Monthly Archives: יוני 2020

שנאתי את העם היהודי

שנאתי את העם היהודי

מאת: יוסי כהן

 

זהו סיפורו המפתיע של הצעיר מכוויית, יוסוף אל מוענה, שהחליט להימלט ללונדון במטרה להתגייר, עורר זעם רב במפרץ הערבי והדים רבים בישראל. בשיחה שערכנו איתו, הוא מספר על הקשיים וההתמודדויות שצצו באמצע הדרך, ומצהיר: אני רוצה לדבוק באלוקי היהודים, למרות שזה גורם לי לנתק ממשפחתי ומולדתי

 

מים רבים חלפו בנהר התמזה הבריטי מאז ביקורו הראשון של יוסוף אל מוענה, כצעיר מוסלמי נטול דאגות מנסיכות כוויית, בממלכה המאוחדת. אל מוענה הגיע לבריטניה לביקור קצר.

טיסה ללונדון נחשבת לצעד פופולרי בקרב צעירי המפרץ הערבי. הממלכה המאוחדת מאכלסת בקרבה אוכלוסייה גדולה מעולי מדינות המפרץ, והצעירים הערביים מרגישים בנוח במדינה האירופית שבה השם הפופולרי ביותר הוא: מוחמד.

יוסוף היה אחד מאותם צעירים מוסלמים שהגיעו לבקר במבנים המונומנטליים שעומדים על תלם בממלכה המאוחדת, ולהכיר מקרוב את היבשת הישנה.

הוא לא יכול היה לדמיין אז כי הביקור השגרתי באי הבריטי יובילו לעזוב את האסלאם ולדבוק בעם היהודי. אבל יד ההשגחה העליונה הובילה את הצעיר המוסלמי בדרך הארוכה ומלאת המהמורות – בדרך אל העם היהודי.

בשיחה שאנו עורכים עמו, מספר אל מוענה, ובשמו היהודי: נפתלי בן יהודה, על דרך החתחתים שעבר;

על הזעם נגדו בעולם המוסלמי בכלל ובמפרץ הערבי בפרט, ועל הסיבה שבגינה החליט לבחור בעם היהודי, למרות העובדה שהצעד הזה מנתקו מארצו, משפחתו ומולדתו. "החלטתי ללכת עם האמת", הוא חוזר ומדגיש לכל אורך דבריו.

"שנאתי את העם היהודי"

כדי שנבין עד כמה הלך רחוק בהחלטתו להצטרף אל העם היהודי, מעניק לנו נפתלי בן יהודה מעט רקע על המפרץ הערבי ועל ארץ הולדתו, כוויית ויחסה אל העם היהודי.

"המדינה שבה גדלתי היא מדינה אנטישמית בה שנאת יהודים נפוצה במיוחד", הוא אומר. "אזרחי כוויית שונאים את מדינת ישראל, ולא רק את המדינה כמדינה, כפי שיש כאלו הטוענים, אלא גם את העם היהודי כעם".

בשל הרקע שבו גדל, נפתלי בן יהודה, אז יוסוף אל מוענה, לא היה שונה מיתר חבריו, וגם הוא נפל ברשת השנאה ליהודים, המושרשת בנסיכות הקטנה, ובלבו שררה שנאה עזה כלפי העם היהודי, על אף שלא הכיר מעודו יהודים. "שנאתי את היהודים, ללא כל סיבה אמיתית", הוא אומר ומוסיף, "לימדו אותנו מגיל צעיר שהיהודים אחראים לכל הצרות והקשיים שיש למדינות ערב ולאסלאם. באותה תקופה האמנתי באמת ובתמים כי היהודים שולטים על העולם וכי הם גנבים ושקרנים שמבקשים לעשות רק רע. למרבה החלחלה, אלו היו המחשבות שלי על היהודים אז", הוא אומר, ודוק של בושה מתלווה לקולו.

עם הרקע הזה, איך באמת שינית את דעתך והחלטת להצטרף אל העם היהודי?

בשלב זה מחזיר אותנו נפתלי אל הביקור ההוא בלונדון אשר הובילו לנקוט בצעד ששינה את חייו מן הקצה אל הקצה.

