מרן הראב"ד הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, דן על הכנת מאכל-השבת הנפוץ "בצל וביצים", והוא מונה לא פחות מעשרה (!) איסורים שונים, שניתן לעבור עליהם ח"ו מבלי משים

הרב יהושע  גוטליב

בעוד כחודש ימים בתאריך ט״ז בתמוז, יסיימו עשרות אלפי לומדים בכל רחבי העולם היהודי במסגרת ה׳דף היומי בהלכה׳ את לימוד כרך ב של המשנה ברורה ומתחילים ללמוד ולהגות בכרך ג הלכות שבת. עוד אלפי לומדים עומדים להצטרף למסגרת הלימודים והמבחנים של ׳דרשו׳.

ליקטנו לכם צרור של מאמרים ושיחות של גדולי ישראל בענייני הלכות שבת:

מרן הראב"ד הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, דן על הכנת מאכל-השבת הנפוץ "בצל וביצים", והוא מונה לא פחות מעשרה (!) איסורים שונים, שניתן לעבור עליהם ח"ו מבלי-משים, ואלו הם:

א. בורר- כשמקלף הביצים. ב. טוחן- כשחותך הבצל. ג. לש- כשמוסיף שמן. ד. ממרח – כשמחליק הסלט בשעת הגשתו. ה. מוחק – כששובר קליפת הביצה. ו. מעבד – כשמוסיף מלח. ז. עובדין דחול – כשמשתמש בכלי מיוחד לחיתוך. ח. בורר – אם נפלה קליפת ביצה לתערובת ומוציאה. ט. מבשל – אם הביצה חמה. י. מוקצה – כשמפנה הקליפות.

נמצא אם כן, שבהכנת תבשיל אחד מתבשילי השבת, עלולים לעבור ח"ו על עשרה איסורים שונים. וכי עוד יש צורך לבאר את חשיבות ונחיצות לימוד הלכות שבת? (תשובות והנהגות כרך ב סי' קפא).

מרן הגר"ג אדלשטיין: אי אפשר להנצל מאיסור שבת בלי לימוד הלכות שבת

בחודש שבט תשע״ב, עלתה למעונו של מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט״א משלחת ראשי ארגון ׳דרשו׳, לרגל סיום לימוד משנה ברורה חלק ג׳ במסגרת הדף היומי בהלכה, ולרגל הוצאה לאור של המשנה ברורה חלק ד׳ מהדורת דרשו.

בדברים שנשא בפניהם אמר מרן שליט״א:

המשנה ברורה בהקדמתו להלכות שבת כתב בשם היערות דבש, שאי אפשר כלל במציאות להינצל מאיסור שבת אם לא לומדים את כל הדינים על בוריים היטב, ולמשל באיסור בורר מצוי מאד להיכשל מפני חיסרון ידיעה, וכן מלאכת דש ולישה ומלבן ושאר אבות מלאכות, ובפרט בענין בישול ושהייה והטמנה שיש בזה הרבה חילוקי דינים שנוגעים למעשה, מי שלא למד את ההלכות עלול בנקל להיכשל באיסורי שבת.

וראיתי בעיני אצל שומרי תורה ומצוות, שפעם אחת נפל כתם על בגד, ובני הבית שלא ידעו הלכות שבת רצו להעביר את הכתם עם מים, ולא ידעו כי זוהי מלאכה דאורייתא ממש, ששרייתו זהו כיבוסו, וכן לנער טלית חדשה או לנקות אבק מהכובע יש בזה איסור מלבן, ויש עוד הרבה דברים מצויים מאד בהלכות שבת שאם לא לומדים את ההלכות עלולים להיכשל באיסורי שבת, לכן יש חיוב מיוחד ללמוד ולדעת הלכות שבת.

החיי אדם חיבר ספר מיוחד על הלכות שבת ״זכרו תורת משה״, וכן יש ספר ״ברית עולם״ מהגה״צ רבי בנימין זילבר זצ״ל על הלכות שבת, ומבאר שם הרבה הלכות המצויות בכל מיני המצאות ודברים חדשים שאינם מוזכרים בפוסקים, וצריכים לדעת את ההלכה בזה כדי שלא להיכשל ח״ו באיסור שבת.

"מי שלא למד הלכות שבת על בוריה פעמיים ושלוש, לא יוכל להמלט שלא יקרה לו חילול שבת" (יערות דבש ח"ב)

כאשר נשאל מרן שר התורה, הגר"ח קנייבסקי שליט"א, באלו הלכות על האדם לקבוע יותר את לימודו. השיב: "הנוגע יותר למעשה".

כאשר נשאל מרן שר התורה, הגר"ח קנייבסקי שליט"א, באלו הלכות על האדם לקבוע יותר את לימודו. השיב: "הנוגע יותר למעשה".

