ואז הגיע הקורונה ונותרתי ללא עבודה, או אז נזכרתי בסגולה הקדושה שכה רבות שמעתי עליה

ואז הגיע הקורונה ונותרתי ללא עבודה, או אז נזכרתי בה, הסגולה הקדושה שכה רבות שמעתי עליה

יהושע לייבזון

'ימי הקורונה' הביאו לפתחן של משפחות התמודדויות רבות ומגוונות, שכמותן לא הסכינו עד כה, אשר חלק מרכזי מהן נוגע לענייני הפרנסה. מזונותיו של אדם קשים כקריעת ים סוף מאז נגזר עליו 'בזיעת אפיך תאכל לחם', אולם בתקופות שכאלו הפכה התמודדות זו לקשה ביותר. לפניכם מכתב שפורסם לאחרונה בארצות הברית, שבו סיפור אחד מיני רבים שהתרחשו בתקופה זו וקיומה של עצה זמינה ופשוטה לקיום, סייעה לצלוח משבר קשה זה.

כך מספר בעל המעשה:

 

בין המוני אחינו בית ישראל שפרנסתם נפגעה בתקופה זו, נפגעה גם פרנסתי. בימים כתיקונם אני משמש כנגן כינור מבוקש המופיע מידי ערב, כחלק מהרכב של תזמורת או כנגן יחיד, ומעיסוק זה אני מפרנס את משפחתי ברווח בעזרת ה' ,אולם הכל הסתיים בהגיע 'ימי הקורונה' ; החתונות נערכו באופן מצומצם, ה'דינרים'- דרך הטלפון, ואני נותרתי ללא עבודה, כאשר דאגת ההווה והעתיד משמשות בי בערבוביה.

בתקופה הראשונה השתמשתי בחסכונות שצברתי, אולם מיום ליום התכווץ הארנק וגדל החשש. או אז נזכרתי הסגולה הקדושה שכה רבות שמעתי עליה ומאז ומתמיד חפצתי לקיימה, והיא- התחזקות משמעותית בברכת המזון, לאומרה בכוונה מתוך הכתב.

החלטתי לקבל זאת על עצמי ברצינות. חשתי שזו שעת כושר מיוחדת, ובליבי הייתי בטוח שכדברי הקדמונים, תהיה קבלה זו פתח לסייעתא דשמיא בפרנסת משפחתי. חשבתי שהדבר יקח זמן, אולם הסגולה פעלה מהר מהצפוי…

בתקופה קשה זו, הורה הממשל המקומי בניו יורק לסגור את כל בתי הכנסת, כמו בארץ ישראל, גם בבורו פארק, מקום מגורי, התארגנו מאות מנייני תפילה מקומיים, כשהאחד מצטרף ממרפסתו, ומשנהו מחצרו ומדלת ביתו. גם אנו, דיירי כמה בתים סמוכים, התארגנו להתפלל במניין מצומצם, מתוך שמירה על תקנות הבריאות.

בשבתות כתיקונן, נוהגים בקהילתנו לקיים את מצוות 'סעודת שלישית', בצוותא, וכיוון שחפצנו להמשיך במנהג מיוחד זה מבלי להקל ראש בתקנות הבריאות, הוחלט כי את עיקר הסעודה יאכל כל איש בביתו, ולאחר מכן נתאסף באחת החצרות לאכול כזית בצוותא, לזמר זמירות בדיבוק חברים ולברך ברכת המזון במניין על הכוס.

היה זה בשבת הראשונה להתחזקותי בברכת המזון. יתר חברי המניין סיימו לברך, ואילו אני שברכתי במתינות ובכוונה עדיין אחזתי בתפילת 'רצה והחליצנו',  היות שהיינו מנין מצומצם, נאלצו יתר החברים להמתין עד שאסיים, ורק לאחר מכן להתחיל בתפילת ערבית.

בסיום תפילת ערבית ניגש אלי אחד מהמתפללים והביע את התפעלותו מהאופן שבו בירכתי על המזון. הוא לא הצליח לכלוא את תמיהתו על כך שעד עתה לא הכיר אותי כמי שמברך במתינות ובכוונה שכזו, וכדי ליישב את דעתו סיפרתי לו את השתלשלות הדברים. כיצד גדעה גזירת הקורונה את מקור פרנסתי כנגן כינור בחתונות ואירועים, וכתוצאה מכך נקלעתי למצב כלכלי קשה וסגולה לישועת ה' החלטתי להקפיד על מצוות ברכת המזון בהידור רב. שכן בין תיבותיה, צפונות הברכות הגדולות ביותר לפרנסה.

כאשר סיימתי את דברי, הבחנתי בזיק שנדלק בעיניו של בן שיחי; "תתפלא לשמוע" , הוא אמר לי , "אך יתכן שבידי רעיון מצוין עבורך. אלך לביתי ואבדיל על הכוס, ולאחר מכן אהרהר בדבר ואשוב אליך עם הפרטים".

 

שבתי לביתי  כשבראשי מתרוצצות מחשבות של תקווה, וליבי נושא תפילה לסייעתא דשמיא. שעה לאחר מכן הגיע הטלפון המיוחל. מעבר לקו נשמע קולו של שכני המבשר לי בשמחה: "הסגולה שלך פעלה… תשמע, לפרנסתי אני עובד ב'מעון הורים' גדול ומפורסם. לאחרונה שמעתי את בעל המקום, יהודי ירא וחרד, המביע את צערו ודאגתו על הבדידות המרה שבה שרויים הישישים תושבי המעון, כאשר מכורח הנסיבות איש אינו יכול לבקר. כאשר שמעתי מפיך על עיסוקך, החלטתי להציע לבעל המעון שישתמש בכישרונך המיוחד לפרוט בכינורך על נימי הרגש, כדי שתשוב השמחה ויעלה האור בעיניהם ובליבם של דייר המעון הקשישים.

