Monthly Archives: אוקטובר 2017

המדריך ההלכתי לטבילת כלים

המדריך ההלכתי לטבילת כלים

משה ויטמן

 

חכמינו מספרים על יעקב אבינו עליו השלום שבזמן שהיה בדרכו מ"חרן" לישראל

הגיע הערב ובהעדר אופציות אחרות, היה על יעקב לישון ב"שטח". מה עשה?

אסף יעקב אבנים שהיו פזורות במקום וסידרם כמו כרית, עליה יניח את ראשו.

מסופר בתלמוד שאבנים אלו החלו להתקוטט אלו עם אלו "כל אחת אומרת עלי

יניח צדיק את ראשו" עד שהפכו כולם לאבן אחת. ההסבר בכך הוא, שכל כוחות

וחלקי הטבע נבראו לשימוש האדם, במטרה שינצל אותם להרבות כבוד שמיים בעולם.

כאשר יעקב אבינו רצה להשתמש באבנים בכדי להניח את ראשו העייף מעבודת

השם, הרי זוהי מעלה גדולה לכל הטבע שבו יבחר יעקב לצורך שימושו לכן כל

האבנים רצו שיפול בחלקן הזכות הגדולה לשמש את יעקב ולא שקטו עד שנהפכו

לאבן אחת גדולה.

הכלל הזה, שאפילו הדוממים מתעלים ומתקדשים כאשר הם משמשים את

עבודת השם בעולם, בא לידי ביטוי אפילו אצלינו בימינו אנו, במצוות התורה

על "טבילת כלים".

כחלק מרצונו של הקב"ה לייחד את עם ישראל מכל העמים ולהעניק להם מעמד

גבוה ומכובד כנאמר בתורה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" וכמו

שאמרו חכמים "חביבים ישראל שנקראו בנים למקום (=אלוקים) שנאמר כי

בנים אתם להשם אלוהיכם", ציוה עלינו בתורה, שכלי מאכל שהבעלות עליהם

עברה מידיים נכריות לידיים יהודיות, בטרם יתחילו לשמש את היהודי ובכדי

לקדש אותם לקראת תפקידם החדש והגבוה – כלי האכילה של העם הנבחר,

עליהם לעבור תהליך התקדשות בטבילה במקוה כשרה.

מהי הטבילה? כיצד עושים זאת? היכן? אילו כלים חייבים ואיזה פטורים?

מה מברכים? ומי יכול לטבול? כל הפרטים ב"מדריך המלא לטבילת כלים כהלכה" שבפניכם:

 

מהי טבילת כלים?

לצורך ביצוע הטבילה בכלים החייבים בטבילה כמפורט בהמשך, עלינו לקחת את הכלים

ל"מקווה לטבילת כלים" הקיים בכל עיר ועיר,ולהטביל את הכלים במים. הכלי צריך

להיות כולו בבת אחת בתוך המים, ללא שחלק ממנו אפילו קטן יישאר מחוץ למים

וללא שדבר מה כמו מדבקות ותוויות יחצוץ בינו לבין המים.אף הידיים האוחזות בכלי,

יאחזוהו קלות ובצורה רפויה בכדי שיחדרו מים בין אצבעות היד לכלי. על כלי שיש לו

קיבולת כמו כוסות בקבוקים וכדומה, להתמלאות גם בתוכו במים, כי גם הצד הפנימי

שלו זקוק למגע המים. מעשה זה של הכנסת הכלים בתוך המים נקרא "טבילת כלים"

ובאמצעותו מותר הכלי בשימוש יהודי.

 

סדר הטבילה

 

קודם טבילת הכלי/כלים יש לברך: ברוך אתה אדני אלהינו

מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על טבילת כלי/ם.

אחר הברכה יש להטביל מיידית את הכלי ואין להפסיק

ולהתעסק בעניינים אחרים עד סיום הטבלת כל הכלים.

כל אדם יכול להטביל כולל ילדים קטנים אך בתנאי שגדול

רואה ומשגיח שאכן הם מבצעים את הטבילה כהלכתה.

 

לא כל הכלים חייבים ובכדי שהם יתחייבו בטבילה עליהם

לעמוד בשלושת הקריטריונים הבאים:

1. שהם היו תחת בעלות של גוי וכעת הם בבעלות יהודית.
2. 
שהם עשויים ממתכות או זכוכית.
3.
שהם משמשים את האכילה באופן ישיר.

ונפרט את שלושת הקריטריונים בהרחבה:

רק כלים שהיו תחת בעלות של גוי ועברו לבעלות יהודית צריכים טבילה.

כלי האכילה בימינו הנקנים בישראל מיובאים ברובם המוחלט מחו"ל. לעתים

המפעלים הם בבעלות יהודית ולכן גם אם הפועלים בקו הייצור הם גויים,

הכלים אינם צריכים טבילה. לעתים המפעלים הם בבעלות של גוי ורק היבואן

הוא יהודי והם צריכים טבילה. בעניין הזה, כמו בהרבה עניינים דומים בהלכה,

עלינו להתנהג לפי מידת ההסתברות ולכן אם הכלי מיובא מחו"ל ואין סבירות

הגיונית שדווקא בית החרושת הספציפי הזה הוא בבעלות יהודית, יש

להטבילו עם ברכה. אם הדבר מוטל בספק וכמו במקרים רבים שהיבואן

הוא גם בעלים או שותף בקו הייצור, יש להטביל את הכלי מספק אבל בלי

הברכה. (גם להלן, בכל מקרה שהטבילה אינה חיוב וודאי ורק עושים זאת

כדי לצאת מידי ספק, הדין זהה, שמטבילים את הכלי ללא הברכה וכך יש

לעשות בכל מקרה של ספק בטבילת הכלי)

כלים שעדיין שייכים לגוי ורק מושאלים או מושכרים ליהודי, כמו שימוש

בכלי מטבח במהלך שהות בבית מלון בחו"ל אין צורך בהטבלתם.