ומה לנו נוגע למעשה יותר מהלכות שבת, התדירות מדי שבוע, ומצויות בכל מעשה והלוך ודיבור במהלך השבת.

אין להניח ההלכות מפני לימוד הש"ס

עוד נשאל מרן שר התורה, הגר"ח קנייבסקי שליט"א, במי שמרגיש כי יצליח להשקיע יותר בסדרי לימודיו הקבועים בגמרא רק אם לא יפריש מזמנו ללימוד ההלכה, האם חייב בקביעות עתים להלכה, והשיב: "בודאי".

וטעם הדבר, כי עיקר לימוד התורה הוא לקיים למעשה, וכמו שאמרו חז"ל (יבמות קט ע"ב): "כל האומר אין לו תורה – אפילו תורה אין לו… אמר קרא, ולמדתם ועשיתם, כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה, כל שאינו בעשיה אינו בלמידה".

ובלשון חריפה כתב בהקדמת חיי אדם: "כי אם הלימוד אינו כדי לידע דיני התורה ומצותיה, מאי נפקא מינה בלמודו!"… ומשל למה הדבר דומה, למי שברשותו מפעל גדול המייצר סחורה כל העת, אלא שאותה הסחורה מושלכת לפח מיד בצאתה מפס-הייצור. אף כך הוא בעניננו, שאם אין האדם מוצא זמן עבור לימוד ההלכה, מה תועלת יש בלימודו, וכמו שאמרו חז"ל: "אפילו תורה אין לו!".

תמה מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א, כיצד יתכן כדבר הזה, שיהודי השונה משניות שבת לא יזהר ממלאכת טווה?

גם הלומדים מסכת שבת אינם ניצולים ממכשול עד שילמדו ההלכה

גם הלומדים מסכת שבת לסוגיותיה, אינם ניצולים ממכשול עד שילמדו ההלכה, וזאת מפני שהלימוד על סדר הש"ס, לרוב אינו במבט של קיום ההלכה למעשה.

וכמו שמספר בעל החיי אדם (בהקדמתו לספר זכרו תורת משה), שפעם ראה בעיניו אחד שהיה לומד פרק משניות כל יום, כשהוא יושב בשבת אצל מכונת טוייה וטווה, וגער בו: הלא שבת היום, אינך שונה במשנה 'הטווה'? והיהודי השיב בתמימות: כשאני לומד משניות איני מדקדק מה לעשות ומה לא לעשות, אלא שונה כדרכי.

תמה מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א, כיצד יתכן כדבר הזה, שיהודי השונה משניות שבת לא יזהר ממלאכת טווה? וביאר: "הסיבה שנכשל, מפני שהלימוד שלו לא היה למעשה, הוא לא ראה 'חי' את מה שלומד, ולא קישר את המציאות למה שלמד".

בשבת אי אפשר להתקשר למורה-הוראה

מכמה מורי-הוראה גדולים שמענו טעם נוסף לחשיבות לימוד הלכות שבת יותר משאר הלכות. שכן ברוב השאלות המצויות דבר יום ביומו, ניתן להתקשר תיכף ומיד לרב ופוסק, ולקבל מענה, דבר ה' זו הלכה. אבל בהלכות שבת, רוב ככל השאלות מתעוררות בעיצומה של השבת, ואין אפשרות להתקשר לרב ולשאלו, ואם אין רב בקרבת מקום ואין האדם בקי בהלכות שבת, עלול הוא להכשל.

וכבר התבטא אחד הרבנים בבדיחותא: "מדוע אימת שבת על עם הארץ (ירושלמי דמאי פ"ד ה"א)? מפני שבשבת אינו יכול לעיין ב'אוצר החכמה'"…

"תלמדו בכל יום דף או עמוד שולחן ערוך אורח חיים, ותראו שתהיו בקיאים בו היטב, כי רוב דיני אורח חיים מזדמן לאדם בשעה שאי אפשר לו לעיין ולשאול לחכם" (צוואת בעל נתיבות המשפט לבניו)

הלכות שבת נחוצות לכל אחד

כל אחד מישראל צריך להיות בקי בהלכות שבת

וחשיבות יתירה יש בידיעת הלכות שבת, מפני שהם נצרכים לכל אדם מישראל. לא ליושבי על מדין בלבד, ולא למשכימי ומעריבי בבתי כנסיות, אלא לכל אשר בשם ישראל יכונה, צריך הוא להיות בקי בהלכות שבת, מנער ועד זקן טף ונשים, מיושבי בית המדרש ועד עמי הארצות.

צריך ללמד את משפחתו

וכמו שכתב בספר חסידים (סי' שיג): "חייב אדם ללמוד לבנותיו המצות כגון פסקי הלכות. ומה שאמרו שהמלמד לאשה תורה כאלו מלמדה תיפלות, זהו עומק תלמוד וטעמי המצות וסודי התורה – אותן אין מלמדין לאשה ולקטן. אבל הלכות מצויות ילמד לה, שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת?!"

