Monthly Archives: מאי 2016

"היצר תופס אותי ומתלבש עלי בכל פעם עם נפילות קשות"

 

שאלה:

שלום כבוד הרב,

אני מתחזק כבר במשך חצי שנה, לאחרונה נפלתי לייאוש גדול ואי חשק, היצר תפס אותי ומתלבש עלי כל פעם עם ​נפילות קשות.

במשך חמישה חודשים שמרתי לחלוטין, ופתאום אני לא מתמודד אפילו יום אחד. גם כשאני לומד גמרא פתאום שוב זה תופס אותי! אני לא יודע מה לעשות הייתה תקופה שבה ממש הרגשתי את הקדוש ברוך הוא איתי ועכשיו פתאום הכל דעך , אני רוצה להרגיש את ה' איתי!!

איך אוכל להינצל מהיצר ומה אוכל לעשות כדי להשיב את האור?!

שמעון

 

 

תשובה:

שלום שמעון!

עליך לדעת שבתהליך הבניה הרוחנית של האדם, אי אפשר להתחמק מתקופות יותר קשות, זה חייב להיות ככה, שיש גם קשיים.

יש תקופות שבהן היצר מתחזק, והרגשת הקדושה פוחתת. זה מצב נתון. כמו שהיממה מורכבת מיום ולילה, אור וחושך, כך גם חיי האדם מורכבים מתקופות של אור ומתקופות בהן מרגישים יותר חשכות.

כל עוד נעבוד את השם רק מתוך חשק והרגשה של קדושה, זה עדיין לא אומר שהאמונה והרצון ללכת בדרך התורה טבועים עמוק עמוק בנפש.

היכן האדם נבחן? הוא נבחן דווקא בזמנים היותר קשים, שם רואים אם האמת טבועה כבר עמוק בנפש, ושום ניסיון לא יזיז את האדם מהרצון ללכת בדרך התורה, או שמא חס וחלילה, כשנעשה קשה, האדם מתייאש ומפסיק להשתדל לעשות את רצון השם.

סיבה נוספת שצריכים גם לעבור תקופות כאלו, היא משום שדווקא בזמנים ההם, כשמרגישים שנמצאים בתוך הבור, בחושך, מרגישים יותר צורך לצעוק אל השם ולבקש ממנו "אנא השם הושיעה נא", וההרגשה הזו שצריכים להישען על אבינו שבשמים ולהתחתן לפניו, מעלה מאד את הדרגה הרוחנית של האדם ומקרבת אותו לבוראו. דווקא דרך ה"מן המצר קראתי י-ה", זוכים ל"לענני במרחב י-ה".

אל תדאג שמעון, מה שעובר עליך זהו תהליך טבעי לחלוטין. מה שהכי חשוב הוא שלא להתייאש, מי שמביא עליך את הקשיים שאתה עובר, זה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, וזאת משום שהוא יודע שזה טוב עבורך לעבור את תקופת הניסיון הזו, והוא יודע שאתה מסוגל להתגבר על הקושי.

חלילה מלהישבר מהנפילות והמכשולות, בשמים בוחנים אותנו לא לפי ההצלחות המעשיות שלנו, אלא מסתכלים רק על האם אנו רוצים לעשות את רצון התורה והאם אנו משתדלים בכך. מי שמשתדל לעשות את מה שצריך, הוא אהוב מאד בשמים, ויש לקדוש ברוך הוא המון נחת ממנו. זו הסיבה שכל כך חשוב לא להתייאש, עליך לשמוח מעצם זה שאתה משתדל ושכואב לך אם נכשלת. אתה הרי רוצה ללכת בדרך התורה ומשתדל, וזה מה שחשוב.

השם יתברך תמיד נמצא איתך, גם בזמנים הכי קשים – "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי". נכון שלא תמיד מרגישים זאת, אך הוא וודאי נמצא איתנו תמיד.

יש גם לנצל את התקופה זו לדבר עם השם ולבקש ממנו על כל מה שזקוקים לו. כאמור זה דבר שמאד מקשר את האדם לשם, ומחזק את ההרגשה שהשם אתנו. אתה תראה שעוד יגיעו בעזרת השם ימים נפלאים, ימים עוד יותר טובים וחזקים מאלו שהיו לך עד כה.

ולגופה של שאלה: שאלת איך אתה יכול להינצל מהיצר הרע. הדרך להינצל מהיצר היא דבר ראשון להתרחק מהדברים ומהמקומות שגורמים ליצר להתעורר ולהתגבר, ודבר שני זה לא רק שלא לחשוב מחשבות של היצר הרע – מחשבות לא טובות, אלא גם להשתדל למעט בכלל במחשבות על עצמך ועל הקשיים שיש לך בעניין זה. ריבוי מחשבות שקשורות לפגם הברית, גם אם חושבים מחשבות טובות בעניין זה, כגון כמה זה חמור וכמה זה לא טוב שאני עושה כך וכך, גורמות לאדם להיות "תקוע" בעניין זה ומפריעות לו להשתחרר מהיצר הרע.

כשיש ניסיון צריכים לחשוב קצת מחשבות מחזקות, אבל מיד יש להסיח דעת ולהתחיל להתעסק עם דברים אחרים. ככל שלמדים יותר להסיח דעת מכל מה שקשור לעניין הזה, רק נעשה יותר קל.

לגבי מכשיר סמארטפון כשר תוכל לפנות לחברת נתיב, המספר שלהם הוא: 074-7001717. מומלץ מאוד לעבור בהקדם, כי הסמארטפון הלא מסונן, הוא מתכון כמעט בטוח לנפילות חוזרות ונשנות כפי שיעיד כל מי שיש לו סמארטפון.

 

בהצלחה ובברכה

יעקב

בחג השבועות יורד שפע רוחני על העולם

בחג השבועות יורד שפע רוחני על העולם

 

אלפי שנים כבר חלפו מאז קיבלנו את התורה הקדושה במעמד הר סיני, בבוקרו של חג השבועות.

מאז ועד עתה, מדי שנה חוגג עם ישראל בשמחה גדולה את חג השבועות, ושמח על קבלת התורה.

אבל השמחה הגדולה היא לא רק על כך שקיבלנו את התורה לפני אלפי שנים, אלא על כך שגם השנה

אנחנו מקבלים אותה מחדש. בכל שנה ושנה, בחג השבועות, יש תהליך רוחני שבו יורד מחדש השפע

של התורה לעולם הזה, וכל יהודי יכול לשאוב ממנו מלוא חופניים, כדי להצליח בלימוד התורה.

אני תמיד חושב על זה בליל שבועות, אני לומד עם הילדים שלי, ילד צעיר בן תשע או עשר,

באמצע השנה כשאתה רוצה ללמוד איתו תורה, הוא מתחיל בשמחה, אבל אחרי רבע שעה

או חצי שעה הוא כבר מתעייף ורוצה ללכת לשחק. אתה מרגיש ש'נגמרה לו הבטריה'.

אבל בחג השבועות זה לא כך. אתה יכול ללמוד עם הילד שלוש וארבע שעות והוא לומד בשמחה

ובהתלהבות. גם אנשים מבוגרים, רבים מהם מתקשים ללמוד ברצף באמצע השנה, ובחג השבועות

פתאום הם לומדים בשמחה ובהתלהבות עד אור הבוקר, והם לא מרגישים איך שהזמן עובר במהירות.

איך זה קורה?

זה קורה כי בחג השבועות יורד השפע העצום של קבלת התורה. צריך רק לפתוח ספר וללמוד,

והקדוש ברוך הוא מצידו כבר נותן לנו שכל וחשק ללמוד תורה.

זה מה שאנחנו צריכים לדעת לפני החג. זה מה שאנחנו צריכים לדעת גם במהלך החג עצמו.

 

שבת שלום וחג שמח לכל בית ישראל.

"רבי שמעון למד במערה מבודדת, אבל בסוף כולם ידעו על כך"

 

במשך 13 שנים ישב רבי שמעון בר יוחאי במערה מבודדת, יחד עם בנו רבי אלעזר. הם למדו תורה יומם ולילה, ולא כדי שמישהו יראה אותם ויעריך את מעשיהם. רבי שמעון הסתתר במערה שאף אחד לא ידע בכלל על קיומה. כשהתבטלה הגזרה שנגזרה עליו, לא יכלו בני משפחתו וחבריו להודיע לו על כך, כי אף אחד מהם לא ידע בכלל היכן הוא נמצא.

אבל זה לא הפריע להם, לרבי שמעון ולרבי אלעזר, הם למדו ולמדו ולמדו, עוד ועוד בלי הפסק, בלי לעצור. המטרה שלהם לא היתה לקבל כבוד, לזכות בטובות הנאה גשמיות, המטרה שלהם היתה אך ורק לקיים את רצון ה'.

ומה קרה אחר כך? לא רק שכל החברים שלהם ידעו שהם למדו תורה, אלא כל העולם כולו שמע על כך, ולא רק באותו הדור, אלא גם אלפי שנים מאוחר יותר אנחנו עדיין מספרים זה לזה את הסיפור המופלא של רבי שמעון, שלמד תורה במערה, כשאף אחד לא ראה ואף אחד לא ידע.

המוסר השכל שאנחנו לומדים מזה הוא שאנחנו לא צריכים לחפש כבוד, וחלילה לנו להגביל את לימוד התורה וקיום המצוות רק לזמן שאנשים רואים אותנו ומעריכים אותנו על כך. להיפך, גם כשאתה נמצא לבד, בינך לבין עצמך, אף אחד לא רואה, אף אחד לא יודע – אבל הקדוש ברוך הוא רואה הכל ויודע הכל, והוא נאמן לשלם שכר טוב למי שעושה את רצונו, בין אם השכר הזה יהיה בדמות של כבוד והערכה, ובין אם הוא יהיה שכר מסוג שונה. תסמוך על הקדוש ברוך הוא שהוא כבר ימצא את הדרך הטובה ביותר כדי לתגמל אותך על המאמץ שלך.

ויש לנו עוד מוסר השכל חשוב מרבי שמעון בר יוחאי. כתוב בזוהר הקדוש שרבי שמעון ראה מלאך שהקדוש ברוך הוא שלח אותו להחריב את העולם. אמר לו רבי שמעון לך תחזור לקדוש ברוף הוא ותגיד לו שאני לא מרשה לך לקיים את הגזרה הזאת. חזר המלאך והקדוש ברוך הוא אמר לו "אל תשגיח בו", כלומר אל תתיחס לרבי שמעון. תבצע את המשימה שלשמה שלחתי אותך.

ראה רבי שמעון בר יוחאי שדבריו לא נשמעו, ואמר למלאך, חזור לקדוש ברוך הוא ואמור לו שאי אפשר להחריב את העולם כי יש בו 30 צדיקים, ואם אין 30 צדיקים, יש 20, ואם לא עשרים אז יש עשרה צדיקים ואם אין עשרה צדיקים יש אותי ואת רבי אלעזר בני, ואם הבן שלי לא מספיק צדיק כדי להגן על העולם, אז אני לבדי אגן על העולם, כמו שנאמר "צדיק יסוד עולם", כלומר העולם יכול לעמוד גם על זכותו של צדיק אחד בודד.

זה מה שאנחנו אומרים בזמר 'ואמרתם כה לחי' בל"ג בעומר:  "צדיק יסוד העולם, גילה מדרש הנעלם, יכול לפטור את העולם". רבי שמעון יכול לפטור את העולם כולו מן הדין, כי כתוב "צדיק יסוד עולם".

רואים כמה אדם שעמל בתורה באמת יכול לשמור על כל העולם.

אני רוצה להוסיף נקודה נוספת. רבי שמעון בר יוחאי גילה חידושים נפלאים יחד עם תלמידיו, ואלו נקראים 'אדרא רבא'. אומרים אותם בליל שבועות. הרב בניהו שמואלי אומר שהבאבא רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל כשהיו מבקשים ממנו ברכה על מקרה קשה כמו חולה שנמצא בסכנה גדולה וכדו', היה מסתגר בחדרו ואמר בעמידה את כל האדרא רבא. זה לוקח משהו כמו שעה וחצי, ובכח הלימוד הזה הוא היה משפיע ישועות לעם ישראל.

באדרא רבא יש סיפור על כך שכשרבי שמעון בר יוחאי סיים לומר את החידושים הנפלאים הללו, הוא שאל איפה אליהו הנביא, למה הוא לא בא לשמוע אותו אומר את החידושים. מיד הגיע אליהו הנביא וסיפר לו שכבר שבוע לפני כן הודיעו בשמים שרבי שמעון ותלמידיו יגלו חידושים נפלאים, ואליהו הנביא תכנן להגיע, אלא שברגע האחרון הוא היה צריך ללכת להציל את רב המנונא סבא, שנכלא יחד עם תלמידיו בבית הסוהר, ולא הביאו להם אוכל ושתיה במשך שלושה ימים. מספר אליהו הנביא שהוא היה צריך להרוג 45 שרים, סוהרים, ששמרו על רב המנונא סבא ותלמידיו, הוא שבר את הכותל וחילץ אותם מהכלא. לאחר מכן היה צריך להגיש להם אוכל ושתיה כדי להחיות את נפשם, ורק אז יכול היה לבוא לשמוע את חידושי התורה של רבי שמעון בר יוחאי.

תמיד כשהגעתי לסיפור הזה באדרא רבא, הייתי שואל את עצמי: הרי שבוע לפני כן כבר היה ידוע שרבי שמעון בר יוחאי עומד לגלות את סודות התורה, רב המונונא סבא היה בבית הסוהר לפחות שלושה ימים קודם לכן, למה אליהו הנביא לא הלך לשחרר אותו כמה שעות לפני כן, וכך היה מספיק להגיע גם לשיעור של רבי שמעון בר יוחאי. למה הוא חיכה עד שיתחיל השיעור ורק אז הלך למלא את שליחותו?

אלא התשובה היא שרק בשעה שבה החל רבי שמעון בר יוחאי לגלות את סודות התורה, היה לאליהו הנביא כח לחלץ את רב המנונא סבא למרות הגזירה הקשה שנגזרה עליו בשמים. אם לא לימוד התורה של רבי שמעון, אליהו הנביא לא היה לו כוח לעשות זאת.

לכן גם רבי אלעזר אבוחצירא היה לומד את סודות התורה האלו כשרצה להשפיע ישועות על עם ישראל. כי הלימוד הזה, יש לו כח גדול לעורר רחמי שמים. הוא מאיר את העולם. אשרינו שזכינו לאורו הגדול של רבי שמעון, והלוואי שנדע לנצל את היום הגדול הזה בצורה הטובה ביותר.

