Monthly Archives: אפריל 2016

למי מותר לאכול חמץ בפסח?

 

יעקב לוסטיג

 

איסור חמץ בפסח הוא איסור חמור מאוד. עד כדי כך, שאפילו יהודים רחוקים מקיום המצוות ולמרבה הצער אינם נרתעים מלחלל שבת או איסורים אחרים, נזהרים גם הם מאכילת חמץ בפסח, שהרי החמץ בפסח הוא כמו רעל ליהודים, כל מי שיש מעט שכל בקדקודו מבין שצריך להתרחק ממנו מלוא העין.

ובכל זאת, יש אנשים שמותר להם לאכול חמץ בפסח במקרים מסוימים, ולא רק שמותר להם לאכול אלא שהם אפילו חייבים לעשות זאת.

כוונתנו כמובן לחולים הזקוקים לתרופות אנטיביוטיות או תרופות אחרות, שלפעמים הן מורכבות מחמץ.

אבל לפני שנרחיב בנושא חשוב שנציין שרוב רובן של התרופות כשרות לפסח, ואין בהן חשש חמץ בכלל. רק מיעוט של התרופות מכיל חמץ.

אפשר למצוא באתרי האינטרנט של כל קופות החולים רשימות מסודרות של תרופות כשרות לפסח, וכמו"כ אפשר למצוא מידע כאן

  • אז מה עושה מי שהרופא מורה לו לקחת תרופה שאינה כשרה לפסח?

תרופות שניתנות בדרך של כדור לבליעה – מותר לקחת אותן בפסח ואפילו אם יש בהן חמץ.

לעומת זאת אם אתם צריכים לקחת כדורים למציצה או סירופ לשתייה, כדאי לבדוק אם יש לתרופה הזאת מקבילות שכן כשרות לפסח. במקרים רבים אפשר למצוא תחליפים ראויים לתרופה, ולהשתמש בהם לאחר קבלת אישור מפורש מהרופא המטפל שמבהיר לכם שמותר לכם להשתמש בתרופה החלופית.

במקרה שבו אין תחליפים אחרים, מותר לקחת תרופה שהיא חמץ.

חשוב להדגיש: מותר לקחת תרופה שהיא חמץ, אבל לא ויטמינים או תוספי תזונה שאינם ניטלים בהוראת רופא. הימנעות מלקיחת ויטמינים למשך שבוע ימים אינה גורמת לנזק בריאותי או רפואי כלשהו, ולכן אין לבלוע ויטמינים ותוספי תזונה המכילים חמץ – אלא אם כן מדובר במצב רפואי חריג, והרופא הורה לקחת את הויטמין או תוספי התזונה. יש לציין שבשונה מהתרופות, רבים מתוספי התזונה כן מכילים חמץ, ואולי אפילו רובם. לכן יש לנקוט משנה זהירות לקראת פסח.

עוד יש לדעת: גם כשלוקחים את התרופה שהיא חמץ, כשהיא בסירופ או בכדור למציצה, אפשר וצריך לצמצם את איסור החמץ למינימום, ולכן יש למכור את התרופה לגוי מערב פסח יחד עם כל החמץ, והרב מבקש מהגוי שירשה לכם לשתות או למצוץ תרופות במקרה הצורך. כשאתם לוקחים את התרופה, אתם צריכים לחשוב ואפילו להזכיר זאת בפה, שהתרופה היא של הגוי ולא שלנו, ואנחנו רק בולעים אותה כי אנחנו זקוקים לכך מסיבות רפואיות, ולא בגלל שאנחנו רוצים להכניס אותה לרשותנו.

הערה חשובה לא פחות: במקרה של חולים הזקוקים לתרופות כרוניות שיש בהן חמץ, אפילו כשמדובר על סירופ או על כדורים למציצה, לא מומלץ להחליף את התרופה לתרופה מקבילה שאין בה חמץ, משום שפעמים רבות שינוי התרופה עלול לגרום נזק רפואי. בכזה מקרה כדאי להתייעץ עם הרופא, ואם הוא אומר שייתכן שייגרם נזק מהחלפת התרופה, אפשר וצריך להמשיך לקחת את התרופה שהיא חמץ, למרות שיש לה תחליף כשר לפסח.

הכלל שצריך לזכור בכל מה שקשור לחולה או אדם שנמצא בסכנה וכדו': פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה. מי שיחמיר על עצמו ולא יקח תרופה שהוא צריך אותה, בגלל שהוא רוצה להיות 'צדיק' שאינו לוקח תרופה בפסח, וכך גם אדם שזקוק למשל לטיפול רפואי בשבת ומנסה להימנע מכך בעודו מסכן את עצמו – עובר על איסור חמור. אסור לנו לפגוע בבריאות או לסכן את החיים לטובת קיום מצווה (למעט שלושת העבירות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים שעליהן אסור לעבור בשום אופן, ואפילו במחיר אובדן החיים חלילה).

עם זאת, העובדה שמותר לאכול חמץ בפסח, או לחלל את השבת כדי להציל חיים אינה אומרת חלילה שהפסח כאילו נעלם ונמוג לו, וכעת מותר לחולה לאכול חמץ כאוות נפשו. כך גם בשבת אם יהודי צריך לנסוע במהלך השבת כדי להגיע לבית החולים, אין זה אומר שמותר לו גם לעשן סיגריה בדרך. מותר וצריך לעשות את כל הפעולות הנדרשות לצורך הצלת החיים והשמירה על הבריאות, אבל אסור בשום אופן לעבור על איסורי התורה שאינם קשורים להצלת חיי אדם.

 

תרופות הניתנות שלא דרך הפה

זריקות, משאפים, אינהלציה וכדו', מותר להשתמש בהם בפסח ואין צורך לחשוש שיש בתרופה חמץ. עם זאת, במקרה של משאף יש לנקות היטב את המשאף לפני החג, מחשש שנבדקו בו פירורי לחם כשהשתמשתם בו במהלך השנה בסמוך לאכילת חמץ. כך גם לגבי מסיכת האינהלציה.

משחות למריחה מותרות לשימוש בימי הפסח, ואין בהן חשש של חמץ.

ויטמינים ותוספי תזונה – חייבים לוודא שיש להם הכשר לפסח. במידה ולא כתוב עליהם במפורש שהם כשרים לפסח – אסור לבלוע אותם במהלך כל שבעת ימי החג.

 

תחליפי חלב צריכים הכשר לפסח?

 

אוהד אטינגר

 

אם יש לכם תינוק הצורך תחליפי חלב באופן קבוע, כדאי מאוד שתזדרזו לקנות עבורו תחליף חלב עם חותמת כשרות המאשרת שהוא כשר לפסח.

רוב תחליפי החלב הכשרים לפסח מכילים קטניות, ובני עדות המזרח יכולים להשתמש בהם ללא כל חשש כי הם אינם נמנעים מלאכול קטניות בפסח.

גם אם אתם יוצאי הקהילות היהודיות באירופה, אתם יכולים להשתמש ללא חשש בתחליף חלב שיש בו קטניות. עם זאת, יש לייחד כלים נפרדים למזון של התינוק, ובני הבית האחרים יזהרו שלא להשתמש בכלים אלו לצרכם. כדאי גם לייחד מברשת או סקוטש ברייט לניקוי הבקבוק של התינוק וכדו', ולא לנקות בהם את הכלים שבהם אתם משתמשים בפסח.  כאמור, ההנחיה הזאת היא רק לאשכנזים, כי בני עדות המזרח יכולים לאכול קטניות ללא חשש, ואפילו המבוגרים שבהם.

כמו כן, אם לא הצלחתם למצוא תחליף חלב כשר לפסח, ובחנויות שבהן אתם קונים היה רק תחליף חלב רגיל של כל ימות השנה, אתם יכולים לתת לתינוק את תחליף החלב הרגיל, שככל הידוע אין בו חמץ בכלל. מה שכן, הקפידו לנקות היטב את הקופסה של תחליף החלב, כדי לוודא שלא דבוקים בה פירורי חמץ מהימים שלפני חג הפסח.

 

מה יעשו חולי הצליאק בפסח כשכולם אוכלים מצה?

 

יעקב לוסטיג

 

מחלת הצליאק היא מחלה כרונית. היא לא מסוכנת ולא גורמת למוות חלילה, בתנאי שהחולה יודע לכבד את דרישות המחלה: להימנע לחלוטין מאכילת גלוטן.

במשך כל השנה זה קשה מאוד. חולי הצליאק, וכך גם בעלי רגישויות לגלוטן שאינם סובלים דווקא ממחלת הצליאק, מתמודדים עם קושי לא קטן. הם לא יכולים להכניס לפיהם שום דבר לפני שבדקו בשבע עיניים את הרכיבים שהוא כולל. אם יש להם ספק קל שבקלים שאולי המוצר מכיל מעט גלוטן – הם נאלצים לוותר עליו.

אבל כשמגיע ליל הסדר הקושי גדל שבעתיים.

הם יושבים יחד עם כל המשפחה ורואים את כולם מקיימים בהידור את מצוות אכילת מצה. רק הם נאלצים להתנזר ממצווה העיקרית של ליל הסדר, ונמנעים מלאכול מצה!

אז מה עושים?

קודם כל הם יכולים להדר במצווה אחרת, עיקרית לא פחות: מצוות סיפור יציאת מצרים (להכניס לינק לפוסט שכתבתי בנושא "לספר סיפור ולקיים מצווה").

מעבר למצוות סיפור יציאת מצרים יש עוד מצוות בליל הסדר: אכילת מרור שהיא מצווה מהתורה, שתיית ארבע כוסות שהיא מצווה שתיקנו חכמנו זיכרונם לברכה, אכילת הכרפס, אמירת ההלל ועוד.

אבל יש עוד מצווה שהם יכולים לקיים בפסח: מצוות אכילת מצה.

לא. אנחנו לא מתכוונים לומר חלילה שחולי הצליאק צריכים לאכול מצה (בשנים האחרונות פיתחו מיני דגן שאין בהם גלוטן, וייצרו מצות שגם חולי הצליאק יכולים לאכול, שווה לבדוק את זה). חלילה וחס! מי שהמצה מסוכנת לבריאותו אסור לו לאכול מצה.

אז איך הוא יכול לקיים את מצוות אכילת מצה? הטו אוזנכם ושמעו אלי:

אומרים חכמנו זיכרונם לברכה בתלמוד הבבלי: חישב אדם לעשות מצווה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו לא עשאה.

כלומר: אם אדם מאוד מאוד רוצה לקיים מצוה, אבל הוא לא יכול מסיבות שאינן תלויות בו, ואפילו אם הוא מאוד מאוד ירצה הוא לא יכול לקיים את אותה המצווה, הקדוש ברוך הוא מחשיב לו את זה כאילו שהוא קיים את המצווה.

אז הנה לכם, חולי הצליאק, כל מה שאתם צריכים זה לרצות. אם אתם רוצים מאוד לאכול מצה, אבל אתם אנוסים, אתם לא יכולים לאכול מצה כי זה מסוכן לבריאותכם, אל דאגה, הקדוש ברוך הוא כבר מחשיב לכם את הרצון כאילו מימשתם אותו בפועל, וכאילו אכלתם מצה בליל הסדר.

מה זה 'כוסו של אליהו הנביא', ולמה מוזגים אותה דווקא בליל הסדר?

יעקב לוסטיג

 

בכל משפחה מכירים את זה. לקראת סוף ליל הסדר, אחרי שכולם שותים את הכוס הרביעית בסיום ברכת המזון, נזכרים: "רגע, צריך למזוג כוס חמישי, של אליהו הנביא". ראש המשפחה מוזג את הכוס, וממשיכים באמירת ההלל.

אז מה היא בעצם הכוס החמישית, למה לא שותים אותה ומדוע היא מכונה 'כוסו של אליהו הנביא'?

אז בואו ננסה לעשות קצת סדר בדברים:

הסיבה שאנחנו שותים ארבע כוסות של יין (או מיץ ענבים) בליל הסדר, מקורה בתקנה שתיקנו חכמנו זיכרונם לברכה, בדורות הקדמוניים. הם עשו זאת ברוח הקודש ואנחנו כמובן מקיימים את תקנתם.

אלא שיש דעה אחת בתלמוד הבבלי, הסוברת שחכמנו זיכרונם לברכה תיקנו לשתות חמש כוסות ולא ארבע.

ברחבי התלמוד הבבלי קיים פיתרון מאוד פשוט לכל המחלוקות שלא היתה להם הכרעה ברורה: לקראת ביאת המשיח יתגלה אליהו הנביא לעם ישראל, וילמד אותם את התורה, וכל שאלה בלתי פתורה שנותרה בחלל, אליהו הנביא יענה עליה.

לכן, בכל פעם ששני חכמים התנצחו בהלכה, והביאו כל אחד ראיות להוכיח את הטענה שלו, אך לא הצליחו להכריע את הוויכוח לכאן או לכאן, הם היו מסכמים את הוויכוח בקביעה: "תיקו".

ומה זה בעצם תיקו?

תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות. כלומר, אליהו הנביא המכונה גם אליהו התשבי, הוא זה שיתרץ ויסביר לנו את כל הקושיות ואיבעיות (בעיה תלמודית).

מכאן נלקח המושג 'תיקו' למחוזות אחרים, והגיע אפילו למגרשי הכדורגל, שם נוהגים להכתיר משחק שבו שני הצדדים השיגו תוצאה שווה כ'משחק שהסתיים בתיקו'. אבל אל תחשבו לרגע שאליהו הנביא ינסה להכריע בין הפועל ת"א למכבי ת"א…

בואו נחזור לארבעת הכוסות… היתה לנו מחלוקת אם צריכים לשתות בליל הסדר ארבע או חמש כוסות, ולכן נקבע להלכה שאנחנו נשתה ארבע כוסות, ולגבי הכוס החמישית אנחנו רק נמזוג אותה וכשיבוא אליהו הנביא הוא יכריע אם עלינו לשתות אותה או לא. עד אז, אנחנו לא שותים אותה בליל הסדר, אלא משאירים אותה עד הבוקר (עדיף לכסות אותה כשמסיימים את ליל הסדר) ולאחר מכן משתמשים בה לקידוש של שחרית, או שמוזגים אותה בחזרה לבקבוק היין.

 

ועוד משהו על הכוס החמישית.

חכמי התלמוד מביאים מספר מקורות למנהג ארבע הכוסות. דעה אחת אומרת שהן כנגד ארבע פעמים שכתוב 'כוס' במקרה הידוע של שר המשקים ושר האופים, שיוסף פתר את חלומם במצרים. יש שאומרים שזה כנגד ארבע גלויות שגלה עם ישראל, ויש שאומרים שארבע הכוסות הן כנגד ארבע 'כוסות של פורענות' שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את שונאי ישראל לכשתבוא הגאולה השלמה.

אבל הדעה שהכי מוכרת וידועה לכך שאנו שותים ארבע כוסות היא הדעה שסוברת שארבעת הכוסות הן כנגד ארבע לשונות של גאולה שכתובים בספר שמות בפרק ו', כשהקדוש ברוך הוא מבשר למשה רבנו שהוא עתיד להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, לשחרר אותם מהעבדות ולהוציאם לחירות.

להלן הטקסט המלא הקשור לעניין, בו תוכלו לראות את ארבעת הלשונות שבהקשרן המלא (מודגשים באדום)

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי יְהוָה. וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם, אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב, בְּ'אֵל שַׁדָּי', וּשְׁמִי 'יְהוָה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן, אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ. וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם, וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי. לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְהוָה".

