מה קרה לפורים שהוא הפך למשולש?

מה קרה לפורים שהוא הפך משולש?

יעקב א. לוסטיגמן

 

פורים השנה תשפ"א (2021) הוא פורים מיוחד במינו, כי השנה הוא משולש,

כלומר מתפרס על פני שלושה ימים. מה זה אומר? אז בואו נתחיל.

אז ככה: בכל רחבי העולם חוגגים את יום הפורים ביום ה-14 של חודש אדר,

כלומר בי"ג אדר בלילה, אור לי"ד אדר, שומעים את קריאת המגילה בבית הכנסת,

ולמחרת בי"ד אדר אנחנו צריכים לקיים ארבע מצוות של פורים, המכונות בקצרה

'ארבעת הממים': מקרא מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, משתה ושמחה.

חוץ מכל זה, ביום הפורים, אנחנו גם מוסיפים את תפילת 'על הניסים' בתפילות מנחה,

ערבית שחרית ומנחה. וכן כשאומרים ברכת המזון אנחנו מוסיפים גם את תפילת 'על הניסים'.

עד כאן, הכל רגיל. גם השנה, שנת תשפ"א, בכל העולם יחגגו את הפורים ביום י"ד אדר,

שיחול ב-25 בפברואר בערב, ובמהלך ה-26 בפברואר, שיוצא השנה ביום שישי.

כשתיכנס השבת, נגמר הפורים!

אבל שימו לב, מצוות הפורים היא מצווה מאוד מיוחדת, כי היא מתחלקת בין ערים 'רגילות'

לערים שהיו מוקפות חומה כשבני ישראל נכנסו לארץ ישראל, יחד עם יהושע בן נון,

שהיה תלמידו של משה רבינו, והנהיג את עם ישראל אחרי שמשה רבינו נפטר.

לא ניכנס עכשיו במסגרת זו, להסבר איך קשור פורים ליהושע בן נון, ומדוע דווקא

ערים המוקפות חומה מימות יהושע חוגגות את הפורים במועד שונה. הפעם נדבר

רק על החלק הטכני והמעשי.

אז מה השתנה השנה?

 

זהו! השינוי הוא רק בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון. העיר הבולטת ביותר

היא ירושלים, ויש עוד ערים שבהן נוהגים לשמור את היום השני של פורים, או שנוהגים

את שני ימי הפורים מספק, כי אנחנו לא יודעים אם זאת עיר שנחשבת למוקפת חומה או לא.

כמו למשל בטבריה, בצפת, בעכו ועוד. להם, לירושלמים יש בעיה רצינית, כי פורים שלהם

נחגג ביום ה-15 של חודש אדר, שהשנה יוצא בשבת.

אז איך חוגגים פורים בשבת?

לא חוגגים!

כן כן, כמו שקראתם, לא חוגגים פורים בשבת.

בעצם, יום הפורים מתחלק לשלושה ימים, כשבכל יום משלושת הימים הללו מקיימים

חלק אחר ממצות הפורים. ביום חמישי בלילה וביום שישי בבוקר קוראים את המגילה

בבתי הכנסת בירושלים ובערים המוקפות חומה כמו בכל מקום אחר בעולם, אבל בזמן

שבמקומות אחרים יוצאים אחרי קריאת המגילה לסעוד את סעודת הפורים ולשלוח מנות

איש לרעהו, בירושלים לא נוהגים כך. המצווה היחידה שכן מקיימים ביום שישי חוץ מקריאת

המגילה, היא מצוות 'מתנות לאביונים' – כל אחד צריך לתת שתי מתנות כספיות, לשני אביונים

שונים, בערך חמישה או עשרה שקלים לכל עני, ומי שרוצה להדר יכול לתת גם סכומים גדולים

יותר ותבוא עליו ברכה, כי עיקר מצוות הפורים היא מצוות מתנות לאביונים.

ומה עוד? כלום…

מי שרוצה להדר, יכול להרבות מעט בסעודה ביום זה, ותבוא עליו ברכה, אבל אין חובה לעשות זאת.

בשבת אומרים את תפילת 'על הניסים' בתפילות העמידה, וגם בברכת המזון.

יש שנוהגים להוסיף בשבת תבשיל מיוחד לכבוד פורים, אבל אין חובה לעשות זאת,

ובעצם המצווה היחידה בשבת הקשורה לפורים היא להוסיף את 'על הניסים' לתפילות

ולברכת המזון. ביום ראשון, לא קוראים במגילה, אין חובה לתת מתנות לאביונים,

וגם לא אומרים את תפילת 'על הניסים'.

מה כן עושים ביום ראשון?

שני דברים עושים ביום ראשון, משלוח מנות ומשתה ושמחה.

במצוות משלוח מנות אנחנו שולחים משלוח מנות כמו בכל שנה, כדי להרבות אהבה

ואחווה בין איש לרעהו,  ובנוסף משתה ושמחה- סעודת פורים. נוטלים ידיים ויושבים

לסעודה דשינה, עם דגים ובשר וכמובן לא לשכוח לשתות יין, מי שרוצה לשתות קצת

יותר מהרגלו יכול ומי שרוצה לשתות קצת הרבה יותר מהרגלו גם יכול… אבל חשוב

להיזהר שלא להגיע למצב של סכנה מתוך שכרות חלילה וחס, לא לנהוג ברכב לאחר

שתיית יין או משקאות משכרים אחרים, וגם לא להתפרע ולגרום לנזקים גופניים, כספיים

או נפשיים לאנשים אחרים. כי התורה הקדושה 'דרכיה דרכי נועם', והיא ניתנה כדי שנשמח

בה ונקיים אותה בשמחה ובנחת, ולא להזיק ולפגוע באחרים חלילה וחלילה.

שיהיה לכולנו פורים כשר שמח!

משולש

מגילת אסתר ב-60 שניות

מגילת אסתר ב-60 שניות

 

פרק ראשון – ובו יסופר על משתה אחשוורוש.

  1. מסיבה ראוותנית, שנמשכת ששה חודשים רצופים(!) חותמת את השנה השלישית למלכותו של אחשוורוש, מלך פרס.
  2. המלכה ושתי מסרבת להיענות לבקשת המלך, להופיע במסיבה ולהציג את יופייה לראווה, בפני הנאספים.
  3. יועצי המלך ממליצים לו להחליף את ושתי במלכה אחרת.

פרק שני – ובו יסופר, כיצד אסתר הנערה, הופכת למלכה.

  1. שליחים יוצאים בהולים, אל כל רחבי האימפריה הפרסית, לאתר מועמדות יפות, שיתחרו על ליבו של המלך.
  2. נערה יהודיה ושמה אסתר, אחייניתו של מרדכי, נלקחת אל בירת פרס, כאחת מן המועמדות.
  3. מרדכי מדריך את אסתר להסתיר את מוצאה היהודי.
  4. אסתר נבחרת מבין כל המועמדות והיא מוכתרת למלכה.
  5. מרדכי שומע על מזימה להרוג את המלך. הוא מדווח לאסתר, שמספרת על כך למלך ומתכנני ההתנקשות מתגלים ונתלים.

פרק שלישי – ובו יתואר, מהלך עלייתו של המן הרשע.

  1. אחשוורוש ממנה את המן להיות ראש השרים – המשנה למלך. כולם "מכרכרים" סביבו ומשתחווים לו ביראת כבוד.
  2. מרדכי מסרב בעקשנות להשתחוות להמן.
  3. המן כועס ונשבע להתנקם ולהרוג את כל היהודים בפרס.
  4. המן משכנע את אחשוורוש להשמיד את כל היהודים.
  5. צו הרג מלכותי מופץ ברחבי פרס. י"ג באדר הוא תאריך היעד, להשמדת היהודים ולביזת רכושם.

פרק רביעי – ובו מתבררת, משימתה הגורלית של אסתר.

  1. מרדכי קורע את בגדיו ולובש על גופו שק ואפר, כסימן לאבל ציבורי.
  2. מרדכי שולח העתק של הצו המלכותי לאסתר ומבקש ממנה להשתדל אצל המלך.
  3. אסתר עונה לו, כי כל מי שניגש אל המלך ללא הזמנה, מסתכן במוות.
  4. מרדכי משיב, שאין לה כל ברירה.
  5. אסתר פונה אל מרדכי, שיבקש מבני עמה, לצום ולהתפלל להצלחתה, במשך שלושה ימים, בטרם תיגש אל המלך.

פרק חמישי – ובו נלמד, על האסטרטגיה של אסתר וכעסו של המן.

  1. המלך אחשוורוש מקבל את אסתר בסבר פנים יפות ומבטיח למלא את משאלותיה.
  2. בקשתה של אסתר: לערוך משתה פרטי למלך ולהמן.
  3. לאחר המשתה, המן שוב פוגש במרדכי, אשר אינו משתחווה לו.
  4. לאחר שזרש – אשתו של המן – מציעה שיתלו את מרדכי, המן יוצא ומכין את הגרדום.

פרק ששי – ובו יסופר, על ראשיתו של המהפך.

  1. המלך סובל מנדודי שינה ומבקש את ספר הזיכרונות המלכותי.
  2. המלך קורא לראשונה, על ניסיון ההתנקשות שנמנע בזכות מרדכי ועל כך שמרדכי לא זכה בשום תגמול.
  3. באותו לילה בדיוק, המן בא אל המלך על מנת לבקש ממנו לתלות את מרדכי.
  4. לפני שהמן מספיק לדבר, הקערה מתהפכת על פיה והמלך מצווה עליו להלביש את מרדכי בבגדי מלכות, להושיבו על סוס המלך ולהובילו ברחובות שושן הבירה.

פרק שביעי – ובו יסופר איך מתהפך הגלגל.

  1. במשתה השני שעורכת אסתר, היא מגלה את דבר יהדותה ומצהירה שהיא עצמה ועמה כולו, עומדים להירצח.
  2. היא מצביעה על המן כעל "המוח" שמאחורי תכנית ההשמדה.
  3. המלך כועס ותולה את המן על אותו גרדום שהכין עבור מרדכי.

פרק שמיני – ובו יתואר המהפך המושלם.

  1. מרדכי ממונה כמשנה למלך במקום המן.
  2. צו מלכותי נוסף נשלח ומתיר ליהודים בכל מקום, להלחם ולהרוג את כל מי שינסה לפגוע בהם.

פרק תשיעי – ובו יסופר על ימי הפורים.

  1. בי"ג באדר, היום שיועד להשמדת העם היהודי, נחגג ניצחון גדול על אויביהם.
  2. עשרת בניו של המן נתלים.
  3. הימים י"ד וט"ו באדר, נקבעים לחגיגת נס ההצלה. אלו הם ימי הפורים.
  4. מרדכי קובע את מנהגי הפורים – סעודה חגיגית, משלוחי מנות ומתנות לאביונים.

פרק עשירי – ובו נתוודע לשלטונו של מרדכי.

  1. פרס פורחת כשמרדכי בשלטון.
  2. תקופת כהונתו והשפעתו של מרדכי על ההיסטוריה הפרסית, מונצחים בספר דברי הימים של המלך.

[מאתר: אש התורה]

מגילת אסתר

אחי, פורים עשית? קריאת המגילה שמעת?

אחי, פורים עשית? קריאת המגילה שמעת?

 

חג פורים, חג פורים, חג גדול ליהודים. מסכות? רעשנים? אלו הם הדברים

הקטנים והפחות חשובים.

אז מה כן חשוב בפורים?

ארבע מצוות עלינו לקיים ביום זה: קריאת מגילה, מתנות לאביונים, משלוח

מנות ומשתה ושמחה.

הפעם נתמקד דווקא בקריאת המגילה, ונרחיב מעט בפרטי המצווה הזאת, כדי

שנוכל לקיים אותה כהלכתה.

מי חייב לשמוע את קריאת המגילה?

גברים ונשים כאחד. החיוב מוטל על כולנו בשווה, בנים חייבים מגיל 13

ובנות מגיל 12, כמו בכל המצוות האחרות.

עם זאת, ראוי להרגיל גם את הילדים היותר קטנים לשמוע את קריאת המגילה,

כדי לחנך אותם לקיום המצוות.

מתי קוראים את מגילת אסתר?

פעמיים. פעם אחת בליל הפורים, ופעם נוספת ביום הפורים.

איך ואיפה צריך לשמוע את קריאת המגילה?

מומלץ מאוד להגיע לבית הכנסת, ולשמוע את קריאת המגילה יחד עם הציבור.

זאת משתי סיבות: קודם כל יש הידור מצווה מיוחד בשמיעת המגילה יחד עם

הציבור כי נאמר "ברוב עם הדרת מלך", ואנחנו רוצים למקסם את הרושם של

קריאת המגילה על ידי שמיעתה יחד עם הציבור.

בנוסף, בקריאת המגילה יש הלכות רבות, וצריך לקרוא מתוך מגילה כשרה

מבלי לטעות בקריאה. לפעמים טעות בביטוי המילים בצורה הנכונה, עלולה לגרום

לכך שהשומעים לא יצאו ידי חובה, ולכן מומלץ מאוד לשמוע את הקריאה דווקא מפיו

של שליח הציבור בבית הכנסת, שהתכונן היטב לקראת המעמד המיוחד הזה, והציבור

כולו עוקב אחריו ומתקן אותו במקרה שהוא טועה.

מי שאינו יכול להגיע לבית הכנסת, יכול לקרוא את המגילה בביתו, ובתנאי שיקרא אותה

כראוי, מבלי לטעות בקריאתה. כדאי מאוד לבקש מבני הבית שיקשיבו לקריאה ויעיינו

בתוך ספר בו מודפסת המגילה עם הניקוד, כדי שאלו יתקנו אותו במקרה שהוא טועה.

חובה לשמוע את המגילה ממי שקורא אותה ממגילה כשרה, או לחלופין לקרוא

באופן עצמאי ממגילה כשרה. מי שקורא מתוך ספר מודפס או ממגילה פסולה –

אינו יוצא ידי חובתו.  כמו כן, יש לשמוע את הקריאה באופן בלתי אמצעי ממי שקורא

אותה מתוך מגילה כשרה. האזנה לקריאת המגילה דרך הרדיו או הטלפון, אינה נחשבת

על פי ההלכה לשמיעת קריאת המגילה, ומי שהאזין כך לקריאה, אינו יוצא ידי חובתו.

אפשר לשבת או לעמוד כששומעים את קריאת המגילה. רק שליח הציבור בבית הכנסת

צריך לעמוד כשהוא קורא, מפני כבוד הציבור.

אילו ברכות מברכים לפני קריאת המגילה?

מברכים שלוש ברכות. מי שקורא את המגילה הוא זה שגם מברך את הברכות,

והקהל עונה 'אמן' ויוצא ידי חובה בשמיעת הברכות. מי שקורא את המגילה בביתו

באופן עצמאי, צריך לברך בעצמו את שלושת הברכות.

ואלו הן הברכות שמברכים לפני קריאת המגילה:

בָּרוּךְ אַתָּה אדוני אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִקְרָא מְגִלָּה.

בָּרוּךְ אַתָּה אדוני אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

בָּרוּךְ אַתָּה אדוני אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

כששומעים, או מברכים את הברכות ביום הפורים, אנחנו מתכוונים בשמיעת ברכת

'שהחיינו', לברך גם על הזכות שנפלה בחלקנו לקיים את מצוות הפורים הנוספות:

משלוח מנות, מתנות לאביונים ומשתה ושמחה.

מה עוד צריך לדעת לפני שאנחנו ניגשים לשמוע את קריאת המגילה?

כדי לצאת ידי חובת קריאת המגילה, אנחנו צריכים להקשיב לקריאתה מתחילתה

ועד סופה, מבלי להפסיק באמצע בדיבור. יש לכבות את הטלפון ולהכין מראש את הילדים

שידעו שבזמן קריאת המגילה לא מדברים, אפילו לא בעניינים דחופים, ומי שמדבר יצטרך

לאחר מכן לשמוע שוב את המגילה מתחילתה. אם איבדתם ריכוז לרגע, ולא הקשבתם למה

ששליח הציבור קורא, עדיין לא מאוחר. אפשר להשלים פסוקים בעל פה, אם שמעתם את

הקריאה של תחילת המגילה וסופה מאת שליח הציבור הקורא מתוך מגילה כשרה. אתם

יכולים לעיין בספר שלפניכם ולהשלים את החסר, עד שתדביקו את הפער ותגיעו למקום בו

קורא שליח הציבור. עם זאת, ההלכה הזאת נאמרה רק אם שמעתם את רוב המגילה מתוך

הקלף, ורק מיעוט מהמגילה נאלצתם להשלים בעל פה.

מתי מפוצצים חזיזים?

אף פעם! זה מסוכן.

נוהגים 'להכות את המן' בזמן קריאת המגילה, בכל פעם ששליח הציבור מזכיר את

שמו של המן הרשע. זהו מנהג ישן ומקובל בקהילות רבות, אך בשנים האחרונות הוא

התפתח לכיוונים לא רצויים והפך ל'פסטיבל של פיצוצים'. שימו לב, משחקים מסוכנים

אינם רצויים לא בבית הכנסת ולא בשום מקום, וכדאי להרחיק את הילדים מהם. אפשר

להכות את המן באקדח קפצונים בטיחותי שאינו מסוכן, אם לאנשים בבית הכנסת אין

התנגדות לכך. אפשר גם להסתפק בהכאה עם הרגל על הרצפה, ולכוון בכך שאנחנו

מתכוונים למחות את עמלק ואת המן הרשע שהיה מצאצאיו של עמלק. מדובר באקט

סמלי, שיש לו חשיבות ביהדות, אך הוא אינו בגדר חובה, ובוודאי שאין לבצע אותו

ב'מסירות נפש', באמצעות שימוש בנפצים ובחזיזים.

