תרחיש מוזר: "כל ערב מגיעה הציפור לחלון שלי ונוקשת ממושכות"

הרב אשר קובלסקי

אחד מאוצרות התורה הנפלאים ביותר הוא הייחוס החשוב לכח הדיבור. 'מי האיש החפץ חיים'? נצור לשונך מרע… התורה מגלה לנו את והדרך המשפיעה ביותר על אורך ואיכות החיים שלנו, אותו משהו שכביכול אינו בשליטתנו – לדאוג לחיינו ולאורך ימינו, אך לאמיתו של דבר זה תלוי רק בנו, כי החיים והיפוכם ביד הלשון.

הלשון שלנו היא איבר נסתר מעין רואים, חבוי מאחורי כספת כפולה של שיניים ושפתיים. למרות זאת, לא פעם הלשון נשלחת למשימות מאות פעמים בדקה, נעה, שולחת וחלילה משתלחת – כמעט ללא מחשבה. הקושי הגדול ביותר הטמון בלשון, הוא הפער האינסופי, העמוק והעצום, בין קלות הנעת הלשון לכל עבר ללא מחשבה והתבוננות, לבין המשמעות האדירה – המועילה או חלילה ההרסנית, היצירתית או חלילה המזיקה – שבכל תנועה של הלשון שלנו.

העוצמה האדירה הטמונה בלשון, נחשפת גם בהתבוננות במשמעות הדיבורים היוצאים מפינו. ה'חובות הלבבות' מגלה סוד מבהיל, שכדאי לזכור אותו ולהבין את עומקו:

יכול יהודי להסתובב בעולם הזה 120 שנה, לבצע אלפי מצוות מדי יום, להתפלל בכוונה וברגש, ללמוד מאות אלפי שעות, לקיים מיליוני מעשי חסד – וברגע האמת, בעולם האמת, לגלות שהוא ריק מכל, יצא מהעולם הזה נקי מנכסיו. כל זאת בגלל שהיה משתלח בלשונו, היה מדבר בגנותו של רעהו.

כמו כאן, גם בשמי שמים יש מערכת של 'העברות בנקאיות'. אדם צובר רבבות מצוות, מיליוני מעשים טובים, מיליארדי זכויות, וחלילה – בהינף לחיצות לשונו מעביר את הכל לפקודת רעהו, רק כי דיבר עליו לשון הרע… כמה עצוב, כמה מאכזב, כמה נורא: חסכונות של עשרות שנים יורדים לטמיון, בגלל מילים מיותרות!

 

עקשנות ציפורית יומיומית…

את הסיפור המפעים הבא קיבלנו מפי גיבוריו, מילה במילה. זהו סיפור שמדהים את כל שומעיו, וככל שהוא לא ייאמן – כך בדיוק הוא קרה. וזה דבר המעשה:

היה זה לפני כשנה בערך בשעת צהרים בהירה ונעימה. בחלון בית משפחת כהן, בקומה השלישית של בנין המגורים ברחוב אגרות משה 5 בשכונת רמת שלמה בירושלים, התייצבה לה ציפור דרור רגילה למראה, בעלת מקור מחודד במיוחד…

הציפור שנראתה רגילה לכל דבר, התייצבה על אדן החלון, נתמכת מעת לעת בסורגים המקיפים אותה מכל עבר, והחלה מנקרת, נוקשת, מצפצפת, מכה בחלון. כשזה קורה במשך דקה שתיים – זה סביר. כשזה קורה במשך 10 דקות – זה מעט מוזר. כשזה קורה במשך כל היום – זה משונה מאוד, מאוד מאוד משונה!

אך כשהדבר חוזר על עצמו יום אחר יום – זה כבר הרבה יותר ממשונה, זה מסיט את תשומת הלב ומתחיל לנקר בראשם של בני הבית. הציפור התייצבה מדי בוקר, בחריצות ובזריזות, בעת הנץ החמה. מאז, במשך שעות ארוכות ולפעמים עד שעות אחר הצהריים המאוחרות – היתה מכה במקורה, מצפצפת בפיה, מנקרת בשולי התריס, מקפצת בעצבנות על אדן החלון. כל נסיונות הגירוש, תליית דיסקים, הצבת דחלילון – לא הועילו. כלום לא עזר, כלום.

