Monthly Archives: אוגוסט 2020

כך נפתח את שערי החיים הטובים

כך נפתח את שערי החיים הטובים – תפילה

מאת: מוטי קורן

מי מאיתנו אינו זקוק להצלחה, לחיים טובים ולישועות? שימו לב יש כאן תפילה מיוחדת שחכמינו ז"ל תיקנו לפני כ 1650 שנה. כן זה לא טעות, תפילה שנתקנה לפני כ 1650 שנה! (ומופיעה בתלמוד הירושלמי)

תפילה מדהימה לפתיחת כל השערים לברכה הצלחה, אושר ושמחה.

התפילה נתקנה לאומרה בכל מוצ"ש.

מומלץ מאוד לכל אחד לפתוח את השבוע בתפילה זו. (אבל לא יזיק לאומרה בכל זמן…)

להורדת הבקשה – לחץ כאן >>>

 

סדר אמירת תפילה:

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אָב הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, בְּסִימָן טוֹב וּבְמַזָּל טוֹב הָחֵל עָלֵינוּ אֶת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה (כשחל יו"ט באמצע השבוע יאמר: אֶת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה) הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, חֲשׁוּכִים מִכָּל חֵטְא וָפֶשַׁע וּמְנֻקִּים מִכָּל עָוֹן וְאַשְׁמָה וָרֶשַׁע, וּמְדֻבָּקִים בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְחָנֵּנוּ דֵעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל מֵאִתְּךָ, וְתַשְׁמִיעֵנוּ בָהֶם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאָתֵנוּ עַל לֵב אָדָם וְלֹא קִנְאַת אָדָם תַּעֲלֶה עַל לִבֵּנוּ.

מַלְכֵּנוּ אֱלהֵינוּ, אָב הָרַחֲמָן, שִׂים בְּרָכָה וּרְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וְכָל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה טוֹבָה וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה, אַמְּצוֹ וּבָרְכוֹ, גַּדְּלוֹ וְקַיְּמוֹ, קַיֵּם עֲצָתוֹ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר, יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא; וְנֶאֱמַר, וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ, וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר.

וְכָל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה וּמַחֲשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה, תּוּפַר עֲצָתוֹ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר, יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים; וְנֶאֱמַר, עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָּבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל.

וּפְתַח לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אַב הָרַחֲמִים, אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת, בָּזֶה הַשָּׁבוּעַ וּבְכָל שָׁבוּעַ שַׁעֲרֵי אוֹרָה, שַׁעֲרֵי אֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים, שַׁעֲרֵי אֲרִיכַת אַפַּיִם, שַׁעֲרֵי בְרָכָה, שַׁעֲרֵי בִינָה, שַׁעֲרֵי גִילָה, שַׁעֲרֵי גְדוּלָה, שַׁעֲרֵי גְאוּלָה, שַׁעֲרֵי גְבוּרָה, שַׁעֲרֵי דִיצָה, שַׁעֲרֵי דֵעָה, שַׁעֲרֵי הוֹד, שַׁעֲרֵי הָדָר, שַׁעֲרֵי הַצְלָחָה, שַׁעֲרֵי הַרְוָחָה, שַׁעֲרֵי וַעַד טוֹב, שַׁעֲרֵי זְרִיזוּת, שַׁעֲרֵי זִמְרָה, שַׁעֲרֵי זְכֻיּוֹת, שַׁעֲרֵי זִיו, שַׁעֲרֵי זוֹהַר תּוֹרָה, שַׁעֲרֵי זוֹהַר חָכְמָה, שַׁעֲרֵי זוֹהַר בִּינָה, שַׁעֲרֵי זוֹהַר דַּעַת, שַׁעֲרֵי חֶדְוָה, שַׁעֲרֵי חֶמְלָה, שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶסֶד, שַׁעֲרֵי חַיִּים טוֹבִים, שַׁעֲרֵי חָכְמָה, שַׁעֲרֵי טוֹבָה, שַׁעֲרֵי טוֹהַר, שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה, שַׁעֲרֵי ישֶׁר, שַׁעֲרֵי כַפָּרָה, שַׁעֲרֵי כַלְכָּלָה, שַׁעֲרֵי כָבוֹד, שַׁעֲרֵי לִמּוּד, שַׁעֲרֵי מָזוֹן, שַׁעֲרֵי מְנוּחוֹת, שַׁעֲרֵי מְחִילוֹת, שַׁעֲרֵי מַדָּע, שַׁעֲרֵי נֶחָמָה, שַׁעֲרֵי נְקִיּוּת, שַׁעֲרֵי סְלִיחָה, שַׁעֲרֵי סִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, שַׁעֲרֵי עֶזְרָה, שַׁעֲרֵי פְדוּת, שַׁעֲרֵי פַרְנָסָה טוֹבָה, שַׁעֲרֵי צְדָקָה, שַׁעֲרֵי צָהֳלָה, שַׁעֲרֵי קְדוּשָׁה, שַׁעֲרֵי קוֹמְמִיוּת, שַׁעֲרֵי רַחֲמִים, שַׁעֲרֵי רָצוֹן, שַׁעֲרֵי רְפוּאָה שְׁלֵמָה, שַׁעֲרֵי שָׁלוֹם, שַׁעֲרֵי שִׂמְחָה, שַׁעֲרֵי שְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת, שַׁעֲרֵי שַׁלְוָה, שַׁעֲרֵי תוֹרָה, שַׁעֲרֵי תְפִלָּה, שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה, שַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה. כְּדִכְתִיב, וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְהֹוָה מָעוּזָם בְּעֵת צָרָה, וַיַּעַזְרֵם יְהֹוָה וַיְפַלְּטֵם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ. וְנֶאֱמַר חָשַׂף יְהֹוָה אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלהֵינוּ. וְנֶאֱמַר קוֹל צוֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ, כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהֹוָה צִיּוֹן.

וְקַיֶּם לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אוֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלהָיִךְ. רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלַיִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן. אָמֵן סֶלָּה.

 

ד' יפתח לך את אוצרו הטוב

מאת: מוטי קורן

לא משנה אם במוצ"ש אתם במצב רוח 'מבאס' או במצב רוח טוב, אמצו לעצמכם לפתוח את השבוע בתפילה מיוחדת שנקבעה למוצ"ש לפתחת שבוע טוב. התפילה מופיעה בסידורים ונקראת 'ויתן לך'  ע"ש הפסוקים של הברכה המיוחדת שיצחק אבינו ברך את יעקב.

התפילה מלאה בברכות מדהימות ומיוחדות

וברך את פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך תירושך ויצהריך
ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה
וממשיכה בענייני שלום, ישועות ששון ושמחה.

