חשבתם למה שרירי האצבעות אינם נמצאים בתוך האצבעות? איך חלקיק העור הקטנטן ביותר הוא פלא חי? ומהו הצופן המדריך כל תא לבנות את האיבר המיועד לו ולא שום איבר אחר? • ישבנו לשיחה עם פרופסור אבנר שמיר, מומחה למחלות עור, ד"ר אבינועם מרקוביץ, מומחה ללחץ דם, וד"ר עדי מור, מומחה לאורתופדיה • שלושתם מומחים רפואיים שחזרו בתשובה שלמה לאחר שנחשפו לפלאי המכונה המתוחכמת ביותר בעולם • כשרואים מקרוב את נפלאות ד' בגוף האדם אי אפשר להמשיך ולדבר ברצינות על 'מקריות'. כל חלק במערכת גוף האדם, עד לפרט הקטן ביותר, מתוכנן באופן מופלא, ומי שמתבונן בכך ברצינות אינו יכול להישאר אדיש" •
הם עוסקים בענפי רפואה שונים: האחד אורתופד, השני מומחה ללחץ דם, השלישי פרופסור למחלות עור. הצד השווה שבהם שכולם יהודים שומרי תורה ומצוות המדקדקים על קלה כבחמורה. עבור פרופסור אבנר שמיר הדבר מצריך אותו לקום בשעה שלוש לפנות בוקר על מנת להספיק ללמוד גמרא בחברותא לפני שיתחיל בעמל יומו. עבור ד"ר אבינועם מרקוביץ הדבר מחייב אותו לתמרן בין פציינטים לבין סדרי הלימוד. עבור ד"ר עדי מור זהו סדר יום קדחתני בין חדר הניתוחים לבין החברותא. כל אחד מהם עשה כברת דרך רוחנית מהסביבה שבה נולד וגדל ועד לבית המדרש.
ישבנו לשיחה על נקודת המפגש שבין אמונה ורפואה: איך משלבים בין ה'ורפא ירפא' לבין הידיעה כי מפתח הבריאות והחיים מצוי רק בידי ריבון כל העולמים, איך מתמודדים עם סדר יום עמוס בין חיי גוף לחיי נפש, ואיך רואים את יד ד' בתכנון המדהים של מערכות החיים המתוחכמות להפליא.
"רק היום ישב אצלי בחור יהודי-אמריקאי מהטכניון שעדיין אינו שומר מצוות", מספר ד"ר אבינועם מרקוביץ, "במהלך השיחה כשהתבטאתי ביחס לחולה מסוים שהשם יעזור לו, הוא אומר לי- 'אבל אנחנו הרופאים הם אלה שמרפאים אותו'. אמרתי לו שהוא טועה לחלוטין. אנחנו עושים את ההשתדלות, אבל מי שמרפא הוא הקב"ה. אתה לא יכול לעסוק ברפואה בלי לראות בכל יום את יד ההשגחה, את הניסים שהקב"ה עושה אתנו".
ד"ר מרקוביץ הוא רופא משפחה בעל התמחות מיוחדת בנושאי לחץ דם. פרופסור אבנר שמיר, הוא פרופסור מן המנין באוניברסיטת תל אביב, רופא בעל שם למחלות עור עם התמחות מיוחדת במחלות ציפורניים ומחלות עור פטרייתיות. את לימודי הרפואה שלו התחיל באוניברסיטת תל אביב ובהמשך עשה התמחות אצל כמה מהמומחים הגדולים בעולם כגון דוקטור רודריק היי בלונדון. תוך כדי כך הספיק גם ללמוד וללמד באוניברסיטאות שונות בארה"ב כמו קורנל ורוקפלר. ד"ר עדי מור הוא רופא אורתופד שעבודתו מפגישה אותו בכל יום עם נפלאות גוף האדם.
ספרו קצת על עצמכם, איך הגעתם לחיי תורה ומצוות…
ד"ר מרקוביץ: "גדלתי בבית חילוני בחיפה האדומה, אבל הדוגמא האישית שהעניקה סבתא שלי בילדותי הותירה בי חותם עמוק. סבתא ע"ה קיימה את כל המצוות במסגרת ד' אמותיה. ראיתי אותה איך היא מתפללת, מדליקה נרות שבת, משוחחת עם חברותיה באידיש. ראיתי אותה צמודה לסידור, ספונה בפינה ומתפללת בדמעות שליש. כילד לא הבנתי את מעשיה אבל כנראה שהדוגמא של הסבתא הצדקנית טמנה בנפשי את הזרעים שנבטו במרוצת השנים. בזכות נשים צדקניות הגעתי לחיי תורה".