יום ועוד יום חולפים, ובני המשפחה לא ידעו את נפשם. משהו מוזר עובר על ביתם, זה כמה ימים שהפכו כבר לשבועות. כל יום, בדייקנות וללא איחורים וחיסורים, הציפור מתייצבת על משמרתה, ומפירה את השקט בצפצופיה ודפיקותיה על החלון. גם אם נפלה מהחלון, הוטמנו לה מכשולים, גורשה בחמת זעם – תמיד מצאה את הדרך לחזור ולהתייצב באותו חלון, למצוא מקום לכפות רגליה ולהוסיף להכות ולצפצף בעוצמת ווליום הולכת וגדילה…

הענין המוזר הוסיף ונמשך, ובני הבית כבר ניסו כל פדיון נפש אפשרי, זעקו בגרון ניחר 'מחול לך', וערכו סביבה סיבובים, תיקונים, פרקי תהלים ועצות אחרות. כל סגולה נוסתה, כל כלי טכני, רוחני, גשמי או מקצועי – נוסה והוכתר בכישלון מוחץ. שוב ושוב הציפור כאן, לא מתכוונת לוותר על ההרעשות שאינן פוסקות…

כבר חלף יותר מחודש ימים של סיוט מתמשך, ולאחר חג השבועות החליט ראש המשפחה, הרב אהרן כהן, לגשת לכותל המערבי ולשאת תפילה חמה מעומק הלב, כדי להבין מה הרמז הנשלח אליו משמים באמצעות הציפור, מהו הקול אותו עוף השמים מוליך אליו. לאחר שנשא תפילה נרגשת, נזכר ביונתן בן עוזיאל עליו נאמר שעוף הפורח מעליו נשרף, והרהר לפתע, שאולי בספרו – תרגום יונתן בן עוזיאל על המקרא, ימצא את הפיתרון לבעיית הציפור…

הוא החליט לחפש בתרגום יונתן בן עוזיאל, למצוא מקום בו הוא דן בנושא הציפורים. כשפתח בפרשת מצורע, הביט בתרגום ובפירושו ונחרד מהגילוי המרעיש שלפניו. עיניו ניצתו באחת, ידיו רעדו, הדברים הכתובים פשוט החרידו את נפשו – – –

הפרשה עוסקת בדינו של המדבר לשון הרע שחלה במחלת הצרעת בעקבות כך, שתי ציפורים היה מביא המצורע, שנענש על דיבור לשון הרע, ביום טהרתו. האחת נשחטת, והשניה משולחת לחופשי. מגלה התרגום יונתן את מטרת שליחת הציפור לחופשי, כדי שאם חלילה יחטא שוב היהודי בלשון הרע ועתיד ללקות בצרעת, תשוב הציפור המשוחררת לביתו, תנקוש ותזכיר: לא אדוני! אל תיכשל שוב בלשון הרע! זכור נא את הציפור שהבאת בעבר לאחר הצרעת, שמור פיך ולשונך!

הרב כהן נרעד. האומנם? ציפור נוקשת בחלון – זו משמעותה? ענין של תיקון חטא לשון הרע? על מה מדובר?! הוא החל להרהר בקורות אותו, מבקש להבין מה קרה. ואז נזכר:

בתו, בהיותה נערה, למדה מדי ערב שתי הלכות בספר על הלכות לשון הרע ספר 'חפץ חיים'. זה היה מנהגה המבורך, אותו שמרה במשך תקופה ממושכת ללא הפסקה: יום אחר יום היתה מוצאת כמה דקות שקטות, ומתיישבת ללמוד הלכות לשון הרע. בחודש אדר שחלף כמה חודשים קודם – התחתנה הנערה ובנתה את ביתה, ומאז – פסק מביתו קול לימוד הלכות לשון הרע!