(השימוש בהם מותר רק כאשר ברור שאין בעיות אחרות של בשר בחלב

וכדומה בשימוש שנעשה עד כה בכלי).

 

רק כלים העשויים ממתכת או מזכוכית צריכים טבילה

 

כלים העשויים ממיני המתכות השונים חייבים בטבילה. אבל חיובם של כלי

אלומיניום ואמאייל מוטל בספק ולכן יש להטבילם ללא ברכה. כלי זכוכית

לסוגיהם השונים חייבים בטבילה. אבל כלי פורצילן, חרס, חרסינה, קרמיקה,

אבן, עץ, נייר ופלסטיק – אין צורך להטבילם. (יש הנוהגים להטביל כלי פורצילן

וכל כלי חרסינה המצופה בזכוכית אך ללא ברכה)

כלים המשולבים משני חומרים כאשר אחד מהם חייב בטבילה והשני לא,

כמו כלי הגשה בשילוב של עץ וזכוכית, רק אם החלק העיקרי של הכלי,

שבלעדיו אי אפשר להשתמש בכלי ושבו נוגע המאכל, עשוי מהחומר החייב

טבילה- יש להטביל את הכלי עם ברכה. אבל כאשר החלק העיקרי של הכלי

עשוי מחומר הפטור מטבילה כמו עץ או פלסטיק ורק חלק שולי בו עשוי ממתכת

או מזכוכית, יש להטביל ללא ברכה. כמו כן, בכלי העשוי מאחד החומרים הפטורים

מטבילה אך הוא מצופה בחומר החייב טבילה, יש להטבילו בלי הברכה.

 

רק כלי המשמש באופן ישיר לאכילה צריך טבילה

 

הכלים החייבים בטבילה הם רק הכלים שהמזון בא עמם במגע ישיר ורק אלו מהם

שעל ידם ניתן לאכול את המזון בלי צורך בהכנה נוספת. לכן, חצובות שעליהם מניחים

את הסירים החמים, או כלי אכסון שמאכסנים בהם את המזון רק כשהוא עטוף, או כל

כלי שמשמש רק כמחזיק לכלי האכילה עצמם – אין צורך לטובלו מאחר ואינו בא במגע

ישיר עם המאכל.

כמו כן כלים הבאים במגע ישיר עם המאכל, אבל השימוש בהם הוא שלב מוקדם

לאכילה עצמה, משום שעדיין צריך המזון הכנה נוספת כמו בישול או אפיה, אינם

זקוקים לטבילה. בכלל כלים אלו: מקלף המיוחד רק לתפו"א, מערבל המיוחד לבצק

וכדומה.

כלי המשמש ישירות את המאכל בהכנה הסופית שלו לאכילה או תוך כדי אכילה חייב

בטבילה אפילו אם משתמשים בו בצונן בלבד ואפילו אם נעשים בו גם שימושים אחרים

שאינם מחייבים בטבילה.

 

כלים חד פעמיים

 

כלים חד פעמיים גם אלו העשויים ממתכת או מזכוכית כמו תבניות חד פעמיות או צנצנות

מזון מזכוכית, פטורים מטבילה. רק אם הופכים אותם לשימוש קבוע אחר ריקון תכולתן,

יש להטבילן (על פי הקריטריונים הנ"ל)

במסעדה, במלון או אצל המארחים

אם אנחנו שוהים במסעדה או במלון ומגישים לנו את המזון בכלים שאינם טבולים או

שיש לנו ספק אם הם טבולים או לא, מותר להשתמש בהם כך ואין צורך לשתות רק

בחד פעמי. זאת משום שהכלים נקנו לצורך "מסחרי" ולכן הם פטורים בשונה מאירוח

בבית משפחה, שבו אסור להשתמש אפילו באופן חד פעמי בכלי שאינו טבול מאחר והכלים

חייבים בטבילה.

 

קבלו הלכות "משיב הרוח ומוריד הגשם" ו"תן טל ומטר" בתפילת שמונה עשרה

קבלו הלכות "משיב הרוח ומוריד הגשם" ו"תן טל ומטר" בתפילת שמונה עשרה

 

א. בחורף אומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם". ומתחילין במוסף של שמיני עצרת.

והשמש מכריז מקודם: "משיב הרוח ומוריד הגשם". ואם לא הכריז, אין אומרים אותו

אז בתפילת המוסף שבלחש. וחולה שמתפלל ביחידות בביתו, וכן בני הכפרים שאין להם מנין,

ימתינו בתפלת מוסף עד השעה שבוודאי התפללו בעיירות מוסף, ואז יתפללו גם המה מוסף

ויאמרוהו. ואומרים אותו עד מוסף יום ראשון של פסח. דהיינו שהציבור, גם הש"ץ, אומרים אותו

עוד בתפילת הלחש; ובחזרת תפילת הש"ץ פוסק מלאמרו. ושוב גם הציבור אין אומרים במנחה,

כיוון שכבר שמעו מהש"ץ שפסק מלאמרו. ומי שמתפלל ביחידות, יקדים להתפלל אז תפילת המוסף

בכדי שעדיין לא פסק הש"ץ מלאומרו בעיירות, כי מי שהוא מתפלל לאחר שכבר פסק הש"ץ

לאומרו במוסף, אינו אומר עוד. יש מקומות שאומרים בקיץ: "משיב הרוח ומוריד הטל".

ויכריז כן השמש קודם מוסף יום א' של פסח. ואז מתחילין לומר כן גם בלחש במוסף,

ופוסקין מלומר מוריד הגשם.