אני מניח לך עכשיו עשרת אלפי דולרים ביד, תחלק לכל אחד מחבריך אלף דולר

אני מניח לך עכשיו עשרת אלפי דולרים ביד, תחלק לכל אחד מחבריך אלף דולר

 

עשרה עיוורים צעדו ברחוב בשורה ארוכה, כל אחד מהם מניח את ידיו על כתפי חברו,

והעיוור הראשון שמוביל את השיירה מגשש במקלו, לומד את תנאי הדרך ומעביר לחבריו

את האזהרות הנדרשות: "זהירות, מדרגה", "יש כאן חצץ, תיזהרו לא להחליק", "שימו לב

שלא להתנגש בעמוד" ועוד. עמד שם אדם אחד, וראה את כל העיוורים הולכים יחדיו, עוזרים

זה לזה. החליט האיש לחמוד לו לצון, ובקונדסיות מרושעת פנה לעיוור הראשון בשורה כשהוא

מרעים בקולו: "היי, בחורצ'יק, אני מניח לך עכשיו עשרת אלפי דולרים ביד, תחלק לכל אחד

מחבריך אלף דולר". אמר והסתלק לו מבלי להניח בידיו של העיוור אפילו לא שטר אחד לרפואה.

העיוורים שבהמשך השורה כמובן לא ידעו שדברי האיש נאמרו רק כבדיחה, הם הרי לא ראו שהוא

לא הניח דבר בידי חברם, ובהתאם לכך החלו להתקבץ סביב החבר ולדרוש ממנו שילק ביניהם את

הכסף. העיוור הראשון מכחיש את כל הסיפור, "לא היה ולא נברא", הוא טוען, "האיש לא שם ביד

שלי כסף. אני חשבתי בכלל שהוא שם את הכסף בידיו של מי שעמד מאחורי". הם פונים לשני שחשב

כמובן שהכסף הונח בידי הראשון. לא עברו דקות אחדות, וכל העיוורים החלו למרוט זה את שערותיו

של זה, הם הכו זה בזה וגידפו זה את זה, כשהאחראי לכל המתרחש עומד מהצד, מתבונן בגוש העיוורים

המכים אלו את אלו, ורווה נחת מכל רגע… עד כאן המשל המבוסס על ספרו של 'המגיד מדובנא', רבי יעקב

קרנץ, שהיה ידוע במשלים הנפלאים שחיבר, כדי להסביר בהם את פסוקי התורה.

והנמשל הוא אנחנו.

הבדיחה, כך מסתבר, היא על חשבוננו. הרי גם אנחנו מתנהגים כמו אותם עיוורים. גם אנחנו מתקוטטים זה

עם זה בגלל כסף או בגלל דברים אחרים, ואנחנו לא רואים שהכל מאת השם יתברך. הרי בורא העולם

יודע מה כל אחד עושה, יש לו חשבון מדויק כמה כסף וכמה הנאות מגיעים לכל אחד מאתנו, במקום שנפנה

אליו בתפילה נרגשת ונתחנן לפניו שיגדיל לנו את התקציב וייתן לנו עוד נחת ועוד דברים טובים,

אנחנו רבים עם בני אדם אחרים, מתלוננים שהם פגעו בנו, מלינים על הבוס שלא הוסיף למשכורת

החודשית, אלא לשכן שמתחמק מתשלום ועד בית. עדיף לנו לפתוח את העיניים,

להסתכל מסביב ולראות שהכל מאת ה', וכשנבין את זה ונדע בלב שלנו שהכל מאתו

יתברך, החיים שלנו יהיו שמחים יותר, ואנחנו נהיה מאושרים יותר.

למה זכה רבי שמעון בר יוחאי שכל עם ישראל עולה על קברו ביום פטירתו

 

מדי שנה בל"ג בעומר הופכים כבישי הגליל לצפופים במיוחד. אלפי אוטובוסים נעים במהירות לכיוון היעד: מושב מירון שבגליל העליון. בחניונים רחבי הם נעצרים ופולטים את המטען האנושי. רבבות בני אדם, מבוגרים וצעירים, נשים וגברים, כולם ממהרים לטפס במעלה ההר, שואפים להגיע אל ליבת האירוע: מתחם קברו של רבי שמעון בר יוחאי.

חצי מיליון בני אדם מגיעים לכאן מדי שנה, מתפללים, בוכים, שופכים דמעות כמים, ולאחר מכן רוקדים, שרים ושמחים עד השמים.

חצי מיליון בני אדם!

אבל למה באמת? למה דווקא לקברו של רבי שמעון עולים כולם? וכי אין בארץ ישראל קברים של צדיקים נוספים? יש עוד מאות מקומות קדושים בארץ ישראל, אנו יודעים על מקום קבורתם של אלפי תנאים, אמוראים, רבנים, אדמו"רים, ראשי ישיבות, מקובלים, צדיקים, כולם קדושים כולם טהורים.

למה דווקא רבי שמעון בר יוחאי זכה שאנשים רבים כל כך מתרפקים על קברו ומתפללים לקדוש ברוך הוא שיעזור להם בזכותו של הצדיק הגדול הזה?

הרב ישראל דחבש, מרבני 'אחינו', מסביר מה מיוחד דווקא ברבי שמעון ברי יוחאי.

דחבש

"היו הרבה מאוד צדיקים בכל הדורות, אבל לנו, האנשים החיים בדור הזה, יש לנו קשר מיוחד דווקא לרבי שמעון בר יוחאי, וכדי להבין מה הקשר, אני רוצה לספר לך סיפור שכתוב בתלמוד הבבלי, וממנו נבין מה הקשר שלנו לרבי שמעון בר יוחאי.

רבי שמעון בר יוחאי דיבר פעם אחת בגנותם של הרומאים, וכשהם שמעו על כך גזרו עליו עונש מוות. הוא נאלץ לברוח, הסתתר בבית הכנסת במשך תקופה, אבל כשהמצוד התרחב, ובית הכנסת כבר לא היה מקום מספיק בטוח עבורו הוא נמלט לכיוון היישוב פקיעין, והתחבא שם במערה יחד עם הבן שלו רבי אלעזר. הקדוש ברוך הוא עשה להם נס, ומעיין מים חיים החל לפכות בסמוך לפתח המערה. כמו כן צמח שם עץ חרוב, וכך היו להם מים ולשתות וחרובים לאכול.

במשך 13 שנים הם היו במערה, וכישצאו, כך מספרים חכמנו זכרונם לברכה, הגיע רבי שמעון בר יוחאי לחמיו, שהיה תלמיד חכם גדול ושמו היה רבי פנחס בן יאיר.

מספרים חז"ל, שרבי שמעון היה לומד במערה תורה כשהוא יושב בתוך החול, שכיסה את גופו, ורק כשהיה מתפלל היה יוצא ולובש את הבגד היחיד שהיה לו אתו, הוא רצה לשמור על הבגד שלא יקרע, ויהיה לו לאורך שנים לתפילה.

בכל אופן, כשהגיע רבי שמעון לחמיו, הוא היה מאוד חלש וסבל ייסורים קשים. העור שלו התייבש, והיו סדקים שמהם זב דם. מרוב חולשתו הוא אפילו לא יכול היה להתרחץ בכוחות עצמו, וחמיו עסר לו להתרחץ, בניסיון לסייע לעור שלו להחלים. רבי פנחס בן יאיר הצטער כל כך לראות את החתן שלו סובל ייסורים מרים כל כך, עד שזלגו לו דמעות מהעיניים, והדמעות נטפו על גופו של רבי שמעון בר יוחאי, נכנסו בין הסדקים והכאיבו לו. רבי שמעון היה צועק "איי, איי", ורבי פנחס חמיו בכה ואמר לו "אוי לי שראיתי בכך", כלומר, כמה אני עצוב כמה אני מצטער שאני רואה אותך כך, סובל כאלו ייסורים קשים…

ענה לו רבי שמעון "אשריך שראיתני בכך", אין לך סיבה להצטער, להיפך תשמח, למה? "שאם לא ראיתני בכך, לא הגעתי לכך", אם לא היו לי כאלו יסורים קשים, לא הייתי זוכה להגיע לדרגה כזאת גדולה בלימוד התורה.

ואכן, לפני שברח רבי שמעון ונכנס למערה, הוא היה תלמידו של רבי פנחס בן יאיר, שהיה כאמור חמיו. רבי פנחס היה כזה תלמיד חכם גדול, שעל כל שאלה שרבי שמעון היה שואל אותו, הוא היה עונה לו 12 תירוצים!

אבל אחרי שיצא מהמערה היה רבי פנחס בן יאיר שואל את רבי שמעון בר יוחאי שאלה, ורבי שמעון היה עונה לו 24 תירוצים!! הוא הגיע לדרגה שהיה בחכמתו כפול שתיים מרבי פנחס בן יאיר שהיה חכם כפול ממנו לפני כן!

ומאיפה הדרגה הגדולה הזאת בתורה? איך הצליח רבי שמעון להגיע לדרגה הזאת? יש לנו מתכון בטוח איך מגיעים אליה, רבי שמעון בעצמו גילה לנו: "אם לא ראיתני בכך להגעתי לכך", אם לא הייסורים לא הייתי מגיע לדרגה הזאת!

הייסורים הם המפתח לעלייה בדרגות רוחניות נשגבות.

אנחנו לא צריכים ללכת לשבת במערה בתוך בחול במשך 12 שנים, גם לא במשך 12 שעות. הייסורים והקושי באים בכל מיני דרכים וצורות, כל אחד מאתינו טועם מהם קצת. לפעמים זה החברים שלועגים לך שאתה הולך לשיעור תורה, לפעמים זה הקושי להתרכז בשיעור עצמו, לפעמים ההורים מנסים למנוע ממך להתחזק בלימוד תורה וקיום המצוות, האחים, האחיות, המורה בבית הספר או המפקד בצבא.

יש גם ייסורים שהיצר הרע גורם להם, הוא מבלבל אותך, מפתה אותך בפיתויים שונים, מנסה לגרום לך ללכת לשחק כדורגל, סנוקר, טניס, או גלישת גלים. זה לא משנה לו מה תעשה, העיקר שתתרחק קצת מלימוד התורה. אבל אם אתה מתגבר למרות הקושי, ומתוך הקושי אתה בא לשיעור תורה, אתה לא יודע איזה מדרגות רוחניות גבוהות אתה מקבל, לאילו גבהים אתה עולה כשאתה מתאמץ בלימוד התורה.

וזה בדיוק הקשר שלנו לרבי שמעון יותר משאר הצדיקים. לכן אנחנו עולים לקברו יותר מקברים אחרים, כי רבי שמעון מדבר אלינו, אנחנו בדור הזה, קשה לנו כל דיבור של תורה ותפילה, כל השתתפות בשיעור, כל שמירת עיניים, כל דבר קשה לנו, אנחנו אנשים חלשים מאוד מול היצר הרע, ודווקא הסיפור של רבי שמעון מחזק ומעודד אותנו, הוא מזכיר לנו שאם קשה ללמוד תורה ולשמור מצוות, לא נופלים ונשברים חלילה, אלא להיפך, מנצלים את ההזדמנות הזאת כדי לעבוד את השם יתברך מתוך מאמץ ומתוך קושי, וזוכים לעלות למדרגות רוחניות נשגבות.

מותר להתפלל מול מראה ?

שאלה:

קראתי באיזשהו מקום שאסור להתפלל מול מראה, האם זה נכון? והאם הכוונה היא לגבי כל התפילות (ברכות השחר, ברכת המזון, קריאת שמע שעל המיטה וכו')? וכן רציתי לשאול האם מותר לי להתפלל כשאני מפנה את הגב אל המראה? או להתפלל כשמראה היא מהצד שלי ואני לא מסתכלת עליה?

תודה רבה על העזרה

 

תשובה:

שלום רב

אכן אסור להתפלל מול מראה, משתי סיבות: כי זה נראה שהאדם משתחווה לעצמו, ובגלל שאם יראה את עצמו מתפלל, זה יבלבל אותו ויסיח את דעתו מהתפילה.

אבל האיסור הוא רק להתפלל תפילת עמידה (שמונה עשרה) מול המראה.

מותר לומר קריאת שמע או ברכות השחר מול מראה ואין בכך שום איסור.

גם תפילת שמונה עשרה מול מראה אסורה רק כשהמתפלל עומד ממש מול המראה. אבל היא מאחוריו או מצדדיו אין בכך איסור ויכול להתפלל ללא כל חשש.

בהצלחה רבה

קידוש מיד אחרי הדלקת נרות

שאלה:

אני גרה עם אמא שלי לבד בבית וביום שישי בערב אנחנו עושות קידוש. השאלה שלי היא אם אנחנו צריכות להמתין כשעה  עד שנעשה קידוש, כמו בבתים בהם מחכים לגברים שיחזרו מבית הכנסת, או שבגלל שאנחנו שתי נשים, ואנחנו לא הולכות לבית הכנסת, אנחנו יכולות לעשות קידוש ולאכול את סעודת השבת מיד אחרי הדלקת נרות.

 

תשובה:

שלום רב

למרות ששבת קודש מתחילה בעיקרון רק בשקיעת החמה, יש לנו אפשרות לבחור ב'תוספת שבת', כלומר, להקדים את השבת עד 'פלג המנחה' שזה כשעה לפני שקיעת החמה, ובכזה מקרה אפשר גם לעשות את הקידוש לפני שיורד הלילה.

לכן אתן יכולות לעשות קידוש מיד אחרי הדלקת נרות, ואין צורך להמתין עד שיסיימו את תפילת ערבית בבתי הכנסת.

שבת שלום

המת הגיע בחלום לרופא: למה הרגת אותי?

המת הגיע עוד בחלום לרופא: למה הרגת אותי?

יעקב לוסטיג

 

כששהיתי בבית החולים, הגיע אלי רופא. מוטרד היה בעליל, ביקש להתייעץ איתי:

"כבוד הרב" , הוא סיפר, "לפני ימים אחדים שהה במחלקה חולה אנוש, שהתייסר

בייסורים קשים ומרים. גופו היה אכול, המחלה הממאירה עשתה בו שמות. הוא נאנח

ונאנק ללא הרף, ולא היתה כל תקוה. "נראה היה שעדיף לו לחולה הזה למות, ובאופן

טבעי הוא כבר מזמן היה מת, אלא שהמכשירים השונים החזיקו אותו בחיים. בביקור

הרופאים האחרון הוחלט שאין עוד טעם בהארכת חייו. הרופא הבכיר הורה לי", כך מספר

הרופא, "להוציא את התקע מהשקע ולשים קץ לסבלו של החולה. עשיתי כדבריו והחולה

החל לפרכס. כעבור שלוש שעות בא הקץ לסבלו". ממשיך הרופא לספר: "הלילה התגלה

אלי אותו חולה, ופנה אלי בשאלה נוקבת, "למה עשית את זה?"

