Monthly Archives: מאי 2018

הסיוע הטוב ביותר לנתבע בבית המשפט

הלכתי לשירותים בלילה, ואני לא רוצה להתחיל בנטילת ידיים ולצאת מהשינה,

אז מה נעשה? בשיעור הלכה תקבל על כך תשובה!

האדם אומר לעצמו למה אני ישקיע באבא ואמא שלי,  אין לי זמן…

 

הרב ברק פוזיילוב בסדרת שיעורי הלכה עפ"י ספר ההלכה 'ילקוט יוסף' שיעור מס' 4 בסימן ג'

 

בשביל מה הבאתי אותי עד לכאן מהצפון הרחוק? בזבזנו יום עבודה, בזבזנו כסף על נסיעות, וביקשת ממני לשלם לרב..

כֹּחַ הַצַּדִּיקִים לִרְאוֹת לְמֵרָחוֹק

הַקָּבָּ"ה נָטַל אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל, וְגָנַז אוֹתוֹ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּדֵי שֶׁהַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר יוּכְלוּ לִזְכּוֹת בּוֹ עַל יְדֵי עֲמָלָם הַגָּדוֹל בַּתּוֹרָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.

אָמְנָם מְעַטִּים הֵם אֵלּוּ שֶׁיְּכוֹלִים לְהַשִּׂיג אֶת הָאוֹר הַזֶּה. כְּבָר אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי (סֻכָּה מה ע"ב): "רָאִיתִי בְּנֵי עֲלִיָּה וְהֵם מוּעָטִים". אוּלָם אוֹתָם צַדִּיקִים, מוּעָטִים, שֶׁזָּכוּ לוֹ, אָכֵן יְכוֹלִים לְהַבִּיט וְלִצְפּוֹת בְּעֵינֵיהֶם הַקְּדוֹשׁוֹת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, מִבְּלִי שֶׁתִּהְיֶינָה לָהֶם מִגְבָּלוֹת שֶׁל מָקוֹם וּזְמַן.

פַּעַם אַחַת הִגִּיעַ זוּג, שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בִּצְפוֹן הָאָרֶץ, אֶל מוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדוֹשׁ יֹאמְרוּ לוֹ סִידְנָא רַבִּי יִשְׂרָאֵל אַבּוּחֲצִירָא הַבַּבָּא סַאלִי זִיעָ"א כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ בְּרָכָה לְהִפָּקֵד בְּזֶרַע שֶׁל קְיָמָא. הָרַב נָתַן לָהֶם בַּקְבּוּק, וְהוֹרָה לָהֶם לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ, וּבְעֶזְרַת ה' יִפָּקְדוּ. בְּטֶרֶם יָצְאוּ בִּקְּשָׁה הָאִשָּׁה מִבַּעְלָהּ שֶׁיַּנִּיחַ סְכוּם כֶּסֶף עַל הַשֻּׁלְחָן. הַבַּעַל הוֹצִיא מִכִּיסוֹ שְׁטָר שֶׁל מֵאָה שְׁקָלִים, וְהִנִּיחוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן.

לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ מֵהַבַּיִת, וְהִתְרַחֲקוּ מִמֶּנּוּ, הֵחֵל הַבַּעַל לִגְעֹר בְּאִשְׁתּוֹ: "בִּשְׁבִיל מָה הֵבֵאת אוֹתִי עַד לְכָאן מֵהַצָּפוֹן הָרָחוֹק? לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁבִּזְבַּזְנוּ יוֹם עֲבוֹדָה, בִּזְבַּזְנוּ כֶּסֶף עַל נְסִיעוֹת, עוֹד בִּקַּשְׁתְּ מִמֶּנִּי לְשַׁלֵּם לָרַב, וּמִפְּנֵי הַבּוּשָׁה נֶאֱלַצְתִּי 'לְהִפָּרֵד' מֵעוֹד מֵאָה שְׁקָלִים… וּבִשְׁבִיל מָה? בִּשְׁבִיל בַּקְבּוּק מַיִם!? שֶׁבְּמוֹ עֵינַי רָאִיתִי אֶת הַשַּׁמָּשׁ מְמַלֵּא אוֹתוֹ בְּמֵי בֶּרֶז פְּשׁוּטִים?"…

הַבַּבָּא סַאלִי, שֶׁיָּשַׁב בְּאוֹתָהּ הָעֵת בְּבֵיתוֹ, קָרָא לַשַּׁמָּשׁ, וְהוֹרָה לוֹ לָקַחַת אֶת מֵאָה הַשְּׁקָלִים, לְמַהֵר לִתְפֹּס אֶת בְּנֵי הַזּוּג, בְּטֶרֶם יַעֲלוּ לָאוֹטוֹבּוּס, לְהַחֲזִיר לָהֶם אֶת הַכֶּסֶף וְלָקַחַת מֵהֶם אֶת הַבַּקְבּוּק…

הַשַּׁמָּשׁ מִהֵר לִדְלֹק אַחֲרֵיהֶם, וְעָשָׂה כְּכָל אֲשֶׁר הוֹרָה לוֹ רַבּוֹ. בְּנֵי הַזּוּג נוֹתְרוּ הֲמוּמִים, פְּעוּרֵי פֶּה, מֵאַיִן יָדַע הָרַב אֶת שִׂיגָם וְשִׂיחָם בַּדֶּרֶךְ?

זֶהוּ הָאוֹר הַגָּנוּז שֶׁזּוֹכֶה לוֹ אָדָם שֶׁמְּקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ עַל יְדֵי עֲמַל הַתּוֹרָה! עֵינָיו צוֹפוֹת לַמֶּרְחַקִּים, לְלֹא כָּל מִגְבָּלָה!

פַּעַם אַחֶרֶת, הִגִּיעוּ לִפְנֵי הַבַּבָּא סַאלִי זוּג הוֹרִים מִמֶּקְסִיקוֹ, מְבֹהָלִים עַד אֵימָה. הֵם סִפְּרוּ לוֹ שֶׁלִּיסְטִים חָטְפוּ אֶת יַלְדָּם, וְהֵם דּוֹרְשִׁים כֹּפֶר עַל סַךְ עֲשָׂרָה מִילְיוֹן דּוֹלָר, תְּמוּרַת שִׁחְרוּרוֹ. סְכוּם עָתֵק שֶׁאֵין בְּאֶפְשָׁרוּתָם לַעֲמֹד בּוֹ, וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשָׁם, אָנָה הֵם בָּאִים?

הַסִּפּוּר הַזֶּה הִתְפַּרְסֵם בִּשְׁעָתוֹ בְּכָל הָעוֹלָם. הַבַּבָּא סַאלִי הָיָה עָסוּק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּעִנְיָן אַחֵר, שֶׁהָיָה נוֹגֵעַ לְסַכָּנָה גְּדוֹלָה שֶׁרִחֲפָה עַל רֹאשָׁם שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל. הוּא הִצִּיעַ לָהֶם לִפְנוֹת לִבְנוֹ, פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ, קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים סִידְנָא רַבִּי מֵאִיר אַבּוּחֲצֵירָא זִיעָ"א, שֶׁהִתְגּוֹרֵר בְּאַשְׁדּוֹד. שֶׁיְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ לְטַפֵּל בְּעִנְיָנָם.

הֵם נָסְעוּ מִיָּד לְאַשְׁדּוֹד, סִפְּרוּ לְרַבִּי מֵאִיר אֶת כָּל הַסִּפּוּר, וּמָסְרוּ לוֹ שֶׁאָבִיו, הַבָּבָּא סַאלִי, בִּקֵּשׁ שֶׁהוּא יְטַפֵּל בָּעִנְיָן. "מָה אֲנִי וּמַה חַיַּי"? הֵשִׁיב הָרַב בְּעַנְוְתָנוּתוֹ הַמֻּפְלֶגֶת. "מִיָּמַי לֹא הָיִיתִי בְּמֶקְסִיקוֹ, וְגַם בַּמַּפָּה לֹא רְאִיתִיהָ. אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה? שְׁבוּ כָּאן וְהַשֵּׁי"ת יַעֲזֹר"…

הָרַב הוֹצִיא דַּף נְיָר מֵהַמְּגֵרָה, וְהֵחֵל לְשַׂרְטֵט עָלָיו, בְּדִיּוּק מֻפְלָא, אֶת כָּל הָרְחוֹבוֹת שֶׁסָּבִיב לְבֵיתָם. הוּא סִמֵּן – עַל גַּבֵּי הַשִּׂרְטוּט – אֶת אַחַד הַבָּתִּים. "מִתַּחַת לַבַּיִת הַזֶּה יֵשׁ מַרְתֵּף!" אָמַר. "הַיֶּלֶד נִמְצָא שָׁם, חַי וְקַיָּם, וְשָׁלוֹם לוֹ! כָּעֵת הוּא יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק, וְהַלִּיסְטִים מְשַׂחֲקִים לְיָדוֹ בִּקְלָפִים, וְכוֹסוֹת שֶׁל קָפֶה בִּידֵיהֶם".

הַהוֹרִים שָׁלְחוּ מִיָּד טֶלֶגְרָמָה לַמִּשְׁטָרָה בְּמֶקְסִיקוֹ, וְזוֹ כִּתְּרָה אֶת כָּל סְבִיבוֹת הַבַּיִת בְּעַשְׂרוֹת שׁוֹטְרִים. יְחִידָה מֻבְחֶרֶת פָּרְצָה לַמַּרְתֵּף, וּמָצְאָה בּוֹ אֶת הַיֶּלֶד! לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד אַרְצָה מִכָּל מַה שֶּׁיָּצָא מִפִּיו שֶׁל הָרַב! הַיֶּלֶד יָשַׁב בְּפִנָּה אַחַת וְשִׂחֵק, הַלִּיסְטִים יָשְׁבוּ בְּסָמוּךְ סְבִיב שֻׁלְחָן וְכוֹסוֹת הַקָּפֶה מֻנָּחוֹת עָלָיו. הַלִּיסְטִים נֶעֶצְרוּ וְהַיֶּלֶד שָׁב בָּרִיא וְשָׁלֵם לְבֵית הוֹרָיו.

 

מתוך סדרת הספרים הנפלאה 'משכני אחריך' משיחותיו של הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א

אינני רוצה להיות חסרת רגשות

שאלה

שלום,

ידוע לי שהרמה הכי גבוהה של רוחניות היא פעולה בעקבות השכל ולא בעקבות הרגש, (ולא תתורו אחרי לבבכם ועינכם), הרגשות שלי גרמו לי הרבה נזק, קשה לי להתחזק בצורה שלימה כאשר אני פועלת בצורה ניכרת על פי רגשות, מצד שני אינני רוצה להיות חסרת רגשות אלא למצוא איזון. רציתי לשאול איך אני אצליח כמו שאומרים "להפחית" מרמת הרגשות ולא להדחיק אותם לגמרי כי כשניסיתי הדבר גרם להם להתפרץ שוב. אשמח לעזרה.

 

תשובה

שלום וברכה

דבר ראשון יש להבדיל בין עבודת ה' ברגש וחיים רגשיים, לבין פיתוי רגשי המעוור את כח השכל.

ואני יסביר את עצמי.

יש נושא אחד, והוא שאדם צריך להיות מודע שרגשות ופיתויים שונים גורמים לו לעשות דברים שמבחינה שכלית הוא לעולם לא היה עושה אותם, ועל כך התורה הזהירה לא תתורו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם.

