"השכן היריב הפתיע ושלח הזמנה לחתונה של בנו, אממה המעטפה הייתה ריקה…"

בעשרות הזדמנויות בשיעורי התורה שהיה מוסר הרב בן ציון האיר את עיני המקשיבים לנושא החשוב של לדון לכף זכות

וכך סיפר הרב בן ציון פלמן בהזדמנות:

"התפללתי בבית הכנסת הגדול בבני ברק. לאחר התפילה ניגש אלי יהודי ממשתתפי השיעורים, ואמר כי אמש התעוררה לו שאלה בנושא 'כף זכות'

השאלה: "יש לי שכן בבנין שהיחסים בינינו אינם טובים בעקבות מספר חילוקי דעות קשים, שהתפתחו עד כדי ריב ממש".

"אותו שכן מחתן את בנו בשבוע הבא והוא שלח לי הזמנה לחתונה. פתחתי את המעטפה והנה ההזמנה ריקה ולא מודפס בה כלום. וכפי שאני מכיר את השכן, מתאים לו מאד לשלוח לי ככה, בדווקא – הזמנה ריקה, כאומר: תראה, אני עושה חתונה ואותך איני מזמין… אני שואל את הרב, האם גם ברגע כזה עלי לדון אותו לכף זכות…?"

"התשובה שהשבתי לו: בוודאי שגם במקרה כזה ראוי לדון אותו לכף זכות, שהרי כאשר מכניסים את ההזמנות למעטפות לא פותחים כל הזמנה לראות שבאמת מודפס עליה, ואם כן יתכן שאדרבה, הגיע הרגע שהוא החליט להזמינך כדי לקרב את הלבבות, אך לא הבחין שההזמנה פגומה ואינה מודפסת".

"למחרת, תשמעו טוב" – היה מספר הרב בן ציון – "אני חוזר הביתה ובתיבת הדואר הזמנה לחתונה מידידי קרוב. פתחתי את ההזמנה והנה היא ריקה… הפלא ופלא. ואם תאמרו שגם אצלי נעשה הדבר בכוונה כדי לצער אותי" חייך הרב בן ציון ואמר "אין סיכוי, ואפילו לא קטן, שהרי כמה ימים לפני החתונה השולח פגש אותי והזמין אותי מפורשות והדגיש כי מעונין שאבוא כבר לחופה…".

"חשבתי בלבי: עד היום, לא קרה שקיבלתי בדואר הזמנה ריקה, ומדוע בדיוק היום קיבלתיה? אלא בוודאי השם מראה לי אות משמים שהתשובה שאמרתי לאותו אדם היא אמת. להודיע שגם כאשר מקבלים הזמנה ריקה ויש את כל הסיבות ההגיוניות לדון לכף חובה, אף על פי כן צריך להתאמץ ולחשוב תמיד איך לדון לכף זכות".

מובן, שמיד חיפשתי את מקום מגוריו של השואל. הלכתי אליו והראיתי לו את הסימן משמים הנפלא הזה: הנה תראה, ומי יודע שמא אכן השכן רצה לפייס אותך ושלח לך הזמנה, אלא שבטעות נדחקה לו פנימה הזמנה ריקה

ההזמנה הריקה נכנסה למשמרת. ובשנים הבאות, עשרות פעמים הגביה הרב בן ציון והראה אותה לשומעי השיעורים, להוכיח ולהדגים עד היכן יש לדון לכף זכות: ראו נא את ההזמנה הריקה שקיבלתי בדואר!

 

(מתוך הספר: 'ספר ללא שם')

 

האם חתן צם בל"ג בעומר?

שאלה

שלום רב,
בשעה טובה ובעזרת השם אני אמור לקדש אישה.
יום הקידושין יהיה ביום ל"ג בעומר החופה תהיה לאחר שקיעה בצאת ל"ג בעומר.
כידוע לי יום ל"ג בעומר הוא יום של שמחה ואין מקבלים בו תעניות.
שאלתי הראשונה היא: מהי החשיבות של תענית ואמירת תפילת מנחה של כיפור לחתן ביום חתונתו?
והשאלה השנייה היא: האם יש אסור לצום או לעשות כפרה או תענית מסוג כזה או אחר ביום חל בו ל"ג בעומר?

תודה מראש לרב על תשובתו
בברכה

עמית

 

תשובה

עמית שלום וברכה

הרבה מזל טוב, ויהי רצון שיהיה בשעה טובה.

 

בקשר לשאלה הראשונה מהו ענין התענית והוידוי ביום החופה:

שני טעמים מרכזים נאמרו במנהג שחתן מתענה ביום חופתו:

א. כיון שביום הנישואין מתכפר לחתן כל חטאיו, וניתנת לו אפשרות לפתוח דף חדש בחייו, מוטל עליו לחזור בתשובה ולתקן את הדברים הנצרכים תיקון, ובכך יוכל לנצל יום גדול וקדוש זה כראוי, ולכן אנחנו מתענים ומתוודים כפי שאנחנו עושים ביום כיפור, והעיקר הוא הקבלה בלב למצוא דרך כיצד להתחיל לבצע שינוי ולו קטן, בדברים שכל אחד מרגיש בעצמו שראוי שהוא ישתפר בהם.

