחים מהקומקום ובעוד המים רותחים, להעביר על פני כל המשטח העליון של הפלטה הרטובה אבן לוהטת, או מגהץ רותח (אחרי שניתקתם אותו מהחשמל). יש להקפיד על ייבוש מוחלט של מכשירי החשמל לפני שחוזרים להשתמש בהם שוב.

  • איך מכשירים כוסות לפסח?

לפי מנהג הספרדים מספיק לשטוף את הכוסות בשטיפה יסודית מאוד ובכך הן כבר כשרות לשימוש בפסח, אבל ראוי להחמיר ולשפוך עליהן מים רותחים מקומקום.

האשכנזים מחמירים יותר, ונוהגים שרק כלי זכוכית שלא השתמשו בהם להגשת מאכלים או משקאות חמים, אפשר לשטוף ולהכשיר כך לפסח. אבל כלי זכוכית שהשתמשו בהם עם משקה חם או מאכל חם בחמץ, לא משתמשים בהם בפסח בכלל. עם זאת, כשאין ברירה אחרת, ואין לכם אפשרות לקנות כוסות מיוחדים לפסח, אפשר להכשיר את הכוסות על ידי 'הגעלה' – טבילתן בתוך דוד עם מים רותחים ומבעבעים, או לחלופין לשטוף היטב ולהשרות אותן במים במשך שלוש יממות רצופות.