הלשון החמישית "והבאתי", שנויה במחלוקת בין החכמים. יש שאומרים שהיא אינה לשון של גאולה, כי הגאולה קשורה ביציאה מארץ מצרים ולא בכניסה לארץ ישראל, ויש שסוברים שהגאולה האמתית והשלמה היא כשעם ישראל מגיע לארצו, וכל עוד בני ישראל הילכו במדבר ארבעים שנה, גאולתם לא הושלמה. ומכאן גם מקור למחלוקת האם יש לשתות ארבע או חמש כוסות, כי מי שסובר ש"והבאתי" היא לשום חמישית גאולה יאמר שצריך לשתות ארבע כוסות, ומי שסובר ש"והבאתי", אינה לשום של גאולה יאמר שעלינו להסתפר בארבע כוסות בליל הסדר.

אז כשאנו מוזגים את הכוס החמישית, נזכור שהיא כוס שמרמזת על כך שעם ישראל ישב לבטח בארצו, ונעורר בלבנו את התקווה שיום יבוא בקרוב, ובו נזכה לגאולה השלמה בביאת המשיח, או אז יכירו הגויים כולם בחשיבותו וייחודיות של עם ישראל, ויכפיפו עצמם לבני העם היהודי. ארץ ישראל תהפוך מוקד עלייה לרגל לבני כל הלאומים, וכולנו נעלה להתפלל ולשמוח בבית המקדש.

במהרה בימינו אמן.

49 ימים של התעלות רוחנית

 

יעקב לוסטיג

 

מדי שנה אנחנו מציינים את ימי ספירת העומר, בהם אנחנו סופרים שבעה שבועות, 49 ימים שבין החג הראשון של פסח לבין חג השבועות. מתחילים לספור ממוצאי החג הראשון של פסח, ושכמגיע היום ה-50, עורכים את חג השבועות.

ספירת העומר נועדה למעשה לקבוע את התאריך של חג השבועות. בשונה מכל חגי ישראל, לחג השבועות אין תאריך משל עצמו. בתורה לא כתוב היום שבו יהיה חג השבועות אלא רק שהוא ייערך אחרי שספרנו 49 יום ממחרת החג הראשון של פסח.

היום ה-50 יוצא תמיד ב-ו' בסיוון, אבל בשנים קדמוניות קרה לא פעם שחגגו את חג השבועות ב-ז' בסיוון. היה זה כאשר לוח השנה היה נקבע על פי עדות ראיה שהיו מגיעים עדים ומעידים שהם ראו את חידוש מולד הלבנה, מה שאומר שהגיע חודש חדש. במקרה כזה, קרה לא פעם שעדים הגיעו ביום ה-30 לחודש ניסן, מה שאומר שבאותו יום התחיל חודש אייר, וחודש ניסן הורכב רק מ-29 ימים. אם חודש ניסן הוא 'חודש מלא' שיש בו 30 יום, היום ה-50 לספירת העומר יוצא ב-ו סיוון, אבל אם חודש ניסן הוא חודש חסר, היום ה-50 יהיה ב-ז' סיוון. ומה יקרה אם גם חודש אייר יהיה חסר? יחגגו את חג השבועות ב-ח' בסיוון.

אבל ספירת העומר היא לא רק טווח זמן שנקבע להמתנה בין החג הראשון של פסח לחג השבועות. לספירת העומר יש גם משמעות עמוקה יותר, של ציפיה לקבלת התורה. אנחנו סופרים כל יום, הנה כבר עברו שלושה עשר יום, ארבעה עשר, חמישה עשר וכו', מה שאומר שנותר יום אחד פחות כדי לקבל את התורה. הנה אנחנו מתקרבים עוד ועוד למתן התורה, איזה יופי, איזו התרגשות!

חשוב שנדע, שהצדיקים הקדושים מלמדים אותנו, שבכל חג שאנחנו חוגגים, אנחנו מעוררים את מה שקרה באותו היום לפני אלפי שנים. בחג הפסח אנחנו מעוררים שוב את נושא הגאולה והיציאה לחירות. בפורים אנחנו שוב מעוררים את "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", ובחג השבועות אנחנו שוב מקבלים את התורה, במשנה כח ובמשנה מרץ.

לכן גם היום, כשכבר יש לנו את התורה, אנחנו עדיין צריכים לצפות ולייחל לחג השבועות, ולהמתין בכיליון עיניים ליום שבו נקבל את התורה.

ואיך עושים את זה בפועל?

לא מספיק רק לשבת רגל על רגל ולהסביר בקול שאנחנו מחכים לקבלת התורה.

אנחנו צריכים לעשות מעשה, לצחצח את הלב, להבריק את הנפש, ולהתכונן בצורה מעשית לקבלת התורה.

בספרים הקדושים כתוב שכשבני ישראל היו במצרים, הם היו שקועים ב'מ"ט שערי טומאה'. חכמי הקבלה מסבירים שישנם 50 שערים של טומאה, ובני ישראל היו שקועים ב-49 שערי טומאה. רק עוד מעט הם היו נשארים מבצרים והיו טובעים גם בשער ה-50 חלילה. מי שמגיע לשער ה-50, אין לו תקומה, הוא לא יכול לצאת משם לעולם. לכן מיהר הקדוש ברוך הוא להוציא את בני ישראל ממצרים ביום הראשון של חג הפסח. מאז הם עברו תהליך של הזדככות והיטהרות, ויצאו בכל יום משער טומאה נוסף. הם ספרו 49 יום, וביום החמישים הם כבר יצאו מ-49 שערי טומאה ונכנסו במקום זאת בשערי הקדושה.

גם אנחנו צריכים לצעוד בדרך הזאת, ואת ימי ספירת העומר עלינו לנצל להזדככות רוחנית, ליציאה מהטומאה. כל יום לוותר על עוד משהו קטן שמגביל אותנו מבחינה רוחנית. כל יום נקריב קרבן קטנטן לקדוש ברוך הוא, פעם אחת נתחזק בנושא של הלבנת פנים, נקבל על עצמינו להיזהר שלא להעליב חברים, למחרת נתחזק מעט בנושא של הימנעות משקר, יום אחר כך נקפיד קצת יותר על ממונו ורכושו של החבר, יום אחד נקפיד יותר לשמור את העיניים שלא להביט במקומות ראויים, כל אחד לפי הדרגה שלו ולפי המקום הרוחני שבו הוא נמצא בימים אלו. כשיעברו 49 הימים, נביט לאחור ונראה איך עשינו גם אנחנו מעין יציאת מצרים קטנה, יצאנו מעבדות לחירות, ובמקום לעבוד אצל היצר הרע שכובל אותנו אליו ולעולם הגשמי, התקדמנו הלאה, השתחררנו לפחות מחלק מהכבלים שקשרו אותנו, ונכנסנו למקום רוחני יותר.

אז יאללה, למה אתם מחכים? קדימה לעבודה!

עבדים עם בית, ואפילו רכב וסמארטפון נוצץ.

עבדים עם בית, ואפילו רכב וסמארטפון נוצץ

יעקב א. לוסטיגמן

 

אז אנחנו אנשים חופשיים, או עבדים בסגנון חדש?

נכון, יש לנו בית, משפחה, אפילו רכב וסמארטפון נוצץ, אבל למעשה אנחנו כלואים בתוך קונספט

שלא מאפשר לנו לקחת פסק זמן ולנשום מעט אוויר.

אנחנו חייבים לקום בבוקר השכם כדי להספיק להגיע לעבודה בזמן, אנחנו פוחדים עד מוות מהבוס הקשוח,

מנסים לרצות את המנהל בכל דרך אפשרית, משקיעים את כל הכח והמרץ שלנו בהגברת התפוקה של העבודה,

וכל מעיינינו נתונים במילוי וסיפוק רצונותיהם של אנשים אחרים.

האם אנחנו אכן עבדים? האם גורלנו מר ואומלל כמו של אבותינו שעבדו אצל פרעה במצרים,

וספגו מכות פרגול בכל פעם שלא עמדו במכסת העבודה הנדרשת? בוודאי שלא!

האם אנחנו סובלים כמו שסבלו הסבים והסבתות של רבים מאתנו לפני שבעים שנה

כשהנאצים הצעידו אותם מדי בוקר לעבודת פרך, כשאיום תמידי מפני המוות הקרוב ריחף מעל ראשיהם? בוודאי שלא.

אולי אנחנו לא עבדים במובן הפרימיטיבי של המונח הזה, אבל אנחנו עבדים מודרניים.

אנחנו עובדים אצל ולמען אנשים אחרים, ואחרי כל העמל והיגיעה,

בקושי נותר לנו זמן וכח ליהנות ממה שהשגנו בעבודתנו הקשה.

אבל פסח הוא לא "חג שבו אנחנו לא עבדים", אלא "חג החירות", זהו חג שבו אנחנו אמורים לחגוג את עובדת היותנו בני חורין.

אז מה זה באמת 'בן חורין'?

חכמנו זיכרונם לברכה אמרו משפט מפתיע מאוד: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".

שמעתם? מי שעוסק בתורה, הוא בן חורין. לכאורה זה נשמע בדיוק הפוך מהמציאות.

הרי כל עבד כפוף לאדונו רק כשהאדון רואה אותו ויודע מה מעשיו. אבל בלב הוא יכול להרגיש מה שהוא רוצה.

בראש הוא יכול לחשוב ככל העולה על רוחו. בסתר הוא יכול לעשות כל דבר שאדונו לא ידע עליו מאוחר יותר.

אם תהיה לו הזדמנות לברוח לארץ אחרת, הוא יוכל לנצל אותה ולחזור להיות בן חורין.

לעומת זאת מי שעוסק בתורה משועבד בכל כוחותיו לבורא העולם. הוא עבד אמתי.

הוא לא יכול אפילו לחשוב מה שהקדוש ברוך הוא לא מרשה לו לחשוב,

כי הקדוש ברוך הוא יודע את מחשבותיהם של בני האדם. הוא לא יכול אפילו להרגיש הרגשות שהקדוש ברוך הוא אינו מרשה להרגיש.

כך למשל הוא מצווה אותנו: "לא תשנא את אחיך בלבבך", או "ואהבת לרעך כמוך".

הוא אומר לנו את מי לאהוב ואת מי לא לשנוא, ואנחנו חייבים לציית.

אם היו שואלים אותנו מיהו העבד האמתי, היינו אומרים שמי שעוסק בתורה הוא עבד בהגדרה הכי עמוקה ושורשית של המונח הזה.

אפילו הרצונות והרגשות שלו אינם נתונים בידו.

אז למה חז"ל אומרים שדווקא מי שעוסק בתורה הוא בן חורין?

התשובה ברורה למי שמתעמק בנושא ויורד לשורש הדברים. העבדות היא למעשה מילוי רצונותיהם של אחרים,

ואילו החירות היא המצב שבו אדם חופשי לעשות כרצונו.

ישנן דרגות שונות בעבדות, יש עבד שהאדון שלו מכה בו בפרגול מפורזל כשהוא קצת סוטה מהתלם

וחורש מעט עקום את אדמת הטרשים הצחיחה, ויש עבד שהבוס שלו עלול לפטר אותו מעבודתו כהייטקיסט בכיר,

מה שיגרום לו לאבד את הדירה ואת הרכב, ואולי גם את בת הזוג.

שניהם עבדים, אחד עבד בדרגה מאוד מאוד נמוכה, והאחר עבד עם הרבה מאוד מרחב תמרון.

העבד שעובד בהייטק יכול לבחור לעצמו את הצבע של הרכב, הוא יכול להחליט מתי הוא משדרג את הבלאקברי שלו,

ומתי הוא יוצא לחופש של שבוע באירופה. אבל הוא נשאר עבד.

מתי האדם בן חורין?

כשהוא עושה את מה שהוא אוהב לעשות, בגלל שהוא אוהב לעשות. מי שיש לו נפש אמנותית והוא עוסק באמנות,

אם הוא באמת אוהב אמנות ולא עושה זאת רק כדי להיקרא 'אמן', הוא חי באושר, את עצמו, את החיים שלו.

הוא נהנה מכל משיכת מכחול על גבי בד הקנבס שלו.

מי שאוהב לכתוב ולהתפייט ומתפרנס מכתיבת סיפורת ושירה, הוא אדם שבמובן מסוים הוא בן חורין.

גם עובד בהייטק יכול להיות בן חורין אם הוא אוהב את העבודה שלו, ואם הוא עובד כי זה כיף לו,

ולא כי הבוס לוחץ עליו בלי סוף, וכי הוא חייב לשלם את המשכנתה בסוף החודש.

אבל גם כשהאדם בן חורין, לא תמיד הנשמה שלו הגיעה למצב הזה של חירות מוחלטת. כי הנשמה היא רוחנית,

והיא כלואה בגוף גשמי וחומרי. היא מנסה להשתחרר ולצאת לחופשי, אבל היא סגורה ומסוגרת בחומות של בשר,

עצמות, גידים ורקמות.

כשבוחר האדם לעסוק בתורה, כשהוא אוהב לעסוק בתורה, וכשהוא נהנה מהעיסוק בתורה, יש כאן חירות אמתית.

הגוף והנשמה שניהם נהנים מכל רגע, הם חיים בשלום זה עם זו, ושניהם יחד מזדככים, מתעלים, עושים את מה שהם אוהבים.

אז נכון שמי שמכפיף את עצמו לתורה ולהלכה מנוע מלעשן סיגריה בשבת,

ואינו יכול לאכול צ'יזבורגר עסיסי או פיצה עם פפרוני, אבל הוא לא צריך את כל אלו.

אפילו הגוף שלו שכן רוצה לשחות בגשמיות ובחומריות, הופך אט אט למזוכך יותר, ויוצא גם הוא לחירות.

דווקא מי שאינו כפוף לתורה הקדושה, מי שנוהה אחר תאוות הלב שלו, הוא זה שהחירות שלו פגומה וחסרה.

כי הנשמה שלו כלואה בגוף, והגוף עצמו עובד אצל התאוות הגשמיות, שאינן יודעות שובעה.

לנוכח האמור, דווקא לקראת חג הפסח ובמהלכו, כדאי לנו להשקיע יותר בלימוד התורה,

נקבל על עצמנו שיעור קבוע, אפילו קטנטן, של לימוד תורה, ונטפח את החירות הפנימית שלנו,

כדי להיות ראויים יותר לחגוג את חג החירות.

אפיית המצות במחנה המוות

סיפור לחג // יעקב א. לוסטיגמן

 

קיץ תש"ב (1942)… מכונית פאר נוסעת לאיטה בשערי מחנה העבודה 'קונין' שבפולין. מתוכה יצאו כמה קציני ס.ס ולאחריהם השתרך יהודי מבוגר, לבוש בהידור. משקפיים במסגרת זהב על חוטמו והליכתו אומרת כבוד. למרות היותו יהודי, ועל אף שהוא נלקח זה עתה מביתו והועבר אל מחנה העבודה כאילו היה פושע נאלח, ניכר היה בנאצים ימח שמם, שהם עדיין רוחשים לו כבוד, וקצינים במדים מגוהצים ליוו אותו עד כאן.

הנהג הוציא מתא המטען של המכונית, 6 מזוודות עור, כשעליהן מוצמדות תוויות עם שמו של הבעלים. ד"ר הנס קנופ.

קציני הס.ס לוחצים את ידו של היהודי, נפרדים ממנו באדיבות, ומפקירים אותו לגורלו, במחנה שמעטים מהבאים אליו יצאו מכאן בחיים.

מספר הרב יהושע משה אהרונסון זצ"ל, שכיהן קודם לכן כרבה של העיר קונין, ולאחר מכן עבר לכהן כרב בסאניק:

"המחזה של היהודי עם ששת מזוודות העור העשירות, היה מפתיע. בתוך מחנה כפיה ליהודים, זוכה אחד השוהים לכבוד מלכים כזה? נכנסנו ללהט של סקרנות. כולם אימצו את עיניהם, התבוננו בתופעה המרנינה הזו שפקדה אותנו בתוך המחנה החשוך הזה. חשבנו להכליל אותו בתור אחד מהמושלים עלינו, בין 'גדולי הדור' שצמחו בין לילה מתוך האשפתות…

בהמשך התברר ליהודי המחנה מה הביא את הגרמנים לכבד על כך את ד"ר הנס קנופ: "מעל מיטתו היתה תלויה תמונתו שלו, בתור קצין בכיר, מעוטר בתריסר אותות הצטיינות, רוכב על סוס בראש פלוגת יהודים גרמנים. לפעמים היה מתגנדר ולובש את מדי הקצין המעוטרים בעיטורים צבאיים, שקיבל מהקיסר הגרמני, וילהלם השני…".

