שאלתי את מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א האם מותר לערוך הכנסת ספר תורה בימי האבלות של ספירת העומר, בליווי תזמורת וריקודים של מצוה לכבוד התורה.

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

הר"ר אליהו נחום זצ"ל עבד לפרנסתו במשך שנים רבות ובגיל 58 פרש לפנסיה מוקדמת. מאז החל ללמוד בכולל "בית דוד" בחולון, שבראשות הגר"י זילברשטיין שליט"א, במשך 11 שנים, עד לפטירתו בכ"ד אלול התשע"ה. רבי אליהו נחום הכין לדפוס את ספרו הנפלא "נפלאותיך אשיחה", ובו דברי אגדה והתעוררות על סדר פרשיות השבוע. את הספר הנלבב קיבלתי בפורים האחרון מנכדו הקרוי על שמו, (כמנהג עדות המזרח הקוראים לנכד על שם הסבא, בחיי חיותו) תלמידי החביב הבה"ח אליהו נחום נ"י, והנה סיפור נפלא מתוך הספר:

מזלו של בחור מבוגר, כבן 38 באחת הישיבות המפורסמות, לא שפר עליו. למרות השתדלותו בתפילה וקיום סגולות מצידו, לא זכה למצוא זיווג ולהקים את ביתו. השנים עשו את שלהן, ושערו של הבחור החל מלבין, דבר שגרם לו לגלח את זקנו, כדי שלא יראה מבוגר מדי.

במהלך ספירת העומר, הוצע לו שידוך שבעבר 'ירד' מהפרק. השדכן שהציע את השידוך, הזהיר את הבחור: "זקנך שזור בשערות לבנות. דע לך, שההצעה עלולה לרדת מהפרק, אם תבוא לפגישה, כשאינך מגולח". הבחור המבוגר נבוך ועלה למעונו של שר התורה, מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, וביקש לקבל היתר לגילוח הזקן בימי ספירת העומר, לצורך השידוך.

מרן הגאון רבי חיים קניבסקי, שמע את הסיפור, והכריע שאין מקום להתיר את גילוח הזקן, למרות הרקע. "אם תשמור על ההלכה, תתארס בקרוב", אמר שר התורה שליט"א.

החליט הבחור לבטוח בה', ולקיים בפועל הלכה למעשה את הוראת חכמים,  כי "הבוטח בה' חסד יסובבנו".

ואכן, לאחר שבוע ימים בלבד, שב אותו בחור למרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, כדי לבשר לו על אירוסיו, בשעה טובה ומוצלחת, לאותה בחורה שעימה נפגש, עם הזקן המאפיר של ימי הספירה.

*****

שמיעת מוזיקה בימי ספירת העומר

כולנו נוהגים שלא להאזין למוזיקה, קלטות ודיסקים, בימי ספירת העומר בהם נוהגים מנהגי אבילות. ישנם התוהים לפשר המנהג ומנסים להבין את שורשו ומקורו, והנה, הבה ונבין יחדיו מדוע לא מאזינים למוזיקה בימים אלו.

כתבו הגאונים, הטור והשו"ע (או"ח תצ"ג) שנהגו שלא להרבות בשמחה ולהינשא בימי הספירה, בהם נפטרו תלמידי רבי עקיבא. וכתב המשנ"ב בשם האחרונים: "אבל לעשות ריקודין ומחולות נהגו איסור, וכל שכן בשאר ריקודין ומחולות של רשות, בודאי יש להזהירן". כך שהמשנ"ב אסר רק "ריקודין ומחולות". (ומה הם 'ריקודין ומחולות'?- מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל מבהיר שריקוד הוא גם ריקוד של אדם יחיד הרוקד לעצמו, ואילו מחול הוא ריקודם של מספר אנשים יחדיו).