עם צאת השבת יצרתי קשר עם בעל המקום, ובחסדי שמיים הרעיון מצא חן בעיניו. הוא מעונין להעסיק אותך תמורת שכר מכובד בשלושת המעונות שבבעלותו , כדי שתעבור בין החדרים לפי רשימה מפורטת שימסור לך ותשמח את ליבם של דיירי המעון המבוגרים בניגון ובנעימה".

ברוך ה' מזה כמה שבועות שאני עוסק בהצלחה בתחום מיוחד זה. בכל יום מחדש אני מתמלא בסיפוק כשאני רואה את האור השב לעיניהם של הקשישים, כמה מהם התבטאו בפני כי 'החזרתי אותם לחיים', פשוטו כמשמעו. פירות מעשיי בעולם הבא, והקרן קיימת לעולם הזה בשפע ובהרווחה.

זה עתה הודיע לי בעל המקום כי גם כשתשוב ה'שיגרה', הוא אינו מוכן לוותר עלי ובתוכניתו להמשיך להעסיקני באופן קבוע. על כל זאת "אודה ה' מאוד בפי, ובתוך רבים אהללנו" ומכאן אני מציע לכל יהודי ויהודי לקיים את הסגולה המופלאה שנבדקה כבר מאות ואלפי פעמים לאורך כל הדורות, כדברי ה'אור זרוע' שקיבל מרבותיו שהזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויים לו, ובעזרת ה' יזכו אף הם לסייעתא דשמיא ולפרנסה בשפע.  י.מ. – ברוקלין

 

(מתוך עלון 'וכל מאמינים'- סיון תש"פ)

מה זה הקמיעות והסגולות האלה

כבוד הרב יש לי שאלה שמציקה לי כבר הרבה זמן,

שמעתי שישנם כל מיני סגולות שנותנים לאנשים שצריכים ישועות, כגון קמיעות ועוד. שאלתי היא, כיצד יתכן שדברים כאלו יעזרו, הרי ידוע שהקב"ה הוא בעל הכוחות כולם, ואין עוד כוח אחר בעולם. אם כן גם לסגולות לא אמור להיות כוח לעזור?

ושאלה נוספת, האם ישנה דרך אחרת לקבל ישועה או שחייבים להשתמש בסגולות?

רוני ת"א

 

תשובה מאת הרב יעקב שטיר

בכדי לענות על שאלות אלו, נקדים ונאמר את אשר יש לדעת, שבנוסף על העולם שלנו שאותו אנו מכירים, ישנם הרבה עולמות עליונים רוחניים.

אותם עולמות הינם מציאות גמורה, וכל הנעשה בהם אלו דברים מציאותיים לחלוטין. אמנם לא מדובר על מציאות פיזית, אלא על מציאות רוחנית, אך גם מציאות רוחנית היא מציאות, כמו הנשמה שלנו, שהיא מציאות לכל דבר, למרות היותה רוחנית.

העולם שלנו מושפע באופן ישיר ממה שקורה למעלה. לכל פריט ופריט בעולם הזה ישנו שורש רוחני, שזו בעצם הצורה הרוחנית של אותו פריט כפי שהיא מופיעה בעולם עליון. כששורש רוחני של דבר מסויים מתפקד כראוי, גם התפקוד שלו כאן בעולם בצורה הפיזית תהיה באופן הראוי. דוגמה לדבר, דברי חז"ל שאמרו שלכל עשב יש לו מלאך שאומר לו גדל.

כיצד משפיעים על הנעשה בעולמות העליונים?

כאן מגיעים אנו לתפקיד המיוחד שניתן לעם ישראל. ניתן לנו תפקיד בכיר בבריאה, שכן בידינו תלויה כל ההתנהלות של העולמות העליונים. בזמן שאנו מתנהגים בדרך האמת על פי התורה הקדושה, גם בעולמות למעלה ישנה פעילות של בניה והארה, ובזמן שחלילה אנו עוברים עבירות, גם למעלה מתפרקים דברים ונעשה חשוך.

מכיוון, כפי שהוזכר, המצב בעולם הזה מושפע ישירות מהמצב בעולמות העליונים, יוצא שההתנהלות של העולם הזה גם כן תלויה במעשינו והתנהגותנו.

גם אם נגזרה חלילה גזירה קשה, גזירה שעל פי דרך הטבע לא נראה שאפשר לשנותה, אם נשכיל להשפיע בעולם העליון על ידי תיקון המעשים והתפילות השפעה טובה, נוכל לשנות את אותה גזירה, כפי שאומרים בתפילות של הימים הנוראים: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה".

באמת, כל לימוד תורה, כל מצוה, כל תפילה וכל חיזוק באמונה, משפיע על העולמות העליונים, ויכול להועיל לשינוי גם בעולם הזה. העיסוק בדברים אלו היא הדרך המובחרת והנדרשת בכדי להשפיע את ההשפעה הנדרשת.