את הסיפור מספר הרב אהרונסון זצ"ל, בספרו 'עלי מרורות', המבוסס על יומן שכתב במסירות נפש, בתוך מחנות העבודה והמוות שביניהם התגלגל. מדובר באחת העדויות האותנטיות ביותר לזוועות השואה. רוב רובם של ספרי השואה נכתבו מאוחר יותר, כשהניצולים התאוששו והחלו להעלות את זיכרונותיהם על הכתב. אבל הרב אהרונסון רשם הכל בקצרה בתוך מחנות המוות, ולאחר שנחלץ מהשאול והגיע ארצה, הרחיב את היומן וכתב על בסיס זה את ספר הזיכרונות שלו.

כשנודע למיודענו הרופא שהרב אהרונסון הנו 'הרב של המחנה', השתדל הרופא להתקרב אליו, וכך מתאר הרב אהרונסון את הדברים שהיה אומר לו הרופא פעמים רבות: "מה יצא מכל זה?", אמר כשהביט במדליות וסיפר על עברו המפואר בצבא גרמניה: "תכופות היה משיח את ליבו לפני. סיפר לי עד כמה היה מסור, שירת ונלחם למען המולדת הגרמנית… בראותי אותו, את היהודי המיואש והמאוכזב, קרע הדבר את ליבי".

***

חג הפסח קרב ובא. היהודים במחנה העבודה הקטנטן מתרכזים סביב הרב, ומנסים לטכס עצה כיצד יצליחו להתארגן לקראת החג. לאחר דין ודברים הם מחליטים לאפות את המצות דווקא בחדרו של הרופא. ד"ר הנס קנופ שכגרמני גאה רכש השכלה גבוהה וסיגל לעצמו אורח חיים תואם, התקשה בתחילה לסבול את העובדה שהוא שוהה במתחם אחד עם יהודים פולניים, ועוד עם כאלו שמקדשים את חיי התורה והמצוות, אפילו כשפרגולי הנאצים מטביעים חותם בגוום החשוף.

עם הזמן למד הרופא היהודי להתקרב אל אחיו, והפך לחלק מהם. עד כדי כך הגיעה הקרבה שלו אליהם, שהוא הסכים לסכן את המעמד המיוחד שלו, ולנצל אותו כדי לסייע להם לאפות מצות.

אלא שגם שברי המצות שהצליחו היהודים להכין לא הצדיקו מבחינתם את עריכת ליל הסדר. בהגיע ליל החג טענו רבים מהם שממילא אין טעם לערוך את הסדר, כשאימת מוות מרחפת מעליהם, וכשהם תשושים ורצוצים אחרי יום עבודה מפרך.

היה זה דווקא הרופא של המחנה שהתעקש שיש לערוך את ליל הסדר כהלכתו: "דוקא הרופא הגרמני עמד על כך שנערוך את הסדר למרות עייפותנו הרבה והשעה המאוחרת. הוא גם עודד אותנו, וסיפר בגאווה כי היה עורך פעם סדר מסורתי…".

"היהודי הברלינאי הזה", כותב הרב אהרונסון בזיכרונותיו, "שכבר מזמן ניתק את כל החוטים שקשרו אותו עם העם היהודי ועם האמונה היהודית, כאן במחנה, לאט לאט התחיל לחוש שבכל זאת הוא משתייך לצאצאי יעקב אבינו… במילה אחת: במחנה הוא הפך להיות יהודי".

 

 

לא רק בפסח אסור לאכול חמץ

 

יעקב לוסטיג

 

שבעה ימים אנחנו אוכלים מצות, ומתרחקים מכל מאכל שאולי יש בו פירור של חמץ. כל יהודי יודע את זה, וכל יהודי שיש לו קצת כבוד למסורת מקפיד על כך בלי להתפשר. אבל איסור החמץ נמשך במקרים מסוימים גם אחרי חג הפסח, אם מדובר ב'חמץ שעבר עליו הפסח'.

  • מה זה חמץ שעבר עליו הפסח?

לחם, עוגה, או כל מאכל אחר שמורכב מחמץ או שאפילו רק מעורב בו מעט חמץ, ושהיה שייך ליהודי במהלך חג הפסח, יש לו דין של 'חמץ שעבר עליו הפסח'.

לדוגמה, אם אחרי פסח אתם מבקרים בבית של חבר ששכח למכור את החמץ שלו לגוי לפני חג הפסח, והוא מכבד אתכם בכעכים פריכים עם חותמת של כשרות מהודרת, אסור לכם לאכול את הכעכים הללו, אם ידוע לכם שהם היו ברשותו של החבר במהלך חג הפסח.

כך גם אם בעל המכולת שבה אתם קונים, או הקיוסק שמעבר לפינת הרחוב, לא ביצע מכירת חמץ לפני חג הפסח לגוי, אסור לאכול את מוצרי החמץ שהיו ברשותו במהלך החג. צריך להיזהר במיוחד במקומות כמו הדיוטי פרי, או קניונים שמצהירים בגלוי שהם מוכרים חמץ בפסח. בכלל, כל עסק שמוכר מזון אמור להחזיק תעודה כתובה וחתומה על ידי הרבנות או על ידי רב השכונה, שמאשר שאותו בעל עסק מכר את החמץ שלו בערב פסח לגוי. אם אין תעודה כזאת, שווה לבדוק למה באמת היא לא מופיעה…

חשוב לזכור: חמץ שנמכר לגוי לפני חג הפסח, מותר לאכול אותו ללא שום חשש אחרי החג.

  • מה הדין של 'חמץ שעבר עליו הפסח'

מלבד העובדה שאסור לאכול חמץ שעבר עליו הפסח, אסור גם ליהנות מהחמץ הזה, וצריך לזרוק אותו לפח. כך למשל אסור לתת אותו לחבר שאינו יהודי, כי בכך אתם מרוויחים טובת הנאה שהחבר מכיר לכם טובה על המתנה שהענקתם לו.

האם תכשיטים ותמרוקים הם כשרים לפסח?

תכשיטים ותמרוקים כשרים לפסח

 

איסור חמץ בפסח הוא איסור חמור מאוד. כולנו כבר יודעים את זה, וכולנו משתדלים להימנע מהאיסור הזה בכל מחיר. אבל לפעמים יש פרטים קטנים שלא ברורים לנו, שמענו על כך אבל אנחנו לא יודעים אם זה נכון או לא.

הפעם נדבר על תכשיטים ותמרוקים.

נשים שבדרך כלל עונדות טבעת על היד, ובמשך השנה הן לשות בצק, אופות ומבשלות מאכלי חמץ, צריכות להכשיר את הטבעות שלהן לפני חג הפסח. איך עושים את זה? בקלות. מנקים את הטבעות היטב, מניחים בתוך כלי או אפילו בכיור, ושופכים עליהן מים רותחים ישר מהקומקום. זהו, הטבעות הוכשרו ואפשר להשתמש בהן בפסח ואפילו לבשל איתן אוכל של פסח, בלי שום חשש.

ומה לגבי תכשיטים אחרים?

את התשובה צריכה כל אשה לענות לעצמה. האם התכשיטים שלך נגעו בחמץ חם? אם כן, כדאי להכשיר. אם לא, אין צורך לעשות זאת. סביר להניח שצמידים נגעו בחמץ במהלך השנה, ולעומת זאת שרשראות ועגילים לא התקרבו לעיסת בצק או למרק אטריות רותח.

ועכשיו נעבור לדבר על תמרוקים.

יש כאלו שנוהגים להימנע משימוש בתמרוקים שונים בפסח, מחשש שיש בהם גם מעט אלכוהול שהופק מחיטה ובעצם הוא חמץ. כמו"כ יש כאלו שחוששים לרכיבים אחרים של חמץ, או כאלו שהופקו מחמץ.

עם זאת, אין צורך להחמיר, והרבה פוסקי הלכה סבורים שמותר להשתמש ללא חשש בתמרוקים בפסח, בין אם זה בשמים וקרמים שונים, ובין אם זה חומרי איפור, ואפילו שפתון שמורחים על השפתיים, אינו צריך הכשר מיוחד לפסח ואפשר להשתמש בכל סוגי השפתונים.

עם זאת אודם שיש בו טעם צריך כשרות לפסח וכיום יש חברות מיוחדות שמייצרות אודם כשר לפסח (ג’ייד ורבלון).

פסח כשר ושמח

מה צריך לדעת כשחג הפסח ושבת צמודים זה לזה

יעקב לוסטיג

 

כמה ימים יש בפסח? שבעה ימים. כל ילד יודע את זה, וזה כתוב במפורש בתורה: "שבעה ימים תאכלו מצות". ובכל זאת, השנה יימשך הפסח בפועל שמונה ימים, החג מסתיים בשישי בערב, כשבעצם אנחנו כבר נכנסים אל תוך השבת. בשבת אסור כמובן לאפות לחם או עוגות, ולכן אנחנו אוכלים את האוכל של פסח עד מוצאי שבת.

האם מותר לאכול בשבת שאחרי הפסח את החמץ שמכרנו לגוי לפני חג הפסח?

התשובה היא שכן. מותר לאכול בשבת שאחרי הפסח את החמץ שמכרנו לגוי מלפני החג. בזמן המכירה לגוי מסכמים אתו שיהיה מותר להשתמש בחמץ אחר הפסח.

אבל שימו לב: חשוב מאוד מאוד שלא להקדים את אכילת החמץ. אפשר לאכול חמץ רק אחרי שכבר יצא החג. אנחנו אומנם מקדימים לקבל את השבת עוד לפני צאת החג, אבל זה לא אומר שהחג כבר יצא, רק בזמן צאת הכוכבים, שיוצא בתקופה הזאת של השנה בערך בשעה שמונה בערב, מותר לאכול חמץ.

לפעמים יש כאלו שמחכים בכיליון עיניים לצאת החג כדי לאכול חמץ, וממהרים לאכול חמץ ברגע שבו יוצא החג. זה מנהג לא ראוי משתי סיבות: קודם כל ייתכן שהשעון שלכם אינו מכוון בדיוק, ואם נקדים את אכילת החמץ אפילו בכמה דקות לפני זמן צאת החג, אנחנו עלולים להיכשל באיסור חמץ שהוא כידוע איסור חמור מאוד מאוד.

אבל יש לזה עוד סיבה: כשאדם מקיים מצווה, הוא צריך להרגיש טוב עם זה. אם מישהו יניח תפילין וכל שניה הוא מחכה כבר להוריד את התפילין ולהעיף אותן לארון, הוא קיים את המצווה, אבל פגע בכבוד המצווה ובקדושת התפילין.

אותו הדבר לגבי אכילת חמץ במוצאי פסח. מותר לאכול חמץ, אין בכך שום בעיה. כשיצא החג האיסור לאכול חמץ נעלם לו והוא יחזור רק בפסח בשנה הבאה. אבל אנחנו לא צריכים לרוץ לאכול חמץ שניה אחרי שיצא החג. לא יקרה כלום אם נחכה חמש דקות, ונראה שאנחנו אוהבים לקיים את מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, גם אם זה לא תמיד קל לנו.

  • האם מותר לאכול חמץ בכלים של פסח?

אם יש לכם כלים מיוחדים לחג הפסח, הרחיקו אותם מהחמץ. אל תתנו לו אפילו להתקרב אליהם. במיוחד אם מדובר בסירים חמים וכדו'.

אבל אם אתם משתמשים בפסח בכלים הרגילים שאותם הכשרתם לפני החג כדת וכדין, אין שום בעיה שנאכל חמץ בקרבתם כי ממילא הם חוזרים לשמש לבישול ואכילת מאכלי חמץ, עד השנה הבאה.

  • ומה לגבי התפילות, ברכת המזון וקריאת התורה?

השבת שבאה אחרי חג הפסח היא שבת רגילה לכל דבר. מתפללים תפילות שבת רגילות, לא אומרים הלל אחר תפילת שחרית, ובקריאת התורה קוראים את הקריאה הרגילה (פרשת אחרי-מות). גם הקידוש הוא קידוש רגיל של שבת, ורק האוכל הוא אוכל של פסח שהתבשל בחג הפסח.

כך תצילו את החיים שלכם. סרטון של דקה שיהפוך לכם את המחשבה

כך תצילו את החיים שלכם. סרטון של דקה שיהפוך לכם את המחשבה

 

ופתאום הלחמניה והבאגט נהפכו לרעל… מהע ושים

יותר מהכל צריכים להזהר בימי הפסח מחמץ,

אותה לחמניה טעימה במשך השנה
נהפכת לרעל טהור ולמסכנת חיים,

הצילו את חייכם והשמרו מחמץ‬

כנסו לסרטון היחודי, בן דקה שישנה לכם את המחשבה.

באמת מותר לעשן בחג?

יעקב לוסטיג

 

ישנה מחלוקת גדולה שמתנהלת כבר שנים רבות בין גדולי הרבנים פוסקי ההלכה: האם מותר לעשן סיגריות בחגי ישראל או שאסור.

שורשי המחלוקת נטועים בהיתר המיוחד שמתירה התורה לבשל מאכלים בחג, והשאלה אם עישון הסיגריות נכלל גם הוא בהיתר הזה או שהוא לא קשור ומהווה מלאכה ככל המלאכות. כל הפוסקים תמימי דעים שאסור למשל להתאפר בחג, אין מחלוקת על כך. כולם מסכימים שאסור לנסוע ברכב או להדליק מכשיר חשמלי בחג. השאלה נוגעת אך ורק לעישון סיגריות.

חשוב לדעת: המחלוקת אם מותר לעשן בחג או לא, קיימת רק כשהחג חל ביום חול! אם מציינים את החג ביום שבת – אסור כמובן לעשן סיגריה או לעשות כל מלאכה אחרת, כי החג אינו פוגע בקדושת השבת, אלא רק מוסיף עליה, ולכן כל מלאכה שאסורה בשבת רגילה, אסורה גם בשבת שחלה בחג.

אם החלטתם לנהוג כמו פוסקי ההלכה שמתירים לעשן בחג, אתם צריכים לקרוא את השורות הבאות כדי לדעת איך לעשן בלי להיכשל בפעולות שבוודאי אסור לעשות אותן במהלך החג:

צריך להיזהר שלא להדליק ולא לכבות אש בשום פנים ואופן לצורך העישון. לכן צריך להקפיד להדליק את הסיגריה רק מנר דולק, ולא עם גפרור או מצית כמו בשאר ימות השנה.

כמו כן צריך להיזהר מאוד שלא לאפר את הסיגריה במהלך העישון, לא להכות בה או לנער אותה כדי להפיל את האפר, כי יחד עם האפר נופלים גם ניצוצות של אש ובכך אנו מכבים אותם. לכן יש לתת לאפר ליפול מעצמו, וכך הניצוצות כבים מאליהם ולא אנחנו מכבים אותם.

אם כן, צריך לעשן את הסיגריה בעדינות, ולזכור כל הזמן להימנע מהתנועה המפילה את האפר, כי אם לא נשים לכך לב, נאפר את הסיגריה בלי לחשוב על כך.

כשמסיימים לעשן את הסיגריה אסור לזרוק אותה על הרצפה, ובוודאי שלא לדרוך עליה. יש להניח אותה בזהירות על אדן החלון או על גבי הרצפה במקום שבו לא ידרכו עליה, עד שהיא תיכבה מעצמה.

במקרה שהחג חל ביום שישי, צריך להיזהר מאוד מאוד שלא לעשן לפנות ערב כשהשבת כבר נכנסת, לפעמים אפשר לשכוח מתוך הרגל, ולהמשיך לעשן אל תוך השבת חלילה וחס.