אז אל תפספסו את התפילה בכל מוצ"ש. אין כמו לפתוח את השבוע בתפילה כזו.

 

להורדת התפילה לחץ כאן >>>

 

סדר אמירת התפילה:

וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ: יַעֲבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים. הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ. אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ: וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ. וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ. לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם: מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ. בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת. בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם: בִּרְכֹת אָבִיךָ גָבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי. עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם. תִּהְיֶיןָ לְראֹשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ. וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ. דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ: בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים. לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ: וְהֵסִיר יְהֹוָה מִמְּךָ כָּל חֹלִי. וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ. וּנְתָנָם בְּכָל שֹׁנְאֶיךָ:

הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע. יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים. וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק. וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם. וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב: יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים. וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם:

בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר. וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה: בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ. וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ: בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ: בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ. שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ: יְצַו יְהֹוָה אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נתֵן לָךְ: יִפְתַּח יְהֹוָה לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם. לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ. וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה: כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ. וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבט. וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשׁלוּ: אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיְהֹוָה. מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ. וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ. וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ:

מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאתֶיךָ. שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ: רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי עָשָׂה יְהֹוָה. הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה יַעַר וְכָל עֵץ בּוֹ. כִּי גָאַל יְהֹוָה יַעֲקֹב וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר: גֹּאֲלֵנוּ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ. קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:

יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיְהֹוָה תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים. לֹא תֵבשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד: וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ. וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא. וְלֹא יֵבשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם: וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי. וַאֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד. וְלֹא יֵבשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם: כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן. הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה. וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף: הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד. כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְהֹוָה. וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה: וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׁוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה: וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא. הוֹדוּ לַיהֹוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו. הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ: זַמְּרוּ יְהֹוָה כִּי גֵאוּת עָשָׂה. מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ: צַהֲלִי וָרֹנִּי יֹשֶׁבֶת צִיּוֹן. כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא. הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה. קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ. זֶה יְהֹוָה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ:

בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְהֹוָה וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדַעַת. יִרְאַת יְהֹוָה הִיא אוֹצָרוֹ: וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל. וַיְהֹוָה עִמּוֹ: פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי. כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי: וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל הֲיוֹנָתָן יָמוּת. אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל. חָלִילָה. חַי יְהֹוָה אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה. כִּי עִם אֱלֹהִים עָשָׂה הַיּוֹם הַזֶּה. וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת יוֹנָתָן וְלֹא מֵת: וּפְדוּיֵי יְהֹוָה יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה. וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם. שָׂשׁוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה: הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי. פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה: וְלֹא אָבָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם. וַיַּהֲפֹךְ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. כִּי אֲהֵבְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ: אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל. וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו. וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׁוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם:

בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם. שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יְהֹוָה וּרְפָאתִיו: וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי ראשׁ הַשָּׁלִישִׁים. לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי שָׁלוֹם. שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעוֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ. וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד: וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי. וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם: יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן. יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּכָל מָקוֹם שָׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ. דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים. וּמְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים:

כָּתוּב בַּתּוֹרָה. כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד: וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה. וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה: שָׁנוּי בַּנְּבִיאִים דִּכְתִיב. כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ. מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן. וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים: מְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים. דִּכְתִיב. שִׁירוּ לֵאֱלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ. וְעִלְזוּ לְפָנָיו: וּכְתִיב בַּתְרֵהּ. אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ: יְהִי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבוֹתֵינוּ. אַל יַעַזְּבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם. חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם: כִּי נִחַם יְהֹוָה צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ. וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן יְהֹוָה. שָׂשׁוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה. יְהֹוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ. יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְהֹוָה הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל. אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ: אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ. בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ: הִנֵּה כִּי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר. יְרֵא יְהֹוָה: יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ. שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:

 

הרעיון שיקפיץ לך את הפלוס בחשבון

"תן לכסף לעבוד בשבילך" זו סיסמה די פופולארית בימינו. אנשים רבים, בפרט אלו שמתאמצים מאוד לפרנסתם, חולמים על היום בו הם יוכלו לעשות כסף והרבה בלי לקום מהכורסא. החלום הזה גורם לכל רעיון עסקי מסוג זה המציע לאנשים לעשות כסף ללא מאמץ, ליצור עניין רב בציבור ולגרור משקיעים רבים.

 

אלו שהצליחו לעשות כך כסף, מסתובבים מרוצים מעצמם. הם גם לא עבדו וגם הרוויחו. משתלם, לא?

 

אם כך זה ברווח כספי, מה נאמר על רווח של שכר עצום בעולם האמת שיכול להגיע לאדם ללא כל מאמץ? מאוד משתלם, לא?

אתה מוזמן לקרוא על השיטה היהודית ליצירת זכויות שילכו ויתרבו מעצמם גם אחרי שאתה תשכח מהם וללא הגבלת זמן.

 

כיצד? קרא:

 

כולנו מכירים את המנהג וההלכה שבניו של אדם שהלך לעולמו אומרים אחריו קדיש במשך כשנה מיום פטירתו. נהוג גם ללמוד משניות ולהרבות בנתינת צדקה לעילוי נשמתו וכל המרבה הרי זה משובח.

 

מהו הרעיון של המנהג? איך בני הנפטר יכולים להועיל "לעילוי נשמתו" של אביהם, כאשר הוא עצמו אינו עושה דבר?

 

המקור של המנהג נובע מתוך העיקרון הבא: כאשר אדם מזכה אחרים וגורם להם לעשות מצוות וזכויות, מעשיהם הטובים נזקפים גם לזכותו, רק משום שהוא גרם להם. כאשר בני הנפטר אומרים אחריו קדיש, תפילת הקדיש שהיא תפילה גבוהה ונשגבה על כבוד השכינה נזקפת גם לזכות הנפטר, כי הוא זה שגידל את הבנים הללו שעושים כעת את המצווה הזו. במילים אחרות: אדם שגידל ילדים בעולם, כיון שכל קיומם הוא רק בגללו ולאור מעשיו, כל מצווה ומעשה טוב שהם עושים, נזקף לזכותו. כמובן, שאין סוף לדורות שמעשיהם עדיין נרשמים לזכות האדם. כי הרי אם חופרים לעומק, גם הנכדים, הנינים ובני הנינים באו בגללו לעולם…

 

העיקרון הזה עובד לא רק בקשר לאב ובניו אלא גם ביחס לכל אדם בעולם. אם אתה גרמת למישהו שיעשה מצווה, מרגע זה והלאה כל פעם שהוא יעשה את המצווה הזו, היא נזקפת גם לזכותך. אם הוא יגרום לאדם שלישי שיעשה אף הוא את המצווה, גם זה ייזקף לזכותך, ללא הגבלת זמן או כמות אנשים.