אמנם הערוך השולחן כתב: "וכל שכן שאסור לזמר בכלי זמר". וכן כתבו בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב קל"ז) ובשו"ת מנחת יצחק (ח"א קי"א) ובעוד ספרים, שנהגו שלא לשמוע כלי זמר בימים אלו. והאגרות משה והמנחת יצחק הוסיפו שגם הנוהגים לשמוע כלי זמר בכל השנה, ביחיד, בימים אלו מחמירים שלא שומעים גם ביחידות.

ה'לקט יושר' הביא שרבו בעל ה'תרומת הדשן' הקפיד גם שלא לנגן ניגונים בפיו בימי הספירה, וכן מובא בספר יוסף אומץ שכך נהגו בקהילות פפד"מ, שלא לשורר בפה. ובספר אורחות רבנו מובא שמרן הגרי"י קניבסקי זי"ע אמר שלא מצינו איסור לשורר בפה בימי הספירה, אך בנו מו"ר מרן הגר"ח שליט"א אמר לי שאביהם הורה להם שלא לשיר בביתם, ורק בשבתות שרו זמירות ושירים לכבוד שבת.

נפסק בשולחן ערוך (תקס, ג) שאסור לשמוע כלי זמר בכל השנה, משום חורבן הבית, ומסקנת הפוסקים היא שאסור לשמוע מוזיקה מטייפ [בקביעות] בכל ימות השנה, שכאשר מהטייפ בוקעים מנגינות זמר, הרי זה ככלי זמר. וההיתר המסוים להאזין למוזיקה בכל השנה הוא מפני עצבון הרוח ותחושת הדכדוך האופפים את דורנו העני בדעת, או שלא בקביעות ורגילות, כדברי הרמ"א שם (ויעויין בספרי שלהי דקייטא בארוכה בענין זה, בשם סופרים וספרים). פוסקי ההלכה סבורים שמוזיקת "טייפ" נכללת גם היא בגדר "כלי זמר", ולכן אסרו הם שמיעת קלטות גם בימים אלו, לפי המנהג שלא שומעים בימי הספירה "כלי זמר".

ואכן, כאשר שאלו בחורים מישיבת קול תורה את ראש הישיבה מרן הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל האם ניתן להאזין למוזיקה בימי ספירת העומר, הביט בהם הגרש"ז זצ"ל בתמיהה ושאל: "וכי בכל ימות השנה מותר להאזין בקביעות למוזיקה?!"…

– ומהו דין שמיעת 'שירה וואקלית'?- מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל (שבט הלוי ח"ח קכ"ז וכן מובא בקובץ מבית לוי בשמו) פוסק שגם שירה בפה, בלא ליווי כלי זמר, המוקלטת בטייפ, היא בכלל האיסור. וראו בספרי ויאמר שמואל במש"כ בענין זה.

ואמנם, בספר 'הלכות חג בחג' של הגרמ"מ קארפ שליט"א, כתב על המנהג הנפוץ שלא להאזין למוזיקה בימים אלו והוא כותב ש"דבר זה לא נתפרש איסורו", כיון שהפוסקים רק אסרו ריקודים ומחולות של רשות, שיש בהם ריבוי התפעלות של שמחה יתירה, וברבים, הרוקדים יחדיו ברוב חדוה, אך לא באדם יחיד, המאזין לבדו למוזיקה, שאין בכך שמחה יתירה. אך הוא מוסיף וכותב שכבר נתפשט המנהג לאסור לשמוע מוזיקה, כפי שכתב ב"אגרות משה" וב"מנחת יצחק" ובעוד ספרים. הגרמ"מ קארפ מוסיף עוד שאדם שיש לו עצבות ומרה שחורה והוא צריך להרגיע את עצביו הרופפים, יש מקום להקל לו לשמוע מוזיקה בצנעה, וכתב: "וכך שמעתי ממרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, וכך שמעתי שמורים בעלי הוראה".