 

ב. טעה ולא אמר: "משיב הרוח ומוריד הגשם", אם נזכר קודם שאמר הברכה "מחיה המתים",

אומרו במקום שנזכר, רק שלא יהא באמצע עניין. כגון אם נזכר לאחר שאמר "ומקיים אמונתו",

אומר גם כן "לישני עפר", ואומר "משיב הרוח" וכו' "מי כמוך" וכו'. ואם רוצה, יכול לומר לגמרי,

"משיב הרוח ומוריד הגשם מכלכל חיים" וכו'. אבל אם לא נזכר עד לאחר שסיים הברכה "מחיה המתים",

צריך לחזור לראש תפלת שמונה עשרה. (ולא סגי שיתחיל "אתה גיבור", כי שלוש ברכות הראשונות

כחדא חשיבי לעניין זה, שאם סיים הברכה שלא כהוגן, צריך לחזור לראש התפילה).

טעה במעריב של פסח או בשחרית או במוסף, ולא אמרו, אין צריך לחזור.

 

ג. יש מקומות שאומרים בקיץ "משיב הרוח ומוריד הטל". ואם טעה ואמר כן גם בחורף,

אם לא נזכר עד לאחר שאמר "ברוך אתה ה'", גומר הברכה "מחיה המתים"; ואין צריך לחזור

בשביל הזכרת גשם, כיון שכבר זכר טל. ואך אם נזכר מקודם שאמר את השם,

אומר במקום דסלקא עניינא: "מוריד הגשם".

 

ד. אם טעה בקיץ ואמר: "משיב הרוח ומוריד הגשם", אם נזכר קודם שאמר הברכה "מחיה המתים",

חוזר ומתחיל "אתה גיבור" וכו'. (ואין זאת מדין חזרה, אלא כדי שתהא הברכה ניכרת שאינו אומר בה

"משיב הרוח ומוריד הגשם"). אבל אם לא נזכר עד לאחר שסיים "מחיה המתים", חוזר לראש התפילה.

אם לא אמר רק "משיב הרוח" ולא אמר "מוריד הגשם" (בקיץ), אינו מזיק כלל, ואומר: "מכלכל חיים" וכו'.

אם טעה במעריב או בשחרית של שמיני עצרת ואמרו, אין צריך לחזור לראש.

 

ה. מתחילין לומר "טל ומטר" בתפילת ערבית של יום שישים לאחר תקופת תשרי,

והוא ביום ד' או ביום ה' לחדש דצמבר (משנת תר"ס 1900 ה' או ו' לדצמבר). ואומרים עד פסח.

(והיינו בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל מתחילין בערבית של ליל ז' במרחשוון).

 

ו. אם טעה ולא אמר "טל ומטר", אם נזכר קודם שסיים הברכה "מברך השנים",

אומר שם "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה ושבענו" וכו', וחותם כראוי.

ואם לא נזכר עד לאחר שחתם הברכה, מתפלל להלן; ובתוך ברכת "שמע קולנו",

אחר "ריקם אל תשיבנו", אומר: "ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע" וכו'.

ואפילו אם לא נזכר אז רק אחר שאמר "ברוך אתה", כל שלא אמר עדיין את השם,

יכול לומר "ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע" וכו'. אבל אם לא נזכר עד לאחר

שסיים הברכה "שומע תפילה", חוזר ומתחיל "ברך עלינו" וכו'. ואם לא נזכר עד לאחר

שאמר את הפסוק "יהיו לרצון" וגו', חוזר לראש התפילה.

ז. טעה בקיץ ואמר "טל ומטר", חוזר ומתחיל "ברך עלינו". ואם לא נזכר עד לאחר

שאמר את הפסוק "יהיו לרצון", חוזר לראש התפילה.

 

ח. אם נסתפק לו אם אמר "משיב הרוח" או לא אמר, אם הוא לאחר שלושים יום,

שכבר התפלל תשעים פעמים כראוי, חזקתו שגם עתה התפלל כהרגל שלו כראוי.

אבל בתוך שלושים יום, צריך לחזור ולהתפלל. וכן ב"טל ומטר", אם מסתפק לו לאחר

שכבר התפלל תשעים תפילות כראוי, מוקמינן אחזקתיה שגם עתה התפלל כראוי.

וקודם לכן, צריך לחזור ולהתפלל.

 

ט. טעה במעריב ליל ראשון של פסח והתפלל תפלת שמונה עשרה של חול, ונזכר לאחר

שהתחיל "ברך עלינו", שהדין הוא שצריך לסיים כל אותה ברכה (כמו שנתבאר לעיל סימן ע"ו),

אינו אומר "טל ומטר", כיון שגם הציבור אינם אומרים. ואם חלה השאלה (הוא יום התחלת לשאול טל ומטר)

ביום שבת, וטעה והתפלל של חול, והתחיל "ברך עלינו" גם כן, אינו אומר "טל ומטר",

כיוון שהציבור עדיין לא התחילו. והיחיד נגרר תמיד אחר הציבור.

 

י. שכח "יעלה ויבוא" בראש חודש בשחרית או במנחה, ובחול המועד בין בשחרית בין במנחה בין במעריב.

אם נזכר קודם שאמר "יהיו לרצון", חוזר ומתחיל "רצה". ואפילו אם נזכר קודם שהתחיל "מודים",

כיון שסיים ברכת "המחזיר שכינתו לציון", צריך להתחיל "רצה" (כמו שנתבאר ב"משיב הרוח").

אך אם נזכר קודם ברכת "המחזיר שכינתו לציון", אומרו שם, ומסיים "ותחזינה עינינו" וכו'.

ואם לא נזכר עד לאחר "יהיו לרצון" וגו', חוזר לראש התפלה. ובראש חודש אם שכח "יעלה ויבוא" במעריב,

בין שראש חודש הוא ב' ימים, בין שאינו אלא יום אחד, כיוון שאמר "ברוך אתה ה'" והזכיר את השם,

שוב אינו חוזר, אלא מסיים "המחזיר שכינתו לציון" וגומר תפלתו. והטעם בזה,

מפני שלא היו מקדשין את החודש בלילה.