הדוגמא האישית של הסבתא המשיכה ללוות אותו. כאשר נודע לו שלא הרחק ממקום לימודיו שוכנת שכונת בית וגן החרדית המלאה בישיבות ובתי מדרש החליט לנצל את ההזדמנות כדי להכיר מקרוב מה זה בדיוק "תורה". "רציתי להציץ לתוך עולמה של תורה, להבין מה זה העולם הזה ומה הוא תובע ממני", הוא מספר.
הניסיון הראשון לא עלה יפה. אולי היה זה עומס לימודי הרפואה שהעיק עליו באותם הימים, ואולי הקושי היה נעוץ בחברותא לא מתאים אבל כך או אחרת החיבור לא הסתייע. מרקוביץ סיים את לימודיו, הקים משפחה, השתקע בקרית טבעון, והתחיל קריירה מצליחה כרופא משפחה בעל התמחות מיוחדת בבעיות לחץ דם. "התחושה היתה שהיהדות קרובה אלי והיא חשובה לי, אבל לא ממש ידעתי מה אני עושה", הוא מספר.
יום אחד נודע לו כי בחיפה פועל מרכז בו מוסרים רבנים הרצאות ושיעורים המתאימים לציבור מתחיל. בהמשך יצא עם רעייתו לסמינר. הסמינר היה נקודת מפנה. כעת הבין שהיהדות אינה רק ענין של תחושה נעימה ונוסטלגיה למסורת, אלא מערכת חיים מובנית המבוססת על יסודות לוגיים מוצקים.
היום הוא ומשפחתו מקיים אורח חיים חרדי לכל דבר כאשר הזמן הפנוי בין פציינטים ומטופלים מנוצל לסדרי לימוד ושיעורי תורה. "יש לי תסכול פנימי מסוים מכך שהלימוד אינו בהיקף מספק", הוא אומר, "אבל אני יודע שבמסגרת הטיפול בחולים אני עושה חסד גדול".
גם אצל פרופסור שמיר נקודת התפנית בחיי הרוח היה סמינר לאקדמאים בו נטלו חלק לפני 13 שנה. הסמינר חולל תפנית בחייהם. "התוודענו לשורשי היהדות בצורה רציונלית ועמוקה", הוא מספר. "הבנו שזאת צורת החיים הנכונה ומאז אנחנו מנהלים ברוך ד' בית יהודי כדת וכדין. כמה מהקולגות שפגשו אותי אחר כך שאלו בתימהון אם הכל בסדר?… עניתי להם שבסך הכל נהייתי יהודי היודע מה תפקידו בעולם וזה בוודאי בסדר".
ד"ר עדי מור נולד לתוך עולם הרפואה. אביו היה רופא בבית החולים 'אסותא' ואמו מורה למתמטיקה. הוא ראה את ההבדל בין המקצועות השונים ומגיל צעיר החליט שכשיגדל יעסוק באנשים ולא במספרים. הבית היה חילוני עם קורטוב של מסורת: קידוש חגיגי לפני סעודת ליל שבת, ליל הסדר, מצות בפסח, צום יום כיפור. זה פחות או יותר הכל. מילדותו זכורות לו תמונות מצהיבות של הסבא רבא עטור זקן הדור והסבתא רבא שראשה מכוסה בשביס. התמונות היו מרגשות אבל לא אמרו לו דבר.
תפילת קבלת שבת בחברת שרידי הקהילה היהודית בפראג אליה נקלע בדרך 'מקרה' עוררה בקרבו תחושת השתייכות לעם היהודי אותה התקשה להסביר. בשובו לארץ מצא אצל הורי הזמנה לחוג בית של תנועת 'ערכים'. הרצאה גררה הרצאה. בשלב מסוים כשביקש להרחיב את היריעה לנושאים נוספים הפנו אותו לסמינר. הסמינר היה חוויה בלתי נשכחת אך ככל שגילה דברים חדשים הבין גם כמה מעט הוא יודע. פתאום הוא ראה את הסבא-רבא שלו באור אחר. הוא קבע חברותא עם אחד מהמרצים, טעם מ'מסילת ישרים' ו'דעת תבונות' ובהדרגה נעשה ליהודי חרדי השומר על קלה וחמורה.