"גאלתי אותך מייסוריך", ענה לו הרופא.

"למה?!" התמרמר החולה. "הנשמה שלי עלתה לשמים, והודיעו לי שנקצבו לי עוד ארבעה

ימי התייסרות בעולם הזה כדי למרק את כל עוונותי וחטאי. אם הייתי סובל עוד ארבעה ימים

תמימים, הייתי נכנס לגן עדן באופן מיידי, אבל בגלל שאתה ניתקת את המכשירים והקדמת

את מותי, אני עכשיו צריך להיכנס לגהינם לתקופה ממושכת. למה עשית לי דבר כזה?".

והרופא הנסער בא לשמוע: זה באמת כך?! וכי למה לא יסבול בגהינום ארבעה ימים ולאחר מכן

ילך לגן עדן? מה? בגהינום אין אפשרות לייסר אותו ייסורים קשים לפחות כמו שסבל במהלך

המחלה שלו? מה ההבדל אם הוא סובל כאן או סובל שם?

אמרתי לו: " ודאי! העולם הזה קרוי בשם 'עולם הצמצום'. כל מצווה קטנה כאן פועלת גדולות

ונצורות בעולם העליון. ועבירה קטנה כאן מחשיכה עולמות. כך גם יסורים קטנים כאן, חוסכים

משהו מהגיהנום, שהרמב"ן כותב (בהקדמת פרושו לספר איוב) ששעה בגהינום גרועה יותר

מחיים שלמים של ייסורי איוב בעולם הזה. הוספתי וסיפרתי לו סיפור מהגאון מוילנא זצ"ל שישב

עם תלמידיו ואמר להם: "דעו, שכל מה שנאמר בספר 'ראשית חכמה' אודות היסורים הנוראים

של הגיהנום, הכל אמת לאמיתה, ולמעשה הייסורים בגהינום הם גרועים הרבה יותר מכפי שהם

מתוארים בספר זה. הדברים הרעישו כל כך, עד שאחד התלמידים חלה מרב פחד ובעתה.

באו והודיעו לגאון מוילנא, ואמר: "נלך אליו, ונקיים בו מצות ביקור חולים".

התלוו התלמידים אל הגאון והיו בטוחים שהוא ירגיע את תלמידו ויאמר שלא צריך לקחת כך ללב

את הדברים , ושבעצם הגהינום לא נורא כל כך. אבל כשהתאספו מסביב למיטתו של התלמיד

החולה אמר לו הגאון: "דע, שכל מה שאמרתי לך, הוא אמת לאמיתו, וזה בלשון המעטה. האמת היא

שאין לנו בכלל את היכולת להבין עד כמה יסורי הגיהנום הם נוראיים! אבל שכחתי להוסיף פרט אחד –

שאין לנו מושג כמה חוסכים יסורים שמתייסרים בעולם הזה! על כל צער קטן בעולם הזה, אנחנו חוסכים

לעצמנו ייסורים קשים מאוד בגהינום". אמרתי לאותו רופא, זה בעצם מה שהנפטר אומר לך, שהוא אמור

לסבול זמן רב בגהינום, כי ארבעה ימי יסורים בעולם הזה היו חוסכים לו הכל אלמלא היית מקדים את מותו.

נרעש הרופא, ושאל: "אז מה עלי לעשות?!"

אמרתי לו: "תשמע , הנפטר הזה יש לו דאגות משלו. הוא עומד להישלח אל הגהינום.

אתה חושב שאין לו מה לעשות אלא לרדת לעולם הזה ולהתאונן בפניך על מה שעשית לו?!

סביר להניח שלא כל נפטר יכול לרדת כאוות נפשו, צריך לזה אישור מיוחד מהבית דין של מעלה,

ולמה באמת אישרו לו לבוא אליך? סתם כדי לעדכן אותך שתדע מה קורה שם? בוודאי שלא!

"הנפטר התכוון לרמוז לך שהוא רוצה שאתה תחזור בתשובה בזכות הסיפור הזה, שתתחיל

לקיים מצוות, והמצוות הללו יזקפו לזכותו". והרופא שב בתשובה שלימה!

 

מעובד ע"פ 'והגדת' יום כיפור.

'קידוש' לשבת עם כוס דמעות

'קידוש' לשבת עם כוס דמעות

יעקב לוסטיג

 

הם עמדו צפופים משתדלים בכל כוחם לשמור על השקט, מבינים היטב שכל רחש קל

עלול להעיר את הדב האכזר מרבצו. בלחש הם מוציאים מפיהם את מילות התפילה.

הלבבות הולמים בפחד, אגלי זיעה קרה מתגלגלים במורד הגב, והשפתיים לוחשות תפילה.

היה זה ליל ראש השנה, יום הדין שבו עוברים כל באי עולם לפני הקדוש ברוך הוא, שגוזר

את דינו של כל אדם ואת גורלו של כל בעל חי למשך השנה הקרובה. במרחק של מאות מטרים

מכאן מזדקרות ארובות המוות הידועות לשמצה, גדרות התיל שמקיפים את המתחם לא מותירים

מקום רב לתקווה. ברור לנוכחים כאן שבקרוב מאוד גם הם יצטרפו למיליוני הנרצחים, ויעלו השמימה

דרך הארובות האימתניות. תפילת ערבית של ליל ראש השנה. דמעות חמות נוטפות על האדמה

הקרירה. זיכרונות מטושטשים של אושר ושמחה בליל החג הקודם, לפני שהגיעו חיות האדם

הגרמניות וגררו אותם הנה, אל תוך גיא הצלמוות הזה. התפילה מגיעה לסיומה, והנוכחים מאחלים

זה לזה "שנה טובה ומתוקה", מתכוונים לפרק את החבורה ולשוב בדממה אל מדפי העץ עליהם

הם ישכבו עד הבוקר. אבל אחד הרבנים שבחבורה עוצר אותם. יש לו הצעה מיוחד: "אולי נעשה

כאן קידוש של ליל ראש השנה" הוא מציע בהתלהבות.

קידוש? כאן? במחנה ההשמדה? איזה מן רעיון זה בכלל. מאיפה יהיה לנו יין?

אבל הרב אינו נרתע. מכיסו הוא מוציא כוס קטנה מפח מחליד: "נכון שאין לנו יין, אבל יש לנו דמעות.

בואו נאסוף את הדמעות שלנו אל תוך הכוס, ונקדש על הדמעות". הציבור אחוז התרגשות.

הם מבינים שמדובר בטקס סמלי בעל משמעות עמוקה מאוד. הכוס עוברת מיד ליד, וכולם גועים

בבכיה. לא עוברות דקות ארוכות והיא כבר מלאה עד גדותיה. הרב לוקח את הכוס בידו הימנית,

והקהל משתתק, מנסה להאזין למילות הקידוש. אבל במקום לפתוח ב"סברי מרנן", פותח הרב

ואומר טקסט שונה לחלוטין. את הקידוש המיוחד הזה הוא עורך עם טקסט שנלקח מקטעי הסיום

של ה'סליחות' הנאמרות בתפילת הנעילה בסיום יום הכיפורים:

 

"יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות, שתשים דמעותינו בנאדך להיות, ותצילנו מכל גזירות קשות ואכזריות, כי לך לבד עינינו תלויות".

 

בודדים מבין משתתפי אותו טקס קידוש יוצא דופן שרדו את התופת, ונחלצו מגיא ההריגה.

לימים הם סיפרו שהתחושה שחשו במהלך הקידוש המיוחד הזה היתה באופן מפתיע מרוממת

במיוחד: "ההרגשה היתה שאנחנו בנים לעם נבחר, ושהאהבה של העם שלנו אל אלוקיו תעמוד

בכל מצב ובכל תנאי. הנאצים יימח שמם לקחו לנו הכל. הם לקחו לנו את ההורים, את האשה,

את הילדים, את הבית, הכסף את החירות ואפילו את הזהות, אבל הם לא לקחו לנו את הקשר

עם הקדוש ברוך הוא. את זה אף אחד לא יכול לקחת!!

 

מעובד ע"פ סיפור שנלקח מתוך 'ברכי נפשי'.

הנמר הרעב נהפך לקוף

תפסיק להיות חמור!!
סיפור מרתק עם לימוד עבורינו, על התסבוכת הגדולה עם הנמר שנהיה קוף ושיחותיו עם הקוף והחמור

 

פעם אחת נמר הסתובב רעב ביער, עבר יום – עברו יומיים, הרעב התגבר והוא

החליט להציע את עצמו לתפקיד נמר בגן החיות. בכל זאת עדיף לחיות בשבי,

מאשר למות משוחרר. הוא פנה להנהלת גן החיות, תיאם פגישה עם המנהל,

והציע את מועמדותו. המנהל שמע והשיב בצער: "אין לי כרגע צורך בנמר אך

יש לי הצעה אחרת בשבילך. לפני שבועיים מת הקוף, ועדיין אין לנו קוף אחר,

אז אולי תסכים לשמש בתפקיד הקוף…?". השיב הנמר: "הייתי לוקח בשמחה

את התפקיד, אך בחיים לא הייתי קוף, אין לי שום מושג מה קוף אמור לעשות".

"אל דאגה", השיב המנהל "הכל יהיה בסדר. אתה תקבל הדרכה צמודה עד שתדע

להיות קוף מבטן ומלידה". וכך היה. הנמר למד לטפס על עצים, לבצע פעלולים,

לעשן סיגריות, ממש כמו קוף אמיתי. היה לו קשה, בכל זאת הוא לא בדיוק במשקל של קוף,

אך מה לא עושים בשביל הפרנסה…

הכל זרם, הוא נכנס לתפקיד, אך הקושי היחידי היה עם האוכל. אחרי יום עבודה מפרך

ושעות של פעלולים וטיפוסים, הכניס לו המטפל כמה בננות עם קצת בוטנים, בקושי מנה

ראשונה… הוא הרגיש שאם המצב יימשך כך, הוא פשוט יגווע ברעב. הוא החליט להסתובב

בגן החיות ולבדוק אם יש משהו אטרקטיבי יותר… הוא תר וחיפש עד שהגיע לכלוב בו כתוב

באותיות גדולות "נמרים". הוא נכנס פנימה, גלגל שיחה עם השוהה בתוכו, והרגיש ממש כמו

בבית,… תוך כדי שיחה, הוא שם לב שבצד הכלוב מונחים כמויות של אוכל. הוא הרגיש איך

שהרוק עולה לו בגרון, ושאל את הדייר: "למה אתה לא אוכל? אם היה לי כזה אוכל הייתי מחיה

את נפשי". השיב לו הלה: "אספר לך את האמת, אני בעצם קוף. לפני שנה המצב ביער היה מאד

קשה, ולא היה מה לאכול. התגברתי על הבושה, והצעתי את עצמי כקוף בגן החיות. בפגישה הסביר

לי המנהל שאין לו צורך בקופים, וכי הוא מחפש באופן דחוף נמר, והוא הציע לי לשמש כנמר. אני קצת

עומד על שתיים, קצת מוחא כפיים וכולם מרוצים. המטפל שלי מביא לי אוכל בכמויות של נמר, בזמן

שרק לך אני מגלה כי אני בעצם קוף, אני פשוט לא מסוגל לאכול כמויות כאלו של אוכל".

"נפלא", קרא הנמר, "בא נלך אל המנהל ונסביר לו שבמקום שאני אהיה נמר-קוף, ואתה תהיה קוף-נמר

כל אחד יעשה את התפקיד לו והכל יסתדר!…"

למחרת נפגשו עם המנהל, שמו את הדברים על השולחן, ולתדהמתם המנהל ממש כעס…

הוא דפק על השולחן וצרח: "לא יקום ולא יהיה ! כל אחד נשאר במקום שבו שובץ!!!"

"סליחה" אמר הנמר, "כבוד המנהל, אתה מדבר ממש כמו חמור…"

"נכון", ענה המנהל, "אספר לכם את האמת, אני בעצם חמור. לפני כשנתיים, בעקבות קשיים

כלכליים, הצעתי את עצמי לשמש בגן חיות כחמור, אך חזרו אלי מן ההנהלה ואמרו לי שחמור

כבר יש, אבל מחפשים מנהל… ומאז ועד היום אני מנהל". כך זה נראה כשהנמר קוף, החמור מנהל,

והמנהל חמור… שגעון!

***

יש אנשים שלא בודקים אם הם בתפקיד המתאים להם.

אותם אנשים שאין להם מודעות עצמית, רק מתחברים לאנשים שהם היו רוצים להיות

כמותם, אך הם אינם מחוברים לעצמם. ומה התוצאה? הם מפסידים כפל כפליים.

להיות 'מישהו אחר' הם בטח לא יהיו, אי אפשר להיות כמו השני. ומה שהוא בעצמו –

הוא גם לא, כי הוא עסוק בלהיות השני… צומכיון שכל אדם מקבל כלים לפי התפקיד

שלו בעולמו, אז אדם מסתכל על השני ואומר: "רבונו של עולם, תראה מה הוא קיבל…

הוא קיבל אשה, קיבל ילדים, וההוא קיבל פרנסה, ותראה איזה בית ההוא הקים…

מה אני קיבלתי?!" הוא לא מצליח להבין שאין לו מה לעשות עם הכלים הללו…

כהן בעל מום מעולם לא יבקש להקריב קרבנות. למה?

כי הוא יודע – הוא לא ב-'פרשה'. זה לא קשור אליו.

כך גם אדם צרוך להכיר את מקומו ואת תפקידו, "זה מה שה' נתן לי, ה' רוצה שאני אעבוד

אותו עם הכלים הללו – עם זה אני אסתדר. אם זה מה שיש לי, אז זה התפקיד שלי, וזה רצון ה'."

אמר פעם אחד האדמו"רים: אם אני זה אני כי אתה זה אתה, ואתה זה אתה כי אני זה אני, אז

אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני זה אני, ואתה זה אתה, אז אתה זה אתה ואני זה אני.

מעובד מתוך אפריון שלמה

איך עושים חג צמוד לשבת

יעקב לוסטיג

 

שמירת השבת היא מצווה חשובה מאוד, וגם שמירת חגי ומועדי ישראל חשובה. זה ברור לכל יהודי מאמין. מה שלא תמיד ברור לכולם זה איך מסתדרים כשיש חג ושבת צמודים יחד, וגם, האם יש הלכות מיוחדות שצריך לדעת לקראת הימים הללו.