ב. כיון שהחתן צריך להגיע ליום זה מוכן ועירני, חששו שאם החתן יגיע לחופה לאחר סעודות חגיגיות… הוא יגיע לחופה שיכור והקידושין לא יהיו קידושין. ואף אם יגיע לאחר ארוחה דשנה… לא יוכל לנצל יום זה כראוי.

 

בקרב בני אשכנז מוסכם שהדבר התקבל כמנהג, וראוי לנהוג כך, אולם אם החתן חלש ומרגיש שלא יתפקד כראוי במוצאי הצום במהלך החתונה ובלילה שאחריו, עדיף שיאכל ולא יתענה.

בקרב בני ספרד הדבר מוזכר בחשובי הפוסקים הספרדים כדוגמת הבן איש חי, וקהילות רבות בעדות המזרח נוהגים להתענות. אולם יש רבים ובראשם הראשל"צ הגר"ע יוסף זצוק"ל שסברו שהספרדים לא קיבלו זאת כמנהג, והוא רק ענין טוב, ובימינו לרוב האנשים עדיף שלא לצום, ובמקום זאת עדיף שהחתן יסדר את כל עניני החתונה לפני יום זה, ויקדיש את היום לתורה ותפילה, ואם הוא יכול בחלק משעות היום להתענות תענית דיבור קדוש יאמר לו.

בכל אופן לכל הדעות ולכל העדות אין לשתות ביום זה שום משקה משכר, ויש לאכול מאכלים קלילים שאינם מכבידים, ובכמות סבירה. וכן ראוי להתוודות במנחה לפני החתונה.

אפשר גם להתענות ביום שני שלפני ל"ג בעומר, [ואז צריך לקבל את התענית בתנאי במנחה ביום ראשון, ויתנה שאם ירגיש חלש יאמר פרק תהילים ואז יוכל לאכול], ולקבוע יום זה לתשובה ולכפרה, וביום החתונה לאכול בצורה מינימלית וקלילה, וכן יתוודה שוב ביום קדוש זה.

 

בקשר לשאלה השניה:

תענית זו דוחה את ל"ג בעומר, וכן מותר להתוודות בל"ג בעומר ביום החופה.

 

תזכו להקים בית נאמן בישראל ולראות בני ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

 

 

נ.ב. אני מצרף שני מקורות קלילים, שתוכל לעיין בהם ולמוד קצת על יום מיוחד זה:

קיצור שולחן ערוך סימן קמ"ו

סעיף א'

נוהגין שהחתן והכלה מתענין ביום חופתן, מפני שבאותו יום מוחלין להם עונותיהם ואומרים בתפלת המנחה עננו כמו בשאר תענית. נוהגין במדינות אלו שאין מתענין אלא עד לאחר החופה, ואם נתאחרה החופה בלילה אזי לאחר צאת הכוכבים יכולים לאכול איזה דבר ובלבד שלא ישתו משקה המשכרת.

סעיף ב'

בראש חדש ובאסרו חג דשבועות ובחמשה עשר באב ובחמשה אשר בשבט וכן בחנוכה ובשושן פורים אין מתענין, אבל בניסן אפילו בראש חדש ניסן מתענין, וכן בל"ג בעומר ובימים שבין ראש חדש סיון לשבועות ובימים שבין יום הכפורים לסוכות מתענין.

סעיף ג'

בימים שאין מתענין צריכין ליזהר שלא לרדוף אחר מותרות מאכל ומשתה, ומכל שכן שיזהרו מאד במשקה המשכרת (כי יש אומרים טעם התענית משום דחיישינן שמא ישתכרו ולא תהא דעתם מיושבת).

סעיף ד'

צריכין החתן והכלה להתקדש עצמן במאד מאד בהכנסם לחופה, ויעשו תשובה ביום ההוא ויפשפשו במעשיהם מיום הולדם עד היום הזה, ויתודו ויבקשו מחילה וסליחה וכפרה מהשם יתברך, ויהיו מודים ועוזבים, ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב ויעשו הסכמה חזקה מהיום והלאה לעבוד את ה' באמת ובתמים ולהיותם קדושים וטהורים, ואחר כך יכנסו לחופה ויתפללו שהקדוש ברוך הוא ישרה שכינה ביניהם, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה איש ואשה שכינה ביניהם. ונוהגין שאומרים הוידוי בתפלת מנחה כמו בערב יום הכפורים.