הצורה הכי טובה לקיים את המצווה הזאת, הוא להמנע מלהכנס לנסיון.

יש על כך משל עתיק, בכפר קטן היה עגלון מקצועי שהתפרנס במשך שנים רבות ממלאכה זו. באחד הימים הגיע עגלון צעיר וניסה להתחרות בעגלון הותיק, מטבע הדברים נוצר סכסוך וויכוח שהתגלגל לפתחו של מושל הכפר. המושל פסק שיבחנו את העגלון הצעיר אם הוא מקצועי דיו, וכך התקיים המבחן הפומבי:

העגלון הותיק שאל את הצעיר 'מה תעשה עם אתה נתקע עם עגלה מלאה נוסעים וילדים, והעגלה תקועה בביצה'.

העגלון הצעיר השיב בבטחה שהוא יצליף בסוסים עד שהם יצליחו להוציא את העגלה מהביצה.

'ואם זה לא עוזר' הקשה הותיק.

אני יפרק מהעגלה כמה קרשים, ויניחם תחת רגלי הסוס.

'ואם זה לא עוזר' הקשה הותיק.

אני יביא עוד סוס מכפר סמוך

'ואם אין' הקשה הותיק.

אני ידחוף את העגלה מאחורה.

'ואם זה לא עוזר' הקשה הותיק.

'נו מה תעשה אתה' התגרה בו הצעיר.

ואז העגלון הותיק השיב תשובה ששללה לצמיתות את הרשיון מהצעיר:

'עגלון מנוסה אינו נכנס לביצה'…

חשוב מאד בכל פעם כשמגיע איזה דבר שעלול להביא את האדם למשיכה או נסיון לא ראוי, לעצור ולומר לא. ולהיות גאה בעצמו ניצחתי בכך שלא נכנסתי לבוץ.

האדם חייב לזכור כי האלוקים גאה במיוחד באדם שנזהר ולא הביא את עצמו לידי נסיון הרבה יותר מאדם שעמד בגבורה בנסיון קשה.

לא מדבור בטמינת הראש בחול, אלא במהלך נבון מחושב וחכם, ויש לאדם שכר עצום על כל פעם שהוא מונע את עצמו מנסיון, חשוב שתהיי גאה בעצמך, אני חזקה וחכמה, ואני יודעת שלא להכנס לבוץ.

בברכות השחר חכמים תיקנו להתפלל כל יום 'ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עוון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון'. משום שהדברים תלויים זה בזה.

אך שוב החיוב הוא להמנע מלהכנס לתוך מצב רגשי או פיתוי שיהיה קשה לצאת ממנו, אך הדבר הוא סוגיא אחרת מאשר האם להתנהל בצורה רגשית או שכלית.

יש נושא אחר לחלוטין, האם לחיות בצורה רגשית יותר, מתלהבת, או בצורה שכלית יבשה. צריך הרבה עבודה להגיע לאיזון נכון של הכוחות, זה לא דבר שבא ברגע אחד, וצריך ללמוד את הנושא בהרחבה. ובכלל הנשמה של בת היא יותר רגשית, והיא צריכה לתת יותר מקום לרגש, אך כמובן שגם בת צריכה לתת מקום גדול לכח השכלי שלה.

את מוזמנת להעלות דוגמאות ספציפיות שבו את מתמודדת, ואני אשמח לכוון אותך במקרה המסוים.

שבת שלום
בהצלחה רבה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם לענות אמן אחר עולה לתורה שאינו קורא יחד עם החזן?

שאלה:

האם לענות אמן אחר עולה לתורה שאני יודע בוודאות שאינו קורא יחד עם החזן?

גלעד

 

תשובה:

גלעד שלום וברכה

הדבר מותר ללא חשש, למרות שראוי שהעולה יקרא עם הבעל קורא.

בהצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

מה מרגישה נשמה בגיהנום?

שאלה

מה מרגישה נשמה בגיהנום / כף הקלע  והאם יש פתרון לא להגיע לשם מבלי לחזור בתשובה?

 

תשובה

שלום רב!

להבין בדיוק מה מרגישה נשמה בגיהנום אין לנו אפשרות, וזאת משום שכל התפיסה וההשגה שלנו היא רק בגבולות שהמוח שלנו מסוגל להבין ושהלב שלנו מסוגל להרגיש. כשהנשמה כבר לא נמצאת בגוף, התחושות משתנות.

אכן, בכדי לקרב את הדברים ללבנו, על מנת שבכל זאת נוכל קצת לקבל המחשה למה שקורה שם, חכמינו זכרונם לברכה התבטאו בכמה התבטאויות ממושגים שיש לנו בעולם הזה, בכדי להמחיש את מה שקורה שם למעלה. עם זאת, שם למעלה הדברים הרבה יותר עוצמתיים, כואבים ומייסרים, מאיך שהם בעולם הזה, שכן שם הדברים לא נתונים לגבולות החומר כפי שהם בעולם הזה.

התבטאויות שמצאנו בדברי חז"ל, הן כגון שנידונים שם באש, בשלג ובצואה רותחת. כמו כן כתוב שישנם מלאכי חבלה שמכים ומייסרים את הנשמה בצורה קשה מאד.

תחושה מאד מאד קשה שיש לנשמה שם, היא תחושת הבושה. כשאדם מגיע לעולם העליון והוא מוצא את עצמו ללא חלק המצוות שהיה עליו לקיים בזמן שניתן לו לחיות בעולם הזה, אי אפשר בכלל לתאר את גודל הבושה שהוא מרגיש שם. הבושה הכי גדולה שאפשר לתאר כאן בעולם הזה היא כאין וכאפס לעומת הבושה שמרגישים שם.

כף הקלע זהו מצב שהנשמה עדיין לא מסוגלת לעלות לעולם העליון, והיא נזקרת ממקום למקום בעולם הזה. מדובר על ייסורים מאד לא נעימים לנשמה.

חשוב להוסיף שכל העניין של עונשי שמים ניתן אך ורק לטובתנו. יש לנו הרבה תועלת מכך. גם משום שהידיעה בדבר העונשים מעוררת אותנו להתחזק ומרתיעה אותנו מלעשות עבירות. וגם משום שהעונשים מטהרים ומנקים אותנו מהעבירות והפגמים הרוחניים שבנו. נשמה שעברה מספיק ייסורים בגיהנום, שלא עלינו ולא על אף אחד, זכאית אח"כ לעבור לגן עדן. בגן עדן הנשמה מרגישה תענוג והנאה עד בלי די.

חז"ל לימדונו ש"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה", ומסבירים שהכוונה שאפילו אם ניקח את כל התענוגות שכל האנשים קיבלו כאן בעולם הזה מתחילת הבריאה ועד סופה, זה עדיין לא ישווה לשעה אחת של תענוג העולם הבא. שם התענוגים הם רוחניים ועוצמתיים וללא גבול.

חזרה בתשובה הינה דבר הכרחי בכדי להמנע מלעבור את ייסורי הגיהנום, אך יש לדעת שאם עושים את התהליך של חזרה בתשובה באופן הנכון, הוא לא דבר שאמור כל כך להכביד ולא להיות יותר מדאי קשה. ההפך, מדובר על תהליך חוויתי ומהנה, תהליך שנותן הרבה סיפוק והרגשה טובה. צריכים להתקדם בהדרגה, ומידי פעם להתחיל לקיים עוד מצוה. לא מתחילים בבת אחת לקיים את כל המצוות. כמו כן, כשיש קשיים, תמיד ניתן בעזרת השם למצוא פתרונות בכדי שיהיה יותר קל לקיים מצוות.

בברכה

יעקב

כשהתגלה לאבא שלי שאני לא כותבת בשבת הוא כעס עלי!!

שאלה

שלום כבוד הרב, יש לי שאלה דחופה ביותר מכיוון שאם לא תענה אהיה בדילמה קשה ולא אדע מה לעשות.

ביום שני הקרוב יש לי מבחן במתמטיקה, אני גדלה בבית חילוני אבל משתדלת לשמור שבת כמה שאני רק יכולה ולפעמים הדבר התנגש לי עם מבחנים ואף על פי כן שמרתי את השבת ולא כתבתי. הבעיה היא שכשהתגלה לאבא שלי שאני לא כותבת בשבת הוא כעס עליי, אמר שאני אצטער על זה ושהציונים שלי ירדו. מצד אחד יש משהוא במה שהוא אומר ומצד שני אם האיסור בא מן התורה לחלל שבת ברצון זה חמור ואני משתדלת מאד לשמור אותה. הייתי רוצה שתתן עצות איך להתמודד עם המקרה. אני אומרת כבר עכשיו שאין שום סיכוי שאבא שלי לא ישים לב שאני לא כותבת, ויהיו צעקות וריבים מצד ההורים שלי (אמא שלי אומרת שאני עושה לה לא טוב עם זה).

לצערי הרב נאלצתי לשמור בסוד את רוב המצוות שאני עושה מההורים שלי כדי לשמור על אווירה נעימה בבית. אשמח לעצות!

נ.ב. אשמח שתבוא מנק' הנחה שלדבר איתם על כך שהדבר עושה לי טוב לא יעזור ויגרום לריבים.

תודה רבה וערב טוב

 

תשובה

שלום וברכה

קראת בכאב רב את מכתבך, מצד התפעלתי מעז רוחך, וההבנה העמוקה שלך. מאידך השתתפתי עימך בכאב העמוק, ובמציאות המאתגרת שאת עוברת.

אין שום ספק שאם השם נתן לך אתגר כזה, הוא מאמין בך, ויש לך נשמה גבוהה ומיוחדת, אני לא יכול  לומר שהשבת לא תהיה מאתגרת, אך אני בטוח בהצלחתך, ואני בטוח שבזכות השבת הקרובה שתשמרי עם ישראל כולו יודה לך, השבת היא מקור הברכה, וככל שיש יותר קושי בשמירתו, הוא מגדיל עשרות מונים את השפע והברכה שהשבת מביאה לך למשפחתך ולכל עם ישראל.

התפעלתי מחכמתך ורגישותך, והעובדה שאת מבינה מצד אחד את החשיבות לכבד את ההורים ולהשתדל להמנע מחיכוך עמהם, וניכר שאת מצליחה בחכמה ובתבונה ליצור אוירה טובה ועימה בבית. היי חזקה והמשיכי כך לכבד את ההורים כפי יכולתך, למרות שיש דברים שאסור לך לשמוע בקולם, כדוגמת כתיבה בשבת.

חשוב שתהיי בטוחה בעצמך שאת לא כותבת בשבת בשום פנים ואופן, כשתהיי בטוחה בעצמך והחלטית בענין, גם ההורים יבינו את זה, וגם אם בפעם הראשונה יכעסו, בסופו של דבר הורה שמח ומאושר כשהילדים שלו יודעים מה הם רוצים מעצמם ומשדרים עוצמה. ובסך הכל בת שומרת תורה מכבדת את הוריה הרבה יותר מאשר נערה חילונית מצויה, ובשלב מסוים הכעס יתהפך להערכה.

בכל מריבה כשההורים צועקים, מומלץ מאד להקשיב בשקט לדברי ההורה, ואח"כ לחזור על טענותיו ולשאול את ההורה האם הבנתי אותך נכון.