קבלת התורה מאהבה בפורים

הגמרא מספרת לנו שבתקופתו של מרדכי הצדיק ואסתר המלכה, עם ישראל קיבל על עצמו מחדש את התורה.

במעמד הר סיני, שם הייתה קבלת התורה הראשונה, אמנם עם ישראל קיבל על עצמו על התורה בשלמות, אך שם הם הוכרחו לקבל את התורה, כפי שכתוב (שמות י"ט, י"ז): "ויתיצבו בתחתית ההר", וחז"ל לומדים במסכת שבת (דף פ"ח ע"א) מפסוק זה: "מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם"

בימי הפורים, עם ישראל שוב פעם קיבל התורה, אך הפעם קבלת התורה הייתה מתוך אהבה ורצון מושלמים, וכך נאמר שם בהמשך הגמרא: "אמר רבא, אף על פי כן, הדור קבלוה (חזרו וקיבלו אותה) בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט', כ"ז) 'קימו וקבלו היהודים' – קיימו מה שקיבלו כבר".

מה גרם לעם ישראל לקבל את התורה מחדש בפורים ומה הביא אותם לידי דרגה כה גבוהה של קבלת התורה באהבה?

הגורם לכך היה השתלשלות העניינים המוזכרים לאורך המגילה. פרטי סיפור המגילה רבים וארוכים, אך באופן כללי רואים שני מהלכים לאורך הסיפור. המהלך האחד הוא התעוררות התשובה שהייתה ליהודים באותו זמן, והמהלך השני, שבא בעקבות ומחמת המהלך הראשון, הוא הניסים הגדולים שהתרחשו להם באותה עת וההכרה באותם ניסים.

לגבי המהלך הראשון של התעוררות בתשובה, חז"ל מספרים במסכת מגילה (דף י"ב ע"א) שגזירת השמד הנוראה שנגזרה אז בשושן, באה בעקבות חטאם של עם ישראל אשר נהנו מסעודתו של אחשוורוש. למרות שמבואר שלא היו בעיות כשרות באותה סעודה, מכל מקום החיבור הזה לתרבות של הגויים לא אמור להיות בגבולנו. ליהודים יש דברים אחרים מהם הם צריכים להנות, לא להנות מסעודות של מלכים.

אכן, עם ישראל עשה על כך תשובה גדולה, ואף צם שלושה ימים ולילות, התפללו והתחננו לה' יתברך, ובזכות כך זכו לנס ההצלה הגדול.

לגבי המהלך השני, רצף ההתרחשויות שארעו ביום הפורים היה כה מיוחד וכה גדול, עד שראו בחוש את הנהגת ה' המופלאה שיש בעולם, ולא זו בלבד, אלא אף ראו שה' מנהיג גם את כל ההתרחשויות הטבעיות. הטבע נשלט ונעשה רק ע"י הבורא יתברך.

הגמרא אומרת (מסכת חולין דף קל"ט ע"ב) ששמה של אסתר רמוז בתורה בפסוק (דברים ל"א, י"ח): "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". אסתר מגלמת את תקופת ההסתר של הקב"ה. כשעם ישראל גילה שגם בתוך ההסתר הכפול והגדול הזה "אין עוד מלבדו" ואין שום מקרה בעולם כלל, הוא זכה לעליה רוחנית גדולה עד מאד ולדבקות עצומה בקב"ה.

בסופו של דבר, עם ישראל הגיע למצב שמרוב "אהבת הנס שנעשה להם" (לשון רש"י שם), הם קיבלו את התורה מחדש בדרגה כה עילאית וגבוהה.

עלינו להדבק בדרך אבותינו ולקבל אף אנו על עצמנו את התורה באהבה ובשמחה גדולה.

דינמיט, חזיז, בזוקה או טיל שורק, מה אתם מפוצצים בפורים?

נראה שמשנה לשנה הולכות ומתמעטות התופעות שהיו מסימני ההיכר של הימים שלפני פורים – קולות הנפץ המבעיתים של הדינמיט ושאר חומרי המשחית למיניהם. האכיפה המחמירה בשנים האחרונות, לצד השפעת ההורים והמחנכים וההסברה המקיפה בנושא, תרמו לצמצום התופעה, אם כי עדיין לא הביאו למיגורה.

הרב יצחק זילברשטיין סיפר לאחרונה סיפור מפחיד שאתם חייבים לקרוא:

בציבור החרדי, עולם השידוכים ההיכרות והחתונה, בין החתן לכלה מתחיל אצל ה"שדכן", תפקידו להציע להורי המיועד/ת את הצעתו, ולהעביר את האינפורמציה לשני הצדדים, וכאשר המשפחות קרי: הורי החתן והכלה שבעי רצון מהנתונים שמועברים אליהם ע"י השדכן, מתקדמים לשלב הבא בו החתן והכלה נפגשים מספר פגישות ומוצאים את המשותף ביניהם, וברצונם יתקדמו לשלב הבא ויקימו בית נוסף בעם ישראל

מספר הרב זילברשטיין: "מעשה נורא הגיע אלי בימים אלה, ממשפחה שהציעו לה בחור מצוין, מתמיד וירא שמים, שהיה לו שם טוב של אדם איכותי ומצויין. הבעיה הייתה שלאותו בחור יש כמה אחים שהתחתנו כבר, ואצל כולם התגלו צרות מצרות שונות, שלא ניתן אפילו להעלות על הכתב. ומשכך באו בני משפחת הבת ושאלו אותי האם יש מה לחשוב ולברר על ההצעה הזו, או שאולי לאור מה שקורה עם אחי החתן שפקדו אותם צרות לאחר החתונה, יש לחשוש מהצרות הללו, שכן כל בר דעת יכול היה לראות שמדובר בקללה הרובצת על המשפחה הזו, ומי יודע איזו קללה תרבוץ גם על החתן המוצע לה…

"כשהתחלתי לברר אודות משפחת החתן המוצעת התגלה לדאבוני פרט מדאיג מאוד, ומה התברר? אביו של הבחור היה אחד המפיצים הגדולים של כל סוגי חומרי הנפץ לפורים, הדינמיט, חזיזים, ושאר מוצרים מתפוצצים המחרידים ומבהילים את כל שומעיהם, ובבניין שבו התגורר, הייתה אשה זקנה, שהפיצוצים הללו הרעידו את ליבה וגרמו לה לחרדות מרובות. היא ביקשה והתחננה אליו שיפסיק למכור את הדינמיט, אבל הוא לא לקח אותה ברצינות רבה מידי והמשיך למכור לכל החפץ. יום אחד, כאשר נשמע בבנין פיצוץ עז כתוצאה מהתפוצצותה של דינמיט, קמה הזקנה ההיא וקיללה את המשפחה! ומאז לא פוסקות הצרות שם, פשוט מפחיד מה שקללה אחת של אדם כאוב אחד יכולה לגרום, אפילו שאנחנו לא יודעים מה הם חשבונותיו של בורא עולם, אבל בסיפור זה נראה שהקללה פעלה את פעולתה.

"אמרתי לבני המשפחה ההיא", ממשיך הרב זילברשטיין לספר. שיש לעשות כל מאמץ על מנת להביא עשרה אנשים לקברה של אותה זקנה ולבקש ממנה סליחה ומחילה, ורק אז אפשר יהיה להמשיך עם הצעתו של אותו 'שדכן', אבל כל עוד לא יעשו זאת אכן יש לחשוש מהקללה. גם הצעתי להם לערוך 'תיקון קללה' עם הנוסח המיוחד המצוי בסידוריהם של גדולי הספרדים.

"בכל אופן, למדנו מכאן את גודל העוון של אותם נערים פוחזים המבעירים את הדינמיט ברחובות הערים בימים שלפני חג הפורים ובחג הפורים עצמו, החשיבות העיקרית בדברים היא להוכיח איזה אסונות נוראיים עלולים חלילה להתרחש כתוצאה משימוש בחומר הנפץ של הילדים בפורים. כיום כאשר סמוך לבתים יש בלוני גז ופריטים נוספים העלולים להידלק ולבעור תוך חלקיקי שניות, הדבר חמור שבעתיים.

"באיזמיר שבטורקיה כבר לא משתמשים היהודים בדינמיט מזה למעלה ממאה וחמישים שנה, אבל ספק גדול אם גם הוותיקים שבין ותיקי הקהילה ההיא יודעים את הסיבה ואת המקור לכך. מבדיקה קצרה על מקורות המנהג שלא להשתמש בדינמיט ניתן לקרוא בספרו של הצדיק המקובל רבי חיים פלאג'י וכך הוא כותב בלשונו המיוחדת:

"כי קנה השריפה הם כלי מוות ומביאים דאגה וצער, ולפעמים באים לידי מריבה על ידי פיצוץ של קנה שריפה, אפילו לא יהיה בתוכו דבר שיכול להביא לידי מוות, שהוא נקרא בטורקית שאשימה וקרוש'ס (ובתרגום לעברית: דינמיט) ולמרות שאין הוא גורם למוות, עם כל זה, קול הרעש וההפחדה לבד כשהוא שולחו בפתע פתאום מביא רעדה וחלחלה על האדם ומתפחד"

"'וכן אירע בעירנו איזמיר, לפני בערך מאה שנה, הייתה שריפה גדולה ונשרפו כל בתי העיר ולא נשאר כי אם בית אחד, וזה קרה בגלל שבחתונתו של גוי אחד, זרקו מאלו הניירות כרוכות וקשורות מאבק שריפה עולים ויורדים הנקראים פיגיקס (סוג של נפצים) ונפל אחד מהם על בית אחד, ועל ידי זה היה השריפה בכל העיר. וגם מאלו החומרים האחרים שלכאורה לא מסוכנים, היה מקרה שזרקו לכיוון הארץ וחזר ועלה לעיני בני אדם היושבים שם וכמעט שהתעוורו. ועוד אירע שנדלק המצנפת והכובע של אשה אחת וכפסע היה בינה ובין המוות."

"'לכן, מסיים הרב פלאג'י, גזירה גזרתי, שבשום עת וזמן לא יוכלו להטיל מאלו הדברים, וגם גזרתי לכל בעלי החנויות שלא יוכלו למכור מאלו הדברים'.

"הרבה שנים לפני שהתפוצצו החומרים הללו ברחובותינו כבר אסרו רבני העיר איזמיר את השימוש בדינמיט 'שלא יוכלו להשתמש בהם בשום עת וזמן', וגם על בעלי החנויות הוטל איסור חמור בענין. ומסיים שם: 'ולשומעים יונעם, ויזכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בחוקי חורב שניתנו בקולות וברקים".

"אנחנו קוראים את דבריו של הרב פלאג'י " – מסיים הרב זילברשטיין את דבריו – "ונדהמים לראות עד כמה הם אקטואליים גם לימינו!"

 

קדימה. שלוש ארבע ו.. בואו נשמח. אוף. זה היה מתיש.

מאת: יסכה בנדיקט

 

בתי המרקחת במרחבי העולם מנפיקים מדי יום מליונים של תרופות נוגדות דכאון.

אין ספק. הגלות נעשית כבדה יותר ויותר מעל ראשנו, למי שעדיין לא הבחין.

הימים לוחצים יותר מאי פעם, קו העוני מתארך ומעמיק. שואב אל המינוס גם כאלה שעד אתמול הביטו על כולנו מלמעלה ללמטה.

הנוגשים מתרבים מדקה לדקה. ממכה למכה. כמו המוני הצפרדעים שנפלטו מן הצפרדע האחת שביאור, כך בדיוק נולדים מעל ראשנו עוד אלף ואחת שוטרים ומוטות בידיהם.

ואם במצרים של אז עוד יכלו היהודים לראות אותם מתקרבים ולקחת אוויר בהתגוננות- היום אפילו את זה אין לנו. הם מנהלים אותנו מבפנים ואנו אפילו לא יודעים למי אנו משעבדים את חיינו.

קוראים להם: מה יגידו. האם אני מושלמת. הלקאה עצמית. שנאת חינם.

קוראים להם צריך וחייב ומה יהיה. יש נוגשים שאפילו התחפשו לפסוקים מרשימים מן התורה שאנחנו מכירים וטועים לחשוב כי זהו אכן רצונו של אבינו האוהב. ובטעות.

הגלות מעמיקה. הימים מכבידים. הכל משתנה לנו בין האצבעות וכאילו לא היינו תחובים תחת ערמות בלבול נטולות כל דעת-מצווים אותנו לשמוח.

מה זה לשמוח.

שואלים הרבה אנשים הרבה מאוד שנים.

זה לרקוד? זה לחייך? זה לצחוק מכל הלב? זה להגיד שברוך ה' הכל טוב לי? זה לחוש סיפוק? זה נתינה? אולי בפשטות זה להנות, כמו שנהנים מספר טוב או מדיסק שירים חדש??

זה הרבה זמן לוקח, השמחה? או אולי סיפור של כמה שניות???

זה שמח בכלל, הלשמוח, או שגם זה מעייף ומתיש ומצטייר כעוד צווי שאין לי מיליליטר אחד של אנרגיות ליישם אותו. אבל אין ברירה, וצריך. אז קדימה. שלוש ארבע ו.. בואו נשמח.

אוף. זה היה מתיש.

אפילו לשמוח מכריחים אותי בתוך כל הבלאגן הזה והמריחות של השוקולד על הרצפה וכל הרעש וכל האנשים וכל המטלות הצפופות…

אולי נשמור את השמחה בהקפאה, נפתח אותה בשבת, אחרי שכולם ילכו והבית יהיה נקי. ותהיה לי הפינה שלי עם השקט שלי וגם העיתון שאני אוהבת—

מבטיחה לכם שאז אהיה שמחה. אבל עכשיו???

אקסיומה ראשונה לכל מי שמכריח את עצמו לחוש שמחה. שידע לנכון כי אין אפשרות אחרת מלבד שהוא משקר.

אי אפשר לכפות על מישהו להרגיש. כי רגש הוא לעולם אינו גורם, הוא תוצאה. הוא משהו שקורה ללב שלנו מעצמו.

אי אפשר להכריח מישהו לשמוח, אפשר פשוט לנסות ולשמח אותו עד שישמח. ואם הוא עדיין לא שמח- לנסות עוד ועוד דרכים עד שנמצא מה גורם ללב שלנו שמחה.

גם עלינו מוטלת משימה כזו מעניינת, לשמח את עצמינו.

זה מבלבל, יש פעמים רבות כל כך שאנחנו בטוחים שאנחנו שמחים אבל זה בסך הכל עוד מסכה מני אלפים. זה יכול להיות כיף ומהנה ומצחיק אבל בעומק של הלב זה לא זה.

אקסיומה שנייה קובעת אמת ברורה (וזה ציטוט ולא חלילה קביעה או השערה), לפיה השמחה אינה יכולה להיות מדברים שהם בני חלוף.

שמחה אמיתית היא רק מדברים נצחיים.

זה אומר שתמחקי מרשימת המשמחים את כל הדברים החולפים. תשאירי אותם כי צריך אנרגיות וה' שמח כאשר משתמשים נכון בעולמו ולצרכי מילוי, זה מצוין, אבל זו לא השמחה המדוברת. האמיתית.

השמחה המתוקה שאליה אנו חותרים להגיע.

אפשר לדמות את מה שקורה לנו בפנים לסיטואציה שקורית עכשיו לרבים מזאטוטי ישראל שמקיצים בבהלה לרעמי נפצים מחרישי אוזניים.

הוא קם, הפעוט. מבוהל כולו רץ למיטה של אמא ומסתתר מתחת לשמיכה.

אחרי כמה דקות שהוא כבר שקוע בחלום חדש מוחזר אחר כבוד הנסיך לאחוזתו המקורית. כמה דקות עד לצרחה הבאה: ציפור גדולה במיוחד איימה עליו בחלומו וניקרה לו מן הרגל. שוב הוא מקבל חיבוק, הפעם גם כוס חלב חם ושוב נרדם ושוב חוזר אל מיטתו ושוב מנסה אמו המותשת לפייס את לבבו, הפעם בבדיחה מצחיקה.

בחלום הבא היא מגרדת לו מעט שוקולד מתוק. ואז שועט אליו עדר אריות לטרפו חיים ואמא המסורה מדליקה את האור ומשחקת עם הילדון בקליקס. שיירגע.

אומרים שוב קריאת שמע. מדליקים פנס. מביאים לו מקל שירביץ לאריות וללהקות הציפורים ועושים כל מה שאפשר. שישמח.

כך אנו מנסים לשמח את עצמנו. מוצאים פתרונות רוחניים או גשמיים. הסחות דעת ושירים קולניים.

זה עוזר. זה מקל, ועדיין זו אינה הנקודה האמיתית.

מה שישמח את  הילד יותר מכל דבר שבעולם היא הידיעה שהכל הכל הכל הוא בעצם חלום. לא באמת.

באמת הוא בבית, מוגן, אהוב, ושום דבר רע לא קרה ולא יקרה אף פעם.

גם לנו יש ידיעה פנימית עמוקה כזו, שכוסתה באבק אלפי שנות גלות.

שבעצם הכל בסדר. לא הלכנו לשום מקום רחוק באמת. זו רק חווית גלות מפחידה כזו.

באמת אבא פה תמיד, אוהב בעוצמות בלתי נתפסות תמיד. יחלץ להגנתנו ברגע שנצטרך תמיד.

וזה לא קשור לכמה היינו היום בסדר וכמה מצוות עשינו אם בכלל. זה כבר השלב הבא שאי אפשר להגיע אל הטוב בלעדיו. נכון.

אבל מתחת לחשבונות הללו יש אהבה נצחית ובוערת. יש חמלה שלא נגמרת. יש מתיקות של הגנה אינסופית שלא תלויה בשום אופן שבעולם במי אני ומה אני עושה בחיי אם בכלל.