 

יא. שכח בראש חודש או בחול המועד "יעלה ויבוא" בשחרית, אף על פי שלא נזכר עד לאחר שהתפלל מוסף

(שכבר זכר של ראש חודש ושל חול המועד), מכל מקום צריך לחזור ולהתפלל שחרית. ואם עבר זמנה,

ישלימנה בתפילת המנחה (עיין שערי תשובה סימן ק"ח ס"ק י"ב), כדלקמן סימן כ"א סעיף ד'. ועיין לקמן סימן כ' סעיף י'.

 

יב. בכל מקום שהוא צריך לחזור ולהתפלל, צריך להמתין כדי הילוך ארבע אמות.

 

יג. ש"ץ שטעה בתפילת הלחש, אינו חוזר ומתפלל שנית, מפני טורח הצבור,

אלא סומך על התפילה שיתפלל בקול רם. (ולכן לאחר חזרת התפילה יאמר "אלהי נצור" וכו' ויפסיע ג' פסיעות).

אך אם טעה בשלוש ברכות ראשונות, ונזכר קודם שהשלים תפילתו בעניין שלא יהא בחזרתו טורח הציבור, יחזור.

 

יד. ביום התענית, בין בתענית ציבור בין בתענית יחיד, אומרים בתפילת המנחה בברכת "שמע קולנו",

"עננו". וכשמגיע ל"בכל עת צרה וצוקה", יסיים "כי אתה שומע" וכו'. ואם שכח מלומר "עננו",

אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם מברכת "שומע תפילה", אינו חוזר ואומרו, אלא לאחר שגמר כל התפילה,

לאחר "אלהי נצור" קודם שיעקור רגליו, אומרו עד "בכל עת צרה וצוקה", ומסיים "יהיו לרצון" וכו'.

ואם לא נזכר עד לאחר שעקר רגליו, אינו אומרו עוד כלל.

נוסח ביעור חמץ

נוסח ביעור חמץ

בערב פסח בבוקר משכימין להתפלל. אין אומרים מזמור לתודה, ולמנצח, ואל ארך אפים.

אוכלים עד תחלת השעה הרביעית ושורפין בשעה החמישית. וצריך לחזור ולבטל החמץ

פעם שנית, וטוב לבטלו לאחר ששרף החמץ כדי שיקיים מצות שריפה בחמץ שלו,

 

ויעשה מדורה בפני עצמה וישרפנו ויאמר:
הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁל שְׂרֵפַת חָמֵץ לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעֱלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל: ויהי נועם וגו':

בערב פסח לאחר שריפת חמץ יבטלנו, ויאמר:
כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי דַּחֲזִתֵּהּ וּדְלָא חֲזִתֵּהּ דַּחֲמִתֵּהּ וּדְלָא חֲמִתֵּהּ דְּבִעַרְתֵּהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא:

תפילה לאחר הביעור:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מְבַעֵר חָמֵץ מִבֵּיתִי וּמֵרְשׁוּתִי כַּךְ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהַי אֲבוֹתַי תְּבַעֵר אֶת כָּל הַחִיצוֹנִים וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה תְּבַעֵר מִן הָאָרֶץ וְאֶת יִצְרֵנוּ הָרָע תְּבַעֲרֵהוּ מֵאִתָּנוּ וְתִתֶּן לָנוּ לֵב בָּשָׂר וְכָל הַסִטְרָא אַחֲרָא וְכָל הָרִשְׁעָה כְּעָשָׁן תִּכְלֶה וְתַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ וְכָל הַמְעִיקִים לַשְׁכִינָה תְּבַעֲרֵם בְּרוּחַ בָּעֵר וּבְרוּחַ מִשְׁפָּט כְּשֵׁם שֶׁבִּעַרְתָּ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם בַּיָמִים הַהֵם וּבִזְמַן הַזֶּה אָמֵן: וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

נוסח ביעור חמץ להורדה

 

נוסח ביעור חמץ בערב פסח בבוקר משכימין להתפלל. אין אומרים מזמור לתודה

כך תכינו פיצה בפסח!

הנה מתכון מיוחד של פיצה שתעשה לכם את חג הפסח מעניין יותר!

מצרכים:
1. מצה שלמה.
2. שתי פרוסות גבינה צהובה.
3. רסק עגבניות / קטשופ [עדיף רסק עגבניות, וכמובן- כשר לפסח]
4. תבליני פיצה רגילה, אורגנו [כשר לפסח]
5. וניתן להוסיף עגבניה, זיתים, וכל מיני תוספות כרצונכם.

(כמובן שהכל חייב להיות כשר לפסח)

אופן ההכנה:
1. לוקחים את המצה, מרטיבים מעט במים, מחכים 3 דקות וחותכים אותה לחצי.
2. על המצה מורחים את רסק העגבניות / קטשופ בכמות נדיבה.
3. לאחר מכן, שמים את שתי פרוסות הגבינה הצהובה, כך שהם יכסו את כל שטח המצה.
4. שמים שוב כמות נדיבה וקלילה של רסק עגבניות / קטשופ מעל הגבינה צהובה.
יש לציין, כי אם אין גבינה צהובה, ניתן לשים כתחליף גבינה צפתית, זה אולי לא אותו טעם אך זה גם טעים.
5. לאחר מכן ניתן להוסיף את התוספות.
6. מכניסים לתנור על 160-180 מעלות ל-8 דקות.
(ואם אין לכם תנור – אפשר גם במחבת חלבי למשך 10 דקות בערך).

וכמובן לא נשכח לברך ברכת המוציא לחם מן הארץ וברכת המזון.

ללוח הברכות המלא לחצו כאן 

מה קורה לנשמה לאחר המיתה?

מה קורה לנשמה לאחר המיתה?

בשעת הפטירה עצמה, הנשמה רואה את הבורא. לנשמה

בזוהר הקדוש מובא: אין הנשמה יוצאת מהגוף, עד אשר הקדוש ברוך הוא מתגלה לה,

ואז בשמחה ובאהבה יוצאת הנשמה לקראת הבורא.

