אחיתופל הוא אחת הדמויות המרתקות ביותר במקורות וסיפורו הנפלא יכול להיות נר לרגלי כל אחד ואחד בפרט בימינו אנו. מבין קוראי שורות אלה, אין כמעט מי שלא עשה שימוש בצמד המילים "עצת אחיתופל".
אנחנו משתמשים במושג הזה, כשאנחנו רוצים לבטל איזו עצה או הכוונה של מישהו אחר: "שלא תעז לעשות ככה, זו עצת אחיתופל".
תעשו ניסיון קטן: גשו לחמשה אנשים שאתם מכירים ותשאלו אותם: "מהי עצת אחיתופל"? כולם ללא יוצא מן הכלל יאמרו: "עצה
רעה", "הכשלה", "צריך להיזהר".
אז זהו שלא.
אחיתופל היה היועץ הטוב ביותר מאז ומעולם. תיקון. העצות שלו היו הטובות ביותר מאז ומעולם. למעשה נחשבו עצותיו של אחיתופל לכעין נבואה ממש. משמע מי שהיה נוהג כעצתו העצה הייתה מתממשת. חד וחלק.
"ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלוקים, כן כל עצת אחיתופל גם לדוד גם לאבשלום" (שמואל ב', ט"ז, כ"ג).
בגמרא סוכה מסופר שכאשר ביקש דוד לחצוב את היסודות לבית המקדש התהום התחיל להציף את העולם, ורק אחיתופל ידע לפתור
את הבעיה, והציע שיכתבו את השם המפורש על חרס ויזרקוהו למים (סוכה נג.).
אחת ההוכחות הגדולות לנכונות עצותיו של אחיתופל היא דווקא מפי דוד עצמו, שבגינו נקבע שמו של אחיתופל לדיראון עולם, עד שהפך למשל ושנינה: "עצת אחיתופל". תרתי דסתרי לא?
הנה הסיפור. שני האנשים הקרובים ביותר לדוד המלך ושנשאו את התפקידים הבכירים במלכותו היו אחיתופל וחושי הארכי: "ואחיתופל יועץ למלך, וחושי הארכי רע המלך" (דה"א כז לג). כאשר מרד אבשלום באביו, נפרדו השנים: אחיתופלהצטרף למורדים, ואילו חושי הארכי.
נשאר נאמן לדוד רעו. ממקום מחבואו מדאיג את דוד רק דבר אחד: העצות שייתן אחיתופל לאבשלום. הוא יודע שעצותיו
של אחיתופל יכולות להכריע את המערכה נגדו ולכן הוא הוא מתפלל: "ויאמר דוד סכל נא את עצת אחיתופל, ה'" (שמואל ב', ט"ו, ל"א).
למרות הסכנה שבדבר, מצטרף חושי הארכי לדוד, שהיה בודד, נרדף וחסר כוח. ולמרבה הפלא דוד מבקש ממנו ומצווה עליו לשוב ולהעמיד פנים שהוא נאמן לאחיתופל. "זה לא יעזור לי שאתה נמצא כאן", אומר דוד לחושי. אני צריך רק דבר אחד: תשתדל שעצתו של אחיתופל לא תתקיים! ובאלה המילים: "ואם העיר תשוב ואמרת לאבשלום, עבדך אני, המלך אהיה, עבד אביך ואני מאז, ועתה ואני עבדך והפרת לי את עצת אחיתופל" (שם ט"ט, ל"ד).
ראו איזו חשיבות מייחס דוד לעצותיו של אחיתופל.
חושי חוזר לאבשלום, ומצליח לגרום לו להאמין שהוא לצידו. בינתיים מציע אחיתופל לאבשלום עצה מרושעת אבל נכונה
מאד. לקחת את נשותיו של אביו, אשר הניח לשמור הבית: "ושמע כל ישראל כי נבאשת את אביך וחזקו ידי כל אשר איתך" (שם ט"ז, כ"א).
עצתו של אחיתופל מרושעת אבל נבונה. הן כל העם מעדיף להמתין ולראות מה יהיה. אולי האב והבן יסתדרו? מדוע להם לתפוס צד? ברגע
שאבשלום עושה מעשה שכזה לכולם ברור ששלום כבר לא יהיה כאן ואז הם עושים חשבון, מי החזק…
בשעת מתן העצה הזו חושי לא היה שם.
ואז נותן אחיתופל עצה נוספת: "ויאמר אחיתופל את אבשלום, אבחרה נא שנים עשר אלף איש ואקומה וארדפה אחרי דוד הלילה, ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים, והחרדתי אותו ונס כל העם אשר איתו, והכיתי את המלך לבדו ואשיבה כל העם אליך" (שם י"ז א'-ג').
