הוא ראה את כל החנויות המתחרות איתו פתוחות לרווחה, ועושים 'קופה' יפה וחנותו סגורה עם ההפסדים הגדולים שיהיו לו בשבת זו

את המעשה שלפנינו סיפר רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א, מעשה מופלא עם מסר מאלף במיוחד.

בעיר אנטוורפן שבבלגיה גר יהודי אחד שהחל להתקרב אל הקדושה, ולאט לאט שב בתשובה שלימה וקיבל על עצמו בהחלטה איתנה ונחושה מכאן ואילך לשמור השבת בקדושה.

היה לו – לבעל תשובה הטרי– עסק רציני של חנות ענקית במרכז עסקים שוקק. לאחר שחזר בתשובה והחל לשמור שבת, הנהיג בחנותו בכל יום שישי כמה שעות טרם כניסת השבת להאיץ בלקוחות ולזרזם לסיים חיש את קניותיהם, וסגר את החנות על מנעול ובריח והלך להכין עצמו לקראת שבת מלכתא, ובמשך כל השבת השתדל לעסוק בתורה ובתפילה.

והנה תקופה קצרה לאחר שהחל בשמירת השבת, הגיע 'יום חגא' של הגויים, שמדרכם לרכוש הרבה קניות – 'שופינג' לקראת החגא שלהם, שבו סגורות כל החנויות כחוק. באותה שנה חל החגא ביום הראשון בשבוע, ובימים שלפניו יצאו הרבה גויים לשוק לעריכת קניותיהם. היו אלה ימים פוריים ביותר לבעלי העסקים, שגרפו בהם הון רב. מטבע הדברים נערכו עיקר הקניות באותה שנה ביום השבת וביום השישי שלפני אותה חגא.

היה זה ניסיון קשה מאד עבור אותו בעל תשובה, שכן חנותו עמדה כאמור במרכז המסחרי השוקק ומלא קונים, שמילאו וגדשו את החנות בקניות רבות. אבל הוא התעקש חזק ביהדותו ובקבלה שקיבל על עצמו, ובהגיע השעה היעודה בצהרי יום השישי, בשעה שהעסק היה בשיא פריחתו, והחנות הומה קונים לרוב, הכריח את כולם לסיים את קניותיהם וסגר את החנות.

ויהי בערב בדרכו מבית הכנסת לביתו, אחר תפילת ליל שבת קודש והנה רואה, הוא את ההמולה הגדולה של הגויים היוצאים באלפיהם ובהמוניהם ועורכים את ה"שופינג' הגדול! ליבו נצבט בקרבו, הוא ראה את כל שאר החנויות המתחרות עימו פתוחות לרווחה, ועושים 'קופה' יפה בגריפת הון רב! ליבו כאב מאוד על ההפסדים הגדולים שיהיו לו בשבת זו. בדרכו פגש בחבריו מן העבר, שסנטו בו בהיתול: מה איתך, ביש מזל? ביום שכזה סוגרים את החנות? בטלן שכמותך! הרי אתה מקלקל את העסק שלך בידיים! אנשים מתרגלים שלא לקנות אצלך, והמתחרים שלך ישיגו אותם במהרה… כשניסה להסביר שהוא החל לשמור את השבת, צחקו ממנו חבריו ולעגו לו. "וכי מה יקרה אם תהיה שבת אחת פחות בשנה?"…

נכנס אפוא האיש לביתו בלב כבד ומר ושח לאשתו שקשה לו מאד לעמוד בניסיון הזה ולהילחם ביצרו כל העת – "על כן, ברצוני לשתות כמה כוסות של 'וודקה' חזקה (96) בסעודת השבת… המרדימה את האדם להרבה שעות, וכך אעביר את רוב השבת בשינה… ולא ייסרוני כליותיי בניסיון הקשה הזה!"