נקודה נוספת שחשוב לחדד ולזכור: הדיון אם מותר לעשן או לא הוא רק על סיגריות רגילות. אסור לעשן עם סיגריה אלקטרונית בכל מקרה ובכל מצב, עד צאת החג.

כמו כן, גם לשיטת הרבנים שמתירים לעשן בחג, אסור להכין סיגריות באמצעות גלגול טבק בנייר והדבקתו. מי שנוהג לגלגל את הטבק ורוצה לנהוג כמו השיטה שמתירה לעשן בחג – צריך לגלגל מערב החג סיגריות בכמות שתספיק לו למשך החג כולו.

כדאי לזכור שגם בחג, כמו בשאר ימות השנה – העישון מזיק לבריאות.

עירוב תבשילין

סדר עירוב תבשילין

כאשר יום טוב חל בערב שבת (זאת אומרת: יום טוב חל ביום שישי), ואנו

רוצים להכין אוכל ביום טוב לשבת, עלינו לעשות – לפני יום טוב – ערוב תבשילין.

בלא ערוב תבשילין, אסרו חכמינו ז"ל להכין ביום טוב אוכל לשבת, משום זלזול

בקדושת יום טוב. כאשר אנו מכינים "עירוב תבשילין" לפני החג, אנו מראים שכבר

התחלנו את ההכנות לשבת, וממילא, נוכל להמשיכם ביום טוב.

 

דיני עירוב תבשילין:

מדיני ערוב תבשילין:

א. יום טוב שחל בערב שבת או ביום חמישי ושישי, אסור לבשל בהם לשבת,

אלא אם כן יעשה עירוב תבשילין מערב יום טוב, ועל ידי זה יהא מותר לבשל

מיום טוב לשבת:

ב. עירוב זה מכינים בפת ותבשיל. שיעור הפת כביצה או יותר (מ גרם ומעלה),

ושיעור התבשיל מכזית ( גרם ומעלה), ונוהגים להכין ביצה שלוקה קשה:

ג. מותר להניח עירוב אפילו בבין השמשות. ואם התפלל ערבית של יום טוב,

ואפילו אמר רק "ברכו", ונזכר, אף על פי שעדיין לא שקעה השמש, אסור

להניח עירוב, אלא יסמוך על העירוב של רב העיר:

ד. ישמור את העירוב עד ליל שבת.

 ומצוה להניחו בליל שבת וביום שבת כ"לחם משנה",  ובסעודה שלישית יבצע עליו:

ה. בערב יום טוב לפני תפלת המנחה טוב להכריז בבית הכנסת שמצוה להניח עירוב:

 

עירוב תבשילין:

יקח העירוב בידו ויברך:

בָּרוּךְ אַתָּה אֵדׂנָי , אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת עֵירוּב:

בְּדֵין עֵירוּבָא, יְהֵא שָׁרֵי לָנָא לַאֲפוֹיֵי וּלְבַשּׁוּלֵי וּלְאַטְמוֹנֵי וּלְתַקּוּנֵי

(וּלְמִשְׁחַט) וּלְאַדְלוּקֵי שַׁרְגָּא וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָנָא,

מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת (ורב שעושה עירוב לתושבי עירו מוסיף:

לָנָא וּלְכָל בְּנֵי הָעִיר הַזֹּאת):

צריך שיבין מה שאומר, וטוב שיחזור לומר בלשון הקודש:

בְּעֵרוּב זֶה יְהֵא מֻתָּר לָנוּ לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל וּלְהַדְלִיק

הַנֵּר וְלַעֲשֹוֹת כָּל צְרָכֵינוּ מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת:

כל מה שצריך לדעת על תפילת עירוב תבשילין

עירוב תבשילין – מה זה בכלל?

יעקב לוסטיג

 

'עירוב תבשילין', זו מצווה מיוחדת שקבעו חכמנו זיכרונם לברכה, ושאותה אנחנו מקיימים בכל פעם כשמציינים חג ביום שישי.

בכל יום שישי אנחנו טורחים ועמלים במשך שעות ארוכות כדי להכין את כל צרכי השבת. מבשלים את הדגים ואת החמין, את המרק ואת הבשר, מכינים סלטים לסעודה כיד המלך וצולים את הכבדים או כובשים חצילים.

אבל מה קורה כשביום שישי יש חג? כמו למשל 'שביעי של פסח' שיחול השנה ביום שישי. מיום חמישי בערב כבר אסור לעשות מלאכה. אפשר להכין את כל האוכל מיום חמישי בצהרים, ולקוות שהוא יספיק לשתי הסעודות של החג ולשלושת הסעודות של השבת, אבל לרובנו אין כל כך הרבה מקום בסירים ובמקרר לכמויות כאלו של אוכל מבושל, וגם מי שיש לו מספיק מקום יעדיף אולי להכין אוכל ביום שישי אחר הצהרים כדי שבשבת הוא יהיה טרי וטעים יותר.

כמו שאתם בוודאי יודעים, בחג מותר לבשל לצורך 'אוכל נפש'. עיינו במדריך ההלכתי הזה כדי ללמוד את ההלכות שצריך לדעת לפני שמבשלים במהלך החג. אבל אחרי שתלמדו אותו, תחזרו לכאן כדי לקרוא את הקטע הבא:

בחג מותר לבשל אוכל רק לצורך החג. אסור לבשל אוכל לאירוע שנעשה בשבוע הבא. עם זאת, כדי לבשל לשבת יש פיתרון הלכתי מיוחד שנקרא 'עירוב תבשילין'.

הרעיון של 'עירוב תבשילין' הוא שאנחנו מערבים את המאכלים של החג עם המאכלים של השבת הצמודה לו, וכך בעצם כל מה שאנחנו מבשלים בחג זה גם לצורך השבת והחג.

שימו לב: גם אם אין לכם תכניות לבשל בחג לצורך השבת, אתם צריכים לעשות 'עירוב תבשילין', כי זו מצווה שקבעו חכמים שצריך לעשותה בכל ערב חג שחל ביום שישי, מה גם שבלי 'עירוב תבשילין' לא תוכלו להדליק נרות שבת ביום שישי אחר הצהרים.  

איך עושים את זה בפועל?

זה מאוד פשוט: לוקחים מערב החג חתיכת לחם, חלה, פיתה או לחמניה, ובמקרה של פסח זה כמובן חייב להיות חתיכת מצה, בגודל של 'כזית'. עדיף לקחת מצה אחת שלמה.

אל הלחם או המצה צריך לצרף גם תבשיל כלשהו. אפשר לשים ביצה קשה מבושלת, או לחילופין מנת דג או בשר, שניצל או אפילו נקניקייה מהצומח.

מחזיקים את הפת והתבשיל ביד ואומרים את הברכה הבאה: "ברוך אתה אדוני אלהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב".

לאחר מכן אומרים: "בזה העירוב יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נרות ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת".

כשמסיימים לומר את זה, מניחים את המצה והתבשיל בצד, אפשר גם במקרר, ונזהרים שלא לאכול אותם עד שבת.

רק אחרי שעשינו כך, אנחנו יכולים לבשל בחג לצורך השבת, ויכולים כמובן גם להדליק נרות שבת ביום שישי אחר הצהרים, לפני כניסת השבת.

את עירוב התבשילין עושה אחד מבני הבית, האבא, האמא או אפילו אחד הבנים או הבנות הגדולים שכבר מלאו להם 12 שנים לבת או 13 שנים לבן.

אם שכחתם לעשות עירוב תבשילין, ואתם גרים בעיר שיש בה רב של העיר, אתם יכולים לסמוך על זה שהוא עשה 'עירוב תבשילין' גם עבורכם, אבל אפשר לסמוך על זה רק פעם אחת. צריך להיזהר מאוד שלא לשכוח פעם נוספת לעשות עירוב תבשילין, כי בכזה מקרה לא תוכלו לבשל מהחג לשבת, וגם לא תוכלו להדליק נרות שבת ביום שישי שחל בחג.

למדו מהו עירוב תבשילין ממקור מסומך

טקסט עירוב תבשילין

מצוות עירוב תבשילין חלה כאשר יום טוב נחגג בערב שבת. העירוב נעשה על מנת לאפשר בישול מיום טוב לשבת כיוון שעל פי ההלכה הדבר אסור מלכתחילה. בכדי לאפשר זאת יש להכין מאפה ותבשיל מראש ובכך לאפשר הכנת מאכלים מהחג עבור שבת.. לרוב העירוב יעשה על ידי שילוב בין ביצה למאכל נוסף ויש לאכול את התבשיל שנותר במהלך הסעודות בשבת. באתר "הרב של האינטרנט" תמצאו התעמקות נוספת בנושא זה ובנושאים רבים אחרים.

 

עירוב תבשילין ביום טוב

על מנת לבצע את עירוב התבשילין כהלכה נעשה סדר מסוים אשר כל אדם צריך ללכת לפיו. הסדר כולל תהליך מסוים וכמובן ברכת עירוב תבשילין. העירוב נעשה בערב החג, עוד קודם שנכנס החג. תחילה יש לקחת לחם או מצה ובנוסף לכך להוסיף תבשיל מסוג כלשהוא. רבים נוהגים לבשל ביצה קשה. ויאמר את הברכה ומיד לאחריה את נוסח עירוב תבשילין אותו ניתן למצוא בכל סידור. הנוסח נכתב הן בארמית והן בעברית עבור כל מי שאינו מבין.

לאחר ביצוע העירוב ניתן לבשל בחג- מיום טוב עבור שבת. חשוב לציין כי חכמי ישראל אסרו בישול ואפייה מיום טוב לשבת אלא ע"י העירוב התבשילין.

 

תהליך טקסט עירוב תבשילין

תהליך עירוב תבשילין הינו תהליך פשוט וקל אשר אינו דורש זמן רב או הכנות רבות. לאחר הכנת המאכלים ואמירת עירוב תבשילין והברכה, ניתן להניח את המאכל בצד עד לאחת מסעודות השבת, ואז ניתן לאכול אותו. על ידי קיום מצווה פשוטה מעין זאת אנו מאפשרים לעצמנו לבשל עבור שבת קודש ללא חשש או דאגה כי אנו עוברים על מצווה מסוימת. במידה ויש לכם שאלות נוספות בנושא זה או בכל נושא אחר הקשור לעולם היהדות תוכלו להיוועץ ברב של האינטרנט. מעבר למידע הרב אותו ניתן למצוא באתר קיימת האפשרות לשלוח שאלה אישית אל הרב ולקבל את המענה המדויק בעבורכם.

למה סופרים את העומר, ומה זה בכלל 'ספירת העומר'?

מצוות ספירת העומר היא מצווה שציווה אותנו בורא העולם בתורתו הקדושה, לקיים בימים שבין חג הפסח לחג השבועות.

בזמן שהיה בית המקדש קיים, היו יוצאים שלוחי בית הדין הגדול בירושלים לשדות התבואה הסמוכים לעיר במוצאי החג הראשון של פסח, וקוצרים באותו הלילה שעורים שזה עתה הבשילו. את השעורים היו מביאים לבית המקדש, שם היו דשים אותן, מנקים, קולים את הגרגירים, טוחנים ומנפים פעם אחר פעם ב-13 נפות, עד שהיתה מתקבלת סולת נקיה מקמח שעורים.

מהסולת היו לוקחים כמות של 'עומר' (עשירית האיפה), בוללים אותה בשמן זית, בוזקים עליה לבונה, ולאחר מכן היה הכהן לוקח ממנה קומץ בידו, ומקטיר על המזבח. ההקטרה היתה מתבצעת יום למחרת החג הראשון של פסח, היום הראשון של חול המועד פסח.

מאותו לילה שבו קצרו את העומר, היו מתחילים לספור את ספירת העומר. היו אומרים "היום יום אחד לעומר". בלילה שלמחרת היו סופרים "היום שני ימים לעומר", וכך בכל יום היה המספר עולה עד שהיו מגיעים ל-49 ימים, שהם שבעה שבועות לעומר. כאן היתה הספירה נעצרת ולמחרת בלילה היו חוגגים את חג השבועות, כמו שכתוב בתורה שאת חג השבועות חוגגים 50 יום אחרי החג הראשון של פסח.

כיום אין לנו בית מקדש, אנחנו לא יכולים להקריב את מנחת העומר, ולכן יש פוסקי הלכה שסבורים שמצוות ספירת העומר אינה נוהגת מהתורה. אחרים חולקים עליהם וטוענים שהחיוב לספור אינו תלוי בהקרבת העומר, אלא תלוי בתאריך, וביום ה-16 לחודש ניסן מתחילים לספור את העומר בין אם קרבן העומר הובא ובין אם לא.

גם מי שסבורים שהמצווה כבר אינה קיימת היום, מסכימים שבוודאי יש מצווה 'מדרבנן' ולכן אנחנו מחויבים בה בפועל בדיוק כמו שהיו מחויבים בה בזמן שבית המקדש היה קיים.

נשים לא חייבות לספור את העומר, אבל אם הן רוצות ומרגישות שהן יכולות להתמיד בכך עד חג השבועות, הן יכולות לספור, ובכך הן מרוויחות מצווה חשובה מאוד.

איך סופרים בפועל?

מברכים את הברכה שתיקנו חכמים לברך:

ברוך אתה אדני אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר

מיד אחרי הברכה מוסיפים את הספירה של אותו הערב: "היום יום אחד לעומר", או "היום שני ימים לעומר", וכן הלאה.

ביום השביעי אומרים: "היום שבעה ימים לעומר שהם שבוע אחד". (האשכנזים אומרים: היום שבעה ימים שהם שבוע אחד בעומר).

ביום השמיני אומרים: "היום שמונה ימים לעומר, שהם שבוע אחד ויום אחד" (נוסח האשכנזים: היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד בעומר).

החל מהיום ה-11 עוברים לומר "יום" במקום "ימים": "היום אחד עשר יום לעומר שהם שבוע אחד וארבעה ימים". כך ממשיכים עד לילה לפני חג השבועות בו סופרים "היום תשעה וארבעים יום לעומר שהם שבעה שבועות".

מי ששכח לספור ספירת העומר בלילה, יספור ביום שלמחרת בלי ברכה עד הלילה, ולאחר מכן יכול לחזור ולברך בכל לילה על הספירה שלו. אבל אם לילה אחד שכח לברך ולא נזכר עד ששקעה החמה ביום שלמחרת, מכאן והלאה הוא לא מברך עוד על ספירת העומר באותה שנה, אבל סופר מדי ערב בלי ברכה.

בימי ספירת העומר, מיד אחרי חג הפסח ועד ל"ג בעומר, נוהגים מנהגי אבלות, נמנעים מלעשות חתונות, לא שומעים מוזיקה, לא מסתפרים ולא מגלחים את הזקן.

בקהילות האשכנזים נוהגים להתחיל את מנהגי האבלות מראש חודש אייר ולנהוג אותם עד ערב חג השבועות, ויש שנוהגים את מנהגי האבלות מיד אחרי חג הפסח וממשיכים אותם עד שלושה ימים לפני חג השבועות, כשבאמצע הם מפסיקים את האבלות ליום אחד, במהלך יום ל"ג בעומר עצמו.

זה נכון שמותר לבשל אוכל בחג?

יעקב לוסטיג

 

אז החג כבר כאן, והוא מביא אתו ימים שבהם אסור לעשות מלאכה, בכל חג יש ימים שבהם המלאכה אסורה, לדוגמא בחג הפסח החג הראשון שבו אנו חוגגים את ליל הסדר, והחג האחרון המכונה 'שביעי של פסח', שבו אנו חותמים את שבעת ימי הפסח, הכוללים חמישה ימים של 'חול המועד' בין שני החגים האמורים. חג השבועות לעומת זאת, הוא חג בן יום אחד והמלאכה בו אסורה.

מה ההבדל בין שבת לחג? אין הרבה הבדל! בשניהם אנחנו צריכים להימנע ממלאכה, אסור להדליק אור או להשתמש בטלפון ובמחשב, אסור לכתוב, אסור לנסוע במכונית ועוד ועוד.