לסגולות וקמיעות ישנם שורשים רוחניים ולכן יכולה להיות להן השפעה על מה שקורה בעולם הזה, אך הם לא יכולות להוות תחליף לתיקון המעשים שלנו ולמצוות שאנו מקיימים.

אכן, לא מדובר על כוח נוסף, שכן כל הכוחות הפועלים בבריאה ובכל העולמות כולם, הם בעצם כוח של השם יתברך, הוא מפעיל את כל הכוחות והוא בעל הכוחות כולם. כשמשתמשים בסגולות צריכים להחדיר חזק למוח וללב שהסגולות לא פועלות שום דבר, מי שפועל זה רק הקב"ה, אלא שעל פי חוקי הבריאה הרוחניים שהוא קבע, לעיתים הוא פועל יותר בעניין הנדרש כשעושים איזו סגולה.

ניצנית התמוטטה בחדר הרופא. המחלה התגלתה אצלה בדם.

פתאום הוא חזר, בעלה היקר, עם כיפה על הראש. היא גיחכה. היא ייחסה את זה לעובדה שהוא מסתובב סביב לזנב של עצמו, מחפש כוון ומשענת. נו טוב, אז הוא מצא לו פינה חמה ונעימה בבית הכנסת השכונתי, שם נערכים להם שיעורי תורה על ידי רב השכונה.

זה יעבור לו, היא חשבה. יום יומיים, והוא בעצמו ירגיש מגוחך ויטמין את הכיפה אל הארון, כדי לפגוש אותה רק בחגים.

אבל היא לא ירדה לו מהראש. "ריבונו של עולם, רק שלא יחזור לי בתשובה, אני לא מסוגלת לחשוב על זה" הרהרה בליבה.

* * *

לניצנית מאור מתל אביב יש דעה עצמאית. היא אשה בת 30 משכילה, עובדת בענף היי-טק מצליח, ויש לה השקפת עולם ברורה: הדתיים נחמדים, סימפטיים, היא לא נגדם וגם לא בעדם. שיניחו לה. היא לא מפריעה להם, שהם לא יפריעו לו, ברוח המשפט הישראלי הכי שחוק במזרח-התיכון: אני מכבדת דתיים, אבל מרחוק.

אבל מה לעשות שבעלה רענן מאור האקדמאי המבריק שהחזיק גם הוא באותה דעה, התחיל למסמס את התזה הסימפטית הזו, ובמשך חודשי האבטלה שלו התחיל להיחשף לרזי חוכמת הגמרא.

והכיפה? הו, הו. הכיפה העקשנית הזו, לא רוצה לרדת לו מהראש.

שתדעו, שזוג אקדמאיים איכותי, לא מנהל שיחה בצעקות. לשיחות ביניהם יש קוד מתון ועדין משהו. הוא מנוסח גם בלשון גבוהה ונקיה.

"תשמע" אומרת לו ניצנית "אני מוכנה איכשהו לסבול את הכיפה הסרוגה הקטנה שעל ראשך, אבל אל תסחף לי גם לציציות… זה ממש מלבוש משונה החוטים האלה…

והוא עונה לה: יקירתי, עד כמה שהספיקותי להבין, יהדות זו עיסקת חבילה. אם מדובר פה באמת, אז אי אפשר לקחת רק חצי ממנה. חצי מן האמת – זה שקר מוחלט, כך שאינני יכול להבטיח לך שמחר לא אלבש ציצית.

"נו טוב" היא עונה "אני רק מקווה שאחרי שתחזור בתשובה לגמרי לא תתחיל להכריח גם אותי לקיים מצוות. אני מספיק רגישה כדי לא לכנות את מה שעושים לך כמיסיונריות, אבל זכיתי להכיר את יושרך האישי, את כושר שיפוטך, ואני בהחלט מעריכה את צעדיך…".

הזוג החביב ניהל אורח חיים ברמת חיים גבוהה, אך לא זכו לפרי-בטן.

אולם, בשלב מסויים ניצנית החלה לחשוב על גירושין, בלי לריב, לבצע חלוקת רכוש ברוח טובה וגט זריז. "לא נורא". היא רמזה לו.

אבל רענן לא היה מוכן: "את אשתי היקרה לי. לעולם לא אוכל לחיות בלעדייך. את טובה ורגישה. ואין לי ספק שניישר קו עוד מעט. תהיי סבלנית. את אולי לא מבינה, ולא מספיק מאמינה, אבל אנחנו זיווג משמים, ואהבה מוצקה כמו סלע לא מפזרים כמו אבק סתם כך".

והמילים החמות הללו, שנבעו מלב אוהב וטהור פרטו על נימי הרגש. גם היא לא רוצה לוותר על בעל מיוחד וטוב לב שכזה.

הסבלנות ניצחה, כי סבלנות תמיד מנצחת.

ניצנית הסכימה לשמור שבת. לא בישול, לא הדלקת אור, וכמובן לא נסיעה. היא התרגלה מהר מאד לשקט המרומם והחודר של קסם השבת.

אחר כך טהרת המשפחה.

אחר כך למדה לברך.

באמת הישגים ראויים לציון.

רק על דבר אחד היא עמדה בתוקף. "אינני מסוגלת לשים על עצמי כיסוי ראש. שהקב"ה יקבל אותי ככה, כמו שאני, עם השיער הטבעי היפה והמיוחד שהוא נתן לי. הוא מבין, הוא יסלח. אתה אומר שהוא אבא רחום וחנון, אז אבא סולח לבתו על שובבויות קטנות… אינני יכולה להיפרד מן השיער… הוא כל כך יפה".