רפואה היא מקצוע לא פשוט, עם שעות עבודה ארוכות ואחריות עצומה. מה הביא אתכם לבחור במקצוע הזה?
ד"ר מרקוביץ: "רפואה היא לא סתם עוד קריירה. ברפואה אתה עוסק בנתינה. בחרתי ברפואה כי היה לי חשוב למצוא דרך להעניק. עבורי הרפואה הייתה מקור השראה ולא מקור קושי, למרות שהזמן דוחק ומלחיץ. ברפואה אתה גם נפגש כל הזמן עם המארג המופלא של היצירה האלוקית. אתה רואה יום יום את המורכבות ויופי הבריאה ונוכח בעליל ביד ד' הפועלת בעולם".
הרפואה גם מפגישה את הרופא עם השגחה פרטית על כל צעד. "לא מזמן היה לי סיפור מרגש," מספר ד"ר מרקוביץ. "טיפלתי באישה שסבלה ממקרה קשה מאוד של היפרדות רשתית העין עד כדי סכנה מוחשית למאור עיניה. בסייעתא דשמיא היא התאוששה ויצאה מכלל סכנה. היא אמרה לי: 'דע לך, שברגעי הסכנה הכי קשים הרגשתי שיש כוח עליון הנמצא שם לצדי'. כך היא מתארת את הדברים והיא אינה אשה שומרת מצוות. יש הרבה מטופלים שמרגישים כך אבל לפעמים הם מתביישים מסביבתם החילונית ולא מרשים לעצמם להתבטא. אין לי ספק שהעובדה שהיא ראתה את הכיפה לראשי אפשר לה להביע את רחשי ליבה בצורה משוחררת יותר.
ד"ר מרקוביץ מספר כי את מפגשיו עם מטופלים הוא מנצל כדי לעורר את ליבם ולהחדיר בהם אמונה. אצל רופא ירא שמים ושומר מצוות, הוא אומר, האמונה בד' מתבטאת לא רק בכיפה שעל ראשו אלא בכל שיגו ושיחו. שם שמים שגור על לשונו תדיר והוא מזכיר למטופל כי לצד ההשתדלות האנושית יש לזכור שרופא כל בשר מסוגל להביא החלמה ומזור גם במצבים שהרופא בשר ודם מיצה בהם את כל יכולותיו.
"מקרה אחר שזכור לי מהתקופה האחרונה הוא של אישה צעירה שלקתה ברעלת דם מסוכנת המכונה 'תסמונת הלפ'. כמות גופיפי הקרישה בדם ירדה לרמה מסכנת חיים ואך כפסע היה בינה לבין המוות. מדובר בבני זוג שאינם שומרי מצוות אבל הבעל בא לשאול אותי אם הוא יכול לבוא לבית הכנסת ולעשות ברכת הגומל שכן בנוסף לעיסוקי הרפואי אני גם גבאי בית הכנסת… כמובן שהשבתי בחיוב ובאותה הזדמנות כבר עודדתי אותו להתעטף בטלית ולהניח תפילין".
אצל פרופסור שמיר סדר היום מתחיל בשעה שלוש בבוקר בלימוד תורה בחברותא עד לשעה חמש וחצי. אחרי תפילת שחרית וארוחת בוקר הוא עובר לחלק הרפואי של היום, במרפאה בנתניה או בבית החולים 'תל השומר'. מסתבר שהעיסוק הרפואי הוא סוג של שיעור אמונה בפני עצמו.
"אני ממש מתפלא על אלה שאינם מאמינים," הוא מספר. "ככל שאני מתעמק וחוקר בתחום המאוד-ספציפי שבו אני עוסק אני מגלה שאינני מצליח לגעת אפילו בקצה הקרחון. אני לא יודע כלום ולא מבין כלום בהשוואה לכל מה שיש ושאפשר לדעת. אני זוכר שכאשר אני וחברי הסטודנטים סיימנו את ההתמחות חשבנו שאנחנו כבר יודעים הרבה. זה היה לפני כמה עשרות שנים. והנה היום מדע הרפואה התקדם ואנחנו מבינים כמה מעט הבנו אז. התובנה הזאת צריכה להוביל אותך לענווה – אתה מבין עד כמה דל וארעי הוא הידע האנושי בהשוואה לחכמת הבורא. אז על מי אתה מתגאה? ומנין יכולה להיות לאדם היוהרה לחוש ש'אני ואפסי עוד'?"