 

ילקוט יוסף שובע שמחות א הערות פרק ג' – הנהגות החתן ביום החופה

הנה מנהג זה של תענית חתן ביום חתונתו, יסודתו בהררי קודש, ונאמרו בזה ז' טעמים:

א. בשו"ת מהר"י ברונא (סימן צג) כתב, שטעם המנהג, שמא ישתכר, או שלא יאמרו שהיה שיכור, ושיראה את מי הוא מקדש.

ב. וכתב עוד טעם: בינקותי אמרתי הטעם, משום דאמרינן בגמ' דמלך נידון בכל יום, וחתן דומה למלך, והואיל ויומא דדינא הוא לגביה בעי מתענה כמו ביום הכפורים. ומהאי טעמא הרי יש שמתענים בראש השנה, לפי שיום הדין הוא. אלא דליתא להאי טעמא, דאם כן יתענה עד צאת הכוכבים.

ג. ועוד כתב: ועוד שמעתי לפי מאי דאמרינן בגמ', המתעלה לגדולה עונותיו נמחלין. וכיון דעולה לגדולה אולי יגרום החטא ויתבטל, ומקבל עליו תשובה וצערא בעלמא, עד שמסיים חופתו והדר אכיל. [וכן אמרו ביבמות (סג) הנושא אשה מוחלין לו על כל עונותיו. וכן אמרו בירושלמי פרק ג' דבכורים].

ד. ועוד כתב: ועוד אמרתי בימי חרפי הטעם שאמרו בגמרא, דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא. ואם כך נגזרה הגזרה שתפול בו פורענות לפיכך מתענה לבטל הפורענות. ע"כ.

ה. והרוקח (סימן שנו) כתב בשם האגודה, שהתענית היא עד לאחר ברכת האירוסין ושבע הברכות, מפני שהמצוה חביבה עליהם, כדרך שעושים חסידים ראשונים, שהתענו על מצוה חביבה, כלולב ומצה. ועיין עוד בגליוני הש"ס פסחים קח.

ו. ועוד טעם, דכשם שבני ישראל התענו ביום מתן תורה, ממילא גם החתן מתענה, שהרי כל מנהגי חתן וכלה למדים ממתן תורה. [תשב"ץ קטן אות תסה].

ז. ויתכן עוד, כי הרי נודע מה שמבואר בזוה"ק (פר' פנחס דף ריט ע"ב) שנשמות הקרובים מגיעות לחופה, וכדי שלא יתביישו בראותם את הצאצא שלהם מלא בעבירות, לכן מוחלין לחתן על כל עוונותיו שלא יתביישו ויצטערו בו קרוביו. שהרי עיקר ירידתם לבוא לחופה הוא מדכתיב ישמח ישראל בעושיו, ואם ח"ו בניהם אינן כדבעי אם כן הוריו יצטערו. [נטעי גבריאל].

 

ומרן אאמו"ר שליט"א ממליץ לתלמידי ישיבתינו "חזון עובדיה" שהחתן יסדיר את כל עניני החתונה עד יום קודם לחופה, וביום החופה יוכל לישב וללמוד בהתמדה [או לקרוא תהלים כשאינו יכול להתרכז בלימודו, ראה להלן הערה יג] עם תענית דיבור, שמעלת התענית דיבור גדולה, כנודע. [וראה בילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר (מהדורת תשס"ד, סימן א', מה שכתבנו באורך בענין תענית דיבור). ע"ש]. וגם הגה"ק רבי דוב מקרשאנוב במכתב ילקוט אגרות קודש כתב, שיום אחד בלא דברים בטלים נחשב יותר מתענית. והובאו דבריו בספר נטעי גבריאל (עמוד לה).

השודדים כפתו אותו ואת אשתו, ואיּימו על חייהם אם לא יגלו את מקומה של הכספת

מַעֲלַת הַצְּדָקָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, וּכְבָר אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה (מִשְׁלֵי י, ב): "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת".

בְּעִנְיָן זֶה מֵבִיא רַבֵּינוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זַצַ"ל מַעֲשֶׂה מֻפְלָא בַּסֵּפֶרו "מְאוֹר יִשְׂרָאֵל " (עַמּוּד קצא) עַל מַר דֹּב אוֹרְנְשְׁטֵיין, הָאִישׁ שֶׁעַל שְׁמוֹ נִקְרָאִים "בָּתֵּי אוֹרְנְשְׁטֵיין" בִּשְׁכוּנַת גְּאֻלָּה בִּירוּשָׁלַיִם. הַמַּעֲשֶׂה אֵרַע לִפְנֵי יוֹתֵר מִמֵּאָה שָׁנָה, וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

מַר אוֹרְנְשְׁטֵיין הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל וּנְדִיב לֵב. כָּל עָנִי שֶׁהָיָה בָּא לְפָנָיו, קִבֵּל מִמֶּנּוּ נְדָבָה בְּעַיִן יָפָה.