לדוגמא: 'אבא אתה אומר שאם אני לא יכתוב בשבת הציונים שלי יהיו נמוכים, ואני לא יצליח בחיים, וכו', האם הבנתי אותך אבא'. ע"פ רוב אביך יענה כן, והוא ירגע. אך יש מקרים שהוא יצעק עוד מעט, אל תבהלי, פשוט חזרי שוב על דבריו 'אבא אז אתה מוסיף ואומר לי שגם … האם הבנתי אותך'. הצורה הזאת יורידו את הטון, ההורים יבינו שגם אם את לא מסכימה את מכבדת ומבינה. צורה זו גם תתן לך כלי להבין מה כואב להורים, ומאידך לקחת את הדברים באוירה טובה וחיובית. תופתעי לראות את העוצמה בצורת שיחה זו.

צורת השיחה הזאת היא הצורה הראויה לכבד הורים גם כשאסור לקיים את בקשתם.

צורה זו גם גורמת שההורים ירגישו שאת מבינה אותם, ואת תהיי רגועה יותר. בצורה זו תמצאי רעיון שיתקבל על דעת ההורים, לדוגמא:

'אבא אני ילך עכשיו לישון ויהיה לי כח במוצאי שבת לדגור על החומר עד השעות הקטנות של הלילה'.

'אבא אם אני אכתוב בשבת בגלל נקיפות מצפון אני לא אקלוט את החומר, ואכשל במבחן, בא נדחה את הוויכוח על שבת לפעם אחרת'

או סתם לענות בעדינות אך בתקיפות 'אבא תבין גם את הצד השלי, אני לא יכולה לכתוב בשבת'.

זרקתי רעיונות אני לא מכיר את המציאות אצלך בבית, אך בצורה כזו בטוח יהיה לך רעיון כזה או אחר לעמוד בגבורה בנסיון.

בכל מקרה תתחמקי כמה שאת יכולה ותדחי את הוויכוח לשעה הכי מאוחרת שאפשרי.

אני לא מכיר אותך ואני יכול לענות רק מהמעט שהעלת במכתבך, לפי הדברים שאת מתארת יכול להיות מאד שכדאי שבהמשך בחלק מהשבתות תעשי בחברה דתית ובאוירה שבתית יותר.

אני מציע שתהיי בקשר עם לב לאחים 036145060 בשעות הפעילות עד שעה 16:00 [במקרה דחוף אפשר להתקשר 24 שעות והנך מועברת למוקד ויחזרו אליך די מהר], או עם נציג אישי של לב לאחים 0527632627. תבדקי איתם האם יש למשל מדרשיה עם פנימיה שמתאימה לך לשבתות, או לפחות פעילות תורנית או משהו מקביל. יש להם היצע רב ויש להם נסיון רב עם מצבים שמבט ראשון נראים לא פתירים בכלל, הם גם ידריכו אותך מנסיון עשיר שלהם כיצד ניתן להציג את הדברים בצורה שהוריך יסכימו לכך.

ושוב הרשי לי להביע את התפעלותי מכוחות הנפש שאת מגלה, ואין לך מושג כמה אבא בשמים גאה בך.

ברגשי הערכה על האתגרים הייחודים שאת עומדת בהם בגבורה

שאי ברכה והצלחה

בטוח בהצלחתך

שבת שלום ומבורך

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

אני גר בקרוואן, האם עלי לשים מזוזה בפתח?

שאלה

שלום,

אני גר בקרוואן (אוטו על גלגלים עם מיטה שירותים וכו') אחת לחודש אני מזיז את

הקרוואן ממקום למקום מכיוון שאסור לחנות יותר מחודש באותו מקום. האם אני צריך

להתקין מזוזה בכניסה לקרוואן? יש לציין שאין לי בית אחר.

תודה רבה

יונתן

 

תשובה:

יונתן שלום וברכה

בספר חובת הדר (הגר"י בלויא) הכריע שקרוואן העשוי לדירה חייב במזוזה.

בעזרת ה' תזכה בקרוב להגיע לדירת קבע בהרחבה.

ברכה והצלחה

 

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

 המשפחה התגייסה למבצע חיפוש נרחב

 המשפחה התגייסה למבצע חיפוש נרחב

 

באחד הימים ניגש אלי ידיד ושאלתו בפיו, אם יש לי אולי את מספר הטלפון

של איש פלוני? שמחתי להיענות לבקשתו, ואמרתי לו, שאמנם עד אתמול

לא היה לי את מספרו, אבל הנה בדיוק אתמול התקשר הלה אלי לאיזה צורך,

ועדיין המספר שלו מופיע על צג מכשיר הסלולרי שלי, ברשימת השיחות האחרונות!

ותיכף הוספתי להסביר, שצריך לראות גם במקרה זעיר ופשוט זה, את יד ה'

המסובבת כל מקרה  בהשגחה תדירית. שבוודאי מן השמים סיבבו בטיב

ההשגחה העליונה, שיבוא להתעניין דווקא אצלי אם יש לי את המספר,

ומאתמול כבר הכינה ההשגחה עבורו, שיהא המספר מוכן אצלי על הצג.

אמר לי אותו ידיד, אם הרב מדבר עמי על 'טיב ההשגחה', אספר לך גם

אני אמונת השי"ת וחסדו הגדול שעשה עמי לאחרונה, בהשגחה פרטית נפלאה!

 

וכה סיפר האיש:

 

ילד קטן יש להם הסובל משמיעה לקויה ל"ע, ולצורך כך מרכיב הוא בקביעות על

אזניו 'מכשיר שמיעה', וכך הולך הוא אל ביה"ס מדי יום ביומו. עלות מכשיר יקר

שכזה היא כעשר אלף ₪! והילד יודע היטב שצריך הוא לשמור עליו היטב שלא

ייאבד! ובכל פעם שנצרך להסירו בהיותו בביה"ס, הוא מניחו במקום שמור מיוחד

בתיק האוכל שלו!

גם הצוות החינוכי עודכנו על כך, הם מקרבים את הילד במסירות, דואגים לשלומו,

ושומרים היטב על המכשיר הקטן היקר שבאזניו, שלא ילך לאיבוד חלילה, ושיחזור

בשלמות הביתה.

והנה הגיעה עונת הקיץ, הילדים יצאו לחופשה, והילד נשלח עם שאר חבריו לקייטנה

שהתקיימה בין כותלי המוסד החינוכי – גם בקייטנה עודכנו כמובן המדריכים בבעיית

השמיעה של הילד, ובצורך בשמירה הדוקה על מכשיר השמיעה הזעיר שעל אזניו.

ברם, בקייטנה כמו בקייטנה, השמירה רופפת מעט כידוע… והנה יום אחד חוזר הילד

הקטן הביתה כשהוא ממרר בבכי על מכשיר השמיעה היקר שאבד ואיננו!

תיכף ומיד התגייסה כל המשפחה למבצע חיפוש נרחב, הם עברו שוב ושוב על כל תוואי

הדרך שהלך הילד, חיפשו בכל רחבי הקייטנה, בפרוזדורים ובחצר הגדולה, לא השאירו

אבן על אבן… אך כלשונו של המספר בעל העובדא: הפכנו את כל העולם ולא מצאנו!

כך חלפה לה תקופת החופש, כשהמשפחה הצטערה מאוד על אובדן המכשיר היקר,

והתפללו תדיר להשי"ת להשיב להם את אבידתם.

והנה החלה שנת הלימודים החדשה, וביום ראשון ללימודים לקחה האם את ילדה הקטן

אל הלימודים, ללוותו בדרכו אל הכיתה החדשה, ולחזקו לקראת השנה החדשה שבפתח.

ושם, חשבה האם אולי יש כאן לאחד הילדים 'תיק אוכל' הדומה לתיקו של הבן שלה,

ושמא פן ואולי התחלפו להם התיקים הדומים, והמכשיר נמצא בתיק אוכל אחר…

היא שאלה את בנה, אם ידוע לו אולי על ילד נוסף בכיתה שיש לו 'תיק אוכל' כמו שלו…

אך כששאלה האם את אותו חבר, וביקשה הימנו להראות את התיק שלו, הוציא הלה

ברוב חשיבות 'תיק אוכל' חדש ויפה, ולאכזבתה של האם סיפר, שאכן בשנה שעברה

היה לו תיק כזה הדומה לשל בנה, אבל לכבוד שנת הלימודים החדשה קנו לו תיק חדש ומהודר!

לא אמרה האם נואש, וחשבה שמן הראוי לנסות להתקשר אל אותה משפחה, ולבקשם

לחפש בתיק האוכל הישן, אם הוא עדיין קיים… שמא נמצא שם המכשיר הקטן והיקר,

שכן יתכן שהילדים החליפו ביניהם באותו יום שבקייטנה את התיק…

כששמע האבא של החבר במה מדובר, החל לחפש בביתו אחר אותו 'תיק אוכל' ישן,

שמשנת הלימודים הקודמת… לאחר כמה בירורים וחיפושים נמצא התיק כשהוא זרוק

בתחתית מיכל הכביסה המלוכלכת… הממתינה להיכנס אל תוך מכונת הכביסה.

לאחר שהועלה התיק הישן מתוככי הר הכביסה, נפתח אחר כבוד תא אחר תא,

ואכן לתדהמת הכל נמצא המכשיר האבוד.מונח בפינת התיק. וסיפרה אימו של אותו חבר

ש 4 פעמים כבר היה אותו תיק אוכל בתוך מכונת הכביסה לצורך כיבוסו ובכל פעם ברגע

האחרון לפני הפעלת המכונה נצרכה לתחוב פנימה משהו דחוף יותר ויצא התיק החוצה.

למותר לציין מה היה נשאר מן המכשיר העדין אילו היה נשחק במכונת הכביסה. ובכן ראו

הכל בחוש, את יד ד' הטובה ששמרה מכל משמר על שלימותו של המכשיר, בטיב ההשגחה

העליונה ולהשיבו לבעליו בדרך מופלא!, בחסדו יתברך המשגיח בדקדוק בכל צרכי עמו ישראל תמיד.

 

 

מתוך עלון טיב הקהילה פרשת בחוקותי תשעח

הנשיא טראמפ, הרים את אצבעו למעלה ואמר: זה היה אלוקים. בזכותו

 "שב, אני מכיר את המשך השאלה שלך", אמר נשיא ארצות הברית לכתב החסידי המזוקן, זעמו הולך וגובר. כשהכתב ניסה להוסיף עוד כמה מילים, קטע אותו דונלד טראמפ: "שקט, שקט", הוא גער בו. "הוא אמר שישאל שאלה פשוטה, והוא לא עשה זאת", אמר הנשיא בכעס. "אני האדם הכי פחות אנטישמי שאתם מכירים בחייכם והאדם הכי פחות גזעני!", הוסיף בכעס.

התיאור שלעיל לקוח מתוך אירוע מביך שאירע בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לבין הכתב החרדי היחיד בבית הלבן, ג'ק (יעקב) טורקס. טורקס, שנמנה בדרך כלל עם הכתבים האהודים על הנשיא, שאל אותו על מצב האנטישמיות בארה"ב חודש לאחר שטראמפ נכנס לבית הלבן, וזה האחרון- שהמתקפות עליו מכל עבר בנושא הזה הקפיצו אותו, הגיב ברגישות יתרה.

ההשתלחות הזועמת של הנשיא ה-45 בכתב החסידי זכתה לתהודה בכל רחבי ארה"ב והעולם, ומיקדה את הפוקוס באיש הצעיר שממלא תפקיד כה חריג כיהודי חרדי.