"אבא שלי זכרונו לברכה, כשהיה רואה אדם שמתנהג בשחצנות היה אומר: כמה מסכן אותו אדם שלא זכה להיות עניו. להיות עניו זה זכות. ענווה מעניקה לך את היכולת ללמוד, להכיר את המוגבלות של עצמך, להיפתח בפני דברים שהם גדולים ומרוממים יותר ממך. זהו התנאי הבסיסי לכל סוג של בניה רוחנית. ואם אתה ניגש למקצוע הרפואה מתוך מודעות והתבוננות קשה מאד שלא לפתח ענווה".
הפסוק באיוב אומר 'מבשרי אחזה אלוק' היינו שבשביל לראות את השגחתו התמידית של הבורא יתברך אין צורך שהאדם יביט למרחקים אלא מתוך התבוננות בגוף של עצמו הוא כבר מקבל חיזוק אמונה. כמי שעיסוקכם ברפואה בוודאי יש לכם התבוננות מעמיקה יותר בכך מאשר האדם הרגיל שאינו יודע תמיד להעריך כמה צריך להתפעל מנפלאות הגוף…
ד"ר עדי מור: "כרופא אני רואה את קיום הפסוק 'מבשרי אחזה אלוק' בשני מישורים: ראשית, סיפורי פלא שאתה רואה כאשר אנשים שהרפואה המודרנית הרימה מהם ידיים חיים וקיימים בניגוד לכל פרוגנוזה רפואית, ללמדך שלא על הרופא לבדו יחיה האדם. הם כמובן יעניקו למקרים הללו כינוי 'סטרילי' כגון 'החלמה בלתי מוסברת' או משהו כזה אבל אנחנו יודעים כי 'רופא כל בשר' הוא העומד מאחורי כל מקרה כזה. בנוסף, ההתבוננות בתפקוד השוטף הרגיל של הגוף, בכל עומק מורכבותו, משאיר אותך פעור פה".
"כשרואים מקרוב את נפלאות ד' בגוף האדם אי אפשר להמשיך ולדבר ברצינות על 'מקריות'", מסכים ד"ר מרקוביץ. "אין דבר כזה מקריות. כל חלק במערכת גוף האדם, עד לפרט הקטן ביותר, מתוכנן באופן מופלא, ומי שמתבונן בכך ברצינות אינו יכול להישאר אדיש".
פרופסור שמיר מבקש להסב את תשומת ליבנו לרישא של הפסוק: "ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוק". מסתבר שיש הרבה מאד פלאות שאפשר לראות בעור עוד לפני שחודרים לשכבות עמוקות יותר. "כבר שלושים שנה אני רופא מומחה לעור", אומר פרופסור אבנר שמיר, "ובכל פעם שאני מסתכל בעור בריא אני לא מסוגל לכבוש את התפעלותי מכך. עור בריא הוא אחד הדברים המופלאים והמתוחכמים ביותר שקיימים בעולם. הוא לגמרי לא מובן מאליו – גם אם אנחנו לעיתים מתייחסים אליו באופן כזה. תחשוב כמה דברים הוא מסוגל לעשות: לבלום רעלנים, חיידקים ונגיפים; לנטרל זיהומים שונים כמו פטריות וכדומה; לתקן את עצמו במקרה של קרע ופציעה; ועודד לא דיברנו על תפקידים נוספים המוטלים עליו כמו ויסות טמפרטורת הגוף באמצעות מנגנון הזיעה. די בהתבוננות הפשוטה בחלק הנראה של ה'בשר' – כלומר בעור – כדי לראות חכמה אדירה שלעומתה אתה עם כל הידע שלך פשוט כלומ'ניק".