 

לעיקרון הזה קוראים "זיכוי הרבים" והוא נלמד מנאמר בתנ"ך "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד". אדם המזכה רבים או יחיד בכספו, בגופו או בכל דרך שהיא וגורם בכך שהם ירבו זכויות במעשיהם, כל מעשיהם נזקפים גם לזכות המזכה. אם הם יזכו עוד אחרים, גם מעשיהם ייזקפו לזכות המזכה הראשון.

 

בכך, נפתחת בפני כולנו, האפשרות לבצע מעשים טובים בעולם, גם כאשר אנו ישנים או חיים את חיינו, גם כאשר מזמן שכחנו מהמעשה שעשינו ואפילו לאחר המוות.

 

בהתקרב יום הדין – ראש השנה, ממליצים גדולי המוסר לכל אחד מאיתנו לאמץ את הדרך הזו כדי להרבות זכויות לעצמנו. מניח תפילין? תעודד גם את חברך להניח ובכך תרוויח זכות לעצמך. לומד תורה? תגרום גם לאחרים להצטרף, זכותם העצומה שתיזקף לחשבונך, תקפיץ לך את הפלוס בחשבון. מומלץ מאוד.

 

בשעה שלש בלילה עומדים הכפרי והמורה על השולחן, שרים ורוקדים בצהלה!…

בשעה שלש בלילה עומדים הכפרי והמורה על השולחן, שרים ורוקדים בצהלה!…

 

ראש השנה הולך ומתקרב, ובבתי ישראל נערכים לחגוג אותו בחיק המשפחה. זוגות צעירים מגיעים להתארח בבתי הוריהם, והזקנים מתארחים בבתי ילדיהם. כולם יחד סועדים את סעודות ראש השנה, ושומרי המצוות והמסורת גם מקפידים לבקר בבית הכנסת ולהשתתף בתפילות היום.

המשפחתיות היא ערך חשוב מאוד, כיבוד ההורים והסבים הנו מצווה גדולה, וגם הכנסת אורחים היא זכות גדולה וכבר אמרו חכמנו זיכרונם לברכה ש'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה'.

אבל חשוב מאוד לזכור בתוך כל החוויה המשפחתית, שראש השנה הוא יום הדין, ולא יום של חגיגות משוחררות מכל עול.

כדי שנבין על מה אנחנו מדברים, הבאנו את המשל הבא, שסיפר הרב יחיאל צוקר, ושהובא בהגדת 'דורש טוב'.

 

בכי תמרורים

 

כפרי אחד גידל את ילדיו הרכים יחד עם שאר ילדי הכפר, אך משגדלו ובגרו החליט החלטה נכונה: ילדיו לא יצאו עגלונים פשוטים כשאר חבריהם, אלא בכוחם להתפתח יותר ולהיות תלמידי חכמים כילדי העיר הלומדים בתלמוד התורה, בזמן שילדי הכפר מבלים את זמנם בין הרפת לשדות המרעה.

מה עשה? חסך מפת לחמו ויצא לעיר לתור אחר יהודי טוב שיסכים לבוא אל הכפר ולדור בו עמם, הוא יהיה למורה ויחכים את בניו תורה.

לאחר מאמצים רבים מצא יהודי תלמיד חכם וירא שמים, שכדי לפרנס את משפחתו הסכים לבוא ולהשתקע עימם בכפר למשך ימות השבוע, וללמד את הבנים תורה, ואכן המורה החדש הגיע והחל לעשות את מלאכתו נאמנה.

לילה אחד קם הכפרי וראה אור בוקע מחדרו של המלמד.

הציץ פנימה ולפניו נגלה מחזה מעורר רחמים: המלמד יושב על הארץ ובוכה…!

הוא נכנס בשקט והתיישב לצידו, הניח את ידו על כתפי המורה והחל לדבר עמו ברכות, למען יגלה מה מציק לו ומדוע הוא ממרר בבכי.

אמר לו המורה: "וכי אינך יודע מה אני עושה? הרי היה לנו בית מקדש והוא חרב, ועלינו לבכות כל לילה על חורבן בית המקדש וזאת אני עושה!"

 

ריקודים על השולחן

 

השתומם הכפרי ושאל בתמימות: "האם גם אני יכול להשתתף בעניין? או שאולי צריך להיות בעל מדרגה כדי לבכות על בית המקדש?" השיב המורה, כי ישנו סעיף ב'שולחן ערוך' המורה שכל אחד ואחד יהיה מיצר ודואג על חורבן בית המקדש, וזה נאמר לכל יהודי באשר הוא, ועל כן ודאי ובודאי שגם הוא יכול להשתתף.

מיהר הכפרי והתיישב אף הוא על הארץ, נטל לידיו סידור והחל מתנועע, אבל מהר מאד גילה שלשבת על הרצפה באמצע לילה אירופאי חורפי קר זה לא נעים בכלל. הקור החל לחדור לעצמותיו, הוא רעד בכל גופו ושיניו נקשו זו לזו.

שאל הכפרי את המורה: "האם באמצע התפילה הזו מותר לשתות כוס וודקה כדי לחמם את הלב?" "כן…" ענה המלמד, "לא מצאנו ב'שולחן ערוך' סעיף שאוסר זאת".

חיש מהר ניגש הכפרי למזנון, הוציא ממנו בקבוק וודקה ושתי כוסות לתוכן מזג את המשקה, והגיש אחת למורה ואחת לעצמו…

המורה, שלא הכיר בטיבו של המשקה שתה ממנו מהנאה מרובה… והמשיך לבכות! הכפרי הבין שהמשקה מצא חן בעיניו, ומזג לו כוס שניה, ולאחר שהיא עלתה לראשו – הכוס השלישית והרביעית כבר נמזגו מעצמן… או אז, כשארבע כוסות אלכוהול טיפסו למוחם של צמד החברים, קמו שניהם מהארץ ופצחו בשירה וריקודים – זמר שיכורים שהעיר את כל בני הכפר…

למשמע הקולות קפצו בני הכפר ממיטותיהם, וחיש מהר התלבשו וצבאו על דלת ביתו של חברם ועיניהם לא מאמינות: בשעה שלש בלילה עומדים הכפרי והמורה על השולחן, שרים ורוקדים בצהלה!…

הם נצלו הפוגה קלה בשירתם של אלו ושאלו: "איזה חג היום? מדוע אתם רוקדים ושרים?"

והכפרי משיב לעומתם: "כפריים טפשים ונבערים שכמותכם, וכי אינכם יודעים שבית המקדש חרב לנו?!…"

כך נראים הטוב והרע כשהם משמשים בערבוביה… חורבן הופך לששון ולשמחה, ויום דין לפסטיבל.