וכאן היא היתה באמת עקשנית גדולה. שנה ועוד שנה, שומרים שבת, שומרים הכל, אבל ניצנית בלי כיסוי ראש. זה הפך כמעט לאידיאולוגיה אצלה. שש שנים אחרי הנישואין, הבית יהודי, השבת יפה ואצילית, זרע של קיימא? אין. כיסוי ראש? אין.

* * *

ואז האסון. ניצנית התמוטטה בחדר הרופא. המחלה הנוראה מקננת בה בדם.

"אני נורא מצטער גב' מאור" אמר פרופ' אחיקם שנהב "את תקלעי למצב לא נוח מבחינתך. אחרי הטיפול הכימותרפי שייעשה בך, השיער שלך ינשור. צר לי, אני רק יכול לעודד אותך שהמחלה שלך אומנם לא פשוטה, אבל סיכוי ההחלמה הם בהחלט סבירים".

ניצנית מאור נכנסה לטיפול הראשון.

כשהם חזרו לביתם הגדול והריק, היא אזרה אומץ.

"רענן, אני לא טיפשה. אני יודעת בדיוק מה קרה כאן. אבא שבשמים מדבר אלינו, הוא – בעיקר הוא מדבר אלי. הוא פונה אלי ואומר: ניצנית שלי, אני כל כך אוהב אותך, את הבת הכי יקרה ונפלאה שלי. חזרת בתשובה, עם כל כך הרבה התחשבות בבעלך, בסבלנות עלית בסולם הרוחני צעד אחר צעד. אני כל כך מרוצה ושמח ממך. אבל רק דבר אחד גורם לי צער. הצניעות. שיער פזור לאשה זה נורא, זה מפגע. זה מקלקל עיניים. זה פוגם. כך לא מסתובבת ברחוב בתו של מלך. אין לי ברירה בתי ניצנית, אם את לא רוצה לכסות את השיער שלך מרצונך, אז אני אעזור לך להיפטר ממנו. תביני אותי, אני אוהב אותך, ורוצה רק בטובתך, ולכן אני נאלץ להכריח אותך להיפרד מהשיער… כך אומר לי האב שבשמים.

דמעות ניקוו בעיניו של רענן.

"רענן בעלי האציל, אינני יודעת אם אשאר בחיים אחרי המחלה הארורה הזו, אבל דבר אחד נוסף נותר לי לעשות למענך ולמען הקב"ה. שיערי עדיין לא נשר מן הטיפולים… ובעודה מדברת לקחה ניצנית מספרים והחלה לגזור את שערותיה "ואם ירחמו עלי מן השמים, אגדל שיער חדש ואחביאהו מתחת לכיסוי ראשי".

* * *

אנחנו 10 שנים מאחרי הסיפור הזה. ניצנית הבריאה לחלוטין וברוך השם נולדו למשפחת מאור שלושה ילדים.

רענן הוא אברך כולל מבריק ומגיד שיעורים ברחבי העיר.

חידון. וממה מתפרנסת ניצנית?

יש לה חנות גדולה ומצליחה במרכז העיר לכיסויי ראש, וברקורד שלה עשרות רבות של נשים, שנכנסו לחנות גלויות ראש, ויצאו צנועות להפליא. היא מספרת להן את סיפורה האישי והוא פועל את פעולתו.

לפעמים, אין דבר יותר מבריא ממחלה ממארת.

קבלו את הסגולה הגדולה לרפואה שלימה! – ברכת 'אשר יצר'

 

נוסח עדות המזרח

בָּרוּךְ אַתָּה יי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה. וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים. חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם, אוֹ אִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם, אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת. בָּרוּךְ אַתָּה יי, רוֹפֵא כָל-בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:

 

• ברכת אשר יצר נוסח עדות המזרח להורדה

 


 

נוסח אשכנז

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים.גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת:

 

• ברכת אשר יצר נוסח אשכנז להורדה

 


 

נוסח ספרד

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים.גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת:

 

• ברכת אשר יצר נוסח ספרד להורדה

 


 

קבלו סרט על ברכת אשר יצר

מה טמון בברכה זו?

ברכה זו היא הודיה לאלוקים על ניתוח קשה ומסובך, שנעשה בגופנו זה עתה, ניתוח זה מתבטא בניקויו של הגוף מן הפסולת שבו ועלינו להודות על כך בכל לבבנו ובכל נפשנו.

הדבר הראשון שיש להודות עליו, הוא, שהניתוח נעשה באופן הקל ביותר.
הדבר השני, שהוא נעשה ללא הרדמה וסיכונים.
השלישי, ללא כאבים ויסורים.
הרביעי, אנו ודים שהניתוח נעשה על ידי הרופא הגדול ביותר שקיים בעולם, והוא השם יתברך.
הדבר החמישי שהניתוח נעשה חינם אין כסף.

על כל אחד מחמשת הדברים הללו, יש לתת הודיה גדולה לאלוקים ולהללו ולשבחו בברכת 'אשר יצר'.
(מתוך הספר 'ברכי נפשי, המייחס זאת לרבי אליהו' ראטה)

עוד משהו: אם היינו חושבים לרגע ומנסים להתבונן מה נעשה בגופינו, מהרגע שהאוכל נכנס לפה עד שהוא יוצא מהגוף, הינו שולחים כל יום sms לכל חברינו וידידינו שידעו שהכל עבר בשלום.
(עפ"י רבינו ירוחם ממיר מגדולי בעלי המוסר בדור העבר)

זו רק סגולה!