זה גם הכח של פורים. להזכר באהבה הזו, האמיתית, שמתחת לכל המסכות והשקרים.

להאמין בה, לבקש אותה. להרגיש אותה.

ואז מרגישים שזה קרה לבד. שהשמחה כבר כאן.

אם היו אומרים לכם שאתם יכולים לחסל את חסן נסראללה ואיסמעיל הנייה, הייתם הולכים על זה?

אם היו אומרים לכם שאתם יכולים לחסל את חסן נסראללה ואיסמעיל הנייה, הייתם הולכים על זה? • רמז: "כן אתם יכולים"

 

במקומות רבים בדברי חכמי ישראל מוצאים אנו עד כמה גדול כוחה של תפילה.

לא תמיד ניתן לראות בחוש איך תפילה על דבר מסוים מתקיימת, אולם לפעמים

הדבר מתגלה לעין כל, ולא ניתן להכחיש כי מה שארע – אינו אלא מחמת תפילה

ובקשה. במשך שנים רבות גרתי בשכנות לרב יצחק זילבר ז"ל, שצדיקים כבר

אמרו עליו, שהוא אחד מאלו הצדיקים שהעולם עומד עליהם.

לעולם לא אשכח אותו! נסענו יחד אלפי קילומטרים לשיחות חיזוק בכל רחבי הארץ.

במו עיני ראיתי את הרב יצחק מפשיל את זרועות ידיו כלפי ציבור השומעים מראה

להם את הוורידים ואומר: "שנים רבות שהיתי בסיביר, ובהצלחה גדולה מהשמים,

לא חיללתי שבת! ביום שישי הייתי חותך את הוורידים האלו שבזרועות ידי, כדי

שלא אצטרך לעבוד בשבת. הקומוניסטים היו רואים את הדם הזב מהם, ואת

התחבושות הספוגות בדם, והיו משחררים אותי מעבודה!"

 

באחת הפעמים שמעתי אותו מספר:

"במשך שנים ישבתי בכלא הסובייטי. והנה הגיע פורים, ולא היה לנו מגילה לקרוא

ממנה, אספתי את כל היהודים, והתחלתי לספר להם את סיפור המגילה. סיפרתי

להם שהיה איש צר ואויב, ושמו המן, שביקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים,

ובורא עולם שלח לנו בחסדיו את מרדכי ואסתר, והציל אותנו מידיו.

"והנה לפתע, נעמד אחד יהודים, והחל לקרוא לעברי בכעס: 'מדוע אתה מספר לנו

סיפורים שקרו לפני אלפי שנים, על איזה המן אחד שרצה להשמיד את כל היהודים?

יש לנו המן היום! גם סטאלין מבקש להרוג את כולנו! הבה ונראה איך השם מציל

אותנו מ'ההמן' שלנו! זה יותר מעניין אותי מאשר איך הוא הציל את היהודים מהמן

שלפני אלפי שנים'…

"והיהודי הזה צדק! לסטאלין, אכן הייתה תכנית מסודרת, להרוג את כל היהודים

ולשלוח את כולם לסיביר הקפואה, והוא עוד תכנן לעשות זאת ב'אלגנטיות', כביכול

שולח הוא אותם לשם לטובתם, ומתוך דאגה לעתידם… הוא בנה קרוואן ארוך בלי

חלונות, ותכנן לשכן בו את היהודים, בקור של חמישים מעלות מתחת לאפס. פעם

אחת ניסו להכניס לשם תבואה, אך היא לא הצליחה לשרוד וקפאה למוות… הוא

גילה באזני אנשי סודו שהוא משוכנע, שחמישים אחוז מהיהודים ימותו בדרך, ועוד

חמישים אחוז יקפאו שם למוות.

"והיהודי הזה כאמור, כעס עלי מדוע אני מדבר על המן של ימים עברו, ולא על

המן שלנו' בוא נראה איך השם מציל אותי היום!' קרא לעברי". "נעניתי ואמרתי לו:

'דע לך, שסטאלין הוא בסך הכל בן אדם. הוא יכול להרוג עשרה מיליון אנשים,

עשרים מיליון, חמישים מיליון, אך את היהודים הוא לא יצליח להשמיד!'

"כעסו של היהודי התעצם: 'על מה אתה מסתמך? מדוע שהוא לא יצליח? הוא

בשיא כוחו! הוא ניצח את כל מי שניסה לקום כנגדו! הנה תראה: הוא בן חמישים,

ואין לו אף לא שערה לבנה אחת'… "אמרתי לו: 'הכל נכון, אבל אני חוזר ואומר לך:

סטאלין הוא בסך הכל בן אדם. אם השם ירצה בעוד חצי שעה הוא לא יהיה כאן'…

"הוא הסתכל עלי, כמי שיצאתי מדעתי…

"אמרתי לו: 'אתה יודע מה? לא בעוד חצי שעה! בעוד עשרים דקות – הוא לא יהיה כאן'…

"כעבור כמה דקות שמענו קולות המולה בוקעים מהמסדרון. שמענו את הסוהרים

מתרוצצים ומשוחחים בקולי קולות… היה ברור שקרה משהו!

"התברר שסטאלין – באותן דקות של ליל פורים – חטף שטף דם במח!

"במשך שלושה ימים אמרתי תהילים, וביקשתי מהשם שהוא ימות באופן סופי ומוחלט,

ואכן לאחר שלושה ימים הוא התפגר ומת". עם אמונה שלמה בבורא עולם ותפילה

מעומק הלב – אפשר להרוג את סטאלין!

עם אמונה ותפילה אפשר להרוג את המן שבכל דור ודור!

דרך אגב, גם בספרי ההיסטוריה של הרוסים כתוב, שסטאלין קיבל שטף דם במח

בליל פורים, אלא ששם מסופר שהיה זה לאחר שישב במסיבת חברים שהסתיימה

לפנות בוקר, ובבוקר מצאוהו שוכב על הרצפה בחדרו. תחילה פחדו לגשת אליו.

כה גדול היה הפחד ממנו. וכשנגשו – כבר היה מאוחר מידי.

כך היא הגרסה שלהם, אך, כאמור, רבי יצחק זילבר סיפר כי שטף הדם אירע ב

שעה מוקדמת יותר, כמה דקות לאחר שחיזק את היהודי באמונה בהקדוש ברוך הוא

כח התורה הצטרף לכח האמונה

 

והנה, סיפר הרב יצחק ברילנט, שבאותה שנה, באותה שעה, ישב נער בבית הכנסת

בירושלים והאזין לקריאת המגילה. הנער הזה היה יושב ולומד תורה בחשק ובהתמדה,

יומם ולילה. לא הייתה לו כל שייכות עם משחקי הנערים בני גילו, ואף פעם הוא לא היה

דופק ב"המן" כפי שנהגו הנערים.

למרבה הפלא, כאשר הגיע הקורא ל"המן" האחרון – הנער התחיל לדפוק ולדפוק בלי

הפסק. כל המתפללים, שהכירו את הנער לא הבינו מה קרה לו הפעם, ואפשרו לו

להמשיך ולדפוק כאוות נפשו. כשסיימו לקרוא את המגילה שאלוהו לפשר העניין.

נענה הנער ואמר: אני יושב ולומד בהתמדה רבה, יש בידי את כח התורה. אני

מאמין באמונה שלמה שעם הכח הזה – כמו שהמן הרשע התפגר – כך גם סטאלין

יתפגר! דפקתי בעוז ובתעצומות, וביקשתי מהשם שבזכות לימוד התורה שלי –

הוא יגאל את היהודים מידיו של סטאלין, כפי שגאל אותם מידיו של המן הרשע!"

הנה כי כן, בליל פורים של אותה שנה, בדיוק באותו זמן שרבי יצחק זילבר הכריז ב

תוך בית הכלא הסובייטי, מתוך אמונה שלמה: "סטאלין הוא בסך הכל בן אדם.

אם השם ירצה – בעוד חצי שעה הוא לא יהיה כאן" – באותה שעה בדיוק ישב נער

בבית כנסת בירושלים, דפק את המן ומבקש מהשם, מכח התורה: שסופו של

סטאלין יהיה כסופו של המן!

זה עם כח האמונה, בברית המועצות, וזה עם כח התורה, בירושלים – הפילו את סטאלין!

בין הוויסקי, היין והמוזיקה הרועשת מסתתר יום חשוב שכדאי לנצל

אותו לדברים החשובים באמת

 

כה גדול הוא יום הפורים! יום המסוגל לישועות גדולות! כל שערי שמים פתוחים, וניתן

לבקש ולהשיג גם דברים כאלו, שכל השנה קשה להשיג אותם. בארבעים ושמונה שעות

של ימי הפורים – כל התפילות מתקבלות. כל הפושט יד – נותנים לו, גם דברים שבכל

השנה קשה להשיגם. צדיקים כבר כתבו שמי שלומד תורה בין קריאת המגילה של הלילה

לקריאת המגילה של היום – הוא בן עולם הבא! ויזכה להכנס לגן עדן

צדיק הדור הרב חיים קנייבסקי הוציא מכתב, ובו כתב שכל אחד צריך למצוא בפורים

"זמן חשוב" ללימוד התורה. כן, כן, בדיוק ביום הזה שאין לכם זמן לנשום, רצים ממסיבה

למסיבה, מקפיצים טקילות ושותים יין, אל תשכחו לשמוע שיעור תורה קצר, להגיד קצת

משניות, תהילים, או כל דבר תורה אחר שאתם חפצים ואוהבים ללמוד. לא יעלה על הדעת

שבפורים – יום כל כך חשוב שאמרו עליו חכמי ישראל שהינו כמו יום הכיפורים! אדם יהיה

עסוק כל שעות היום והלילה במצוות היום ובשמחת החג, ולא ימצא "זמן חשוב" ללמוד תורה!

והוסיף ואמר בשם אביו: מי שזכה ללמוד בזמני שבהם עסוקים בדברים אחרים וקשה יותר

ללמוד בהם – זכה להיות גדול בתורה!

כמה חשוב לנצל את היום החשוב הזה, יום פורים, יום בו שערי שמים פתוחים, לבקש

ולהתחנן על כל דבר שאתם צריכים, לבקש מבורא עולם שיקרב אותנו אליו ויחזיר אותנו

בתשובה שלימה, כי זה הפורים האמיתי! התחזקות בתפילה התחזקות בתורה, התחזקות באמונה!

 

(מתוך דורש טוב פורים)

הקצב ברגליים, הראש בעננים, והאלכוהול נשפך כמו מים אבל מה הפלייליסט המנטלי שלכם לפורים?

בהצצה קצרה למכתבים שהשאיר אחריו צדיק הדור הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן ז"ל ניתן לראות את הגוונים המיוחדים של שמחת פורים, מתוך כבוד הבריות ושמחה אמתית וטהורה, וכך היו דבריו:

זהירות מפגיעה באנשים: היות שמתקרבים ימי פורים, בהם יש חשש של פגיעה באנשים, בחורים ומחנכים, וזה חטא ועוון גדול, והרבה שנים אחרי זה סובלים הפוגעים והמביישים, ולא יודעים את חומרת הדברים, באתי בזה לעורר כי זה כמשחקים באש, ושומר נפשו ירחק מעוון החמור של המלבין פני חברו ברבים.

ויהי רצון שהזמן ינוצל לחיזוק ולאהבה בין אחד לרעהו ולכל לומדי ומלמדי תורה, וכל אחד יתרומם ברוחניות כנפש לב מבקשי השם יתברך.

ובמכתב נוסף שכתב לתלמידיו בני ישיבתו: לבני ישיבתנו היקרים. כבר דיברנו כמה פעמים על הזכות שנפלה בחלקכם ללמוד תורה בליל פורים, (ובשנה זו קשה לי להשתתף עמכם בשמחתכם), והנני לברככם שתזכו בזכות זה לעלות מאד בתורה ויראת השם כל אחד לפי מדרגתו ותצליחו ברוחניות וגשמיות.

(א"ל שטיינמן ליל פורים תשע"ד)

 

עבודת השם בפורים: לבני חביבי קשה עלי להשתתף עמכם, ואמרתי להעלות כמה דברים על הכתב, הנה בורא עולם ברוב חסדיו נתן לנו את התורה והדריכנו איך לקיימה, והנחילנו מועדים, וחכמי ישראל הוסיפו עליהם עוד חנוכה ופורים, ובעמדנו לפני ימי הפורים, ויש החושבים שבזמן כזה אפשר לעשות מה שרוצים, אבל אין זה כך, אלא שבכל יום יש את עבודת השם בדברים מסוימים, ובשבת ומועדים יש גם מצוות היום, וזה רק עבודת השם לא סתם הוללות והתפרקות, ומה שיש ביום יותר מצוות, יש בו יותר קדושה, ומסוגל לעלות בו ביותר, אשריכם שאתם מתחזקים בימים אלו בלימוד התורה ובתפילה, ויש לראות שחס ושלום שלא נכשל ולא נגרר אחרי דברים לא נכונים, רק יראה כל אחד למשוך עצמו לאהבת תורה ויראת שמים ומעשה המצוות, ומידות טובות בין איש לחברו, והקב"ה יערה עליו רוח טהרה ויזכה ברוחניות וגשמיות. המשתתף ושמח עמכם

(ליל פורים תשע"ה)

 

מעשה התרחש פעם במוצאי פורים. צעיר שיכור נכנס לחדרו של הרב שטיינמן, ובמעמד כל המשתתפים השמיע צעקות רמות. אחר כך החל לשבח את הרב בגדר בלתי רגיל. הרב סובב את הראש לקיר ולא רצה לשמוע את נאומו של הצעיר. הנוכחים גררו אותו החוצה, אך הרב לא היה רגוע מכך, וחקר שמא קרה לו משהו בעת הגרירה – אולי קיבל מכה וכדומה.

 

הזהירות גם לילדים: הרב יצחק זילברשטיין דיבר פעם, על ילד שזרק חומר נפץ וגרם לקטיעת אצבע של ילד אחר, רץ הילד בבהלה לביתו של הרב שטיינמן, ושאל כיצד לעשות תשובה על המעשה הנורא שעשה. תשובת הרב הייתה : "אינני יודע כיצד עושים תשובה על דבר כזה!"

הילד ניסה שוב ושוב, אבל הרב פכר את ידיו בתנועה של 'איני יודע' ולא השיב.

(הרב זילברשטיין הסביר את תשובתו של הרב שטיינמן, ואמר שבאמת אי אפשר לדעת כיצד עושים תשובה על דבר כזה, שהרי במקרה נורא כזה כאשר אחת האצבעות של הילד נקטעה, באמת אי אפשר לדעת כיצד ניתן לחזור בתשובה על כך, ומי יכול לשער את הצער של הילד לכל חייו)

מסקנה: התרחקו מנפצים דינמיות וטילים שורקים – זה מסוכן! ומיותר

 

תחפושת צנועה ומכובדת: אמר הרב שטיינמן: יש להזהיר את הילדים להתחפש כמו צדיקים וצדיקות, ולא כמו רשעים או מחללי שבת וכדומה, שכל דבר משפיע על השאיפות של הילד

וסיפר שנאמר לו שראו על בחורים בישיבה שמי שהתחפש בפורים להמן יצא לתרבות רעה נחלש לעתיד במצוות וקילקל את דרכו, אמר הרב שטיינמן אני חושב בטעם הדבר שהרי זה כמו פתיחת פה לשטן.

 

עת רצון: הרב שטיינמן הסביר למה פורים הוא עת רצון, שיש עקרות שנפקדות וכן אנשים נפקדים בפרנסה, מפני שזה יום גדול לקיים מצוות של בין אדם לחבירו, השם אוהב מאד את כלל ישראל, ביום שבו מתרבה אחווה ורעות

 

ונאים הדברים למי שאמרם: סבלנותו הנדירה של הרב שטיינמן והקפדתו הייחודית בנושא בין אדם לחברו, מתבטאת רבות בחיי היומיום, ודווקא בדברים קטנים, שנראים לכאורה כשוליים, אך מעידים כאלף עדים על טוהר ליבו ונשמתו של רבן של ישראל.

 

ונפשי כעפר לכל תהיה: סיפר אחד מתלמידי רבינו, כי יום אחד, בעת קבלת הקהל לאחר תפילת ערבית, חלף בחור צעיר בין העומדים, כשכל כוונתו היתה רק כדי להצטלם עם הרב שטיינמן. הוא הושיט יד לרב בעוד פניו מופנות כלפי הצלם, והוא מורה לו באצבע "לצלם! לצלם!" לבני הבית ניכר היה כי הרגע המביש הזה מכאיב לרב, אך הוא לא הגיב מאומה עד שההוא סיים את מלאכת הצילום… בסיום קבלת הקהל דיבר פלוני עם הרב על אודות חסרון הדרך ארץ שנראה כאן קודם, ורבינו הגיב "כל יום זה כך!"

 

אף שלא פגעתי בו: פעם לחש הרב שטיינמן לתלמידו, כי אחד מהאנשים שלזכותם הוא מקפיד להכניס מדי יום מטבעות לצדקה הוא אדם שבעבר היו לו דין ודברים עמו, ועל אף שלא היתה זו מריבה ממש ורבינו לא פגע בו, חלילה, בכל זאת הוא מרגיש צורך "לפצות אותו", ולעשות בכל יום משהו לטובת נשמתו, וכן לטובת אדם נוסף כדוגמתו.

והוסיף הרב: "ואף שאני לא פגעתי בו, והוא כן פגע, בכל זאת – מי יודע, שמא היתה לי קצת אשמה בזה".