החטאים נעשים לשם שמים, ומצוות ומעשים טובים הם 'דיעבד' שיש להסתפק בהם במועט…"

"אתה ממש בחור מושלם", היא אמרה לו, "עכשיו אתה רק צריך לחזור בתשובה"

"אתה ממש בחור מושלם", היא אמרה לו, "עכשיו אתה רק צריך לחזור בתשובה"

יעקב א. לוסטיגמן

 

ישיבת 'אור החיים' בירושלים, היא מעצמה אדירה של תורה, חסד, ובעיקר בעיקר חזרה בתשובה.

אלפי תלמידים כבר יצאו מהישיבה הזאת, ונפוצו בכל רחבי הארץ.

אם אתם מכירים רב במדרשה, ראש ישיבה של צעירים מתחזקים וחוזרים בתשובה, או סתם רב צעיר ונמרץ בבית הכנסת השכונתי, יש סיכוי מאוד גדול שהוא חזר בתשובה ולמד בישיבת 'אור החיים'.

 

למה?

 

כי הישיבה הזאת מלמדת את החוזרים בתשובה לא רק לדאוג לעצמם ולרוחניות שלהם, אלא גם לחזור למקום שממנו הם באו, לשכונה בה גדלו, ולעזור לצעירים נוספים לעשות את אותה הדרך שבה הם צעדו.

לא כל אחד מתאים להיות רב. רבים פונים לעבודת כפיים, למקצועות חופשיים שונים או אפילו ללמוד בכולל מהבוקר ועד הלילה בשקידה ומתוך אהבה גדולה לתורה.

לא כל תלמיד חכם מסוגל גם ללמד אחרים ולשאת דרשות בפני הציבור.

אבל רבים מאתנו כן יכולים, וכל מה שאנחנו צריכים כדי להצליח זה בעיקר לקבל הדרכה נכונה ולבנות את האישיות שלנו בצורה הטובה ביותר.

וזה בדיוק מה שעושים בישיבת 'אור החיים' בירושלים.

 

8,000 איש שואגים פה אחד

 

אבל למה אנחנו מדברים בכלל על ישיבת 'אור החיים'? האם התחלנו לעשות פה פרסומת לישיבה? לא ולא. זאת לא המטרה.

על ישיבת 'אור החיים' אנחנו מדברים בגל שיש לה פרויקט מאוד מאוד ייחודי ויוצא דופן. פרויקט הסליחות.

טוב, ברור ש'סליחות' זה לא משהו ייחודי לישיבת 'אור החיים'. בכל בית כנסת אומרים סליחות. בבתי הכנסת הספרדיים אומרים מראש חודש אלול ובאשכנזים רק בשבוע שלפני ראש השנה.

אבל בישיבת 'אור החיים' זה שונה לגמרי. שם אומרים סליחות לא במניין, ולא העשרה מניינים. שם אומרים סליחות עם 800 מניינים, כלומר 8,000 אנשים.

"בהיכל התפילה של אמירת הסליחות יש כ-4,000 מקומות ישיבה", מספר לנו הרב דניאל חן, בוגר הישיבה ומי שמופקד כיום על נושא קליטת התלמידים החדשים בישיבת 'אור החיים'.

"בעזרת הנשים יש כ-2,500 מקומות נוספים, ובאולמות התפילה שבקומות האחרות יש עוד אלפי מקומות, חלקם מלאים עד אפס מקום. בסך הכל נמצאים בסליחות כ-8,000 אנשים.

"לא כל לילה, אבל בלילות הראשונים של חודש אלול יש קהל עצום, וכך בכל לילות חמישי ומוצאי השבתות שלאורך חודש אלול והתקופה של עשרת ימי תשובה, וכמובן בערב ראש השנה וערב יום הכיפורים, בית הכנסת מפוצץ!!! אנשים עומדים במסדרונות, על המדרגות, בכל מקום אפשרי".

 

ומה כל כך מיוחד בסליחות ב'אור החיים'?

 

שליח הציבור כמובן, הלא הוא ראש הישיבה הגאון הצדיק רבי ראובן אלבז.

"לראש הישיבה יש כזה לב ענק, שכולם מרגישים אצלו כאילו היו בנו היחיד והאהוב. כשהוא מתפלל בקול ואתה עוקב אחריו, אתה נמס. אתה מרגיש את הקול שלו חודר לתוך הלב והכליות שלך, מטייל לך בחדרי הלב בעורקים והוורידים, ממיס אותך מבפנים. אתה מתחנן לקב"ה לסליחה ומחילה, מקבל על עצמך להיות אדם טוב יותר. זאת חוויה מטלטלת, ולכן אנשים באים מכל רחבי הארץ, בהמוניהם.

"השנה, שנת תש"פ, המצב כמובן שונה", מוסיף הרב חן, "אנחנו ב'מצב קורונה'. וזה אומר שבית המדרש מחולק לקפסולות עם מחיצות ניילון גבוהות שמפרידות בין קפסולה אחת לחברתה. הרבה פות אנשים באים, זה נראה שונה לחלוטין.

"אבל הרגש הוא אותו רגש, התפילה היא אותה תפילה, והגישה הרכה והאוהבת של הרב, היא אותה הגישה כמו בכל שנה".

 

לקלוט את החדשים

 

הרב דניאל מסביר לנו מה בעצם התפקיד שלו בישיבה.

"ישיבת 'אור החיים' היא ישיבה מאוד מפורסמת ומוכרת. כל מי שקצת מתחיל להתעניין בדת שומע עליה, ומטבע הדברים מגיעים לכאן הרבה מאוד צעירים שרוצים להתקרב ליהדות, רוצים להיכנס לישיבה.

"יש כאלו שבאים אחרי שלמדו במדרשה ואפילו בישיבה והגיעו למסקנה שהם רוצים להשתדרג ולהגיע לישיבה גדולה ומכובדת שבה הדרישות גם יותר גבוהות והתוצאות בהתאם.

"ויש גם כאלו שבאים לכאן אחרי שקנו בדרך כיפה, ממש בצעדים הראשונים שלהם.

"כמעט כל יום מגיע לכאן תלמיד חדש. יש ברוך ה' הרבה מאוד צעירים מתחזקים ובהתאם לכך גם יש הרבה מאוד פניות להתקבל לישיבה. ההנהלה מנסה לסנן קצת, מי שנמצא בתחילת הדרך מכוונים אותו למדרשות, לישיבות למתחילים, לא כל אחד מבין מה המשמעות של להיכנס לישיבה.

"נכון שזה משהו מדהים והרגשה שאתה לא הרגשת בחיים לפני זה. זה משהו שמעיף אותך לגובה ומכניס אותך למציאות חדשה לגמרי, אבל עדיין יש גם אתגרים שצריך לצלוח. זו לא קייטנה.

