"כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן" (במדבר כ"א, כ"ח)
ה'עולם' מפרשים את הפסוק בדרך צחות: לפעמים מצית האדם בעצמו אש ברכושו, כדי שיקבל על זה דמי הביטוח… וזהו "אש יצאה – מחשבון". בסיפור שלפנינו התרחשה עובדה כזאת: בווינה התגורר חסיד שינאווא עשיר ושמו ר' קלמן פריד. הוא היה בעל לב חם ויד פתוחה, ביתו פתוח לאורחים וידו מושטת לעזרת עניים ונצרכים. גם הרה"ק משינאווא זצ"ל נעזר בו בענייני צדקה וחסד רבים, וכל פניה שלו נענתה בעין יפה ויד רחבה.
אך לא לעולם חוסן, הגיעה תקופה שעסקיו לא עלו יפה. החיטה בשדותיו היתה מאיכות ירודה והמצב הלך והתדרדר מיום ליום. ר' קלמן הבין שאם לא תבוא ישועה ומיד, לא תהיה לו ברירה והוא יאלץ להכריז חלילה על פשיטת רגל. הלך להיוועץ בעורך דינו, והלה אמר לו כי ישנה עצה פשוטה שכבר הצילה אנשים רבים לפניו שהיו אף במצב גרוע יותר. הואיל ועסקיו מבוטחים בביטוח נגד שריפה בסכום עתק של עשר מליון כתרים – והואיל והתבואה בשדותיו לא עלתה יפה, הרי שכדאי להציתה ולהגיש תביעת נזיקין לחברת הביטוח. הנזק האמיתי יהיה מועט, שהרי תשרף תבואה גרועה, והפיצוי הכספי יספיק כדי לשוב ולהעמיד את כל העסק על רגליו.
בתחילה מיאן ר' קלמן לשמוע על דרך זו של הונאה ורמאות, אבל יום רדף יום והמצב נהיה יותר ויותר גרוע, הוא נוכח לדעת שלא יהיה עוד באפשרותו לתמוך בבניו ובחתניו הלומדים תורה, לא יוכל עוד לתרום ולפזר לצדקה, והגרוע מכל – כספם של אלמנות היתומים ששמו בו את מבטחם אף הוא ירד לטמיון. כך דרכו של היצר הרע שהוא מפתה את האדם בחשבונות לשם שמים. הלך ר' קלמן בחשאי ושילח אש בשדותיו.
הוא חשב שחברת הביטוח תמהר ותחלץ אותו מהצרה, אבל לא כך היה. החברה חשדה שהיה כאן מעשה הצתה ופתחה בחקירה. חוקריה מצאו עדויות הקושרות אותו למעשה, וגם את הסתבכויותיו הכספיות. הכינו תיק ראיות והוכחות נגדו, ובו פורט הכל, מדוע החליט להצית, וראיות על מעשה ההצתה עצמו. וכך, לא זו בלבד שהיא לא שילמה את הסכום העצום שבתביעה אלא עוד הגישה תביעה משפטית כנגדו על ניסיון הונאה, שהעונש עבורה הוא מאסר ממושך.
תאריך המשפט נקבע לחודש הקרוב. קם ר' קלמן ונסע לשינאווא, שפך את נפשו לפני רבו וביקש ישועה. אך בידעו שרבו הוא איש אמת ונפשו סולדת מכל מרמה והונאה, פחד לספר לו את האמת על השריפה פן יביא על ראשו קללה ולא ברכה, ורק סיפר שפרצה שריפה בשדותיו המבוטחים בסכום עתק, ומישהו העליל עליו שידו היתה בשריפה זו. הוגש כנגדו משפט, והוא צפוי לכמה שנות מאסר.
השיב רבנו וענה: "ודאי! אם מציתים בכוונה תחילה את השדות כדי לזכות בדמי ביטוח – מגיע עונש חמור. שהרי ראשית כל – זוהי גזילה ונסיון הונאה. מלבד זאת מצערים את הנשמות שהתגלגלו בחיטים ומחכות לתיקונן כאשר יקצרו את התבואה ויכינו מיני מאפה, ויהודים יברכו עליהם, ואילו על ידי השריפה חוזרות הנשמות לייסוריהן ונופלות לקליפות ל"ע. אבל כפי שאתה מתאר את המצב" – הרגיעו – "הרי אין לך כל חלק בשריפה ולא מגיע לך כל עונש, אם כן, אל תירא ואל תפחד, כי השקר אין לו רגלים. ואתה יכול להיות סמוך ובטוח שהאמת תצא לאור"…
אבל מאפשרות זו עצמה הלא פחד ר' קלמן יותר מכל, שהאמת תצא לאור! אם בתחילה חלפה בו מחשבה להודות לפני רבו על האמת, הרי לאחר ששמע באיזו חומרה הוא מתייחס לכך, ידע כי הוא לא יסלח לו, קל וחומר שלא יברכו… יצא ר' קלמן מאת פני רבו ונסע לביתו מדוכא ושבור ברוחו.