מדובר היה בעצה חכמה ונבונה. אחיתופל בחכמתו (הרעה) יודע שדוד עייף וחלש פיזית ומנטאלית וזה הזמן לבוא עליו ולהכריעו. ואכן: "ויאמר אבשלום קרא נא גם לחושי הארכי ונשמעה מה בפיו גם הוא" ( שם ה').
חושי מקיים את מה שהטיל עליו דוד – להפר עצת אחיתופל. "ויאמר חושי אל אבשלום, לא טובה העצה אשר יעץ אחיתופל בפעם הזאת" (שם ז'). וכאן הופך חושי את הקערה ומתאר את דוד כמי שמסוכן מאוד בשעה זו: "אתה ידעת את אביך ואת אנשיו כי גיבורים המה ומרי נפש המה כדב שכול בשדה. ואביך איש מלחמה ולא ילין את העם" (שם ח').
הוא מציע לאבשלום לקחת זמן לאסוף צבא רב: "כחול אשר על הים…" ורק אז להסתער על דוד.
כמובן שעצתו של אחיתופל הייתה הנכונה ואילו עצתו של חושי הארכי הייתה גרועה. אך "וה' ציוה להפר את עצת אחיתופל הטובה, לבעבור הביא ה' אל אבשלום את הרעה. ויאמר אבשלום וכל איש ישראל טובה עצת חושי הארכי מעצת אחיתופל" (שם יד).
וכאן קורה דבר שמפעים אותי, בכל פעם שאני לומד או מספר את הפרשה. מה הייתם עושים לו הייתם במקום אחיתופל?
מן הסתם הייתם ממתינים בסקרנות לדעת מה הולך לקרות. אבל אחיתופל אינו ממתין. כי סקרנות, זה כשאינך יודע מה יקרה.
אבל אחיתופל יודע בוודאות מה משמעות אי קבלת עצתו. שימו לב מה הוא עושה: "ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו, ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו אל עירו ויצו אל ביתו יחנק" (שם כ"ג).
לא יאומן כי יסופר! אחיתופל מאבד עצמו לדעת, אין לו אפילו ספק קל שבקלים מה הולך לקרות. תבינו איזו עוצמה אדירה הייתה לעצותיו. ומה קורה לאחר מכן? אבשלום פועל כעצת חושי הארכי נותן לדוד זמן להתארגן ובינתיים דוד מתחזק ובמלחמה גובר על אבשלום ומכריע אותו.
בכל הדורות היו בעלי כישרונות שידעו להביע השקפות. ממש כפי שאחיתופל ידע לתת עצות. כפי שכעת אנו יודעים ש"עצת אחיתופל" לא הייתה עצה רעה, אך האדם שיעץ אותה היה אדם פסול ויעץ את עצותיו הנבונות לאנשים שלא נועדו לכך. מכאן השם הרע שיצא ל"עצות אחיתופל".
בעיני חז"ל אחיתופל הינו אב טיפוס לאדם חכם בעל מידות מקולקלות, והוא מכונה "איש דמים ומרמה". הגמרא במסכת סנהדרין (דף צ), מונה את אחיתופל עם ההדיוטות שאין להם חלק בעולם הבא. ואילו במסכת סוטה (דף ט) הוא נמנה בין אנשים, "שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם, מה שביקשו לא ניתן להם, ומה שבידם נטלוהו מהם". ומסבירים המפרשים שאחיתופל ביקש לעצמו את המלוכה בתחושה פנימית של שייכות למלכות.
המסקנה של זה היא, שמעבר להתפעלות מעצות או השקפות, חשוב לדעת את מניעיו של הנותן ואת מי הוא משרת, ולבחון האם עצתו או דבר ההשקפה שלו משרתים את כלל ישראל ואת גדולי הדור ומעתיקי השמועה שבאותם הימים, או את מניעיו. ובעניין הזה, יכול להיות מקרה בו אדם שכל עוד שירת את כלל ישראל אכן צריך היה להתייחס לכישרונו בהבעת ההשקפה, אבל מרגע שפרש והחל לפעול בשרות עצמו, יש לעשות הכול כדי להפר עצתו/השקפתו.
על פי חז"ל (ב"ב קמז), בטרם שם נפשו בכפו השאיר אחריו אחיתופל צוואה, ובה ציווה שלושה דברים: "אל תהיו במחלוקת, ואל תמרדו במלכות בית דוד, ויום טוב של עצרת – ברור – זרעו חטים".
כל כך מתאים לימים אלה ממש. שייכות למלכות.
(גליון במה 82)
2/162