הזוהר הקדוש אומר: ברגע המיתה מורשה האדם לראות את הבלתי-נראה, ואז הוא רואה את קרוביו ואת ידידיו

שכבר נמצאים בעולם הבא. הם נראים לו כפי שנראו בעולם הזה והוא מכיר אותם. אם הוא נמצא ראוי לעולם הבא,

הם מגלים אותות שמחה.במותו, האדם עובר לעולם אחר. אמנם, הנפש חסרה את הגוף,

אולם יש לה מושג ברור על המתרחש בעולם הגשמי. האדם יודע כי הוא נפטר.

מדוע, איפוא, אנו בוכים ומתאבלים כאשר מסתלק אדם קרוב?

כדי להמחיש את הדברים ניתן דוגמה: קרוב קיבל באורח פתאומי ירושה, והוא נוסע לארץ רחוקה ועשירה.

בשעת הפרידה נוהגים המלווים לבכות, למרות שלמעשה, אין לכך כל סיבה – שם יהיה לו הרבה יותר טוב!

אם כן, על מה בוכים? על כך שזמן רב לא נתראה. מסיבה זו בוכים גם בלוויה!

מיד לאחר המוות מצויה הנשמה במבוכה גדולה. תשומת ליבה נתונה לגוף שבו שהתה עד עתה.

רוב האנשים מזהים עצמם עם הגוף דווקא. לכן, קשה לנשמה לנתק קשר זה. כתוצאה מכך,

בימים הראשונים היא נמצאת, כביכול, בשבי הגוף.

ספר איוב מזכיר זאת באומרו:

"אך בשרו עליו יכאב, ונפשו עליו תאבל" (יד, כב).

תופעה זו קיימת בחריפות יתר בזמן שהגוף טרם נקבר. הנשמה מזועזעת ממה שקרה לגוף.

היא מבחינה באימה בתהליך של הטהרה ושל הקבורה. זוהי גם אחת הסיבות שבגללן מדריכה היהדות

להתייחס אל הגוף בכבוד רב. ניתן לשער כמה גדול יהיה כאבה של הנשמה אם תראה את הגוף, משכנה הקודם,

נטוש, מופקר או מבוזה.

במשך שבעה ימים הנשמה נודדת הלוך ושוב מן הבית אל הקבר, ומבכה את גופה.

באותם ימים נוהגים היהודים מנהג אבילות – לשבת "שבעה". במשך שבעה ימים נמצאים הקרובים בבית הנפטר,

מתייחדים עם זכרו ומתפללים לעילוי נשמתו.

צער זה של הנשמה אינו כאב פיזי. הנשמה מבכה את המעטה הגשמי שלה, כפי שאדם מבכה את ביתו החרב.

הגוף בעיקרו אינו מכשול הניצב בין הנשמה לבין הבורא. הגוף והנשמה בשותפות, ביחד, עברו דרך ארוכה.

הם עברו את העליות והירידות בחיים. נוצר ביניהם קשר הדוק, ועל כך באה הבכיה.

חטאים מסוימים שעבר עליהם האדם בימי חלדו, מביאים את נפשו לאחר המוות לייאוש גדול ולמצוקה,

והנשמה כמו מתעופפת מקצה אחד של העולם לקצהו השני. הפסוק וחכמי הקבלה מכנים תופעה זו בשם:

"כף הקלע". זוהי תחושה נוראה, האדם חש כאילו הוא נזרק כמו כדור מצידו האחד של העולם לצידו השני.

בספר שמואל נאמר:

"והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך, ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע" (שמואל-א' כ"ה, כ"ט).

ידוע, שזמן קצר לאחר הקבורה הגוף מתחיל להירקב בקבר.

התלמוד מלמד שהרימות (תולעים) גורמות למת כאב, שמשווים אותו לדקירות מחט באדם חי.

רוב הפרשנים סבורים שהכוונה היא לעינויים רוחניים לנשמה. הם נגרמים לה כאשר היא רואה כיצד בית חייה הולך ומתפורר.

חכמי הקבלה מכנים תהליך זה בשם: "חיבוט הקבר" – עונשו של הקבר.

מה שמתרחש עם הגוף בקבר עלול להיות נורא מעונש הגיהנום.

בספר "נפש החיים" נאמר: "עונג הגיהנום איננו, בעצם, לא עונש ואף לא נקמה, אלא החטא עצמו מעניש את האדם.

כל המעשים רשומים, והאדם מקבל את עונשו מן הכוחות הרעים שהוא עצמו יצר על ידי מעשיו".

מצב הנשמה תלוי – קודם לכול – באדם עצמו. ככל שהאדם במהלך חייו היה תלוי ביתר שאת בגופו ובעול הגשמי,

ייסוריו לאחר מותו יהיו מרים יותר. מי שבחייו היה מרוכז בצד החומרי של החיים, יתקשה – יותר מאחרים –

לחוות את כליון גופו ואובדנו. לעומתו, מי שחי חיים רוחניים מעמיקים, חיי תורה, יכול להיות כמעט פטור מדאגה לגורל גופו.

אנו יודעים שצדיקים אינם מודאגים כלל מחיבוט הקבר, שכן גם בימי חייהם הם השתמשו בגופם רק למען המטרה הרוחנית,

שהועידה לו התורה, ולכן, המעבר לעולם הרוח הינו מעבר שאליו הם התכוננו בשנות חייהם, כאן, בעולם הזה.

לאחר שלושים יום עולה הנשמה עלייה נוספת. במשך שנים-עשר חודש הגוף עדיין קיים, ולכן,

הנשמה יורדת אליו לפעמים. אולם אחרי שנה מתכלה הגוף, והנשמה עולה אל מקורה העליון.