בְּעִירוֹ גָּר תַּלְמִיד חָכָם עָנִי מָרוּד, שֶׁבִּתּוֹ הִתְאָרְסָה בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת, וּמוֹעֵד הַחֲתֻנָּה קָרַב וּבָא. הוּא הִתְחַיֵּב לָתֵת לָהּ נְדוּנְיָה, אַךְ לֹא הָיְתָה בְּיָדוֹ פְּרוּטָה לְפָרְטָהּ.

בְּמַהֲלַךְ נִסְיוֹנוֹתָיו לְגַיֵּס כְּסָפִים, הִצִּיעוּ לוֹ שֶׁיְּנַסֶּה אֶת מַזָּלוֹ אֵצֶל נְדִיב הַלֵּב מַר דֹּב אוֹרְנְשְׁטֵיין, וְכָךְ, בֶּאֱמֶת, עָשָׂה: הוּא סָר לְבֵיתוֹ, דָּפַק עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ הַמְפֹאֶרֶת, וְהַלָּה קִבְּלוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.

הוּא הֵחֵל לְגוֹלֵל בְּאָזְנָיו אֶת מַצָּבוֹ הַקָּשֶׁה, וּבְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא נָשָׂא חֵן בְּעֵינָיו, וּמַר אוֹרְנְשְׁטֵיין הִסְכִּים לְשַׁלֵּם לוֹ אֶת כָּל הוֹצָאוֹת הַחֲתֻנָּה. אוּלָם תְּנַאי אֶחָד הִתְנָה: שֶׁגַּם הוּא יֻזְמַן לְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׂמְחָה.

אוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם – שֶׁנִּדְהַם מִנְּדִיבוּת לִבּוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר – הִבְטִיחַ, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהוּא מַרְעִיף עָלָיו בְּרָכוֹת חַמּוֹת, שֶׁכַּמּוּבָן, הוּא לֹא יִשְׁכַּח לְהַזְמִינוֹ לַחֲתֻנָּה.

מַה נֹּאמַר וּמַה נְּדַבֵּר? הַהֲכָנוֹת הַקַּדַּחְתָּנִיּוֹת לַחֲתֻנָּה, הָעִסּוּקִים הָרַבִּים, הַטִּרְדָּה וְהַלַּחַץ, גָרְמוּ לְכָךְ שֶׁהַתַּלְמִיד חָכָם שָׁכַח לְהַזְמִין אֶת הֶעָשִׁיר.

רַק לְאַחַר שֶׁהִסְתַּיְּמָה הַחֻפָּה וְהִתְחִילוּ הָרִקּוּדִים – נִזְכַּר…

הוּא הִרְגִּישׁ נוֹרָא וְאָיֹם עַל הֶעָוֶל הַמַּחְפִּיר שֶׁעָשָׂה…

לְלֹא שְׁהִיּוֹת – עָצַר אֶת הָרִקּוּדִים, וּבִקֵּשׁ מֵהַמֻּזְמָנִים שֶׁיִּתְלַוּוּ אֵלָיו, עִם תֻּפִּים וַחֲצוֹצְרוֹת, אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר, כְּדֵי לְהַזְמִינוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׂמְחָה. "טוֹב מְאֻחָר מִלֹּא כְּלוּם", אָמַר לְעַצְמוֹ…

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַבַּיִת הֵם רָאוּ מַחֲזֶה מְזַעְזֵעַ: מַר אוֹרְנְשְׁטֵיין וְאִשְׁתּוֹ הָיוּ כְּפוּתִים בִּידֵיהֶם וּבְרַגְלֵיהֶם לַמִּטָּה, כְּשֶׁהֵם כִּמְעַט לְלֹא רוּחַ חַיִּים.

מַר אוֹרְנְשְׁטֵיין סִפֵּר שֶׁנִּכְנְסוּ שׁוֹדְדִים לְבֵיתָם, כָּפְתוּ אוֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ, וְאִיְּמוּ עַל חַיֵּיהֶם אִם לֹא יְגַלּוּ אֶת מְקוֹמָהּ שֶׁל הַכַּסֶּפֶת שֶׁבְּבֵיתָם.

בְּלֵית בְּרֵירָה הוּא נֶאֱלַץ לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת הַמָּקוֹם, וְהֵם הֵחֵלּוּ לְרוֹקֵן אֶת תְּכוּלָתָהּ: זָהָב וְכֶסֶף, תַּכְשִׁיטִים וְיַהֲלוֹמִים.

הַשּׁוֹדְדִים תִּכְנְנוּ שֶׁלְּאַחַר שֶׁיְּסַיְּמוּ אֶת מְלַאכְתָּם, הֵם יַהַרְגוּ אֶת מַר אוֹרְנְשְׁטֵיין וְאִשְׁתּוֹ כְּדֵי שֶׁהַלָּלוּ לֹא יַלְשִׁינוּ עֲלֵיהֶם לַמִּשְׁטָרָה.