"לכן יש גם רבים שבאים ואחר כך מתחילים להתבלבל ואפילו קצת להתחרט. הם חושבים שכאן יקבלו אותם בזרועות פתוחות, יפרסו בפניהם שטיח אדום, הרי הם חוזרים בתשובה, מגיע להם, לא??

"אז זהו, שזה לא המצב כאן. בישיבה כל כך גדולה, אף אחד בכלל לא יזכור שהגיע בחור חדש. אתה עלול ללכת לאיבוד אחרי חמש דקות. כי זה לא כ"כ פשוט להסתדר לבד למצוא מיטה פנויה בפנימיה, למצוא מקום פנוי בבית המדרש, לחפש חברותא שילמד איתך, אתה צריך לדעת מתי השיעורים, לאיזה רב כדאי לך ללכת, באיזו כיתה עדיף שתלמד.

"אפילו מקום בחדר האוכל אתה צריך לארגן לעצמך, אחרת תישאר רעב. עכשיו תכנס לחדר אוכל עם 500 בחורים רעבים שסועדים ותחפש מקום ריק. אם יש לך קצת בטחון, תפנה לאחד שניים שלושה בחורים, תשאל, תבקש הכוונה ואחרי שתי דקות תמצא מקום פנוי. אבל אתה ביישן ומרגיש חוסר ביטחון… אתה עלול להישאר רעב חלילה…

"אז זה המקום שלי, הכניסו אותי לתפקיד של מי שאחראי לקבל את פניהם של הבחורים החדשים. אני עושה להם סיור בישיבה, מראה להם איפה כל דבר, עוזר להם למצוא מקום פנוי בבית המדרש ובחדר האוכל, משבץ אותם בחדר בפנימיה, מצמיד להם חברותא. את כל מה שפעם היית צריך מרפקים כדי להשיג, היום אני משתדל לעזור לך.

"כמובן שהקשיים לא נעלמו באופן מוחלט. כמו שאמרתי שי לנו בכל יום תלמיד חדש, כך שאני לא יכול לתת לכל אחד שירות מלא לאורך זמן וגם אני לא נמצא כאן 24 שעות ביממה אבל כן, זה בהחלט עוזר רבות לשמחתי ושביעות הרצון של התלמידים החדשים גבוהה הרבה יותר".

 

הציץ ונפגע…

 

הרב חן מספר לנו לסיום סיפור מרגש מאוד:

"אני הגעתי לישיבה לפני 16 שנה. תקופה קצרה אחרי, הגיע בחור שהתגורר באזור השפלה, וביקש להתקבל לישיבה. קיבלו אותו, והתברר שהוא לא יודע כמעט כלום. לא היה לו שום ניסיון בלימוד גמרא וכדו'.

"אני זוכר שהתיידדתי אתו, ואחרי תקופה הוא סיפר לי שהוא בכלל לא בא לכאן כי הוא רצה לחזור בתשובה.

"יש איזו צעירה שאני מכיר, שמאוד מצאה חן בעיני", הוא סיפר לי, "זאת בחורה שאני רוצה להתחתן איתה. לא פחות!

"היא גם מכירה אותי, ויום אחד פשוט אזרתי אומץ ואמרתי לה מה אני חושב.

"אחרי כמה דקות של מחשבה היא אמרה לי משהו שפשוט הכה אותי בתדהמה: "תשמע אלירן", היא אומרת, "אני מכירה אותך כבר הרבה מאוד זמן, ואני חושבת שאתה בחור מוצלח, מוכשר וטוב לב. הייתי מתברכת בבעל כמוך. אבל יש לי רק בעיה אחת איתך… אתה לא דתי!".

"התברר שהבחורה פשוט התחילה לחזור בתשובה, ומבחינתה לא היה שום ספק, היא מתחתנת רק עם בחור דתי.

"אני כל כך רוצה אותה, שהחלטתי לפחות לנסות. ביררתי קצת, שמעתי על ישיבת אור החיים ובאתי לכאן כדי לראות אם אני מסוגל לחזור בתשובה, אם יש סיכוי בכלל שזה יקרה".

עד כאן חלקו הראשון של הסיפור, אבל החלק שכל כך ריגש את הרב נתנאל, זה מה שקרה בתקופה האחרונה: "לפני זמן מה נקלעתי לאיזה בית כנסת שכונתי באחת מערי המרכז, ואת מי אני פוגש שם? את החבר הזה שלי, שלא היה בטוח אם הוא מסוגל לחזור בתשובה או לא.

"לא הייתי צריך יותר ממבט אחד כדי להבין שהוא לא פחות ולא יותר… הרב של בית הכנסת. תראה מה זה…

 

"והאמת שזה לא מפתיע כל כך, כי בישיבת 'אור החיים' כבר יצאו מאות, ואולי אפילו אלפי רבנים. הרב אלבז לא רק מלמד אותנו תורה, הוא מלמד אותנו להשפיע על אחרים, הוא נותן לנו תעצומות נפש, בונה לנו את האישיות יחד עם כל הצוות התורני המדהים שיש פה בישיבה. וכך נפוצו התלמידים בכל הארץ, ובכל מקום הם מקימים בתי מדרש, כוללי אברכים, ישיבות ומדרשיות, כדי להרבות תורה בישראל בסייעתא דשמיא".

שום דבר לא שווה לסיפוק הרוחני של לימוד תורה

שום דבר לא שווה לסיפוק הרוחני של לימוד תורה בישיבה

 

הרב אברהם יוסטמן, בוגר ישיבת 'בית אברהם' סלונים, ועורך דין מוכר וידוע במגזר החרדי.

את יומו הוא מחלק בין עיסוק במקצוע עריכת הדין, תפקידו כסמנכ"ל קרן קמ"ח, העוסקת בשילוב חרדים בשוק העבודה הישראלי, וקביעת עיתים לתורה.

"שמונה שנים למדתי בישיבה" אומר יוסטמן בשיחה מיוחדת לאתר 'אחינו'.

"שמונה שנים נהדרות ומאושרות. היום כשאני נזכר בישיבה, אני מתמלא געגוע לתקופה ההיא. הראש היה נקי להעמיס עליו ידע וחכמה.

אני נזכר בהיצע הרב שעמד אז לרשותי, מבחינת החממה התורנית שבה חייתי.

עד היום אני מצטער על כך שלא הצלחתי לנצל את התקופה הזו עד תום, להחכים יותר ולהעשיר את הידע התורני שלי ברמה גבוהה יותר."

אתה עברת את מסלול הלימודים בישיבה ולאחר מכן למדת משפטים במוסד אקדמאי מכובד. זה אותו דבר או שיש הבדל?

"מבחינת האיפיון לימודי המשפטים באמת החזירו אותי קצת ללימודים התורניים בישיבה.

