Monthly Archives: אוקטובר 2016

אני עצוב מהגיהנום הצפוי

שלום לכבוד הרב
אני עצוב מהגיהנום הצפוי
אני עצוב שיש עשרות מיליוני בני אדם בכף הקלע וגהנום וחלק היו אנשים מנומסים נחמדים והכל… אבל נניח לא שמרו שבת ועכשיו הם לנצח(או כמה מיליוני שנים) ישרפו במאות אלפי מעלות???

אם קשה לי לקיים את כל המצוות , מה הרב מציע לי

יוסי בן 17

שלום ליוסי
הנשמה שמפריע לה להנות מהטוב האמיתי הרוחני, וגורם
לה לצער ולבושה גדולים בעולם הבא. לכן הקב"ה ברא את
הגיהנום, לטובתנו, כדי לנקות את אותו פגם ולעשות אותנו
יותר מאושרים.

כמו שלכלוך שיש על בגד שהוא דבר מציאותי, וצריך חומר
מיוחד ופעולת כביסה בכדי להוריד את אותו לכלוך, ולולא
זאת הלכלוך לא ירד, כך גם הוא בנפש, יש דרך להוריד
את אותו פגם, ואי אפשר להורידו בדרך אחרת.

לפי דבריו של רבנו יונה בספר "שערי תשובה" כף הקלע
זה לא רק עונש, אלא זו גם מציאות שמי שנפשו בעודה
בעולם הזה נמשכה רק אחרי הגשמיות והתאוות, ולא
שאפה להדבק בקדוש ברוך הוא, גם אחרי הפטירה אין
לה יכולת לעלות למעלה, היא ממשיכה להמשך למטה
משום שזה הטבע שלה, לכן אין מה לעשות בעניין, כל
עוד אותה נפש לא מגיעה לתיקונה.

בספרים מבואר שכף הקלע זה לא לנצח. אחרי שאדם
נמצא מספיק זמן בכף הקלע, כל אחד לפי גודל חטאיו,
נפשו נעשת יותר מתוקנת והוא יכול לעזוב את כף הקלע.
העולם במתכונתו הנוכחית נברא רק לששת אלפי שנה,
רק שאנשים שנמצאים בכף הקלע וודאי לא נמצאים שם
מיליוני שנה.

אם הייתה לך יכולת להציץ לרגע למה שקורה שם בעולם
הבא, היית מבין עד כמה זה טוב עבורנו שיש מהגיהנום,
ולא הייתה לך בכלל שאלה על כך.

זה שיש לנו פחד מסויים מהגיהנום זה דבר טוב, משום שזה
עוזר לנו להמנע מעבירות. אם לא היו עונשים לא היה לנו את
הכח להתגבר על היצר הרע ולעמוד בניסיונות, אך אין רצון
השם יתברך שנחיה מתוך פחדים ובחוסר שמחה. אדרבה,
הקדוש ברוך הוא ציוה עלינו בתורה להיות שמחים, מרוצים
ומאושרים. חיים על פי התורה, אם הם נעשים באופן הנכון,
מקנים לאדם המון אושר, שמחה ורוגע.

זה כמו שבזמן שאנשים נוהגים ברכב, הם נזהרים בדרך כלל
לא לעשות עבירות תנועה משום שהם יודעים שיש משטרות
ויש עונשים שניתנים על עבירות תנועה, והדבר מרתיע אותם,
אך מצד שני זה לא גורם להם ללחצים ומתחים. הפחד הזה
זה משהו שנמצא ברקע, ולא משבש כלל את החיים.

לסיכום, צריכים לסמוך על הבורא, ולדעת שללא ספק אבינו
שבשמים אוהב אותנו והוא מלא רחמים כלפינו, וכל מה שהוא
עושה זה אך ורק לטובה.

דרך אגב, לימוד תורה עוזר מאד לנקות את הפגמים, וחוסך
הרבה מאד ייסורים ועונשי גיהנום, ובמיוחד אם מתאמצים
בלימוד. לכן זה כל כך חשוב ללמוד תורה וזו נחשבת למצוה
בסיסית ויסודית ביהדות. בזכות לימוד תורה זוכים לעוד הרבה
דברים טובים.

אם תרצה מידע על שיעורי תורה שמיועדים לבני נוער בגילך
ושיכולים מאד להתאים לך, צור איתנו שוב קשר, יש לנו מידע
על הרבה שיעורים כאלו בארץ. שיעורים כאלו הם חוויה גדולה
לכל מי שמשתתף בהם.

בברכה
יעקב

אמרתי בלב שאני אחזור בתשובה ונישקתי את ספר התנ"ך

שלום!
רציתי לשאול שאלה
אם אמרתי בלב שאני אחזור בתשובה ונישיקתי את ספר התנ"ך באותו זמן (לא אמרתי אמן בסוף)
האם אני צריכה לקיים את זה לחזור בתשובה?
דלית

החיוב לחזור בתשובה היא חיוב גדול וחיוני גם ללא
נשיקת הספר תורה. זה שבספר תורה אותו קיבלנו
מאת אבינו שבשמים במעמד הר סיני כתוב שצריכים
לקיים מצוות, זה עצמו מחייב אותנו לקיים מצוות.

חשוב להוסיף שכל המצוות שניתנו לנו ושאנו
מחוייבים בהם, הם רק מועילים לנו ומטיבים
איתנו. קיום מצוות התורה משרה הרבה שמחה
ואושר בחיים, נותן לנו כלים להתמודד עם כל
מצבי החיים ומביא לנו תועלת בעוד הרבה
עניינים. מחזרה בתשובה רק מרוויחים,
לעולם לא מפסידים.

אם תרצי להתעניין עוד בחשיבות של קיום התורה
והתועלת שיש ליהודים ממנה, את יכולה לצפות
בהרצאות באתר הידברות. ישנן שם הרבה
הרצאות במגוון נושאים וממגוון מרצים, וודאי
תוכלי למצוא שם הרצאות שיעניינו אותך
וידברו אל לבך. כתובת אתר הידברות הוא:
www.hidabroot.org

בברכה
יעקב

עכשיו אחרי שהוא נפטר אני מרגישה כל כך נורא על זה שלא הייתי איתו.