ובכל זאת יש הבדל אחד גדול מאוד בין חג לשבת.

התורה הקדושה כותבת לנו במפורש, שבימי החג מותר לעשות מלאכה לצורך הכנת 'אוכל נפש', כלומר אוכל לצורך סעודות החג. בשבת אסור אפילו לחמם על האש אוכל שהתבשל לפני החג, אבל בחג מותר לקחת עוף מהמקפיא, להכניס לסיר ולבשל אותו על אש גבוהה.

עם זאת, ישנן הלכות רבות שצריך לדעת כשבאים לבשל אוכל בחג, ולכן כדאי מאוד שמי שאינו בקי בהלכות הללו על בוריין, לא יבשל בחג, אלא יקפיד לעשות את הבישולים מערב החג, בדיוק כמו שעושים בערב שבת.

אז בואו נסכם בקצרה ובתמצות את ההלכות הקשורות לנושא זה:

קודם כל חייבים לדעת שכל ההיתר לבשל בחג הוא רק כשהחג חל ביום חול. אם החג חל בשבת קודש, אסור לבשל ואסור לעשות שום מלאכה, בדיוק כמו בשבת רגילה. בחג הפסח של שנת תשע"ו (2016), החג הראשון חל בשבת ולכן אסור לעשות בו שום מלאכה שאסור לעשות בשבת. החג השני חל ביום שישי, ולכן מותר לבשל רק בחג השני.

מותר לבשל בחג רק על גבי אש שהיתה דלוקה מערב החג. אסור להדליק בחג אש חדשה!!

עם זאת, מותר להעביר מאש דולקת ולהדליק להבה נוספת. כך אנחנו יכולים להדליק מנר אחד עוד ועוד נרות כדי להאיר את הבית, וכך גם יש נשים הנוהגות להדליק את נרות החג בלילה אחרי שחוזרים מבית הכנסת ולפני שמקדשים על היין, למרות שבשבת חייבים להדליק את הנרות מבעוד יום, לפני שהשמש שוקעת והשבת נכנסת.

צריך להיזהר מאוד שלא לכבות את האש אחרי הבישול או במהלכו. מותר להקטין את הלהבה באמצעות וויסות קצב הבערה של הכיריים כדי שלא יישרף התבשיל, אבל אסור להקטין את הלהבה לצורך אחר, כמו שיקולי חיסכון בעלויות הגז וכדומה, וכן אסור לכבות את האש בשום אופן. כשמשתמשים בגפרור כדי להעביר אש מהנר הדולק מערב החג אל מבער הגז במהלך החג עצמו, צריך להניח את הגפרור על השיש או על צלחת, ולתת לו להיכבות מעצמו. כשמסיימים לבשל, יש להשאיר את מבער הגז דלוק עד מוצאי החג, ורק אז לכבות את האש.

כיום יש פתרונות טכנולוגיים לנושא כיבוי הגז בחג, ואפשר לקנות לפני החג 'שעון גז' שמכוונים אותו מראש והוא כבה בשעה שמגדירים לפני שמדליקים את האש. כך אפשר לכוון את השעון שיכבה בעוד שעה או שעתיים, ורק לאחר מכן להדליק את האש, ולבשל עליה, כשבסיום הבישול אנחנו משאירים אותה דלוקה עד שהשעון מכבה אותה מעצמו.

למרות שמותר לבשל ואפילו להעביר אש במהלך החג לצורך בישול 'אוכל נפש', אסור לעשות מלאכות צדדיות. אסור להדליק את האור במטבח כדי שנוכל לראות ולבשל. אסור להשחיז את הסכין במהלך החג כדי שיהיה קל יותר לקצוץ את הירקות, וכן אסור לעשות כל מלאכה אחרת שאינה קשורה באופן ישיר לבישול האוכל.

אסור להדליק מכשירי חשמל לצורך הבישול, כמו תנור, מיקרוגל, טוסטר וכדו'. אבל אפשר לכוון שעון שבת שידליק את התנור לבוקר של יום החג, כדי שנוכל להכניס לתוכו דגים או בשר וכדו' לצורך אפייה, ובלבד שלא נבצע בידיים שלנו פעולה חשמלית במהלך החג אלא רק באמצעות שעון שבת שהוגדר לשעה המתאימה עוד מלפני החג.

חשוב מאוד לדעת: ההיתר לבשל אוכל נפש הוא רק לצורך מי ששומרים את החג כהלכתו. אסור לבשל בחג לצורך מי שמחלל את החג, נוסע ומשתמש במכשירים חשמליים וכד'. אפילו אם רק אחד מבני הבית אינו שומר שבת וחג, אסור לבשל בחג אם הוא משתתף בסעודות, ובכזה מקרה יש להקפיד לבשל את כל האוכל מלפני החג.

האם מותר לעשן בחגים? עיינו במאמר מיוחד העוסק בשאלה זו

לספר סיפור ולקיים מצווה

יעקב לוסטיג

 

חג הפסח כולו, ובעיקר ליל הסדר, מלא וגדוש במצוות רבות וחשובות מאוד. יש מצווה לבער את החמץ מהבית, מצווה לאכול מצה, מצווה להימנע מאכילת חמץ, מצווה לאכול מרור ועוד ועוד. יש גם הרבה מנהגים והלכות שצריך לדעת ולעשות, אבל יש מצווה אחת מרכזית, שהיא יסודית מאוד בכל מה שקשור לעריכת הפסח כהלכתו.

מצוות "והגדת לבנך".

התורה הקדושה כותבת לנו בכמה הזדמנויות את המצווה הזאת, של סיפור יציאת מצרים. יתירה מזאת, הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו שהוא מכביד את לב פרעה, כדי שלא ישלח את בני ישראל מארצו, ובכך הוא יקבל עוד ועוד עונשים "למען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם".

הקדוש ברוך הוא הכה את פרעה ואת מצרים מכות חזקות ומרובות, כדי שאנחנו נוכל לספר על כך לילדים שלנו!!

אז בואו נעשה קצת סדר בדברים: יש מצווה אחת שבמסגרתה אנחנו צריכים לזכור את יציאת מצרים, ואת המצווה הזאת צריך לקיים בכל יום ובכל לילה. איך מקיימים אותה? קל ופשוט, צריך רק להזכיר בשתיים או שלוש מילים "ה' הוציא אותנו ממצרים". בפועל אנחנו מקיימים את המצווה זאת באמירת קריאת שמע, כשבסוף הפרשה השלישית של קריאת שמע אנו אומרים את הפסוק: "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים".

אבל יש עוד מצווה: לספר את סיפור יציאת מצרים, וזו מצווה שזמנה הוא רק בלילה הראשון של חג הפסח, מכניסת החג ועד אור הבוקר.

את המצווה הזאת אנחנו מקיימים בליל הסדר, ובגללה הילדים שואלים "מה נשתנה הלילה הזה", כדי שאנו נוכל לענות להם בהרחבה "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוצאינו ה' אלוקינו משם בכח גדול". עד סוף ההגדה זה הכל תשובה אחת גדולה ומפורטת מאוד לשאלת "מה נשתנה הלילה הזה".

אבל לא מספיק רק לקרוא את ההגדה, אלא צריך גם להסביר אותה. שהילד יבין מה אנחנו מקריאים לו. אם הוא בן שלוש או ארבע,. צריך לספר לו את הסיפור בצורה מאוד מאוד צבעונית כדי שהוא יבין שבני ישראל היו עבדים שהועבדו בפרך, והקדוש ברוך הוא הוציא אותם לחירות. אם הילד בן עשר, אפשר להרחיב את הסיפור, להוסיף ולספר על המכות שהכה הקדוש ברוך את המצרים, ואת העובדה שכשהוא הוציא אותנו לחירות הוא נתן לנו את התורה הקדושה, שזה עיקר יציאת מצרים.

ומה עושה מי שאין לו ילדים? או שהילדים שלו לא לידו בליל הסדר?

מספר לאשתו, לחבר שלו, להורים שלו, ואם הוא יושב לבד, הוא מספר את סיפור יציאת מצרים לעצמו! המצווה היא לספר את סיפור יציאת מצרים, וכולם מחוייבים בה, גם מי שמכיר את הסיפור היטב ואנחנו לא נוכל לחדש לו שום דבר בסיפור החדש. וזה מה שכתוב בהגדה של פסח: "ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה – מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים".

כמה צריך לספר?

בעיקרון מספיק רק לומר את מה שכתוב בהגדה, בתנאי שאנחנו מבינים את מה שאנחנו אומרים, ובכך אפשר לצאת ידי חובת המצווה. מי שאין לו הגדה, או שהוא עסוק מכדי לומר את כל ההגדה, כמו אשה שמטפלת בבנה התינוק וכדו', יכול להסתפק רק בסיפור מקוצר מאוד, ולומר "ה' הוציא אותנו מעבדות לחירות, כשהכה את פרעה ואת כל עבדיו וטיבע אותם בים סוף", או בכל צורה אחרת, במילים פשוטות כל אחד בשפתו שלו.

חובה לומר בליל הסדר: "פסח, מצה ומרור", ומי שלא אמר אותן אינו יוצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים בליל הסדר.

אבל מי שרוצה להדר במצווה, יכול להרחיב את הסיפור. להוסיף ולתבל במדרשי חז"ל, בדברי תורה, ברעיון ששמע בדרשה של הרב או בשיעור תורה, להוסיף נופך ולדבר על כל מה שקשור ליציאת מצרים, וכמו שכתוב על זה בהגדה של פסח: "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח".

מה עושים בערב פסח

יעקב לוסטיג

 

חג הפסח הוא חג שמצריך הרבה מאוד הכנות מוקדמות. צריך לנקות את הבית, להכשיר את הכלים, לקנות ולערוך להכין ולטרוח. את רוב העבודה מסיימים עד 'בדיקת חמץ' שאותה אנחנו עורכים לילה לפני ליל הסדר. אבל חשוב לדעת גם מה צריך לעשות ביום האחרון, שבין 'בדיקת חמץ', לבין 'ליל הסדר'.

 

תענית בכורות

אז קודם כל אם אתה בן בכור לאביך או לאמך, אתה צריך לצום בערב פסח, כהודאה לקדוש ברוך הוא על כך שהוא הבדיל בין הבכורות של מצרים שאותם הוא הרג בליל פסח, ובין בכורות ישראל שנשארו ללא פגע.

עם זאת, אפשר להשתתף בסעודת מצווה שנערכת לרגל 'סיום מסכת', לטעום מהכיבוד המוגש בה ולאחר מכן אתה יכול להמשיך לאכול כל היום.

בת בכורה אינה צריכה לצום. ילד מתחת לגיל 13 אינו צריך לצום אבל נהוג שאביו צם במקומו או משתתף בסעודת מצווה. אגב, תוכלו למצוא בכל בית כנסת אחרי תפילת שחרית, מישהו שמסיים מסכת ומגיש כיבוד לקהל המתפללים.

 

שימו לב: אם עוד לא מכרתם את החמץ לגוי, עדיין לא מאוחר, הזדרזו ובצעו את המכירה באופן מיידי עד סוף זמן אכילת חמץ!

 

סוף זמן אכילת חמץ, וזמן שריפת חמץ

האיסור לאכול חמץ מתחיל עוד לפני חג הפסח עצמו, כמו שבזמן בית המקדש היו מתחילים לשחוט את קרבן הפסח החל משעות הצהרים של ערב החג.

אכילת חמץ מותרת בבוקר שלפני פסח עד השעה 9:50 בערך, בשנים שבהן כבר החליפו לשעון קיץ. לאחר השעה הזו אסור לאכול חמץ!

מיד עם סיום זמן אכילת חמץ, יש להיערך לשריפת החמץ שנשאר בבית. מי שאינו מוצא מקום בו הוא יכול להבעיר מדורה ללא חשש, וקשה לו לשרוף את החמץ, יכול לפורר אותו ולשטוף אותו באסלה, או לחלופין להתיז עליו כמות נכבדה של חומר הדברה ליתושים וכדו', אבל עדיף לשרוף את החמץ באש ולא לבער אותו בדרכים אחרות.

יש לסיים את שריפת החמץ עד השעה 11:10, ולוודא שהחמץ אכן שרוף ואינו ראוי למאכל כלב.

 

מוכנים לליל הסדר? בדקו את עצמכם!

יש לכם מצות בכמות שתספיק לחג הפסח?

יש לכם מרור (עלי חסה) לליל הסדר?

הכנתם כבר את החרוסת?

בישלתם ביצה לקערת ליל הסדר?

צליתם באש זרוע או חתיכת בשר אחרת?

הכנתם מי מלח להטבלת ה'כרפס' בליל הסדר?

הגדות של פסח כבר קניתם? אם לא, אתם יכולים להוריד הגדה מכאן (להוסיף כמובן לינק להורדה) ולהדפיס.

קניתם ממתקים ופרסים לילדים כדי לעודד אותם לשבת יפה ליד השולחן, לשאול את הקושיות ולהקשיב לסיפור יציאת מצרים?

כבר הסתפרתם לכבוד החג? לפני חג הפסח צריך להסתפר ולהתרחץ, אבל אסור להסתפר אחרי חצות היום!

 

מלאכות שאסור לעשות אחרי חצות היום

חצות היום בערב חג הפסח חל בערך בשעה 12:35. משעה זו אסור להסתפר, לכבס בגדים, או לעשות מלאכה אחרת כמו צביעה, שיפוצים, עבודות גרפיקה ועוד.

מה כן מותר לעשות בערב פסח אחרי חצות היום?

מותר לבשל לצורך החג, מותר לשטוף את הבית לכבוד החג אם התלכלך מעט, וכן מותר להדליק אור, לכבות אש ועוד. מותר גם לנסוע ברכב, לשמוע מוזיקה וכו'. אבל אסור לעשות שום מלאכה שמקבלים עליה שכר, או עבודה של איש מקצוע.

 

אסור לאכול מצה או לשתות יין

שימו לב: בערב פסח מהבוקר אסור לאכול מצות, כדי שבליל הסדר נאכל את המצה בתיאבון. מותר לאכול פירות, ירקות, ביצים, מאכלי חלב ועוד, אבל צריך להימנע מאכילה מרובה כדי שלא תתעייפו ותוכלו להישאר ערניים בליל הסדר.

צריך גם להימנע משתיית יין בערב פסח, למרות שיש אופנים שבהם מותר לשתות מעט יין, אבל יש בזה דעות חלוקות בין פוסקי ההלכה ולכן עדיף להימנע לחלוטין משתיית יין, ביום של ערב פסח.

 

הקפידו על מנוחה

חשוב מאוד לנוח היטב בשעות אחר הצהרים, כדי שבליל הסדר תהיו ערניים ותוכלו לקיים את המצוות הרבות והחשובות שמקיימים בלילה זה.

בעיקר צריך להקפיד שהילדים ישנו, כי מצוי מאוד שהילדים נמנעים מלישון אחר הצהרים, וכשמגיע הלילה הם מתעייפים ונרדמים, ובכך נמנעת מהוריהם האפשרות לקיים את המצווה החשובה "והגדתך לבנך", במסגרתה אנחנו צריכים לספר לילדים שלנו את סיפור יציאת מצרים.

 

הכינו מראש את השולחן לליל הסדר.

שולחן הסדר צריך להיות מוכן מערב החג, כדי שבליל החג נוכל מיד לערוך קידוש ולהתחיל באמירת ההגדה, מבלי להתעכב בהכנות אחרונות שעלולות להימשך זמן רב.

על פי תורת הקבלה, כדאי שבעל הבית יכין ויסדר בשעות אחר הצהרים, את הכסא עליו ישב, והכרית שעליה הוא יסב ויישען על צד שמאל בליל הסדר, בשעה שהוא ישתה את ארבעת הכוסות ויאכל את המצות.

סדר ההגדה של פסח – להורדה!