 

לשון נקיה: מעשה היה שיהודי לקח משהו מהבית של הרב, וכששאל הרב היכן הוא אותו חפץ, השיב אחד מבני הבית: "כנראה פלוני גנב את זה". הרב לא הסכים עם הנוסח ואמר: "יהודי אינו גנב. תאמר שאולי הוא חס על החפץ הזה, שמא כאן בבית ילך לאיבוד ולכן לקח לעצמו".

 

לשון רכה: כמה פעמים הדריך הרב שטיינמן את מקורביו ואמר להם שעל ידי מידת הסבלנות האדם משיג את רצונו יותר מכל תקיפות שבעולם. אולם בני אדם טועים בכך. עוד אמר לבנו רבי שרגא: "גם כאשר הייתי ראש ישיבה יחידי בישיבת כפר סבא, לא דיברתי בתקיפות. לדוגמא, בעניין קבלת תלמידים לישיבה, דברתי עם הצוות רק בנוסח של 'אולי' ו'אפשר'. אם מדברים בתקיפות – אדרבה, זו סיבה שהדברים יתקבלו פחות".

הרבנית שטיינמן סיפרה, כי פעם חש הרב שלא בטוב במשך כמה ימים, ולא יכול היה לקבל קהל. לילה אחד דפקו אב ובנו דפיקות נמרצות על הדלת. האב אמר כי מדובר בעניין של פיקוח נפש ממש, שאינו סובל דחוי, כיון ששמעה כך, סברה הרבנית לתומה שאכן יש להכניסם גם בשעה זו.

היא שאלה את בעלה אם יוכל לקבל את השניים העומדים בפתח ופיקוח נפש בפיהם, והוא הסכים שיכנסו. הם אכן נכנסו בזריזות, וכעבור כמה דקות יצאו בסבר פנים מחויך ומרוצה. הרבנית התפעלה ממהירות יציאתם ותמהה בינה לבין עצמה: "איזה עניין של פיקוח נפש יכול היה להיות דחוף כל כך ולבוא על פתרונו תוך רגעים ספורים?" אף על פי שבדרך כלל לא שאלה את הבאים למבוקשם מהרב, הפעם חרגה ממנהגה והתעניינה אצל השואל: "מה היה המקרה הדחוף כל כך?"

האיש השיב, כי בימים אלו מגישים רשימות לבחירות לכנסת, והוא בא לשאול האם כדאי לו להגיש רשימה לבחירות. "כיון שמועד ההגשה מסתיים בעוד שעות בודדות, בשעת חצות". הסביר, "היה העניין דחוף במיוחד".

"נו, ומה השיב לכם הרב?" התעניינה הרבנית.

"הוא ענה לי שלא אגיש מועמדות, כי אף אחד לא יבחר בי חוץ ממנו", ענה האיש בהצביעו על בנו…

נראה שהרב אמר לו זאת בנועם ובחכמה, באופן שהאב לא נפגע כלל אלא קיבל את הדברים ברוח טובה מאוד.

לאחר מכן שאלה הרבנית את הרב, כיצד קרה שהשואל יצא בחיוך, והרב ענה בבדיחות: "כנראה הוא חשב שרק הוא יצביע לעצמו, ושמח להיווכח שברור לי כי גם בנו יצביע לו, ויהיו לו שני קולות…"

 

('כאיל תערוג')

סיפור מדהים על מסירות הנפש של האדמו״ר רבי משולם פיש מטָהָש זצ"ל לשמיעת המגילה

מאת : הרב אברהם פוקס

 

בשנות הזעם בשואה, בכ"ב בכסלו אושפז הרבי בבית החולים בעיר קאשוי שבסלובקיה, לאחר מתן שוחד לרופא הצבאי כדי שיעיד כי מצבו הרפואי הרעוע אינו מאפשר לשולחו לחזית ויש לשולחו לבית החולים, ובכך נצל מהעברתו ללחימה בחזית מול הרוסים. לחימה שהיתה כרוכה בגזר דין מוות כמעט באופן ודאי.

גם בתקופה קשה זו הקפיד הרבי על קיום מצוות ועבודת ה' במסירות נפש.

היה זה בשעות אחר הצהריים של ערב יום הפורים, כאשר הרבי, שעדין היה מאושפז בבית החולים, ביקש לצאת כדי לשמוע קריאת מגילה. מכיוון שכל מתחם בית החולים היה מרושת בגדר תיל נבצר ממנו לברוח, אך הרבי הצליח לגלות פרצה קטנה; חלק מהגדר חלף על גבי אגם מים. הרבי הביט אנה ואנה, ומשהבחין כי השטח סטרילי – נכנס למים, ותוך דקה כבר היה בחוץ. הוא פתח בריצה לעבר העיר, אך לרוע המזל הבחין בו קצין, שפסע באותה שעה ברחוב. הקצין הבין כי הצעיר נמלט מבית החולים, והחל לצעוק אחריו: "עצור, עצור". אבל הצעיר לא שעה לקריאות, אלא הגביר את קצב מנוסתו. הקצין החל לדלוק אחריו, והרבי המשיך לרוץ ולרוץ, עד שהגיע לקצה העיר. שם נקש הרבי על דלת ביתו של אחד התושבים היהודים, וביקש כי יניחו לו להיכנס ולהסתתר מפני הקצין הרודף אחריו. לבו של היהודי התמלא חמלה והוא הורה לרבי, חרף הסכנה שבדבר, להיכנס ולהסתתר תחת המיטה.

אבל הקצין הרודף, שלא אבה לתת לטרף לחמוק מידיו, הבחין מרחוק כי הצעיר נכנס לבית כלשהו… דקות ספורות לאחר מכן הוא הלם בכוח על הדלת, ודרש לדעת אם נכנס לכאן צעיר כלשהו ברגעים האחרונים היהודי הכחיש, כמובן, מכל וכל, והקצין הסתלק מהמקום והמשיך בחיפושיו. אך לאחר מספר רגעים שב הלה לבית בפנים חמורות סבר, "אני בטוח שהנמלט מסתתר אצלך", אמר, "אם אמצא אותו כאן, בניגוד להצהרתך, רע ומר יהיה סופך". הרבי, ששמע את האיום ממקום מחבואו, החליט כי לא יסכן את בעל הבית. באומץ לב הוא יצא ממחבואו והתייצב בפני הקצין.

"יצאתי מבית החולים, כי רציתי לבוא לכאן לכבס את בגדיי", הוא התחיל להסביר לקצין הזועם שעמד מולו, "פשוט לא היו לי בגדים נקיים חילופיים"… הקצין לא התרשם מהנימוק הקלוש, הוא תפס בידיו של הרבי וביקש לאזוק אותו ולהשיבו לבית החולים. "בבקשה, אל תניח עליי אזיקים, אלך עמך מרצוני, ולא אנסה לברוח", התחנן הרבי עלי נפשו. גם כאן נתן ה' את חנו של הרבי בעיני הקצין, והוא ניאות לבקשה.

כך הובל הרבי חזרה אל בית החולים, והקצין דיווח שם בפרוטרוט על הפציינט שנמלט. הרבי הוכנס כעת למחלקה סגורה ומאובטחת היטב, לבל יוכל להימלט שוב.

כאן ממשיך הרבי ומספר על ההשגחה הפרטית המופלאה שזוכה לראות מי שמוסר נפשו לקיום המצוות: התפללתי אל הקדוש ברוך הוא, הרמתי עיניים לשמים ואמרתי – ריבונו של עולם, מסרתי נפשי כדי לשמוע מקרא מגילה, עזור לי להגשים את שאיפתי זו. לא חלפו יותר מחמש דקות, ולחדר נכנס אחד מבכירי בית החולים. הוא ציין בפניי כי קצין בכיר צריך כעת סיוע בחטיבת עצים מחוץ לעיר, וזקוק לשני יהודים לצורך כך… אני ויהודי נוסף נבחרנו למשימה. ראיתי שנוצרה בפניי הזדמנות פז, ואז אמרתי לבכיר כי אינני מעוניין ללכת, זולת אם אקבל אישור פורמלי שמתיר לי להיכנס לתוך העיר. ונתנו לי…

יצאתי לעבודת חיטוב העצים, אך העמדתי פנים של חלוש וחסר כוח, והסברתי כי אינני מסוגל לעבוד מפאת תשישותי, וכי עליי להיכנס לעיר לטעום משהו… והקצין התיר לי ללכת. נכנסתי שוב לעיר, הגעתי לבית המדרש שהיה שם, ותהילה להשם יתברך – היה זה עוד לפני מנחה. התפללנו מנחה ומעריב, שמעתי את קריאת המגילה, הבאתי דבר מה לפי, ורק אחר כך חזרתי לבית החולים. כך זכיתי, ועלה בידי לשמוע את המגילה כדת וכדין.

 

קובי!!! יא הפוך אחד! אתה התהפכת לגמרי? או שלקחת את הכדורים בכיוון ההפוך???

קובי!!! יא הפוך אחד! אתה התהפכת לגמרי? או שלקחת את הכדורים בכיוון ההפוך???

מאת: מענדי

 

מכירים את החבר'ה השרוטים האלה, שמה שהם רק לא יגידו, כולם נשפכים

על הרצפה מצחוק? הם תמיד באים לך כזה באמצע, בוהים בך בפרצוף תמים

של עגל בן יומו, ואז זורקים לחלל האויר את המשפט הכי לא צפוי, ותַּ'ה אפְפַּּם

לא יודע אם הוא משחק אותה, או שדווקא הפעם לשם שינוי הוא אשכרה מתכוון ברצינות.

אני קורא להם ה'הפוכים'. זה ביטוי כזה שהמצאנו לתסמונת הזו, עוד בימי הצבא

העליזים, כשהיינו צעירים… זה הולך בערך ככה, בואנ'ה אחי, מה תַּ'ה הפוך?,

עוד שניה אני מתהפך עליך בהפוכה של ההפוכה… זה הלו"ז פלוס מינוס, הבנתם תַּ'רעיון?

קובי, חבר שלי, הוא בדיוק האב-טיפוס של התסמונת הזו, יותר נכון, הוא משתדל כל

יום להמציא את התואר הזה מחדש, רק בכיוון ההפוך…

תכלס', ערב חורפי אחד, קפצתי לבקר את קובי בדירת מחסן שלו ששוכנת כבוד בסוג של

חניון תת קרקעי, וכבר מחוץ לדלת, איפה שאני קבוע מתחיל להרגיש תַּ'צחנה של הבירה

מעורבת בריח של ספק טחב ספק זיעה, אני שומע תַּ'בן אדם שואג – יש! יש! יש!

איך אני אוהב אותך ריבונו של עולם, איך פינקת אותי עכשיו עם הרעיון הגאוני הזה! איך?! יש! יש!

אני פותח תַּ'דלת של המחסנון, ומגלה את קובי עושה סלטות על המזרון, תוך כדי

שאגות קרב, ובו ברגע שהוא מגלה אותי, (תוך כדי הסלטה הוא זיהה אותי מהחלל בין

הרגלים בהפוכה) הוא שש לעברי, "וואי, אך באת לי טוב עכשיו, אחי, אין דברים כאלה, יֹואוווווווּ".

  • מה כבר קרה הפעם?

תקשיב אחי, נכון כבר חודש שלם שאני שובר תַּ'ראש אחי, אבל מַזֶה שובר אחי, מפוצץ.

מפוצץ פיצוצים אחי, והשאלה מנקרת במוחי בימים, ולא מניחה לי לישון בלילות –

"מה אני הולך להתחפש השנה בפורים???"

  • ברור אחי, אין אחד בשכוּנה (במלעיל) שעוד לא שמע ממך על זה.

יופי. אז הנה עכשיו, תוך כדי שאני חולם על המזרון, עם הנרגילה ביד אחת, הפה

פתוח מוכן להסניף שליכטה, ופתאום! בום! נפל לי רעיון אחי, גאוני אחי, גאוני!,

רק משיח בעצמו היה יכול לחשוב על רעיון פגז כזה.

  • נו בא נשמע, מה הרעיון?, אני שואל את קובי, ובלב כבר מתכונן לגרוע מכל.

תקשיב, זה הולך להיות תחפושת אחי, גם מקורית, גם פשוטה להכנה, גם לא עולה

כסף, והכי חשוב – כל המדינה הולכת לדבר על זה! כל המדינה! שמעת?! זה יעיף

ת'שמים, ירוץ ברשת בטירוף, אין דברים כאלה יֹואווווווּ.

  • נו, מה כבר? מה? שדר אלי, אני עושה לו בחוסר סבלנות משווע בשילוב של סקרנות בוערת.

סבלנות אחי סבלנות, תיכף תשמע הכל, אל תדאג! אתה הראשון שאני

מגלה לך, אתה, חבר אמיתי אתה.

  • אוקיי, עַלֶק חבר אמיתי, בוא נשמע כבר, דַבֶּר צפוף דבררררר.

אוקיי, תקשיב טוב למה שאני הולך להגיד'ך עכשיו, למה כזה רעיון, זה רק

פעם באלף שנה יורד פה לעולם, תַּ'מבין מה אני אומר'ךַ?

  • כן. אלף שנה קטן עליך, חַמשְרֶ'ה אלף לפחות!…

ובכן. בבוקר של פורים, אני קם בבוקר, שם עלי חולצה, שם גם תַּ'ג'ינס,

  • נו ו – ?, תיכף תגיד לי גם מתחיל לצחצח שינים, אה, בעצם תַּ'ה לא יודע מַזֶה בכלל…

שניה אחי, תקשיב, עכשיו אני מגיע לפַּאנְצ'!

אז שוב, אני קם לי בבוקר ככה בפַנַאן, מלביש חולצה וג'ינס, ואז, שים לב אחי,

כאן אני מגיע לפּואנטה, ואז אני עושה שינוי קטן שעושה את ההבדל בענק אחי בענק.

  • לגמרי, אני איתך… רק תגיד כבר מה.

אני לוקח את הגופייה שלי, ומלביש אותה מעל החולצה, כמו כן גם תַּ'בוקסר

(זה האהוב עלי, הירוק עם הלבבות האדומות) אני שם אותו מעל המכנסיים שלי,

וזהו אחי. תחפושת מושלמת! פורים זה "ונהפוך הוא", לא?!

  • אני, לוקח לי איזה שישים שניות לעכל את הרעיון הקרוע הזה, שרק מוח קודח כמו זה של קובי יכול להפיק, רק חולה כרוני בתסמונת ההפוכים יכול לחשוב על זה, וביינתים קובי ממשיך לנאום לי.

לקינוח אני לוקח פוליגל (יש לי מעל המזגן חלון שלי) מקשקש עליו בענק

(עם הטוש של רחמים השכן מהירקות) "ונהפוך הוא", קושר את זה על הגב

שלי (אפשר עם השרוכים) שם תַּ'כובע ליצן (שיש לי עוד משנה שעברה) לוקח את

הבקבוק ויסקי ששמרתי לי במקפיא של המכולת (וואלה, מקווה שאַפְחַד לא הרים

לי אותה) גומע את זה בשלוק אחד ארוך, ויוצא לכבישים אחי, מסטווווּל, אַה? איזה

שמחת פורים זה הולך להיות אחי, אַה? אפשר לקח גם תַּ'קריוקי של שגיא (אני אשבע

לו בְּאימַשְלי, שאני לא שובר לו אותה עוד פעם) שם את דודו פארוק בפול ווליום, וזהו.

מה יותר טוב מזה, אה? מה תַּ'אומר על הרעיון אחי, אַה? "ונהפוך הוא" מושלם, אַה?

כמה פשוט ככה גאוני!… תן קִיף. תןןןןן.

  • אני לוקח נשימה ארוכה, ועוד אחת ארוכה, בסוף עם עינים מפלבלות למחצה אני פולט לו –

"קובי!!! יַא הפוך אחד! אתה התהפכת לגמרי? או שלקחת את הכדורים בכיוון ההפוך???

מאיפה הבאת את הרעיון ההזוי הזה? אלוקים אדירים, יֹואוּ, אני מסוחרר!".

הבנתם חברים, זה קובי. חבר שלי. תכירו…

אבל עכשיו ברצינות, חברים, איך אִימַשְלי אומרת – "בנימה אישית".

כן, בנימה אישית יַעַנוּ. עוד שבועיים פורים, ויש ענין גדול של "ונהפוך הוא",

להפוך את הכל, הפוך על הפוך על הפוך. ויש גם ענין לשתות יין, 'עד דלא ידע',

וכרגיל, "נכנס יין יצא סוד", האלכוהול נספג והכל מתחיל להישפך החוצה, בלי

המסננת הרגילה שעוצר את מה שאסור לגלות יַעַנוּ, כמו שנאמר "כל האמת בפרצוף"…

ואתם יודעים מה? חברים.

אז מתגלה בשיא היופי, ההבדל בין יהודי לגוי.

למה איך נראה נניח אוקראיני מסטול? איך נראה צרפתי מסטול? מתנדנד

עם הוודקה, צוחק צחוק חלול, מקלל, מגדף ומנבל את פיו.

אבל איך נראה יהודי ששתה קצת (קצת יותר מידי) לכבוד שמחת פורים?

"בוא אחי בוא, תן חיבוק אחי, תןןןןןן. תַּ'ה אוהב אותי? כן? בטוח? למה, אני

לא כל כך… חחחח. סתאאאם. נראה לך? אני חולה עליך! מת עליך! אחי. תן.

תן עוד חיבוק. תתמסר אחי תְּ'מַסֶר, מה תַּ'ה בורח לי באמצע החיבוק יַא שְׁכֶּנַזִי

אחד! וואי וואי וואי איך אני מאוהב בך, אין דברים כאלה, יֹואווווווווּ.