אפשר לעשות הקבלה כלשהי בין סגנון הלימוד של לימודי הגמרא לבין לימודי משפטים (להבדיל).

למרות זאת, אינו דומה סיפוק רוחני בשתיים בלילה לאחר שעות של עיון בסוגיה תלמודית או ר"ן עסיסי במסכת 'נדרים', לבין כל סיפוק שלא יעלה מלימודי המשפטים".

"אני גם סבור שאין הכנה טובה יותר ללימוד משפטים, מאשר לימוד בישיבה.

יכולת הניתוח, ההשוואה, והסקת המסקנות שרכשתי בלימוד סוגיות תלמודיות, עזרו לי מאוד בקריאת חומרים משפטיים אינסופיים, ובעמידה במבחן עליהם"

 

למדת במשך שנים את החוק המקראי, את ההלכות השונות, ולאחר מכן את החוק האזרחי. מה נראה לך יותר הגיוני ומעשי?

"התורה רחבה מיני ארץ ועמוקה מיני ים. היא נכתבת עד ימינו אנו ועד בכלל, כאשר הגדול והרב שבכל דור, מחדש ומוסיף ומתאים להווי החיים שבאותו דור, כשתמיד הסימוכין שלו והעוגן היצוק היא התורה שניתנה למשה מסיני לפני אלפי שנים, ולכן הבסיס המשפטי שלו הרבה יותר מעוגן ומחוזק ומחייב לעומת הבסיס המשפטי של חוקי מדינת ישראל שנשענים לצערנו על חוקים עות'מאניים או בריטים כמו 'דבר המלך במועצה' וכיוצא בזה.

כאחד שלמד בישיבה אתה היום עו"ד יותר טוב מעורכי דין שלא למדו בישיבה.

אני חושב שאחד הדברים המרכזיים שאתה לומד בישיבה, זה כמה עוד נשאר לך ללמוד וכמה ככל שתעמיק עדיין חסר לך ידע.

זאת הכרה קריטית גם למי שעוסק במשפטים, ולמד את כל הקורסים האפשריים, שעדיין ראוי ונכון להמשיך ולהתעדכן וללמוד עוד ועוד, גם לטובת הלקוחות.

אסור להתבייש בשום גיל ובשום שלב לשאוף להתקדם ולהשתפר.

את הילדים שלך תשלח לישיבה או ללימודים אזרחיים?

"את הילדים שלי אשלח לישיבה כפי שאני עצמי נשלחתי.

מעבר למטען הרוחני הנעלה שהם יקבלו שם, זאת תהיה עבורם ההכנה הטובה ביותר לחיים שאני יכול להעניק להם, והיא אף עוזרת – לכל

לפתע הבחינה, שהיושב מולה הושיט גם הוא את ידו לעבר חבילת הוופלים שלה, ובלי לבקש רשות אכל גם הוא…

איך תרגיש אם מישהו מתחיל לאכול מחבילת הוופלים שלך ללא רשות? כף זכות

 

אשה אחת טסה לארצות הברית בשעת בוקר מוקדמת.

קודם יציאתה מן הבית לעבר שדה התעופה הניחה בתיקה חבילת ופלים כצידה לדרך,

ובשעות הארכות שבהן המתינה למועד הטיסה בנמל התעופה התיישבה לנוח קצת ולשבר

את רעבונה. היא הניחה את חבילת הוופלים על השולחן שלפניה, ברכה "בורא מיני מזונות"

והתחילה לאכול. לפתע הבחינה במשהו מוזר – אברך שישב מולה הושיט גם הוא את ידו לעבר

חבילת הוופלים שלה, ובלי לבקש רשות בירך גם הוא ואכל… אולי הוא רעב מאד? – חשבה האשה

ואכלה את הוופלה השני. לתדהמתה שלח האברך את ידו ואכל גם הוא את הוופלה השני שלו…

איזו מין התנהגות! – רגזה – הרי דבר פשוט הוא שלא משורת דרך ארץ לאכול ממאכליו של אדם אחר

בלי לבקש רשות! מדוע לא מלמדים את האברכים שדרך ארץ קדמה לתורה, ושטוב תלמוד תורה

עם דרך ארץ? תוך כדי כך היא ממשיכה לאכול מהוופלים, והאברך שמולה ממשיך גם הוא לאכול…

בתחילה רצתה להעיר לו, אך לבסוף אמרה בליבה: בשביל כמה וופלים לא אבזה תלמיד חכם,

אוותר ואמחל לו… החבילה הוסיפה להתרוקן, ולבסוף נשאר וופלה אחד אחרון. מה יעשה כעת האברך

הזה? – תהתה האשה בלבה. זמן לא רב נותר לה לתמוה, שכן כעבור דקות ספורות לקח האברך את

הוופלה האחרון, חצה אותו לשנים, אכל חצי, והשאיר על השולחן את החצי האחרון. חוצפה! – נשכה

האשה את שפתיה – את כל החבילה אכלת. לכל הפחות את הוופלה האחרון צריך היית להשאיר לבעלת

החבילה! הגיע מועד הטיסה. שניהם עלו למטוס, וכל אחד ישב במקומו. האשה היתה נסערת מאד

מצורת ההתנהגות של האברך, ותוך כדי הרהורים פתחה את התיק שלה כדי להוציא דבר מה.

 

לתדהמתה גילתה שם את חבילת הוופלים שלה סגורה ושלימה…

 

התברר לה, כי מרוב התרגשות ולחץ מהטיסה היא לא הוציאה את חבילת הוופלים שלה.

הוופלים שמהם התכבדה בנדיבות, היו של האברך שישב מולה…

לא הוא אכל משלה, אלא היא אכלה משלו, וופלה אחרי וופלה…

ואותו אברך תלמיד חכם מסולא בפז ובעל דרך ארץ, לא רק שלא העיר לה בעדינותו,

כי אם התנהג בנדיבות מופלגת כשגם את הוופלה האחרון חצה לשנים…

 

אחת ממצוות עשה שנצטוינו בהן היא, לדון לכף זכות כל אדם, שנאמר "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט, טו),

ומכאן אמרו רבותינו (אבות א, ו): "והוי דן את כל האדם לכף זכות". גם כאשר ישנו צד רחוק

ביותר לדון לכף זכות יש לעשות זאת. עלינו להתרחק מכף החובה בתכלית הרחוק! מי שעושה כן,

זוכה שמן השמים דנים אותו לזכות, כמאמר רבותינו: "במידה שאדם מודד, מודדין לו" (סנהדרין ק ע"א),

וכל הדן את חברו לזכות, משמים דנים אותו לזכות (שבת קכז ע"ב).