שלום הרב,
בשנה שעברה בט"ו בשבט סבי נפטר. במשך 20 שנה הוא היה חולה סרטן ובסוף הסרטו גם הרג אותו…. אבל הוא נפטר במיטת נשיקה ( במיטה בבית) הדבר הכי קשה לי שהיה במוות שלו זה שאני בקושי הייתי איתו, והינו מבקרים אצלם הרבה פעמים אבל דיברתי בעיקר עם סבתי ולא איתו. אחת הסיבות שלא דיברתי איתו זה שבאחד הניתוחים (בגלל הסרטן) הוציאו לו מיתר קול אחד והוא כל הזמן היה מדבר בלחש, ואני הייתי מתביישת לדבר איתו בגלל זה כי מאז שנולדתי הוא היה בלי מיתר קול…. ועכשיו אחרי שהוא נפטר אני מרגישה כל כך נורא על זה שלא הייתי איתו. ואפילו בדבר הכי קטן שמזכירים אותו אני בוכה, אפילו כשפרס נפטר בכיתי כי זה הזכיר לי את סבי. אני לא יודעת איך להתמודד עם המוות שלו, אני מרגישה כל כך נורא עם עצמי. על זה שהייתי יכולה להיות איתו כמו כל הנכדים ולא עשיתי את זה. תודה.

שלום וברכה
צר היה לי לשמוע על הכאב שפקד אתכם, אך עלייך לדעת
שכיהודים מאמינים עלינו להאמין שמשמים כיוונו שלא תרבי
לדבר עם סבך, משמים הכניסו לך את המחשבה הזו לראש
שלא כדאי לך להרבות בשיחה איתו, מצידך לא הייתה כאן
שום כוונה לא טובה, ואת לא צריכה להרגיש לא טוב עם מה
שהיה.

בנוסף לכך, אם חשוב לך להיטיב עם סבך, החסד שאת
יכולה לעשות כעת למענו, על ידי עשיית מצוות לעילוי
נשמתו, הוא חסד אפילו יותר גדול מאשר אילו היית
מדבר איתו בעודו חי, משום שכעת את יכולה להיטיב
לו בעולם הנצח, ששם הטובה שמקבלים היא הרבה
הרבה יותר גדולה ממה שמקבלים בעולם הזה.

שלא תדעו עוד צער ושיהיה רק בשמחות.

יעקב

המדריך הקצר לחג הסוכות

אז החלטת לבנות סוכה…

  1. במהלך כל שבעת ימי חג הסוכות צריכה הסוכה להיות מקום המגורים העיקרי של האדם. במילים אחרות, כל מה שהיית עושה בבית – עשה בסוכה.  בכלל זה: אכילה, שינה, מנוחה, לימוד, קריאה או כל פעולה ביתית אחרת.  מפאת קדושת המצווה אין לעשות בסוכה שימושי גנאי. אכילה עראית מותרת גם מחוץ לסוכה (בכלל זה אכילת מיני מאפה עד שיעור 'כביצה', וכן אכילת פירות ללא הגבלה או שתית מים).
  2. סוכה כשרה זקוקה לדפנות יציבים וקבועים, דבר המחייב תשומת לב מיוחדת לבעלי סוכות העשויות בד ('סוכות נצח'). בנסיבות מסוימות גם סוכה שאין לה ארבע דפנות כשרה,  רצוי לקבל הדרכה מפוסק הלכות מוסמך. הסוכה חייבת לעמוד תחת כיפת השמיים. גג, מרפסת או עץ פוסלים את הסוכה שנמצאת מתחתם. מטיילים שימו לב: מלונות, מסעדות, וקיוסקים רבים מעמידים סוכה לרשות אורחיהם, אלא שסוכות אלו בנויות לעיתים בצורה רשלנית ואינם עומדים תמיד באמות מידה הלכתיות. רצוי לבדוק את הנושא מראש.
  3.  גודלה של הסוכה צריך להיות לפחות 60 ס"מ על 60 ס"מ  בגובה 80 ס"מ.
  4. גג הסוכה צריך להיות מכוסה בסכך כשר. כל סוגי הצמחים כשרים לסכך אך רצוי להימנע מצמחיה המתייבשת ומתפוררת. קיימים בשוק סוגים שונים של מחצלות סכך ורצוי לקבל חוות דעת הלכתית לפני שקונים. שים לב מאיפה מגיע הסכך שלך: סכך גזול – פסול, ובכלל זה גם גיזום פיראטי של עצים ציבוריים.

סליחה, מה ההבדל בין אתרוג ללימון?…

  1. מצווה ליטול ארבע מינים בכל אחד מימי חג הסוכות, פרט ליום השבת. השנה חל היום הראשון של סוכות בשבת ועל כן אין נוטלים בו ארבעה מינים.  את ארבעת המינים חשוב להראות לאדם בקי בהלכות אלו כדי שיקבע את כשרותם.
  2. האתרוג: אתרוגים המורכבים בעץ לימון שכיחים מאוד אך הם פסולים לחלוטין. יש לוודא שהאתרוג קיבל הכשר מגורם אמין ומוסמך.
  3. חשוב לוודא שהאתרוג אינו פגום, ושהוא בגודל המתאים. כמו כן יש לוודא שלא מצויים עליו כתמים הפוסלים אותו. מסיבות אלו מוטב להראות את האתרוג לפוסק מנוסה כדי שיאשר את כשרותו.
  4. הלולב: יש לוודא שהוא ישר, שהוא אינו יבש, ושראשו אינו קטום. העלה העליון של הלולב נקרא 'תיומת'. יש לוודא שעלה זה לא נפתח בשיעור העולה על טפח (8-10 ס"מ), אך רבים מחמירים אף בפחות מכך. פסול זה שכיח מאוד, בין היתר משום שאגב 'הבדיקה' נפסלים לולבים רבים.
  5. ההדס: צריך להיות 'משולש' היינו שהעלים יהיו מחולקים לקבוצות של שלוש היוצאים באותה נקודה לאורך הגבעול. אם תנאי זה אינו מתקיים לכל אורך ההדס יש לשאול רב.
  6. הערבה: ענפי ערבה מתייבשים במהירות על כן יש להקפיד שיהיה לח ושמרבית עליו לא נשר.
  7. כדי למנוע מארבעת המינים להתייבש או להינזק מומלץ לעטוף אותם במגבת לחה או לאפסן אותם בנרתיק פלסטיק אטום המיועד לכך.