השנה יחול חג השבועות ביום ראשון בשבוע, כלומר: הוא יתחיל במוצאי שבת, ויימשך עד יום ראשון בערב.

אז קודם כל צריך לדעת שבמוצאי השבת, בליל החג, יש קידוש מיוחד שעוריכם בכאלו מצבים והוא משולב יחד עם ה'הבדלה' שאנחנו עושים בכל שבוע.

בשונה מהבדלה רגילה, בהבדלה של ליל החג לא מברכים על הבשמים, אבל כן מברכים על הנר, וכמובן על היין.

חכמנו זיכרונם לברכה קבעו את סדר הבכרות לקידוש-הבדלה הזה, וסידרו אותן בראשי התיבות 'יקנה"ז' – יין (ברכת בורא פרי הגפן), קידוש (אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון) נר (בורא מאורי האש) הבדלה (המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך) זמן (שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה).

 

נוסח הקידוש לליל חג השבועות שחל במוצאי שבת (לבני עדות המזרח).

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם: וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶת מֹעֲדֵי אֲדֹנָי אֶל בְּנֵי יִשְֹרָאֵל:

סַבְרִי מָרָנָן.

ועונים: לְחַיִּים:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם. וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן. וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה מוֹעֲדִים לְשִֹמְחָה. חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָֹשֹוֹן. אֶת יוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה. אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ. בְּאַהֲבָה מִקְרָא קֹדֶשׁ. זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם:

כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְֹתָּ מִכָּל הָעַמִּים, מוֹעֲדֵי קָדְשֶׁךָ בְּשִֹמְחָה וּבְשָֹשֹוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְקַדֵּשׁ יִשְֹרָאֵל וְהַזְּמַנִּים:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל. וּבֵין אוֹר לְחוֹשֶׁךְ. וּבֵין יִשְֹרָאֵל לָעַמִּים. וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶֹה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ. וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶֹה הִקְדַּשְׁתָּ וְהִבְדַּלְתָּ. וְהִקְדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְֹרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:

 

מה עוד צריך לדעת?

בכל שבת יש הלכה, לפיה אסור להכין משבת ליום חול. האיסור כולל גם דברים שאין בהם משום חילול שבת. כך למשל מותר לחתוך ירקות לסלט שאתם מתכוונים לאכול במהלך השבת, אבל אסור לחתוך את הירקות, אם כוונתכם לאכול אותם רק אחרי השבת.

הכלל הזה תקף גם כשאחרי השבת מגיע מיד חג.

ולכן, אסור להכין במהלך השבת, שום דבר לכבוד חג השבועות. בין אם מדובר בהכנת מאכלים, ובין אם בסידור השלחן לקראת סעודת החג וכדו'.

על אחת כמה וכמה יש להיזהר מאוד שלא לעשות שום מלאכה בשבת לצורך החג, שבכזה מקרה בוודאי יש איסור חמור של חילול שבת חלילה וחס.

כמו"כ אסור להדליק את נרות החג לפני צאת השבת, יש להמתין עד שיהיה וודאי לילה, ורק אז אפשר להתחיל להכין את הנרות להדלקה בליל החג, כשכמובן הלדקת הנרות צריכה להיעשות באמצעות העברת אש דולקת מנר שדולק עוד מערב השבת, ואסור להדליק אש חדשה במהלך החג בשום אופן.

לכן חשוב מאוד לזכור ולא לשכוח, להדליק מערב שבת נר שידלק לפחות 26 שעות, כדי שנוכל להדליק ממנו את נרות החג אחרי השבת, וכן נוכל להשתמש באש שלו כדי להבעיר את הכיריים ולבשל לכבוד החג.

טקס ההדלקה בל"ג בעומר במירון

טקס ההדלקה בל"ג בעומר במירון

אירוע ההדלקה המרכזי והראשון במתחם הרשב"י במירון, היה של חסידות באיאן.
כ"ק האדמו"ר עלה על גג הציון, להדלקה המסורתית, ומסביבו החסידים הנעימו בזמירות
ובריקודים. אלפי עיניים היו נשואות לעבר כ"ק האדמו"ר, כשהוא מתכונן ומכוון כוונות ארוכות ברגעים שלפני ההדלקה.

 

 

התחלתי לחשוב מה העולם הזה סתם חיים פה עד שמתים, וזהו?

הוא כתב ספרים מחזקים שהפכו לרבי מכר, הקים את מוסדות "חוט של חסד",

והפך לאחד הרבנים הבולטים והאהובים ביותר בחסידות ברסלב ובכלל, תוך כדי גם זכה לכינוי שר החיוך.

קבלו ראיון מיוחד עם הרב שלום ארוש, על חייו המרתקים, מלימודיו באוניברסיטה, והליך החזרה בתשובה,

עד להפצת מאות אלפי ספרים בעולם כולו

ש. נולדת במרוקו, עלית לארץ בגיל 13, מה זכור לרב מהילדות? זכרונות ממרוקו?

ת. אני זוכר את המימונה שכל העיר הולכים לקברי צדיקים זה משהו שאי אפשר להבין
איזה שמחה היתה אז, איזה שירה, קברי צדיקים זה היה דבר שהיה חלק מהחיים שלנו,
בעיקר אני זוכר קברי צדיקים, וודאי שילדות ובית ספר, הבית ספר היה בצרפתית, קצת
למדתי אחרי צהרים שיעורי קודש, קצת תורה, שם שמרנו תורה ומצוות..

מה שליכד את כל יהודי מרוקו היה התמימות, האמונת חכמים, נראה לי שזה דבר שהוא מלכד,
כשהייתי קטן הייתי ממש, אני זוכר את עצמי אומר קריאת שמע עם דמעות, הייתי ממש חזק
באמונה ואפילו שלמדתי מעט תורה, אבל ממש הייתי דבק בה' ואוהב את ה'.

זו היתה אמונה תמימה. שומרים שבתות, חגים, לא ממש לומדים תורה, חוץ מאח שלי הגדול
שהלך לישיבה, אבל בתוך הבית כמו משפחה מסורתית.

ש. ואז עליתם ארצה, וחלה ירידה ברוחניות?

ת. למדתי בבית ספר ממלכתי דתי, ושם למדו בנים ובנות, ואז זהו, עזבנו את הכל.

ש. מה זה עזבנו את הכל?, איך היה הבית? שמרו עדיין על כשרות? דברים בסיסיים? מה הפסיקו לשמור ממרוקו?

ת. אני ואחים שלי הפסקנו הכל, אבא שלי היה בוכה בשבת, לא הולכים איתו לבית הכנסת, היינו נוסעים לים..

ש. מה, רציתם להדמות לישראלים? לצברים?

ת. עזבנו את הכל, לא יודע

ש. מה הדת נראתה בעינכם?

ת. כאילו זה לא קיים, אני יכול להבין מה זה נקרא תינוק שנשבה.
כאילו זה לא קיים בעולם יש רק את העולם הזה וזהו.

ש. עזבת גם את הדת? גם את הקב"ה בלב? הפסקת להאמין?

ת. לגמרי, הפסקתי להאמין, כאילו לא קיים המציאות הזאת.

יש הרבה משפחות שהילדים עוזבים את הדת, למה? בגלל שההורים אמנם שומרים
על תורה ומצוות אבל לא הגיעו לנקודה הפנימית והאמיתית של תורה ומצוות.

ש. שהיא?

ת. שמחה, אם ההורים לא מראים שמחה, איזה זכות זה לעשות מצוה, איזה זכות להתפלל,
אם לא מגיעים לנקודה הזאת ממש, וגם כמובן לא יודעים לדבר ולהכניס את הנקודות הפנימיות.

ש. אז בעצם כשיש משפחות מסורתיות, שבת כי שבת, כשר כי כשר, אז זה לא ממש עובר?

ת. זה לא עובר, זה לא יעזור.ארוש (Small)

ש. אבל אבא שלך בכה בשבתות?

ת. הוא לא היה תלמיד חכם, הוא היה יהודי פשוט, איש עסקים, שמרו תורה,
שמרו מצוות, שמרו קצת פה ושם, לא ידעו להעביר לנו, לדבר איתנו, להכניס
לנו את הנקודות הפנימיות, כשבאנו לארץ התחברנו עם כל החברה בשכונה,
כולם לא שמרו תורה ומצוות בצורה הכי נוראה, אם אין לך נקודה פנימית שתחזיק אותך אז זה לא…..

ש. אז איך מעבירים לילד נקודה פנימית?

ת. נקודה פנימית צריך שיהיה אצלך, כתבתי בספר "גן החינוך", שלהעביר
אתה לא יכול בדבר שהוא לא פנימי אצלך, אם אתה חי את האמונה, זה לא
רק ששומרים תורה ומצוות, חי את האמונה, ממש מרגיש חיות מכל קשר עם ה',
מכל מצוה שמח, זה יעבור לילדים שלך

ש. זה יעבור אוטומטית.

ת. בטח, אבל אם רק צריך לשמור, וכל שכן שזה בא בצורה של איומים או עונשים, אז זה בכלל…..

ש. נחזור לעבר, שירתת בצבא, היית חובש, מלחמת יום כיפור

ת. גרתי בפתח תקווה ולמדתי בתיכון בפתח תקווה, אח"כ התגייסתי לצבא,
זכיתי להיות חובש מוטס, זה תפקיד מאד יפה ומענין, שירות מאד יפה ומענין.

ש. מה יפה בו?

ת. הייתי בכל מיני פעולות, מקומות הכי מסוכנים, פעולות מענינות, פעולות חילוץ מעל הים, מעל האניות.

ש. ובתוך הפעולות האלה ראית את יד אלוקים, כשאתה רחוק מאלוקים, איך זה קרה?

ת. אתה עומד במקומות שבלי האמונה, אדם לא יכול להחזיק מעמד, למשל נכנסנו
לבארות להוציא שם טייס, היינו במקומות מסוכנים, במלחמת יום הכיפורים, מה זה מסוק?
תמיד היינו אומרים שלטוס זה לא חברת ביטוח, יש מצבים כאלה שמתעורר בבן אדם
כח פנימי שאי אפשר להבין את זה, אני זוכר את עצמי שעשיתי פעולות שאני לא יודע
איך לא פחדתי, איך ירדתי למקומות כאלה.

ש. משם היו ניצני האמונה, אבל הם עדיין לא באו לידי ביטוי?

ת. לא, בכלל לא.

ש. אז במה זה כן בא לידי ביטוי?

ת. באותם רגעים…. אח"כ חזרנו לחיים השגרתיים, לכל התאוות וזהו, כל שכן
כשהשגרה בכלל, סיימתי את השירות, הלכתי ללמוד באוניברסיטה, ראית חשבון,
אז שם בכלל היה הפקרות, שיא ההפקרות.

ש. מה זה עשה לנשמה שלך באותה תקופה?

ת. האמת הוא שהייתי גם אדם שמח באותה תקופה, שמח, רוקד,
אני זוכר שסטודנטית שאלה אותי, מה אתה לוקח שאתה כל הזמן רוקד?,

ש. השמחה זה באופי שלך, לאו דוקא קשור לאמונה,

ת. גם אז הייתי טיפוס שמח בחלקי.

ש. לפעמים אני רואה אנשים שחוזרים בתשובה, אם הוא היה  עצבני כאדם לא ירא שמים,
אז הוא גם יהיה דתי עצבני, ואם הוא אדם מקסים בתור חילוני אז גם בתור דתי,
איך באמת שוברים את תקרת הזכוכית הזאת?

ת. זה עבודה על המידות, יש דברים שאדם כבר זכה להם, אבל יש מידות רעות שאדם
צריך לשבור אותם, לעבוד עליהם, זה לא משתנה לבד, בלי לעבוד עליהם.

ש. אז בעצם היו לך חיים נעימים, שמחה, שירות צבאי מוצלח, ראית חשבון,
אז מה רע? למה לא להמשיך ככה?

ת. פתאום קבלתי מברק: נפל מסוק, מתו חברים שלי עליהם השלום, קבלתי מברק לבוא להלוויות,
היום של ההלוויות היה בבית העלמין הצבאי בתל אביב.

אנשים_149175332 (Small)

ש. כמה חברים?

ת. מי שאני הכרתי, החובש המוטס והרופא, והיו עוד טייסים, אבל הכרתי רק את הצוות הרפואי,
והלכתי יום של הלוויות, כמובן שהייתי עם שערות ארוכות, ג'ינסים, מכונית, סטודנט, ראית חשבון,
חושב את עצמי שאני מרכז העולם, באמת נפגשנו כל החברים, כל אחד, מה אתה עושה? מה את עושה?
כאילו איזה מפגש, אבל כשהיה ההלוויה כמובן שהלכנו בשקט, אבל אחרי כל היום הזה הייתי לבד בחדר שלי,
פתאום נכנס לי מחשבות, מה זה מוות? זה סוף החיים? מה קרה לחברים שלי?, מתו, גם אני פעם ימות,
המחשבה שאני גם פעם ימות, זה היה הנקודה ששינתה לי את כל מהלך המחשבה שלי.

ש. אבל לפני זה כשדיברתם מה אתה עושה?, זה לא נשמע מתאים  כ"כ ללוויה?

ת. כמו שאמרתי, היינו ממש ריקים, באמת בהלוויה הלכנו בשקט, רק כשהייתי לבד,
אין לזה שום הסבר, זה מתנה מלמעלה, או הבכיות של אבא שלי שבכה כל יום,
הוא אמר לי אני בכיתי כל יום שיהיה לי ממך, או בכיות של אימא שלי בנרות שמדליקים,
או הסבתות שלי, או לא יודע מה, זה ברור שזה בא מאיזשהו מקום, פתאום זה הגיע,
פתאום היה לי מחשבה, אני פעם ימות, והמחשבה הזאת לא הפחידה אותי, אלא נתנה
לי כיוון בהסתכלות בחיים.

ש. אבל אז גם חשבת מה קורה אחרי שמתים?

ת. ברגע שחשבתי אני פעם ימות, אז חשבתי מה עושים בעולם הזה, כל העולם הזה איבד
את כל הערך שלו, אז חשבתי לעצמי, נו אני יהיה פרופסור ואח"כ אני ימות אז מה?

ש. אז נהנית, להנאה אין ערך כשלעצמה?