לְפֶתַע, בְּעוֹדָם מְמַלְּאִים אֶת שַׂקֵּיהֶם, שָׁמְעוּ קוֹלוֹת שֶׁל תֻּפִּים וּמְחוֹלוֹת, וְסָבְרוּ שֶׁהַמִּשְׁטָרָה הֵכִינָה לָהֶם מַאֲרָב, וְהִיא בְּדַרְכָּהּ לִתְפֹּס אוֹתָם… מִיָּד עָזְבוּ אֶת הַכֹּל, וְנָסוּ בְּבֶהָלָה כָּל עוֹד רוּחָם בָּם, בְּיָדַיִם רֵיקוֹת.

הִתְבָּרֵר כִּי חַיָּיו, חַיֵּי אִשְׁתּוֹ, וְכָל מָמוֹנוֹ נִצְּלוּ בִּזְכוּת מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שֶׁעָשָׂה!

 

(מתוך הספר משכני אחריך, שמות. שיחות מהגאון רבי ראובן אלבז שליט"א)

 

זיווג משורש נשמתי, לא הבנתי מה זה אומר?

שאלה

שלום כבוד הרב!

התחלתי להתקרב לדת ממש לאחרונה… אני צופה קצת בהרצאות של רבנים באינטרנט ונחשפתי למושג – זיווג משורש נשמתי… לא ממש הבנתי מה זה אומר… לפי מה שאיכשהו הצלחתי להבין זה ששתי נפשות משלימות אחת את השניה.

רציתי לשאול- האם קיים מצב שאקבל בשבילי משהו שאני פחות מתחברת אליו? בין אם זה תכונות אופי ובין אם זה מראה חיצוני? אולי הוא לא יתאים לי ולא אתחבר אליו כי הוא לא בדיוק מה שרציתי?

אשמח לדעת לעומק יותר.

תודה רבה!!

 

תשובה

שלום רב!

כל איש ואשה, עוד לפני שהם נולדו, נקבע משמים מי יהיה בעתיד בן הזוג שאיתו הם יתחתנו. הבן זוג נקבע בשמים לפי שורש הנשמה, דהיינו לפי החיבור שיש בנשמות בין אחד לשני.

על פי רוב, ישנה התאמה גם במערכת המושגים של העולם שלנו בין איש לאשתו. ויותר מכך, כשמישהי מחפשת את בן זוגה, והיא באה לברר אם הוא אכן מתאים לה, היא לא מבררת זאת דרך בדיקה האם אותו בחור הוא משורש נשמתה (והיא גם לא יכולה לבדוק זאת). היא מבררת זאת דרך בדיקה האם הוא מתאים לה מבחינת התכונות אופי שלו, אם היא מרגישה טוב איתו וכו'. אם נמצא שאכן ישנה התאמה בין השניים, וגם הבחור וגם הבחורה חושבים כך והם רוצים להתקדם לקראת חתונה, זה סימן עבורנו שישנה התאמה ביניהם גם על פי שורש נשמתם.

יכול להיות שאיש ואשה יתחתנו גם כשאין ביניהם כל כך התאמה, אך זה לא משהו שנעשה בכפיה, זה יתכן לדוגמה אם משמים סובבו שבאותו זמן שהם הכירו אחד את השני, הם לא הרגישו שהם לא מתאימים כל כך אחד לשני. גם במקרים כאלו, בדרך כלל כשיש רצון טוב בין שני הצדדים, ניתן ללמוד איך לחיות טוב אחד עם השני ולהנות מהחיים המשותפים, אך כל מקרה הוא לגופו של עניין.

בברכה
יעקב

אני חשה דכדוך גדול מהמחשבה שאמי לא תלווה אותי לחופתי…

שאלה:

שלום רב לכבוד הרב העונה שליט"א

אני נערה מאורסת. הורי גרושים, אמי "ירקה דם" כדי לגדל אותי ואת אחי, אני חשה דכדוך גדול מהמחשבה שלא היא תלווה אותי לחופתי. אולי זה הדבר שהכי מעכיר את רוחי בתקופת אירוסי.

ברצוני לשאול האם זו אכן הלכה כל כך חד משמעית שאם גרושה לא תלווה את בתה? כשניסיתי לחפש קצת ראיתי שישנם אופנים אפשריים לדוגמא האם ואחיה וכדו' מאד אודה לתגובה לשאלתי.

 

תשובה

שלום רב

קודם כל הרבה מזל טוב יהי רצון שתזכו להקים בית נאמן בישראל, וישמע תמיד בבתיכם קול ששון וקול שמחה, קול אהבה ואחוה ושלום ורעות.

התפעלתי מאד מכיבוד ההורים שלך, ושהדבר המעיב עליך ביותר הוא הדאגה לתחושות הטובות של אימך בשעת החופה.