אז תקשיבו חברים. בפסוק המקורי במגילת אסתר כתוב – "ונהפוך הוא אשר

ישלטו היהודים המה בשונאיהם"

עכשיו, מי זה השונא הכי הגדול שלנו, אבו מאזן? נסראללה? חמינאי? עזבו, אלה

קטנים עלינו. השונא הכי גדול של כל אחד ואחת מאיתנו, זה מי שהתורה הכתירה

אותו בתואר המפוקפק הזה "שונא" (יחד עם שבעה שמות נוספים שיש לו) וזה כמובן

מיודעינו ה"יצר הרע".

זה כתוב בגמרא, חברים, זה לא אני המצאתי…

הוא השונא הכי גדול שלנו, הוא מתחנף אלינו בזמנים הטובים, מפתה אותנו לבוא איתו

לדרך עקלקלה ובסוף מעיף אותנו לאלף עזאזל, וצוחק עלינו כל הדרך, איזה פתיים אנחנו.

ופורים זה הזמן של "ונהפוך הוא", "אשר ישלטו היהודים המה – בשונאיהם"! בפורים

אנחנו שולטים בשונא שלנו, וזה דווקא על ידי שאנחנו משחררים את השליטה קצת,

מתמסטלים קצת, ואז מתגלה האמת.

עכשיו, בינינו, מי זה היצר הרע הזה? איזה שד וירטואלי שמסתובב עם חרב ארוכה

וקוטל אנשים? אולי גם זה נכון. אבל אנו מדברים על היצר שמסתתר בנו, זה שנולדנו

איתו, ואנו מתים איתו. הלב שלנו מחולק לשתי חלקים, צד ימין זה נשמה טהורה שרק

כמהה וכוספת להתקרב לאבינו שבשמים.

וצד שמאל – וואי וואי מה שהולך שם, סַפַארי שלם… שבעים סוגים של חיות רעות, כל

יום קופץ איזה נמר אחר או שימפנזה אחרת… יום אחד בא לי ככה, יום אחר-כך בא לי

הפוך, בבוקר לא יוצא מהמיטה, בדיכאון. בערב בפוּל אנרגיות אוֹבר אוֹבר, לא מצליח לישון.

מה שחשוב זה לזכור את המטרה שלנו, שבחג הפורים אנו שותים קצת יין, קצת יוצאים

מהדעת, מתמסטלים. אבל לא כדי לתת ביטוי ליצרים אפלים ונמוכים, שנדבקו בנו

מהאוקראינים והצרפתים, וכל תועבות אומות העולם. אלא אנחנו צריכים מה שנקרא,

קצת 'לצאת מהסרט', לצאת מהבועה היבשה של היומיום שמסתירה מאיתנו את האמת

הפנימית.

וקצת לתת לנשמה הטהורה להשמיע את קולה ממעמקים, לרצון האמיתי שצף ומבעבע,

מהמקום הכי טהור בעומק הנשמה שלנו, הרצון שכוסף וזועק בדממה שחזקה יותר מכל

הרעמים שבעולם –

"אבאאאאא!!! אני אוהב אותך!!! קרב אותי אליך! קרב אותי אל הקדושה!

אני רוצה אבא! צתאמין לי, אני רוצה לשוב אליך! נמאס לי כבר מכל החארטות,

אני מת רק לבוא אליך, אבא יקר!

זה הזדמנות של פעם בשנה! חברים. הזמן הנשגב הזה של פורים, עם המצווה

הנדירה והמיוחדת הזו – להשתכר! נצלו תַּ'מומנטום, ידידיי!

כי לא כל יום זה פורים —

הבנתם? הבנתם!

אז הֶפּי הֶפּי פורים שיהיה לכם

ביי. אוהב אתכם

 

"לכו מכאן! אתם וכל היהודים שקרנים"…

אדם עושה צעד קטן להקב"ה – והוא פותח מולו שערים גדולים של סיעתא דשמיא ושל קדשה וטהרה. "הבא להטהר מסיעים בידו"

 

מן השמים מסיעים להגדיל את הפתח

לפעמים קורה לאדם, שאין הוא רואה תוצאות מידיות לצעד טוב שהוא עושה. לא פעם מדמה הוא, שהוא אפילו נכשל וטועה… אך צריך לדעת שכאשר אדם פועל לשם שמים, מן השמים דואגים שלא תצא תקלה על ידו, ועד מהרה מתברר מה היו התוצאות הגדולות של אותו מעשה קטן, לכאורה.

חסיד, תושב מנהטן, לקח על עצמו משימה כבדה – להניח תפילין ליהודים הרחוקים מתורה וממצוות. מי שמכיר את רחובות מנהטן יודע, שאלו הם רחובות עמוסים מאד. בכל יום עוברים שם כמיליון אנשים. הכבישים והמדרכות מלאים כל הזמן. אך דבר לא הרתיע את החסיד. הוא התמקם שם באחת הפינות המרכזיות למשך שעתים בכל יום, ולא נלאה מלפנות לכל אחד ואחד בשאלה הנצחית שלו: "אר יו אי ג'ו?" [האם אתה יהודי?]. כששמע תשובה חיובית, סימן לאדם לגשת אליו, הראה לו את התפילין, הסביר על חשיבות המצוה היקרה הזו, הניח לו וקרא אתו פסוק ראשון של שמע.

היו שלא התייחסו אליו, אבל היו רבים, שאף על פי שלא הניחו תפילין בקביעות, נאותו לקיים את המצוה שהזדמנה לידם ולא הפסידוה. הללו היו מניחים, קוראים קריאת שמע ומתחברים מעט להקב"ה.

מרביתם היו יהודים "חד פעמיים" – פעם אחת הניחו תפילין, ויותר לא ראו אותם… אבל היה יהודי אחד, חסון וגבוה מאד, שחזר אליו יום אחרי יום. היתה לו שעה קבועה שבה היה מגיע, מניח תפילין וקורא קריאת שמע. מטבע הדברים התפתחה ביניהם הכרות מינימלית, שכללה שיחה קצרה מדי יום.

כשבוע לפני פורים אמר לו החסיד: "מצאת חן בעיני. אתה יודע, שבעוד שבוע יחול פורים. מה דעתך לעשות סעודה ולהזמין את החבר'ה שלך, ואני אקח אתי את החבר'ה שלי, נתחפש, ונבוא לשיר ולנגן לכם?"

הרעיון מצא חן בעיני האמריקאי. הוא ברר באיזו שעה צריכה הסעודה להיות, והודיע כי יזמין את החברים לשעה ארבע. החסיד מצידו הודיע לו, שיבוא מאוחר מעט יותר, מתוך מחשבה שהוא וחבריו צריכים לסיים את הסעודה בביתם, שהרי לא שייך לסמוך על הכשרות שם.

ואכן, החסיד הצליח לאסוף כמה חברים שהתגייסו למשימה בכל לבם. הם סיימו במהירות את סעודת פורים בביתם ופנו לצאת לדרך.

אלא שפקקים נוראיים עיכבום, בסופו של דבר מצאו את עצמם בכתובת שמסר להם רק לאחר צאת הכוכבים.

שקט קדם את פניהם, משמע – כולם התייאשו והלכו. בכל זאת הם נקשו על הדלת. בעל הבית פתח להם ולא הסתיר את זעמו וקצפו: "תתביש לך!" – הוא צעק על החסיד שהכיר – "שקרן! בזית אותי! האמנתי לך, והשקעתי רבות בהזמנת כל החברים שלי. כולם באו וחיכו עד בוש, ולבסוף התייאשו והלכו"…

"אתם שקרנים!" – החרתה החזיקה אחריו גם אשתו, שהצטרפה אליו – "לכו מכאן! אתם, וכל היהודים שקרנים"…

הם נסו להסביר את עצמם ולספר על הפקקים הרבים שהיו בכבישים, אבל העומדים מולם כה כעסו, עד שלא היה שייך לדבר עמם כלל. בלית בררה הסתובבו החסיד וחבריו והלכו משם בתחושה חמוצה ומעיקה.

למחרת היה יום שישי. בדרך כלל נהג החסיד להגיע לשעתיים של הנחת תפילין, אך באותו יום הוא התלבט וקצת חשש: מי יודע מה צפוי לו היום מאותו יהודי, שכעס עליו אתמול כל כך? אולי הוא יבוא ויצעק עליו לעיני כולם? אולי יתנפל הוא עליו בחמת זעם ויוציא את כל כעסו על גופו הצנום?

לרגע עלתה בו מחשבה לא ללכת היום כלל. אך מיד התחזק ואמר: 'מה פתאום? שומר מצוה לא ידע דבר רע, ושלוחי מצוה אינם ניזוקין. אין לי שום סיבה לפחד כאשר אני הולך לקיים מצוה'.

הוא הגיע כרגיל, והניח תפילין לכל מי שרצה. לפתע פקו ברכיו. מקצה הרחוב ראה את אותו יהודי ענק וחסון מתקרב בצעדים גדולים. עוד רגע והוא עוקף את השולחן הקטן שהניח לפניו, ונגש ממש אליו…

אך לתדהמתו – הוא רכן לעברו – ובמקום להכותו החל לחבקו חבוק גדול וחם…

החסיד כבר הכין את עצמו לכל תרחיש. הוא היה בטוח שכעת הלה יפיל אותו ארצה ויחבוט בו. אך אז התבונן האמריקאי לתוך עיניו ואמר:

– "אין לך משג איזו טובה גדולה עשית לי!"…

– "אני מצטער על מה שקרה"… החל החסיד להתנצל

– "אל תצטער" – קטע אותו.

– "אתה וחבריך היקרים הצלתם את חיי, ועשיתם לי את הדבר הטוב ביותר". והוא הסביר את דבריו:

– "לצערי נכשלתי והתחתנתי עם אשה גויה. במהלך השנים הבנתי, שאסור ליהודי לעשות דבר כזה, אבל כשהתחלתי להניח אצלך תפילין גברה בתוכי ההבנה שעלי לעזוב את אשתי הגויה, אך לא הצלחתי לקום ולעשות צעד מכריע זה".

– "אמנם מדי פעם נסיתי לדבר אתה על כך, ולהציע לה להפרד, אך היא לא הסכימה בשום אופן, שוב ושוב הייתי נכבש בידי היצר הרע. מה יכולתי לעשות?!

– "אבל אתמול קרה משהו, שהפך את הקערה על פיה… כשהיא ראתה שלא הגעתם, היא התחילה לצעק: 'היהודים שקרנים!' פתאום היא הסתכלה עלי והפטירה מתוך שנאה: 'גם אתה יהודי שקרן! אני לא רוצה לחיות אתך יותר!'… בסופו של דבר היא לקחה את ילדינו ועזבה את הבית, כשהיא מודיעה לי שנפגש אצל עורך דין"…

דמעות נצצו בעיניו – "אתם הצלתם את חיי! עשיתם לי את השרות הטוב ביותר שיכול להיות! לעולם אהיה אסיר תודה לכם!"…

ההזמנה לסעודת השבת היתה מתבקשת מאליה, ועד מהרה התגלגל כל השאר, עד שקבל על עצמו על תורה ומצוות.

לפעמים אדם מקיים מצוה, ובמקום שכר הוא מקבל בזיונות. הוא אומר לעצמו: "חבל שהלכתי, חבל שאמרתי, אולי רק קלקלתי"… ואינו יודע איזו טובה גדולה נעשתה בעולם דוקא בגלל המעשים שעשה!

אדם צריך לכוון בכל מעשיו לשם שמים. הוא אינו יכול לדעת את התוצאות, אבל בורא העולם צריך רק את הושטת הידיים שלו, והוא יעשה כבר כל מה שצריך.

 

מתוך הספר 'משכני אחריך' שמות

 

פורים בפתח! אסור להחמיץ! תתפללו על הדברים החשובים לכם

יעקב לוסטיג

פורים בפתח! אסור להחמיץ! תתפללו על הדברים החשובים לכם.

יום הפורים הוא יום קדוש ונשגב. זהו יום שבו אין מקום להוללות ולהתנהגות פרועה ברחובות העיר. עלינו לשמוח, לחגוג בראש חוצות, אבל לעשות זאת בעדינות המתבקשת מיהודי ירא שמים.

בספרי החסידות זוכה יום הפורים לייחס מיוחד, ונקבע כ"עת רצון" – כלומר זמן שבו התפילות שאנו מתפללים, מתקבלות לרצון לפני בורא העולם.

חשוב לזכור שהתפילה חשובה בכל עת, אבל ישנם זמנים מיוחדים שבהם יש "עת רצון", ומי שזוכה מנצל אותם כראוי כדי לבקש מהקדוש ברוך הוא את כל צרכיו וענייניו.

חכמנו זכרונם לברכה אף אומרים כי בפורים, "כל הפושט יד – נותנים לו". כוונתם המקורית היא בפשטות שכשאנו באים לקיים את מצוות 'מתנות לאביונים", ולתת צדקה לעני, אנחנו לא צריכים לתחקר אותו כמה הוא עני ואם מגיעים לו כספי צדקה, אלא כל מי שפושט יד ומבקש צדקה, אנחנו יכולים לתת לו את ה'מתנות לאביונים' – אלא אם כן ידוע לנו בבירור שהוא לא באמת עני.

בספרדי החסידות ביארו את דברי חז"ל גם באופן נוסף: בפורים, "כל הפושט יד", כל מי שמבקש בקשה מהקדוש ברוך הוא "נותנים לו", הוא מקבל את כל חפצו שהוא מתפלל עליו.

בהקשר זה, אף מובא משל יפה לאדם שהמלך התחייב להכניס אותו לאוצרותיו, ולאפשר לו לאסוף במשך שעה שלמה ככל שיספיק.

כשהתקרב המועד חשש המלך שהאזרח ינצל את ההזדמנות וירוקן את כל אוצר המלך מהכסף האוצרות הטמונים שם, ולכן פיתה אותו המלך לשתות יין חזק ומשכר בזמן שהוא נכנס לאוצר המלך, ומחמת השיכרות הוא שכח לאסוף כסף וזהב, ויצא בסופו של דבר בידיים ריקות.

כך הוא הדבר גם לגבי יום הפורים. זהו יום חשוב כל כך, שבו אנחנו יכולים לפעול גדולות ונצורות בעזרת התפילה שלנו, ולכן יש לנו טרדות רבות ביום זה, מנהגים משונים של ריסוס ספריי שלג ופיצוץ חזיזים, מצווה לשתות יין ולהשתכר, וכל זה כדי שלא נבקש יתר על המידה. אבל החכם עיניו בראשו ומי שרוצה שיתקבלו תפילותיו, דואג לשמור על צלילות מלאה במהלך הפורים, וגם אם הוא שותה יין כדי להשתכר, הוא עושה זאת מתוך מחויבות לקיום ההלכה ולא מתוך רצון לפרוק עול ולהתנהל בצורה חסרת אחריות.

ויהי רצון שנזכה להתפלל כראוי, ושיתקבלו התפילות שלנו לרצון לפני בורא העולם.

האם חייבים להשתכר בפורים?

יעקב לוסטיג

 

מצוות 'משתה ושמחה', ביום הפורים היא מצווה הכתובה במפורש במגילת אסתר, ואכן מקפידים בכל תפוצות ישראל לקיים אותה ככתבה וכלשונה.

את הסעודה יש לערוך דווקא ביום הפורים, ולא בליל פורים.

אפשר לקיים את הסעודה לכל אורך היום, ואפשר ליטול ידיים לסעודה גם בשעות אחר הצהרים, אבל כדאי להקפיד שרוב הסעודה תהיה במהלך הפורים, ולא אחרי ששוקעת החמה.

על אף שעיקר מצוות הסעודה היא דווקא ביום, לדעת פוסקים רבים יש מצווה מיוחדת לאכול סעודה גם בליל הפורים, ולא להסתפק בארוחת ערב רגילה, אלא להרבות במאכלים, ולהדליק נרות לכבוד היום המיוחד.

כך גם בסעודת היום רצוי להדליק נרות לאות שמחה.

רבים מפוסקי ההלכה סבורים שאת סעודת הפורים יש לקיים עם אכילת פת – לחם או חלה, או לחמניה או כל מאכל שמברכים עליו 'המוציא לחם מן הארץ'.

מי שיש לו אפשרות, יקנה בשר בקר ויאכל בסעודת הפורים, ומי שאין לו אפשרות כספית לקנות בשר בקר, יכול להסתפק באכילת בשר עוף.

את הסעודה רצוי לאכול יחד עם בני משפחה וחברים, שכן עיקר מצוות הסעודה היא כדי לשמוח בשמחת הפורים, וכשאדם אוכל לבדו הוא אינו שמח כמו בסעודה רבת משתתפים.

רבים נוהגים לאכול בסעודת הפורים 'זרעונים', כדוגמת חומוס, פול, שעועית או זרעונים אחרים, זכר לאסתר המלכה שבהיותה בבית אחשוורוש אכלה רק זרעונים, משום שלא יכלה לאכול את המאכלים בבית המלך מטעמי כשרות.

ביום הפורים יש מצווה מיוחדת לשתות יין ולהשתכר.

חכמנו זיכרונם לברכה אף קבעו שצריך לשתות יין בכמות שתגרום לנו להתבלבל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי".

עם זאת, חשוב לקרוא בעיון את פרטי ההלכה הזאת כדלהלן:

שתיית היין צריכה להתבצע בתוך הסעודה, ואל לשתות יין סתם במהלך היום, לפני שישבתם לסעודת הפורים.

מי שחושש שאם ישתכר יתנהג בצורה לא הולמת, יפגע באנשים או ברכוש, יסכן את עצמו בנהיגה תחת השפעת אלכוהול וכדו', או לא יברך ברכת המזון ולא יתפלל תפילת מנחה – צריך להימנע משתיית יין.

מי שקשה לו לשתות יין, והדבר אינו משמח אותו, אינו צריך לשתות יין.