זמני כניסת ויציאת צום י"ז בתמוז

זמני כניסת ויציאת צום י"ז בתמוז תשע"ט

 כניסהיציאה
אלעד04:0920:11
אשדוד04:11 20:11
באר שבע04:13 20:09
בית שמש04:10 20:10
ביתר עילית04:10 20:09
בני ברק04:09 20:11
חיפה04:05 20:13
טבריה04:03 20:11
ירוחם04:13 20:28
ירושלים04:09 20:09
נתניה04:08 20:12
ערד04:10 20:08
צפת04:02 20:11
קרית מלאכי04:11 20:11
מודיעין עילית04:09 20:10
רחובות04:10 20:11

ברכת השחר – ההודאה להשם!

לאחר שקמים אומרים את התפילה הקצרה הבאה:

מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם. שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה. רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:

 ונוטלים ידיים שלוש פעמים. ולאחר מכן מתפנים ונוטלים ידים שוב ומברכים את הברכות הבאות:

  • בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם:
  • בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:
  • אֱלֹהַי. נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא. אַתָּה בְרָאתָהּ. אַתָּה יְצַרְתָּהּ. אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי. וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי. וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי. וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים:

וממשיכים לברך (אבל לא חייבים לומר זאת מיד לאחר הנטילה אלא אפשר לחכות קצת )

 

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה: וְהַעֲרֶב נָא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ. (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ לִשְׁמָהּ:בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה. נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

 וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר. כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם:

 אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרְאָיוֹן וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְתַלְמוּד תּוֹרָה: אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵלּוּ הֵן. כִּבּוּד אָב וָאֵם. וּגְמִילוּת חֲסָדִים. וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. שַׁחֲרִית וְעַרְבִית. וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים. וּבִקּוּר חוֹלִים. וְהַכְנָסַת כַּלָּה. וּלְוָיַת הַמֵּת. וְעִיּוּן תְּפִלָּה. וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:

 

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה: / נשים מברכות – בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. פּוֹקֵחַ עִוְרִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַתִּיר אֲסוּרִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. זוֹקֵף כְּפוּפִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשָׂה לִּי כָּל צָרְכִּי:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי:

 

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּרְגִּילֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבְּקֵנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְאַל תְּבִיאֵנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא. וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָון. וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן. וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן. וְאַל יִשְׁלֹט בָּנוּ יֵצֶר הָרָע. וְהַרְחִיקֵנוּ מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע. וְדַבְּקֵנוּ בְּיֵצֶר הַטוֹב וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְכֹף אֶת יִצְרֵנוּ לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָךְ. וּתְנֵנוּ הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ. וְתִגְמְלֵנוּ חֲסָדִים טוֹבִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים. מֵאָדָם רָע. מִיֵּצֶר רָע. וּמֵחָבֵר רָע. וּמִשָּׁכֵן רָע. וּמִפֶּגַע רָע. מֵעַיִן הָרָע. מִלָּשׁוֹן הָרָע. מִמַּלְשִׁינוּת. מֵעֵדוּת שֶׁקֶר. מִשִּׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת. מֵעֲלִילָה. מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה. מֵחֳלָיִם רָעִים. מִמִּקְרִים רָעִים וּמִשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית. מִדִּין קָשֶׁה וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה. בֵּין שֶׁהוּא בֶן בְּרִית וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן בְּרִית. וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם:

 

סדר ברכת השחר להורדה 

 

לוח הברכות

להורדה לחץ כאן

אות

 המאכל

ברכה
ראשונה

ברכה
אחרונה

א

אבוקדו

העץ

בורא
נפשות

אבטיח

האדמה

בורא
נפשות

אגוזים

רוב
הסוגים, ברכתם העץ.

חוץ
מאגוז אדמה (בוטן) שברכתו האדמה.

אגס

העץ

בורא
נפשות

אוכמניות

העץ

בורא
נפשות

אורז

מזונות

בורא
נפשות

אטריות

מזונות

על
המחיה

אננס

האדמה

בורא
נפשות

אפונה

האדמה

בורא
נפשות

אפרסמון

העץ

בורא
נפשות

אפרסק

העץ

בורא
נפשות

אפרשזיף

העץ

בורא
נפשות

אשכולית

העץ

בורא
נפשות

 

ב

יוגורט""

שהכל

בורא
נפשות

בוטנים

האדמה

בורא
נפשות

בורקס

מזונות

על
המחיה

ביגאלאך

מזונות

על
המחיה

בייגל

מזונות

על
המחיה

ביסלי

מזונות

על
המחיה

ביסקויט

מזונות

על
המחיה

ביצה

שהכל

בורא
נפשות

בירה

שהכל

בורא
נפשות

במבה

שהכל

בורא
נפשות

בננה

האדמה

בורא
נפשות

בקלאווה

מזונות

על
המחיה

בשר

שהכל

בורא
נפשות

 

ג

גבינה

שהכל

בורא
נפשות

גויאבה

העץ

בורא
נפשות

גזר

האדמה

בורא
נפשות

ג'חנון

מזונות

על
המחיה

גלידה

שהכל

בורא
נפשות

גליליות

מזונות

על
המחיה

גליק
/ קליק

שהכל

בורא
נפשות

גמבה

האדמה

בורא
נפשות

גרעינים
– פיצוחים

האדמה

בורא
נפשות

 

ד

דבש

שהכל

בורא
נפשות

דגים

שהכל

בורא
נפשות

דובדבן

העץ

בורא
נפשות

דלעת

האדמה

בורא
נפשות

 

ו

וופלים

מזונות

על
המחיה

ויטמינים

לא
מברכים

 (אלא
אם כן הם טעימים לחיכו)

 

ז

זית

העץ

על
העץ

 

ח

חבוש

העץ

בורא
נפשות

חלב

שהכל

בורא
נפשות

חלה
רגילה

המוציא

ברכת
המזון

חלה
מתוקה

לבני
ספרד – מזונות, ולבני אשכנז – המוציא

חלווה
(משומשום)