יעקב לוסטיג

 

במשך אלפי שנים נוהגים יהודים לעשות סגולות שונות ומשונות, לכל בעיה ועניין שהם מתמודדים עמו. סגולות לנשים עקרות, לשיפור הזיכרון, למציאת זיווג, ללידה קלה, לבריאות טובה ועוד ועוד.

הרב אהרן זכאי, מחבר הספר 'תפילות וסגולות' מסביר: "כשאנו באים להתעניין אודות סגולות, ואף לבצע אותן בפועל, כדאי שנזכור את הכלל הבסיסי, סגולה לא תמיד עוזרת. יתירה מזאת, הסגולה אף פעם אינה עוזרת כשהיא באה לבד, הסגולה טובה רק כשהיא באה בתוספת לתפילה.

"קשה לך? אתה רוצה למצוא עבודה שתכניס לך פרנסה מכובדת? תתפלל! את מחפשת את האיש שיעשה אותך מאושרת? תתפללי! זה הכי חשוב. גם סגולות זה דבר טוב כל עוד לוקחים אותן ביחס הנכון: תוספת לתפילה וחיזוק לאמונה.

"כל הרעיון של הסגולה", מוסיף הרב זכאי, "זה העניין של אמונה. הסגולה היא עשיית מעשה שיחזק את האמונה שלנו. הבבא סאלי הקדוש היה נוהג לחלק מים וערק לאנשים שבאו לבקש ממנו ברכות. הוא היה אומר: "לא המים עוזרים, אלא האמונה, אני לא נותן לכם מים, אני נותן לכם אמונה".

אבל לסגולה עצמה יש מקור, הסגולות הן לא חסרות כל טעם. לפעמים הטעמים ידועים לנו, ולפעמים לא, ובכל זאת אנו משתמשים בהן אם ידוע לנו שהסגולות הללו מגיעות ממקור כשר, ולא חלילה ממקור שאינו טהור.

השימוש בסגולות יש לו מקור עוד מימות חכמנו זיכרונם לברכה, ברחבי התלמוד הבבלי והירושלמי מובאות מספר דוגמאות לשימוש בסגולות, גם על ידי חכמי התלמוד בעצמם.

כאמור ישנן סגולות שהטעם שלהן ברור וידוע. כמו למשל הסגולה המובאת בתלמוד הבבלי, לבטוח בקדוש ברוך הוא. סגולה זו עוזרת להינצל מכל דבר רע. הטעם לסגולה הזאת ברור, הקדוש ברוך הוא רואה שאנחנו בוטחים בו וסומכים עליו, ובהתאמה מעדיף להתנהג אלינו בצורה יותר מגוננת ומסוככת.

מאידך, חלק מהסגולות נראות לנו בלי סיבה הגיונית, כמו למשל סגולה ללוות את האורח היוצא מביתנו, ובזכות סגולה זו הוא ינצל מתאונות או מקרים רעים בדרך. לא ברור לנו איך בדיוק העובדה שאנו מלווים אותו ארבע אמות (2 מטר) תגונן עליו ותסוכך עליו מהסכנות שבדרך, אבל חז"ל מציינים את הסגולה הזאת, ואף קובעים כי אנו חייבים להשתמש בה וללוות את האורחים שלנו כשהם יוצאים.

ושוב, הכי חשוב זה לזכור שלא העובדה שאנו מלווים את האורח מצילה אותו, ולא הפסוקים שאנו אומרים עוזרים לנו – את העזרה מגיש בורא העולם, את ההצלה רק הוא בעצמו מעניק לנו, אליו נשואות עינינו ולפניו נשפוך את לבנו בתפילה.

הבית שקט מידי?

• אשה שמתקשה להביא ילדים לעולם, תתרום ספרי לימוד וסידורי תפילה לבית הכנסת או לישיבה, ובזכות זאת תיפקד במהרה. מי שיש בידו יכולת כלכלית, יתרום גם ספר תורה לבית הכנסת.
• סגולה לבנים: להקפיד על הדלקת נרות שבת בכל ערב שבת לפני כניסת השבת, שני נרות לפחות. עדיף שהנרות יהיו משמן זית.
• לפני הדלקת נרות כדאי לתת מטבע לצדקה, ומומלץ להניח קופת צדקה ליד הנרות, כדי שתזכור לתת את הצדקה לפני שהיא מדליקה את הנרות, כי אחרי ההדלקה כבר נכנסה השבת ואסור לגעת בכסף בשבת.
• אחרי הדלקת נרות, תאמר האשה את ההפטרה שאומרים אחרי קריאת התורה ביום הראשון של ראש השנה:

א וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן-הָרָמָתַיִם, צוֹפִים–מֵהַר אֶפְרָיִם; וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן-יְרֹחָם בֶּן-אֱלִיהוּא, בֶּן-תֹּחוּ בֶן-צוּף–אֶפְרָתִי.  ב וְלוֹ, שְׁתֵּי נָשִׁים–שֵׁם אַחַת חַנָּה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה; וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים, וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים. ג וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת וְלִזְבֹּחַ לַיהוָה צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה; וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי, חָפְנִי וּפִנְחָס, כֹּהֲנִים, לַיהוָה.  ד וַיְהִי הַיּוֹם, וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה; וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ, וּלְכָל-בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ–מָנוֹת. ה וּלְחַנָּה, יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם:  כִּי אֶת-חַנָּה אָהֵב, וַיהוָה סָגַר רַחְמָהּ.  ו וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם-כַּעַס, בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ:  כִּי-סָגַר יְהוָה, בְּעַד רַחְמָהּ.  ז וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה, מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית יְהוָה–כֵּן, תַּכְעִסֶנָּה; וַתִּבְכֶּה, וְלֹא תֹאכַל.  ח וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ, חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי, וְלָמֶה, יֵרַע לְבָבֵךְ:  הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ, מֵעֲשָׂרָה בָּנִים.  ט וַתָּקָם חַנָּה, אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה; וְעֵלִי הַכֹּהֵן, יֹשֵׁב עַל-הַכִּסֵּא, עַל-מְזוּזַת, הֵיכַל יְהוָה.  י וְהִיא, מָרַת נָפֶשׁ; וַתִּתְפַּלֵּל עַל-יְהוָה, וּבָכֹה תִבְכֶּה.  יא וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר, יְהוָה צְבָאוֹת אִם-רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא-תִשְׁכַּח אֶת-אֲמָתֶךָ, וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ, זֶרַע אֲנָשִׁים–וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל-יְמֵי חַיָּיו, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ.  יב וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה, לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְהוָה; וְעֵלִי, שֹׁמֵר אֶת-פִּיהָ.  יג וְחַנָּה, הִיא מְדַבֶּרֶת עַל-לִבָּהּ–רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת, וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ; וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי, לְשִׁכֹּרָה.  יד וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי, עַד-מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין; הָסִירִי אֶת-יֵינֵךְ, מֵעָלָיִךְ.  טו וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר, לֹא אֲדֹנִי, אִשָּׁה קְשַׁת-רוּחַ אָנֹכִי, וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי; וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת-נַפְשִׁי, לִפְנֵי יְהוָה.  טז אַל-תִּתֵּן, אֶת-אֲמָתְךָ, לִפְנֵי, בַּת-בְּלִיָּעַל:  כִּי-מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי, דִּבַּרְתִּי עַד-הֵנָּה.  יז וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר, לְכִי לְשָׁלוֹם; וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יִתֵּן אֶת-שֵׁלָתֵךְ, אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ, מֵעִמּוֹ.  יח וַתֹּאמֶר, תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ; וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל, וּפָנֶיהָ לֹא-הָיוּ-לָהּ עוֹד.  יט וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְהוָה, וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתָם, הָרָמָתָה; וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת-חַנָּה אִשְׁתּוֹ, וַיִּזְכְּרֶהָ יְהוָה.  כ וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים, וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו.  כא וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה, וְכָל-בֵּיתוֹ, לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֶת-זֶבַח הַיָּמִים, וְאֶת-נִדְרוֹ.  כב וְחַנָּה, לֹא עָלָתָה:  כִּי-אָמְרָה לְאִישָׁהּ, עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת-פְּנֵי יְהוָה, וְיָשַׁב שָׁם, עַד-עוֹלָם.  כג וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ, שְׁבִי עַד-גָּמְלֵךְ אֹתוֹ–אַךְ יָקֵם יְהוָה, אֶת-דְּבָרוֹ; וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה וַתֵּינֶק אֶת-בְּנָהּ, עַד-גָמְלָהּ אֹתוֹ.  כד וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ, בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח וְנֵבֶל יַיִן, וַתְּבִאֵהוּ בֵית-יְהוָה, שִׁלוֹ; וְהַנַּעַר, נָעַר.  כה וַיִּשְׁחֲטוּ, אֶת-הַפָּר; וַיָּבִאוּ אֶת-הַנַּעַר, אֶל-עֵלִי.  כו וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי; אֲנִי הָאִשָּׁה, הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה, לְהִתְפַּלֵּל, אֶל-יְהוָה.  כז אֶל-הַנַּעַר הַזֶּה, הִתְפַּלָּלְתִּי; וַיִּתֵּן יְהוָה לִי אֶת-שְׁאֵלָתִי, אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ.  כח וְגַם אָנֹכִי, הִשְׁאִלְתִּהוּ לַיהוָה, כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה, הוּא שָׁאוּל לַיהוָה; וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם, לַיהוָה.  א וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה, וַתֹּאמַר, עָלַץ לִבִּי בַּיהוָה, רָמָה קַרְנִי בַּיהוָה; רָחַב פִּי עַל-אוֹיְבַי, כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ.  ב אֵין-קָדוֹשׁ כַּיהוָה, כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ; וְאֵין צוּר, כֵּאלֹהֵינוּ.  ג אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם:  כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה, ולא (וְלוֹ) נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת.  ד קֶשֶׁת גִּבֹּרִים, חַתִּים; וְנִכְשָׁלִים, אָזְרוּ חָיִל.  ה שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ, וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ, עַד-עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה, וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה.  ו יְהוָה, מֵמִית וּמְחַיֶּה; מוֹרִיד שְׁאוֹל, וַיָּעַל.  ז יְהוָה, מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר; מַשְׁפִּיל, אַף-מְרוֹמֵם.  ח מֵקִים מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם-נְדִיבִים, וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם:  כִּי לַיהוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ, וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל.  ט רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ:  כִּי-לֹא בְכֹחַ, יִגְבַּר-אִישׁ.  י יְהוָה יֵחַתּוּ מְרִיבָו, עָלָו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם–יְהוָה, יָדִין אַפְסֵי-אָרֶץ; וְיִתֶּן-עֹז לְמַלְכּוֹ, וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.
• סגולה גדולה לזכות לבנים, מרבינו האריז"ל הקדוש: להקפיד לקבל את השבת קצת לפני זמן הדלקת הנרות, חמש או עשר דקות קודם, וכן להקפיד להוציא שבת קצת אחרי זמן צאת השבת.
• מצוות הכנסת אורחים היא סגולה לזכות לבנים.
• לבקש משני כהנים בארץ ישראל שיזכירו את שם האשה ושם בעלה בכל יום לפני שהם עולים לברכת כהנים, ויכוונו עליהם בזמן הברכה.
• לבקש ממוהל או סנדק שיברכו את בני הזוג לפני קיום הברית, שיזכו לזרע של קיימא.