רבים מפוסקי ההלכה סבורים שאין חיוב להשתכר ממש, אלא רק לשתות יין קצת יותר ממה שהאדם רגיל לשתות במהלך השנה, ועל ידי היין תיפול עליו תרדמה ויישן. כשאדם ישן הוא אינו יודע מה ההבדל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", וכך הוא מקיים בעצם את המצווה ושותה יין עד שאינו מבדיל ביניהם.

ממנהגי הפורים: לתת שלושה חצאי שקלים לצדקה

יעקב לוסטיג

 

בקהילות רבות נוהגים לתת 'זכר למחצית השקל', ביום הפורים או בסמוך לו, ומקיימים את המנהג הזה, שמוזכר גם בספרי ההלכה, באמצעות נתינת מטבע של חצי שקל. יש נוהגים לתת שלושה חצאי שקלים.

מקור המנהג הוא במצווה מיוחדת שהיתה נהוגה בזמן שבית המקדש היה קיים – פעם בשנה, במהלך חודש אדר, היה צריך כל יהודי לתרום חצי שקל לטובת בית המקדש.

חכמנו זכרונם לברכה מציינים שכשהמן הרשע ביקש לשלם לאחשוורוש עשרת אלפים כיכר כסף, כדי שירשה לו להשמיד את כל היהודים, יצאה בת קול משמים ואמרה להמן: "רשע, כבר קדמו שקליהם לשקליך", כלומר מצוות 'מחצית השקל' שקיימו היהודים לאורך השנים, תגן עליהם מפני השקלים שאתה רוצה לתת לאחשוורוש כדי להשמיד אותם.

כיום בית המקדש חרב לצערנו, ואיננו יכולים לקיים את מצוות 'מחצית השקל', אבל אנחנו רוצים לזכור את המצווה הזאת, ולבטא את הרצון שלנו לקיים אותה במהרה, כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ולכן אנחנו נותנים חצי שקל לצדקה.

המנהג הוא לתת מחצית מהמטבע הנהוג במדינה בה מתגורר הנותן. מי שנמצא בארץ ישראל ייתן חצי שקל ישראלי, מי שמתגורר בארה"ב ייתן חצי דולר, ומי שמתגורר באנגליה ייתן חצי לירה שטרלינג.

החיוב לתת 'זכר למחצית השקל' נהוג רק לגבי אנשים בני עשרים ומעלה, שהיו מחוייבים לתת מחצית השקל בזמן שבית המקדש היה קיים. אנשים צעירים יותר, לא היו צריכים להביא מחצית השקל, ועל כן אינם צריכים לקיים את 'זכר למחצית השקל'.

גם נשים, בנות עשרים ומעלה, צריכות לתת מחצית השקל, והאבא או הבעל יכולים לתת גם עבורן.

בגלל שבפרשת 'כי תשא', בה מוזכרת המצווה של מחצית השקל, כתובה המילה "שקל" שלוש פעמים, נהוג לתת שלושה חצאי שקלים.

את הזכר למחצית השקל נותנים בפורים או בסמוך לו, בכל קהילה בהתאם למנהג המקום. יש שנותנים אחרי תפילת מנחה בערב פורים, יש שנותנים בליל פורים לאחר תפילת ערבית וקריאת המגילה, ויש שנותנים דווקא ביום הפורים.

למה צמים לפני פורים?

יעקב לוסטיג

חכמנו זיכרונם לברכה קבעו כי יום לפני פורים, יצומו כל עם ישראל, וצום זה נקרא 'תענית אסתר'.

הצום הוא בי"ג באדר, כך שגם תושבי ירושלים וערים אחרות שבהן חוגגים את יום הפורים בט"ו באדר, מקיימים את התענית ביום י"ג, שהוא ערב פורים בכל המקומות האחרים. ביום י"ד באדר אסור לצום, אפילו למי שמתגורר במקום שבו חוגגים את הפורים רק למחרת.

זמן התענית הוא מעלות השחר של י"ג באדר, ועד צאת הכוכבים. בלילה שלפני התענית מותר לאכול ולשתות כרגיל, אך מי שכבר שכב לישון 'שינה של קבע', כלומר תכנן לישון את שנת הלילה שלו במלואה, והתעורר לפני עלות השחר – אסור לו לאכול כי הוא כבר קיבל על עצמו תענית בזמן שהלך לישון.

עם זאת, מי שהתכוון מראש לקום לפני עלות השחר, כדי לאכול ולשתות לפני הצום – יכול לעשות זאת ללא חשש, ובלבד שהתכוון לעשות זאת לפני שנשכב לישון.

בשונה משאר הצומות, בתענית אסתר מותר לשמוע מוזיקה, להתקלח, להסתפר ואפילו לעשות מסיבה לילדים שאינם חייבים בתענית. זאת, משום שתענית אסתר מוגדרת 'תענית של שמחה'.

ולמה אנחנו צמים בתענית אסתר? זכר לצום שצמו כל בני ישראל, על פי הוראתה של אסתר המלכה, בעת שנגזרה עליהם הגזרה הקשה, כשביקש המן הרשע להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים במלכות אחשוורוש.

כתבו חכמנו הראשונים, שהסיבה שבגינה אנחנו צמים ביום זה, היא כדי שנזכור שכשעם ישראל נמצא בצרה, והוא צם ושב בתשובה לאבינו שבשמים – הקדוש ברוך הוא מרחם עלינו ומבטל את כל הגזרות הקשות.

המנהג הוא להמשיך את הצום אל תוך הלילה, ולשבור אותו רק אחר תפילת ערבית וקריאת המגילה בליל הפורים, במקומות בהם מקיימים את יום הפורים בי"ד באדר. עם זאת, מי שקשה עליו להמשיך את הצום, יכול לאכול ולשתות עם רדת הליל, לאחר צאת הכוכבים, ורק לאחר מכן להתפלל ערבית ולשמוע את קריאת המגילה.

אנשים הסובלים ממחלה כלשהי, או תלויים בתרופות אנטיביוטיות או כרוניות, פטורים מלצום בתענית אסתר. כך גם נשים הרות ומניקות, וכל מי שהרופאים הורו לו שלא לצום.

באיזה יום חוגגים פורים? תלוי את מי שואלים…

יעקב לוסטיג

פורים נחגג בכל שנה על פני יומיים. בתאריך י"ד באדר, הוא נחגג בכל רחבי הארץ והעולם, למעט מספר מקומות בודדים, ובמקומות הבודדים הללו, הוא נחגג בט"ו באדר.

למה בעצם?

כדי להבין את הסיבה, עלינו לחזור אל סיפור המגילה: המן גזר, באישורו של המלך אחשוורוש, שהגויים יוכלו להרוג את היהודים ביום שלושה עשר לחודש אדר, ובמילים אחרות ב-י"ג באדר.

לאחר מכן חל מהפך, תפנית בעלילה. המן נחשף במלוא קלונו, ואסתר המלכה גילתה למלך שהיא בת לעם היהודי. המלך לא יכול היה לבטל את הגזירה הקודמת, כי גזירה שנחתמה בטבעת המלך אי אפשר לבטל, ולכן הוא גזר גזירה חדשה, במסגרתה התיר ליהודים להילחם בשונאיהם ולהרוג את אויביהם באותו היום – ב-י"ג באדר.

הגויים שמעו על גדולתו של מרדכי היהודי בבית המלך,

 

והתמלאו פחד מפני היהודים. הם לא העזו להילחם בהם, ואילו היהודים היו מלאי אומץ ותעוזה, יצאו לנצל את היום המיוחד בו הותר להם להרוג את שונאיהם, ובכל עיר ועיר הם נקהלו יחדיו והרגו במי שהציקו להם לאורך שנים וביקשו להשמיד אותם.

היתה זאת מלחמה לכל דבר. אלו מנסים להרוג את אלו, והיהודים ניצחו בכל החזיתות – זהו נס הפורים המרכזי.

יום למחרת, בי"ד באדר, ערכו היהודים מסיבות גדולות, חגגו ושמחו את נס ההצלה שלהם, ואת ההזדמנות שניתנה להם להשמיד את אויביהם. ומאז אנחנו חוגגים את הפורים ביום י"ד באדר.

אבל בשושן הבירה, העיר בה התגוררו המלך אחשוורוש ואסתר המלכה, כמו גם מרדכי היהודי, ניתנה רשות ליהודים להמשיך את המלחמה יום אחד נוסף, ולהרוג את הגויים השונאים אותם גם ביום י"ד באדר. הם נחו רק למחרת, בט"ו באדר, ומאז חגגו יהודי שושן הבירה את יום הפורים בט"ו באדר.

כשקבעו החכמים של אותו הדור את החגיגות הללו כיום הפורים אותו יחגוג עם ישראל בכל שנה ושנה, הם החליטו להשאיר את המתכונת שהיתה נהוגה בשנה הראשונה, ולקיים את יום הפורים בשושן הבירה בכל שנה ושנה בתאריך ט"ו באדר לעומת שאר המקומות בהם חגגו בי"ד באדר.

אל שושן הבירה צירפו החכמים עוד מספר ערים, הערים בארץ ישראל, שהיו מוקפות חומה בימות יהושע בן נון, תלמידו של משה רבינו אשר העלה את בני ישראל לארץ כנען, וכבש אותה מידי העמים שגרו כאן קודם לכן. כדי לחלוק כבוד ליהושע, שהיה הראשון שנלחם בעמלק, העם אליו השתייך המן הרשע, החליטו החכמים להחיל על הערים הללו את יום הפורים ביום ט"ו באדר, כמו בשושן הבירה.

הכינוי ההלכתי לשני הימים הללו הוא "פורים דפרזים" המתייחס ליום הפורים בי"ד אדר, בערים ב'פרוזות' שאינן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, ו"פורים דמוקפים" המתייחס לט"ו באדר, יום הפורים בעירם שהיו מוקפות חומה בימות יהושע בן נון..

אחת הערים הללו, שידוע לנו שהיו מוקפות חומה בימות יהושע בן נון, היא העיר ירושלים, ולכן בירושלים חוגגים את הפורים ביום ט"ו באדר, בשונה מיתר המוקמות שבהן חוגגים את יום הפורים בי"ד באדר.

קיימות מספר ערים נוספות שלגביהן יש ספק אם הן מוקפות חומה בימות יהושע בן נון כמו צפת, טבריה ומספר ערים נוספות. לכן בערים אלו, יש שנוהגים לערוך את הפורים יומיים, לקרוא את המגילה בשני הימים וגם לתת משלוח מנות ומתנות לאביונים בשניהם, כי אנחנו לא בטוחים באיזו יום הם צריכים לחגוג את הפורים לפי ההלכה ולכן הן חוגגים בנשי הימים, כדי שבכל מקרה יקיימו את ההלכה ככתבה וכלשונה.

עוד יש לדעת, שני ימי הפורים הם ימים של שמחה בכל מקום. גם הירושלמים צריכים לשמוח בי"ד באדר, וגם מי שאינם ירושלמים צריכים לשמוח בט"ו באדר. בימים אלו אסור לצום ולהתענות, ויש מצווה להרבות בסעודה של שמחה ולשמוח לכבוד הנס הגדול שעשה הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.

 

משלוח מנות כהלכתו, כל מה שצריך לדעת

משלוח מנות כהלכתו, כל מה שצריך לדעת

יעקב לוסטיג

 

מצוות משלוח מנות כהלכתו ביום הפורים, היא אחת מארבעת המצוות, לצד מקרא מגילה,

מתנות לאביונים ומשתה ושמחה. אבל כדי לקיים את המצווה הזאת כהלכתה,

כדאי לרענן מעט את הזיכרון שלנו לגבי האופן בו צריך לקיים את המצווה.

 

  • מי צריך לשלוח משלוח מנות?

כל אחד, גבר או אשה, נער או נערה, גם מי שמתגורר בבית הוריו ואינו מתפרנס

באופן עצמאי צריך לקיים את המצווה ולשלוח מנות לחבר או למכר. אפילו ילדים

שעדיין לא הגיעו למצוות, אנחנו צריכים לחנך אותם לקיום המצוות ולהרגיל אותם

לשלוח מנות לחברים ביום הפורים.

 

  • לכמה אנשים צריך לשלוח?

מספיק לשלוח לאדם אחד! אין צורך לשלוח ליותר אנשים, אך כל אחד מבני המשפחה

צריך לשלוח לפחות משלוח אחד, כך שברוב המשפחות צריכים להכין מספר משלוחי

מנות כדי שכולם יצאו ידי חובה. כמובן שאפשר לשלוח מנות לאנשים רבים ככל שתחפצו

וכל מה שמוסיף על שמחת הפורים, ומרבה אהבה בין בני משפחה וחברים – הרי זה משובח.

 

  • למי שולחים משלוח מנות?

לכל יהודי באשר הוא. למעט מי שמכיר את בורא העולם ומכריז על כך שהוא כופר בו,

במשלוח מנות לאדם כזה – לא יוצאים ידי חובת משלוח מנות, ואם מדובר בבן משפחה

או שכן אפשר לשלוח לו, אך להקפיד לשלוח גם לאנשים נוספים כדי לצאת ידי חובה על ידם.

שימו לב: גברים צריכים לשלוח מנות לגברים, ונשים צריכות לשלוח לנשים.

אסור לשלוח משלוח מנות למי שנמצא בשנת האבל על מות הוריו לא עלינו, או חלילה

ב-30 ימי האבל על מות קרובי משפחה אחרים מדרגת קרבה ראשונה – בן או בת זוג,

אח ואחות, בן ובת. האבל עצמו כן צריך לשלוח לפחות משלוח מנות אחד, אבל לא מחזירים

לו משלוח מנות.

 

  • מה חייבים לשים במשלוח המנות?

משלוח המנות צריך להכיל שני מאכלים שראויים לאכילה באופן מיידי. אם שמתם פחית קפה

וחבילה של פסטה לא מבושלת – לא יצאתם ידי חובה כי ה'מנות' הללו צריכות עוד הכנה לפני

שיוכלו לאכול או לשתות אותן. לעומת זאת, חבילת ופלים עם חפיסת שוקולד – נחשבת למשלוח

מנות כי אפשר לאכול את המנות הללו באופן מיידי ללא כל הכנה נוספת.

כמובן שאם משלוח המנות מכיל שתי מנות כאמור, אפשר להוסיף עליהן מנות נוספות וגם מאכלים

שעדיין צריכים הכנה כמו קפה, תה, פסטה וכל מאכל או כל חפץ העולה על דעתכם.

 

משלוח המנות צריך להישלח ביום הפורים עצמו! לא בליל הפורים, ולא בימים שלפני

הפורים אלא דווקא ביום הפורים עצמו, בין הזריחה לשקיעת החמה.

 

  • מה עוד צריך לדעת?

כדאי לשלוח את משלוח המנות על ידי שליח. אפילו אם השליח הוא בן המשפחה.

אפשר לבקש מהבן, מהאחות או מהשכן, שיקחו את משלוח המנות שלכם וימסרו

בשמכם למי שאתם מבקשים למסור לו. שליחת משלוח המנות על ידי שליח,

נחשבת להידור בהלכה, והיא מוסיפה אהבה ורעות בין אנשים, כשהם רואים שאתם

מכבדים אותם ואפילו משגרים אליהם שליחים עם מנות לכבוד הפורים.

חג פורים, חג פורים, חג גדול לאביונים!

יעקב לוסטיג  

 

מצוות 'מתנות לאביונים', היא אחת מארבע המצוות המיוחדות ליום הפורים, לצד מקרא מגילה, משלוח מנות ומשתה ושמחה.

המצווה היא לתת שתי 'מתנות' נפרדות לשני אביונים שונים.

המתנות יכולות להיות כספיות, וכמו כן הן יכולות להיות גם מנות של מזון. מנה אחת לכל עני.

כמובן שאפשר לתת לכל עני גם יותר ממתנה אחת.

כל אחד מבני המשפחה צריך לתת שתי מתנות לשני אביונים. אבל יכולים כל בני המשפחה לתת את המתנות שלהם לאותם האביונים, ואינם צריכים לחפש אביונים אחרים.  

 

מתי נותנים?

ביום הפורים עצמו, אחרי עלות השחר ולפני שקיעת החמה.

 

כמה כסף צריך לתת?

בעיקרון אפשר לצאת ידי חובה אפילו עם חצי שקל לכל אחד משני האביונים. אבל ראוי לתת סכום מכובד, שיספיק לפחות לצורכי סעודה צנועה, והרבנים בימינו ממליצים לתת עשרה שקלים לכל אחד משני האביונים, ובסך הכל עשרים שקלים. אך כאמור, אפשר לצאת ידי חובה גם בסכום קטן הרבה יותר.

הרמב"ם וכל פוסקי ההלכה כותבים, שמצוות מתנות לאביונים חשובה יותר ממצוות משלוח מנות וממצוות משתה ושמחה, וראוי להשקיע בה ולפזר עבורה סכום כסף נכבד, כל אחד בהתאם ליכולותיו, ואפילו אם צריך לשם כך לחסוך בהוצאות הסעודה של הפורים.

וזה לשון קדשו של הרמב"ם: "מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים יתומים ואלמנות ודומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהשיב לב נדכאים".

 

למי נותנים את המתנות לאביונים?

אם אתם מכירים אנשים עניים מרודים, שממש אין להם כסף והם רעבים ללחם, בוודאי שכדאי מאוד לתת להם את המתנות לאביונים. ואם זכיתם ואין כאלו אנשים בסביבתכם, אפשר לתת גם למי שפרנסתו דחוקה לו מאוד והוא אינו מרוויח מספיק כדי מחייתו – אפילו אם הוא אינו רעב ללחם ובגדיו אינם קרועים.

אפשר לתת מתנות לאביונים באמצעות ארגוני צדקה הפועלים תחת פיקוח של רבנים ידועי שם, ולהדגיש בזמן הנתינה שמדובר במתנות לאביונים, כדי שידעו להעביר את הכסף עוד במהלך יום הפורים לידי האביונים.