אכן ההלכה אינה כל כך חד משמעית, לא מדובר בהלכה אלא בענין סגולי שהוא לטובת הזוג המתחתן.
אנשים תופסים זאת כענין של ההורים המלווים את ילדיהם. ולכן במקרה והדבר נמנע מההורים הם מרגישים כאב וצער. אך לאמיתו של דבר הוא ענין סגולי לטובת הזוג המתחתן.
לעיתים עצם הידיעה הזאת עוזרת לראות את כל התמונה במבט אחר, והדבר פחות מפריע להורים או לזוג.
חשוב להדגיש בעולם הכללי ליווי ההורים לחתונה נתפס כטקס של סיום ההורות. בעולם היהודי אמנם החתונה הוא זמן של העברת אחריות, אך התפקיד העיקרי של האמא היהודיה רק מתחיל.
ביהדות התפקיד המרכזי של אמא יהודיה הוא התפילות החמות והדמעות של אמא יהודיה על ילדיה, ותפקיד זה אינו נגמר לעולם.
כשמסתכלים על כך במבט כזה הליווי לחופה הוא הרבה פחות משמעותי, הרבה יותר משמעותי שהאמא עומדת לצד בתה בשעת החופה ומתפללת.

בכל אופן הפתרון המקובל במקרים אלו לקחת זוג נשוי הקרוב מאד לאימך, [אח אחות הקרובים, או חברה שתמכה וסייעה כל השנים], ואימך תצעד יחד איתם, כך שמבחינת הליווי הרגשי לאימך תהיה הרגשה מלאה שהיא מובילה אותך ליום שמחתך, ומצד שני יהיה לכם גם את הענין הסגולי של זוג נשוי שמלווה אותכם לחופה. חשוב לתת לאימך לבחור, כך שהיא תבחר קרובת משפחה מדרגה ראשונה או חברה טובה מאד שהיא מרגישה שעזרו לה כשהיא ירקה דם, ונשאו עימה בעול. כשאמך בוחרת את מי שקרובה לליבה, היא תרגיש עם זה הרבה יותר טוב.

למעשה אם לא תמצאו שום פתרון המתקבל במציאות שלכם, ענין כיבוד ההורים, כמו גם הענין החשוב שהדבר לא יעכיר את מצב רוחך ביום שמחתכם הם ענינים חשובים מאד ע"פ ההלכה, והם יכולים לדחות את הענין הסגולי הנ"ל, וזכות כיבוד ההורים מלבד המצוה העצומה הוא גם סגולה לא פחות חשובה. על אדם המוותר על סגולה לצורך קיום מצוה, נאמר הפסוק 'שומר מצוה לא ידע דבר רע', כלומר שהענין הסגולי לא יפגע בו.

העיקר שהכל יהיה בשמחה ובשעה טובה

ושוב הרשי לי לאחל להתפלל ולברך אותכם שתזכו להקים בית נאמן בישראל
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

יש לי בעיות עם אמא שלו

שלום כבוד הרב,אני בת 18 מתחזקת, נמצאת עם בן זוג גם מתחזק,
אנחנו מסתדרים והכל בסדר בינינו ברוך השם, אבל יש לי בעיות עם אמא שלו,
בהתחלה הסתדרנו היינו חברות טובות, ו לאחרונה קרה אירוע שלא באשמתי,
אך היא חושבת שכן, התנצלתי כמובן מתוך כבוד ורצון שיהיה בסדר ושזה יעבור .
אך ללא מענה. זה משפיע עלינו ובמיוחד עליי,וכמובן שזה סיפור ארוך יותר עם יותר פרטים.
אני מפחדת שהקשר ייהרס , וקשה לי להתמודד עם כל מה שקורה, זה כבר אירועים שנמשכים
קרוב לחודש תחושה כזאת שהשם לא איתי ושאני לבד וזה רק מדרדר.. מה לעשות ? .
תודה,
נילי

 

שלום רב!

על שאלה כזו אין ביכולתנו לענות מבלי להכיר יותר
מקרוב את פרטי המקרה. בכל אופן מומלץ, פשוט
לשוחח בנעימות עם ה אמא, עד שהעניינים יסתדרו

אך מה שכן ברצוני להאיר את עיניכם, הוא שיש לדעת
שכל קשר של קירבה בין בחור לבחורה שלא במסגרת
נישואין הוא דבר שאינו מתאים לדרך התורה, וזאת גם
אם שומרים על איסור נגיעה.

קשר כזה גורם להרבה מכשולות רוחניים, ועלול גם
להביא לידי כל מיני סיבוכים, הן סיבוכים רוחניים והן
סיבוכים בקשר עצמו או בקשר עם המשפחה.

לכן עליכם לבדוק יותר לעומק את העניין הזה.
הליכה בדרך של יותר קדושה וטהרה תמיד
מביאה איתה ברכה, בעזרת השם יתברך.