איך נוטלים לולב?

  1. הנטילה נעשית רק בשעות היום. אוחזים את האתרוג  ביד שמאל ואת שאר המינים ביד ימין. בתחילה אוחזים את האתרוג הפוך, דהיינו, כשהפיטם (השפיץ) מכוון למטה, רק לאחר אמירת הברכה '…על נטילת לולב' הופכים את האתרוג כך שיהיה מכוון למעלה.
  2. מנענעים את ארבעת המינים לכל רוחות השמיים. ישנם מנהגים שונים בסדר הנענועים ואופן ביצועם, על כן מומלץ לקבל הדרכה מאדם בקי בהלכה.
  3. נשים רשאיות ליטול ארבעה מינים אך הן אינן מחויבות בכך.
  4. בפעם הראשונה שנוטלים לולב (השנה ביום ראשון) מוסיפים גם ברכת 'שהחיינו' קודם הנטילה.
  5. ביום השבת המינים הם מוקצה ואסורים בטלטול.

מה עושים בחג?

  1. חג הסוכות נקרא 'זמן שמחתנו'. מצווה להתענג ולשמוח בו מתוך שמחת התורה. במקומות רבים מתקיימים אירועי 'שמחת בית השואבה' המוניים (ההשתתפות מומלצת) ברוב שירה וזימרה, זכר למעמד ניסוך המים שהיה נוהג בימי בית המקדש.
  2. שמחת חג הסוכות וקיום מצוות החג יש בכוחם לרומם את האדם למעלות גבוהות ומרוממות. נסיים בתפילה ששמחה זו תלווה אותנו בכל ימות השנה ונזכה בקרוב לראות בבניית סוכת דוד.

הערה חשובה: מאמר זה מיועד לעורר את לב הקוראים בלבד ואינו מהווה תחליף ללימוד ההלכות במקורותיהם. בכל מקרה של ספק יש לפנות לפוסק הלכות מוכר.

"הייתי צריך לזרוק אותו החוצה, אבל עבר עלינו יום כיפור"

 

יעקב לוסטיג

הגאון רבי משה פינשטיין זכר צדיק לברכה, היה מגדולי התורה בארה"ב בדור הקודם. גדלותו בתורה היתה ידועה ומפורסמת לכולם, וכל רחבי העולם נהגו גדולי הרבנים לשגר אליו מכתבים ומברקים כדי לקבל ממנו חוות דעת מוסמכת לפני שפסקו בשאלות הלכתיות סבוכות.

הסמכות של רבי משה פינשטיין היתה כה גדולה ורחבה, עד שרק גדולי הדור הבכירים ביותר יכולים היו לחלוק על פסיקותיו, וגם הם עשו זאת רק לאחר שעיינו בנושא שוב ושוב, ובדקו את עצמם לא פעם ולא פעמיים עד שהחליטו להביע דעה שונה מזו של רבי משה הצדיק.

**

יום אחד התדפקו על דלתו של הרב שני יהודים שהתגוררו בעיר הסמוכה. "אנחנו רוצים שהרב יפסוק לנו הלכה כיצד לנהוג בוויכוח כספי אליו נקלענו", אמרו השניים כשעיניהם תלויות ברב בהערצה גדולה.

רבי משה הזמין אותם אל חדרו, וביקש לשמוע מה בפיהם: "שותפים עסקיים אנחנו", הם סיפרו לו, "שנינו חברים טובים ותמיד אנחנו מסתדרים יפה בכל הקשור לניהול העסק המשותף שלנו, במסגרתו אנו מייצרים ומשווקים מוצרי נייר.

"בתקופה האחרונה היה אחד מאתנו מעורב בתיווך של עסקה גדולה בתחום הנייר. הוא חיבר בין מוכר לקונה, ומאחר והעסקה היתה גדולה מאוד, גם דמי התיווך הסתכמו לכדי סכום של עשרת אלפים דולרים. כעת אנחנו עסוקים בשאלה למי שייך הכסף שהתקבל מעסקת התיווך".

השותף שסגר את עסקת התיווך טען את טענותיו: "מדובר בעסקה שהמפעל שלנו לא יכול היה לספק אותה, כי אנחנו לא מייצרים את המוצרים הללו. את התיווך עשיתי בזמני הפרטי, ובלי שום קשר לעסקי הנייר בהם אני עוסק יחד עם שותפי, לכן אני חושב שכל כספי התיווך מגיעים רק לי, ואיני רואה סיבה שאצטרך להתחלק בהם עם שותפי האהוב".

השותף שמנגד העלה גם הוא טענה חזקה: "אלמלי היינו עוסקים בעסקי הנייר, לא היה השותף שלי יכול לתווך עסקה כזאת. הסיבה שפנו אליו מלכתחילה היא בגלל שהוא שותף שלי בעסקי הנייר, ובכלל, אנחנו שותפים בכל העסקים כך שגם אם אני הייתי מתווך עסקה צדדית בתחום הנייר, בוודאי הייתי מתחלק בה עם השותף שלי".

שני השותפים סיפרו לרב שהם אינם מעוניינים להיכנס לסכסוך עסקי חלילה: "עוד לפני שהגענו לרב, הפקדנו את הכסף בידי שליש, אברך צעיר וירא שמים ששומר על הכסף עד שנחזור אליו ונאמר לי כיצד פסק הרב את הדין בינינו. אנחנו מתחייבים למלא את פסק ההלכה ככתבו וכלשונו ואין לנו שום כוונה לריב זה עם זה".