אמר ועשה. הוא שתה היטב טרם שנכנס לישון, ונרדם בשינה עמוקה ביותר. למחרת בבוקר לא העירה אותו אשתו לתפילה, על פי בקשתו, והוא המשיך כך לישון עד שבת אחר הצהריים, והתעורר לקראת ערב, ללא תפילה, ללא קריאת התורה, ללא בית כנסת… בקושי הספיק עוד לחטוף את תפילת המנחה עם דמדומי חמה…

עם צאת השבת, כשהתבונן האיש כיצד עברה עליו השבת בשינה ותרדמה, ללא תפילה וללא תורה וקדושה, כך בריקנות גמורה, וללא שום מזון רוחני לנשמתו ולנשמה היתרה – נשבר ליבו בקרבו. וכי כך נראית שבת קודש? הרי אין לך זלזול גדול מזה!!! הוא היה נסער מאד, ומרוב צער וכאב החליט ללכת לבית הרב, להמציא עבורו דרך תיקון, על מה שפשע והעווה בזלזול כבוד השבת.

רבה הגדול של אנטוורפן באותה עת, היה הגאון הצדיק המפורסם רבי חיים קרייזוירט זכר צדיק לברכה. כשנכנס האיש לבית הרב, עדיין היתה השראת שבת קודש ניכרת שם בכל פינה. הרב חזר זה עתה מבית הכנסת הגדול, זורח ומאיר בקדושת השבת, ספריו הקדושים הרבים שעסק בהם במשך השבת עדיין ניצבו כחיילים על השולחן, כשפמוטות הכסף שלידם נוצצים בהוד קדושה, וכל האווירה שם היתה אפופה וספוגה בקדושת שבת קודש.

בהביטו בכל זה נצבט ליבו מאד, והרהר לעצמו עד כמה היתה השבת שלו רחוקה מן הקדושה המלאה פה כרחוק מזרח ממערב… הרב קיבלו בחביבות ובסבר פנים יפות כדרכו, וביקשו להשיח את אשר על ליבו. האיש החל לבכות ובלב מלא כאב, אמר לרב: "אני כל כך מקנא בשבת שלכם! הנה כאן היתה שבת מלאה תורה מלאה קדושה, כמה שמחה ונחת רוח נעשה למעלה מהשבת קודש שלכם! אבל אני העברתי את כל השבת במיטה… לא תורה ולא תפילה, לא קריאת התורה ולא זמירות… שבת מלאה שינה וריקנות של הבל… איך לבי מתמלא קנאה מהשבת שלכם!" – בכה האיש ודמעות רותחות נשרו מעיניו.

משנח קמעא מבכיו, פנה אליו הרב להפתעתו, וביקשו: "אנא במטותא, הייתי מאד חפץ לעשות עמך עסק חליפין: הבה נתחלף בשבתותינו! קח נא אתה את השבת שלי, ותן לי את השבת שלך!… הלוואי ותסכים עימי בתחלופה זו! השבת שלך גדולה הרבה יותר! כמה התגברות ועמידה בניסיון וקושי יש בשבת שכזו, היא שווה פי כמה וכמה לאין ערוך… הלא היא זורחת ומאירה בכל העולמות כולם! וכבר אמרו רבותינו 'לפום צערא אגרא' ובתרגום חופשי: לפי הצער כך השכר'

האיש נרגע והבין היטב את אשר לפניו, שבדווקא שלחו לו מן השמים ניסיון קשה בתחילת דרכו בשמירת השבת, כדי לחשלו ולחסנו ולחזק יהדותו והשבת קודש שלו. עסקת החליפין כמובן לא בוצעה, והאיש חזר לביתו שמח וטוב לב, אחר שלמד להוקיר ולהחשיב היטב ערך עבודת איש ישראל!

(להתעדן באהבתך, מתוך טיב המעשיות)

 

אני חוטאת על ימין ועל שמאל

שאלה

היי.

אספר קצת על עצמי. שמי נוי בת 19 כרגע עושה שירות לאומי בבית חולים וולפסון, לקראת לימודי סיעוד.