ת. לא, אם אין לזה דבר שהוא נצחי, אז זה לא שום דבר, חיים האלה רק נהנים,
יש בהם קשיים לא קטנים

ש. באותם רגעים חשבת שאולי התשובה נמצאת בכלל ביהדות?

ת. לא. בכלל לא.

ש. אז איפה נראתה לך התשובה?

ת. האמת הוא, אומר לך איך שזה התפתח אצלי, היו לי שאלות. התחלתי לחשוב אז
מה העולם הזה סתם חיים פה עד שמתים, וזהו? אין שום תכלית לעולם הזה?, אם
כן אין טעם לחיים, אז פתאום הייתה לי מחשבה, אולי יש בורא, אני מתבייש להגיד את השאלה הזאת…

אמרתי, אולי יש בורא, אני ידבר איתו. מלמעלה קיבלתי את המחשבה הזאת; יש לך שאלות
ואתה כבר לא רואה שום טעם בעולם הזה, ופתאום אתה אומר לעצמך- אני אדבר עם בורא עולם.

התחלתי, אמרתי- בורא עולם, אני רוצה להאמין בך, אני יודע שאני לא יכול לראות אותך
אבל אם אני יכול לראות את המעשים שלך אז אני יראה שאתה מנהיג את העולם.

ש. ביקשת סימן?

ת. כן. התחלתי לבקש מבורא עולם, ממש לדבר איתו ולבקש ממנו.אנשים_149175332 (Small) עולם

ש. מה היה הסימן?

ת. למשל, היה לי כאב ראש ושום כדור לא עזר לי. עשו לי כל מיני בדיקות ושום דבר לא עזר.

אמרתי לבורא עולם, דבר ראשון תיקח ממני את הכאב ראש, על השניה הוא נענה לי על הכאב ראש.

ש. כל זה היה באותו ערב או שזה היה תקופה אחרי?

ת. כמובן שזה היה כמה ימים, דבר מתמשך.

התחלתי לדבר עם בורא עולם, אמרתי לו- אני רוצה לראות שאתה שולט על כל המוחות
של בני האדם, תכניס לאח שלי לראש שיבוא לבקר אותי…

ש. פתאום תקתוק בדלת…?

ת. כן, הוא הגיע אחרי איזה שעה וחצי ואמר לי, לא יודע פתאום קיבלתי געגועים לבוא אליך…
הוא לא ידע שאני התפללתי, הוא לא ידע שום דבר.

עוד לא ידעתי מה לבקש אבל התחלתי לבקש כל מיני דברים.

למשל, לפני המבחנים הייתי אומר לבורא עולם, הרי אתה יודע מה יהיו השאלות במבחנים,
אז תעזור לי שאני ילמד בדיוק את השאלות שיהיו במבחן… הייתי מוציא 97%, 98% ב"מבוא לכלכלה",
תשאל, כל אחד יגיד לך, מבוא לכלכלה זה כזה…, זה לא מציאותי בכלל…

ממש ככה, עוד לא ידעתי מה לבקש אבל התחזקה לי האמונה. ביקשתי דברים והם הסתדרו.

ש. אז את זה ידעת עוד לפני שידעת שזה קיים בברסלב וכו'…

ת. בדיוק. אז קיבלתי אמונה, התחלתי להגיד תודה לבורא עולם. הייתי קם בבוקר- תודה לך
בורא עולם, מתיישבים לאכול- תודה לך בורא עולם על האוכל.

ממש לבד, ככה באופן טבעי מדבר איתו, מבקש ממנו. קיבלתי אמונה.

אמרתי לבורא עולם- תראה, תכוון אותי, או לספרים או לבני אדם, שאני אדע מה תכלית
הבריאה הזאת,  בשביל מה בראת את העולם הזה…

אז בהתחלה היה את העניין של הדיבור עם ה' שמאוד התחזק אצלי והפך לטבעי. אבל
קיום המצוות- לא. אם אני לא מבין, אני לא יכול לקיים…

אבל פתאום, באחד ההתבודדויות כשאני מדבר עם ה', פתאום נכנסה בתוכי מחשבה, מה,
אתה מחזיק מעצמך יותר חכם ממשה רבנו, יותר חכם משלמה המלך? מה זה אם אתה תבין,
סימן שזה טוב וזה אמת ואם אתה לא מבין זה לא אמת? ואז התביישתי. אמרתי מה אני יותר
חכם ממשה רבינו שהיה בשמיים, משלמה ומכל הצדיקים?

באותו רגע החלטתי, זהו. אני מקיים את התורה והמצוות בתמימות.

ש. ואז גזרת את הקוקו?

ת. הכול. הסתפרתי, הנחתי תפילין, נכנסתי לישיבה…ממש.

ש. יש לרב תמונות בבית עם הקוקו או שנעלמו?

ת. כן, כן. יש לי, עם שערות ארוכות. מעט תמונות אמנם, אבל יש לי.

ש. אז מה, אחרי קיום מצוות אפילו מתוך אי הבנה, אתה הולך, לומד וכו' וכו'… ואז,
אני קופץ כמה שנים קדימה, מתי אתה מבין שאתה יכול גם להיות בעצמך רב, להנחיל את זה לאחרים?

ת. התחלתי לקרב אנשים כשהייתי עוד עם שערות ארוכות.

אמונה, כל מי שפגשתי אותו, גם באוניברסיטה, הייתי מדבר איתם על אמונה, מדבר על כך שיש
בורא לעולם שידברו איתו, תבקשו ממנו- תראו שהוא יענה לכם. התחלתי לקרב אנשים.

ש. אם ננסה לנתח את זה מבחוץ, למה אנשים נמשכים לרב, למה שהרב מעביר?

ת. כיוון שזה כל כך פשוט- קשר עם בורא עולם, יש בורא לעולם, זה פשוט. החיים יפים, מתוקים.
החיים ממש יפים. אנחנו ממש נהנים לעבוד את ה'. שמחים לעבוד את ה', שמחים במצוות, שמחים
בתורה- תענוג! זה חיים יפים, מלאים. כל מצווה זה תענוג אחד גדול, כל תפילה, כל עבודת ה'.

ש. אבל אדם ששקוע בעולם החומר, הוא שומע את הרב, אז, עוד עם השיער הארוך וכו', הוא אומר-
תשמע, הוא מנותק מהמציאות, זה לא מציאותי.

היו סיטואציות כאלו באמת?

ת. תראה, בשנים הראשונות היה מאוד קשה לקרב את עם ישראל.

ש. למה?

ת. לא יודע, לא היו עדיין ליד האור, היה מאוד קשה. הייתי מבקש מאנשים; בואו, אני יעשה לכם שיעור,
אני אספר לכם בדיחות, אני אשיר לכם. אתם תראו, זה מעניין… אבל אין, בקושי.

ש. זה תסכל שאנשים לא מתקרבים, שהם לא רואים את האור שאתה רואה?

ת. האמת, אני הייתי כולי לוהט, מנסה, לא מעניין אותי. מדבר, מקרב. ולאט לאט נהיה יותר גדול ויותר
גדול, לאט לאט. עד שברוך ה', אתה בא לכל העיר, אנשים ממש צמאים, מחכים לבוא לשמוע.

ש. אז ממש משלב יחסית מוקדם התחלת להעביר הרצאות בעצמך…

ת. מההתחלה, ממש מההתחלה התחלתי לדבר עם האנשים על האמונה.

ארוש (Small)

ש. אבל יש הרבה אנשים שיש להם אמונה ואומרים, תשמע אני מאמין, בסדר, יש משהו וזה,
אני מאמין שצריך לשמור שבת, אני ינסה להיות בן אדם טוב וכו' וכו'. זהו בערך.

ת. כי האמונה שלהם רחוקה מאוד מהאמונה. האמונה זה; כל שנייה אני חי את ה', ישבתי, דיברתי
עם בורא עולם, כל רגע אני מדבר עם בורא עולם. בורא עולם נמצא פה. כל שנייה. זה לא פתאום מופיע.

ש. אז איך אפשר להקפיץ אותם מדרגה, שיבינו שהאמונה זה לא האמונה שאנחנו מדברים עליה?

ת. באמת, עובדה. שאנשים קוראים את הספר "בגן האמונה", אפילו חרדים. עכשיו ממש, בטלפון
האחרון לפני שירדתי, התקשר אלי יהודי שאמר לי שכל ימי חייו היה בישיבות. והוא מתקשר להגיד
לי תודה. הוא לא ראה אותי אף פעם בחיים, רק קרא את הספרים וזה הפך לו את החיים, הוא אומר;
קיבלתי טעם ליהדות, קיבלתי טעם לחיים.

מצד שני, כומר מדרום אפריקה. יצא עיתון לפני מס' שבועות, איך שהוא מצולם כשהוא היה אצלי בארץ,
שאני מברך אותו. הוא קנה 2000 ספרים "בגן האמונה" ועוד 2000 ספרים "בגן האמונה"… ושבוע שעבר
היה אצלי יהודי מדרום אפריקה וסיפר שהוא היה במוסך והגוי ראה אצלו את "בגן האמונה" ושאל: אתה מכיר
שלום ארוש?  אמר, בטח אני מכיר. אמר לו, אצלנו בכנסייה כולם לומדים את" בגן האמונה".

ש. טוב, עוד מעט יהיו גם במסגדים… אבל מה באמת סוד ההצלחה של הספר? ננסה שנייה לצאת
מהספקטרום שלנו, למה הספר הזה ספציפית הצליח לדבר לכל כך הרבה אנשים?

ת. מכמרים עד רבנים… כולם. כי באמת העולם היה רחוק מאמונה. אנשים לא יודעים מה זה
אמונה, מאמינים שיש בורא לעולם וזהו. הוא לא מאמין שכשהשוטר מדבר איתו, זה ה' מדבר איתו,
הוא לא מאמין שאשתו מדברת
איתו, זה ה' מדבר איתו. הוא לא מאמין שכשהילד לא שומע לו, זה כי ה' לא רוצה שהוא ישמע לו.
ה"גן האמונה" מסביר לאדם שכל רגע בחיים זה אמונה. לכן, אין דבר בעולם שלא קשור,
תפתח את הספר… הכול.

ש. אני יודע שיש גם סיפור מעניין על כתיבת "בגן האמונה" זאת אומרת גם הוא
לא היה משהו שתוכנן אלא היה סוג של אילוץ. בא נשמע את הסיפור.

ת. האמת היא שכתבתי חוברת קטנה, קראו לה; "להצליח במבחני החיים", שהעולם הזה,
יש בו מבחנים שצריך להצליח בהם. למשל, כשהשוטר עוצר אותך, זה מבחן, אם תאמין
שה' עוצר אותך או שזה השוטר שעוצר אותך.

ש. כמה שנים היית בתשובה כשכתבת את החוברת?

ת. כבר הייתי דיי הרבה שנים. פתאום ראיתי שכולם מתלהבים מהחוברת. משהו.
אמרתי, אם ככה, אז בא נכתוב, אז כתבתי את "בגן האמונה" הקטן, הראשון.

מתקשרים מהדפוס, כבר כל מי שבדפוס; העובדים לוקחים את הספר ורוצים כבר לקנות,
בדפוס. כולם, כל מי שקוראבספר, פותח, רוצה לקחת את הספר. רבנים חרדים, אומרים לי,
שמע, לוקחים כמויות, מחלקים את זה בישיבות, התחלתי להבין שבאמת העולם רחוק מאמונה
ושה' זיכה אותי שיעבור דרכי האור הנפלא הזה של האמונה. וזהו.

ת. בכל מיני תחומים בחיים ראיתי ניסים. אני מדבר עם בורא עולם וה' מסדר לי את כל
העניינים. מחזיר לי חובות וכו'… וגם בעוד תחומים; ברפואה למשל, פעם ה' יתברך ניפח לי
את השן ביום שבת. כואב, לא? מה עשיתי, טיפול שורש. איך אפשר לעשות טיפול שורש
בשבת? הלכתי לדבר עם ה', אמרתי- ריבונו של עולם, הרי אין ייסורים לעוה"ב. אז יש
עוון שבגללו ניפחת לי את השן. תראה לי מהו העוון. דיברתי עם ה' שעה וחצי, חזרתי
מההתבודדות בלי נפיחות, בלי כאבים.

ש. אבל איך אתה מקבל את הידיעה מה העוון?

ת. כשאתה מדבר עם בורא עולם ומבקש ממנו מאיר לך בלב, ואז תתחיל לחשוב,
'בורא עולם, אולי אכלתי משהו ממאכלות אסורות', משהו שקשור לשיניים. זה ברור לי,
אם עושים תשובה – על המקום צריך לרדת לי הכאבים.

ש. אבל יש אנשים שעושים את זה, וזה לא עובד. ז"א הם גם מדברים
והם לא שומעים בחזרה או שהם לא מרגישים בחזרה?!

ת. אין דבר כזה. אם אדם הוא חזק באמונה שוודאי בורא עולם – בורא עולם שומע אותנו!
מה זאת אומרת לא שומע אותנו?!

ש. לא, הוא שומע, ודאי. אבל אתה יודע, לא מתנהל דו שיח.

ת. אם אדם מאמין שבאמת , אין יסורים ללא עוון, זה אצלי היה נקודת המפתח בתשובה שלי.
אין ייסורים ללא עוון!! אם אתה מאמין שאין ייסורים ללא עוון ואתה אומר: 'בורא עולם אני רוצה
לעשות תשובה', ומקבל על עצמך לעשות תשובה – מיד אתה רואה ישועה!

אז חשבתי אולי אני לא מחייך מספיק, כל מיני דברים חשבתי… בקיצור אין דבר כזה. אם אדם
הוא חזק בורא עולם עונה לו בלב. בורא עולם שומע אותנו ועונה לנו. לכן אני כל יום רואה נסים
כי כל יום יש לי דברים שאני מבקש, כל יום יש לי דברים שאני מתפלל עליהם. אפילו, אתה תצחק,
אני נוסע עם משהו לתוך מרכז ירושלים, הוא אומר לי: "אתה יודע אין פה חניות", אמרתי לו: "מה
זאת אומרת אין חניות?!" "בורא עולם תזמין לנו חניה בדיוק ליד המשרד", הוא שומע אותי מתפלל
הוא אומר לי: "מה, אתה מתפלל על חניה?!" אמרתי: " מה זאת אומרת יש השגחה פרטית". אנחנו
מגיעים, אחד יוצא אנחנו נכנסים. הוא אומר (הוא בעל המשרד שם): "פעם ראשונה שמצאתי חניה
פה" ומאז הוא התחיל להתפלל ואומר שמאז הוא כל פעם מוצא חניה.