הכנסת ספר תורה בימי הספירה

לפני מספר שנים שאלתי את מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שאלה מעניינת. בבית הכנסת הקרוב לביתי התכוונו להכניס ספר תורה מהודר, ונשאלה השאלה האם מותר להכניס את ספר התורה לבית הכנסת בימי האבלות של ספירת העומר, בהם אנו מתאבלים על פטירתם של 24 אלף תלמידי רבי עקיבא, בליווי תזמורת וריקודים של מצוה לכבוד התורה.

ה"מגן אברהם" וה"משנה ברורה" כתבו שהמנהג לאסור ריקודים ומחולות של רשות בימי האבלות וה"שער הציון" מביא שהפרי מגדים מסתפק האם מותרים הם ריקודים ומחולות לאחר ראש חודש סיוון, גם לאלו הנוהגים להסתפר. לדעת מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל ומרן הגר"ש ואזנר זצ"ל, ראוי להחמיר ולא לערוך ריקודים ומחולות עד חג השבועות, ואם כן, האם מותר לערוך הכנסת ספר תורה עם תזמורת וריקודים בימים אלו?

ההגדרה ההלכתית היא שאסור דווקא ריקודים ומחולות של רשות, אך לא של ריקודים של מצוה. ולכן כתב בשו"ת קרן לדוד (סימן קיט), שמותר לערוך הכנסת ספר תורה בריקודים ובמחולות בימים אלו. וכן הורה לי מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שניתן לחגוג עם תזמורת את הכנסת ספר התורה. וכך גם כתבו בשם רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. ואמנם, כך הצעתי למתפללי בית הכנסת, חושבני שאם כבר מכניסים ספר תורה בימים אלו, ראוי להכניסו לביהכנ"ס בחג השבועות עצמו, וכפי שכתב ה"ברכי יוסף" בשם "עוללות אפרים", שישנם הנוהגים להכניס ספר תורה לבית הכנסת בחג השבועות, "והעושה כן- הרי הוא כמקריב מנחה חדשה לה' בזמנה". ואכן, ישנן קהילות שחוגגות "הכנסת ספר תורה" בחג השבועות בעצמו, או ב"שלושת ימי ההגבלה", וכך מקריבים הם מנחה חדשה להקב"ה בזמנה. כמה נפלא!!

"לקיים מצות עשה של ספירת העומר"

בנוסח "הנני מוכן ומזומן" הנאמר לפני ספירת העומר, ישנם מהאחרונים שהקפידו שלא לומר כפי הנוסח המודפס בסידורים: "לקיים מצות עשה", משום שלדעת רוב הפוסקים ספירת העומר בזמן הזה אינה אלא מדרבנן, ולכן אי אפשר לומר שמקיימים 'מצות עשה'.  רבה של מיר, פוניבז' וירושלים עיר הקודש, הגאון המופלא האדר"ת זצ"ל השמיט את המילה 'עשה' מנוסח ה'הריני מקיים מצות עשה של ספירת העומר' וגם מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א סיפר, שלמרות שהוא אומר 'לשם יחוד' בליל הסדר, הרי הוא נמנע מלומר 'לשם יחוד' לפני ספירת העומר, מפני שנאמר בו : "לקיים מצות עשה" ומצוה זו היא רק מדרבנן, אך לא מצות עשה.

בחול המועד פסח לפני מספר שנים  אמרתי למרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שמרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל (הליכות שלמה פט"ז) כתב שניתן לומר "מצות עשה" על חיוב דרבנן, ומה שאנו אומרים "כמו שכתוב בתורה", הכוונה היא שחז"ל תיקנו זכר לספירת העומר בזמן המקדש, שהוא חיוב מהתורה, ואין באמירה שכזאת איסור של "בל תוסיף".

אמרתי שמצאתי שהראב"ן התקשה בפירוש דברי הגמרא בכתובות (פו, א) ש"פריעת בעל חוב מצוה", ופירש כך: "והא דקרי לתקנה דרבנן מצוה, משום שמצוה לשמוע דברי חכמים. ומה שקראו לזה מצוה, היינו מצוה לשמוע דברי חכמים". וממילא, כך טענתי, הנה לנו מקור שגם מצוה מדרבנן נקראת "מצות עשה" של ספירת העומר.