למעשה אני גדלתי  תחילה בבית מסורתי ששומר שבת חגים וכו׳.. שהייתי קטנה אז שמרתי שבת כי שומרים ועשיתי עוד המון דברים כי עושים. בגיל 14-15 בערך התחלתי קצת לנסות להבין מה אני עושה מה אני מחפשת משהו היה חסר אצלי, התחלתי להתחזק ואת האמת שזה היה הצעד הכי יפה שעשיתי בחיי התחלתי להתפלל אבל לא מתוך תפילה כדי לסמן וי. תפילה אמיתית וכנה ,להתחזק בשבת יותר לעשות את זה מתוך אהבה וכוונה, ברכות לשון הרע אהבת הזולת וכו׳..

עם הזמן גיליתי מה זה התבודדות פתאום לדבר עם ה׳.

סך הכל נערה שרוצה את הדבר האמיתי וכנה.. הזמן עובר ואיתם הניסיונות הכי קשים, כשהתחזקתי איפשרתי לעצמי עוד לא להקפיד ממש על צניעות, אבא ברך אותי בגובה של דוגמנית כמו שאומרים והבנתי שאני לא יכולה לשים חצאיות קצרות, ואז גם גופיות לא בשבילי ועוד הרשימה ארוכה.. עם הזמן הנסיונות נהיו יותר קשים ולפעמים אני מרגישה איזה צער ועצוב, כבר בת 19 החברות יוצאות למקומות שלא ראויים ולא שאני רוצה ללכת לאותם מקומות אבל זו הרגשה שהחברה יוצאת ואת בבית ואין לך עם מי ומה ללכת ולהנות סתם כדי להתאוור ולנשום רגע מהשגרה.

אני לא יודעת למה אבל חזר בי רצון משוגע ללכת ולשים את החצאיות והשמלות הקצרות, אני מרגישה שעכשיו דווקא בזמן הזה קשה לי מבחינה רוחנית להתחזק, אני עושה חשבון נפש עם עצמי אבל פתאום אני מרגישה שפשוט אני חוטאת על ימין ועל שמאל, הניצוץ של פעם לגבי קיום המצוות נעלם לי. אני באמת מתגעגעת לתקופה ההיא שהיתי בת 15-16 שעשיתי את רוב הדברים מתוך אהבה והבנה ופתאום עכשיו זה נהיה אחרת. פתאום אני גם מרגישה שאין לי למי לפרוק, אין לי מישהי או מישהו שאולי שט בספינה כמו שלי.

 

תשובה

שלום רב!

יש פסוק האומר "שבע יפול צדיק וקם". מכאן רואים שאפילו

על הצדיקים עוברים ניסיונות, ואף מעידות יכולות להיות להם

מידי פעם. על כל יהודי קרוב לאבא שבשמים עוברות תקופות

שונות ומצבים שונים בחיים. יש זמנים שבהם מרגישים יותר

את התשוקה להדבק בה' יתברך ולעשות את רצונו, ויש זמנים

שבהם ההרגשות הרוחנית נעשות יותר סתומות וקשה להרגיש

אותן.

זהו אחד המבחנים שעובר האדם, מבחן הבוחן אם באמת הקדוש

ברוך הוא חשוב לו והאם קיום המצוות שלו הוא מתוך כוונה אמיתית.

כל עוד האדם נמשך אחר המצוות ונהנה מכך, למרות שגם בזמן זה

המצוות שלו יקרות מאד בשמים ויש לו זכויות גדולות מכך, עדיין לא

ניכר עד כמה המצוות חשובות לו באמת. אך אם אדם לא זונח את

המצוות גם כשקשה לו, גם שאין לו מצב רוח, גם כשיש לו ניסיונות

מנגד, זה סימן שעשיית רצון ה' יתברך באמת חשובה לו והוא לא

יוותר על כך לעולם.