ה"בעל שם טוב" הקדוש זצ"ל, דרש זאת מן הפסוק: "שופטים ושוטרים תתן לך" – אתה הוא זה שנותן לעצמך

את השופטים, בהתאם לאופן שבו הנך שופט ודן את חבריך. אדם ששופט בני אדם לרעה גורם לעצמו שכך

ישפטוהו, ולהפך – אם ישפוט את הבריות לטובה ולכף זכות, יזכה שכך ישפטוהו מן השמים.

לפיכך צריך להיזהר לדון תמיד את הזולת לכף זכות, גם כאשר מדבר לכאורה בצד רחוק.

 

טעם החובה לדון לכף זכות

 

מהי הסיבה לכך שאדם אינו יכול לשפוט את חבירו כמו שהוא שופט את עצמו?

ביכולתו של אדם לדעת ולהכיר את נגעי עצמו, כמאמר שלמה המלך (משלי יד, י):

"לב יודע מרת נפשו", ולכן אפשרי שישפוט וידון את עצמו. לעומת זאת, את דעותיו וסבותיו

של חבירו לעולם אינו יכול לדעת בוודאות ובשלימות, שהרי "האדם יראה לעיינים וה' יראה

ללבב" (שמואל א טז, ז). איך יכול הוא לדון לחובה את חבירו, כאשר יתכן שעשה את המעשה

בכוונה אחרת לגמרי ממה שנראה בעיניו?!

כמה צריך האדם להיזהר שלא למהר לשפוט את זולתו!

לפעמים נדמה שברור כשמש שאדם נוהג בצורה בלתי ראויה, וכדי לדון אותו לזכות צריך לעקם

את המחשבה, אך באמת נתון או שניים שחסרים לנו מאירים את התמונה באור חדש לגמרי.

 

זכות הרב אריה לוין זצ"ל

 

רבי אריה לוין זצ"ל היה גאון וקדוש. הוא למד קבלה ותורת החן עם בעל

ה"לשם שבו ואחלמה", שהיה גאון ידוע ומפרסם בלימוד הקבלה. עם זאת,

נהג רבי אריה זצ"ל להסתיר את עצמו ואת מצוותיו. בתקופתו שלט בארץ ישראל

המנדט הבריטי. מחד גיסא, היתה בכך עזרה ליהודים כי הם מנעו מן הערבים

לעשות פיגועים ופוגרומים. מאידך גיסא, אסר המנדט יהודים רבים, ואת חלקם

אף הוציא להורג. רבי אריה לוין נהג לבקר בתדירות את אסירי המנדט הבריטי,

חיזקם ועודדם, והחזירם בתשובה שלמה. רבים מהם ניצלו בעקבות הקשר איתו

מעונש מות. בשל פעילותו הגדולה, זכה לכינוי – רבם של האסירים. אשתו, שהיתה

צדקת גדולה, חששה שמא יש במעשי בעלה משום ביטול תורה – במקום לשבת

וללמוד הוא הולך לדאוג לאסירים. היא הלכה לשאול על כך את בעל הלשם. שאל

אותה בעל הלשם, אם הוא מצליח במעשה ידיו, ומשענתה שאכן כן, הוא זוכה להשיב

רבים מעוון ומציל יהודים רבים מעונש מות, פסק שעליו להמשיך בתפקידו, ולא יחוש

לביטול תורה, כיון שהצלחתו היא סימן משמים שמינו אותו לשליח לדבר זה. מכאן למד

נכדו, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שדבר שאדם מצליח בו – אסור לו להפסיק בו, ועליו

להמשיכו, כי כנראה לכך יעדו אותו משמים.

 

עציץ באמצע לויה…

 

פעם נפטר בירושלים תלמיד חכם גדול, ורבים יצאו ללוותו. תוך כדי הלוויה

הבחין אחד הנוכחים שרבי אריה לוין פורש מקהל המלווים ונכנס לחנות פרחים.

כעבור רגעים אחדים יצא משם, נושא בידו עציץ גדול.

המעשה היה תמוה בעיניו. באמצע הלוויה הולכים לקנות עציץ?

הוא כמובן לא אמר מאומה, אולם כעבור ימים אחדים כשהזדמן לו, פנה ושאל את

רבי אריה לוין לפשר מעשיו. סיפר לו רבי אריה: "לפני הלוויה נודע לי כי בבית החולים

למצורעים נפטר אחד החולים והלך לבית עולמו. הנוהל הרפואי במקרים כאלו הוא לשרף

את כל חפציו של החולה, ובכללם גם את התפילין שלו. ניסיתי לעצור בעד מנהלי בית

החולים משריפה זו, והם אמרו כי החלופה היחידה האפשרית היא לקבור את התפילין.

מיהרתי לקנות עציץ גדול ולהביאו אליהם במהירות, כדי שיקברו בו את התפילין, וכך ינצלו

משרפה ויגנזו בכבוד הראוי להן… הרי לנו, כי גם מעשה שעל פניו נדמה שהוא ברור, עשוי

להיות נסתר מן העין… נזכור כי באמת ובתמים אין אנו יודעים את המציאות ואת הסיבות של

הזולת, ואין לנו אלא להקפיד לדונו בכל מקרה לכף זכות, וכך מן השמים ידונו אותנו לזכות.

 

(מתוך הספר 'משכני אחריך' שופטים)

קרעתי את המכתב וזרקתי לפח, צלצלתי לאמי בעצבים וכעסתי שהיא מערבת רבנים

הבן: קרעתי את המכתב וזרקתי לפח, צלצלתי לאמי בעצבים וכעסתי שהיא מערבת רבנים

 

יום אחד נכנסה לבית חב"ד אישה לא צעירה והתיישבה במסעדה שלנו.

זו היתה שעת בוקר מוקדמת, והיא משכה את הזמן שעה ועוד שעה, ובסוף עזבה את המסעדה בשעת לילה מאוחרת.

גם למחרת היא הגיעה כמעט ראשונה ונשארה עד הלילה. ניסיתי לשוחח איתה אבל היא התחמקה, ראיתי שהיא שבורה אבל לא הצלחתי ליצור איתה קשר.

ביקשתי מאחת הבנות המטיילות לנסות לברר אצלה מה הסיפור, ולמחרת באה המטיילת וסיפרה, הבן של האישה הזו חזר בתשובה וקשה לה איתו מאוד, ולכן היא ברחה לכאן.

ניגשתי אליה ואמרתי לה שאני רוצה לשמוע את הסיפור של הבן שלה.

היא פרצה בבכי והחלה לספר:

"יש לי בן יחיד, לפני כשנה הוא נסע לטיול במזרח ובמהלך הטיול בהודו הוא חזר בתשובה.

כשחזר לארץ הוא החל להכניס כללים חדשים לבית. התאמצתי לכבד אותו, לקנות את האוכל לפי הכשרות שהוא רוצה ולסדר פלטה לשבת ועוד, אבל זה לא הספיק לו.