ללמוד הלכות על השולחן בשבת

ומה טוב ומה נעים מנהג ותיקין (-המחבבין מצוה, רש"י), שנוהגים ללמוד על שולחן השבת כמה הלכות עם בני ביתם, ובזה זוכים לעצמם ולבני ביתם, ומשכינים קדושת השבת באהליהם.

מרן הגר"ג אדלשטיין שליט"א: ידוע בשם החפץ חיים שאם מגיע לאדם גהינום ח"ו, מוציאים אותו מן הגהינום כבר משעה שהתחיל לעסוק בצרכי שבת

שח מרן הגר"ג אדלשטיין שליט"א: "על ידי לימוד ההלכה זוכים לחיים מאושרים, כי האדם לומד לכלכל דרכיו במשפט.

וכגון בערב שבת שעסוקים להכין צרכי שבת, ולפעמים יש קצת לחץ בבית להספיק הרבה דברים, אבל אותם שלומדים ההלכה וחיים על פיה, מתחילים לעסוק בצרכי השבת משעה מוקדמת.

ובפרט שידוע בשם החפץ חיים (שם עולם פרק ד') שאם מגיע לאדם גהינום ח"ו, מוציאים אותו מן הגהינום כבר משעה שהתחיל לעסוק בצרכי שבת, וממילא עוסקים בזה בשמחה וחיים חיים מאושרים.

ועושים הכל ברוגע ובשמחה, ובמצב רגוע מספיקים הרבה יותר, ואזי החיים מאושרים ושמחים". (נאמר בעצרת התעוררות בביתר עילית, כ"ז ניסן תשע"ג)

התועלת שבלימוד קבוע

על ידי לימוד בקביעות האדם מתרגל להתבונן במעשיו

תועלת רבה יש בלימוד ההלכה, שעל ידה יכיר האדם את פרטי ההלכות, ויידע האסור והמותר.

אולם תועלת יתירה יש בלימוד ההלכה בקביעות, שעל ידו מתרגל האדם לתת את לבו להבחין ולהתבונן במעשיו. והנסיון מוכיח, שהלומדים בקביעות מבחינים יותר במכשולות ונזהרים מהם.

שתי הלכות היום

יש שלב האדם משיא אותו לומר, הלכות שבת רבות הן, מי יוכל לעמוד על כולן. שהנסיון מלמדנו, שבלימוד קבוע, אף אם מועט – ברבות הזמן יגיע האדם לידיעת כל ההלכות.

וכמו שאמרו במדרש (שהש"ר פ"ה סי' ב): "מי שהוא טפש אומר, מי הוא יכול ללמוד כל התורה, נזיקין שלשים פרקים, כלים שלשים פרקים. והחכם אומר, הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר, עד שאני לומדה כולה".

ועל כן תועלת מרובה יש בסדר לימוד "הדף היומי בהלכה", שעל ידו זוכה האדם, במהלך שנה וחצי בלבד, לקנות ידיעה מלאה בכל הלכות שבת, פרטיהם ודקדוקיהם.

לעשות את יום השבת

לקדש את יום השבת בלימוד הלכות שבת

בספר פנים יפות (שמות כג, יג), דרש את סמיכות הפסוקים "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות… ושם אלהים אחרים לא תזכירו", כדלהלן:

"אף העוסקים לצרכי פרנסתם כל ימות השבוע, יקדשו את עצמם ביום השבת בלימוד התורה. ולא כאותם אלו שבהיותם פנויים ממלאכה בשבת קוראים בספרי בטלה, שעליהם נאמר 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו'.

אלא יעסקו בתורה הקדושה, איש לפי הבנתו, במקרא או במשנה או בתלמוד, וכל שכן בדיני הלכות שבת, שכל אלו הם דברי תורתנו הקדושה, שמותיו של הקב"ה. ונאה התורה לשבת, שאף השבת שמו של הקב"ה, כמו שאמרו בזוהר (שמות פח ע"ב) 'מאי שבת שמא דקודשא בריך הוא".

כותב מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א (חשוקי חמד, כתובות ד ע"ב):

מי שקיבל על עצמו ללמוד דף גמרא בשבת, לכתחילה ילמד מסכת שיש בה הלכות שבת, אלא אם כן יש לו סדר לימוד קבוע. ואם יש לפניו רק מסכת אחרת, ואין זה מסדר לימודו הקבוע, הרי שלכתחילה ילמד דף מהמסכת שיש בו הלכות שבת.

"ובשבת קדש בעלות המנחה יעסקו בהלכות שבת" (אגרת הקדש לבעל התניא)