סדר ההגדה של פסח – להורדה!

סדר ההגדה של פסח – להורדה!

'הרב של האינטרנט' הכין לכם הגדה של פסח, מרהיבת עין, ברורה ובהירה,
עם הסברים מפורטים שיעזרו לכם לנהל את ליל הסדר כהלכתו • הורידו חינם והפיצו.

להורדה בנוסח – עדות המזרח

להורדה בנוסח – אשכנז

תגידו שלום ללחם

סדר בדיקת חמץ

 

נוהגים להכין מראש עשר חתיכות חמץ, ולהניח במקומות שונים בבית, כדי שבעל הבית ימצא אותם במהלך הבדיקה ויקיים בכך את מצוות ביעור חמץ. 

שימו לב: חשוב מאוד לרשום ברשימה מסודרת את כל עשרת המקומות שבהם הטמנתם חמץ, למקרה שהבודק לא ימצא את כולן, כדי שלא יישאר חלילה חמץ בביתכם במהלך חג הפסח. כמו כן הקפידו לעטוף היטב כל אחת מחתיכות החמץ בנייר או בניילון וכדו', כדי שלא יתפרו פירורי חמץ ברחבי הבית.

 

מי שבודק את החמץ מחזיק בידו נר שעווה ואומר:

הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֵׂה שֶׁל בְּדִיקַת חָמֵץ לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעֱלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל: ויהי נועם יְיָ אֱלֹהֵינוּ עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל בִּיעוּר חָמֵץ:

בודקים לאור הנר במקומות שבהם יתכן שיש חמץ, מאחורי המקרר, מתחת לתנור, באזור פינת האוכל, מדפים בחדר הסלון שייתכן שהניחו עליהם חמץ תוך כדי ארוחה והמקומות שילדים נוגעים בהם והיו יכולים לשכוח בהם עוגיה או פרוסת לחם, אם לא בדקתם את כיסי הבגדים עד עכשיו, זה הזמן לבדוק אותם. כמו כן יש לבדוק את המכונית, ולראות שניקיתם או סימנתם "מכור לגוי" את כל המקומות שיתכן וילדים הכניסו בהם חמץ.

כמו כן יש לארגן את כל החמץ שנותר בפינה בבית שלא יתפזר.

עד שמסיימים לבדוק את החמץ אין לדבר בדברים שאינם לצורך הבדיקה.

בסיום הבדיקה צוררים את חתיכות החמץ שנמצאו במהלך הבדיקה בשקית אטומה כדי שלא יתפזר החמץ בבית, ושומרים אותה לשריפה החמץ מחר.

מיד אחרי הבדיקה בבית עוברים לבדוק חמץ ברכב ובמחסן אם יש לכם. אם אתם מקפידים כל השנה שלא לאכול ברכב ושלא להכניס אוכל למחסן, אין צורך לבדוק שם, ובלבד שידוע לכם שהילדים באמת לא אכלו במקומות הללו.

כשמסיימים לבדוק את חמץ, מתכוונים בלב לבטל את כל החמץ שנשאר (אם נשאר) בבית ולא מצאתם אותו, וגם אומרים זאת בפה.

הנוסח המקובל מדורי דורות לביטול החמץ נאמר בשפה הארמית, שפת התלמוד, אבל מי שאינו בקי בשפה זו ואינו יודע את פירוש המילים, יכול לאומרו גם בעברית ובכל שפה אחרת שהוא מבין.

כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי, דְלָא חֲמִתֵּיהּ, וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ, וּדְלָא יְדַעְנָא לֵיהּ, לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא:

ובעברית: "כל חמץ ומחמצת שיש ברשותי, שלא ראיתיו, ושלא ביערתי אותו, ושאינני יודע על קיומו, יתבטל, ויהיה הפקר כעפר הארץ".

ב'ערב פסח' – היום האחרון שלפני חג הפסח, משכימים קום להתפלל ולאכול ארוחת בוקר מוקדם, כדי שלא נגיע לאכילת החמץ אחרי סוף זמן אכילת חמץ.

אחרי ארוחת הבוקר לוקחים את החמץ שנותר בבית, ויוצאים לשרוף אותו בחוץ.

יש אומרים: הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁל שְׂרֵפַת חָמֵץ לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעֱלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. וִיהִי נוֹעֲם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.

משליכים את החמץ ללהבה בוערת, וממתינים עד שהוא נשרף, ורק לאחר מכן מכוונים בלב שכל החמץ שנשאר ברשותכם ולא מצאתם אותו עד כה, בטל ומבוטל כעפר הארץ.

 

לצד כוונת הלב לבטל את החמץ, יש לומר זאת גם בפה. הנוסח המקובל מדורי דורות הוא בארמית, שפת התלמוד, אבל מי שאינו בקי בשפה הארמית יכול לאומרו בעברית או בכל שפה אחרת שהוא מבין.

הנוסח בארמית: כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי דַּחֲזִתֵּהּ וּדְלָא חֲזִתֵּהּ דַּחֲמִתֵּהּ וּדְלָא חֲמִתֵּהּ דְּבִעַרְתֵּהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא.

 

ובעברית: כל חמץ ומחמצת שיש ברשותי, שראיתיו ושלא ראיתיו, שאני יודע על קיומו ושאינני יודע על קיומו, שביערתי אותו ושלא ביערתי אותו, יתבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ.

וכשם שזכינו לבער את החמץ הגשמי, כן נזכה לבטל את החמץ הרוחני, להעביר את כל הרצונות והמחשבות הלא טובות מהלב, ונזכה שיהיה הלב שלנו טהור לעבודת הבורא יתברך.

 

 

כל מה שרציתם לדעת על קערת ליל הסדר

כל מה שרציתם לדעת על קערת ליל הסדר

יעקב לוסטיג

 

הרכיב הבולט ביותר בליל הסדר, הוא ה'קערה', מעין צלחת מעוטרת שעליה

אנחנו מניחים ששה 'סימנים'. מנהג עריכת הקערה נוסד על ידי צדיקים וקדושים,

שכל מעשיהם היו ברוח הקודש. יש לו הסבר הלכתי פשוט, ויש לו גם הסברים

עמוקים מאוד, על פי תורת הקבלה. ההסבר הפשוט הוא, שאנו רוצים להבליט

את החלקים החשובים ביותר בליל הסדר, כשאנחנו וגם הילדים שלנו, נראה ונזכור,

שלא נשכח אף אחת מהמצוות ואף אחד מהמנהגים החשובים כל כך. הקערה

משמשת גם זרז לילדים שישאלו במה שונה הלילה הזה מכל הלילות, וכך נוכל

להשיב להם את התשובה הנצחית: "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' משם",

כי הרי זאת הדרך הטובה ביותר לספר לילד על יציאת מצרים: לגרום לו שיתעניין

מעצמו ויבקש לדעת, וכך תהיה אוזנו כרויה לשמוע את התשובה.

מה בקערה?

 

מניחים על גבי הקערה את ששת הסימנים הבאים: 'זרוע' (זרוע של בהמה או כנף

של עוף צלוי באש, ואפשר גם פיסת בשר אחרת). ביצה (ביצה קשה). מרור (עלי

חסה או עלוש), חרוסת (בלילה של פירות מרוסקים עם יין), כרפס (ירק מבושל) ושוב

מרור (הפעם אנחנו מניחים את הקלח של החסה ולא את העלים, ואם אין קלח אפשר

להניח שוב עלי חסה).

על מה מרמזים ה'סימנים'

 

ה'זרוע' הצלויה היא תזכורת לכך שבזמן שבית המקדש היה קיים היינו אוכלים בליל

הסדר את בשרו הצלוי של קרבן הפסח. הביצה המבושלת היא תזכורת לכך שבזמן

בית המקדש היינו אוכלים בלילה זה גם מבשרו של קרבן החגיגה, שאותו היו יכולים

גם לבשל ולא היו חייבים דווקא לצלותו באש. המרור הוא זכר לשעבוד המר שהיו

ישראל משועבדים במצרים. החרוסת היא זכר לטיט שהיו בני ישראל צריכים להכין

כדי ללבון לבנים במסגרת עבודתם בפרך תחת יד מצרים, ואילו הכרפס בא לצורך

הטיבול במי מלח – פעולה שנועדה לעורר תמיהה מצד הילדים, ולגרום להם לשאול

שאלה שמתוכה נוכל להגיע להסבר על יציאת מצרים.

 

מי שאין לו קערה של ליל הסדר, יכול להניח את הסימנים הללו על גבי צלחת.

אין שום חובה שהקערה תהיה דווקא עם ציורים ועיטורים.

על מה מניחים את הקערה?

 

מניחים שלוש מצות זו על גב זו, אחת כנגד 'כהן', אחת כנגד 'לוי' ואחת כנגד 'ישראל'.

ראוי להפריד בין המצות במטפחת בד, או אפילו במפית חד פעמית. מכסים את המצות

בכיסוי המיוחד לכך אם יש לכם, ואם לא אפשר לכסותן במגבת נקייה. מניחים מעל

שלושת המצות את הקערה או את הצלחת עם הסימנים. אם הקערה כבדה מדי ואתם

חוששים שהיא תשבור את המצות, לא נורא, אפשר להניח את הקערה לצד המצות,

והיא לא חייבת להיות מעליהן אם אין אפשרות כזאת.

איך מסדרים את הסימנים בפועל?

 

יש מנהגים שונים לגבי הסדר המדויק של הסימנים על גבי הקערה, וכולם מנהגים

טובים וראויים. אם אין לכם מסורת משפחתית מקובלת, אנו ממליצים לכם לנהוג

על פי שיטת 'האריז"ל', רבי יצחק לוריא שהתקין את הסדר של הקערה על פי

תורת הקבלה:

הקערה מסודרת (לפי שיטת האר"י ז"ל) בצורה של שתי שלשות, כמו הניקוד 'סגול'

שאנו מכירים מסידור התפילה או ספרי הקריאה של הילדים.

בצד ימין מניחים את ה'זרוע', ממולו מניחים את ה'ביצה', ומתחת שניהם, באמצע מ

ניחים עלי 'מרור'. עוברים לשלשה השנייה שבאה מתחת לשלשה הראשונה:

בצד ימין, מתחת לזרוע מניחים את ה'חרוסת' בתוך קערית קטנה. משמאל לה, מתחת

לביצה, מניחים את ה'כרפס', ומתחת שניהם, באמצע, מניחים שוב מרור, אלא שהפעם

מניחים את הקלח של החסה, אם יש לכם. במידה ואין לכם קלח, אפשר להניח עלי חסה

גם כאן.

 

שימו לב: את הכרפס, החרוסת והמרור אוכלים במהלך ליל הסדר. את הזרוע הצלויה אסור

לאכול בלילה ואם רוצים אפשר לאכול אותה למחרת, ואילו הביצה הקשה יש בזה מנהגים

שונים, אפשר לאכול אותה גם בלילה אבל יש שנוהגים לאכול אותה רק למחרת.

קערת ליל הסדר:

 

סדר הקערה 

 

גריסים זה חמץ ! ומה עם תירס?

  • אני חזור בתשובה ובבית הורי היו אוכלים קטניות בפסח למרות שלא אכלו חמץ, האם מותר לי לאכול קטניות בפסח או שאני צריך להימנע מכך?

המנהג להימנע מאכילת קטניות בפסח נפוץ בקרב כל יוצאי קהילות אשכנז, מכל קצווי אירופה, ולכן אם אתה ממוצא אשכנזי אתה צריך להימנע מאכילת קטניות.

בקרב קהילות הספרדים נהגו לאכול קטניות בפסח ללא כל פקפוק, למעט מספר קהילות בצפון אפריקה, ובעיקר במרוקו שכן הקפידו להימנע מאכילת קטניות. לכן, אם המוצא שלך הוא ספרדי, אתה יכול לאכול קטניות בפסח, אלא אם כן ידוע לך שאבות אבותיך היו נמנעים מכך.

  • מה זה בעצם קטניות?

ההגדרה לקטניות היא מאוד רחבה, ובמקרים רבים יש מחלוקת בין הפוסקים לגבי מאכלים מסוימים אם הם בכלל קטניות או לא. באופן כללי הקטניות כוללות אורז, תירס (לפי רוב הדעות), שעועית, פול, חומוס ועוד ועוד.

חשוב לדעת: גריסים, כוסמין וכל סוגי הדגן אסור לאכול אותם בשום אופן, כי הם לא קטניות אלא דגן ובמגע עם מים הם הופכים לחמץ גמור, בדיוק כמו לחם.

באופן כללי, יש להיזהר בפסח שלא לאכול שום מאכל שלא כתוב עליו במפורש שהוא כשר לפסח, ואם כתוב עליו שהוא כשר לפסח "לאוכלי קטניות", הכוונה היא שהוא מותר לאכילה רק לספרדים שלא נהגו להימנע מאכילת קטניות.

  • ממתי אסור לאכול קטניות בערב פסח?

מי שנוהג שלא לאכול קטניות בפסח, אסור לו לאכול קטניות מסוף זמן אכילת חמץ, למרות שעדיין לא נכנס חג הפסח בפועל.

  • מותר לאכול נבטים בפסח?

נבטים שצומחים מקטניות, מותר לאכול אותם רק אם הם מגיעים בלי הגרעין שממנו הם צמחו. לכן מותר לאכול נבטי אלפלא שקוצרים אותם רק ששה ימים אחרי תחילת הנביטה, כשכבר לא נשאר כלום מהגרעין המקורי. לעומת זאת רוב סוגי הנבטים האחרים כמו נבטי שעועית למשל, מגיעים יחד עם שאריות הגרעין, ולכן אסור לאכול אותם בפסח למי שנוהג שלא לאכול קטניות.

  • גרגירי פלפל שחור גם הם קטניות? לאשכנזים אסור להשתמש בהם בפסח? ומה לגבי צנוברים?

פלפל שחור הוא תבלין. לא קטניות. מותר להשתמש בו בפסח, או יש עליו חותמת כשרות שמציינת במפורש שהוא כשר לפסח. צנוברים, אגוזי קשיו וכל דבר אחר שגודל על עצים – אינו נכלל בהגדרה של קטניות, ומותר לאכול אותו בפסח.

עם זאת, גם באגוזי קשיו, או פיסטוקים וכדו', חובה לוודא שעל האריזה כתוב במפורש הם כשרים לפסח. זאת, משום שקורה הרבה שאגוזים אלו נארזים לצד גריסים, גרגירי חיטה ומוצרי חמץ אחרים.

  • מי שכן נוהג לאכול קטניות בפסח, צריך למיין אותם דווקא לפני החג?

באורז מצוי מאוד שמתערבים לפעמים גרגירי חיטה, ובגלל שאיסור חמץ הוא מאוד מאוד חמור אפילו בכמות מזערית של חמץ, צריך להיזהר לקנות רק אורז שעל האריזה שלו כתוב במפורש שהוא כשר לפסח, וכך אנו יודעים שלא ארזו אותו במקום שבו טוחנים קמח וכדו'. כמו"כ צריך לברור את האורז שלוש פעמים לפני חג הפסח, כי מצוי הדבר שלפעמים מתערבבים גרגירי חיטה עם האורז, ואם חלילה ייכנס גרגיר אחד של חיטה לתבשיל של פסח, כל האוכל שיתבשל עם הגרגיר יהיה חמץ ומי שיאכל אותו ייכשל באיסור חמור מאוד. לכן יש להקפיד על המיון שלוש פעמים לפני החג.

  • במשפחות שנוהגות להימנע מאכילת קטניות בפסח, האם צריך למכור את הקטניות לגוי או שאפשר להחזיק אותן בבית בלי למכור?

אין צורך למכור את הקטניות לגוי, משום שהן לא נכללות בהגדרה של חמץ, והמנהג הוא שלא לאכול אותם, אבל לא נהגו למכור קטניות.