"זמן קצר לאחר שהגעתי אל הממלכה, פנה אלי ידיד קרוב, ושאל אותי מדוע אני שונא את העם היהודי. לא הייתה לי לכך תשובה ברורה, אלא אוסף של סיסמאות וטענות שכיום אני יודע שהן אינן אלא אנטישמיות במיטבה", אומר נפתלי. "הסברתי לו אז", הוא נזכר, "כי היהודים שולטים בעולם ואחראים לכל הרוע והסבל של האומה הערבית. בעצם חזרתי בפניו על הדברים שלימדו אותי כל חיי".

אבל ידידו של נפתלי לא השתכנע מהטיעונים. בניגוד, לצעיר המוסלמי שזה עתה הגיע מכוויית, הידיד חי באותה תקופה בלונדון,

הכיר מעט את העם היהודי ואף התמצא במה שנעשה במדינת ישראל, ובאותה הזדמנות האיר גם את עיניו של בן יהודה.

"הוא אמר לי שכל הטענות הללו אינן נכונות", מספר נפתלי. לאחר אותה שיחה, הבין יוסוף כי ייתכן ומה שלמד עד אותה עת על העם היהודי אינו נכון, והוא החל לעקוב בעניין רב אחר מדינת ישראל, ולאחר מכן גם אחר העם היהודי. "גיליתי את העם היהודי ביופיו. וגם הבנתי שגידלו אותי על מצע של שקרים ועיוותים", הוא אומר.

הטענות שקלט נפתלי לקרבו מגיל צעיר נגד העם היהודי, הוכחו חיש מהר כלא נכונים, והצעיר המוסלמי החליט לחקור לעומק את העם היהודי, תורתו ומצוותיו. וכך עשה. "תחילה עקבתי רק אחר הנעשה במדינת ישראל; התעניינתי בכל פרט ופרט מחוקיה, מצבאה ומהתנהלותה, אך כל זה לא סיפק אותי. כמוסלמי הדוק לשעבר הבנתי היטב כי כל עוד איני מכיר את הדת היהודית לעומק, לא אוכל להבין היטב את התנהלותו של העם היהודי".

ואז, הגיע הרגע המשמעותי ביותר בדרכו של יוסוף אל העם היהודי. לידיו התגלגל ספר אשר עוסק בחקר היהדות ומוכיח נדבך על גבי נדבך את נכונותה של תורת ישראל.

"לדוגמה, מובאת בספר נקודה מעניינת העוסקת בשאלת התגלות הקב"ה לעם ישראל, כאשר בניגוד לכל דת ולאום אחר, עם ישראל קיבל את התורה בהרכב מלא, כשהוא ניצב למרגלות הר סיני", אומר נפתלי.

"היהדות היא הדת היחידה שניתנה לעם היהודי לנגד מיליוני בני אדם היישר מהקב"ה, לעומת דתות כנצרות וכאסלאם, בהן החליט מי שהחליט להמציא דת שלמה עם חוקים וערכים כביכול, ומאמינים רבים צעדו אחריו כעיוורים באפלה. זו הייתה נקודה שהבהירה לי עד כמה תורת ישראל נכונה ואמיתית", הוא מציין.

ההימלטות ללונדון

לאחר כחמש שנים של חקר האמת, שבמהלכן למד בנוסף את השפה העברית, החלטתו של יוסוף להצטרף אל העם היהודי הופכת להיות ממשית והוא מחליט לערוק מכוויית לעיר שממנה החל המהפך – אל בירת אנגליה, לונדון.

זמן קצר קודם שנמלט מהנסיכות הערבית העניק יוסוף ראיון חשאי לערוץ 'כאן 11'. במהלך הראיון אמר הצעיר המוסלמי לכתב הערוץ כי בכוונתו לבנות את חייו מחדש כיהודי וכי הוא מתכנן להימלט מהנסיכות הערבית.

"סוכם בינינו כי הכתבה תפורסם רק לאחר שאצליח לעזוב את כוויית", מבהיר נפתלי. "לו הייתי נשאר במדינה בזמן שידור הכתבה, חיי היו נתונים בסכנה, הן מצד השלטונות והן מצד שכניי התושבים המקומיים", הוא אומר.