אדם חושב שבורא עולם הוא רק נמצא בשמים, כל תנועה הוא משגיח. אז לכן אני יכול לראות נסים
כל רגע בחיים שלי, כי כל הזמן אני מדבר עם בורא עולם.

ש. בא נחזור לרב. הקמת את מוסדות "חוט של חסד". ישיבה, בתי ספר, תלמודי תורה, בית ספר
לבנות. מה הדברים שהכי קשים ומאתגרים בדור הזה? אתה עובד הרבה עם צבור, מה אתה רואה,
מה הדור הזה צריך, איפה הדור הזה תקוע?

ת. הדור הזה תקוע שהם לא מתקרבים לעניין של החיוכים, זה מה שחסר לדור הזה. כולם בדיכאון,
בחרדות, בבלבולים, כי הם רחוקים מהאמונה הפשוטה, שאין רע בעולם, שה' הוא טוב ומטיב, והכל לטובה.

ש. לא הבנתי. אבל למה לחייך, באמת יש דכאונות ובאמת יש צרות, אתה רואה אנשים שיש להם
צרות שאתה לא יכול להגיד- שמע זה באמת טוב, אשה התאלמנה מבעלה, יש לה חמשה ילדים,
יש דברים שהם באמת לא פשוטים. להגיד לחייך לחייך, הם יגידו לך: תשמע אל תדבר איתי סיסמאות,
תדבר איתי תכלס. וקשה לי.

ת. אתה יודע מה, נגד עובדות אתה לא יכול להתווכח. אלמנות, אלמנה שעומדת מול בעלה המנוח,
אומרת תודה לבורא עולם. למה, כי הם למדו הרבה את הספרים שלנו ושמעו הרבה את הדיסקים.
והחדירו לעצמם את האמונה שאין רע בעולם.

ש. איך זה מבחינה אישית לנהל כ"כ הרבה מוסדות, קודם כל נעזוב בכלל את סוגיית הזמן
בכלל, שאני לא יודע איך אפשר לנהל גם וגם… וגם ילדים, ב"ה לא מעט ילדים, איך אפשר
לנהל חיים ככה?

ת. אני לא מנהל כלום. בורא עולם מנהל את הכל.

ש. אז איך אפשר להתנהל מול בורא עולם ככה?

ת. אדם כל הזמן חי את בורא עולם. מודה לו, מבקש ממנו, חי!

רק כשיש שמחת חיים וחיים באמונה שאין רע בעולם ושמחים בתורה במצוותובכל דבר, קודם כל שמחה.

 

נערך מתוך ראיון עם דודו כהן-באתר הידברות

הטלפון שהתקלקל וגם הזכייה הגדולה בלוטו

מאת: אוהד אטינגר

יותם היה רק בן שמונה כשאבא לקח אותו לטיול ביער. "היזהר שלא להתרחק ממני", אמר לו אביו בנימה של דאגה. "זה מסוכן מאוד. אם תתרחק ממני, אתה עלול לאבד את הדרך, ולתעות ביער שעות ארוכות. לא תדע איך לחזור הביתה".

בן השמונה הנהן בראשו, התחייב לעשות כדברי אביו ויצא אחריו לטיול שהיה אמור להיות חווייתי ומהנה.

אלא שיותם שכח את האזהרה של אביו, והתרחק ממנו. הוא החל לתעות ביער, ולא מצא את דרכו. אביו החל להתרוצץ אנה ואנה, מחפש אחריו ולא מוצא אותו. יותם ניסה לשמור על איפוק ולחפש את אביו, אבל הוא לא הצליח. הפחד החל להתגנב אל לבו, ואיים לשתק את רגליו שהוליכו אותו אל עומק היער הגדול.

לפתע נחתה סטירה מצלצלת על לחיו של הילד השובב. לרגע הוא נבהל ונחרד, אבל מיד הבין שמי שהכה אותו הוא לא אחר מאביו היקר שבוודאי דאג לו מאוד וחיפש אחריו במשנה מרץ.

יותם נרגע, הוא בכה בגלל המכה הכואבת, אבל שמח בלבו על כך שהיא באה מאבא שלו, מבין את משמעות הדברים, ונאנח בהקלה לאחר שחשש שלנצח יישאר לבד בתוך היער הגדול.

***

היסוד הראשון באמונה היהודית, שכל יהודי צריך לדעת ולהאמין בו זה שכל מה שקורה לנו ולאחרים בעולם הזה, הוא מאת הקדוש ברוך הוא.

כך אנחנו מנסחים זאת ב"שלושה עשר עיקרי אמונה".

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָֹה וְעוֹשֶֹה וְיַעֲשֶֹה לְכָל הַמַּעֲשִֹים.

האמונה והידיעה שהכל מאת הקדוש ברוך הוא, לא רק שהיא הכרחית לכל יהודי מאמין, אלא שהיא גם מכניסה את העולם כולו לפרספקטיבה מתאימה.

קיבלת מכה? היא כואבת? זה באמת לא נעים, אבל זו מכה שקיבלת מאבא שלך שאוהב אותך, ושדואג לך יותר משאתה דואג לעצמך.

אפילו כשנראה לנו שהכל הולך הפוך, ושום דבר לא מסתדר לנו כמו שהיה אמור להסתדר, אנחנו צריכים לזכור שמי שברא את העולם ומנהיג אותו בכל רגע נתון, זה הקדוש ברוך הוא. הוא זה שגרם לכך שיהיה פקק תנועה והאוטובוס יאחר, הוא זה שמחליט מה יהיה גובה הטמפרטורה היום, והוא זה שקובע אם נזכה ליחס חם ומלבב מהחבר או שהיום הוא יגיע עצבני ויעשה לנו את יום העבודה או הלימודים פחות נחמד.

***

במילותיו של רבי נחמן מברסלב יש לדברים הללו עומק נוסף: "ואפילו בהסתרה שבתוך הסתרה – גם שם בוודאי נמצא ה' יתברך". גם כשאתה מרגיש שנעשה לך עוול נוראי, וכשאתה רואה שהרשעים מצליחים ונהנים מהחיים בזמן שהאנשים הטובים והישרים מתמודדים עם קשיים שונים, אסור לאבד את האמונה ולדעת שזה בדיוק מה שהקדוש ברוך הוא עושה. נזכור גם שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, ואם הוא הוביל את העניינים שיתגלגלו כך – סימן שזה מה שטוב לנו, ושאנחנו צריכים לעבור את הקושי הזה, כדי להתחשל ולהתחזק לקראת העתיד.

***

אבל יותר משאנחנו צריכים לתלות את הקשיים שיש לנו בכך שזה הוא רצונו של הקדוש ברוך הוא, אנחנו צריכים לזכור ולדעת ולשנן ולהפנים בכל הזדמנות, שההצלחות שלנו גם הן רצון ה' ומעשה ידיו. כשכן הולך לנו טוב זה כי הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה לנו טוב. כשהכביש פנוי ואנחנו מגיעים במהירות אל היעד – זה רצון ה'. כשהחבר מגיע עם מצב רוח תוסס וסוחף ומכניס אותנו לאווירה של שמחה ושל כיף – זה גם רצון ה'. הכל מאתו יתברך, אבל הכל!

עכשיו בואו נאמר שוב את העיקר הראשון מתוך שלושה עשר עיקרי אמונה, ונבין את משמעות המילים:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָֹה וְעוֹשֶֹה וְיַעֲשֶֹה לְכָל הַמַּעֲשִֹים.

ולסיום נציין רק את מה שכתוב בספרים הקדושים, וזכה להדגשה יתירה בספרי החסידות: הקדוש ברוך הוא לא רק שהוא ברא את העולם ומדי פעם "מכניס תיקונים" כביכול, מוסיף קצת ומשנה מעט, מביא ילד חדש לעולם ומסיים את חייו של קשיש כנגדו.

הקדוש ברוך הוא מחיה ומקיים את העולם בכל רגע! השולחן שאתה רואה לא יהיה קיים אפילו שניה אחת אם הקדוש ברוך הוא יפסיק לקיים אותו.

אנחנו רגילים ומכירים את המצב הקיים בעולם הזה, אחרי שהקדוש ברוך הוא ברא אותו. הנגר לוקח עץ, חותך משייף, מדביק וצובע, והנה יש כאן שולחן. הנגר הולך לישון, נוסע לחו"ל, והשולחן עדיין כאן.

אבל כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, הוא לא ברא אותו כך שהעולם כולו מתקיים על החיות שהקדוש ברוך הוא משפיע לו בכל רגע נתון. אם ננסה לתרגם את זה למה שאנחנו מכירים בעולם הזה, אפשר להשוות זאת לחשמל. זה כמו שנחבר את המזגן לשקע, ונדליק אותו. כל עוד חברת החשמל ממשיכה להזרים חשמל, המזגן יעבוד, אבל ברגע שזרם החשמל ייפסק המזגן ישבות ולא יעזרו הניסיונות שלנו לגרום לו לחזור לעבוד. כל עוד לא תחודש זרימת החשמל, המזגן לא יפעל.

כך גם העולם הזה, הוא מקבל 'חשמל', כח וחיים, בכל רגע נתון מזרים הקדוש ברוך הוא כח וחיים שמחזיקים אותנו, ומאפשרים לנו להמשיך בחיים.

אם כן, נחזור ונשנן שוב ושוב: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָֹה וְעוֹשֶֹה וְיַעֲשֶֹה לְכָל הַמַּעֲשִֹים.

למה לגנוב או לשקר, אם אתה יכול להרוויח אותו דבר בדרכים ישרות

 

אוהד אטינגר

 

מי שחי עם אמונה בקדוש ברוך הוא, ויודע שכל מה שקורה בעולם זה בגלל שכך רצה השם יתברך, לעולם לא יגנוב כסף או רכוש, ולעולם לא ישקר כדי להרוויח כסף. אפילו לא לחברת הביטוח…

חכמנו זיכרונם לברכה אומרים: "אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה".

נתאר לעצמנו מקרה שבו יושבים שני בני אדם, לפני כל אחד מהם ערימה של מטבעות זהב. מלמעלה מצלמות משוכללות שלא מחמיצות אף תנועה. הכל מתועד ומצולם. אחד מהם יוצא לכמה דקות מהחדר, והחבר יכול לקחת מטבע או שתיים מהערימה שלו.

הבעיה שמעבר לקיר יושבים פקחים חמורי סבר, ועוקבים אחרי כל תנועה. אם הם רואים את מיודעינו לוקח אפילו רק מטבע אחת מהערימה של החבר, הם מיד ייכנסו פנימה ויחזירו אותה לערימה הנכונה.

כמה טיפש וחמדן צריך להיות האיש שנשאר בחדר כדי לקחת מטבע שאינה שלו? הרי הוא יודע שברגע שהוא לוקח אותה, הוא מפעיל מערך מסודר של אנשים שמתערבים מידית ומתקנים את המעוות. במקום לצאת עם עוד מטבע זהב, הוא יצא כשידיו כבולות באזיקים ועל ראשו מרחף עונש מאסר ממושך.

ומה איתנו? איפה אנחנו נמצאים?

גם אנחנו נמצאים בחדר שנקרא 'העולם הזה'. גם אנחנו מצולמים מדי רגע על ידי מצלמות משוכללות שרואות לא רק את מה שאנחנו עושים, אלא אפילו את מה שאנחנו חושבים.

אפילו אם לא נעשה מעשה, אלא רק נשקר שקר קטן כדי להרוויח כסף שאינו שלנו, אנחנו נוהגים בטיפשות מוחלטת. כי הקדוש ברוך הוא רואה הכל, הוא יודע הכל, והוא זה שמחליט בדיוק, אבל בדיוק, כמה כסף יהיה לנו, ומה יהיה טיב הרכוש שלנו.

אז יכול לבוא אדם ולגנוב משל חברו, יכול לבוא אדם ולשקר כדי להרוויח כסף, אולי הוא אפילו יהנה מהכסף שהוא גנב, אבל הקדוש ברוך הוא הרי מנהל את העולם, ואם הוא רואה שפלוני גונב אלף שקל מהחבר, הוא מקזז לו אותם מחשבון הכספים שאותו אדם אמור להרוויח בשבועות ובחודשים הקרובים.

אם כן, כל מה שאנחנו צריכים זה להאמין באמונה שלמה שהבורא עושה את הכל, והניסיונות שלנו להתחכם ולהערים עליו, לא יצליחו. כמו אותו בסיס לאמונה מתוך 13 עיקרי האמונה: אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים".

רבי שמעון נפטר, אז למה אנחנו שמחים?

זיקוקין_310364000 (Small)

יעקב לוסטיג

 

ל"ג בעומר מתקרב, ואתו חוזרת התהייה הקבועה של מי שעדיין לא קיבל לה תשובה ברורה ומסודרת. מה זה בכלל ל"ג בעומר? למה כל כך שמחים ביום הזה, ואיך זה נוגע אלינו?

ביום י"ח באייר, היום ה-33 (ל"ג) של ספירת העומר, נפטר התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי. רבי שמעון היה מגדולי חכמי המשנה, והוא כתב יחד עם תלמידיו את ספר הזוהר הקדוש, שמשמש בסיס רחב ואיתן לחכמת הקבלה ותורת הנסתר.

 

הסיבות לשמחה

חכמנו זיכרונם לברכה מספרים שביום בו נפטר רבי שמעון בר יוחאי הוא שכב במיטתו, ואש הקיפה אותה. באותו היום הוא גילה סודות נפלאים מחכמת הנסתר, ותלמידיו רשמו את הדברים והוסיפו לספר הזוהר.

מעבר לכך ידוע וכתוב בספרים הקדושים, שמדי שנה, ביום פטירתו של האדם, אם זכה והגיע לגן עדן, הוא עולה דרגה נוספת על הדרגה שבה היה עד עתה, ולכן אנחנו שמחים בשמחתו שהוא זוכה להתעלות בגן עדן.

אם כן יש בל"ג בעומר את השמחה הרגילה שיש בכל יום פטירתו של צדיק, עם תוספת חשובה שביום זה גילה רבי שמעון בר יוחאי סודות תורה גדולים, מה שבהחלט מעניק לנו סיבה לשמוח.

על כל אלו יש להוסיף גם את השמחה על כך שביום ל"ג בעומר, נעצרה המגפה הגדולה שפגעה בתלמידי רבי עקיבא בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה. הם מתו כולם למעט חמשה תלמידים, בהם רבי שמעון בר יוחאי.