מו"ר הגר"ח קניבסקי הגיב ואמר: "ברור שמצוה מדרבנן היא מצוה, אבל אי אפשר לקרוא לה 'מצות עשה'"…

עניתי ואמרתי למרן שליט"א: "אכן, אי אפשר להוכיח מדברי הראב"ן יותר מזה. אך הרמב"ם כותב שיש 'מצות עשה מדברי סופרים'. הרמב"ם כותב  ש'קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים', וגם על עירובין כתב הרמב"ם שהיא 'מצות עשה אחת והיא מדברי סופרים'…

אך הגר"ח שליט"א לא הסכים, באומרו: "הרמב"ם אך ורק מתכוין לומר שזה מצוה שעושים, ולא איסור. אבל אין דבר כזה 'מצות עשה מדרבנן'…

האם צריך להתפלל מעריב מוקדם?

ה"משנה ברורה" כותב שמנהגנו לספור ספירת העומר לפני "עלינו לשבח", מפני שכך נוכל להקדים יותר מהר את הספירה, כיוון שכתוב בספירת העומר "תמימות תהיינה". לדבריו נמצא לכאורה שעלינו להתפלל מעריב כבר בצאת הכוכבים ולא להמתין למניין מאוחר של ערבית. ואם בכל השנה ישנו עניין להקדים ולהתפלל, מהטעם ש"זריזים מקדימים למצוות", הרי שכעת ישנו עניין נוסף, של ה"תמימות".

ואכן, היעב"ץ ב"מור וקציעה" כותב שחשוב להקדים, להתפלל ולספור, כי "מצוה הבאה לידך- אל תחמיצנה". הוא מוסיף שבקריאת שמע ותפילה ראוי להקדים ככל האפשר, מחשש שאם לא יתפלל כעת, ישכח להתפלל אחר כך. אך בספירת העומר ישנו עניין נוסף, של ה"תמימות תהיינה", ולכן הדבר חמור יותר. גם  החיד"א זצ"ל כותב שעלינו להשתדל להתפלל ולספור ספירת העומר מוקדם ככל האפשר, עדיף חצי שעה מתחילת הלילה, וה"כף החיים" כותב ש"כל מה שמתאחר יותר- גורם אחיזה אל החיצונים ביותר".

ואמנם כתבו ה"אגרות משה", ה"מנחת יצחק", ה"שבט הלוי" ועוד פוסקים, שהמתפללים מעריב במניין מאוחר וקבוע, לא יקדימו לספור ספירת העומר לפני התפילה ביחידות, מפני ש"תדיר ושאינו תדיר- תדיר קודם", וקריאת שמע ותפילת ערבית תדירה יותר מספירת העומר. (ויש הסוברים, שבמקרה שלנו אין "תדיר קודם"). טעם שני הובא בעניין, שמכיוון ולכתחילה ראוי לספור ספירת העומר בציבור וברוב עם, כדברי השל"ה וסידור היעב"ץ, לכן עדיף להמתין ולספור יחד עם הציבור ולא לספור קודם ביחידות.

מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל הוסיף להסביר, שספירת העומר היא דבר הנשכח בקלות, ואם הדבר יימסר ליחידים, שיספרו מיד בתחילת הלילה, יתכן שנשכח לספור. אך כשאנו מתפללים מעריב וסופרים ספירת העומר בסיום התפילה, בצורה מסודרת וקבועה, לא נשכח לספור אף יום, בעזרת ה'…

****

"כי היא כל עיקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא. וזהו שאנו מונין לעומר, כלומר כך וכך ימים עברו מן המנין, ואין אנו מונין כך וכך ימים יש לנו לזמן, כי כל זה מראה בנו הרצון החזק להגיע אל הזמן" (דברי ספר החינוך, מצוה שו).