לא ייאמן! בביתו עלה ברמה קול לימוד הלכות לשון הרע במשך שנים, אך לפתע הדבר נפסק בחודש אדר. ובחודש ניסן החלה הציפור להתייצב בחלון, נוקשת ללא הרף, מבקשת משהו! היתכן כי דווקא זו הסיבה שהביאה את הציפור לחלונו? האומנם היא מתייצבת להזכיר את חובת הלימוד היומי וההתחזקות בשמירת הלשון?!

עוד באותו יום, קיבלו על עצמם הרב כהן ובני ביתו להתחזק בלימוד שמירת הלשון, לא לוותר על לימוד ההלכות מדי יום. וראו זה פלא – שלולא סופר לנו מפי הרב כהן בעצמו היה קשה להאמין לו – אך אלה הן העובדות ללא כחל ושרק:

ביום המחרת התייצבה הציפור בחלון, הביטה אל תוך הבית, אך כבר לא נקשה, כביכול מבקשת לוודא שהלימוד היומי נשמר בקפידה רבה… לאחר יומיים, פסקה הציפור מלהתייצב על אדן החלון, נעלמה ואיננה!

משפחת כהן התרגשה, נרעדה לגלות את הדבר. אכן כן, הציפור התייצבה להזכירם את חובת לימוד הלכות שמירת הלשון, נקשה וצפצפה, ביקשה והתחננה, הזכירה ללא הרף: אל תזנחו את הלימוד היומי, אל תוותרו על שעת התחזקות יומית למען טהרת הפה! רק כאשר הצליחו לפצח את שפתה – שבו השקט והשלווה לביתם, באופן פלאי מעורר השתאות!

הבה נתבונן במסר הכביר העולה מהסיפור, שגיבוריו חיים עימנו ומעידים בכל פה. אמנם, את התזכורת הם קיבלו, אבל בעצם – זו תזכורת עבור כולנו: כמה חשוב לייחד זמן ללימוד ההלכות, להתחזקות יומית בשמירה על טהרת הפה והלשון.

הבה נאמץ את המסר הזה אל ליבנו, נהדהד את צפצופי הציפור ההיא באוזנינו… אם לא עכשיו אימתי.

המנהלת שלי שקרנית

שאלה

אני עובדת במקום שעלי יש מנהלת ומעליה מנהל. המנהלת שלי שקרנית, ותוך כדי עבודתי עמה ניזוקתי מאד ביחס ובהתנהלות כולה,
האם אני יכולה להעביר את המידע שהיא עושה שקרים ורמאויות למנהל החילוני שהוא אחראי על החברה?
מיותר לציין כי המנהלת שלי גורמת נזק לא רק לי אלא לחברה כולה ולשאר העובדים תחתיה.
אך מצד שני האם אני אח"כ אקח על מצפוני שפטרו אותה מהעבודה בגללי ולא יהיה לה מקור פרנסה אשמח לתשובה.

 

תשובה

שלום וברכה

הלכות לשון הרע ורכילות וגרימת נזק לאדם מישראל עד כדי איבוד מקור פרנסה הם הלכות חמורות מאד. וכפי שציינת שהדבר לא פשוט לקחת כזה דבר על המצפון.

הלכתית לענות על שאלה כזו צריך לשמוע את שני הצדדים, ולא שייך להתיר בלי לשמוע צד שני. בפרט שאחד התנאים של היתר לשון הרע לתועלת הוא שאין כעס ונגיעות אישיות.

למעשה אני לא מכיר את פרטי המקרה, אך ע"פ רוב מוויתור במקרה כזה לא מפסידים, ובפרט שפרנסתה של משפחה מישראל תלויה בדבר.

חשוב לזכור כי כשמעבירים על המידות הוא עת רצון מיוחד, ויש סייעתא דשמיא מיוחדת שכדאי מאד לנצל אותה.

בצד הפרקטי של הענין חשוב לזכור כי אנחנו חייבים במציאות הזויה שבמינהל עסקים לא מלמדים יושר בלשון המעטה, מדבריך עושה רושם שמהנהלת למדה היטב את החומר, כך שיש לי חשש שאם תפתחי במלחמה, יש חשש שהיא תצליח לתמרן שהיא שתשאר ואת לא. אם אלו פני הדברים צריך לתת את הדעת האם לא עדיף להיות חכמה מצודקת.