אל תתייאשי מהמצב שעובר עלייך, אדרבא, כאן יש לך הזדמנות

להראות יותר את המסירות שלך לאבינו שבשמים. ברור שגם

השכר שתקבלי על המצוות שאת מקיימת בימים אלו יהיה הרבה

יותר גדול. תשתדלי לשמוח על כל מצוה שאת זוכה לקיים ועל

כך שאת זוכה להיות בת יקרה לאבינו שבשמים ולעשות את

רצונו יתברך.

מצד שני צריכים לחפש דרכים איך להקל על הניסיונות.

עצה אחת שיכולה מאד לעזור לך זה לחפש חברות חזקות בדת,

חברות שחשוב להם לעשות רק את מה שנכון לעשות ע"פ התורה

ולא להגרר אחר התרבות החילונית הקלוקלת. לחברה יש כוח

השפעה גדול, ולכן זה יכול להיות לתועלת גדולה.

בברכה

יעקב

אינני רוצה להיות חסרת רגשות

שאלה

שלום,

ידוע לי שהרמה הכי גבוהה של רוחניות היא פעולה בעקבות השכל ולא בעקבות הרגש, (ולא תתורו אחרי לבבכם ועינכם), הרגשות שלי גרמו לי הרבה נזק, קשה לי להתחזק בצורה שלימה כאשר אני פועלת בצורה ניכרת על פי רגשות, מצד שני אינני רוצה להיות חסרת רגשות אלא למצוא איזון. רציתי לשאול איך אני אצליח כמו שאומרים "להפחית" מרמת הרגשות ולא להדחיק אותם לגמרי כי כשניסיתי הדבר גרם להם להתפרץ שוב. אשמח לעזרה.

 

תשובה

שלום וברכה

דבר ראשון יש להבדיל בין עבודת ה' ברגש וחיים רגשיים, לבין פיתוי רגשי המעוור את כח השכל.

ואני יסביר את עצמי.

יש נושא אחד, והוא שאדם צריך להיות מודע שרגשות ופיתויים שונים גורמים לו לעשות דברים שמבחינה שכלית הוא לעולם לא היה עושה אותם, ועל כך התורה הזהירה לא תתורו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם.

הצורה הכי טובה לקיים את המצווה הזאת, הוא להמנע מלהכנס לנסיון.

יש על כך משל עתיק, בכפר קטן היה עגלון מקצועי שהתפרנס במשך שנים רבות ממלאכה זו. באחד הימים הגיע עגלון צעיר וניסה להתחרות בעגלון הותיק, מטבע הדברים נוצר סכסוך וויכוח שהתגלגל לפתחו של מושל הכפר. המושל פסק שיבחנו את העגלון הצעיר אם הוא מקצועי דיו, וכך התקיים המבחן הפומבי:

העגלון הותיק שאל את הצעיר 'מה תעשה עם אתה נתקע עם עגלה מלאה נוסעים וילדים, והעגלה תקועה בביצה'.

העגלון הצעיר השיב בבטחה שהוא יצליף בסוסים עד שהם יצליחו להוציא את העגלה מהביצה.

'ואם זה לא עוזר' הקשה הותיק.

אני יפרק מהעגלה כמה קרשים, ויניחם תחת רגלי הסוס.

'ואם זה לא עוזר' הקשה הותיק.

אני יביא עוד סוס מכפר סמוך

'ואם אין' הקשה הותיק.

אני ידחוף את העגלה מאחורה.

'ואם זה לא עוזר' הקשה הותיק.

'נו מה תעשה אתה' התגרה בו הצעיר.

ואז העגלון הותיק השיב תשובה ששללה לצמיתות את הרשיון מהצעיר:

'עגלון מנוסה אינו נכנס לביצה'…

חשוב מאד בכל פעם כשמגיע איזה דבר שעלול להביא את האדם למשיכה או נסיון לא ראוי, לעצור ולומר לא. ולהיות גאה בעצמו ניצחתי בכך שלא נכנסתי לבוץ.

האדם חייב לזכור כי האלוקים גאה במיוחד באדם שנזהר ולא הביא את עצמו לידי נסיון הרבה יותר מאדם שעמד בגבורה בנסיון קשה.