שימו לב: הכסף חייב ללכת לעניים, ולא לענייני צדקה אחרים. תרומה לבית הכנסת היא חשובה מאוד, אך אי אפשר לצאת בה ידי חובת מתנות לאביונים.

כדאי מאוד לחלק מתנות לאביונים רבים, אפילו בסכומים קטנים. הכינו עוד מלפני הפורים שקית עם כמה עשרות מטבעות של שקל או חצי שקל, וחלקו לעניים רבים ככל האפשר. עצם נתינת הצדקה היא מעשה חשוב מאוד, ובמיוחד ביום הפורים שבו יש מצווה מיוחדת לתת מתנות לאביונים.

שימו לב: חכמנו זיכרונם לברכה אומרים על מצוות מתנות לאביונים "כל הפושט יד – נותנים לו", כלומר כל מי שמבקש צדקה אפשר לתת לו את המתנות לאביונים, ואנחנו לא צריכים לתחקר אותו ולבדוק עד כמה הוא עני.

חכמי החסידות והמוסר פירשו את הדברים גם בדרך נוספת והסבירו ש"כל הפושט יד", כל מי שפושט את ידו כלפי מעלה בתחינה לקדוש ברוך הוא שיברך אותו בפרנסה, בילדים, בזיווג, בבריאות ובכל מה שהוא צריך "נותנים לו" מהשמים את כל מבוקשו, כי יום הפורים הוא יום גדול מאוד, והתפילות מתקבלות בו לרצון לפני אדון כל.

ומי שמרבה לתת צדקה כאן בעולם הזה, גם שם בשמים הקדוש ברוך הוא שמח לתת לו צדקה, ונותן לו טובה וברכה אפילו מעבר למה שמגיע לו.

מסיבת אלכוהול יהודית למהדרין

יין? אלכוהול? ערפול חושים? בחג יהודי?

אכן, לא טעיתם, מצות היום הגדולה – הנהוגה בכל תפוצות ישראל הינה שתיית יין "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כלומר, עד אבדן מוחלט של כל החושים! כאשר אדם לא יודע מי הצדיק ומי הרשע, הרי הוא באיבוד שליטה טוטאלי!! שיכור כמו לוט, וזוהי המצוה!

כיצד, איפוא, מתחברת מצוות ההשתכרות עם רוחניות? חיזוק? התעלות? על פניו זה נראה כמו ההיפך הגמור! סתירה של ממש…

כתוב בחז"ל – שיום הכיפורים הקדוש והנורא הוא גדול ממש כמו פורים- השמח, העליז, השיכור,

אין כאן שום סתירה, להיפך, יש כאן שלמות מדהימה, מפעימה ממש!!

את כל הדרגות הרוחניות שמשיגים ע"י צום ותפילות ביום כיפור, את אותן דרגות בדיוק אפשר להשיג ע"י ריקוד, שירה והשתכרות…

אז במה, בעצם, אנו שונים מכל מסיבות היין ההוללות של הצעירים הפוקרים? מכל השיכורים העלובים ששרועים להם ברחובות במסכנות משוועת?

השיכורים ההוללים – מטביעים ביין את כל היצרים, וסיפוק התאוות הגשמיות שלהם,

ואילו יהודי- כשהוא שותה בפורים, הרי הוא שותה לשם המצווה.

בעצם השתייה עצמה ישנו מסר עצום: אם כל השנה, אני בשליטה, או יותר נכון אני חושב שאני שולט בעניינים, הרי שבפורים, אני מסיר מעצמי את הכתר ומוסר אותו לריבונו של עולם, הוא המנהל, השולט, הקובע!! ואני – בסה"כ עבד שרוצה לעשות רצונו, בשביל זה אני מוכן אפילו לאבד את דעתי.

מעבר לכך, שתיית היין וערפול החושים, הוא הרבה פעמים התחברות לרצון הכנה הפנימי שלנו, ללא מסכות וללא פחד מהסביבה, בלי סייגים ובלי הפרעות חיצוניות.
לכל אחד מאתנו יש דברים שהוא רוצה אבל מתבייש לעשות, דברים שהוא בטוח שטוב ונכון לעשותם בצורה כזו, אבל הלחץ הסביבתי מונע זאת ממנו..
,
זה יכול להיות גם נושא שחשוב לנו לברר, אבל אנחנו מתביישים לדבר עליו.

אבל כולם יודעים שהאלכוהול מדבר אחרת, קצת משקה והלשון כבר מתגלגלת, הבושה נעלמת.

"נכנס יין יצא סוד".

פורים – הוא ההזדמנות להתבונן פנימה, ולחשוב בחופשיות, בלי הלחץ של "מה יגידו":

בין אם זה שיעור תורה, תפילה במנין, הנחת תפילין, או אפילו שמיעת הרצאה טובה שהנושא שלה מדבר אלי מאוד.

ביום רגיל, היינו מפחדים מאיך זה יתפתח, ומה יגידו עלי החבר'ה,

אבל בפורים כתוב בחז"ל:

"הדר קבלוה מאהבה"

כלומר, עם ישראל חזר וקיבל את התורה מאהבה.
כי כשרואים כאלה ניסים,

מתעוררת אהבה אדירה שמערפלת את החושים, ומתוך אהבה אפשר להתחייב להכל.

גם אצל זוג שמתחתן, קורה דבר כזה, בשביל האהבה, הם מוכנים להתחייב על הרים וגבהות, התחייבויות שאדם שפוי, מעולם לא היה לוקח על עצמו, זוהי "אהבה שמקלקלת את השורה", בשביל האהבה הזאת אדם מוכן לרוץ עד סוף העולם.

כן, גם אנחנו נשואים עם הקב"ה- נישואים של אהבה.

ואנחנו רוצים, משתוקקים ממש, לומר לו בכל דרך – ריבונו של עולם! אנחנו כ"כ אוהבים אותך! בשבילך נרוץ עד סוף העולם!!! אפילו את הדעת ניתן לך, כי הדעת היא שלך, אתה המחליט, הקובע, הנותן, האומר,

ואנחנו מה? אנחנו האוהבים שלך…

לצערינו, עכשיו אנחנו לא כל כך רואים ומרגישים את הניסים שנעשו אז…

וגם רגשות האהבה הבוערים שלנו מיטשטשים קצת במרוץ החיים ההגיוני, הרציונאלי, העסוק כך כך,

אבל… נשתה קצת יין נערפל את החושים ונתחבר לרצון הכנה הפנימי שלנו,

להתחבר לרוחניות, להתחזק, להתקרב לריבונו של עולם,

ושום דבר בעולם לא יוכל להפחיד או לעצור אותנו.

חייב איניש לבסומי עד דלא ידע…

פורים אקטואלי!

מי לא אוהב את פורים? קרנבלים, מסכות, יין וממתקים. כולם אוהבים את פורים.

אבל מה זה בעצם פורים? מאיפה השם הזה, "פורים"? למה אנחנו מציינים וחוגגים את יום הפורים?

פורים זה בעצם על שם ה'פור' – מילה נרדפת ל'גורל'. המן הרשע שהיה משריו של אחשוורוש מלך פרס, ערך הגרלה כדי לבחור את היום שבו כדאי לו להשמיד את העם היהודי. בגלל זה אנחנו קוראים ליום הזה "פורים"?

אבל רגע, בואו ננסה להבין? למה נקרא לו פורים? על שם ההגרלה? אנחנו חוגגים את ההגרלה או הניצחון של העם היהודי על המן הרשע? כמובן שאנו חוגגים את הניצחון, אז לא עדיף לקרוא לו "חג הניצחון"?

אם נעיין במגילת אסתר נגלה דבר מדהים!

מגילת אסתר זה הספר היחיד מבין כל ספרי התנ"ך, שבו לא מופיע בכלל שמו של הקדוש ברוך הוא. בכל המגילה אין אפילו אזכור קל של הקדוש ברוך הוא. כתוב שהיהודים צמו והתפללו, אבל לא כתוב למי הם התפללו. צריך להבין למה.

אם ננסה לסכם את המגילה בקצרה, נראה שמדובר לכאורה בסיקור חדשותי ומתומצת של האירועים שהתחוללו באותה עת בשושן הבירה.

הציבור מוזמן למשתה אחשורוש של שבעה ימים!

סקנדל בבית המלוכה של שושן הבירה!

המלכה ושתי מוצאת להורג!

אנטישמיות גוברת בכל מלכות אחשוורוש. המן הרשע ראש הפלג הקיצוני עולה לגדולה. המלך גזר גזירה חדשה. כולם חייבים להשתחוות להמן.

הסיפור של פורים לא קרה ביום אחד וגם לא בשנה אחת. זה סיפור שנמשך על פני תשע שנים, ובמשך כל הסיפור הזה שמו של הקדוש ברוך הוא לא מופיע. הוא היה נסתר.

זאת בדיוק המשמעות של 'מגילת אסתר', לגלות את הנסתר!

העם היהודי הבין שהוא בצרה, שהולכים להשמיד אותו, אבל היהודים לא שקעו בדיכאון עמוק וניסו להתחבא מתחת לאדמה. הם התכנסו ביחד, ופתאום הם פתחו את העינים והבינו שיש פה יד שמסובבת את הכל.

המן חשב שהכל זה רק צירופי מקרים. הכל מקרה בכל מקרה, אז אני אשמיד ואהרוג את כל היהודים מנער ועד זקן ביום אחד.

אבל היהודים הבינו שלנו יש שמירה מיוחדת מלמעלה, וכשהם פתחו את העיניים, פתאום הכל נהפך לטובה. עץ שהכין המן כדי לתלות את מרדכי היהודי, הפך לגרדום שעליו נתלה המן בעצמו. הסוס שהמן רצה לרכב עליו, שימש לבסוף את מרדכי כשהמן עצמו קורא לפניו "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".

הכל התהפך לטובה.

יודעים מה? גם היום הסיפור שלנו לא כל כך שונה מסיפור המגילה. יש איזשהוא מלך, שליט בפרס (איראן) שרוצה להשמיד את כל היהודים ביום אחד, ויש מלכים ברחבי העולם שרוצים אולי לשתף איתו פעולה בשביל אינטרס פוליטי או סתם משנאת יהודים.

גם היום אנחנו קוראים עיתונים, מתעדכנים בחדשות ומרגישים שהכל זה בעצם רק פוליטיקה

אבל אם נלך בעקבות יהודי פרס באותם ימים, ונפתח את העיניים, נוכל לגלות פתאום שיש יד שמובילה ומנהלת את הכל. וכשנראה את זה ונגלה את האמת הזאת, פתאום הכל יתהפך לטובה, וכל המצב הקשה יהפוך למצב של אורה ושמחה, ונזכה ליום ההצלה אמיתי במהרה.

פורים שמח!

כמה טיפשים צריך כדי להוריד תמונה מהקיר?

איש אחד נכנס למכולת ושואל את המוכר כמה עולה לחם.
שואל אותו המוכר בחזרה: "איזה לחם – שחור או לבן?"

😊  😊  😊

עונה לו הקונה: "לא משנה, זה לעיוור.."
איש אחד הולך לרופא ואומר לו: "ד"ר, אני סובל מכאבים…"
הרופא אומר לו: "מה אתה חושב, שתהנה מהם?…

😊  😊  😊

כאשר הרבי היה עצוב ניסו תלמידיו לעודד את רוחו אך לא הצליחו. לבסוף קראו ל בדחן העיר, הרשל`ה להתארח בבית הרבי. הרבי קיבל אותו בסבר פנים יפות והסכים לארחו לכמה ימים, אך ניכר היה שהוא עדיין בדיכאון. בארוחת הצהריים הגדולה הכניס הרשלה כף אחת לכיסו. כעבור חצי שעה הכניס עוד כף לכיסו. שאל אותו הרבי "הרשל`ה, מדוע אתה מכניס כפות לכיסך?" והרשלה השיב "אדוני, אני קצת חולה והרופא רשם לי תרופה: לקחת כל חצי שעה כף". העלה הרבי חיוך על פניו ורוחו הטובה שבה אליו.

😊  😊  😊

שאלה: כמה טיפשים צריך כדי להוריד תמונה מהקיר?
תשובה: עשר. אחד מחזיק את התמונה ותשעה שוברים את הקיר.

😊  😊  😊

בדחן העיר הרשל'ה הלך אחרי הצהרים לחבר שלו. הם שיחקו ביחד וכשהרשלה רצה לחזור הביתה, אמא של החבר אומרת לו:
"הרשלה, הגשם יורד וקר מאוד בחוץ. אולי תשאר לישון אצלינו?"
"בסדר," אומר הרשלה. אחרי כמה דקות החבר ואמא שלו לא רואים את הרשלה. הם מחפשים אותו עוד ועוד ועוד ועוד ופשוט לא מוצאים.
אחרי שעתיים הרשלה חוזר עם כותונת, סחוט כולו. "לאן הלכת?" נדהם החבר.
"הלכתי להביא פיג'מה," עונה הרשלה.

😊  😊  😊

הרשלה נכנס לבית מרקחת ומבקש שמפו.
שואלת הרוקחת: "שמפו לשיער יבש?"
"לא, לשיער רטוב." משיב הרשלה. 

😊  😊  😊

היה ילד יהודי בכיתה של גויים וכולם צחקו עליו
יום אחד הוציאה המורה את התלמידים לחצר ושאלה:
"אתם רואים את העץ?"
"כן" ענו כולם
"סימן שהוא קיים" אמרה המורה
"אתם רואים את האלוהים של היהודי?"
"לא" ענו כולם
"סימן שהוא לא קיים"
אמר הילד היהודי:"אתם רואים את השכל של המורה?"
"לא" ענו כולם
"סימן שהוא לא קיים"

😊  😊  😊

חרדי עמד בחדר לידה וחיכה לבשורה,
לאחר כמה דקות הוא שומע שמודיעים לשכן בחדר שנולדו לו ארבעה ילדים, אומר האיש: איזה יופי אני גר בקרית ארבע וזה מתאים.
לאחר כמה דקות הוא שומע שאומרים לעוד שכן שעמד באיזור שנולדו לו שמונה ילדים, אמר האיש: איזה יופי מאוד מתאים אני גר בקרית שמונה.
התחיל החרדי לברוח משם, שאלו אותו מה קרה, אז אמר אני מפחד כי אני גר במאה שערים…

😊  😊  😊

פעם נתקל הרשלה בעיר אחת בהלך ששאל אותו אם הוא יכול לפי מצב הלבנה באותו לילה לקבוע אם מותר לומר את ברכת קידוש לבנה או לא? "אינני מקומי!", ענה לו הרשל`ה בקול מתנצל.

המן עשיר כמו טראמפ – המליארדרים מכל הזמנים

מה אתם יודעים על טראמפ?

כן, דונאלד טראמפ, זה הנשיא של ארצות הברית.

יש לו כסף… הרבה מאד כסף!! אחד האנשים הכי עשירים בעולם! צי מטוסים, מגדלי פאר אחוזה מפוארת! עושר מנקר עיניים.

אז עכשיו לכו 2000 שנה אחורה.

המן האגגי, אותו אחד שרצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. מדובר פה באחד האנשים העשירים ביותר בעולם, המשנה למלך ששולט על כל העולם! הוא היה עשיר אף יותר מטראמפ של ימינו, עושר עצום!!

אבל כל זה איננו שווה לו…

מתואר במגילה כך: "ויספר להם המן את כבוד עשרו ורב בניו ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על השרים ועבדי המלך ויאמר המן אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי וגם למחר אני קרוא לה עם המלך וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך" (פרק ה, פסוקים יא-יג)

מדובר פה במליארדר. משו בסדר גודל שאיננו יכולים לתפוס בדעתנו (הוא מציע לשקול לידי המלך עשרת אלפים כיכר כסף, שזה במטבע של היום אולי משהו כמו מאה ושש עשרה מיליארד שמונה מאות אלף וארבע עשרה דולר) יש לו משפחה ברוכת ילדים, עשרה מתוכם בנים!

יש לו כבוד, הרבה כבוד!! הוא האורח היחיד המוזמן למשתה של אסתר, כל העולם משתחווה לו, כולם!! כושים, הודים, פרסים ותימנים..  וכן, גם יהודים. חוץ מאיש אחד היושב בשער המלך, מרדכי היהודי. מרדכי לא כורע ולא משתחוה.

אבל אצל המן, זה או הכל או כלום!

יש לו כבוד, משפחה מפוארת, כסף כמו מים. אבל לא. כל זה איננו שווה לו. לא שווה כלום! גורנישט.

זה הרי מדהים!

ניתן לראות עד כמה גאוותו של האדם יכולה לדרדר אותו לתהומות, אדם שיש לו הכל מבחינה חומרית, יכול להגיע לכליון מוחלט ברגע שמתמקד במה שאין לו. ברגע שנוגעים בנקודת התורפה שלו, ופוגעים באגו שלו.

איזה הוא עני? זה שמתמקד במה שאין לו!

להיכן נעלמו הניסים שנעשו לאבותינו?

יעקב לוסטיג

 

החוק כבר נחקק, הפקודה ירדה לשטח, וכולם התחילו להתכונן לקראת היום הגורלי. היהודים התחילו להפנים שבקרוב הם עומדים למות יחד עם ילדיהם וכל בני משפחותיהם, ושונאי היהודים החלו לצחצח את החרבות ולהשחיז את הפגיונות לקראת המבצע הבינלאומי להשמדת העם היהודי.