 

מנהג ה'חלאקה'

בקהילות רבות נוהגים שלא לגלח את שער ראשם של הילדים עד גיל שלוש, ובגיל זה מספרים אותם בפעם הראשונה, ומשאירים פאות בצדעי ראשם.

המנהג הנפוץ הוא שמי שיכול משתדל מאוד להעלות את ילדו למירון, ולגלח את שיערו או לפחות להתחיל לגזוז את שערותיו על יד ציונו של רבי שמעון בר יוחאי. רבים מקפידים לערוך את טקס ה'חאלקה' דווקא במירון, ויש טעמים רבים למנהג הזה, אך חשוב לזכור שלא מדובר בחובה הלכתית.

 

הדלקת המדורה

נוהגים להדליק מדורה של אש לכבוד רבי שמעון בר יוחאי. את המדורה מדליקים בליל ההילולא, ובקהילות שונות נהגו להשליך אל תוך האש בגדים כדי להדגיש את גודל החשיבות וההערכה שלנו לזכרו ולמורשתו של רבי שמעון בר יוחאי.

הדלקת האש היא זכר ללהבות האש שהקיפו את מיטתו של רבי שמעון בר יוחאי ביום פטירתו, שכאמור היה בל"ג בעומר.

חשוב לזכור שהדלקת המדורה היא רק מנהג, ויש להיזהר מאוד כשמדליקים מדורה שלא לעבור על מצוות התורה: אסור לנו חלילה לגנוב עצים ורכוש של אחרים כדי לשרוף במדורה, אסור להדליק מדורה במקום שבו היא תגרום נזק לרכוש ציבורי או לרכוש של אנשים אחרים, וכמובן צריך לנקוט בכללי זהירות מרובים, כדי שלא להכניס את המשתתפים בטקס לסכנה חלילה.

לכן מי שאין לו עצים להדלקה, או שאין לו מקום פתוח בו הוא יכול להדליק ללא חשש, עדיף שידליק בביתו נר לעילוי נשמת רבי שמעון בר יוחאי, ולא יכניס את עצמו או אנשים אחרים לסכנה חלילה וחס.

 

העלייה למירון

כמובן שיש חשיבות רבה לתפילה על קברו של רבי שמעון בר יוחאי, ביום ההילולא שלו, ולכן עולים רבבות יהודים לציון הקדוש במירון, שם הם מתפללים בבכי ובדמעות, ולאחר מכן רוקדים בשמחה של מצווה.

עם זאת, העלייה צריכה להיעשות מתוך רגשי שמחה וקדושה, ולא חלילה בדרך של פריצות והללות חס ושלום. למרבה הצער התפתח שוק של ממש בדרך העולה אל הציון, ומי שרוצה לשמור על עיניו ממראות שאינם צנועים עלול להתקשות בכך. בשנים האחרונות ייסדו פרנסי הציבור 'דרך מהדרין', שבה צועדים בנפרד נשים וגברים, ובוודאי שמי שיכול לעלות דרכה אל הציון, תבוא עליו ברכה, ותפילתו תתקבל ברצון לפני אדון כל הארץ.

 

התפילה על קברו של רבי שמעון

כשמתפללים על יד קברו של צדיק, חשוב לזכור שאנחנו לא עובדי עבודה זרה, ולא מתפללים לצדיק חלילה וחס. התפילה היא לקדוש ברוך הוא בורא השמים והארץ, ואנחנו מבקשים ממנו שזכות הצדיק שליד קברו אנחנו מתפללים, תסייע לנו שהתפילה שלנו תתקבל ברצון.

לכן, ומטעמים נוספים, לא מומלץ ולא כדאי לדחוף בכח את האנשים המצטופפים על יד הקבר כדי להגיע אל המצבה עצמה, וגם אין שום חובה או צורך להיכנס בכח אל תוך היכל הציון. הדוחק הגדול עלול להיות מאוד מסוכן לך ולסובבים אותך, ואם אתה מרגיש שיהיה לך קשה לעמוד בדוחס הזה, או שאתה עלול להגיע חלילה למצב של כעס ולהתחיל לדחוף אנשים אחרים ולסכן אותם – עדיף שתישאר בחוץ ותתפלל בקרבת מקום לציון הקדוש, והקדוש ברוך הוא בוחן כליות ולב, ויודע ושומע את תפילתך באותה מידה.

מה עושים אם הכנסתי כלים חלביים וכלים בשריים יחד לתוך המדיח?

כבוד הרב

שלום לכבודו, רציתי לשאול, הכנסנו בטעות כלים חלביים וכלים בשריים יחד לתוך מדיח הכלים, עכשיו מה אני צריך לעשות? הכלים נהיו אסורים?

ומה קורה אם אח"כ בישלו בהם תבשיל, מה דין התבשיל?

תודה רבה

אלון

 

שלום רב

אם המדיח כלים מגיע לדרגת חום גבוהה גם לאחר השטיפה עם חומר הניקוי [דהיינו שמנקה במים חמים 2 פעמים, אחד יחד עם החומר ניקוי, ולאחר מכן עוד פעם עם מים חמים], למנהג הספרדים יש להקל, ולמנהג האשכנזים יש להכשיר את הכלים, ואין להשתמש עם כלי חרסינה שלא ניתן להכשירם.אך אם רק בזמן הניקוי עם החומר ניקוי המים מתחממים יש להקל, בדיעבד, גם למנהג האשכנזים.

לענין האוכל שבושל בכלים אלו לאחר מכן, האוכל מותר בין לאשכנזים ובין לספרדים.

לענין הכשרת המדיח עצמו אם החלק הפנימי של המדיח והמגשים עשויים מנירוסטה או אלומיניום או פלסטיק, אפשר להכשיר את המדיח עם המגשים, על ידי שמנקים את כל המדיח ואת כל החריצים, עד שלא נשאר שום לכלוך ממשי, ואחר כך יש להפעיל את המדיח ולעשות שטיפה בדרגת החום הגבוהה ביותר שלו.

אולם מדיח שתוכו רצוף בפורצלאן, אי אפשר להכשירו.

בהצלחה רבה

לקנות דברים בספירת העומר?

בזמן העומר מותר לקנות דברים חדשים ולהשתמש בהם רק לאחר שמסתיים העומר ?

ועוד שאלה במכלול האיסורים הנהוגים בתקופת ספירת העומר, האבל על תלמידי רבי עקיבא (עד ל"ג בעומר) אסור להסתפר. האם גם לנשים אסור להסתפר בתקופה זו?

תשובה:

שלום רב

מותר לקנות דברים חדשים בספירת העומר, אך יש מנהג שלא לברך שהחיינו על דברים חדשים, ולכן אם אינך משתמש בהם, גם אם הם דברים שצריך לברך עליהם שהחיינו מותר לקנותם בעומר.
בעניין ההסתפרות לנשים יש המתירים לנשים להסתפר בספירת העומר כשיש להם צורך בכך ויש מחמירים גם בזה.
בהצלחה

שתיה חמה במוצ"ש

שתיה חמה במוצ"ש

שלום לכבוד הרב,

רציתי לברר, שמעתי שיש איזה עניין לשתות משקה חם בכל מוצ"ש, מה בדיוק העניין ולמה זה נועד?

אלי

 

שלום רב

יש מצוה לאכול במוצאי שבת סעודה רביעית שנקראת סעודת "מלוה מלכה" שהיא נתקנה כדי ללוות את שבת המלכה שעוזבת אותנו, כשם שמלווים את המלך ביציאתו.
לכתחילה יש לעשות סעודה זו בפת, אך מי שקשה לו הדבר מחמת סעודות השבת, יכול לצאת בפת מזונות, ומי שחלוש ולא יכול לאכול גם פת מזונות, יוצא ידי חובה בתה חם או קפה כיון שיש רמזים לכך שבמוצאי שבת יש ענין לשתות משקה חם.
בהצלחה

למה החליט הערבי לסגור את המאפייה שלו בפסח?

 

הסיפור שכבש את לבם של יהודים רבים, מובא כאן מתוך דף הפייסבוק הרשמי של מסעדת אבולעפיה:

לפני 46 שנה היה לנו שכן ליד המאפייה בשם הרב שלמה זלמן שטראובר שהחזיק בין היתר מפעל נעליים. לרב כאב לראות את התורים של היהודים בפסח בפתח מאפייתנו והחליט לתת הצעה מפתה לסבא, סעיד ז״ל (אני קרוי על שמו).

הרב שאל את סבא סעיד כמה המאפייה הרוויחה בפסח וסבא ענה לו. זה היה עלות של דירה ביפו בזמנו במחזור של שבוע. הרב הציע לסבא שידאג לו לכסף אם יסגור בפסח. סבא הסכים ובשבוע הזה עשה שיפוצים במאפייה ונהנה מהחופש.

כל שנה, שבוע לפני פסח הרב שלמה זלמן שטראובר היה מגיע עם הכסף וסבא היה סוגר בפסח. בשנה השישית סבא הקדים את הרב והלך אליו למפעל; סבא אמר לרב שקיבלנו כזאת ברכה בשאר השנה בשל העובדה שאנו סוגרים בפסח שהוא ימשיך לסגור בפסח ללא תשלום! מאז אנו ממשיכים את המסורת של סבא סעיד שנפטר לפני שנולדתי לצערי.

בתמונה אני סעיד הנכד של סעיד עם חיים שטראובר, נכדו של הרב שריגש אותי כשהביא לי עותק של אותו הסכם. שיהיה לכם חג שמח וכשר! הסניף בכניסה לנמל יהיה סגור מהצהריים של ערב החג ועד מוצאי החג. נתראה במוצאי החג בסניף בכניסה לנמל!

 

https://www.facebook.com/AbulafiaTLVPort/?fref=ts

 

הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך

 

יעקב לוסטיג

 

אם ניקח קבוצה של אנשים שמאמינים בבורא העולם ונבקש מהם שיגידו לנו, כל אחד בנפרד, מה האסוציאציה שעולה בראשו כשאומרים לו "אלוקים", סביר להניח שרוב רובם יענו: "פחד".

כל אדם שמאמין בבורא העולם, יודע ומבין שיום אחד הוא יצטרך לתת דין וחשבון על מעשיו. מי שעשה מעשים טובים וציית לפקודותיו של הבורא, יקבל כמובן שכר גדול. לעומת זאת מי שלא ציית לפקודותיו של הקדוש ברוך הוא, ועשה מעשים רעים, עדיף שלא נתחיל לדבר על מה שיקרה לו כשיבוא רגע האמת והוא יתייצב לפני בית הדין של מעלה.

זה מצוין. כדאי וצריך לפחד מהקדוש ברוך הוא. כתוב בתורה במפורש: "ויראת מאלוקיך". אחד מ-13 עיקרי האמונה שכל יהודי חייב להאמין בהם והם הבסיס הכי יסודי ליהדות הוא "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו".

שומעים? צריך לדעת ולהאמין שהקדוש ברוך הוא מעניש את מי שעוברים על מצוותיו.

אבל יש דבר יותר חשוב מיראת שמים.

אהבת השם, היא מידה גדולה וחשובה הרבה יותר מיראת שמים. התורה מצווה אותנו גם לאהוב את הקדוש ברוך הוא כמו שנאמר בספר דברים "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".

אבל יש כאן כמה שאלות שצריך לברר אותן:

  • איך אפשר לאהוב את הקדוש ברוך הוא? הרי אנחנו מפחדים מפניו עד מוות…
  • מה יגרום לי לאהוב את ה'? איך עושים את זה בפועל?
  • למה אהבת הקדוש ברוך הוא חשובה יותר מהיראה מפניו?

התשובה לשאלה הראשונה פשוטה מאוד: הביטו ימינה ושמאלה ותראו לא מעט ילדים להורים סמכותיים. תראו את הילד מפחד מאוד מאבא שלו או מאמא שלו, הוא מציית להם ואינו מעז להמרות את פיהם, ובכל זאת הוא אוהב אותם אהבה עזה. כי הפחד אינו סותר את האהבה, אני מפחד מהקדוש ברוך הוא כי הוא יעניש אותי אם לא אשמע בקולו, אבל אני גם אוהב אותו כי הוא נתן לי את כל הדברים הטובים שיש לי.

השאלה השניה היתה איך עושים את זה בפועל. איך מצליחים לאהוב את השם יתברך. ומה יעשה מי שלא מצליח לאהוב את השם?

התשובה גם כאן לא מאוד מסובכת. האדם צריך לעורר בלבו את האהבה לקדוש ברוך הוא, ואפשר לעשות את זה בקלות: תתחיל להיזכר בכל הדברים הטובים שהקדוש ברוך הוא נתן לך: הורים, בגדים, כסף, אוכל, חברים ועוד. אפילו אם אין לך את כל אלו, או שהיית מעדיף לוותר עליהם כי הם לא גורמים לך אושר, אתה צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא אוהב אותך בכל לב. הוא רוצה להיטיב לך, וגם אם קשה לך זה לטובתך. כמו אדם ששוכב על מיטה, ואיש אחר חותך לו את הבטן עם סכין, אפשר לראות את זה מבחוץ ולצרוח שמדובר במחבל אכזר, אבל מי שנמצא בתוך החדר יודע שהאיש ששוכב על המיטה הוא חולה שסובל ממחלה קשה, והאיש שחותך עם הסכין הוא מנתח מומחה שכעת מציל את חיי החולה. כך גם אם הקדוש ברוך הוא מציב בפניך אתגרים וקשיים שונים, זה לטובתך ומתוך אהבה אליך.

השאלה השלישית והאחרונה היתה: למה יותר חשוב לאהוב את הקדוש ברוך הוא, מאשר להתיירא ולפחד מפניו.

הפעם נענה באמצעות משל למלך שהחליט לראות כיצד מרגישים האזרחים בממלכתו. הוא לובש בגדים אזרחיים ויושב בבית קפה, כדי להאזין לעם ולהבין על מה מדברים האזרחים. הוא שומע אדם שמספר לחברו שהוא מתכנן לעבור על החוק, והחבר משכנע אותו שלא לעבור על החוק.

אופציה א': החבר אומר לו: "לא כדאי שתעבור על החוק. יתפסו אותך והמלך עלול לערוף את ראשך".

אופציה ב': החבר אומר לו: "לא כדאי שתעבור על החוק, אם יתפסו אותך, זה עלול לצער את המלך שאנחנו כל כך אוהבים. אתה לא רוצה לעשות למלך צער כזה גדול".

איזו משתי האופציות תשמח יותר את המלך? עם איזו תשובה הוא ישמח יותר? בוודאי שהאופציה השניה טובה יותר, למרות שגם הראשונה היא טובה ונכונה.