שמח רבי משה על ישרותם של השניים, ועל הדרך הנפלאה בה בחרו לפתור את התסבוכת אליה נקלעו מבלי להיקלע למריבה ממושכת.

משך שעה ארוכה ישב הרב ועיין ספריו, ולבסוף פסק שלאור הפרטים שהם מספרים לו, ולנוכח הנתונים שהובאו לידיעתו, הוא פוסק שכספי התיווך שייכים במלואם לשותף שביצע את עסקת התיווך, ולחברו איון בהם כל חלק".

השניים קמו ממקומותיהם והודו לרב על הזמן היקר שהקדיש עבורם, כשהם מקבלים על עצמם כמובן למלא את פסיקתו ללא עוררין.

כשהגיעו השותפים אל השליש שאצלו הפקידו את הכסף הם סיפרו לו מה פסק הרב, וציפו ממנו שייתן את כל הכסף לידיו של השותף שתיווך את העסקה. אבל האברך מצדו לא מיהר לשמוע בקולם: "בזמן שנסעתם לרב פינשטיין, ישבתי גם אני ועיינתי מעט בספרי ההלכה, והגעתי למסקנה שאתם כן צריכים להתחלק בכסף. אני לא אתן לכם את הכסף עד שתחזרו לרב ותגידו לו שאני אמרתי שהוא טעה בפסק ההלכה ושהכסף צריך להתחלק ביניכם שווה בשווה".

שני הסוחרים הסמיקו מכעס: "דבר יפה!", הם נזפו באברך הצעיר והיהיר. "רבי משה פינשטיין הוא גדול הדור, איך אתה לא מתבייש להטיל ספק בפסיקותיו ההלכתיות?!!".

אבל האברך לא נרתע: "גם גדול הדור יכול לטעות. תחזור אליו ותגידו לו שיעיין שוב בספרי ההלכה".

בלית ברירה שבו השניים לרבי משה וברגליים כושלות שחו בפניו על חוצפתו של האברך, כשהם מתנצלים ומסבירים שהוא הצהיר בפניהם שאם לא ישובו אל הרב הוא לא יחזיר להם את כספם.

הרב פינשטיין שמע את הדברים, שאל לשמו של האברך, ניגש לארון הסמוך ושלף ממנו את ספר הטלפונים: "מי יודע", השיב להם בענווה מופלגת, "אולי הוא באמת גאון גדול בתורה והוא יוכל להאיר את עיני ולהעמיד אותי על טעותי. אדרבה, אשמח לשמוע את טענותיו, כדי שלא תצא חלילה טעות מתחת ידי".

האברך ענה לטלפון ורבי משה הזמין אותו לביתו כדי לדון אתו בהלכה. וכך הגיע האיש הצעיר שלא היה תלמיד חכם גדול, כדי להתווכח עם גדול הדור על פסיקתו ההלכתית.

הרב פינשטיין קיבל את פני האברך במאור פנים, וביקש לדעת כיצד החליט לפסוק שהכסף שייך לשני השותפים: "זה מאוד הגיוני", השיב לו האברך. "הם שותפים. כל הרווח צריך להתחלק ביניהם שווה בשווה".

"אבל ראית באיזשהו ספר שההלכה כמו שאתה טוען ולא כמו שאני אמרתי?", שאל הרב את הצעיר החצוף, "לא. לא ראיתי", השיב בעזות, "אבל אני בטוח שההלכה כמו שאני טוען".

רבי משה כעס על האברך שמעז ככה לזלזל ברב פוסק הלכה בלי שיהיו לו טענות המבוססות על פסיקה הלכתית כלשהי, אבל הוא הבליג על כעסו ובאורך רוח פתח בפניו את ספרי ההלכה כשהוא מראה בזה אחר זה שההלכה היא שהכסף שייך רק לשותף שתיווך את העסקה.

בתחילה ניסה החצוף הצעיר להתווכח, ורק אחרי שרבי משה הסביר לו שוב ושוב את ההלכה מהיסוד ועד לפסיקה אותה פסק ניאות האברך לסכים בחוסר שביעות רצון עם פסק ההלכה של גדול הדור, והחזיר את הכסף לידי השותף שזכה בדין.

**

חודשים ספורים לאחר מכן שבן האברך החצוף והקיש על דלת ביתו של רבי משה פינשטיין. הרב קיבל את פניו במאור פנים, והכניסו לחדרו שם ביקש לשמוע את אשר בפיו. האברך הצעיר סיפר לרב שהוא למד את מקצוע השחיטה על כל הלכותיו, ולאחר שקיבל תעודה בה נאמר כי הוא יכול לכהן כשוחט, הוא בא להתקבל לעבודה במשחטה: "אם אני אראה להם מכתב המלצה של גדול הדור, הם בוודאי יקבלו אותי לעבודה", אמר האברך.

ללא אומר ודברים שלך רבי משה את נייר המכתבים הרשמי שלו, לקח עט בידו והחל לכתוב המלצה חמה וארוכה בה שיבח את האברך בכל פה והמליץ לקבל אותו לעבודה. השוחט הצעיר יצא מבית הרב כשהוא שמח וטוב לב, ובני ביתו של הרב עטו עליו בשאלות.

"הרב, האברך הזה הוא חצוף שטרם נראה כמותו בכל האזור. הוא פגע בך והתחצף אליך פעם אחר פעם". רבי משה הנהן בראשו והסכים עמם. "הייתי צריך לטרוק לו את הדלת בפרצוף, לזרוק אותו מכל המדרגות", הרב שוב מהנהן בראשו, "אז למה נתת לו כזו המלצה חמה? למה לא שילחתו אותו כלעומת שבא?".