עוד לפני שהוא מתמקד בעולם הקטנטן המצוי בתוך הגוף, מדגיש פרופסור שמר את העולם הגדול שמחוצה לאדם. "לפני שלמדתי רפואה הוצאתי תואר באסטרופיזיקה, תחום מדעי החוקר את הרכבם ואופן התפתחותם של כוכבים. לכל מקום ביקום שהאדם נושא אליו את מבטו הוא מקבל תזכורת לגדלות הבורא. הנה דוגמא לכך: מכדור הארץ ועד לשמש יש מרחק של 150 מיליון ק"מ. אבל אנחנו רק חלק קטן ממערכת השמש. מהשמש ועד כוכב הלכת פלוטו, הקצה הרשמי של מערכת השמש, קיים מרחק של 19 וחצי מיליארד ק"מ. זה נשמע גדול מאד אבל כדי לקבל מושג ריאלי עד כמה אנחנו זעירים ביחס ליקום הנח על שולחן הסלון שלך גרגר אורז בודד. הגרגר הזה מול השולחן הוא היחס בין כל מערכת השמש לבין אחת מששת הזרועות של גלקסיית שביל החלב שהיא עצמה אחת מעשרים מיליארד הגלקסיות הקיימות ביקום"…
"אחד המרצים הבכירים במחלקה לאסטרופיזיקה היה אדם חילוני שלעת זקנותו חזר בתשובה שלימה. הוא נימק את הצעד שעשה באמירה: 'מה רבו מעשיך השם' – כשאתה מסתכל בשמים אתה רואה את מעשה אצבעותיו של הקב"ה. יש שם סדר מופתי מטורף, מערכות שהמוח האנושי לא יכול לתפוס אותו".
ומהעולם הגדול אל העולם הקטן.
מכל האיברים המצויים בגוף האדם העור הוא הגדול והכבד שבהם. אף איבר אחר לא מתקרב לממדיו העצומים.
כך לדוגמא אדם ששוקל שמונים ק"ג, משקל עורו יגיע לסביבות 12 ק"ג ושטח העור שלו מגיע לסביבות שני מטרים רבועים. העור נראה פשוט וחלק אבל למעשה הוא מערכת משוכללת ומסובכת מאד. בשטח של 6 סמ"ר של עור מצויים שלושה מטרים של סיבי עצב, 1,300 תאי עצב, 100 בלוטות זיעה, שלושה מליון תאים ושלושה מטרים של כלי דם (!). קצב התחלופה של העור גבוה מאד. האדם משיל בממוצע מדי שעה 600 אלף חלקיקי עור (חלק מהאבק המצטבר בבית מורכב למעשה מחלקיקי עור של אלה שחיים בו), והוא מגדל מחדש את כל תאי העור בגוף אחת ל-27 ימים.
יתרה מכך, בעוד איברים אחרים מצויים עמוק בתוך הגוף, עטופים ומוקפים בשכבות הגנה רבות, העור נמצא בחוץ היכן שהוא שרוי בהתמודדות בלתי פוסקת עם הדברים המזיקים ביותר שהעולם החיצוני זורק עליו: זיהומים, חיידקים, פציעות, כימיקלים הרסניים, קרינה. לא רק שהוא צריך להיות מסוגל להדוף את כל האיומים הללו ולהגן על האיברים הפנימיים, אלא שבדרך כלשהי הוא צריך לעשות כל זאת בלי להינזק בעצמו. וכל המערכת הפלאית הזאת בנויה מהחומרים הפשוטים ביותר: שבעים אחוז מים, 25 אחוז חלבונים וחמשה אחוז שומנים.
התמחות המיוחדת של פרופסור שמיר היא במחלות עור וציפורניים, ובין היתר בטיפול בזיהומים הנגרמים על ידי פטריות. "יש בנמצא כמאתיים אלף זנים של פטריות וכל אחת היא מערכת מורכבת בפני עצמה. יש אנשים שעושים פרופסורה על זנב של פטריה אחת, ויש מי שעושה שלושים שנות מחקר על הגרעין או על המעטפת של פטריה. המכנה המשותף לכל המחקרים שככל שאתה מתעמק בכל פרט של הבריאה אתה נוכח לראות כמה חכמה טמונה בו. העור האנושי הבריא מסוגל להתמודד בהצלחה עם הפטריות הרבות הללו אבל כאשר מסיבה כלשהי העור אינו פועל כראוי ומזדהם, כמה מאמצים נדרשים לרופאים כדי להחזיר את המצב לתיקונו. אי אפשר שלא להשתאות מי לימד את העור לעשות את כל מה שאפילו גדולי הרופאים ומיטב מכוני המחקר לא יודעים איך לעשות עד הסוף?"…
ד"ר מרקוביץ: "חקר הגנטיקה נעשה בשנים האחרונות לאחד מתחומי המחקר הלוהטים ביותר. אנחנו עומדים נפעמים מול המורכבות המדהימה והתחכום האדיר של מערכת התורשה. זה כמו לראות טכנולוגיה עתידנית ברמת התחכום שאנחנו בקושי מבינים את אפס קצה. המרכיב הבסיסי של מערכת התורשה, הדי-אן-אי, גדוש בכמות אדירה של אינפורמציה הכתובה בשפת צופן מאד משוכללת, כאשר התא החי מצויד במערך שלם של מכונות ומכשירים לפענוח הצופן הזה, לקריאתו והעתקתו ולביצוע מדויק של ההוראות הכתובות בו".