הדבר היחידי שמותר על פי התורה הוא לערוך
מספר פגישות (לפי הצורך) בין בחור לבחורה
שיתכן ויש ביניהם התאמה לצורך נישואין, להכיר
באופן זה אחד את השני קצת יותר טוב ולבדוק
ולחוש אם אכן ישנה כאן התאמה. אם נראה שישנה
התאמה וגם שאר העניינים מסתדרים, יש לקבל
החלטה להתחתן, וזה בעצם מה זה שנקרא
להתארס.

גם בתקופה שבין האירוסין לחתונה יש לשמור
על הרחקות מסויימות ולא להגיע לקשר קרוב מדי.
בכלל לא כדאי למשוך יותר מדי את הזמן שבין
האירוסין לחתונה.
בהצלחה

חתונה

שאלה: שלום כבוד הרב. יש לי כמה שנים חברה, הצעתי לה נשואין, והלכנו לקבוע אולם, בו זמנית סגרתי עסק שפתחתי נפלתי כלכלית, ואני בלחץ מאוד גדול. נקלעתי למצב שאני כבר לא סגור על שום דבר, אני רוצה לדחות את החתונה עד שהכל הסתדר, אם הסתדר. התחלתי עבודה חדשה ואני מנסה להתבסס כלכלית, האם יש בעיה לדחות? לא היינו ברבנות ויש עוד זמן יחסית יש עם זה בעיה?

תשובה: שלום רב
עדיף שלא תדחו את החתונה כלל ותתאמץ לעשות את זה גם אם זה דורש מאמץ רב מאוד.
בהצלחה

לצחוק כל הדרך לגן עדן

 

יעקב לוסטיג

 

כשגדל שמעון פרץ בבית הוריו בחיפה, הוא ספג את ערכי המסורת היהודית. הקשר לדת היה רופף אומנם, אבל משהו היה שם, ביסודות החינוך שלו בשנות הילדות. עם זאת, מעולם לא עלתה בדעתו המחשבה שיום אחד הוא יופיע בפני קהל, כשאת פניו מעטר זקן עבות, ולראשו כיפה גדולה.

סיפורו של שמעון פרץ הובא בין היתר באתר 'הידברות', בכתבתה של אביגיל איתן. את החינוך הפורמלי קיבל פרץ בבית ספר ממלכתי. מגיל 12 עד 18 התגורר בקיבוץ יקום ולמד עם ילדי הקיבוץ, ובהמשך התגייס ללהקה צבאית בצה"ל. מגיל צעיר היה פרץ סטנדאפיסט, גם אם לא באופן רשמי, תמיד היו החברים מתקבצים סביבו, והוא היה משמח אותם בחיקויים, בדיחות והלצות מלבבות.

"היתה אז תוכנית טלוויזיה לועזית מצליחה בשם "תהילה", מספר הרב פרץ. "אמא שלי היתה מכורה לה. יום אחד היא אמרה לי "שמעון, אני רוצה שתהיה שחקן", אמרתי לה "אמא, את לא רוצה שאני אהיה הרשב"י (רבי שמעון בר יוחאי)?", והיא אמרה: "אני רוצה שתהיה הרגב"ט". שאלתי "מי זה הרגבט?", והיא ענתה: "רבי ג'ון בן טרבולטה…".

פרץ צעד בעקבות החלום של אמו. הוא פנה ללימודי משחק ודרמה ב'בית צבי', שיחק בתיאטרון 'הבימה', הופיע בתוכנית הטלוויזיונית 'זהו זה', בתוכנית הפופולארית 'פספוסים', ב'לא דופקים חשבון' של יהודה ברקן ועוד. לצד הפעילות שלו בתיאטרון ובטלוויזיה פתח הרב פרץ גם עסק פרטי של ליצנים, רקדנים פעלולנים וכל מה שצריך כדי לעשות 'שמייח'.

הוא התחתן, התגרש, התחתן, התגרש והתחתן שוב, עשה חיל בעסקים והצליח מעל ומעבר למצופה, אבל הרגיש אחרי הכל שהעיקר חסר לו. היום הוא כבר בעל בעמיו, יהודי נכבד עם משפחה ברוכת ילדים המתנהלת על פי ההלכה המסורה לנו מדורות קודמים, ברוח ישראל סבא.

  • היה לך הכול. הצלחה, כסף, שפע גשמי. מה עבר עליך שהחלטת לחזור בתשובה?

"חטפתי מכה שהעירה אותי. זה היה בגיל 28 התחתנתי עם בחורה טובה בחתונה כמו מהסרטים, אבל תוך תשעה ימים הבנתי שזה לא זה. נשברתי. הבנתי שמשהו לא תקין. חבר טוב הציע לי להתחזק ולחפש אשה דתייה, הוא טען שככה אני אמצא את האושר והשלווה שאני מחפש בהקמת בית. הוא הכיר לי את הרב דניאל זר, שהזמין אותי לשבת. התחלתי לשמור שבת לאט לאט, אבל עדיין לא חזרתי בתשובה באופן מלא. עוד הייתי עובד בעסק של האירועים, הייתי מגיע לעבודה, מוריד את הכפה ומתחיל לעבוד. בסוף הערב החזרתי את הכיפה.

