בספה"ק נכתב הרבה על גודל מעלת הוותרנות, וישנם הרבה שיכולים להעיד ש"מוויתור לא מפסידים". ברצוני לספר עובדא נפלאה שסיפר לי הרה"ח ר' שמואל אונגאר הי"ו מגדולי העסקנים בלייקווד – שבדידי' הוי עובדא – וכך סיפר:
לפני זמן לא רב, זכה שבנו ני"ו נכנס בברית האירוסין למז"ט ובשעטו"מ. מיד אחר האירוסין הזמין אולם לשבת אויפרוף העומד להיות בש"ק פרשת נח הבעל"ט. כמה ימים אחר כך הוא מקבל טלפון מאחד שמבקש ממנו טובה, היות וגם הוא עושה שמחה בשבת פרשת נח, והוא דר כאן באזור, וחמיו נמצא ל"ע בכסא גלגלים, ומאוד יקל עליו אם יוכל לקבל את האולם הזה לשבת נח, על כן הוא שואל ממנו אם שייך לוותר על האולם, והוא יקבל את האולם במקומו לש"ק פרשת נח.
מספר ר' שמואל, שבתחילה רצה להשתמט ממנו, ואמר לו שהוא צריך להתיישב בנידון. בבואו לביתו התחיל לברר אם יש עוד אולם, ומצא אולם אחר פנוי לשבת הזאת, אבל האולם נמצא במרחק רב מביתו, וגם במקום שאין העירוב מגיע, על כן לא שייך לטלטל דברים מביתו לאולם, וזה יהיה טירחה גדולה לו ולכל האורחים, ולכן – אומר ר' שמואל – חשבתי לעצמי, הלא זו שמחה שלי, למה אני צריך להקשות על עצמי ועל כל הסובבים אותי, אין אני צריך לוותר!…
כדרכם של יהודים טובי לב, הדבר לא נתן לו מנוח, מצד אחד הוא רוצה לעזור ליהודי, ומצד שני הוא אינו רוצה להטריח את האורחים שלו ולהקשות על בעלי השמחה. כעבור זמן, התחיל לחשוב שוב, אולי אני כן צריך לוותר, הלא האיש יתאמץ מאוד עם חמיו שיושב בכסא גלגלים לקחתו עד האולם שנמצא במרחק רב מביתו, ובפרט שאין העירוב מגיע לשם, והאולם הזה שנמצא בסמוך לביתו מאוד יקל עליו, אז אולי אני כן צריך לוותר. אך בכל זאת החליט שהוא אינו רץ אחר האיש הזה, ברם אם יתקשר אליו לבקש ממנו שוב שיוותר לו, אז יוותר לו על האולם.
כשעבר זמן מה, והלה לא התקשר, החליט שלכבוד השמחה יעשה משהו לפנים משורת הדין, והוא הולך להתקשר להלה להודיע לו שהוא מוותר לו בחפץ לב על האולם לשבת נח. ממחשבה למעשה, הוא התקשר להלה והודיע לו שהוא התיישב בדעתו והחליט שהוא נותן לו את האולם לשבת נח. הלה שמעבר לטלפון שמע את דברי ר' שמואל, ואמר לו שזה בסדר והוא אינו צריך את האולם, אך ר' שמואל התעקש והתחיל להרגיע אותו שזה בחפץ לב ואין לו מה לדאוג, ויכול לקחת את האולם בתשואת חן, ואז אמר לו הלה שמעבר לקו: "אומר לך את האמת, דחיתי את החתונה, ולכן אין לי צורך לאולם בשבת נח".
שאל אותו ר' שמואל: "מתי אתה מחתן?" אמר לו האיש באיזה יום הוא מחתן, אח"כ שאל אותו הלה: "ומתי אתה מחתן?", אמר לו ר' שמואל את התאריך של החתונה. כששמע הלה את דברי ר' שמואל, אמר לו: "חושבני שיש לך טעות, לפי התאריך שאמרת לי, נמצא שבשבת נח זה לא האויפרוף, רק שבת שבע ברכות, ושבת אויפרוף זה שבת בראשית"…
ר' שמואל השתומם מאוד לשמע הדברים, ומיד תפס את עצמו שאכן הלה צודק, והתבלבל מאוד. "מנין לי כזו טעות לחשוב שהשבת אויפרוף זה בשבת נח?" עד שנתחוור לו פשר טעותו, לפי שלפני תקופה זכה לחתן את בתו, ובהיותו המחותן מצד הכלה היה צריך לארגן אולם לשבת שבע ברכות, שהוא השבת שאחר החתונה, ולכן גם כאן הזמין את האולם לשבת שאחר החתונה בלי להתבונן. אך הטעות שלו היתה, שעכשיו הוא המחותן מצד החתן, והוא צריך להזמין את האולם לשבת אויפרוף, שזה פרשת בראשית, ולא לשבת שבע ברכות, שזה פרשת נח.
אומר ר' שמואל, שהשתומם מאד, שרק על ידי שהחליט להתקשר להלה להודיע לו שהוא מוותר לו על האולם, רק כך נודע לו על הטעות, ואילו לא היה מודיע לו שהוא מוותר לו, לא היה נודע לו כלל על טעותו, רק ממש סמוך לשמחה, ואז כבר היה מאוחר, וספק גדול אם היה יכול למצוא אז אולם אפילו במרחק רב מביתו…
והוסיף ר' שמואל, שתיכף לאחר שנודע לו על הטעות, התחיל לברר אם יש אולם פנוי לשבת בראשית, וזכה למצוא אולם מאוד מוצלח שיותר קרוב לביתו מאשר האולם שהזמין מקודם לכבוד פרשת נח…
(נעם שיח)
1/258