עם זאת, בבתים שלא אוכלים קטניות בפסח, מומלץ לרכז את הקטניות בארון צדדי או במגירה צדדית וכדו', כדי שלא יבואו להשתמש בהם בטעות במהלך הפסח.

שאלות ותשובות על מכירת חמץ

  • אפשר לעשות את מכירת החמץ דרך אתר 'הרב של האינטרנט' או דרך אתרי אינטרנט אחרים?

מכירת חמץ שנעשתה דרך אתר אינטרנט כשרה לכל הדעות, ואפשר לסמוך עליה. עם זאת, יש להקפיד שהמכירה תתבצע דרך אתר רציני, שאפשר לסמוך על כך שהוא מבצע את המכירה בהתאם לדרישות ההלכה, כך שהחמץ שברשותכם באמת יהיה מכור לגוי במהלך חג הפסח.

למרות האמור לעיל, כדאי מאוד לגשת פיזית לרב ולבצע את המכירה דרכו, כי הרב יוכל לכוון אתכם, וגם להדריך אתכם לגבי המכירה עצמה ולגבי ההתנהלות במהלך הפסח בכל הקשור לחמץ שנמכר לגוי.

  • הנחתי בקבוקים עם משקאות חריפים במגירה, מתוך כוונה למכור אותם לגוי, אבל בפועל שכחתי לציין זאת במכירה עצמה. מותר להשתמש במשקאות הללו אחרי פסח? או שצריך לשפוך אותם?

זה תלוי בנוסח הכתוב בכתב המינוי שנתת לרב, או שמילאתי דרך אתר האינטרנט. אם המינוי היה למכור את כל החמץ שברשותך, מותר להשתמש במשקאות הללו אחרי פסח, כי הם נמכרו לגוי. אבל אם בחוזה כתוב במפורש שהמכירה חלב על על החמץ שבמטבח, או רק החמץ שבמחסן, או רק החמת שמסומן עליו שהוא מכור לגוי, הבקבוקים הללו לא מכורים אם הם לא עומדים בהגדרות הללו.

  • מה עושים אם שכחתי בכלל למכור את החמץ לגוי לפני פסח ואני נזכר באמצע החג?

יש לבער את החמץ באופן מיידי. אם מדובר במשקאות נוזליים, אפשר לשפוך אותם לשירותים או על הרצפה מחוץ לבית, ואם מדובר במאכל חמץ כמו עוגיות או לחם וכדו', צריך לשרוף את החמץ בחול המועד.

אם גילית את החמץ שלא נמכר לגוי במהלך החג או השבת, שאסור להבעיר אש כדי לשרוף את החמץ, צריך לסגור את המגירה שבה מונח החמץ, או את הארון שבו הוא מונח, ובמוצאי החג או השבת לשרוף אותו בהקדם. במידה ומצאת חמץ שמונח במקום גלוי, כמו פרוסת לחם שמונחת על רצפת הבית, יש לכסותה בקערה או בכלי אחר, ובמוצאי החג הוא השבת למהר ולשרוף אותה.

  • יש לי מזון לכלבים שלא כתוב עליו שהוא כשר לפסח. צריך למכור אותו לגוי?

כן. מזון לכלבים מכיל בדרך כלל חמץ, אלא אם כן כתוב עליו במפורש שהוא כשר לפסח. בשל כך יש להקפיד למכור אותו לגוי, ובוודאי שאסור לתת לכלב לאכול חמץ במהלך הפסח, כי האיסור הוא לא רק לאכול חמץ, אלא גם ליהנות מחמץ, וכשהכלב שלך אוכל חמץ, אתה נהנה מכך שאתה לא צריך לתת לו מזון אחר.

איך מכשירים כלי זכוכית? ומה עושים עם השיש בפסח?

  • בערב פסח הכשרתי את המטבח, ושפכתי מים רותחים על השיש כדי להכשיר אותו. אחר כך ציפיתי אותו ברדיד אלומיניום, וכעת הציפוי הזה מאוד מפריע לי. מותר להוריד אותו?

זה תלוי. אם השיש עשוי מאבן קיסר וכדו', אסור להשתמש בו בפסח בלי כיסוי, ולכן אם אתה רוצה אפשר להחליף את הכיסוי במהלך הפסח, אבל לא להשתמש בשיש בלי כיסוי.

אם מדובר במשטח שיש רגיל וסטנדרטי, אפשר להקל להשתמש בו בלי כיסוי, אבל עדיף להשאיר את הכיסוי או להחליפו בחדש, אם הדבר אפשרי.

  • הכנתי את מדיח הכלים להכשרה, חיכיתי 24 שעות כמו שלימוד אותי שצריך לעשות, אבל שכחתי להפעיל אותו לאחר מכן על החום הכי גבוה עם הרשתות כנדרש. מותר לי לעשות את זה בחול המועד פסח? או שאפשר להכשיר אותו רק לפני פסח

דעת פוסקי ההלכה הספרדים, והמנהג הרווח בקרב בני עדות המזרח הוא שאפשר להכשיר את מדיח הכלים גם במהלך הפסח במקרה כמו שתיארת. עם זאת, האשכנזים נמנעו מהכשרת כלים במהלך הפסח עצמו, וגם לגבי מדיח הכלים אין לבצע את ההכשרה במהלך הפסח לפי מנהג האשכנזים.

  • אני רוצה להכשיר את גביע הקידוש שלי לפסח, באמצעות 'הגעלה' – הטבלתו בתוך סיר עם מים רותחים. אני צריך לעשות זאת בסיר של חמץ או בסיר שכבר הוכשר לפסח?

אם אתה רוצה להכשיר בסיר של חמץ, אתה יכול לעשות זאת אבל צריך קודם למלא את הסיר עד גדותיו ולהרתיח, כדי שהמים הרותחים יגלשו וכך בעצם אתה 'מגעיל' את הסיר עצמו לפני שאתה מגעיל בו את הגביע של הקידוש.

אפשר גם להגעיל את הגביע בסיר שכבר הוכשר לפסח, אבל אז תצטרך להכשיר את הסיר שוב אחרי הגעלת הגביע, על ידי מילוי הסיר עד גדותיו כדי שיבעבעו המים ויגלשו מעל דפנות הסיר ושוב הוא יוכשר לפסח. עם זאת, אם שכחת להכשיר את הסיר שוב אחרי שהגעלת בו את הגביע, אם מדובר בסיר ענק שתכולתו היא פי 60 מגודלו של הגביע, אפשר להכשיר בו את הגביע גם לפני שהכשרת את הסיר עצמו לפסח.

  • יש לי פלטה חשמלית לשבת, שאני מחמם עליה מאכלי חמץ, ולפעמים גם מניח עליה חלות ולחם במהלך שבתות השנה. איך אני יכול להכשיר אותה לשימוש בפסח?

הדרך המעשית הקלה ביותר היא לנקות את הפלטה היטב ולהדליק אותה למשך כשעה. לאחר מכן לצפות בנייר כסף עבה (100-150 מיקרון), או במספר שכבות של נייר כסף רגיל, ולהשתמש בה בפסח. אם אתם רוצים להכשיר אותה לשימוש בפסח גם בלא ציפוי עבה, מדובר בתהליך מעט מורכב יותר: יש להדליק את הפלטה עד שתתחמם היטב ולאחר מכן לשפוך עליה מים רותחים מהקומקום ובעוד המים רותחים, להעביר על פני כל המשטח העליון של הפלטה הרטובה אבן לוהטת, או מגהץ רותח (אחרי שניתקתם אותו מהחשמל). יש להקפיד על ייבוש מוחלט של מכשירי החשמל לפני שחוזרים להשתמש בהם שוב.

  • איך מכשירים כוסות לפסח?

לפי מנהג הספרדים מספיק לשטוף את הכוסות בשטיפה יסודית מאוד ובכך הן כבר כשרות לשימוש בפסח, אבל ראוי להחמיר ולשפוך עליהן מים רותחים מקומקום.

האשכנזים מחמירים יותר, ונוהגים שרק כלי זכוכית שלא השתמשו בהם להגשת מאכלים או משקאות חמים, אפשר לשטוף ולהכשיר כך לפסח. אבל כלי זכוכית שהשתמשו בהם עם משקה חם או מאכל חם בחמץ, לא משתמשים בהם בפסח בכלל. עם זאת, כשאין ברירה אחרת, ואין לכם אפשרות לקנות כוסות מיוחדים לפסח, אפשר להכשיר את הכוסות על ידי 'הגעלה' – טבילתן בתוך דוד עם מים רותחים ומבעבעים, או לחלופין לשטוף היטב ולהשרות אותן במים במשך שלוש יממות רצופות.

כל השאלות על בדיקת חמץ

כל השאלות על בדיקת חמץ

 

  • כשאני בודק את החמץ בבית ובמכונית, מה צריך לבדוק קודם?

צריך להתחיל את הבדיקה מהבית, ומיד לאחר מכן לעבור לבדוק במכונית.

הבדיקה צריכה להיעשות ברצף אחד, ויש להיזהר שלא לדבר באמצע על

נושאים שאינם קשורים באופן ישיר לבדיקת החמץ, עד לאחר הבדיקה. את

הבדיקה המכונית כדאי לעשות באמצעות פנס חשמלי, כי בדיקה עם נר לא

תהיה יסודית, בגלל החשש שהוא יטפטף שעווה על המכונית, או יגרום לשריפה.

  • יש לי ארון שאין לי שום צורך לפתוח אותו בפסח, אני יכול לסגור אותו ולהסתמך על כך שאני מוכר את כל החמץ לגוי?

בהחלט. כדאי ומומלץ לסמן על הארון שהוא מכור לגוי, ואין לפתוח אותו במהלך חג הפסח.

  • ומה לגבי ארון שאני יודע שאין בו חמץ, כמו ארון בגדים או מסמכים, שאין סיכוי שהכניסו לשם חמץ?

מקום שאתה יודע בוודאות שאין בו חמץ, אינו צריך בדיקה ולא צריך

למכור אותו לגוי. אבל, חשוב לזכור שכל מקום שנמצא בהישג ידם של

ילדים שהמתגוררים בבית, צריך לבדוק אותו כי אולי הם הכניסו לשם חמץ.

כמו"כ מקומות שנהוג לקחת או להניח בהם חפצים במהלך הארוחה, כמו

ארון עם מגבות, מזווה עם בקבוקי יין וכדו', צריך לבדוק אותם כי אולי יש שם חמץ.

  • אם אני מתכוון לשהות במשך כל חג הפסח בבית מלון או אצל קרובי משפחה, אני צריך לנקות את הבית שלי לפסח, או שאין צורך?

אפשר למכור את כל החמץ שבבית במסגרת 'מכירת חמץ', ולא להיכנס

לבית במשך כל חג הפסח.

  • מותר למכור לגוי כל סוג של חמץ, אפילו פסטה ועוגיות?

כן. אפשר למכור כל סוג של חמץ לגוי, אבל חשוב שהמכירה תתבצע באמצעות

רב מוסמך שיודע לבצע את המכירה בתנאים שדורשת ההלכה כדי שלמכירה

יהיה תוקף ממשי, והחמץ באמת לא יהיה שלך במהלך חג הפסח.

  • מותר לבדוק את החמץ לאור החשמל, או שחייבים דווקא עם נר שעווה?

צריך לבצע את הבדיקה באמצעות נר, אבל במקומות שבהם יש חשש לשריפה,

צריך להשתמש בפנס. מי שאין לו נר ואינו מצליח למצוא נר בשביל בדיקת חמץ,

יבדוק את הבית כולו עם פנס. בכל מקרה אי אפשר להסתמך על התאורה

הרגילה של החדר, כי היא לא חודרת לחורים ולסדקים, ולשם כך יש צורך דווקא

בנר או בפנס כאמור.

בואו לברך על העצים

יעקב לוסטיג

פעם אחת בשנה, במהלך חודש ניסן, מברך היהודי את 'ברכת האילנות'. זוהי ברכה מיוחדת שתיקנו חכמינו זיכרונם לברכה לברך, כדי להודות לבורא העולם על שברא לנו אילנות ועצים טובים ופורחים, שמצמיחים לנו פירות טעימים להחיות בהם את נפשותינו.

• מתי מברכים?

מדי יום בחודש ניסן, מראש חודש ועד היום האחרון בחודש. עם זאת, יש שהקפידו שלא לברך ברכת האילנות בשבת ובחג, ולכן אפשר לברך בימות השבוע, ואפילו בימי 'חול המועד'.

• על מה מברכים?

על שני עצי פרי שנמצאים בשלב הפריחה שלהם. כל אחד יחפש בסביבה הקרובה למקום מגוריו שני עצי פרי, משני מיני פירות שונים, כדי לברך עליהם. רבים נהגו לערוך את הברכה בטקס חגיגי, במסגרתו יוצאים עם כל המשפחה או הקהילה יחד למקום בו גדלים עצי פרי, ומברכים כולם ביחד בקול רם.

• מה מברכים?

בָּרוּךְ אַתָּה אדני אֱלֹהינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת וְנָאוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם.

כמה שדים ורוחות יש מסביבנו?

אוהד אטינגר
אז אם אתם מסתפקים בשאלה הזאת, שימו לב התשובה היא ברורה: השדים והרוחות אכן קיימים, והם מוזכרים פעמים רבות במקורות היהודיים.
השדים מוזכרים גם בדברי חכמינו זכרונם לברכה, בתלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי.
בין היתר מביא התלמוד הבבלי במסכת ברכות (דף ו') את דעותיהם של תנא אחד ושלושה אמוראים שמספרים על השדים:
התנא אבא בנימין אומר: אילו נתנה רשות לעין שלנו לראות את השדים, אף אחד לא יכול היה לעמוד בפניהם.
שימו לב לדברים שהוא מסביר: אלוקים הציל אותנו שאנחנו לא רואים את השדים, כי אם נראה אותם לא נוכל לעמוד מהבהלה הגדולה שתאחוז בנו.
האמורא אביי מוסיף על דבריו: "אינהו נפישי מינן וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא", כלומר, הם מרובים מאיתנו, והם מקיפים אותנו כמו חפירה שחופרים מסביב לעץ כדי להשקותו במים.
האמורא רב הונא מוסיף עוד ומציין את מספרם: כל אחד ואחד מאיתנו מוקף בשדים רבים, אלף שדים מימינו, ורבבה (עשרת אלפים) משמאלו.
האמורא רבא משלים את דבריהם ומסביר שלפעמים מרגישים החכמים שיש דוחק רב בשיעור התורה, וזה בגלל השדים שנמצאים ביניהם למרות שאנחנו לא רואים אותם. כך גם הסיבה שבגדי התלמידים בבית המדרש נשחקים ונקרעים במהרה, זה בגלל השדים שמתחככים בהם, וזאת גם הסיבה לכאב הברכיים של הלומדים.
השדים מוזכרים במקומות נוספים, הם מוזכרים בתורה בכינוי 'שעירים', והתורה מזהירה אותנו לא ללכת בעקבות הגויים שזובחים קרבנות לשדים הללו.
וכן הם מוזכרים על ידי תנאים ואמוראים.
חשוב לדעת, האמוראים הקדושים, ובוודאי שכך גם התנאים שקדמו להם, לא היו ממציאים המצאות, וגם לא האמינו באמונות תפלות. כתוב בספרים הקדושים שכל אחד מהאמוראים ששמו מוזכר אפילו רק פעם אחת בתלמוד, היה צדיק כזה קדוש, עד שהיה יכול בכח קדושתו להחיות מתים. על אחת כמה וכמה אמוראים כמו אביי, רבא ורב הונא, שהיו מגדולי האמוראים, ושמוזכרים אלפי פעמים ברחבי התלמוד הבבלי.
מה זה אומר לנו בפועל?
בפועל זה לא אומר לנו כלום. צריך לזכור שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם, והוא שולט גם בשדים וברוחות הרעות. אם אנחנו עוברים על רצונו והוא רוצה להעניש אותנו חלילה, יש לו מיליוני דרכים כדי לעשות זאת, והשימוש בשדים ובמזיקים הוא רק אחד מהם. האדם צריך לחיות באמונה ובתמימות, לעבוד את ה' יתברך ולא לחפש עיסוקים עם שדים וכוחות על טבעיים, גם אם הם קיימים.
עם זאת, חכמים נתנו לנו כמה אזהרות שנדע להיזהר מה'מזיקים', שזה בעצם כינוי לשדים ולרוחות רעות. למשל, תלמיד חכם שנושא במשרה רבנית, אסור לו ללכת לבדו בלילה, כי הם יכולים להיטפל אליו בלילה ולהזיק לו.
כך גם יש שנזהרים לא לגור בבית שהיה ריק מאדם במשך שבע שנים, מחשש שהוא הפך מקום משכן לשדים והמזיקים.