אני מדגיש שוב שאני לא יודע מה חומרת הדברים שאת מתארת, ולכן אני כותב קווים למחשבה שניה, ושכדאי להתבונן בהם.

בהצלחה רבה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

חבר טוב מאוד בעבר, כל הזמן מרכל עלי

שלום רב, לאחרונה נודע לי כי מישהו שהיה חבר טוב מאוד בעבר, כל הזמן מרכל עלי ומדבר עלי לשון הרע.
אני מרגיש זאת לאחרונה מאוד מאוד חזק, עצבות, דכדוך וכ… מה ניתן לעשות? אשמח לתשובה.

אבי

מצער לקרוא את מה שכתבת…

הפתרון לעניין זה הוא בשלושה מישורים:

1. חיזוק באמונה, דהיינו להתחזק בכך שכל מה שקורה
לנו בחיים זה הכל מגיע מאת השם יתברך. אף אחד
בעולם לא יכול לצער אותנו או לגרום לנו נזק אם זה
לא מכוון מלמעלה. ומכיוון שידוע וברור שכל מה
שהקדוש ברוך הוא עושה לנו, זה הכל אך ורק
לטובתנו, גם הדברים שנראים לנו לכאורה כדברים
רעים, לכן לא צריך להצטער על מה שקורה, אלא
להאמין שהכל לטובה.

2. תפילה – להתפלל ולבקש מאת אבינו שבשמים
שהחבר שלך יפסיק עם התנהגותו ושכל העניינים
יסתדרו על הצד הטוב ביותר.

3. השתדלות מעשית, דהיינו לדבר עם החבר שלך
או לבקש ממישהו אחר שידבר איתו, לבדוק מדוע
הוא מתנהג כך ומה מציק לו, ולהגיע בעזרת השם
לפתרון הבעיה.

בברכה
יעקב

חטא הלשון – ועונשו

יעקב א. לוסטיגמן

 

מרים הנביאה, אחת משבע הנביאות שקמו לעם ישראל. היא היתה אחותם של משה ואהרון. בפרשת שמות מכנה אותה התורה 'פועה' ומזכירה אותה לשבח בגלל מסירות הנפש שלה, כאשר היא המרתה, יחד עם אמה יוכבד, את גזרתו של פרעה להשליך את כל הבן הילוד אל היאור. חז"ל מוסיפים שבזכות דברי התוכחה שלה, התחתן אביה עמרם עם אמה יוכבד לאחר שהם התגרשו, ובעקבותיו עשו זאת כל היהודים. חלקה בקיומו והישרדותו של העם היהודי גדול מאוד. היא הצילה את אחיה משה כאשר בת פרעה משתה אותו מהמים, ואף אחת מנשות המצרים לא הצליחה להניק אותו, עד שהיא קראה לאמו יוכבד שעבדה בבית פרעה כמינקת, והיתה מאכילה את משה רבנו עד שמלאו לו שנתיים. כמעט אין אדם בתורה שמוזכר כל כך הרבה פעמים לשבח, ומרים הנביאה זכתה לכל זה בזכות צדקתה הגדולה.

ולמרות כל האמור, בפרשת השבוע, פרשת 'בהעלותך', אנו רואים שכל צדקותה של מרים לא עזרה לה כאשר היא חטאה בחטא אחד: היא דיברה לשון הרע על משה רבינו. העונש שלה היה שהיא הפכה מצורעת כשלג, וגם לאחר שנרפאה בזכות תפילתו של משה היא נחשבה לטמאה במשך שבעה ימים, ונאלצה לשבת במשך כל הזמן הזה לבדה מחוץ למחנה. אם לא די בכך, הרי שמפני כבודה המתינו לה כל בני ישראל. תארו לעצמכם את התרחיש כאשר ילד קטן שואל את אביו: "למה אנחנו לא ממשיכים לצעוד לעבר ארץ כנען?" והאב משיב לו "זה בגלל מרים הנביאה. היא דיברה לשון הרע ולכן היא הפכה מצורעת"…

יתירה מכך, החטא שלה נודע לא רק לבני אותו הדור, אלא נזכר בתורה כתמרור זיכרון נצחי: "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים".