"גם אם היינו מגלים רק את המערכת ההצפנה הזאת כשלעצמה היינו נשארים נדהמים ופעורי פה – ק"ו כאשר מבינים שכל המערכת הזאת אינה אלא אמצעי בו רשומות הוראות היצור הקפדניות של כל האיברים המערכות הגופניות שחיינו תלויים בהם. זה פשוט עוצר נשימה. כשאתה פוגש את המורכבות הזאת יום-יום מכל כיוון אתה מבין שכרופא חשובה ההשתדלות שאתה עושה להביא מזור לחולה אבל בסופו של דבר אתה כאין וכאפס לצד גדולת הבורא. מאליה פורצת הקריאה – ה' הוא האלוקים!"
פרופסור שמיר מוסיף על דבריו של ד"ר מרקוביץ: "כל תא ממנו בנוי הגוף האנושי הוא בגודל עשרים על עשרים מיקרונים [מיקרון הוא אלפית המילימטר], ובתוך כל תא יש מערכות מורכבות ברמה שאינה נופלת ממערכת התשתיות של מעצמה כמו ארה"ב: מערכות הגנה, מערכות אינסטלציה, פינוי פסולת, אנרגיה וחשמל, עיבוד נתונים והעברת אינפורמציה. כל אחת מהמערכות הללו מורכבת אלפי אנזימים – מעין מכונות זערוריות – שכל אחת מהן בנויה מיחידות קטנות עוד יותר הקרויות 'חומצות אמינו'. מספיקה תקלה אחת בזנב של אנזים כדי להמיט הרס וחורבן על המערכות המורכבות של התא ולגרום אין סוף תקלות בגופו של האדם. צא וחשוב כמה מלאכת מחשבת נחוצה כדי שכל החלקים הללו יפעלו בהרמוניה מושלמת".
גם כשיוצאים מהתא הבודד ועוברים למערכות גדולות יותר הפלא ההנדסי של גוף האדם אינו חדל מלהפתיע.
ד"ר עדי מור: "אחוז בידך כוס והתבונן לאופן שבו האצבעות מתקפלות סביבו. שים לב שהשרירים שמאפשרים לך לקפל את האצבעות אינם נמצאים בתוך האצבעות עצמן. אם תעשה אגרוף ותמשש את הצד הפנימי של הזרוע מתחת למרפק תוכל להרגיש את השריר מתכווץ. כל השרירים המפעילים את כף היד נמצאים למעשה בתוך הזרוע משם הם מפעילים את כף היד באמצעות גידים. מדוע? משום שאם השרירים היו ממוקמים בתוך האצבע האצבעות היו בהכרח עבות ושמנות. מיקום השרירים בזרוע מאפשר לשמור על מבנה דק ורזה של האצבעות – אידיאלי לביצוע פעולות המחייבות תנועות עדינות כמו הקלדה.
"אבל שים לב לעוד דבר מעניין", ממשיך ד"ר מור. "כאשר אתה מחליט לקפל את האצבע יש עוד מפרק הנמצא בין שרירי הזרוע לבין כף היד – זהו שורש כף היד. איך זה שהאצבע שלך מתקפלת אבל שורש כף היד נשאר יציב? למה הוא לא מתקפל ביחד עם האצבע? התשובה לכך היא שבשונה מהאצבעות שורש כף היד מחובר באמצעות גידים לשריר אחר – זה שניתן לחוש בו בצד החיצוני של הזרוע מתחת למרפק. וכך – בעוד שסט אחד של שרירים מקפל לך את האצבע, סט אחר של שרירים מפעיל כוח נגדי בדיוק במידה הנחוצה לשמור על יציבות מפרק כף היד. האיזון הזה בין כוחות מנוגדים מאפשר לנו לבצע מגוון עצום של תנועות מוטוריקה עדינה. הפקודות להפעלת שתי מערכות השרירים באות מאותו מרכז שליטה מוטורי שבתוך המוח אבל אנחנו לא מודעים לכך ולא חושבים על זה כי הכל קורה בצורה אוטומטית, בהתאם לפקודות הפעלה הצרובות בתוך המערכת. זה לא פלא מדהים?" מתפעל ד"ר מור.