שהכל

בורא
נפשות

חמאה

שהכל

בורא
נפשות

חסה

האדמה

בורא
נפשות

חציל

האדמה

בורא
נפשות

חרוב

העץ

בורא
נפשות

 

ט

טופו

שהכל

בורא
נפשות

טחינה

שהכל

בורא
נפשות

 

י

יוגורט

שהכל

בורא
נפשות

יין

בורא
פרי הגפן

על
הגפן

 

כ

כבד

שהכל

בורא
נפשות

כרוב

האדמה

בורא
נפשות

 

ל

לביבות
מירקות

האדמה

בורא
נפשות

לבן

שהכל

בורא
נפשות

לחם

המוציא

ברכת
המזון

לימונדה

שהכל

בורא
נפשות

 

מ

מים

אם
צמא – שהכל, ואח"כ בורא נפשות

ואם
אינו צמא (אלא לתרופה וכדו') – לא מברך. 

מיץ
(פירות או ירקות)

שהכל

בורא
נפשות

מיץ
ענבים

הגפן

על
הגפן

מישמש

העץ

בורא
נפשות

מלאווח

מזונות

על
המחיה

מנגו

העץ

בורא
נפשות

מנדרינה

העץ

בורא
נפשות

מסטיק

שהכל

מצה

בפסח
– המוציא. בכל השנה;

לבני
ספרד – מזונות, ולבני אשכנז – המוציא

ברכה
אחרונה: ברכת המזון

מרק
ירקות

אם
הירקות ניכרים – האדמה.

 אם
הם לא ניכרים – שהכל.

ברכה
אחרונה: בורא נפשות

מרק
עוף

שהכל

בורא
נפשות

מרשמלו

שהכל

בורא
נפשות

 

נ

נקניק

שהכל

בורא
נפשות

 

ס

סברס

העץ

בורא
נפשות

סוכר

שהכל

סופגניות

מזונות

על
המחיה

סלק
(מבושל)

האדמה

בורא
נפשות

סלרי

האדמה

בורא
נפשות

סמבוסק

מטוגן
בשמן; מזונות וברכה אחרונה: על המחיה.

אפוי
בתנור; המוציא וברכה אחרונה: ברכת המזון.

 

ע

עגבניה

האדמה
(רסק – שהכל)

בורא
נפשות

עוף

שהכל

בורא
נפשות

ענבים

העץ

על
העץ

ערמון

העץ

בורא
נפשות

פ

פלאפל
(כדורים)

שהכל

בורא
נפשות

פאפיה

האדמה

בורא
נפשות

פודינג

שהכל

בורא
נפשות

פומלה
– פומלית

העץ

בורא
נפשות

פופקורן

האדמה

בורא
נפשות

פיסטוק

העץ

בורא
נפשות

פיצה

אם
העיסה רק מקמח ומים-המוציא, ואח"כ ברכת המזון 

קמח
ומי פירות – מזונות ואח"כ על המחיה.

פיצה
על מצה

המוציא

ברכת
המזון

פיתה

המוציא

ברכת
המזון

פלפל

האדמה

בורא
נפשות

פצפוצי
אורז

מזונות

בורא
נפשות

פריכיות
אורז

האדמה

בורא
נפשות

פתיתים

מזונות

על
המחיה

 

צ

צימוקים

העץ

על
העץ

ציפס

האדמה

בורא
נפשות

צנון

האדמה

בורא
נפשות

צנונית

האדמה

בורא
נפשות

צנימים

המוציא

ברכת
המזון

 

ק

קקאו
(משקה)

שהכל

בורא
נפשות

קובה

מזונות

על
המחיה

קובנה

מזונות (אפילו
כדי שיעור סעודה)

על
המחיה

קוגל
איטריות

מזונות

על
המחיה

קוגל
תפוח אדמה

אם
תפוחי האדמה ניכרים; האדמה.

 אם
לא; שהכל.

ברכה
אחרונה: בורא נפשות

קולורבי

האדמה

בורא
נפשות

קוקוס

העץ

בורא
נפשות

קוקטייל
פירות

אם
הרוב פירות- העץ.

 אם
הרב פרי האדמה- האדמה

ברכה
אחרונה: בורא נפשות

"קורנפלקס"

שהכל

בורא
נפשות

קטשופ
(אוכלו בנפרד)

שהכל

בורא
נפשות

קיווי

העץ

בורא
נפשות

קינמון

לבד-
לא מברך. עם סוכר- שהכל.

 על
מציצת עץ קינמון- שהכל.

קישואים

האדמה

בורא
נפשות

קליפת
הדרים מצופה

בסוכר
או שוקולד

שהכל

קליפת
פירות

העץ

קלמנטינה

העץ

בורא
נפשות

קניידלאך

מזונות

על
המחיה

קפה
(משקה)

שהכל

בורא
נפשות

קצפת

בנפרד-
שהכל. עם עוגה- מזונות

קרחון
(ארטיק)

שהכל/

אין
מברכים ברכה אחרונה

קרמבו

על
הביסקויט- מזונות, על הקצפת- שהכל.

 מפוסקי
ספרד- שהכל פוטר את הביסקויט

קרקר

מזונות

על
המחיה

קשיו

העץ

בורא
נפשות

 

ר

ריבה

שהכל

רימון

העץ

על
העץ

 

ש

שום
(חי, מבושל)

שהכל

שומר

שהכל

בורא
נפשות

שוקולד

שהכל

בורא
נפשות

שזיף

העץ

בורא
נפשות

שטרודל

מזונות

על
המחיה

שמנת

שהכל

בורא
נפשות

שניצל

שהכל

בורא
נפשות

שקדים

העץ

בורא
נפשות

שקדי
מרק

מזונות
(אפילו כדי שיעור סעודה)

על
המחיה

 

ת

תאנה

העץ

על
העץ

תה

שהכל

בורא
נפשות

תות
שדה

האדמה

בורא
נפשות

תירס

האדמה

בורא
נפשות

תמר

העץ

על
העץ

תפוז

העץ

בורא
נפשות

תפוח
עץ

העץ

בורא
נפשות

תפוח
אדמה

האדמה

בורא
נפשות

תרופה

בלי
טעם – לא מברך,

עם
טעם טוב – שהכל.