זה הגיע ממקום שאני מחפש בחורה טובה, שאני רוצה משפחה שתהיה משפחה בריאה ויציבה. בהתאם לכך התנזרתי מיציאות, עד שהכירו לי בחורה טובה, זה היה נראה שהפעם מצאתי את האשה הנכונה. שוב עשינו חתונה מפוארת שנראית כאילו לקחו אותה מסרט. היא בחורה טובה אבל לא הסתדרנו. אחרי חודשיים כבר היה ברור שזה לא זה. חשבתי שאולי אני צריך לשנות כיוון. פשוט לא הבנתי למה זה קורה לי. ואז הבנתי שלכל דבר יש הוראות יצרן. כשקונים רכב – יש לו אחריות, כשקונים מקרר – אפילו לא מכניסים את התקע לחשמל לפני שהטכנאי בא כדי שתהיה אחריות. אז על החיים לא ניקח אחריות? החלטתי שאם זה לא עבד בדרך שהלכתי בה עד היום – ננסה עכשיו חופה וקידושין לפי הוראות יצרן של בורא עולם. ואני הולך עם זה עד הסוף. זאת האמת".

 

  • זהו? נגמרו כל הקשיים ומאותו רגע הכל בא בקלות?

"לא. גם אחר כך היו לי קשיים ועברתי משברים. התחלתי לחפש שידוך, וזה לא היה קל בכלל. אישה אחת אלמנה שעדיין בוכה על מות בעלה, אישה גרושה שכשהגעתי לפגוש אותה גיליתי שיש לה שמונה ילדים וכן הלאה, כל סיפור היה 'תיקון' בפני עצמו. עד שמצאתי את האישה שלי, זה לא היה פשוט. לבעל תשובה זה לא פשוט. פתאום אסור לו לעשות כל מני דברים שהוא היה עושה כי הוא נמצא במסגרת. אבל השתדלתי, עבדתי קשה, עבודה פנימית וחיצונית. ברוך השם בסוף הכרתי את אשתי הצדיקה. בגלל שהייתי גרוש כבר פעמיים, לא קיבלתי אותה בקלות. אביה לקח אותי לרב שיפסוק אם נתחתן או לא. ברוך השם זכיתי".

  • אם היית יכול לדבר עם שמעון פרץ הצעיר והחילוני, מה היית אומר לו?

"הייתי אומר לו: בא נפתח ביחד הרמב"ם, גמרא, בא תלמד, יש שם כל כך הרבה חוכמה.. איך חז"ל יכלו לדון לפני כל כך הרבה שנים בסוגיה – אם יש קובייה ובתוכה יש כהן, האם מותר לעבור איתה מעל בית קברות? מאיפה הגמרא הסיקה שבעתיד יהיה מטוס, ומה עושים במקרה כזה? או בספר תהלים – כל דבר שעבר על דוד המלך, הוא כתב עליו שיר. וכל שיר – פגז: שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי, עזרי מעם השם, כל מילה בול במקום. הרבה מתלהבים משייקספיר, אבל הטקסט האמתי הוא הטקסט העברי".

  • ושמעון של פעם היה מקשיב לך?

"היה לי קשה, כי שמעון של פעם היה עובד כל הזמן, בסופרלנד, בלונה-פארק, במלונות, באירועים, לא היה זמן בכלל. אין זמן להקשיב כי רצים אחרי העבודה".

 

  • מישהו מסביבתך חזר בתשובה בעקבותיך?

"כן, הייתי בדרום אפריקה, היה שם בחור מאוד נחמד בהופעה. צחק, צחק… בסוף הערב אמרה לי מישהי: זה שצחק הוא אחי. הוא עשיר מאוד, אבל גם רווק בן 44. אני מאוד אשמח אם תוכל לחתן אותו. אז אמרתי לו שיבוא לישראל, והוא באמת עשה את זה. הוא בא לארץ, הכיר מישהי מראש העין והתחתן איתה. יש לו כבר ארבעה ילדים. חזר בתשובה, שומר טהרת המשפחה, כשרות. תראי איך מסטנד-דת נפתח הלב".

 

  • ההופעות שלך לא מנסות לחזק באופן מוצהר. אז מה המטרה העיקרית שלהן?

"ללמד שמי שחי בסרט – אוכל בסוף סרטים. אני רוצה שתהיה לקהל אמונת חכמים. בא אחד לרב אומר לו: מה יהיה איתי?, הרב פתח ספר תורה ואמר לו: עוד ארבעה חודשים אתה מת. אחרי שמונה חודשים חזר אליו: הרב, הנה אני עוד חי, אמר לו הרב: אם היתה לך אמונה היית מת".