 

במשעול הקמפיין, עם הנשיא

ג'ק טורקס, או בשמו המלא יעקב טרקלטויב, מעורר סקרנות רבה בשל העיסוק הייחודי שלו, ולא רק בגלל הזעם שספג מהנשיא טראמפ שבועות אחדים לאחר שמונה לתפקידו. מאז נכנס דונלד טראמפ לבית הלבן, משמש טורקס כנציג המגזין החרדי AMI בבית הלבן. במסגרת תפקידו הייחודי, אין לו רגע אחד משעמם. לא רק בגלל שהוא נמצא בצומת העצבים של המעצמה מספר 1, אלא בעיקר בגלל מי שמאייש את תפקיד הנשיא כרגע.

"נכנסתי לתפקיד כתב בבית הלבן בינואר 2017, לאחר הכתרתו של דונאלד טראמפ לנשיא", מספר לנו טורקס, חסיד ויזניץ-מונסי, בראיון מרתק. לא קל להשיג את טורקס לראיון. רבים משחרים לפתחו ומנסים להבין ממנו איך זה לסקר את הבית הלבן של טראמפ כיהודי חרדי.

בניגוד למה שאולי אפשר לחשוב, טורקס אינו היהודי הדתי היחיד שמסתובב במסדרונות הבית הלבן: "יש כאן לא מעט יהודים שומרי מצוות , בפרט כיום- בתקופת הממשל הנוכחי. יחד עם זאת, לא פשוט בכלל להיות יהודי חרדי שעובד במהלך ימות השבוע בבית בשדרות פנסילבניה. האתגר הכי קשה הוא הקפדה על תפילות במניין".

 

אין מניין קבוע בבית הלבן?

"יש פה ושם מניינים בבית- בעיקר מנחה וערבית, אך לא באופן קבוע. יש אומנם יותר ממניין יהודים דתיים שעובדים בבית הלבן, אבל הם מפוזרים על פני כל הקומפלקס הענק. לפעמים, כאמור, מתקבצים כמה יחד ואז אני מצטרף לתפילה במניין, בדרך כלל אני מצליח איכשהו להתפלל מנחה ומעריב במשרד, אך בפעמים אחרות- האתגר להגיע לבית כנסת הוא גדול. התנועה כבדה, וזאת משימה מורכבת ביותר".

 

אתגר משמעותי נוסף עבור טורקס כיהודי חרדי, הוא האוכל: "להשיג אוכל כשר למהדרין ברדיוס הקרוב לבית הלבן, זה דבר קשה מאד. אין הרבה אופציות".

 

אין אוכל כשר בבית הלבן?

"יש מכונת חטיפים ויש קפה 'סטארבקס'. יש בסביבה גם חנויות בהן ניתן לרכוש חטיפים כשרים, אך לא יותר מכך. כשאתה בבית הלבן כל השבוע, אתה חייב להיערך מראש. אני מתכונן מבעוד מועד ומכין אוכל לכל השבוע. אשתי מכינה עבורי".

טורקס מתגורר בניו-ג'רזי, במרחק של כשעתיים וחצי נסיעה מוושינגטון די.סי.: "בכל יום חמישי אני חוזר הביתה ושוב בתחילת השבוע בבית הלבן. זאת עבודה מאתגרת ומעניינת מאוד".

 

אתה לא נתקל בתגובות חריגות? בתהיות לגבי אמונתך הדתית? הלבוש ה'משונה'?

"לא זכורות לי כל שאלות מן הסוג הזה לאורך שנות עבודתי. צריך להבין כי רבים מהעיתונאים בוושינגטון הם יהודים, חלקם ממלאים את התפקיד הזה במשך עשרות שנים. אנשים כאן יודעים הרבה על יהדות. הם מבינים ומקבלים אותי. גם העובדה שבבירת ארה"ב יש אנשים בכל רחבי העולם- מכל הסוגים, מסייעת. רגילים כאן ל'חריגים'".

אחרי יותר משנה של עבודה אינסטנסיבית, אנחנו מבקשים להחזיר את טורקס ללילה הדרמטי ב-8 לנובמבר 2016, אז ניצח דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות, הישג שנתפס כמדהים וכמעט לא מציאותי. טורקס היה אחד העיתונאים שהצליחו להחליף כמה מילים עם הנשיא הנבחר והנרגש, ואף שאל אותו שאלה שנענתה בתשובה מעניינת: "שאלתי את הנשיא, 'איך הצלחת לנצח'?"

 

ומה הוא השיב?

"הוא הרים את אצבעו למעלה ואמר: 'זה היה אלוקים. בזכותו'. זה היה רגע מלא עוצמה. נשיא המעצמה החזקה בתבל מודה ברגע המרגש והדרמטי בחייו, רגע של נצחון מסחרר, כי לא הוא- אלא כח עליון, הוא שהביא לנצחונו המהדהד בבחירות".

האווירה הטובה והאוהדת כלפי אנשים דתיים בבית הלבן מקלה על טורקס את העבודה. אף על פי שבניגוד ליתר חבריו העיתונאים שבוע העבודה שלו קצר יותר בשל שבת קודש, הוא סבור כי הוא מצליח להשלים פערים כמו כולם, ואולי אפילו יותר: "מטבע הדברים, אני לא מחובר בשבת ולו לבדל של אינפורמציה על מה שקורה בבית הלבן. תכל'ס , זה מה שגורם לי לתת אקסטרה עבודה ביום חמישי ובמוצאי שבת. מה גם שבניגוד לעיתונאים אחרים שנשחקים מהעבודה בכל יומת השבוע, בתחילת כל שבוע אני מגיע לבית הלבן עם אנרגיות הרבה יותר חזקות".

(מתוך יתד השבוע חוה"מ פסח תשע"ח גליון 317)

במוסך אמרו לי שמחיר התיקון יעלה שמונה עשר אלף שקלים

במוסך אמרו לי שמחיר התיקון יעלה שמונה עשר אלף שקלים

 

הרכב שברשותי משמש לדבר מצוה בלבד…

כן כן, כפי שאני מספר לכם רכב למצוות. הוא אינו משמש לצרכי ביתי

או כל דבר אחר כי אם לשמח אנשים חולים ואנשים נזקקים, לשם כך

אני נוסע מעיר לעיר דרך בתי חולים ועוד ועוד, עשייה של חסד.

בני ביתי יודעים כי הזמן היחיד שאני משתמש ברכב לשמח את משפחתי

אלו ימי חול המועד שאז הרכב מסור אך ורק להם ואני מוציא אותם לאן שרק

ירצו כדי לשמחם.

והנה ביום הראשון של חול המועד פסח, תקלה ברכב, הילדים התאכזבו ואף

גם לי כאב הדבר… לאחר שהתייעצתי עם רב והוברר לי כי מותר לתקן את

הרכב במועד בנסיבות הקיימות הודעתי לילדיי שיתפללו שהרכב יתוקן במהרה

ועוד בחול המועד יהיה לנו את הרכב לטיולים.

בדקתי את מהות התקלה והתברר כי הלך הגיר ברכב. בדקתי עלויות תיקון במוסך

מקומי ואמרו לי שמחיר החלפת גיר לחדש יעלה שמונה עשר אלף שקלים (18,000 ₪)

נבהלתי מהמחיר והתייעצתי עם חבר שמבין בתחום שהציע לי להעביר את הרכב

למוסך מורשה בירושלם שם יש סיכוי למחיר זול יותר באופן משמעותי וכן אחריות לתיקון…

סמכתי על החבר ושלחתי את הרכב לתיקון במוסך החברה בירושלים.

כעבור יומיים התקשרו מהמוסך לבשר לי כי הרכב מוכן. עליתי ירושלימה לאסוף את הרכב

בדחילו ורחימו בתפילה שהתשלומים בכרטיס האשראי יעברו בשלום כאשר במקרה ולא

כבר הכנתי חבר עם כרטיס גיבוי להלוואה…

ניגשתי לעמדת התשלום לבקש חשבונית ובחשבונית הופיע סכום לתשלום 0

הבנתי כי יש טעות וביקשתי את הסכום לתשלום, אך אז הסבירו לי את הנפלא

מכל: "לאחרונה הגיעו לחברה המרכזית העולמית תלונות רבות על הגיר ומהחברה

העולמית הורו למוסכים המורשים מטעמם כי כל רכב שיגיע עם גיר תקול ועדיין לא

עשה מאה וחמישים אלף קילומטר (150,000) יחליפו לו את הגיר ללא כל חיוב…

שמחתי שמחת חג גדולה ועצומה הן קיבלת במתנה חי אלפים שקלים בחינם.

לקחתי את המפתחות בהתרגשות והנעתי את הרכב, ועתה קרה הדבר האמיתי:

הרכב ביצע 149,670 ק"מ כן כך מאה ארבעים ותשע אלף ושש מאות שבעים כלומר

עוד שלוש מאות שלושים קילומטר הייתי במאה חמישים אלף כלומר יום אחד של טיול

עם הילדים. ואני שאלתי בליבי מדוע ה' לא יכול לחכות אחרי חול המועד??? כי אחרי

חול המועד היית בוכה על חי אלפים שקלים…

בתורה לבורא עולם על כל חסדיו הנגלים והנעלמים מעינינו!!!

בעל המעשה א.ה.

 

מתוך עלון טיב הקהילה פרשת בחוקותי תשעח

עוצמת הלימוד חזקה יותר ממאה טנקים שועטים בקרב

בישיבת אור החיים נערך כנס, הגיעו אליו בחורי חמד יקרים מכל קצות הארץ. אחד מאברכי הישיבה, מלא וגדוש בתורה והלכה, סיפר לנוכחים את סיפורו האישי:

הוא התחנך במקומות רחוקים מתורה, בלי שום סממן יהודי, ואף על פי כן חש תמיד שהאמונה נטועה בלבו, למרות שלא ידע כיצד ליישם זאת בחיי היומיום. הוא שירת כקצין בצבא. במהלך מלחמת לבנון השניה אירעו לו ניסים גדולים וראה במוחש את השגחתו הפרטית של ה'.

ואז הגיע המפנה הגדול. "כשנכנסתי בשערי אור החיים", סיפר האברך, "התגלה לנגד עיני מחזה מפעים: בית המדרש היה מלא במאות תלמידי ישיבה שלמדו בשאון רב. איזו עוצמה! נהמת התורה שעלתה מבית המדרש היתה חזקה יותר ממאה טנקים שועטים בקרב"…

"בחסדי שמים" – המשיך וסיפר – "נכנסתי ללמוד בישיבה וזכיתי להתעלות בתורה. אני מרגיש שכל רגע שאני בישיבה הוא נס גדול יותר מכל הניסים שהיו לי בצבא… אני מרגיש שה' נותן לי יד בכל צעד ושעל".

הנס הגדול ביותר הוא הזכות הגדולה להיות מיושבי בית המדרש. יש כאלה שנולדו לתוך המסלול הזה, זהו מהלך טבעי עבורם. אך ישנם כאלה שהגיעו ממרחק. הם לא זכו לקבל מילדותם חינוך דתי, ובוודאי לא חינוך תורני, אלא שבשלב מסוים הם השליכו מאחורי גוום את כל הבלי העולם הזה ובחרו להסתופף בחצרות בית ה'. ועל כך אמר דוד המלך (תהילים פד, יא) "כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי הסתופף בבית אלוקי".

 

המעלה הגדולה של זכות אבות

אם נשאל את עצמנו, איך אותם אברכים יקרים זוכים להגיע לדרגות כאלו? – אין ספק שזו זכות אבות. אבות אבותיהם היו בוודאי צדיקים גדולים. מי יודע, אולי הם נכדים של הרמב"ם, של מרן הבית יוסף, של האר"י הקדוש.