 

 

זמני כניסת ויציאת חג הסוכות

זמני כניסת ויציאת חג הסוכות

 

יום טוב ראשון


שבת חול המועד


שמחת תורה


  הדלקת נרות


מוצאי החג


רבנו
תם


הדלקת נרות


מוצאי החג


רבנו
תם


הדלקת נרות


מוצאי החג


רבנו תם


אלעד


17:42


18:46


19:21


17:36


18:40


19:16


17:34


18:38


19:14


אשדוד


17:42


18:47


19:23


17:36


18:42


19:17


17:34


18:40


19:15


באר שבע


17:45


18:47


19:22


17:39


18:42


19:17


17:37


18:39


19:15


בית שמש


17:34


18:46


19:21


17:28


18:40


19:16


17:26


18:38


19:14


ביתר עילית


17:34


18:45


19:21


17:29


18:40


19:15


17:27


18:38


19:13


בני ברק


17:49


18:46


19:22


17:43


18:41


19:16


17:41


18:39


19:14


חברון


17:45


18:46


19:21


17:40


18:40


19:15


17:37


18:38


19:13


חיפה


17:40


18:45


19:21


17:34


18:40


19:16


17:32


18:38


19:14


טבריה 17:38 18:43 19:19 17:32 18:38 19:14 17:30 18:36 19:11
ירוחם 17:43 18:46 19:22 17:38 18:41 19:16 17:36 18:39 19:14
ירושלים 17:34 18:45 19:20 17:29 18:39 19:15 17:27 18:37 19:13
מודיעין עילית 17:43 18:46 19:21 17:37 18:40 19:16 17:35 18:38 19:14
מירון 17:42 18:44 19:20 17:37 18:38 19:14 17:34 18:36 19:12
נתניה 17:41 18:46 19:22 17:35 18:41 19:16 17:33 18:38 19:14
ערד 17:44 18:45 19:20 17:39 18:40 19:15 17:36 18:38 19:13
צפת 17:42 18:43 19:19 17:36 18:38 19:14 17:34 18:36 19:12
קרית מלאכי 17:42 18:47 19:22 17:36 18:41 19:17 17:34 18:39 19:15
רחובות 17:41 18:47 19:22 17:35 18:41 19:17 17:33 18:39 19:14
תל אביב 17:49 18:47 19:22 17:43 18:41 19:17 17:41 18:39

מדוע עורכים "שמחת בית השואבה" בחג הסוכות?

לחג הסוכות יש שם נוסף: זמן שמחתנו, על-פי דברי התורה (דברים טז, יא) "ושמחת בחגך, והיית אך שמח".

במהלך החג, עורכות קהילות רבות ברחבי העולם אירועי "שמחת בית השואבה". האירועים נערכים ברוב עם וכוללים שירה וריקודים לצלילי כלי נגינה.

מה מקור המנהג? ומה הקשר לחג הסוכות?

לשם כך עלינו להתוודע מעט אל סדר עבודת הכהנים בבית-המקדש. העבודה העיקרית בבית-המקדש היתה הקורבנות, ולצד ההקרבה היו מנסכים (יוצקים) יין בפינה מיוחדת על-גבי המזבח. עבודה זו נקראת "ניסוך היין".

פעם אחת בשנה, במהלך חג הסוכות, היו מנסכים מים על-גבי המזבח. את המים היו שואבים ממעיין השילוח בטקס חגיגי ומיוחד, ובלילות החג נערכו חגיגות המוניות בבית-המקדש בהשתתפות העם העולה לרגל. החגיגות נקראו "שמחת בית השואבה" על שם שאיבת המים, והשמחה בהם היתה גדולה כל-כך שעליה אמרו: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו".

החגיגות נערכו בימי "חול המועד", ומיד במוצאי החג הראשון החלו ההכנות. בחצר עזרת הנשים הוצבו מנורות גבוהות שהאירו באור יקרות את האיזור כולו; מרפסות מיוחדות הוקצו עבור הנשים לתצפית טובה, בעוד הגברים עמדו למטה.

חסידים ואנשי מעשה היו רוקדים ומבצעים פעלולים באבוקות של אש; הם היו אומרים "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו" (מאושרים אנו שזכינו ללכת בדרך טובה כבר מגיל צעיר). בעלי התשובה היו אומרים: "אשרי זקנותנו שכיפרה את ילדותנו" (שבנו מדרכנו הרעה, ומאושרים אנו שכעת אנו בדרך טובה), ואלו ואלו היו אומרים: "אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו".

אירועי החג בירושלים ובבית-המקדש היו כה גדושים, עד שהתנא רבי יהושע בן חנניא התבטא ואמר:
"כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה, לא ראינו שינה בעינינו. כיצד?

שעה ראשונה (נכחנו ב)הקרבת תמיד של שחר,

משם (ניגשנו) לתפילה,

משם (שבנו לצפות ב)קורבן מוסף,

משם לתפילת המוספין (תפילה מיוחדת אותה מוסיפים בחג),

משם לבית המדרש (ללמוד תורה),

משם לאכילה ושתיה,

משם ל(התפלל) תפילת המנחה,

משם (ניגשנו לצפות ב)תמיד של בין הערבים,

מכאן ואילך ל(השתתף) בשמחת בית השואבה (שנערכה כל הלילה),

אירועי שמחת בית השואבה בימינו נערכים "זכר למקדש", לשמחה הגדולה שנערכה אז, מתוך תקווה ותפילה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ונזכה לשוב ולהשתתף בשמחת בית השואבה הגדולה בירושלים עיר הקודש.