בהתאם להסכם המוקדם עם הערוץ – לאחר השלמת הבריחה מכוויית פרסם ערוץ 'כאן 11' כתבה מיוחדת, בה נחשף סיפורו המרתק של הצעיר המוסלמי שהחליט לעזוב את הכל בכדי להצטרף אל העם היהודי. עם ישראל התוודע לסיפור המרתק, וגם העולם הערבי, שתיעוד הראיון של נפתלי עם כתב הערוץ הופץ בו במהירות עצומה. הדברים הגיעו לכדי כך שבן יהודה הוזמן לראיון בערוץ הפופולרי, BBC בשפה הערבית, כך שאם היה מי בעולם הערבי שעדיין לא הכיר את סיפורו של נפתלי, הגיע הראיון שנערך עמו בערוץ הבריטי וחשף אותו גם לאלו שעדיין לא שמעו על הצעיר האמיץ.

עם הפרסום, הגיעו גם הקשיים. נפתלי החל לקבל איומים על חייו ונאלץ לרדת למחתרת. גם במהלך הראיון שאנו עורכים עמו, הזהירות ניכרת בכל פרט ופרט בדבריו.

פעם אחר פעם הוא חוזר ומבקש שלא נסגיר פרטים על מקום הימצאו, מחשש לחייו. "מוסלמים רבים שחיו על אדמת אירופה, קיפדו את חייהם לאחר שהחליטו לנקוט בצעדים נגד האסלאם, ואינני מעוניין שזה יהיה גם גורלי חלילה", הוא אומר בחשש.

זמן קצר לאחר שהגיע אל הממלכה המאוחדת, יוסוף, או בשמו החדש נפתלי, מתחיל ליצור קשרים עם הקהילה הספרדית-יהודית בלונדון, שלדבריו קיבלה אותו בחום ובאהבה. "הם דאגו לכל צורכי", הוא מספר.

"אף אחד לא התייחס למוצאי או לעובדה שאני עדיין מוסלמי, אלא פשוט דאגו לי וסייעו לי מתוך רצון כן ומטרה ברורה שיהיה לי טוב. זה היה עבורי עוד סימן לכך שהעם היהודי אינו כשאר העמים, אלא מיוחד יותר".

באותו זמן הוא גם התחיל באופן מסודר את המסע הרשמי שלו בדרך להתגייר ולהפוך לחלק מהעם היהודי. "זהו מסע מפרך שנמשך גם בימים אלו, וכולי תקווה שבקרוב מאוד אסיימו בהצלחה", הוא אומר.

איזה מילה יש רק בעברית?

מאת: מענדי בעברית

אהלן גייז וואָט סַאפּ?

אַה סליחה, בעצם בעברית תקנית אני אמור לשאול שלום חברים מה נשמע…

מי מכם יודע מה זה צְפִירוֹר? (צָ'קָלָקָה בסלנג שלנו…) ומה זה פַּרְצָנִי? (אִימְפּוּלְסִיבִי בהגדרות המוכרות…) ובטח לא ידעתם שבעברית תקנית סלולרי שווה תָּאִי, זה בסדר גם אני לא ידעתי עד שלא ראיתי את זה באתר הרשמי של ה'אקדמיה ללשון העברית'. (שאגב מלעיזים עליהם שהתיבה 'אקדמיה' היא לועזית אבל זה לא נורא כי הם יכולים להחליט על זה בישיבה הבאה שזה דווקא כן בעברית…)

אבל מה קרה שנדרשתי לחקר הלשון העברית? מה אני משועמם? אַזֶהו שלא. אני גם דובר במיקס ישראלי שזה אומר קצת ערבית קצת מרוקאית וקצת אידיש מתובל בקללות וסלנג והנה לנו שפה לתפארת מדינת ישראל.

אבל השבוע בא אלי חבר אינטליגנט ואתגר אותי קשות, הוא שלח לי חידה: "איזה מילה יש רק בלשון העברית שאין בשפות אחרות?"