אבות אבותיהם הקדושים משקיפים עליהם מגן עדן וממליצים טוב עליהם. הם מאירים את נשמתם ומציתים את ניצוצות הקדושה החבויים בהם. 

רק כך אפשר להסביר מקרים כמו המקרה של אותו קיבוצניק חילוני גמור שהגיע לישיבתנו, זכה לחזור בתשובה ונהיה עובד ה' גדול. לאחר בירורים על מקורות משפחתו, הופתענו לגלות שהוא נכד של הצדיק הקדוש רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל.

פגשתי יהודי שאף הוא מצאצאי רבי אלימלך מליז'נסק זיע"א, וסיפרתי לו שבישיבתנו לומד נכד של רבי אלימלך, שהיה קיבוצניק חילוני וכיום הוא שוקד על התורה ועל העבודה.

זה שקיבוצניק חילוני נהיה אברך ירא שמים – זה לא היה חידוש עבורו. החידוש היה שצאצאו של הצדיק רבי אלימלך לומד בישיבתנו… "באמת?", היה קשה לו להאמין, הרי הצדיק רבי אלימלך היה אשכנזי…

אמרתי לו: "הישיבה שלנו היא קיבוץ גלויות של האור החיים הקדוש, הוא מקבץ אותנו באור הנפלא שלו!"

"אני חייב לפגוש אותו" אמר, ואכן הגיע לישיבה וראה לנגד עיניו תלמיד חכם וחסיד, זקנו יורד על פי מידותיו, ויראת שמים טהורה נסוכה על פניו.

זכות הצדיק רבי אלימלך עמדה לו!

 

נינו של אבי הישיבות

פעם אחת הייתי בבית חולים כדי לבקר אדם מסוים ופגשתי מישהו אחר, חילוני גמור, שהתברר לי שהוא דור שביעי, בן אחר בן, לגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל, אבי הישיבות, שכולנו נחשבים כתלמידיו, ובישיבות מוזכר שמו בסילודין.

אמרתי לו: "תשמע, באתי לבקר מישהו אחר, אבל כנראה שהביקור לא נועד עבורו, ומשמים שלחוני הנה כדי לבקר אותך…". וברוך ה' הוא קיבל עליו עול תורה ויראת שמים. אשתו אף היא שהתה בבית החולים ודיברתי גם אתה. שניהם התלהבו ונקשרו אלינו בעבותות אהבה וידידות, ותוך זמן לא רב נהפכו להיות שומרי שבת, טהרה וכשרות.

ברבות הימים זכינו אף לקרב נין ונכד למרן הבעל שם טוב זיע"א, שהיה רחוק משמירת תורה ומצוות וקיבל עליו עול מלכות שמים שלימה!

נשמת היהודי חצובה מתחת כסא הכבוד. אבותיו ואבות אבותיו משקיפים עליו מלמעלה, הם דואגים לו ולנשמתו. גם מי שהתרחק מהם מצוה עלינו לשאת את ראשו, לרוממו ולקרבו אל צור מחצבתו, אל אבינו שבשמים.

(מתוך הספר  – "משכני אחריך" – במדבר ).

 

מתי נגמרים ימי הנערות ומתחילים ימי הבגרות? ולמה זה משנה? – שיעור מס' 18 שיעור סיכום

הצטרפו אלינו לשיעורים בתלמוד הבבלי ותזכו לטעום ממתיקותה

של התורה שיעורים בהסבר נפלא עם הרב יעקב ישראל. לשיעורים

ורבנים נוספים הכנסו לאתר הרב של האינטרנט בכתובתwww.ravinternet.org

שיעור מס' 18 במסכת קידושין דף ד.

מה זכויות האב בכספה של בתו? – שיעור מס' 17

הצטרפו אלינו לשיעורים בתלמוד הבבלי ותזכו לטעום ממתיקותה

של התורה שיעורים בהסבר נפלא עם הרב יעקב ישראל. לשיעורים

ורבנים נוספים הכנסו לאתר הרב של האינטרנט בכתובתwww.ravinternet.org

שיעור מס' 17 במסכת קידושין דף ד.

יש צימאון אדיר של צעירים לתורה ויהדות

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אלוקים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'"

הימים האלה כבר כאן, מספר לנו הרב אהרן ידלר רכז מדרשיות ארצי בארגון 'אחינו'. הצימאון לדבר ה' ההולך וגובר אצל הנוער, "בתקופה האחרונה יש צימאון אדיר של צעירים שבאים אל המדרשיות הם רוצים לגמוע עוד ועוד תורה, מוסר". עם כל החומריות הממלאת את יומם, הם מרגישים ריקים ומחפשים את הקדושה. הצימאון ליהדות הוא גדול ביותר, כל אחד לפי רמתו, הם באים למדרשיות ורוצים ללמוד, פותחים את הגמרא ומכאן – כל השאר היסטוריה..

"שאלתי בחור אחד שהגיע אלינו, 'תגיד, מה הביא אותך לפה?'. 'תקשיב' הוא עונה לי, 'יש לי בבית הכל, יש לנו הרבה כסף, לא חסר לי מאומה, כל כלי טכנולוגי חדש שיצא לאור, אני הראשון שיחזיק בו, אבל בסוף היום אני מרגיש שמשהו חסר לי, מרגיש ריקנות, כשאני מגיע למדרשיה אני פתאום מרגיש סיפוק, אי אפשר להסביר את זה".

"המאור שבה מחזירו למוטב" – התורה מחוללת בם שינוי עצום, ממלאת אותם סיפוק ומימוש עצמי. ניתן לראות את זה, אחרי 3 חודשים של פעילות הם רוצים לעבור לישיבה. הם לא יכולים להתנתק מלימוד התורה, התורה היא מקור האור לחייהם, וזה מראה על ההשפעה של לימוד התורה על התלמיד.

ניתן גם לזהות את השינוי בכל הליכותיהם, בהתנהגות ובמידות. זו הסיבה שבד"כ ההורים יסכימו ויגבו בסוף את בנם, הם רואים את השינוי המבורך שהוא עובר באישיותו, איך הוא מתחיל לכבד אותם, לעזור, לפרגן. איך חזר לו פתאום שמחת החיים. וכך האור ממשיך ומשפיע גם על משפחתו ומחולל מהפך בעשרות בתים בישראל

ישנה אימרה אמר "חושך לא מגרשים עם מקלות, חושך מגרשים עם אור". זהו כח התורה, מנער שחי ברחוב עם תאוות, עם יצרים, העוצמה של התורה נותנת לו כוחות לשבור תאוות, לשבור יצרים והרגלים.

 

הפיליפיני שנלחם להיות יהודי

הפיליפיני שנלחם להיות יהודי

 

ההבדל בינינו לגויים הוא כרחוק שמים מארץ. הם משכנעים כל אחד להצטרף לדתם,

רק שיבוא. אבל אצל עם ישראל זה כמו 'מועדון סגור'. לא כל מי שרוצה – מתקבל.

כדי להתקבל לשורות העם היהודי יש תנאי סף מחמירים ביותר. אולם התנאי המרכזי

הוא – רצינות! תהיה רציני, תעבוד את ה' ברצינות. אם התנאי הזה קיים, הדלת פתוחה.

אם לא – אין כניסה!

עד שמקבלים את הגוי לתוככי עם ישראל – מערימים עליו קשיים, כדי לבדוק את

מידת רצינותו. אבל מרגע שהוא גילה רצינות אמיתית, והכשיר עצמו לקראת הצעד

המשמעותי שלפניו – הוא מתקבל בזרועות פתוחות. מכאן ואילך, הוא יכול להעפיל

לפסגות רמות. מרות המואביה יצא דוד המלך. שמעיה ואבטליון היו גרים, ויש אומרים

בני גרים. רבי עקיבא, התנא הגדול, היה בן גרים. אונקלוס, שאת פרושו אנו קוראים יחד

עם פרשת השבוע, היה גר צדק.

 

בעם ישראל הגרים מסוגלים להגיע למעמד הגבוה ביותר. דוד, נכדה של רות המואביה,

התמנה למלך על ישראל. רבי עקיבא, שהיה בן גרים, זכה לעמוד בראש ישיבה של עשרים

וארבעה אלף תלמידים. הרי לנו כי בעם ישראל מציבים משוכות רק לפני הגיור, אבל לאחר

שהגר הסתפח לעם היהודי, הוא שוה בין שוים ואף יותר מכך.

איננו מקבלים גרים בנקל, וזאת לטובת הבאים להתגיר. כי גוי המקבל על עצמו גרות מתחייב

בתרי"ג מצוות, תחת שבע מצוות בני נח בהן היה מחויב קודם לכן. לכן, לפני שהגר מתגיר,

עליו לדעת ברורות את האחריות וההתחיבויות כבדות המשקל שהוא נוטל על שכמו!

 

גר צדק – החפץ באמת בקרבת ה'

גרי הצדק – יש להם נשמה מיוחדת, נשמתם עמדה על הר סיני. במשך תקופה פעלתי

בתחום הגיור והתודעתי מקרוב לנושא הזה.

באחד המקרים, נודע לנו על גוי המבקש להנשא לבחורה יהודיה. כדי שיוכל לשאת אותה,

הוא בא להתגיר. את האשה שלחתי לצרפת, כדי שתהיה הרחק ממנו. שוחחתי איתו ואמרתי

לו כי לפני שחושבים על גיור, עליו ללמוד שנתיים במסגרת מתאימה, שיחקור את היהדות

לאורך ולרוחב, ורק אם יהיה ראוי יגירו אותו.

אחרי שנתים של לימודים, הוא בא לגאון רבי נסים קרליץ שליט"א שיגיר אותו. רבי נסים

לא הסכים. שאלתי אותו: "ילמדנו רבנו, מדוע האיש אינו יכול להתגיר, הרי הוא למד יהדות

במשך שנתים?". אמר הרב: "הבחור הזה מכור למוסיקה, מי שמכור לעוד משהו, לא יוכל

להתחבר לקדוש ברוך הוא עד הסוף!". הזוג לא השלים עם ההחלטה הזאת. הם חיפשו

ומצאו מישהו שיסכים לגייר אותם. לאחר מכן הם נישאו, אך כעבור זמן החבילה התפרקה.

בעצם, זו הסיבה שגרות לשם אישות לא תופסת. צריך שתהיה מחובר אך ורק לה'.

אם יש לך בראש עוד משהו חוץ מה' – החיבור שלך לה' לא מספיק אמיתי.

פעם צלצלו אלי ממשרד הפנים ואמרו לי: יש בחור פיליפני שעובד באחד מבתי המלון

בתל אביב, וטוען שהוא התגיר, אך הם מכריחים אותו לעבוד בשבת במלון, כאילו הוא גוי.

הבחור הפיליפיני לא ויתר. מה עשה? הוא נכנס לתומו לסניף של משרד הפנים, וסיפר

שם את סיפורו. ואז הגיע אלי הטלפון לצורך בירור הענין.

בדקתי את התיק שלו. נכתב שם שהוא בא להתנדב לצבא, וכעבור זמן ביקש להתגיר.

מה הסיבה? הוא אמר שהוא אוהב מאד את ה', ומרגיש שבתור יהודי הוא יהיה הרבה

יותר קרוב אליו. קראתי לבחור, ולאחר ששוחחתי איתו, התרשמתי מכנותו. אמרתי לו:

"לך לישיבה למשך שלושה חדשים, אחרי זה תחזור אלי".