רבי משה התבונן בפניהם בפליאה גדולה: "על מה אתם מדברים?!", הוא שאל אותם בתמיהה, "הרי מאז ועד עכשיו עבר עלינו יום כיפור. ביום כיפור אנחנו סולחים לכל מי שפגע בנו, וגם הוא בוודאי חזר בתשובה על מעשיו. אם כן איזו סיבה יש לי שלא להמליץ עליו שיקבל עבודה טובה בקלות ובמהירות?!!".

 

"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תיטהרו".

בליל יום כיפור ניגש העשיר אל החזן ו'כיבד' אותו בסטירת לחי מצלצלת

יעקב לוסטיג

ליל יום הכיפורים בעיירה יאנובה שבמחוז קובנה הליטאי. כל יהודי העיירה מתכנסים לבית הכנסת לאמירת 'כל נדרי', ולתפילת ערבית. הנשים החסודות והצנועות מצטיידות מראש במטפחת בד רחבת ממדים שתוכל לספוג את דמעותיהן הזולגות ללא הרף. הגברים עטופים בטליתות, ובית הכנסת מואר באור יקרות.
אווירת הקדושה מורגשת בחלל בית הכנסת. הקהל הנרגש עומד על רגליו, ופוצח בתפילה המיוחדת של היום הקדוש.
תפילת 'כל נדרי' הסתיימה, כולם מברכים ברכת 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה', ומתחילים להתפלל תפילת ערבית.
לפני התיבה ניגש רבי יעקב, השמש של בית הכנסת שהיה ידוע בקרב בני עירו כצדיק גדול למרות ניסיונותיו הכושלים להסתיר את גדולתו הרוחנית מעיני הבריות. הוא מתפלל בקול ערב והקהל מחרה מחזיק אחריו.
תפילת העמידה הגיעה, כולם מתנועעים על מקומותיהם בדממה. עיניהם מתלחלחות מהדמעות המלוחות הזולגות. דמעות אלו דמעות צער הן, דמעות של חרטה על המעשים הרעים שעשו במהלך השנה. כל אחד לפי רמתו הרוחנית. זה מתחרט מכל הלב על כך שהתפתה לדלג על ברכת המזון מדי פעם כשמיהר מאוד לעבודתו, וחברו שמעולם לא נכשל בחטאים מסוג זה שופך את לבו בחרטה עמוקה על כך שפעם אחת בירך את ברכת המזון בקצב קצת יותר מהיר מהרגיל, כי היה עייף ולא היה לו כח לכוון את פירוש המילים כראוי.
הזריזים מבין המתפללים כבר סיימו את תפילתם. הם פוסעים לאחוריהם שלוש פסיעות, מכופפים את קומתם לשמאלם ולימינם באמירת 'עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו', שחים מעט קדימה באמירת 'ועל כל ישראל ואמרו אמן', ועומדים על מקומם, ממתינים בסבלנות עד שרוב הקהל יסיים את תפילתו והחזן יתחיל באמירת הפיוטים אותם יש לומר אחר תפילת ערבית של ליל יום הכיפורים.
רוב המתפללים כבר סיימו את תפילתם, אבל החזן – שמש, רבי יעקב עדיין שקוע בתפילתו. מרוב התרגשות והתעלות רוחנית הוא שכח את תפקידו ואת מקומו, ובדביקות נפלאה המשיך להתפלל דקות ארוכות אחרי שיתר המתפללים כבר סיימו את תפילתם.
המתפללים בבית הכנסת לא כעסו עליו, על רבי יעקב. הם ידעו היטב שאיש צדיק וקדוש הוא, ושתפילתו בוודאי נשמעת בשמים ועושה נחת רוח גדולה לקדוש ברוך הוא. איך הם יכולים להפריע לקדוש ברול הוא לרוות נחת מתפילתו של יהודי צדיק? עמדו והמתינו בסבלנות עד שיסיים החזן את תפילת הלחש.
אבל בקרבו של אחד מעשירי הקהילה, אדם יהיר וגס רוח, לא נותרה עוד סבלנות. הוא העביר את משקלו מרגל לרגל בעצבנות מופגנת, התנשף בקולניות וכחכך בגרונו שוב ושוב בניסיון לעורר את החזן מדבקותו, ולהחזיר אותו לחיי המעשה.
עברו מספר דקות נוספות, ורבי יעקב סיים את תפילתו. הוא פסע לאחוריו במתינות לאמירת 'עושה שלום במרומיו', והעשיר שכבר לא נותר בו עוד שביב זעיר של סבלנות התמלא כעס וחמה, פסע בצעדים גדולים לעברו של החזן וכיבד אותו בסטירת לחי מצלצלת: "חצוף!!", קרא לעברו של רבי יעקב. "כל הקהל צריך לעמוד ולחכות לך דקות ארוכות עד שתסיים להתפלל?! אתה החזן, אתה צריך שתהיה לך אחריות ציבורית!".
המתפללים כעסו מאוד על העשיר עז הפנים, וביקשו לגשת ולמחות בו על מעשהו הנפשע, אבל רבי יעקב סימן להם בידיו שיישארו על מקומותיהם, דפדף בדפי המחזור והחל לומר בקול ערב וצלול את הפיוטים הנאמרים בליל יום הכיפורים, כאילו לא אירע דבר, וכאילו לא היה קרבן למתקפת זעם חסרת עכבות של עשיר יהיר ושתלטן.
**
שבועות אחדים עברו ובשעת ליל מאוחרת נשמעו דפיקות על דלת ביתו של רבי יעקב. אחד מעשירי הקהילה עמד שם, ובידיו מעטפה גדושה בשטרות כסף בעלי ערך רב: "רבי יעקב", אמר לו העשיר, "אני ראיתי איך הגבת בגבורה נפלאה כל כך על מעשהו של חברי העשיר החצוף, ואני רוצה שתמכור לי בבקשה את הזכויות השמורות לך בשמים בזכות התגובה המאופקת שלך. תמכור לי את המצווה הזאת ואני אשלשל לידך את כל הכסף שבמעטפה. אם תרצה אני מוכן גם להכפיל ולשלש את הסכום".
אבל רבי יעקב לא אבה לקבל את המעות: "סלח לי ידידי היקר, איני ידוע על מה אתה סח. באותו רגע בו סטר העשיר על לחיי סלחתי ומחלתי לו בלב שלם, ואין לי מה למכור לך. איני יכול לקחת את כספך מבלי שאתן לך תמורה כלשהי עליו, וכמו שאמרתי אין לי מה למכור לך".
באותו הלילה הודיעו לרבי יעקב בחלומו שבזכות הגבורה שגילה כשהעביר על מידותיו והתנהג בצורה נאצלת כל כך, הוא יזכה שייוולד לו בן שיהיה צדיק קדוש אשר יאיר את העולם כולו בגודל צדקותו וקדושתו.
כעבור שנה נולד לרבי יעקב ולאשתו בן ראשון, אחרי שנות נישואין רבות בהן לא זכו לפרי בטן. לתינוק הם קראו אהרן, ולימים הוא התפרסם כ'רבי אהרן הגדול מקרלין', שהיה תלמידו של הבעל שם טוב קדוש, ושייסד את השושלת החסידית קרלין, ממנסה הסתעפו ששולות חסידיות נוספות. שמו של רבי אהרן הגדול נישא עד היום בהערצה רבה בפי יהודים בכל רחבי העולם, ובליל שבת שרים בבתים רבים את הזמר 'י-ה אכסוף נועם שבת' שחיבר רבי אהרן ברוח קודשו.