והאמת, וואלה נְבוּכוֹתִי… מילה שיש בעברית בלבד אנא אערף, אולי פלאפל, נו מה אתה בא לי עכשיו בחידות, אבל הוא לא ויתר הסטודנט האינטליגנט הזה שאין לו שום דאגות בחיים חוץ מלגלות איך מאייתים בעברית קומבינה או פַַּרַנטֵלַה…

אז התחלתי לחפור קצת במרחבי המִרְשֶׁתֶת (אינטרנט בעברית מדוברת) ולא גיליתי כלום כמובן, עד שבסוף הוא הואיל בטובו לגלות לי שהמילה שקיימת רק בלשון העברית היא: "אסור".

בכל השפות יש "לא מותר" או משהו דומה, רק אצלנו יש את ה"אסור" הזה המפחיד.. אסור! הי נו נו נו אסור!

כך על פי טענתו של ידידי המלומד העברי.

אוקיי, פְּסֶדֶר, אמרתי לו, איפה זה בדיוק נוגע לי בחיים רק תסביר לי כאילו שאני אדע.. מה אני אמור לעשות עם המידע הזה בדיוק? והא בתגובה הניף ידו בייאוש והמשיך בדרכו תוך שהוא מפטיר 'ממך כבר לא יצא כלום'…

אבל כשנסעתי הביתה אחרי העבודה ישבתי לבד רגוע באוטו ושחזרתי איך עבר היום ואז ככה בלי לשים לב התחילו לעלות המחשבות מה ההסבר בעצם שרק בעברית יש את ה"אסור" הזה, כאילו מה זה אומר לנו, מה מסתתר פה.

הרי עברית זה לשון הקודש במקור, הלשון שבורא עולם דיבר בו ונתן בו את עשרת הדברות לעם הישראל, 22 אותיות קדושות שמזה מתחברים כל צירופי השמות הקדושים של הקדוש ברוך הוא והמלאכים שלו, זו לא עוד שפה של קשקושים וקללות שמישהו המציא, זו השפה שבורא עולם כתב בה באש שחורה על גבי לבנה את התורה הקדושה שכל נשמות ישראל מרומזים בה בסודות נסתרים.

ואם רק בשפה הזו יש את השם תואר: "אסור", זה לא מקרי בכלל, ובוודאי יש בזה עומק מדהים ובוודאי כבר דנו בזה הבלשנים במשך הדורות.

והבנתי פתאום שנכון. רק לנו אסור, מה שלכולם מותר לנו אסור! אבל אסור בקטע טוב כמובן…

רק ביהדות ורק ליהודים יש את המושג איסור, וזה מה שמבדיל אותנו מכולם, יש את כל העולם שלהם מותר ולכן הם מכונים עם הדומה לחמור, ויש את היהודים שלהם יש הגבלות ואיסורים שזה מה שהופך אותנו לעם הנבחר ולכן אבינו הרחמן בחר בנו להיות בניו אהוביו.

כי בן אדם שעושה מה שבא לו וככל העולה על רוחו אינו בגדר בן אדם ולרוב הוא מוצא את עצמו דוהר במהירות של 250 קמ"ש לתהום של החיים שלו ועד שהוא לא לומד לשים קצת בלמים לדחפים שלו זה לא נגמר בטוב מה שנקרא.

אז קְלֶטו ּאת זה ותפנימו, אני יהודי ויש לי כבוד עצמי, לא מתאים לי לצחוק מכל בדיחה, ולא להכניס לפה כל דבר, ואני שומר על עצמי ועל השלמות שלי ועם כל האיסורים האלו שמשחררים אותי מהשעבוד לכל ההתמכרויות המיותרות אני נהיה בן חורין אמיתי, נסיך בן של מלך.

בהצלחה שיהיה לנו 🙂

אם היה אדם יודע כמה שוה בעולם הבא כל טפת בזיון שנחל בעולם הזה, היה קונה את ההשפלה בכסף מלא

"מכל הכבוד שקבלתי שם, לא ישאר לי מאומה", אמר הרב שטיינמן למלויו, "אך מההשפלה הזאת, אני רק מרויח. אם היה אדם יודע כמה שוה בעולם הבא כל טפת בזיון שנחל בעולם הזה, היה קונה את ההשפלה בכסף מלא. הקב"ה שלח לי מתנה נפלאה עד פתח הבית

 

הכבוד דוחק את לב האדם

אחד הדברים הקשים ביותר לאדם הוא לותר על כבודו. איש האלקים רבנו משה חיים לוצאטו – הרמח"ל, מזכיר את חטא המרגלים בספרו "מסלת ישרים" (פרק יא) בענין חמדת הכבוד. ספר נפלא זה, קטן כמות הוא, אך עמקו – עד אין חקר. ראוי לכל אדם לעין בו וללמד מתוכו בהתבוננות ובשימת לב על דרכיו והנהגתו.