מרדכי קרע את בגדיו, לבש שק ואפר, היהודים בשושן צמו שלושה ימים, גם אסתר המלכה צמה, והקדוש ברוך הוא שמע את התפילות, קיבל את התחינות וביטל את הגזרה. פתאום התהפך לבבו של המלך אחשוורוש, והשנאה שלו ליהודים הפכה את טבעה. בתוך רגעים אחדים הכל התהפך והמלך הורה לתלות את המן על העץ הגבוה שהכין למרדכי.

איזה נס עצום! איזה מהפך!

איך אפשר בכלל לתאר את המחשבה שהרגישו היהודים באותם ימים? הם עמדו על סף מוות, ופתאום לא רק שחייהם ניצלו, אלא שהם הפכו לעם הכי חשוב והכי מכובד בממלכה. האויבים שלהם התחילו להחניף להם, ניסו להפוך לחברים שלהם, ביקשו לזכות בקרבתם.

אבל מה זה שווה בכלל?

את מי מעניין הניסים שקרו לאבות אבותינו לפני אלפיים שנה ויותר? יותר מעניין מה שקורה אתנו, מה שקורה לנו בזמן הזה.

ומה קורה לנו? קורים לנו פיגועים, מתקפות טרור בלתי פוסקות. בטורקיה ובבולגריה, בצרפת ובקוסטה ריקה, בכל מקום שונאים אותנו, בכל מקום מבקשים לפגוע בנו. להיות יהודי זה להיות חיה נרדפת שכל הזמן יש מי שמבקש לצוד אותה ולשים קץ לחייה.

איפה הניסים של פעם? האם הם חלפו לבלי שוב?

התשובה היא כמובן שגם היום אנחנו חווים ניסים עצומים. צדיקי הדורות מסבירים שהנס של פורים היה גדול יותר מהנס של חנוכה, כי בחנוכה באו כמה מכבים גיבורי רוח, ובצורה על טבעית הצליחו לנצח את הצבא האדיר של האימפריה היוונית. זה היה נס גלוי וברור לכל העמים.

אבל בנס פורים לא היה שום ניצחון של חלשים על גיבורים, ואפילו לא מעטים על רבים. כל מה שקרה זה שהמלך אחשוורוש שינה את דעתו, אחרי שהתברר לו שאסתר המלכה היא בת לעם היהודי. מה הביג דיל? אפשר כבר לחשוב… המלך שינה את דעתו, זה קורה! איפה הנס הגדול שממנו אנחנו מתרגשים עד היום?

דווקא בגלל זה השמחה של פורים גדולה יותר מהשמחה בחנוכה, כי בפורים היהודים השכילו להבין שגם אם זה היה נראה כמו תהליך טבעי, זו היתה תוצאה של שלושה ימי צום ותפילה, זו היתה תוצאה של נס אדיר שעשה הקדוש ברוך הוא לעם היהודי. הם היו מספיק חכמים כדי לא לעצום עיניים ולחשוב שהכל קרה באופן טבעי לחלוטין.

ואיך זה קשור אלינו?

כי גם בזמנים שלנו אנחנו חווים ניסים עצומים. העם היהודי הוא העם הנרדף, עשרות מדינות בעולם מסרבות לנהל יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל, וגם רבות מאלו שכן מכירות במדינת ישראל מצביעות נגדה באו"ם ובמועצת הביטחון בכל הזדמנות. הם תמיד יגנו אותנו במועצת זכויות האדם ובמועצת הפליטים, הם תמיד יאשימו אותנו בבית הדין הבינלאומי בהאג ובמוסדות האו"ם בג'נבה.

ובכל זאת אנחנו שורדים. אנחנו חיים, נושמים ואפילו קצת בועטים.

קחו דוגמה מגל הטרור שפוקד אותנו בימים אלו. כבר יותר מחצי שנה שיש בארץ פיגוע כל יום! בימים רבים יש יותר מפיגוע אחד. מדובר במאות פיגועים! מאות!

מספר ההרוגים בכל אותן מאות מתקפות טרור עומד על כמה? 34 הרוגים הי"ד. 34 הרוגים זה המון, זה הרבה מעבר למה שאנחנו מסוגלים להכיל ולהבליג.

אבל בואו נראה רגע מה קורה במדינות השכנות: רק בשבוע שעבר היה פיגוע בטורקיה בו נהרגו 37 בני אדם בפיגוע אחד! בשבת האחרונה נהרגו בטורקיה ארבעה בני אדם בפיגוע נוסף. לפני חודש נהרגו שם 32 בפיגוע אחר.

בסוריה נהרגו לפני כחודש יותר מ-130 בני אדם בפיגוע אחד. בניגריה רוצחים הטרוריסטים מאות בני אדם בכל מתקפת טרור. במצרים נהרגו השבוע 19 בני אדם ביום אחד של מתקפות טרור בחצי האי סיני, ובצרפת במתקפת הטרור הגדולה נרצחו 130 בני אדם.

בארה"ב במתקפה הגדולה על בנייני התאומים ובניין הפנטגון נהרגו קרוב ל-3,000 בני אדם!

בואו נחזור רגע לנתונים של הפיגועים בארץ: מאות רבות של מתקפות טרור. 34 הרוגים.

אז נכון, אנחנו יכולים לטעון שזה בזכות הערנות הגבוהה של האזרחים וכוחות הביטחון, אנחנו יכולים להסביר שזה בגלל העובדה שהטרוריסטים בארץ עובדים באופן יחידני ופועלים בלי תשתית ארגונית שתספק להם חומרי חבלה וחגורות נפץ, ואנחנו יכולים לטעון שזה בזכות העבודה האינטנסיבית של המודיעין הישראלי על כל זרועותיו.

אין ספק שכל הגורמים הללו תורמים למערכה, אבל גם במקרה של נס פורים היה גורם מאוד מאוד מרכזי שתרם להצלת העם היהודי: אסתר המלכה הטתה את לב אחשוורוש, גרמה לו לכעוס על המן ולשנות את הגזרה שגזר על העם היהודי. אבל גם אסתר ומרדכי, וגם העם היהודי בכללותו השכילו להבין שזה לא סתם הצלחה גשמית, אלא נס משמים, שמכוסה בשכבות עבות של הסתרה, עד שהוא נראה כמעט כמו תהליך טבעי שהתחולל מעצמו.

למה אנחנו שונאים את עמלק ומה זה קשור לפורים?

יעקב לוסטיגמן

 

כשיצאו בני ישראל ממצרים, שמעו בעולם כולו על הניסים הגדולים שעשה להם ה'. כולם שמעו על המכות שספגו המצריים, על כך שים סוף נקרע ובני ישראל עברו בתוכו בחרבה, וגם על כך שהקדוש ברוך הוא נתן לבני ישראל את התורה במעמד הר סיני, שהיה מלא וגדוש באירועים שמימיים ומופלאים.

כולם רעדו מפני בני ישראל, איש לא העז לעמוד בפניהם.

עד שבאו בני עמלק, והחליטו להילחם בישראל. הם נכשלו במלחמה, וספגו תבוסה כואבת מאוד, אבל הם כבר מוססו את הפחד שהרגישו כולם, ונתנו לכל האחרים אומץ לבוא ולנסות את מזלם במלחמה נגד עם ישראל.

בעקבות האמור קבע הקדוש ברוך הוא שבני ישראל צריכים לרדוף את בני עמלק עד חורמה. להשמיד אותם מעל פני האדמה, כי עמלק הוא אויב נצחי של עם ישראל, ובכל עת כשתהיה לו הזדמנות לבוא ולפגוע בנו, הוא לא יהסס לעשות זאת.

הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו לא רק להשמיד את עמלק, אלא גם לזכור את מה שהם עשו לנו, ולזכור שיש לנו מצווה למחות את זכרם מתחת השמים.

לכן אנחנו קוראים בתורה בכל שנה את 'פרשת זכור'. קוראים אותה בשבת שלפני פורים, כי בפורים אנו חוגגים את מפלתו של המן הרשע, שהיה גם הוא מזרע עמלק.

מצווה על כל יהודי לשמוע לפחות פעם אחת בשנה את הקריאה בתורה שבה אנו מצווים על מחיית זכרו של עמלק. מי שלא הצליח להגיע לבית הכנסת ולשמוע קריאת התורה בשבת שלפני הפורים, יכול לצאת ידי חובתו בשמיעת קריאת התורה ביום הפורים עצמו, גם אז אנו קוראים על מצוות מחיית זכרו של עמלק וזכירת מעשה עמלק.

***

מי הוא עמלק? מהיכן צמח העם הזה?

ובכן, עמלק היה בנו של אליפז הרשע, שהיה בנו של עשיו הרשע. העם שהתפתח ממנו נקרא על שמו, והעם הזה היה בעל מחויבות עמוקה לפגיעה בעם היהודי, בגלל העימות הישן שהיה נטוש בין יעקב אבינו ועשיו אחיו.

האם אפשר למחות את זכר עמלק גם היום?

היום אנחנו לא יודעים מי הוא מזרעו של עמלק ומי לא, ולכן אנחנו לא יכולים לקיים את מצוות מחיית עמלק. זאת, לאחר שסנחריב מלך אשור בלבל את האומות – הוא כבש את כל מדינות העולם וערבב את האוכלוסייה כך שלא ניתן לדעת על אדם פלוני או אלמוני מאיזה עם הוא מגיע.

מה בכל זאת אפשר כדי לקיים את מצוות מחיית עמלק?

למרות שאנחנו לא יכולים למחות את זכר עמלק בימינו אנחנו כן יכולים להתחבר למצווה הזאת בכמה דרכים.

יש את הדרך הטכנית, לרשום את שמו של עמלק ולמחוק אותו, או לרשום אותו ולדרוך עליו. יש בכך משום מצווה. זה גם המקור לכך שכששומעים את שמו של עמלק בקריאת התורה – רוקעים ברגליים על הקרקע כדי למחות את זכרו, ומכאן גם המקור לרעשנים שמשמעים את קולם ביום הפורים, כשמזכירים את שמו של המן הרשע בקריאת המגילה.

חשוב לדעת! מה שנוהגים צעירים רבים לפוצץ נפצים כאילו בשם שמחת הפורים זהו מעשה פסול, שמעבר לעובדה שהוא מנוגד לחוק, הוא גם עלול לגרום להרבה איסורי תורה, פגיעה בבני אדם, הפחדתם עד מוות, גזל שינה ועוד.

יש עוד דרך למחות את זכרו של עמלק – הדרך הרעיונית. עמלק הוא מהות של 'קירור'. כמו שכתוב בפסוק 'אשר קרך בדרך', הוא בא וקירר את הפחד של כולם. כל העמים חששו מפני ישראל ופחדו מאתנו, בא עמלק וקירר את הפחד, צינן את החשש. הוא מקרר כל דבר שבקדושה.

כשבא יהודי ומציע לך לבוא ולהצטרף לשיעור תורה, אתה מתלהב לרגע, ואז מגיע העמלק הקטן שיושב לכל אחד מאתנו בלב, ומקרר את ההתלהבות. מנסה לשכנע אותנו שאין לנו כח ללמוד תורה. כדי למחות את העמלק הזה אנחנו צריכים להגיב בצורה הפוכה, להתלהב מכל דבר שבקדושה. להתלהב בתפילה, בקיום המצוות, בלימוד התורה. כשמציעים לנו להצטרף לפעילות שאולי תגרום לנו לעבור על מצוות התורה – זה הזמן לקרר את הלב, לקרר את ההתלהבות הלא טובה.

שנזכה במהרה לביאת המשיח ולמחיית זרעו של עמלק מתחת השמים.

אז מה עושים בפורים?

אז מה עושים בפורים?

מסכות, רעשנים, שירים וריקודים. יום הפורים הוא יום חשוב מאוד בלוח השנה היהודי.

זהו יום שבו השמחה שולטת בחוצות הערים, כולם חוגגים, אוכלים סעודות דשנות,

רוקדים ברחובות, מתחפשים ואפילו לוגמים משקאות משכרים.

אבל בתוך כל החגיגה הגדולה הזאת צריך לזכור שבפורים יש ארבע מצוות שאותן

חייב כל יהודי לקיים במהלך היום, וצריך לזכור שלא להחמיץ אותן בתוך כל החגיגות

והאירועים השמחים. את ארבעת המצוות מכנים 'ארבעת הממים', בגלל שכל אחת

מהן מתחילה באות מ'.

  • מקרא מגילה
  • מתנות לאביונים
  • משלוח מנות
  • משתה ושמחה

בשורות הבאות נפרט את הפרטים והדינים של כל אחת מהמצוות הללו:

מקרא מגילה

 

לשמוע את מגילת אסתר. חובה על כל יהודי, גבר ואשה, לשמוע במהלך הפורים את

קריאת המגילה פעמיים. פעם אחת שומעים את המגילה בליל הפורים, אחרי תפילת

ערבית בבתי הכנסת, ופעם נוספת ביום הפורים, אחרי תפילת שחרית. חשוב הפורים

מתחיל מהלילה שלפניו, כמו יום שבת שמתחיל בשישי בערב ולכן קריאת המגילה צריכה

להיות בערב שלפני יום הפורים ולא בלילה שלאחריו.

את המגילה צריך לקרוא מתוך מגילת קלף כשרה, ולא מתוך ספר מודפס. אפשר לצאת

ידי חובה גם כששומעים מישהו אחר שקורא את המגילה מהקלף, אבל לא דרך הטלפון

או מכשיר הרדיו. לכן כדאי מאוד שכל אחד ילך לבית הכנסת בליל הפורים, ובבוקר יום

הפורים, כדי לשמוע קריאת מגילה כדת וכדין.

 

מתנות לאביונים

 

חובה על כל אחד לתת ביום הפורים (ולא בלילה) שתי מתנות כספיות לשני אביונים.

כל מתנה צריכה להספיק לרכישת ארוחה לעני, ולכן אפשר לתת לשני עניים חמישה

שקלים לכל אחד מהם, כך שהם יכולים לקנות בכסף הזה לחמנייה עם שקית שוקו

והרי להם ארוחה. עם זאת, מי שיש לו אפשרות לתת יותר, מצווה מן המובחר שייתן

סכומי כסף גדולים יותר כמו עשרה ואפילו עשרים שקלים לכל אביון.

את הכסף יש לתת לאביונים לצורך רכישת מוצרים לסעודת הפורים, לכן כדאי להקדים

ולתת את הכסף בשעות הבוקר המוקדמות. בזמנינו שקשה למצוא אביונים שעדיין לא

קנו את צרכי הסעודה, מומלץ לתת את הכסף לארגוני חסד שאוספים 'מתנות לאביונים',

ומממנים בכך את הארוחות שהם שיגרו לעניים קודם לכן. אפשר לשלם את הכסף גם

בשיקים, בכרטיס אשראי וכדו', ובלבד שהכסף ישמש לרכישת מצרכי מזון ולא לקניית

ספרי קודש וכדו'. (רכישת ספרי קודש לבית הכנסת היא מצווה גדולה מאוד, אך אינה

עונה להגדרה ההלכתית של 'מתנות לאביונים')

 

משלוח מנות

 

ביום הפורים צריך כל אחד לתת שתי מנות לאדם אחד, ואפילו אותו אדם עשיר גדול

אפשר לתת לו משלוח מנות ולצאת בכך ידי חובה. המנות צריכות להיות ראויות לאכילה

באופן מיידי, ולכן אין לתת מזון שאינו מבושל. אפשר לצאת ידי חובה במשלוח מנות צנוע

מאוד הכולל פרוסת עוגה וכוס משקה, ואפשר גם לתת משלוח מנות עשיר המורכב מעשרות

מוצרי מזון. כמובן שאפשר לתת משלוח מנות ליותר מאדם אחד, אם אתם רוצים. חשוב

לוודא שלא רק עקרת הבית תיתן משלוח מנות, אלא שגם הבעל וכל אחד מהילדים יצאו

ידי חובה, כל אחד ייתן לפחות משלוח מנות אחד. מצווה מן המובחר שאת משלוח המנות

נשלח באמצעות שליח, ולכן האב ישלח את המשלוח עם בנו לשכן או לחבר, והבן ישלח עם

אחיו או עם חבר. את משלוח המנות יש לתת במהלך יום הפורים, החל מזריחת החמה ועד

שקיעתה אפשר לקיים את המצווה, אך ראוי להקדים ולתת משלוח מנות מיד אחרי תפילת

שחרית, כדי שלא נדחה את המצווה לשעה מאוחרת יותר ונשכח לקיים אותה חלילה.

 

משתה ושמחה

 

ביום הפורים יש מצווה לאכול סעודה ולשמוח. הסעודה צריכה לכלול גם פת לחם,

כמו סעודת שבת, וראוי גם לאכול דגים ובשר ומאכלים טעימים כדי להגדיל את השמחה.

יש מצווה מיוחדת לשתות יין במהלך סעודת הפורים, עד שהדעת תהפוך מטושטשת

מהאלכוהול ולא נדע להבחין בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי".

עם זאת, רבים מפוסקי ההלכה ממליצים להימנע משתיית אלכוהול מופרזת ומציעים

לשתות יין קצת יותר ממה שאנחנו רגילים לשתות כל השנה, ולאחר מכן לישון מעט

בהשפעת היין, כשמתוך השינה אנחנו לא יודעים להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי

וכך אנחנו יוצאים ידי חובה. מי שצריך לנהוג במכונית, או שצריך לטפל בילדיו הקטנים –

אסור לו לשתות אלכוהול בכלל, ומוטב יוותר על שתיית היין ולא ייכשל חלילה בפגיעה

בילדים, באשה או בנהיגה בשכרות שעלולה לגרום לפגיעה בחיי אדם.

כמו במתנות לאביונים ובמשלוח מנות, גם מצוות 'משתה ושמחה' נוהגת רק ביום הפורים

ולא בלילה. עם זאת, רבים נהגו לאכול סעודה חגיגית גם בליל הפורים, ובוודאי אין בכך

שום חיסרון.