הוא התגיר כדת וכדין. כעבור שלוש שנים הוא נשא אשה אמריקאית. הם הקימו בית

יהודי כשר. הוא לא היה תלמיד חכם, אבל הוא היה אש לבורא עולם. הוא רצה להיות

קרוב לבורא עולם, ורואים את התוצאות. יש לו חמישה ילדים, כולם יראי שמים ובני תורה.

 

הגויים לא יכולים לסבול את הקיום של עם ישראל, כי זה מאפשר לערוך השוואה ולראות

את אפסותם לעומתנו. לכן הם עושים הכל כדי להכפיש אותנו ולהוזיל את ערכנו. כך היה

ביציאת מצרים, כך היה במתן תורה, וכך היה לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל

 

עם ישראל רוצים את בורא עולם

 

אפשר להעתיק את הדברים למושגים של זמננו. ראש הממשלה הראשון הבטיח שתוך

כמה שנים לא ישארו במדינת ישראל יהודים שומרי מצוות. הוא היה בטוח שהתופעה

הזאת של יהודים מזוקנים תשאר כמוצג מוזיאוני. איפה הוא ואיפה אנחנו?!

לפני חמישים שנה סיפר לי מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א שמרן ה"חזון איש"

זכותו יגן עלינו, אמר לו כדברים הבאים: "יש חבל ארוך, בצדו האחד אוחז בן גוריון ובצדו

השני אוחז אנכי. בן גוריון מנסה למשוך את כל עם ישראל אליו, ואני מנסה למשוך את כל

עם ישראל אלי, פעם הוא גובר ופעם אני גובר"…

ברם, המוטו של ה"חזון איש" היה שבחושך לא נלחמים עם מקלות אלא עם אור, כיון שטיפה

אחת מן האור דוחה הרבה מן החושך. עוד ישיבה עוד בית יעקב, עוד חידר, וכך ידחה האור

את החושך. עם ישראל רוצה להתקרב לבורא עולם, עם ישראל צמא ליהדות. מעל מליון

איש חזרו בתשובה דרך הסמינרים. אני פוגש יהודים שומרי תורה ומצוות שאומרים לי:

"אני מהסמינר לפני עשרים וחמש שנה", ו"אני מהסמינר לפני עשרים שנה".

הם כבר מחתנים ילדים, בונים עוד דורות של בתים נאמנים בישראל. אשריכם ישראל!

כל המוסדות והאירגונים, המתיבתות, הישיבות לבעלי תשובה, הסמינרים לבעלי תשובה –

הרבו את האור בעם ישראל, ושינו את כל האוירה של הציבור החילוני בארץ ובעולם.

יש המון חילונים מחופשים. כלפי חוץ הם נראים חילוניים לכל דבר, הם גלויי ראש

מחמת בושה מהסביבה, אבל בכל זאת הם שולחים את ילדיהם לחינוך תורני,

שומרים שבת, כשרות וחוקי המשפחה.

אני מסתובב בכל הארץ, ממשש את הציבור. אין שנאה לדת. ההפך, יש חיבה,

יש רצון להתקרב, להתחבר. שנאה לחרדים יש רק בכלי התקשורת. אני יכול

להעיד שלפני ששים שנה היתה שנאה. היא נעלמה.

השתתפתי בארוע שנערך בבית סוהר. היו שם מתנדבים רבים, רובם חרדים.

לכל נואם  הקצו דקות ספורות. ממני בקוש שאברך את הקהל. אמרתי להם:

"אציג בפניהם את כרטיס הביקור שלי: ובכן אני חולה מאד, והמחלה שלי היא

תורשתית וגם מדבקת". המשתתפים הביטו בי בעיניים עצובות, ודאי חשבו

בלבם: איזה אומלל…

ואז המשכתי: "אסביר לכם את כרטיס הביקור שהצגתי בפניהם: אני חולה על

עם ישראל, רוצה שיהיה להם טוב. וזה תורשתי – קיבלתי את זה מההורים שלי,

גם הם היו כאלה. והמחלה הזאת מדבקת, עוד מעט תרגישו"… כולם צחקו ונהנו.

לאחר מכן דברתי בקצרה על מעלת הנתינה.

אחרי עלה לדבר מפקד המקום. ואיך הוא פתח את נאומו: כך אמר: "הרב שכטר

פתח את נאומו במילים הללו: 'רבונו של עולם, שים לי על הלשון את מה שהציבור

הזה צריך לשמוע, ותפתח להם את הלב שהדברים יכנסו'. אהבתי את הגישה הזאת.

לכן אני רוצה להתעלם מהנאום הרשמי שהוכתב לי, ומבקש מה' שישים לי על הלשון

את מה לומר"… אחריו עלה נואם נוסף, ואף הוא התיחס לדברי: "הרב שכטר, אני

מתפלל שתמשיך להיות כזה 'חולה' כל חייך"… כשהוא ירד מהבמה, הוא בא לקראתי,

וחזר על דבריו בחום רב ואמר שיזכור את הדרשה הזו כל חייו. הלזאת תקרא שנאה?!

כל ישראל יש להם לב אחד לאבינו שבשמים. כולם רוצים להתחבר לבורא עולם.

דרכו של ה"חזון איש" נצחה. הארץ התמלאה בישיבות ובכוללים של עמלי תורה,

ובכל העולם כולו האור הולך ודוחה עם החושך!

 

מתוך הגדה של פסח 'אריה שאג'

 

כמה מילים יש בתורה?

כמה מילים יש בתורה?

ליקטנו עבורכם כמה נתונים מספריים מעניינים מתורתנו הקדושה:

 

הפרשה הקצרה ביותר בתורה

פרשת "וילך" – המונה 30 פסוקים בלבד

 

הפרק הארוך ביותר בנ"ך

פרק קי"ט בתהלים – המונה 176 פסוקים

 

מבין חמשת חומשי התורה ספר בראשית הארוך ביותר

במנין: 1534 פסוקים, 20,512 מילים ו-78,064 אותיות

 

מבין האותיות הסופיות

האות מ"ם מופיעה הכי הרבה – 10,624

האות ף' – מופיעה הכי פחות – 830

 

הפרשה שמוזכר בה הכי הרבה מצוות

פרשת כי תצא – 74 מצוות.

27 מצוות עשה, ו-47 מצוות לא תעשה

 

המילה הארוכה ביותר בתורה

היא המילה 'ובמשארותיך' (וארא ז' כ"ח)

 

הפרשה הארוכה ביותר בתורה

פרשת "נשא" – המונה 176 פסוקים

 

המסכת הגדולה בתלמוד בבלי

מסכת בבא בתרא – המונה 176 דפים

 

מבין חמשת חומשי התורה ספר ויקרא הקצר ביותר

במניין: 859 פסוקים 1,950 מילים ו-44,790 אותיות

 

האות המופיעה הכי הרבה בתורה

היא האות יו"ד, המופיעה 31,352 פעמים

 

האות המופיעה הכי קצת בתורה

היא האות טי"ת, המופיעה 1,804 פעמים

 

החומש שמוזכר הכי הרבה מצוות

חומש ויקרא – 247 מצוות,

95 מצוות עשה, ו-152 מצוות לא תעשה

 

האם ידעתם שיש בתורה מילה המורכבת מאות אחת בלבד?

המילה הקצרה ביותר בתורה, ובלשון הקודש בכלל, היא בת אות אחת בלבד "ה (לה תגמלו זאת)" הנחשבת לתיבה בפני עצמה. (האזינו ל"ב, ו')

 

מתוך העלון בית מדרש גבוה להלכה למעשה // קיץ תשע"ח עלון מס' 42

 

למה? למה נהיית 'דוס'?

יוחנן דוד

תוכחה נוקבת זו הושמעה אמנם בתוך דירה סגורה, אך יש להניח כי כל דייר סמוך בשיכון היוקרתי שהיה מטה אוזן, יכול היה לשמוע את זעקות התוכחה של אמא שפרצו ועלו מקרקעית ליבה הכואב ובקעו קירות. פניה החווירו, וידיה רעדו. אבא היסה אותה, הושיב אותה על הכיסא והריץ את הבן להביא כוס מים מהמטבח. עברו דקות אחדות עד שנרגעה, ואז נטל אבא את רשות הדיבור ובטון נמוך פתח את הסיבוב השני:

בא נשתדל לא להתרגש, נשתדל להיות הגיוניים ומוסריים. ננסה לבדוק ביחד במה חטאנו כלפיך עד שאתה עושה לנו את הדבר הזה. משחר ילדותך השתדלנו לתת לך כל מה שיכלנו, לא חסכנו כסף ולא מאמצים השקענו בך כמו באח שלך, כל מה שהיה לנו, כל מה שיכולנו. אין לך שום סיבה בעולם לשנוא אותנו, שום סיבה להעניש אותנו, או לנקום בנו.

והנה דווקא אתה הענשת אותנו בעונש המשפיל ביותר, המבזה ביותר, המנתק אותו מהחברה שלנו, הופך אותנו לצחוק ולביזיון ומטיל עלינו נידוי חברתי. אנחנו מן הוותיקים ביותר כאן, מעורים בכל פעילות חברתית וכולם חברים שלנו. ועכשיו אנשים מתלחשים: תראו, תראו, זה אודי הבן לופטמן! תראו, הוא נהיה דוס! כל מעמדנו החברתי, כל שמנו הטוב שעמלנו עליו במשך כל חיינו, כל התדמית שלנו כמשפחה הגונה היודעת לחנך את ילדיה, הכל גז ונעלם בגלל איזה שיגעון לא הגיוני שתקף אותך.

כל מה שעמלנו עליו במשך כל חיינו, כל התדמית שלנו והמעמד שלנו בחברה, הכל פקע כמו בלון שנעצו בו מסמר, מסמר חלוד! במה חטאנו?! מדוע הבן שלנו לא ממשיך בדרך הוריו שהשקיעו בו כל מה שיש להם? איך אתה מסוגל להתאכזר אלינו כך?!

במהלך דבריו הלך ועלה הטון של קולו, עד שבמשפט האחרון הוא השתנק. אודי הזדרז להביא לאביו כוס מים מהמטבח, ובעוד האב לוגם ומתנשף אמר אודי: אבא יקר, אתה עצמך אמרת לי שכאשר אתה סבור שהצדק איתך, אתה לא חייב להתחשב כלל ברגשנותם של הורים.

היה זה כאשר סיפרת לי כיצד ברחת מבית הוריך לקיבוץ והשארת את התפילין שלך בבית. אין ספק שצערכם על שחזרתי בתשובה הוא כאין וכאפס לעומת צערם התהומי של הוריך בשעתו. את עקבותיו של אותו צער אני יכול לראות פעם בשנה כאשר אתה מביא את סבא ממושב זקנים לביקור אצלנו, והוא לא יכול לשתות כאן אפילו כוס מים .

ואת, אמא יקרה, לאחר שנים של חינוך בבית דתי עמדת ונשאת לאדם לא דתי למורת רוחם של הוריך זיכרונם לברכה, ואף שערת שמעשה זה של הבת היחידה שלהם קיצר את חייהם. הצדקת את עצמך בטענה שלאף אדם אין זכות לכפות עליך דרך חיים המנוגדת לרגשותייך.

אבא ואמא יקרים, אני בנכם הנאמן קלטתי את המסר והפנמתי אותו היטב. למדתי מכם שאידיאל חברתי או רגשות אישיים, מצדיקים את ההולך אחריהם עד לשינוי כיון קיצוני מדרך החיים של הוריו, גם נגד התנגדות עד כלות הנפש של אלה שהביאו אותו לעולם וגידלו אותו ונתנו לו כל מה שיש לו. מבחינה זו אתם צריכים להיות גאים בי כמי שצועד בדיוק בעקבות שלכם, שאתם סימנתם לו כדוגמה אישית בדרך החיים.