בדברו אודות חמדת הכבוד, מונה הרמח"ל רשימת ארועים קשים שארעו בישראל, ושורש כולם – חמדת הכבוד:

"יתרה עליה חמדת הכבוד, כי כבר היה אפשר שיכבש האדם את יצרו על הממון ועל שאר ההנאות, אך הכבוד הוא הדוחק, כי אי אפשר לו לסבל ולראות את עצמו פחות מחבריו, ועל דבר זה נכשלו רבים ונאבדו.

הנה ירבעם בן נבט לא נטרד מהעולם הבא אלא בעבור הכבוד, הוא מה שאמרו  (סנהדרין קב ע"ב): תפסו הקדוש ברוך הוא בבגדו, ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ודוד המלך נטיל בגן עדן. אמר לו: מי בראש? אמר לו: דוד המלך בראש. אמר לו: אם כך, איני רוצה.

מי גרם לקרח שיאבד הוא וכל עדתו עמו? הכבוד, וכדברי הפסוק (במדבר טז, י): 'ובקשתם גם כהונה'. ומפרשים חכמינו ז"ל (במדבר רבה יח) מפני שראה את אליצפן בן עוזיאל שהיה נשיא, והיה רוצה להיות הוא נשיא במקומו.

הוא שגרם לפי דעת חכמינו ז"ל אל המרגלים שיוציאו דבה על הארץ וגרמו מיתה להם ולכל דורם, מיראתם פן ימעט כבודם בכניסת הארץ, שלא יהיו הם נשיאים לישראל ויעמדו אחרים במקומם…

 

אין כבוד אלא תורה

כללו של דבר, הכבוד הוא הדוחק את לב האדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם". הכבוד דוחק את לב האדם לבחר ברע. רוצה אתה להיות עבד נאמן לה'? שים עצמך כעפר שדורכים עליו. מי ששפל בעיני עצמו, הקב"ה אוהבו ומרוממו. הכבוד האמתי היחיד, הוא בלמוד התורה ושמירת המצוות, ובהגדלת כבוד שמים. אין כבוד אלא תורה.

 

כבוד אי אפשר לפרט בעולם הבא

שנים ספורות לפני פטירתו של מרן ראש הישיבה, רועה ישראל הגאון רבי אהרן לייב שטינמן זצ"ל, שנפטר בגיל מאה וארבע שנים, נסעו הוא והאדמו"ר מגור שליט"א עם משלחת של כמה ראשי ישיבות, לחזק את העם שבגולה – באמריקה ובצרפת, וגם לאסף כספים עבור הישיבות והכוללים בארץ ישראל. היה זה כאשר כאן בארץ נגזרו גזרות תקציביות חמורות על עולם התורה; ראשי הישיבות עמדו מול שוקת שבורה, ואברכים בעלי משפחות ברוכות ילדים לא יכלו עוד לכלכל את בתיהם.

המסע הצליח מעל ומעבר למשער, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינת התרומות. בכל מקום שהגיעו אליו, המתינו להם אלפי אנשים שקבלו אותם בכבוד מלכים, ושתו בצמא את דבריהם. ההתעוררות היתה גדולה, ואנשים תרמו ככל יכלתם.

דמותו של ראש הישיבה ברב שטיינמן, שהיה אז קרוב לגיל מאה, אך נשא על כתפיו את כל עולם התורה והיהדות, תוך שהוא מצוי היטב בכל ענין וסוגיה שעמדו על הפרק, בחדות נדירה וענוה ופשטות שאין לתאר – בה לבדה היה כדי לפתח את הלבבות.