לא מדבור בטמינת הראש בחול, אלא במהלך נבון מחושב וחכם, ויש לאדם שכר עצום על כל פעם שהוא מונע את עצמו מנסיון, חשוב שתהיי גאה בעצמך, אני חזקה וחכמה, ואני יודעת שלא להכנס לבוץ.

בברכות השחר חכמים תיקנו להתפלל כל יום 'ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עוון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון'. משום שהדברים תלויים זה בזה.

אך שוב החיוב הוא להמנע מלהכנס לתוך מצב רגשי או פיתוי שיהיה קשה לצאת ממנו, אך הדבר הוא סוגיא אחרת מאשר האם להתנהל בצורה רגשית או שכלית.

יש נושא אחר לחלוטין, האם לחיות בצורה רגשית יותר, מתלהבת, או בצורה שכלית יבשה. צריך הרבה עבודה להגיע לאיזון נכון של הכוחות, זה לא דבר שבא ברגע אחד, וצריך ללמוד את הנושא בהרחבה. ובכלל הנשמה של בת היא יותר רגשית, והיא צריכה לתת יותר מקום לרגש, אך כמובן שגם בת צריכה לתת מקום גדול לכח השכלי שלה.

את מוזמנת להעלות דוגמאות ספציפיות שבו את מתמודדת, ואני אשמח לכוון אותך במקרה המסוים.

שבת שלום
בהצלחה רבה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

איפה הזיווג שלי?

 

הרב אליהו עטיה

 

 