אבל זה אינו הכל, המשיך אודי: לך, אבא, אני חייב הכרת הטוב על עקרון חיים חשוב שדיברת איתי עליו, וחזרת והדגשת אותו כמה וכמה פעמים ואמרת לי לשנן אותו היטב. עקרון חיים זה משמש לי כמנחה עיקרי בחיי. היה זה ביום אחד בו חזרת נרגש מאד מן המשרד בו אתה עובד, וסיפרת לאמא שוועדת החקירה העיפה את אחד הבכירים מעבודתו. באותו ערב קראת לי לשבת לידך, והורשת לי אז הנחיה לכל החיים. כך אמרת:

אודי, תקשיב יפה למה שאני אומר לך עכשיו, כי אלו דברים בעלי חשיבות עליונה וגורלית. יש אנשים שלמילוי תפקידם ניתנו להם תקציבים וסמכויות, אך במשך הזמן הם שכחו שהם קיבלו אותם ממישהו מעליהם לצורך התפקיד. הם שכחו זאת, והחלו להתנהג כאילו מה שהופקד בידם הוא ירושה שזכו בה, והכל שלהם. הם עשו כרצונם כאילו איתן תקנות ונוהלים ולא חוקים וסמכויות מוגדרות. הם פשוט שכחו שיום מסוים בעתיד הם עלולים לעמוד לפני ועדת חקירה של מי שנותן להם את הקופה ואת זכות החתימה, ויצטרכו לתת דין וחשבון על כל פעולה שעשו.

ישאלו אותם שאלות מפורטות ופולשניות; למה, מדוע, מה ההבדל, וכל שאלה כזאת תחייב תשובה מניחה את הדעת התואמת בדיוק את החוק ואת התקנות. זה בדיוק מה שקרה לבכיר שפוטר אצלינו. הוא גמגם כהוגן עם תשובות מטופשות של "לא זוכר בדיוק", "אולי במקרה זה טעיתי", ואפילו "זה לא יכול להיות". היום פרסמה הוועדה את מסקנותיה והבכיר פוטר ללא זכויות.

אתה שומע, אודי? לי זה לא יכול לקרות. בכל פעולה שאני עושה, אני חושב היטב: איך אנמק את החלטתי זאת בפני ועדת חקירה? לנגד עיני תמיד, כל הזמן, הצורך והחובה לתת דין וחשבון שלם ואמיתי על כל פעולה. את הגישה הזאת אני רוצה להנחיל לך. אפילו אם לא תזכור ממני אלא רק את העיקרון הזה, כבר ירשת ממני משהו גדול מאד שישמש אותך כל החיים. זכור זאת היטב! כך אמרת לי.

אבא יקר, הקנית לי בדבריך ראייה אחרת של חיי. בזכות דבריך תפסתי את מושג האחריות. אתה דיברת על תחומי המשרד הממשלתי בו אתה עובד, ואני תפסתי מאוחר יותר שאותו עקרון חל על כל חיי האדם, ועל כל פעולה שלו במשך כל חייו, ומשמעו: אחריות וחובת מתן דין וחשבון לפני מי שנתן לנו את החיים, את יכולת הפעולה, וגם את התבונה הדרושה כדי להבין את העקרון שאתה , אבא שלי, הסברת לי כל כך יפה.

ביהדות מנוסח העיקרון שלך במילים פשוטות: דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון! זכור כי תצטרך לתת דין וחשבון על כל מעשה ועל כל מחדל, ודע מי יהיה המבקר החוקר, הוא אשר נתן לך את כל מה שיש לך, והוא גם יודע את מחשבות לבך. תשובותיך יעמדו לפניו למבחן ולביקורת. אני גאה באבא שלי שהקנה לי הנחיה כה חשובה לחיים, ואני שמח שבעזרת הנחיה זו הצלחתי לגלות גם מיהו המבקר שעבורו ולשביעות רצונו, עלי להכין את הדין והחשבון האישי שלי.

מה אומרת ההלכה לגבי קעקוע?

מה אומרת ההלכה לגבי קעקוע?

 

יעקב לוסטיג

 

התורה אוסרת עלינו לעשות 'כתובת קעקע' על בשרנו. האיסור הנו גורף, והקעקועים אסורים בהחלט, בכל חלקי הגוף, ובכל גודל שהוא.

עם זאת, מי שכבר עשה כתובת קעקע על בשרו באיסור, ולאחר מכן חזר בתשובה וחושש מפני האיסור של כתובת קעקע, צריך לדעת שאין מצווה או חובה כלשהי להסיר את הקעקוע מעל בשרו. האיסור הוא בעשיית הקעקוע, ועל האיסור הזה הוא כבר עבר למרבה הצער.

על אף שקעקועים אסורים, מותר להתאפר ללא חשש, או להדביק מדבקות עם צבע על הגוף.

עם זאת, לגבי איפור קבוע שניתן לעשות באמצעות טכניקות מיוחדות, ישנה מחלוקת גדולה בין הפוסקים אם הדבר אסור או מותר.
מי שיש לו צורך גדול לעשות איפור קבוע, כגון לצורך הסתרת צלקת וכדומה, מומלץ לו שישאל רב ויתייעץ עמו, כי ישנם פוסקי הלכה שמקילים במקרה כזה ומתירים לעשות איפור קבוע בתנאי שזו לא כתובת קעקע של ממש.

חלמתי כמה פעמים שאני מחללת שבת חס ושלום ואני מודאגת שאני מפספסת משהו…

שלום כבוד הרב,

שבת

1. האם מותר לערבב יוגורט עם סוכר בשבת?

2. האם ניתן להשתמש בכלים לסעודה שלישית לשטוף אותם ואח״כ לאכול עליהם איזה ירק קטן שלא מלכלך כדי״להצדיק״ את השטיפה או שיש בזה איסור של השטיפה כי אכלתי אחרי זה רק כדי שיהיה מותר לשטוף?

3. אסור לקלף/להסיר חלקים יבשים מעור הפנים בשבת נכון?

4. בערב שבת מותר לשים סלוטייפ על הכפתורים של האור ושל הקירור בהתאם לפתיחת המקרר, ואז אין אור והמקרר מקרר באופן עקבי כל השבת? או שצריך להוציא בכלל את המנורה? ולעשות משהו עם הקירור?

5. אני יודעת שיש תנאים להורדת הסיר מהפלטה והחזרתו אבל בגלל שמשפחתי לא שומרת שבת הן מורידים את הסירים ועוזבים אותם ושמים על השולחן וכו׳ זה אוסר את האוכל שלי? ניסיתי להגיש לכולם בלי לעזוב את הסיר אבל הם הורידו את האחרים וזה לא ממש בשליטתי…

6. יצא לי לחלום כמה פעמים שאני מחללת שבת חס ושלום ואני מודאגת שאני מפספסת משהו קשה לי לקרוא את ההלכות של הבישול וקצת מסתבכת בזה

7. מותר לשחק משחקי קופסא שבהם ממיינים קלפים? את הקלפים שלא רוצים שמים בצד? זה בורר?

8. אם הולכים על הדשא יושבים לפעמים הוא נתלש בלי כוונה מה אפשר לעשות עם זה?

9. האם להעיר על זלזול בקידוש מצד אלי כשהם רוקדים מזמזמים וכו׳ או לשתוק למען שלום בית?

10. אם כשנכנסה שבת היה אור במקום מסויים בבית ובמהלך השבת כיבו אותו ושוב הדליקו מותר לשהות שם כי ככה זה היה בכניסת שבת?

11. אסור לי לאכול אוכל שהורידו מהפלטה שמו במקרר/ או בחוץ והחזירו לחמם בפלטה?

12. מה הדינים של פלטה עם שעון שבת?

 

מצטערת על האורך.

תודה רבה כבוד הרב

 

שלום וברכה

התפעלתי מהנחישות שלך לקיים את ההלכה כפי שצריך, והרצון שלך להעמיק ולדעת את כל פרטי הלכות שבת, ובפרט כפי שאת מתארת בסביבה מאתגרת.

אין לך מושג כמה השבת שאת שומרת יקרה וחשובה בשמים. לאור הנתונים שלך בהחלט אפשר בכמה מקרים כפי שאפרט לסמוך על דעות המקילים, ובעזרת ה' בקרוב כשתזכי להקים בית נאמן בעלך יורה לך על פי איזה רבנים לנהוג.

1. מותר לכל הדעות לערב סוכר ביוגורט בשבת.

2. כל עוד שלא אומרים ששוטפים את הכלים לצורך מוצאי שבת, מותר לשטוף את הכלים, ולאכול עליהם ירק קטן, בסך הכל אדם נהנה לקנח באיזה ירק קטן על כלי נקי. הרעיון בהערמה שהדבר מזכיר לאדם שהשבת אינו זמן להכין למוצאי שבת, ולכך מספיק התזכורת הזאת. ובפרט שיש הסוברים ששטיפת כלים בימינו בפרט לבנות חרוצות גורמת להן להרגיש שהבית והכיור מסודר, ולא משום שצריך לאכול שוב בכלים, כפי שהיה מקובל בעבר, והסידור והרגשה הטובה היא בשבת, ולצורך שבת.

3. אכן אין לקלף ולהסיר חלקי עור יבשים מכל מקום בגוף בשבת.

4. אין צורך להוציא את הנורה די להניח סלוטייפ שהאור לא ידלק.

5. לגבי שימוש בפלטה את תמשיכי לעשות כפי שאת עושה, והוא בכלל המחמיר תבא עליו ברכה. אך לגבי לאכול ממה שהחזירו לפלטה, שיש כאן כמה היתרים ובמצב שאת במקום שלא מקפידים את יכולה לסמוך בשקט על המקילים בענין. אך כשהחזירו למקרר וחיממו שוב, עדיף שלא, בפרט בדבר רטוב.

6. חלומות בימינו אין להם שום משמעות, כך הורה בצורה חד משמעית החזון איש גדול הפסוקים בארץ ישראל. והם באים רק מהרהורי הלב. חשוב לזכור כי הקב"ה ידעה היטב היכן למקם כל אחת, ונתנה לה את הכלים שתוכל למלא את האתגרים המיוחדים שלה.

7. אין לשחק במשחקי קופסא שצריך לברור את הקלפים.

8. אם הדשא נתלש בלי כוונה, בצורה שאין הכרח שיתלש דשא אין בעיה. אם הולכים או יושבים על הדשא בצורה שתמיד נתלש קצת, יש בעיה לשבת או ללכת בצורה כזו.

9. תשדרי אוירה טובה וכייפית, ובעזרת ה' לאט לאט הוא יושפעו ממך וילמדו להעריך את הקידוש וכלל המצוות, צריך לזכור כי תמיד יש השפעה, וככל שאדם מצליח להיות רגוע ונינוח יותר, השפעה משפיעה חזק יותר. אין ספק שמשפחתך זכתה באוצר יקר, ובקרן אור שמשפיעה על כל הבית, למרות שככל שהשינוי חודר עמוק יותר הוא לוקח יותר זמן ומצריך סבלנות.