מרגיש רדוף? יש דרך להשתחרר מפחדים!

  • בבוקר ובערב תגידו קריאת שמע עם פרשת 'ואהבת', וכן הקפידו על אמירת קריאת שמע בלילה לפני שהולכים לישון.
  • הקפידו על נטילת ידיים מדי בוקר. נוטלים את הידיים שש פעמים, שלוש פעמים על כל יד לסירוגין: קודם יד ימין ואחריה יד שמאל, ושוב ימין ושמאל ועוד פעם. ליטול ידיים בצורה זו גם אחרי שאתם מסתפרים, או קוצצים ציפורניים.
  • ליטול ידיים שש פעמים לסירוגין, גם בכל פעם שאתם יוצאים מהשירותים. ולוודא שהנטילה נעשית ברוגע ולא בחיפזון ובחטף.
  • להשתדל למעט בנגיעה בנחיריים ובשפתיים.
  • סגולה להינצל מהפחד לומר בכל בוקר מזמור צ"א בתהילים: "יושב בסתר עליון" וכו'. וכן יאמר שלוש פעמים מזמור קכ"א "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים" וכו'. ולפני שהולך לישון יאמר את שני המזמורים הללו פעם נוספת. בנוסף, יאמר את מזמור "שיר למעלות" בכל תפילות העמידה, בשבת ובחול, לפני 'אלוהי נצור לשוני מרע', אחרי שאמר "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך אדני צורי וגואלי".
  • לבישת טלית קטן בכל עת, סגולה להינצל מהפחד, ויש לוודא שמדובר בציצית כשרה.
  • אמרו מדי פעם "עִיזָא דְבֵי טַבְחֵי שְׁמֵינָא מִנָאִי'. בכל פעם שמתעוררים הפחדים כדאי לומר את המשפט הזה.

 

מי שיש לו פחד סגולה שיאמר כך:

בשם אדני נעשה ונצליח

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

 

ויאמר שלוש פעמים:

אַדֹנָי צְבָאוֹת עִמָּנוּ. מִשְֹגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: אַדֹנָי צְבָאוֹת. אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ: אַדֹנָי הוֹשִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: X3

 

ויאמר פרק נג בתהילים תשע פעמים:

לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת מַשְׂכִּיל לְדָוִד: אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ עָוֶל אֵין עֹשֵׂה טוֹב: אֶלֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים: כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד: הֲלֹא יָדְעוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ: שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד לֹא הָיָה פָחַד כִּי אֱלֹהִים פִּזַּר עַצְמוֹת חֹנָךְ הֱבִשֹׁתָה כִּי אֱלֹהִים מְאָסָם: מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל: X9

 

ויאמר שלוש פעמים:

אֲדֹנָי יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ:X3

 

ויאמר:

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: אֹמַר לַאַדֹנָי מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ: כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת: בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם: מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם: יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ: רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: כִּי אַתָּה יְהֹוָה מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ: לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: עַל כַּפַּיִם יִשָֹּאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין: כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי: יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ: אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:

ויגיד את אותו המזמור מסופו לתחילתו:

בִּישׁוּעָתִי וְאַרְאֵהוּ אַשְׂבִּיעֵהוּ יָמִים אֹרֶךְ: וַאֲכַבְּדֵהוּ אֲחַלְּצֵהוּ בְצָרָה אָנֹכִי עִמּוֹ וְאֶעֱנֵהוּ יִקְרָאֵנִי: שְׁמִי יָדַע כִּי אֲשַׂגְּבֵהוּ וַאֲפַלְּטֵהוּ חָשַׁק בִי כִּי: וְתַנִּין כְּפִיר תִּרְמֹס תִּדְרֹךְ וָפֶתֶן שַׁחַל עַל: רַגְלֶךָ בָּאֶבֶן תִּגֹּף פֶּן יִשָֹּאוּנְךָ כַּפַּיִם עַל: דְּרָכֶיךָ בְּכָל לִשְׁמָרְךָ לָּךְ יְצַוֶּה מַלְאָכָיו כִּי: בְּאָהֳלֶךָ יִקְרַב לֹא וְנֶגַע רָעָה אֵלֶיךָ תְאֻנֶּה לֹא: מְעוֹנֶךָ שַׂמְתָּ עֶלְיוֹן מַחְסִי אֲדֹנָי אַתָּה כִּי: תִּרְאֶה רְשָׁעִים וְשִׁלֻּמַת תַבִּיט בְּעֵינֶיךָ רַק: יִגָּשׁ לֹא אֵלֶיךָ מִימִינֶךָ וּרְבָבָה אֶלֶף מִצִּדְּךָ יִפֹּל: צָהֳרָיִם יָשׁוּד מִקֶּטֶב יַהֲלֹךְ בָּאֹפֶל מִדֶּבֶר: יוֹמָם יָעוּף מֵחֵץ לָיְלָה מִפַּחַד תִירָא לֹא: אֲמִתּוֹ וְסֹחֵרָה צִנָּה תֶּחְסֶה כְּנָפָיו וְתַחַת לָךְ יָסֶךְ בְּאֶבְרָתוֹ: הַוּוֹת מִדֶּבֶר יָקוּשׁ מִפַּח יַצִּילְךָ הוּא כִּי: בּוֹ אֶבְטַח אֱלֹהַי וּמְצוּדָתִי מַחְסִי לַאַדֹנָי אֹמַר: יִתְלוֹנָן שַׁדַּי בְּצֵל עֶלְיוֹן בְּסֵתֶר יֹשֵׁב: כּוֹנְנֵהוּ יָדֵינוּ וּמַעֲשֵֹה עָלֵינוּ כּוֹנְנָה יָדֵינוּ וּמַעֲשֵֹה עָלֵינוּ אֱלֹהֵינוּ אֲדֹנָי נֹעַם וִיהִי:

 

ויאמר ברכת כהנים שלוש פעמים:

יְבָרֶכְךָ אֲדֹנָי וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר אֲדֹנָי פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּא אֲדֹנָי פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵֹם לְךָ שָׁלוֹם:X3

בנים אומרים שלוש פעמים את הפסוק הבא:

רְפָאֵהוּ אֲדֹנָי וְיֵרָפֵא. הוֹשִׁיעֵהוּ וְיִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה.X3

 

בנות אומרות שלוש פעמים:

אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. X3

המינוס הורג אתכם?

  • סגולה ידועה לזכות לפרנסה טובה, להקפיד לאכול סעודה רביעית בכל מוצאי שבת. עדיף לאכול פרוסת לחם עם נטילת ידיים, אבל אפשר לאכול גם פרוסת עוגה, עוגיות ואפילו מעט פירות וירקות.
  • לומר בכל יום את י"ג עיקרי אמונה (כאן צריך להכניס לינק) שמסכמים בתמצות את עיקר הדברים שבהם חייב כל יהודי להאמין. וכן את אגרת הרמב"ן (להכניס עוד לינק), אותה שלח הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) לבנו, ובה הוא מעביר לו כמה הדרכות חשובות, איך להתקרב לבורא העולם.
  • מי שרוצה לזכות לעשירות ולהצליח בעסקיו, יפריש עשירית מהכספים שהוא מרוויח, ויתנם לצדקה לעניים, או לבית הכנסת וכדו'. עשירים רבים העידו שזכו לעושר הרב בזכות שנתנו מעשר מכספם בקביעות.
  • סגולה נפלאה לפרנסה לומר בכל יום את הפסוק "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ", עשר פעמים בבוקר ועשר פעמים בערב.
  • סגולה לפרנסה, לספר בכל מוצאי שבת סיפור על הבעל שם טוב הקדוש. (להביא כאן לינק לסיפורים על הבעל שם טוב)
  • סגולה בדוקה ומנוסה, לומר בכל מוצאי שבת "ויתן לך", ואם אפשר, טוב שיגידו לפחות שניים יחד, כשהאחד מברך את חברו וברכות שניהם יתקיימו.
  • לברך ברכת המזון בנחת, מתוך הכתב, ולכוון שאנו מודים לקדוש ברוך הוא על המזון שנתן לנו ולכל בריותיו, ובזכות זה זוכים לפרנסה טובה.
  • להישמר מאוד שלא לדרוך על פירורי לחם שנפלו על הרצפה, ושלא לזרוק לחם בדרך של ביזיון, כי דברים אלו פוגעים בפרנסה. מי שנותר לחם יבש בביתו ואין לו מה לעשות אתו, יעטוף אותו בשתי שקיות ניילון, יקשור ויניח באשפה. אם אפשר כדאי מאוד להעביר את הלחם הישן לשימוש כמזון לבעלי חיים.
  • סגולה לפרנסה, שהסכין בו חותכים את הלחם יהיה חד.
  • סגולה לפרנסה, להשתדל שתמיד יהיה מונח על השלחן או במגירה של הלחם, לפחות חתיכה קטנה של לחם, ושאף פעם לא יהיה השלחן או המגירה בלי לחם.
  • סגולה נפלאה לפרנסה, להדר בכבוד סעודות השבת, כי בשבת יורדת הברכה לעולם, והזוהר הקדוש אומר שהברכה אינה יכולה לשרות על שלחן ריק, לכן צריך להקפיד ששלחן השבת יהיה מלא במאכלים לכבוד שבת קודש.
  • כשנוטלים את הידיים לפני הארוחה, כדאי להקפיד ליטול ידיים בספל מלא עד גדותיו, גם אם הספל גדול מאוד. וזו סגולה לפרנסה.
  • סגולה בדוקה ומנוסה: להקפיד להתפלל בכל יום שלוש תפילות בציבור, ומי שמתפלל את כל תפילותיו עם הציבור בבית הכנסת, מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו לעולם.