כולם משתוקקים רוצים להיות קדושים יותר ואיך הכלים שנוכל באמת להיות קדושים יותר? הפסוק בפרשת קדושים אומר – 'קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם', הקדוש ברוך הוא קדוש וכדי שגם אנחנו נתקרב אליו אנחנו צריכים להיות קדושים, לכן נלמד היום קצת איך לשמור על פגם הברית לא ליפול בו ח"ו כי על ידי זה נהיה קדושים יותר
הרבה בחורים אומרים ניסינו פעם ניסנו פעמיים ושוב נפלנו, מה לעשות שהקבלה שלי תהיה קבלה אמיתית והיא תחזיק לתמיד, אחת הדרכים היא לדעת למה כ"כ חשוב להיות קדוש ולמה המעשה הזה של היפך הקדושה של פגם הברית הוא כ"כ מוציא אותי מהמקום שאני רוצה להיות בו, מהקדושה שאני רוצה להיות בה ואת זה מה שנסביר עכשיו,
הקב"ה כשברא את אדם הראשון הוא ברא אותו שתי נשמות בגוף אחד, כך נברא אדם הראשון דו פרצופים, שני פרצופים פרצוף זכר ופרצוף נקבה, הפרצוף זכר זה כמובן אדם הראשון, והפרצוף הנקבה שהיה כלול בו זו חווה, אדם הראשון רואה שלא טוב שהוא לבד ולכן הוא מבקש מהקב"ה אשה והקב"ה מפיל עליו תרדמה ומחלק את הנשמה לשתיים הנשמה של האדם הראשון והנשמה של חווה, אדם הראשון וחווה כתוב שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, הם שניהם היו הכי שמחים בעולם כי כל אחד ידע בבירור זה הזיווג שלי ואני הזיווג שלו אין יותר בעולם יש אדם ויש חווה, אנחנו שנינו באנו לעולם לברוא את כל האנושות, בדורות הבאים אח"כ ובפרט בדורות שלנו שכבר יש מליונים קשה מאוד כל אחד איך ימצא את הזיווג האמיתי שלו מי זו באמת האשה הראויה לי?
לכן אדם צריך הרבה מאוד סיעתא דשמיא כדי שהוא התכוון ויגיע למקום הנכון שהוא יגיע אל האשה הראויה לו והיא תהיה אשתו, כשאדם לא מגיע לזיווג האמיתי שלו החיים לא הולכים טוב החיים הולכים הרבה בדרך חתחתים ולא מצריכים להקים בית נאמן בישראל אבל כשאדם זוכה למצוא את הזיווג שלו את האבידה האמיתית שלו אז הוא מצליח לבנות בית כמו שצריך הוא חי חיים מאושרים והכל טוב לו , איך אדם ימצא את הזיווג האמיתי שלו ? ע"י שהוא שומר את האור שלו כל הזמן , אם אדם מרגע שהוא נולד שומר על האור שלו שזה הטיפת הזרע שלו ולא זורק אותה בכל מיני מקומות אחרים הוא ימצא את הזיווג שלו בקלות הכי גדולה למה? כל טיפה וטיפה שיש לאדם היא שייכת לנקבה שלו , היא לא שייכת לאף אחד אחר היא שיית רק לנקבה שלו ברגע שאדם זורק אותה במקום אחר הוא גזל את אשתו האמיתית מהאור שמגיע לה, יש לה אור שצריך להגיע אליו ממנו שזו הטיפת הזרע וברגע שהוא זורק אותה למקום אחר בין אם הוא זורק אותה לריק לחינם ובין אם הוא זורק אותה באשה שאינה ראויה לו שלא דרך חופה וקידושין כמו שצריך הוא זרק את הטיפת האור למקום אחר שאינו צריך להיות שם.
האשה מטבעה היא קנאית הנשמה של האשה היא עוד הרבה יותר קנאית מהאשה בעצמה כשהיא מלובשת בגוף הקנאה שלה גורמת שהיא מאוד כועסת על מה שהוא גזל את האור שלה שמופקד אצלו ועי"ז היא מתרחקת ממנו נפשית גופנית מאוד מאוד עד כדי כך שלפעמים מי שפוגם מאוד מאוד לא יזכה למצוא לעולם את הזיווג האמיתי שלו בגלל שהוא כ"כ האיר במקומות אחרים הוא כ"כ גזל את האור של אשתו בצורה כזאת שהיא כבר כועסת עליו מבפנים הנשמה שלה כועסת עליו כ"כ שהיא לא מסוגלת יותר להתחבר איתו מה עושים?
רק ע"י תשובה אמיתית שהקב"ה יעיד עליו שבאמת חזרת בתשובה אז אתה מחזיר אליך חזרה את האור שזרקת במקומות אחרים, כתוב בפסוק באיוב 'חיל בלע ויקיאנו ומבטנו יורישנו אל' זאת אומרת החיל החיל הכח והעוצמה של הבנאדם בולע אותה הסטרא אחרא בלשון הזוהר זה הצד האחר החלק הטמא הוא בולע אותה ולוקח אותה לחלקו, כל טיפה וטיפה שיוצאת שלא בקדושה הוא בולע אותה ולוקח אותה אצלו ובורא איתה מלאכים רעים שבאים להזיק אותנו אח"כ, עכשיו כשאני עושה תשובה הקב"ה נותן הקאות לסט"א הוא גורם לס"א להקיא את כל הניצוצות קדושה את כל טיפות האור שהוא בלע ומחזיר אותם אלי כך אני יכול למצוא חזרה את הזיווג שלי ע"י שבאמת אני חוזר בתשובה באמת אני מבין כמה לא טוב מה שעשיתי שזרקתי את הטיפות האור שלי את הטיפות הזרע שלי במקומות חשוכים במקומות טמאים במקומות רעים כאלה שבוראים מלאכים שבאים להזיק אותי וכשאני חוזר בתשובה ה' מחזיר לי חזרה אותם ואז אני מוצא חזרה את הזיווג שלי
לכן כ"כ חשוב לקבל החלטה חזקה לקבל החלטה אמיתית זהו! מהיום והלאה אני לא נופל יותר, למה? זה מזיק לי אני רוצה שיהיה לי שלום בית טוב אני רוצה שיהיה לי חיים מאושרים זה רק תלוי בי רק תלוי בהחלטה וכשהנושא חשוב לי כשאני מחליט אני מצליח