מעובד על פי 'באר הפרשה'.

"הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים ועונים, עליהם נאמר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" – חכמנו זיכרונם לברכה במסכת ברכות מתלמוד הבבלי.

סליחה באיחור

סליחה באיחור

הם היו חברים טובים, פעם.
פעם… הוא ניסה להיזכר מתי.
מים רבים עברו מאז בנהר השכונתי, זה בטוח.

הוא נזכר כשהם הכירו, ביום הראשון בפנימייה.
היה לו חיוך משגע, והוא עזר לו לסחוב את הדברים.
"אתה לא נוגע במזוודות, אתה שומע?", אמר לו בחיוך.
הוא היה קטנצ'יק, וחברו היה כזה גברתן.
הם דברו בלילה, בחצר, על המטרות שלהם בחיים,
ולראשונה מצא אדם שבאמת הבין אותו,
והתמלא בתחושה של אושר.

היו אלה ימים יפים…
אבל מים רבים עברו מאז,
והמון דברים מלוכלכים ביחד איתם,
מרביתם באשמתו.
עכשיו הם כבר לא נקראים חברים.
הם אפילו נקראים… יריבים.
הוא לא רצה להתוודות –
אבל הוא התגעגע, אוהו התגעגע.

פעם נסע עד לדרום, ועמד מול דלת ביתו
במטרה לבקש סליחה.
הוא בא לנקוש, ונעצר.
בא לנקוש, ונעצר.

אנשים עושים כל-כך הרבה טעויות בחייהם,
והדבר המינימאלי שנדרש מהם הוא להתנצל.
הוא מעולם לא ידע שזה כל-כך קשה,
זה הכריח אותו להתוודע לכישלון שלו,
ולהודות כמה הוא היה מושחת.

לבסוף הסתובב וחזר בחזרה לעירו בנסיעה דוממת,
כשהוא נוהג מאחורי מכונית שהזכירה לו:
"חבר, אתה חסר".
הוא תהה עד מתי ימשך משחק הכבוד הטיפשי הזה,
ולמה, לכל הרוחות, הוא עדיין משתתף בו.

יום אחד החליט שדיי, זהו, הגיע הזמן להפסיק.
ולראשונה בחייו באמת נקש בדלת.
אישה צעירה פתחה לו את הדלת ושאלה לשמו.
הוא אמר לה.

"בעלי השאיר לך פתק", אמרה.
הוא פתח אותו: "חבר יקר,
דע לך כי למרות הריב בנינו – מעולם לא חדלתי מלאהוב אותך,
אבל רציתי שאתה תהיה זה שיעשה את הצעד הראשון, שתכיר בטעותך… הייתי אידיוט.
וכשבאת פעם קודמת, ראיתי אותך מבעד לחלון,
התפללתי שתדפוק ולא דפקת.
כשהסתובבת- רציתי לצרוח ולא הייתי מסוגל. הייתי קפוא.
ואתה הלכת לך, משאיר חלל בלבי.
אם אתה קורא מכתב זה- סימן הוא שהגעת שוב,
רציתי רק שתדע כי סלחתי."

"מתי בעלך חוזר?", הוא שאל אותה, "יש לי זמן לחכות".
"בעלי?", היא גיחכה גיחוך מריר כזה, בלתי ברור.
"בעלי נפטר. הפתק היה בצוואתו".

איך סולחים, גם כשקשה?

שאלה: יש לי "חבר" שאני כל כך שונא אותו שאני פשוט לא מסוגל לחשוב על סליחה.

כשאני רואה אותו אני מתאפק שלא לעשות משהו שאני אצטער עליו כל ימי חיי,

אני שונא אותו, שונא אותו, שונא אותו, ולא יכול לסלוח לו לעולם ונצח נצחים.

אבל עכשיו מגיע יום כיפור, ואני יודע שצריך לסלוח כדי שגם השם יסלח לנו על החטאים שלנו,

אבל אני פשוט לא מסוגל. מה עושים??

 

תשובה: וואו! הוא בטח עשה לך משהו מאוד רציני שאתה כל כך שונא אותו.

וככל הנראה יש לך סיבות ממש טובות שלא לסלוח, די בעצם העובדה שהלב שלך מלא בשנאה כלפיו.

 

למה בעצם לסלוח?

נתחיל בכך שגם הקדוש ברוך הוא סולח לנו. חטאנו, עווינו, פשענו והרשענו,

ובכל זאת הוא אב רחמן ומוכן לסלוח לנו כשאנו מבקשים את סליחתו בלב שלם.

 

ולמה הוא סולח לנו?