כך גם הקדוש ברוך הוא. הוא ברא את העולם כדי להיטיב לברואיו, והוא רוצה שנשמח ונקיים את המצוות באהבה ובהנאה. לצד האהבה אנחנו צריכים גם יראה ופחד, כדי שישמש כמעקה בטיחות שעוצר אותנו מליפול לתהום, אבל הסיבה העיקרית צריכה להיות האהבה לקדוש ברוך הוא.

האם הקדוש ברוך הוא באמת אוהב אותי?

שלום רב, כל מה שאני מנסה כלום לא הולך לי בחיים אם זה בפרנסה ואם זה בזוגיות ובכל דבר! אני לא יודע למה? אני יודע אני לא צדיק ולא מושלם אבל בורא עולם כאילו מתנהג אלי בקשיחות. כל מה שאני מבקש ומדבר אתו הכל הולך הפוך ממה שאני מבקש. גם בזוגיות אחרי פרידה אני מרגיש כאילו הוא דורס אותי שוב ושוב. אני כבר חנוק ולא יכול יותר למה כל הכאב הזה? ואני מדבר אתו. רק תגיד לי מה אני עושה לא נכון אולי אני מתפלל לא נכון אולי אני מניח תפילין לא נכון משו!!! אני מרגיש שהוא לא עונה לי שהוא לא איתי אין לי חשק לכלום כבר אני מרגיש כמו מכונה עבודה בית עבודה בית אין לי חשק לכלום כבר !!!! למה הוא מרחיק אותי ממנו למה???? כבר התחלתי להתייאש שאני לבד!!!! אני ממש בייאוש מהחיים אין לי כח עוד להמשיך ככה!!!

בברכה גיא

בס"ד

שלום גיא!

כאב לי לשמוע על הקשיים והייסורים הפוקדים אותך,
ותקוותי שבעזרת השם בקרוב תראה ישועות גדולות.

עלייך להבין שאדם הרואה שפוקדים אותו ייסורים, אין
זה אומר כלל שהקדוש ברוך מתרחק ממנו. ההפך הוא
הנכון, כתוב "את אשר יאהב ה' – יוכיח", דווקא את אלו
שהקב"ה אוהב במיוחד, הוא שולח להם ייסורים, משום
שהייסורים מאד מועילים לאדם כפי שנבאר.

אנחנו אומרים כל יום בקריאת שמע: "ואהבת את ה'
אלוקיך… ובכל מאודך". בנוסף לפירוש הפשוט של
המילים "בכל מאודך" – בכל ממונך, חז"ל נתנו למילים
אלו עוד פירוש: "בכל מאודך – בכל מדה ומדה שהוא
מודד לך הוי מודה לו". כלומר, בכל הנהגה שהקב"ה
מתנהג עמנו, בין אם מדובר על הנהגה שנעימה לנו
ובין אם מדובר על הנהגה שקשה לנו איתה, עלינו
להודות לו על כך משום שהכל נעשה אך ורק לטובתנו.

בגמרא מבואר שאדם חייב לברך ולהודות לשם יתברך
על הרעה ממש באותה שמחה שהוא מודה לו על הטובה.

"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" – לכל אדם
ישנם חטאים רבים, הן מתקופת חייו הנוכחית, והן
עבירות שהוא עדיין סוחב על עצמו מגלגוליו הקודמים
בעולם. כדי להתנקות מאותן עבירות ולהזדכך, לפעמים
צריך לעבור דברים מצערים וקשים. ההתמודדות עם
אותו צער והמאבק לקבל את הכל מתוך אמונה ושמחה,
מטהרת ומזככת את האדם מאד, וכך הוא יזכה לחיי
העולם הבא באופן הנעלה ביותר, וגם בעולם הזה
יהיה לו רווח גדול בדברים אחרים.

בנוסף לכך, הייסורים דוחפים את האדם לעשות חשבון נפש
עם עצמו ולהתחזק בדברים שבהם הוא צריך להתחזק.

למרות האמור, יש הרבה מה לעשות בכדי להקל מהסבל,
וגם ליצור מצב שיתכן מאד שבעזרת השם העניינים
יסתדרו הרבה יותר טוב. אתן לך כמה עצות לכך:

ראשית, תשתדל לקבל את מה שעובר עלייך מתוך אמונה
שהכל נעשה אך ורק לטובתך, יהודים משתדלים להגיד על
כל דבר שקורה להם "גם זו לטובה".

שנית, תשתדל להרגיש איך שאבינו שבשמים נמצא איתך
בכל מצב ומצב, גם בזמנים הכי קשים. תזכור את דברי
דוד המלך עליו השלום בספר תהילים: "גם כי אלך בגיא
צלמוות לא אירא רע, כי אתה עמדי". לאדם שסובל, הרבה
יותר קל להתחבר לבורא, משום שהוא מרגיש יותר עד
כמה הוא זקוק אליו יתברך.

שלישית, להמשיך ולהתפלל מעומק הלב על הדברים
שלהם אתה נזקק, וכן להתפלל על כל עם ישראל ועל
כך שנזכה בקרוב לביאת המשיח.

רביעית, להתחזק באופן כללי בשמירת מצוות, הזכות שלנו
כיהודים לקיים את מצוות התורה היא זכות עצומה שאי אפשר
בכלל לתאר, ועצם הזכות הזו צריכה למלא אותנו בשמחה.

חמישית, לקבוע עיתים לתורה לפי יכולתך. ככל שזוכים
ללמוד יותר תורה כך נעשה לאדם יותר טוב. בספרים
מבואר שלימוד תורה, ובעיקר עם הוא נעשה מתוך
מאמץ ויגיעה, מועיל לזיכוך האדם לא פחות מייסורים
אם לא יותר, ויוצא אם כן, שאפשר להמיר דברים מצערים
שראויים לבוא על האדם בלימוד תורה. לימוד תורה נחשב
למצוה כה גדולה, עד כדי כך שחז"ל אמרו לנו ש"תלמוד
תורה כנגד כולם".

עשיית שינויים אלו בחייך יכולה לפתוח לפניך עולם חדש,
עולם שבו תהיה יותר מאושר ושמח, וכל העניינים יסתדרו
בעזרת השם הרבה יותר בקלות.

בשורות טובות ומועדים לשמחה
יעקב

תגיד תודה לקדוש ברוך הוא

 

יעקב לוסטיג

 

כל יהודי יודע שצריך להודות לקדוש ברוך הוא על החסדים הגדולים שהוא עושה אתנו, בין אם הוא עושה אותם לכל עם ישראל, ובין אם הוא עושה אותם לי ולך באופן פרטי. ההודאה לקדוש ברוך הוא היא יסוד גדול ביהדות, וגם קטעי התפילה מורכבים בין היתר מחלקים של הודאה. בתפילת העמידה הוקדשה ברכה שלמה להודות לקדוש ברוך הוא על הטוב שגמל עמנו, ברכת "מודים אנחנו לך".

אבל למה בכלל צריך להודות לקדוש ברוך? מילא אם חבר או שכן עושה לנו טובה, אנחנו צריכים להתנהג יפה, בנימוס, ולהגיד לו תודה רבה. זה חשוב שנראה לו שאנחנו מעריכים את מה שהוא עושה למענינו.

אבל הקדוש ברוך הוא הרי כבר יודע הכל. הוא יודע טוב מאוד שהוא עשה לנו נס, והוא גם יודע שאנחנו אסירי תודה על כך. אז למה אנחנו צריכים לומר לו את זה בפה?

את השאלה הזאת שואל ספר הזוהר הקדוש, שנכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו הקדושים. השאלה כתובה בארמית, במילים קשות, אבל זה בדיוק התוכן שלה: למה צריך לפרסם את הנס ולומר אותו לפני הקדוש ברוך הוא, הרי הוא יודע על כך, הוא זה שעשה את הנס!!

התשובה שמשיב הזוהר הקדוש על השאלה הזאת היא עצומה, נוקבת ויורדת לעומקה של הנפש, ומעוררת ביתר שאת את הצורך להודות לקדוש ברוך הוא על כל דבר קטן וגדול שנתן לנו.

אומר הזוהר הקדוש: בוודאי שצריך להודות לקדוש ברוך הוא על כל דבר, כי כשאנחנו כאן בעולם הזה אומרים בפה שלנו שאנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על חסדיו ועל הנס שעשה לנו, כל הפמליה של מעלה, כל המלאכים מתקבצים יחד, מקשיבים למה שאנחנו אומרים, ומודים יחד אתנו לקדוש ברוך. המלאכים כולם פוצחים בדברי שבח והלל לקדוש ברוך הוא ועושים לו נחת רוח גדולה מאוד.

כן כן, יושב לו נער בן 14 באופקים או בקריית שמונה, ואומר: "תודה לך ה' יתברך שהצלת אותי היום כשעברתי את הכביש ונהג הרכב שכמעט פגע בי הצליח לעצור בשניה האחרונה".

באותו הרגע הוא חושב לעצמו שזאת רק הודאה קטנה ולא חשובה, אבל האמת היא שהוא מפעיל מערכה שלמה בעולמות העליונים, ויחד אתו יש מקהלה של רבבות מלאכים שמשבחים את הקדוש ברוך הוא ביחד אתו.

כשאנחנו שומעים את הדברים האלו, איך אפשר שלא להודות לקדוש ברוך הוא על הטוב שגמל לנו?!

למה אסור לגלוש באינטרנט בשבת?

אוהד אטינגר

 

אז למה באמת אסור לגלוש באינטרנט בשבת? הרי כל כך משעמם לי, אני לא יכול לשבת ככה 26 שעות בלי לעשות כלום. אולי לפחות רק לשחק שחמט באייפון? משהו קטן?

לשאלה הזאת יש שתי תשובות. האחת הלכתית והאחרת רעיונית.

התשובה ההלכתית קצרה ופשוטה: האיסור לחלל שבת אינו קשור לעבודה קשה כמו שרבים טועים לחשוב, אלא ל'מלאכה'. כל מה שמוגדר כ'מלאכה' שעשו אותה במהלך בניית המשכן, או 'תולדה' של אותה מלאכה, אסור לעשות אותו בשבת, ומכאן התפתחה ספרות הלכתית ענפה שעוסקת בהרחבת המושג הזה שנקרא 'מלאכות שבת'.

עכשיו נעבור לתשובה הרעיונית, שמנסה להסביר למה בעצם רצה הקדוש ברוך הוא שכך תהיה ההלכה, ולמה באמת הוא אסר עלינו לעשות מלאכות שאין לנו שום קושי בעשייתן. כך למשל אסור להעביר אש דולקת מנר לנר, וזה כתוב במפורש בתורה. הרי ברור שאין בכך כל קושי…

התשובה היא שכשאדם זקוק למנוחה הוא צריך להיות פנוי ממשימות ומטלות. הוא צריך פנוי אפילו מהצורך לחשוב על העבודה ועל חיי היום יום.

כשאנו רואים אדם שכורע תחת עומד של עבודה, מותש ושחוק, עייף ורצוץ, אנחנ ממהרים לרשום לו רצפט שיבריא אותו במהרה: סע לבית מלון, השאר מאחוריך את הטלפון והמחשב, והישאר שם במשך יומיים או שלושה ימים, מנותק לחלוטין מכל העולם. רק אתה והכרית. לישון, לאכול, לנוח ולחזור לישון.

אחרי יומיים כאלו הוא יחזור כמו חדש.

אבל מה יקרה אם בטעות הוא יקח אתו את האייפון? רגע רגע, הילדים בבית לא מסתדרים, צריך להדריך אותם. בעבודה המזכירה לא מרגישה טוב, צריך לארגן לה מחליפה, מהמוסך מודיעים שהתיקון של הדלת שהתעקמה בתאונה הקטנה שבוע שעבר יעלה 1,500 שקל, זה הרבה כסף. ומה לגבי יומן הפגישות של מחרתיים, צריך לדחות את הפגישה של מרקוביץ, להכניס פגישה עם הגב' חזן, ולבטל את הפגישה עם עו"ד אליוביץ. אפשר לדחות את הנושא הזה לפעם אחרת.

המנוחה נעלמה כלא היתה. הוא יכול לשבת בבריכה, להשתזף תחת קרני שמש נעימות ומלטפות, להתבונן באדוות הגלים הקטנטנים שנוצרים בבריכה מתנועת המתרחצים, והוא רחוק מאוד מלנוח. הוא עובד במלוא המרץ, גם אם הוא לא יושב ליד מסך מחשב ומשגר הוראות בהקשת מקלדת.

אפילו אם לא נדבר על עבודה, אלא רק על חוויות ואטרקציות. כשאדם נוסע עם הילדים לפארק הוא לא ממש נח, ואפילו שהילדים מאוד נהנים, גם הם עצמם לא נחים אלא עובדים קשה מאוד, וצריכים לאחר מכן לנוח ולהינפש מהאטרקציה המסעירה.

הדרך היחידה לנוח באמת, היא לשמור את השבת כהלכתה. זאת האפשרות היחידה שיש לנו בעולם המודרני, כשהכל מסביב תוסס ומתחדש בקצב מסחרר, כאנשים עובדים ללא הפסקה, וראשם תמיד נתון בעבודה, הם מקבלים מיילים מהבוס כשהם כבר שוכבים במיטה עם עיניים חצי עצומות, ומטפלים בבעיות שצצות במקום העבודה גם במהלך חופשה בחו"ל.

רק שמירת שבת, התנתקות מוחלטת מכל כלי התקשורת על כל סוגיהם וחלקיהם, הפסקה מוחלטת של מרוץ החיים וכניסה לפלנטה אחרת, לעולם אחר, לבועה של טוהר ושלווה, רק זו הדרך לשמור על שפיות לאורך זמן, ולהימנע משחיקה מתמדת.

אחרי שאנחנו מבינים את זה, יש לנו הסבר נוסף למה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו: "מתנה טובה יש לי בבית גנזי, ורצוני לתת אותה לעם ישראל. לך והודיע להם". ולאחר מכן אמר משה רבינו לבני ישראל: "ראו כי ה' נתן לכם את השבת". ראו, הביטו, התבוננו והפנימו, זאת לא סתם מתנה פשוטה, זה לא סתם יום מנוחה סוציאליסטי, זו מתנה טובה, שיש בה הרבה מאוד עומק, הרבה מאוד רבדים של עמקות, ומי שמתבונן יותר בחשיבותה של השבת, מוצא כל הזמן עוד ועוד דברים טובים שהיא מביאה לנו.