כששבו לארץ, גילו מלווי הרב שאנשים עזי מצח וחסרי דעת, כתבו כתבי נאצה והדביקו על דלת ביתו. בעוונותינו הרבים ולצערנו הרב, תמיד היו, ותמיד תהיינה, מחלוקות בעם ישראל. מלויו של ראש הישיבה רצו לקרע את הכתבים, אך הוא עצר בעדם, ואסר עליהם להסירם מן הדלת.

"מכל הכבוד שקיבלתי שם בחוץ לארץ, לא ישאר לי מאומה", אמר הרב שטיינמן למלויו, "אך מההשפלה הזאת, אני רק מרויח. אם היה אדם יודע כמה שוה בעולם הבא כל טיפת בזיון בעולם הזה, היה קונה את ההשפלה בכסף מלא. הקב"ה שלח לי מתנה נפלאה עד פתח הבית: בזיונות! אפשרות נדירה להוריד מעלי את הכבוד שקבלתי בשעתו.

בכבוד אי אפשר לשלם בעולם הבא. הוא נחשב שם למטבע חסר ערך, אבל בזיון שוה שם מיליונים!".

באמת, לאחר אותה נסיעה מפרסמת לארצות הברית, שמטרתה היתה להרבות בכבוד שמים, הראו לרב שטיינמן תמונות שצולמו במעמדים האדירים שהתקימו שם לכבודה של תורה, ותגובתו היתה: "האם יכול אני לקחת את התמונות האלו לעולם העליון? האם התמונות האלו 'יעבדו' שם? הלא שם הכל כבר מצולם! ולא רק התמונה, אלא גם מחשבות הלב וכונותיו האמתיות, שהיו בזמן שהתמונה צולמה! רק הקב"ה, שהוא בוחן כליות ולב, יכול לדעת עד כמה 'לשם שמים' יש בכל התמונות האלו".

 

ראש הישיבה עובד כפועל

גאון עוזנו מרן רבי חיים פלאג'י זצ"ל  – החבי"ף בספרו "ארצות החיים" (שער ט') מזכיר נקודה נפלאה:

גדולי עולם מכל תפוצות תבל פשטו את גלימתם וויתרו על מעלתם כדי לעלות לארץ הקדש. רבני קהלות בתימן ובמרוקו הגיעו לארץ, ואיש לא הכירם כאן. הם חיו כאנשים פשוטים שבפשוטים, אך קיבלו זאת באהבה ובשמחה, על הזכות לשבת בארץ המבטחת.

הגאון הגדול, אב בית דין מקדש רבי סלמן חוגי עבודי זצ"ל, היה תלמיד חכם עצום. בבגדד היה ראש ישיבה וראש אבות בתי הדין, אך כשהגיע לארץ – שלחוהו לכפר סבא. ישיבה ללמד בה לא היתה לו שם, וגם לא אנשים שיכירו בגדלותו, ובלית ברירה, יצא לעבד בפאלחה…

באחד הימים ראה אותו שם אדם שהכירו מבגדד, ונדהם.

"במחילה מכבוד תורתו", אמר, "מה עושה כאן הרב?".

"פועל אני".

נחרד אותו אדם, אך רבי סלמן הרגיעו. בארץ ישראל, הסביר, לא אכפת לו להיות אפילו פועל…

הלה פנה תכף ומיד לראשון לציון, הגאון רבי יצחק נסים זצ"ל, ואף הוא הזדעזע. גאון עולם כזה, הבקיא בתורה ובפוסקים ישר והפוך, עובד בשדה כאחד הפועלים? לקחוהו מיד והושיבוהו בבית הדין הגדול לערעורים כראוי לו, אך הוא מעצמו, מוכן היה להיות פועל.

להבדיל, היו אנשים עשירים בעלי בתים ושדות, צאן ובקר, שנטשו הכל ובאו לארץ בחסר כל. מאנשים בעלי יכולת ומעמד הפכו לנוטעי עצים ביערות של הקרן הקימת, אך הסכינו לכל כדי לחיות בארץ אשר עיני ה' בה.

משה רבנו התחנן לפני הקב"ה להכנס לארץ ישראל, ובקש שאם לא כאדם – לפחות יכנס אליה בגלגול בבהמה!

אכן, כדאית היא ארץ ישראל להקריב עבורה הכל!