כי הוא מכיר בכך שאנחנו אנושיים, שאנחנו בשר ודם, בני אדם עם יצרים ותאוות,

ולפעמים הלב שלנו מוליך אותנו למחוזות אסורים, מאוחר יותר כשאנחנו מכירים בכך ומבקשים את סליחתו,

הוא סולח. וכמו שאמר הכתוב (בראשית ח) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".

 

לכל בן אדם, גם אם הוא עשוי בשר ודם יש אפשרות להיות אלוקי, להידמות לקדוש ברוך הוא, ובכך להתרומם מעל למצבו החומרי הרגיל.

 

איך מתרוממים?

פשוט מאוד, הולכים בדרכיו של הקב"ה, נוהגים ברחמים, בחנינה, באהבה ובחמלה כלפי הבריות,

מכירים בכך שבני אדם הם בסך הכל  "אנושיים" (הרי גם אנו כאלה, אנחנ ומכירים את הזן הזה היטב),

וממילא אנחנו מתייחסים לכל העולם בצורה שונה, רכה יותר, חומלת יותר, ומוותרת יותר.

 

זו הסיבה שצריך לסלוח, כדי להיות דומים לקדוש ברוך הוא.

 

בני ישראל שתודעת הבורא מלווה אותם בכל דרכיהם מסוגלים לכך, ומצפים מהם לסלוח גם כשקשה,

לוותר גם כשזה נראה בלתי אפשרי. עקשנות, הימנעות מסליחה מתפרשת בנביאים כתופעה אנטי יהודית,

וכך אומר הנביא על הגבעונים שלא היו מסוגלים לסלוח: "והגבעונים לא מבני ישראל המה" (שמואל ב כא, ב).

           

 

אז איך סולחים כשקשה?

מנסים קודם כל להבין שהבנאדם שעומד מולנו הוא לפני הכל אנושי, ויכול להיות שטעה,

יכול להיות שיצרו גבר עליו, יכול להיות שהיה במצב נפשי קשה, הרי כבר לימוד אותנו החכמים ש"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו",

אתה לא יכול להיות השופט של השני בלי שתהיה בדיוק באותו מצב נפשי חברתי ואנושי שבו הוא נמצא,

ומי יודע מה עבר עליו כשפגע בך, הוא אנושי, גם אתה טועה לפעמים.

 

ועדיין, עם כל הקושי, זה אפשרי, אפשר ואפשר להטות את הלב לטובה, וכמו שאמרו חכמינו: "צדיקים ליבם מסור בידם".

 

בהצלחה!  

"תשובה? יום כיפור? מתנה שהיא נגד כל הגיון"

יום כיפור הוא יום של חסד, שבו הקב"ה ברוב טובו, עושה חסד בל יתואר עם בריותיו. שהתשובה תבטל חטאים קודמים – זה נגד כל הגיון, אומר הרב בויאר. זו מתנת חינם מאת הקב"ה?

תיאור על יום הכיפורים של גדולי ישראל

כשהיה הרב בויאר בן 18, עבר לפני התיבה בישיבת פוניבז' יהודי בן 80, בשם ר' ישראל סתם.

ר' ישראל זה עוד למד בתלמוד תורה בעיר קלם, בתקופת ר' ישראל סלנטר. כל מילה בתפילה שלו היתה שזורה אימה ופחד אמיתיים,

כבן המתחטא אל אביו. ר' ישראל זה היה מתאר את ימי הכיפור בעיירות כימים שבהם הדגים בים היו רועדים.

אז לא הבין הבחור ירחמיאל בויאר את הדברים. שכן, בעיניו, מי שלא עשה את הימים הנוראים במחיצתו של המשגיח דפוניבז',

ר' חצקל (יחזקאל) לווינשטיין זצוק"ל, לא יכול להשיג את מהותם של ימים אלו. הדוגמה והמופת של אותם אנשים גדולים,

השפיעה והקרינה וסחפה אותנו יחד איתם, הוא מספר. מזה שנים מתפלל הרב בויאר בבית הכנסת "לדרמן" בבני ברק.

הסטייפלר, רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצוק"ל, היה כבד שמיעה ולא ידע אם שומעים אותו אם לאו.

כשהיה אומר את סדר העבודה  – היה צועק ומרעיד את הלבבות, והיה בטוח שכולם צועקים יחד איתו. והנה, היום, בחלוף השנים,

הוא פתאום מבין למה התכוון ר' ישראל סתם בספרו על ימי הכיפור של העיירות. לכל דור המדרגה שלו.

ראש השנה הוא יום של דין, ויום כיפור הוא יום של חסד, שבו הקב"ה ברוב טובו, עושה חסד בל יתואר עם בריותיו.

שהתשובה תבטל חטאים קודמים – זה נגד כל הגיון, אומר הרב בויאר.

זו מתנת חינם מאת הקב"ה. והקב"ה מצידו, לא מבקש הרבה, קצת, צעד קטן לקראתו,
שנשליך את השרץ שבידנו, ואז הוא יהיה לנו למקווה שמטהר את הטמאים.

התלמוד הירושלמי מספר שכאשר השליכו הכשדים את מנשה המלך ליורה רותחת – התפלל מנשה מעומק הלב,

ומלאכי השרת ביקשו לסגור את חלונות הרקיע, שלא ישמע הקב"ה את תפילתו של מי שהעמיד צלם בהיכל.

אבל הקב"ה חתר לו חתירה, וקיבל את תשובתו, ללמדנו שכל אחד ואחד אפילו הרשיע וחטא ונדמה לו שאין דרך חזרה –

הקב"ה מיד מקבלו אם אך יעשה תשובה.

היום יש סחף גדול אחרי תועבות הרחוב, רדיפה אחרי העולם הזה, העולם הפך למגושם יותר.
אכן, זה לא מה שהיה פעם. ההתמודדות שונה בתכלית, וכך גם רמת הציפיות של הקב"ה מאתנו.
אבל דבר אחד לא השתנה, ולעולם לא ישתנה. אמנם לכל דור ודור המדרגה שלו, אבל התשובה אחת היא לכולם.