רוצים להטמין פתק עם בקשה באבני הכותל המערבי?

רוצים להטמין פתק עם בקשה באבני הכותל המערבי? עכשיו זה אפשרי גם דרך המחשב..

הנהלת הכותל המערבי מאפשרת לכם להגיש בקשה ובקשתכם תוטמן בין אבני הכותל המערבי
כתבו את תוכן הבקשה והנהלת הכותל תדאג להטמינו עבורכם בין אבני הכותל המקודשות, תוך שמירה קפדנית על פרטיותכם.

קבלו לינק לכניסה

רוצים לראות מה קורה ברחבת הכותל המערבי עכשיו ממש, כנסו למצלמות הכותל המערבי און ליין 24 שעות ביממה

עבדים היינו?! הצחקתם.. עבדים נותרנו!

מאת: אילה מזוז

 

"אם לא שתיתי בבוקר את כוס הקפה שלי, אני לא בן אדם במשך היום…"

יוצא לנו לשמוע את המשפט הזה פעמים רבות, ויש מצב שגם אנחנו בעצמינו נואמים משפטים כאלו ואחרים, כי לכולנו יש דברים שאנחנו "מוכרחים" אותם ולא יכולים בלעדיהם.

בעולם המודרני והמשוכלל שלנו, כאשר כל בוקר אנחנו קמים לדבר חדש שהומצא, יושבים טובי המוחות וחושבים איך לעשות את החיים שלנו קלים ונוחים יותר, אולי אפילו יעילים יותר..

ואנחנו?  כמובן קונים את זה. מי לא רוצה לעשות את חייו נוחים ומפנקים?!

אך זוהי מלכודת דבש, וכשאנחנו נתפסים בה, היא כבר ממש לא מתוקה…

ככל שאנחנו מתרגלים להשתמש במוצרים מסוימים אנחנו הופכים להיות תלותיים בהם כ"כ, מכורים להם ממש! עד שאיננו יכולים לחיות בלעדיהם.

אתה מסתכל מחלון ביתך, ורואה את השכן מלקק כל ס"מ במכונית המחמד שלו.. הוא עשה זאת גם אתמול, ויעשה זאת גם מחר.. ואתה שואל את עצמך מי כאן משרת את מי???

כמה עצוב לראות את האדון שלוקח משרת כדי שישרתו, והנה הופך האדון להיות עבד נרצע למשרתו..

***

רק לפני שבוע חוו כמליון וחצי אנשים במדינת ישראל חויה מכוננת!

התקלה בחברת פלאפון הותירה את הלקוחות כשלושה ימים ללא טלפון…

שלושה ימים ללא יכולת לגלוש, ללא יכולת לבחוש.. ללא יכולת לעשות כלום!

נותרנו רק ללחוש למה זה קורה לנו?! איך נכנסנו לסחרור הזה? וכיצד אנחנו יכולים לצאת ממנו?

***

המשימה אינה קלה כל כך, והיא מצריכה מאמץ מחשבתי ושטיפת מח עצמית.

הייתי לא מזמן בגן אירועים אחד המפוארים בארץ, הגן היה מרהיב ביופיו, שפע של מאכלים, תזמורת עשירה הנעימה את הערב, אין מה לומר, פשוט נהניתי! כשהסתיימה החתונה, ניגשתי למארחים להודות להם על האירוע המקסים.

נגמר האירוע, חזרתי לביתי, והחיים המשיכו כרגיל.

לא היו לי שום דמיונות, שהמלצרים ירוצו אחרי לביתי, כדי להמשיך להגיש לי את מטעמי האירוע. החגיגה הסתיימה שמחתי על מה שהיה, ולא ציפיתי למשהו שאיש לא התחייב לתת לי.

 

כדאי להכניס לנו לתודעה, שכל השפע החומרי שמקיף אותנו, הוא אומנם שייך לי כרגע, וצריך להודות עליו, אך בלי שום הבטחה שהוא ימשיך להיות שלי גם בעתיד ולכן חבל להתרגל אליו ולהיות תלותי בו כל כך.

העולם שלנו שברירי כל כך וכל דבר יכול להתהפך בשניה, יצאת מהסופר וראית שהמכונית שלך נגנבה מהחנייה, הפלאפון נפל לכיור ושבק חיים, או שמא פרצה לך שריפה בחדר שינה, ושרפה לך את המזרנים האהובים שאין להשיגם בארץ..

עכשיו יש לי?  –  תודה לה'! ומחר? לא בטוח בכלל… (וגם על זה תודה!)

ועל כגון זה אמרו חכמינו: 'איזהו עשיר השמח בחלקו׳..

השמח בחלקו הוא העשיר האמיתי והוא המאושר האמיתי

זוהי הסתכלות חיים אחרת, אך היא מבטיחה לנו הנאת חיים אמיתית! עצמאות וחרות אמיתית!

יש מישהי שמאוד פגעה בי ואני מרגישה המון כעס

שלום לכבוד הרב
שאלתי היא כזאת, יש מישהי שמאוד פגעה בי, בחלק מהמקרים הפגיעה היא מתוך רוע לב וברוב המקרים מתוך זה שהיא אינטרסנטית ואנוכית. עמדתי לצידה ברגעים מאוד קשים וקריטיים עבורה גם כשלא היה לי קל והיא גמלה לי ברע. אני אדם שלא נוטר טינה ולא כועס אבל כלפיה אני מרגישה המון כעס וטינה ואני לא יכולה לשמוע את שמה. לצערי היא בת משפחה ואני נאלצת לשמוע או לראות אותה מידי פעם. מה לעשות כדי להתגבר על הרגשות השליליים האלו. אני אשה דתייה ואני רוצה להתעלם ממנה אבל קשה לי..

תשובת הרב:

שלום רב,
הניסיון וההתמודדות שאת חווה הם בהחלט לא קלים,
אך עלייך להבין שמה שעובר עלייך כעת הוא מבחן באמונה.

מכיוון שכתבת שאת אשה דתיה, וודאי ידוע לך שאחד מהדברים
שיהודי צריך להאמין בו, זה שכל מה שקורה לנו בחיים, זה הכל
מגיע לנו מאת הקדוש ברוך הוא, והכל מגיע אלינו אך ורק לטובתנו.

אם מישהו מצער אותנו, זה וודאי מכוון מלמעלה, ויש בכך מטרה.
אם לא היינו אף פעם עושים חטאים, לא היה עלינו לעבור שום
צער וייסורים, אך מכיוון ש"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא
יחטא", כמאמר הכתוב, כל אחד צריך לעבור ייסורים בחייו.
הייסורים מנקים אותנו מפגמי העבירות, מעלים את דרגתנו
הרוחנית, מקרבים אותנו יותר לבורא עולם, ומועילים לנו מאד,
הן בהווה והן לעתיד לבוא.

ככל שתרבי יותר לחשוב מחשבות של אמונה, כך יהיה לך
יותר קל להתמודד עם הדברים ותרגישי יותר טוב.

אביא לך את המילים שכתב על עניין זה ספר החינוך,
הוא מדבר על המצוה של לא תיקום ולא תיטור, והוא
כותב דברים שחשוב מאד להפנים:

"משרשי המצוה, שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו
מטוב עד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא,
ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם
ברוך הוא.

על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עונותיו גרמו,
והשם יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו,
כי הוא אינו סבת רעתו, כי העון הוא המסבב. וכמו שאמר דוד
עליו השלום (שמואל ב' ט"ז, י"א) 'הניחו לו ויקלל כי אמר לו' –
תלה העניין בחטאו ולא בשמעי בן גרא.

ועוד נמצא במצוה זו תועלת רבה להשבית ריב ולהעביר
המשטמות מלב בני אדם, ובהיות שלום בין אנשים יעשה
השם יתברך שלום להם".

עד כאן לשונו של ספר החינוך.

בברכה ובהצלחה
יעקב

תתארגנו מראש: רשימת קניות לפסח

תתארגנו מראש: רשימת קניות לפסח, מה צריך להכין לליל הסדר.

 

החלטתם לערוך ליל הסדר בבית, ואתם רוצים לערוך אותו כמיטב המסורת בהתאם

להלכה היהודית? בואו ננסה לעשות זאת יחד.

 

רשימת קניות:

  • בקבוק יין או מיץ ענבים לכל שני סועדים.
  • כוס מתאימה לקידוש, לכל אחד מהסועדים.
  • ספל לנטילת ידיים – מספיק אחד לכל המשפחה.
  • תפוח אדמה, סלרי או כל ירק אחר.
  • לפחות ביצה אחת.
  • חזרת לא מרוסקת.
  • כנף אחת של עוף.
  • חסה.
  • צריך לקנות גם 'חרוסת' מוכנה להכנה קלה בבית, ואם אתם לא מצליחים למצוא 'חרוסת',
    תצטרכו להכין אותה לבד, ולשם כך כדאי לוודא שיש לכם בבית תפוחים, יין, ואם אפשר
    גם מעט אגוזים, זנגוויל (ג'ינג'ר), רימון ותמר.
  • מצות – עדיף לקנות לפחות שלוש מצות עגולות שנעשו בעבודת יד, לצד מצות מכונה בכמות
    שתספיק להשביע את רעבונם של כל הסועדים (ולאכילת 'כזית' בהתחלה ו'כזית' בסוף הסעודהכאפיקומן).
  • הגדה של פסח לכל סועד.
  • בשר, דגים, ירקות להכנת סלטים וכל צרכי הסעודה.
  • מומלץ לקנות כיסוי מתאים למצות, וכן 'קערת ליל הסדר', אבל לא חייבים. כמו כן כדאי
    שתהיה לכם שקית מתאימה להחביא את האפיקומן, כדי שהמצה תישאר שמורה ועטופה
    בזמן שהילדים מחפשים אחריה בכל מקום אפשרי.

כמו"כ מומלץ לקנות מתנות קטנות או חטיפים כשרים לפסח, כדי שנוכל לחלק

לילדים ולעודד אותם להישאר ערניים כדי שיוכלו לשאול את הקושיות, ולקיים

את מצוות החג על ידי אכילת מצה ומרור, ושתיית ארבע כוסות.

ההכנות בערב החג:

 

יש לבשל את הביצה עד שהיא תהיה קשה מספיק שיוכלו לקלף אותה והיא

תישאר שלמה. נזדקק לה כשנכין את ה'קערה' בליל הסדר.

כמו"כ יש לצלות את כנף העוף על האש, ויש שנוהגים לבשל אותה.

כל המנהגים נכונים, ובלבד שתהיה לנו כנף עוף ראויה למאכל. אם אין

כנף עוף, אפשר להשתמש גם בשוק או בתבשיל אחר.

לקלף ענף קטן של חזרת. גם אותו נצטרך להכנת ה'קערה'.

כמו"כ יש לבשל תפוחי אדמה, בכמות לא גדולה, כדי שתהיה לכל סועד חתיכה

קטנה. הם אמורים לשמש 'כרפס' בליל הסדר. אבל יש שמשתמשים בעלי סלרי,

בצנון, במלפפון או בירקות אחרים, וכל המנהגים צודקים וראויים ובלבד שבליל

הסדר נטבול ירק במי מלח. יש להכין בקערה או בצלחת עמוקה מים מעורבים עם

מלח כדי שנטבול בהם את הירק לאכילת ה'כרפס'.

לשטוף את עלי החסה היטב ולוודא שאין עליהם חרקים. עדיף לקנות חסה נקיה

מחרקים של 'חסלט' וכדו'. את החסה נצטרך לאכילת 'מרור' וכן לאכילת 'כורך',

כלומר שני עלים גדולים לכל אחד מהסועדים, או כמה עלים קטנים.

כמו"כ יש לבשל את כל צרכי הסעודה של ליל הסדר מערב החג, ובמיוחד השנה,

משום שהשנה יחול החג הראשון של פסח בשבת קודש, והכנת הסעודה לא תהיה

אפשרית עוד ברגע שתיכנס השבת.

הילדים החרדיים והמוח היהודי

אוהד אטינגר

בשיחה עם מנכ"ל 'קמא טק', משה פרידמן, אומרת מנכ"לית פייסבוק ישראל, עדי סופר-תאני, כי היא סבורה שדווקא לימוד גמרא בגיל צעיר מכין את הילדים בין היתר לפיתוח סטרטאפים יוצאי דופן, ולהצלחה גדולה בעולם ההייטק. הדברים הובאו במלואם ב-YNET.

סופר-תאני מדברת: "אין ספק, שאחת הנקודות המרכזיות לכך יושבת במקורות החרדיים שלנו", סופר-תאני מדגישה. "אני אדם מאוד חילוני, אבל כשאנחנו בוחנים מהו הדי-אן-איי של הסטארט-אפ – זה יושב על חוסר היכולת שלנו לקבל דברים כפי שהם. אנחנו שואלים שאלות, וחוקרים את הדברים לעומק. שואלים למה כך ולא אחרת, והאם אפשר לעשות את זה טוב יותר".

סופר-תאני סבורה כי "בהרבה סביבות ארגוניות זה מתיש ומייגע, אבל זה סם החיים של הסטארט-אפ; החוצפה שיש לנו להגיד: אנחנו יכולים לעשות את זה טוב יותר. והמקורות של זה יושבים בחיידר. הקהילה החרדית בעיניי מגדלת ילדים שמגיל צעיר נדרשים לשאול שאלות, להגיע לעומקם של דברים ולא לקבל אותם כפשוטם".

סופר-תאני, המשמשת כחברת המועצה המייעצת של "קמא-טק", אומרת כי תעשיית ההייטק היא אחת ההזדמנויות הכי מרגשות לשילוב חרדים בשוק העבודה, "ואתם ההוכחה לזה שזה פשוט עובד. 'קמא טק' היא פורצת דרך. אתם מצליחים לעשות מה שפוליטיקאים מנסים לעשות זה עשרות בשנים, ללא הצלחה, וזה לשלב חרדים וחילונים ביחד. פיצחתם את זה סביב אחד הדברים שהכי מאפיינים את הכוח הפורץ של מדינת ישראל – הסטארט-אפים. וזו אחת ההצלחות הכי גדולות שבעיניי קרו כאן בשנים האחרונות.

"שולחן עגול צריך להיות מוקף ככל שאנחנו יכולים, באנשים שמייצרים גישות שונות ורקע שונה. צורת חשיבה שונה של איך לפתור בעיות, ואנחנו בהחלט רוצים ליצור שולחנות שבהם השלם עולה על סך חלקיו. זה אולי נשמע כמו אמירה לצורך הפוליטיקלי-קורקט, אבל אני באמת חושבת שהחיבור הזה של החרדים להייטק הישראלי, וגם החיבור הזה בין חילונים לחרדים סביב ההייטק – יניב כלכלה חזקה יותר, ולא פחות חשוב – חברה חזקה יותר.

"אחד הדברים שחייבים להבין ישראל – זה שהכלכלה לא תוכל להמשיך להיות חזקה לאורך זמן, בלי חברה חזקה. אנחנו חיים כרגע במציאות שבה יש כלכלה חזקה, אבל חברה חלשה. מה שאתם עושים ב'קמא-טק', זה את שניהם גם יחד. ההצלחה תהיה של כולם: הן לחברה החרדית והן לכלכלה הישראלית".