10. את לא צריכה לצאת מהבית, ומותר לעשות שם כל דבר שהיה אפשר לעשות בדוחק, כלומר אם יש אור מבחוץ או מחדר אחר, וניתן בקושי לקרוא שם, תוכלי לקרוא שם כרגיל, אם לא היה ניתן לקרוא שם כלל, אין לקרוא שם אך מותר לשהות שם. אפשר ורצוי להניח פנס לד מכוסה במקום שקורה תקלות, וכשאת צריכה אור להסיר את הכיסוי.

11. ראי לעיל תשובה 5.

12. אם הדבר יכול למנוע תקלות בבית, אפשר להקל. אם אחרים שמו בודאי מותר לך לאכול.

נהנתי והתפעלתי מרצונך ללמוד ולדעת, ואת מוזמנת לפנות שוב בכל נושא.

ברכה והצלחה בכל הענינים

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

 

כך ארע פעמים רבות, שנותר ער מכניסת שבת עד ליציאתה, בלא לתת שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו

רבות האריכו חז"ל במעלת המענג, מכבד ומייקר את השבת, ישנם אשר מענגים את שבתם בשינה 'שינה בשבת תענוג', בשירות ותשבחות, בסעודות השבת – באכילה ובשתייה, אך אצל גדולי ישראל נצלו בעיקר את קדושת השבת להרבות בלימוד תורה, אשר אינו דומה לימוד של ששת ימי החול ללימוד של שב"ק, כפי שיעידו המעשיות שלפנינו, דמויות הוד אשר התענגו על השבת בלימוד תורה:

 

הגאון האדיר רבי ישראל זאב גוסטמאן זצ"ל, ראש ישיבת 'נצח ישראל' רמיילעס, משׂרידי דור דעה היה, מן הבודדים אשר נותרו לפליטה מעולם הישיבות המפואר של אירופה שלפני המלחמה. שקדנותו המבהילה וגדלותו בתורה היו למעלה ממושׂגי דורנו. אם בכל ימות השׁבוע שקד על התורה בהתמדה עצומה, בשבת קדש היה מוסיף על התמדתו עד קצה גבול היכולת.

קביעות מיחדת והנהגה מפלאה היתה לו, שלא לעשות קידוש בליל שבת קודם שיסיים מסכת מן התלמוד בבלי. לשם כך היה לומד ביום שישׁי מסכת שלמה מתחילתה עד סופה! וכמדמה שבדרך כלל עסק במסכת ביצה.

בליל שבת לאחר הסעדה נהג ללכת לכותל המערבי. לאחר מכן התיישׁב ללמוד והגה בתורה כל הלילה ממש עד תפלת שחרית, כשראשו נשמט מדי פעם על השׁולחן מרב עייפות. לאחר סעודת היום שוב חזר לתלמודו, באמרו: "איך אפשר להפסיד את קדושׁת השׁבת ולהעביר את הזמן בשינה"…

כך ארע פעמים רבות, שהרב גוסטמאן נותר ער מכניסת שבת עד ליציאתה, בלא לתת שנה לעיניו ותנומה לעפעפיו!

 

שבת זה משׁהו אחר לגמרי

כך גם מסופר על מרן הגרי"ז הלוי מבריסק זצ"ל כי בתקופה מסוימת התנה בפני רבי אליעזר פלצ'ינסקי זצ"ל, ראש ישיבת 'בית אריה' את סבלו, בכך שקשה לו להרדם בלילה, למרות כדורי השׁינה שנוטל. לדבריו, הוא ישן טוב רק כשחוטפת אותו שנה, אבל כששׁוכב לישן הוא מתקשׁה להרדם.

כיון שהזכיר את התרופות שנוטל כדי להרדם, ניצל רבי אליעזר את ההזדמנות ושאל כיצד הרב נוהג בשבת? תשובת הרב מבריסק היתה מפלאה: "שבת איז אין גאנצן אנדערע זאך!…" ["שבת זה משׁהו אחר לגמרי!…"]. סתם ולא פרש.

 

הגרי"ש אלישיב יצא ידי חובת חמין בכוס תה, כדי שכבד המאכלים לא ימנע ממנו מלהיות ערני בשבת אחה"צ

לפני עשרות שנים זכו הבחורים בישיבת פוניבז' לראות בכל ליל שבת את הגאון רבי פינחס שרייבר זצ"ל, שהיה ידוע כשקדן עצום, שלא פוסק מלהגות בתלמודו. הוא היה מגיע להיכל הישיבה בשעה שמונה לאחר סעדת ליל שבת ולומד ברציפות עד השׁעה שתים לפנות בקר! זה היה 'העונג שבת' שלו!

עמוד ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ספרו שהיה נמנע מלאכל חמין בשבת קדש. היו שבתות שטעם מהחמין רק מעט כדי לצאת ידי חובה ותו לא, והיו שבתות שיצא ידי חובת חמין בכוס תה. כדי שכבד המאכלים לא ימנע ממנו מלהיות עירני בשבת אחר הצהרים. הוא ישׂם בפעל את הידוע, שהשׁבת נועדה בעקרה כדי לנצלה עד תם ללמוד התורה הקדושה!

 

(קטעים מתוך סדרת הספרים 'אוצרותיהם אמלא' פרשת כי תשא)

התאספו כל בעלי החובות ונפנפו עליו בשטרותיהם באיומים וצעקות גדולות. בתוך הבית מצאתי את האיש חיוור מסכן ואומלל ואמר, כי כבר שבועות אחדים שאינו יוצא מפתח ביתו מפחד בעלי החוב. בראותי על שולחנו עומד בקבוק יין, התפלאתי ואמרתי לו: אם כן, מה היין עושה כאן?

סיפר פעם הגאון רבי אלה לופיאן: "כשהלכתי פעם לגבות צדקה לצורך מפעל חשוב. באתי בין השאר לבית אחד העשירים והמכובדים ביותר שבעיר לבקש ממנו תרומה. בפתח ביתו מצאתי המונים צובאים כשבידיהם שטרות חוב שלו שהתחייב לפרעם ופניהם זועמים לאחר שיצא קול בעיר שעשיר זה פשט את הרגל. התאספו כל בעלי החובות ונפנפו עליו בשטרותיהם באיומים וצעקות גדולות. בתוך הבית מצאתי את האיש חיוור מסכן ואומלל, ופנה אלי ואמר, כי כבר שבועות אחדים שאינו יוצא מפתח ביתו מפחד בעלי החוב שמא יתנכלו לו להכותו ולחבול בו. בלילות – אינו יכול להירדם, ובימים – אין לו שום הנאה מהאוכל הבא אל פיו בעל כרחו רק כדי שלא ימות מרעב.

בראותי על שולחנו עומד בקבוק יין, התפלאתי ואמרתי לו: אם כן, מה היין עושה כאן? ענה לי ואמר: לצערי ולצרתי, זה שנים אחדות שהתרגלתי לשתות יין כמו מים, וכבר איני יכול להינזר משתייתו, ואם חס ושלום גם היין יילקח ממני הרי זה אסון גדול עבורי אשר לא אוכל שאתו ואכרע ואפול תחתי!…"

למשמע דברי העשיר אמר  רבי אלה "משל הוא לכל בעלי הנאות עולם הזה, כי כל אלה שהתרגלו לחיי מותרות ותענוגים, לחיים של קנאה, תאווה וכבוד – חייהם אינם חיים! ובכל פסיעה ופסיעה שנכנס בתוכם יותר, הרי הוא מתרחק יותר מהאושר וההצלחה אשר תקוה לו מהם. שהרי כל הנאה גוררת עמה תאווה גדולה יותר שהראשונה אינה נחשבת לכלום נגדה, ועד שמשיג את השנייה כבר משתוקק לשלישית, וכן הלאה.

והנה בעלי החובות מתנפלים עליו ותובעים את שלהם הב, הב, תן תאווה, תן קנאה, תן כבוד, והוא פושט את הרגל ונופל תחתיו כעמיר אחר הקוצר!"

וכבר המשיל הגר"א ז"ל "כל הנאות עולם הזה לאדם צמא שמצא מים מלוחים בחבית ושתה מהם בצימאון רב, הרי בשעת שתייתו נדמה לו שמרווה צמאונו. אבל רגעים ממש לאחר שתייתו מתגבר בו הצמאון שבעתיים מאשר היה לו קודם ששתה!…"

 

 

פצצה איומה שמונחת בפינה או בתוך אולם גדול מזה כמה שנים. אלפי אנשים עברו על ידה – ולא התפוצצה. האם משום כך כבר אין סכנה שמא תתפוצץ עוד?…

 

אחד מידידיו של רבי אלה סיפר על פגישתו עמו בעת שהיה משפיע רוחני בישיבת כפר-חסידים: "באתי לביקור בארץ ישראל והגעתי לישיבה. הוא הזמינני לישון עמו בחדרו. בבוקר של יום אחד התעוררתי מוקדם מן הרגיל, והנה אני רואהו עומד ליד החלון ומדבר כאילו אל עצמו בלחישה כדי שלא לעוררני מהשינה. הטיתי אוזני ושמעתי כיצד הוא חוזר פעם אחר פעם על הפסוק: "ולא תביא תועבה אל ביתך". תמהתי, מה שייך לחזור כעת על פסוק זה, קמתי ממיטתי ושאלתיו במחילה מכבודו שיאמר לי מה פשר הדבר. ויען רבינו ויאמר: אהה, עוררתי את כבודו מהשינה!… אמרתי לו שלא העירני, וכי הייתי כבר ער, אבל מאחר ושמעתיו מדבר, מבקש אני ממנו שיאמר לי מה פשר אמירתו את אותו פסוק.

נענה לי ואמר: עוד מעט הולכים אנו לישיבה להתפלל. מקום תפילתי הוא ב'מזרח' ובני הישיבה קמים מפני וגם ממתינים לי בקריאת-שמע ובתפילת שמונה עשרה, וגם ממתינים לי בקריאת שמע ותפילת שמונה עשרה, והרי יש לחשוש שמא, חס וחלילה אפול בגאווה. ואף שלא שייך בזה ליפול בגאווה ממש, אבל לגבהות הלב יש לחשוש, והרי כתוב (משלי ט"ז, ה'): "תועבת ד' כל גבה לב", המילה 'כל' לרבות באה כל גבה-לב! היינו, אפילו מי שגבהות ליבו יסודה בתפקיד רוחני נעלה וכגון משפיע רוחני בישיבה וכדומה לזה, היה מקום לומר שבכגון זה אין הגאווה פסולה, ולא זו בלבד, אלא כשירה ומותרת, וזאת על סמך הפסוק (דברי הימים ב', י"ז, ו'): "ויגבה לבו בדרכי ד'" – מכל מקום מי שיכול לשפוט ולומר שלא נתערבה, חס וחלילה, גבהות לב שאינה של מצוה, ונעשה זה האיש תועבת ד', ר"ל, והיאך יוכל רב כזה להשפיע על התלמידים?! ולכן, חוזר אני על הפסוק: "ולא תביא תועבה אל ביתך".

כששמעתי זאת יוצא מפי קדשו התפעלתי מאוד. מרוב רגשותיי, אמרתי לו בתמיהה: רבינו, האם אנשים זקנים כמונו היום שבורים ורצוצים בגוף ונפש, יש לנו עוד מקום לחשוש שמא ניפול בגאווה?

ויפן אלי ויאמר: איזו שאלה?! – משל למה הדבר דומה? לפצצה איומה שמונחת בפינה או בתוך אולם גדול מזה כמה שנים. אלפי אנשים עברו על ידה – ולא התפוצצה. האם משום כך כבר אין סכנה שמא תתפוצץ עוד?…

 

מתוך הספר ר' אל'ה