יום כיפור: המדריך המלא והמפורט

בליל שבת קודש יחל יום כיפור, היום המקודש ביותר ביהדות. ואם גם אתה מעוניין להקדיש מעט מזמנך כדי להבין אחת ולתמיד את תוכנו ומשמעותו של החג הזה ועל הדרך להכיר גם את כל מה שנחוץ לדעת לקראת בוא היום הקדוש הזה, אתה מוזמן להצטרף ולקרוא את המאמר שלפניך.

מהו בעצם יום כיפור? מה חוגגים בחג הזה?

יום כיפור מהווה על פי המקורות, יום קדוש ורוחני, בו, כפי שמורה שמו של היום הזה, אנו זוכים לכפרת עוונות ולמחילה וסליחה עליהם מריבונו של עולם. כבר בדור המדבר, לפני אלפי שנים, כאשר עם ישראל חטא, זמן לא רב אחר קבלת התורה בהר סיני, בחטא העגל, כעס עליהם אלוקים ורצה להענישם במשך ימים רבים, עד שהגיע יום הכיפורים בו התקבלה תפילתו של משה רבנו והוא נענה בבשורה האלוהית "ויאמר ה' סלחתי כדברך". לכולנו נחוצה וקריטית מאוד הסכמת הסליחה של אלוקים. אין בנמצא ולו אדם אחד המעוניין לפתוח את השנה החדשה כאשר בשמיים יש חשבון פתוח איתו. לכן, השמחה לקראת היום הקדוש הזה, יחד עם התפילות ממעמקי הלב שאכן נזכה לסליחה מלאה על מעשינו וחטאינו, גודשים את לבבות כולנו לקראת יום כיפור.

מתי הוא מתחיל ומסתיים?

כמו כל חגי ומועדי ישראל המתחילים בשקיעת החמה של ערב החג ומסתיימים בצאת הכוכבים שבסופו וזהו תחום ההגדרה של "יממה" על פי היהדות, כך גם יום הכיפורים מתחיל בשקיעת החמה של ערב יום כיפור (השנה: שקיעת החמה של יום שישי) והוא יוצא עם צאת הכוכבים של יום כיפור עצמו (השנה: צאת הכוכבים של יום שבת). כך שהוא נמשך כ25 שעות.

 

לזמני כניסת ויציאת הצום בעשרות ערים בישראל לחץ כאן

למה צמים? ומה כולל הצום?

בשונה מצום תשעה באב או מצומות אחרים ביהדות שנקבעו כאבל על הגלות ואירועי חורבן בית המקדש, צום יום הכיפורים לא נקבע כאבל או כסמן עצבות כל שהוא אלא, אדרבה, זהו יום של שמחה והתרגשות. הסיבה לצום היא משום שכאמור אנו זוכים ביום זה למחילת עוונות ולשם כך עלינו להתעלות מדרגתנו הגשמית הרגילה בה אנו נהנים מחיי העולם הזה ורצים את מרוץ חיי היום יום, לדרגה רוחנית גבוהה יותר, בה אנו מנסים להתדמות למלאכים הקדושים ולהתנתק עד כמה שידינו מגעת מהנאות העולם הזה ומנעמיו.

לכן, נקבע בתורה כחובה מדאורייתא להתענות ביום כיפור ולהתנזר לחלוטין מחמישה דברים: אכילה, שתייה, רחיצה וסיכה, נעילת נעלי עור ומתשמיש המיטה (אישות).

דברים שחשוב לדעת:

איסור אכילה ושתייה תקף ביחס לכל כמות של אכילה ושתייה אפילו קטנה ביותר ולכן גם אין לשטוף את הפה וכדומה ביום כיפור. חולה הזקוק למזון יתייעץ עם רב קודם הצום.

איסור רחיצה כולל גם שטיפת פנים וידיים ולכן אף כאשר נוטלים ידיים בבוקר או לצורך התפילה וכדומה אין לרחוץ אלא עד פרקי האצבעות.

אין לנעול נעליים שמעורב בהם עור אבל בנעלי פלסטיק ובד אין איסור כלל.

הסעודה מפסקת והכפרות

למרות שכאמור יום כיפור מתחיל בשקיעת החמה בערב של יום שלישי, ישנן הלכות חשובות המתחילות כבר מהבוקר. מהן?

מצווה להרבות באכילה ושתייה בערב יום כיפור ולערוך בו סעודות כמו בשבת ויום טוב. בתלמוד מסופר על אחד החכמים שנהג להתענות על חטאיו כל השנה כולה אך בערב יום כיפור חרג ממנהגו והרבה באכילה ועל כך נאמר "כל האוכל בתשיעי (ט' תשרי, ערב יום כיפור) מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי"(-יום כיפור עצמו, י' תשרי). את הסעודה יש להפסיק סמוך לשקיעת החמה בזמן הדלקת נרות והיא נקראת "סעודה מפסקת".

אדם שפגע בעבר הקרוב או הרחוק באדם אחר, יבקש ממנו סליחה בערב יום כיפור, כי "עבירות שבין אדם לחברו אין יום כיפור מכפר עד שירצה את חברו".

נהוג לערוך כפרות לפני יום כיפור כפי נוסח התפילה המופיע בסידורים ולהרבות בצדקה שתעמוד לזכותנו ביום קדוש זה.

להורדת נוסח כפרות לחץ כאן

יום כיפור, בית הכנסת ואתה, הזדמנות של פעם בשנה

פעם אחת בשנה, ביום כיפור, עומדת לנו הזכות וההזדמנות להתפלל מכל הלב, יום שלם, ללא עבודה, ללא ארוחות וללא שום הפרעות, רק אנחנו אלוקים וסידור התפילה, באופן הישיר ביותר וגלוי הלב ביותר, על כל חיינו, צרכינו רצונותינו דאגותינו ותקוותינו. זוהי הזדמנות יקרה מפז שעשויה לשנות לנו לטובה את כל השנה כולה. שווה מאוד לנצל כל רגע.

גמר חתימה טובה