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בעל ה'חפץ חיים', מסביר בספרו 'שמירת הלשון' את הסיפור של מרים, ומדייק מתוך הכתוב עד כמה היה החטא של מרים 'קטן', וכמה היה העונש עליו גדול מנשוא. אך קודם לכן כדאי שנבאר מה אמרה מרים על משה רבינו, ומי שמעונין מוזמן ללמוד זאת מהמקור עצמו בספר במדבר פרק י"ב פסוק א' ועד סוף הפרשה. מומלץ לעיין בפירוש רש"י כדי להבין את הכתוב בצורה טובה יותר.

ולהלן עיקרי הדברים: שני אנשים שהיו במחנה ישראל, אלדד ומידד, החלו להתנבא. הם סיפרו לסובבים אותם כי נחה עליהם רוח הנבואה ואף אמרו להם את מה שהם שמעו במחזה הנבואה. השמועה על כך נפוצה במהירות רבה, וצמד הגיסות מרים אחות משה, וציפורה אשתו היו זו ליד זו כשהן שמעו על כך. אמרה ציפורה: "מסכנות הנשים של אלדד ומידד. הם הפכו לנביאים ומעכשיו הם לא יוסיפו להיות עם נשותיהן, כמו שמשה עשה לי מאז הפך לנביא".

מרים הנביאה ששמעה את הדברים הזדעזעה קשות, וכעסה על משה רבינו. היא נגשה לאחיה אהרן הכהן, שהיה גם הוא נביא והתלוננה באוזניו על משה אחיהם. "הרי גם אני נביאה, וגם אתה נביא" אמרה מרים. "ושנינו יודעים שנביא לא אמרו לפרוש מחיי הזוגיות. ואנחנו לא הראשונים. אבותינו אברהם יצחק ויעקב, וכך גם האימהות היו נביאים כולם ולמרות זאת הם לא פרשו זה מזו. למה משה נוהג אחרת מאיתנו? למה הוא לא מרחם על אשתו? למה הוא חושב שהוא צריך להתנהג בצורה שונה מכל שאר הנביאים?

באותו הרגע התערב האלוקים בשיחתם ונזף בהם על שהם מעיזים לדבר סרה במשה רבינו. גם על שאלתה של מרים ענה הקדוש ברוך הוא והשיב לה שמשה אינו כמו כל הנביאים. שהרי כל הנביאים זוכים לנבואה רק מפעם לפעם, ולכן הם יכולים לחיות חיי זוגיות, כאשר הנבואה ניתנת להם רק כשהם טהורים. לעומת זאת, משה רבינו זוכה לנבואה עם הקדוש ברוך הוא כדבר איש אל רעהו. הוא לא יכול לדעת מראש מתי ירצה ה' לדבר איתו, ולכן הוא צריך להיות מוכן ומזומן בכל רגע נתון לשיחה עם בורא העולם. בשל כך, משה רבינו אינו יכול לנהל חיי אישות רגילים.

לאחר דברי התוכחה מתברר למרים שהיא מצורעת כשלג.

מבאר החפץ חיים בספרו שמירת הלשון: הרי מי דיבר על משה? אחותו האוהבת מרים. באוזני מי היא דיברה? באוזני אחיו האוהב אהרן. זה היה "בתוך המשפחה". היא רק מתחה קצת ביקורת על האח הקטן שלה שאותו היא הצילה במו ידיה, והיתה לה סיבה טובה, היא ריחמה על אשתו – גיסתה, ופנתה לאהרון אחיהם כדי שיעזור לה אולי לשכנע את משה לשנות את מנהגו.

כל אלו לא עזרו לה להינצל מהעונש הנורא. למרות צדקותה היא הפכה מצורעת, כולם ידעו שהיא חטאה, ועד היום אנחנו עוסקים בחטא שלה בהרחבה. מכאן אנו למדים מה יהיה עונשו של מי שמדבר מתוך שנאה או קנאה, או סתם מתוך צרות עין על אחת כמה וכמה כאשר הדיבור הוא לא בין האחים האוהבים אלא בראש חוצות. "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים".

זכור ואל תשכח.