בווינה התגורר הגה"צ הרב מביקובסק זצ"ל שנמנה אף הוא על חסידי שינאווא, ור' קלמן תמך בו רבות במשך השנים. החליט ר' קלמן להכנס אליו ולהשיח בפניו את צרת נפשו. לרב סיפר ר' קלמן את האמת כולה. הרב הכירו וידע שהוא אדם ישר ונאמן אלא שהצרות ופחד האסון הממשמש ובא, והצער על כספי האלמנות והיתומים המופקדים אצלו, הם שהביאוהו לצעד האומלל והמוטעה.
נסע הרב מביקובסק לשינאווא לעורר רחמים ולפעול ישועה עבור ר' קלמן, למרות העוולה שעולל. נכנס הרב מביקובסק אל רבנו וגולל בפניו את מעלותיו וזכויותיו של ר' קלמן, לבו הרחום וידו הנדיבה והחזקת התורה שלו, הוא הזכיר גם את כספי הפקדונות המצויים עתה בסכנה, וסיים באמרו שתקוותו היחידה של ר' קלמן היתה ברכתו של הרבי, והנה במקומה שמע את פרשת התוכחה…
ענה רבנו: "לא השמעתיו כל תוכחה, אלא הודעתיו שמי שמצית שריפות חייב להענש, אבל מכיוון שהוא אמר לי שזוהי עלילה בלבד, אין לו מה לפחד"…
שאל הרב מביקובסק: "ואם מרוב צערו הוא עשה דבר שלא כשורה, האם הכל כבר אבוד?"
ענה רבנו: "אם הוא עצמו הצית את האש, כי אז מצבו גרוע מאד. אדם כזה איני יכול להושיע"…
טען הרב מביקובסק: "הבעל שם טוב הקדוש נהג אחרת". והוא פתח וסיפר סיפור: יהודי אחד עבד בביתו של פריץ ונקלע לקשיים כספיים. מה עשה? הלך ומכר חבית של יי"ש ישן נושן שעמדה במרתפו של הפריץ מזה שנים רבות, יי"ש שהצטלל והשביח משנה לשנה, והיה חשוב עד מאד בעיני הפריץ. פעם ירד הפריץ למרתף והרגיש בחסרונה של החבית. החשד נפל על היהודי והפריץ פנה אליו והזהירו אם לא יחזיר את החבית תוך שבוע, הוא יהרוג אותו ואת אשתו. מיהר היהודי אל הבעל שם טוב בבכי וקבל על אדונו: "מישהו גנב ממנו את החבית והוא מאיים להרוג אותי ואת אשתי אם לא אחזיר אותה". צעק עליו הבעש"ט: "הלא אתה עצמך גנבת את החבית". ענה היהודי: "ואם עשיתי זאת, האם מחוייב אני מיתה עם רעייתי?!" התעמק הבעש"ט במחשבותיו הקדושות וענה: "אם תבטיח לי שלא תשוב לעשות כן לעולם, אתפלל עבורך. אבל עליך לזכור: אף פעם בחייך לא תחזור על כך". האיש הבטיח והבעש"ט פעל שהפריץ שכח מכל הענין.
סיים הרב מבוקובסק ואמר: "הרי לנו שהבעל שם טוב הקדוש מחל ליהודי על כשלונו, היתכן אפוא שהרבי לא ימחול ליהודי כה יקר וחשוב כר' קלמן, שפחדו וחששותיו העבירוהו על דעתו והוא הצית את שדותיו?!".
רבנו נשאר לשבת על כסאו כשהוא נרעש, התעמק במחשבותיו ולבסוף ענה: "יהי כן, אלך בדרכו של הבעל שם טוב הקדוש. אם ר' קלמן יקבל על עצמו שלא יעשה כן עוד לעולם – אפילו במצב של לחץ נורא, או אז יעזרהו הקב"ה בפעם הזו"…
שב הרב מביקובסק לביתו ומסר לר' קלמן את תוכן השיחה. ר' קלמן קיבל על עצמו שלא יעשה כן עוד לעולם בשום פנים ואופן ובכל מצב שהוא. כעבור שבוע ימים נערך המשפט, ולהפתעת הכל פסל השופט את הוכחות התביעה ודחה את טענותיה, והורה לשלם לר' קלמן את מלא סכום הפיצויים. השקיע ר' קלמן את הכסף בעסקיו, שהתחילו לשגשג ולהצליח כבתחילה, שב לעושרו כבראשונה והמשיך לעסוק בפעולות צדקה וחסד והחזקת תורה כל ימי חייו.
(במשנת הפרשה, מתוך ספר רבנו הק' משינאווא)