הוא החל לדרוש ממני בתוקף לשמור שבת בעצמי, וטען שחייבים לכסות את כל המראות בבית ועוד כל מיני רעיונות שלא יכולתי לעמוד בהם.

בשלב מסוים נשברתי, השארתי לו כרטיס אשראי, סיכמתי עם העוזרת שתבוא כמה פעמים בשבוע לכבס לו והודעתי לו שאני לא יכולה להישאר כך איתו בבית, ונסעתי.

עכשיו אני כאן ואין לי מושג לאן אני ממשיכה".

היא הסבירה לי שהוא הבן היחיד שלה ולמרות ההתנהגות שלו היא לא רוצה לצער אותו, ולכן החליטה שהיא תעזוב.

ביקשתי שתיתן לי את הטלפון שלו ואנסה לדבר איתו, אך היא היתה בטוחה בכך שהוא יסרב לדבר איתי.

החלטתי לכתוב לו מכתב, היא נתנה לי את מספר הפקס בבית, ושלחתי לו מכתב ארוך עם הרבה הבנה למצבו.

הסברתי לו שגם אם הוא חזר בתשובה הוא צריך לזכור שאחד מעשרת הדיברות זה "כבד את אביך ואת אמך".

כתבתי גם שיש לו הזדמנות לקרב את אמא שלו אם רק ינהג נכון.

למחרת פגשה אותי האמא וסיפרה לי שהבחור כעס עליה מאוד שהיא מערבת רבנים, ואמר לה:

"זה בכל מקרה לא יעזור לך, אני לא אשתנה וגם לא קראתי את המכתב, קרעתי אותו וזרקתי לפח".

אני חייב להודות שקצת כאב לי. בכל זאת השקעתי כמה שעות לכתוב מכתב שייתן לו הרגשה טובה מצד אחד ומצד שני יסביר לו שהוא טועה.

לא נעים היה לדעת שהוא אפילו לא קרא את המכתב.

כמה ימים אחר כך נסעה האמא ולא שמעתי ממנה יותר. קיוויתי שאיכשהו הדברים יסתדרו.

שנתיים אחר כך. ליל שבת אחד השתתף איתנו בתפילה ובסעודה בחור חרדי.

כשירדנו לעונג השבת הוא הצטרף וביקש מיד את רשות הדיבור:

"לפני שנתיים וקצת טיילתי טיול ארוך אחרי צבא, במהלך הטיול בהודו חזרתי בתשובה וכשחזרתי לארץ המשכתי בהתחזקות ונקטתי בקו קיצוני מאד.

אמא שלי לא הייתה מסוגלת להחזיק מעמד איתי ועזבה את הארץ.

היא הגיעה לבית חב"ד בבנגקוק וסיפרה על כך לרב, והרב כתב לי מכתב ארוך ושלח אותו בפקס אליי הביתה.

ברגע הראשון כעסתי, קרעתי את המכתב וזרקתי לפח

צלצלתי לאמי בעצבים וכעסתי שהיא מערבת רבנים. אבל אחרי שניתקתי את השיחה הסתקרנתי בכל זאת לדעת מה כתוב שם.

הוצאתי את הקרעים מהפח וישבתי להרכיב את הפאזל.

קראתי את המכתב שמאד נגע ללבי. אחרי כמה ימים של מחשבות צלצלתי לאמא, התנצלתי וביקשתי ממנה לחזור לארץ ומאז אנחנו חיים ביחד בשמחה ובאושר.

הגעתי היום לתאילנד ואני חוזר במוצאי שבת. מטרה אחת לנסיעה שלי:

לבקש סליחה מהרב ולהודות לו על שבזכותו אני בקשר כל כך טוב עם אמא. הפאזל שלנו לא הושלם".

 

 

(מתוך חוברת כי קרוב גליון 46 | ראה תש"פ)

כל מה שרציתם לדעת על נטילת ידיים שלפני הארוחה

כל מה שרציתם לדעת על נטילת ידיים שלפני הארוחה

מאת: אוהד אטינגר

 

נטילת ידיים היא אחת המצוות שציוו אותנו חכמים.

מטרתה העיקרית היתה לעשות 'גדר לטהרה', כדי שעם ישראל ישמור על טהרה יתירה,

בכל אורחות חייו, ובפרט בכל הקשור לאוכל, סעודה והכנסת דבר מאכל לפה.

כיום לא זכינו לאכול בטהרה. כולנו מצויים בחזקת 'טמאי מת', ורובנו גם טמאים בטומאות

נוספות, ומאחר ואין לנו בית מקדש, ו'פרה אדומה' אנחנו לא יכולים לעשות דבר בעניין,

אבל אנחנו עדיין מקפידים על מצוות נטילת ידיים ושומרים עליה מכל משמר.

ובכן, מתי נוטלים ידיים?

 

בגדול: לפני האוכל.

ביתר פירוט: לפני שאוכלים לחם או כל סוג אחר של פת, לחמניה, פיתה, באגט, מצה ועוד.

 

איך עושים את זה בפועל?

 

זה לא מסובך בכלל.

כל מה שאתם צריכים זה מים נקיים שלא נעשה בהם שימוש כלשהו, וכלי נקי ושלם שאינו סדוק או פגום.

קודם כל מוודאים שהידיים נקיות, ושלא דבוק בהן לכלוך או צבע וכדו'.

אם הידיים מלוכלכות יש לשטות אותם היטב לפני כן, ורק לאחר מכן ליטול ידיים.

איך נוטלים את הידיים?

 

ממלאים מים בכלי, ספל, נטלה, כוס וכדו',

מרימים אותו ביד ימין.

מעבירים ליד שמאל.

מחזיקים ביד שמאל ויוצקים ממנו מים על יד ימין – פעמיים.

לאחר מכן מעבירים את הכלי ליד ימין ויוצקים מים על יד שמאל – פעמיים.

הקפידו שבכל נטילה המים מכסים את כל כף היד, או לפחות את כל האצבעות,

אם אין לכם מספיק מים או שמסיבה אחרת אינכם יכולים ליטול על כל כף היד.

 

מניחים את הכלי בכיור, מחזיקים את הידיים בגובה הראש, משפשפים אותן מעט זו בזו, ומברכים:

ברוך אתה אדני אלהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים.

 

עכשיו אתם לוקחים מגבת בד או נייר, מקנחים היטב את הידיים ממי הנטילה,

יושבים לצד השלחן, מרימים את הלחם בעשר אצבעות ומברכים:

 

ברוך אתה אדני אלהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ.

 

שימו לב, יש לאכול לפחות חתיכה אחת קטנה מהלחם מיד אחרי שבירכתם,

ולא מפסיקים בדיבור מאז שנטלתם את הידיים, ועד שאכלתם מעט לחם.

בתיאבון!!