"מפרקים הם החלקים המדהימים ביותר בגוף שכולו גדוש בחלקים מופלאים", אומר ד"ר מור. "לכל המפרקים יש אותו מבנה בסיסי אבל כל אחד מהם גם מותאם לחלק הגוף שהוא מחובר אליו. לדוגמא, מפרקי הכתף, הברך והמותן נמנים עם המפרקים החשובים ביותר בגוף, אבל לכל אחד יש מבנה שונה. מפרק הברך מתקפל רק לאחור אבל הוא צריך להתמודד עם העומסים הכבדים המופעלים עליו בעת הליכה וריצה. מפרק המותן סוחב עליו את רוב משקל הגוף. הוא מעניק לגוף יציבות מושלמת אבל במקרה הצורך מאפשר לנו להתכופף ולהרים מהרצפה. מפרק הכתף הוא בעל גמישות מושלמת, יש לו מבנה גאוני שמאפשר ליד לנוע כמעט בכל כיוון".
"אחד הדברים המחליקים ביותר בטבע הם שני גושי קרח המחליקים זה על גבי זה- בגלל שכבת המים המצויה ביניהם. בדומה לכך בנקודת המגע שבין העצמות המתחברות במפרק דאג בורא העולם לסדר שכבה דקה של מים המאפשרים לעצמות לנוע זה לצד זה ללא חיכוך. המים מוחזקים בתוך הסחוס המצוי במפרק וכמובן צריך לוודא שהם יהיו בדיוק בכמות הנכונה – עודף מים ינפח את המפרק ויגרום לקשיי תנועה ומיעוט מים יגרום לחיכוך בין העצמות ולכאבים עזים.
"הסחוסים, הגידים, השרירים והעצמות יוצרים ביחד מערכת המעניקה לאדם שילוב יוצא דופן של יציבות ותנועתיות. העצמות הם לא סתם 'פיגומים' שמחזיקים את חלקי הגוף במקומם. מבנה העצמות והמיקום המכני שלהם אחד ביחס לשני הוא באופן שמאפשר להם לספוג אנרגיה ולפזר אותה ביעילות מרבית בלי לגרום נזק לגוף. לדוגמא, אנחנו רואים אדם סופג מכה או נופל בלי שהוא ניזוק בדרך כלל. אם מבנה הגוף היה קשיח יתכן ומכה בעוצמה כזאת הייתה כבר גורמת אצלו לשבר. אבל בגלל הגמישות שבין העצמות ובגלל המיקום היחסי של העצמות, האנרגיה של המכה נספגת ומתפזרת בצורה אחידה כך שהיא יכולה לעבור דרך כל הגוף בלי להתרכז באף נקודה מסוימת שבו היא עלולה הייתה לחולל נזק. וזה עוד לפני שדיברנו על הגמישות של העצם עצמה שבניגוד למה שחושבים איננה עשויה מגוש של מינרל 'מת' אלא מהווה איבר חי שהחלקים המרכיבים אותו נתונים בתחלופה מתמדת ומתחדשים ללא הרף".
"עוד דבר מופלא שאנשים אינם מודעים לו הוא שהשרירים המצויים בגוף מסוגלים רק להתכווץ. השרירים לעולם מושכים ואף פעם אינם הודפים. אז מנין לנו היכולת לדחוף החוצה? מסתבר שהאחראי לכך הוא התכנון הגאוני של המפרקים והמנופים בגפיים הגורמים לכך שכאשר השריר מפסיק להתכווץ, באופן אוטומטי נוצרת תנועה נגדית של התמתחות. למשל, כאשר פותחים את אצבעות כף היד אין צורך להפעיל שרירים מיוחדים. השרירים פשוט מתרפים וכף היד מעצמה מקבלת את הצורה הנכונה בהתאם למבנה העצמות והמפרקים".
והנה עוד עובדה מופלאה: השריר עשוי מסיבים דקיקים שכל אחד מהם מסוגל להתכווץ רק באופן מלא. אין דבר כזה שריר שמכווץ רק באופן חלקי. אז איך אנחנו מסוגלים לקפל אצבע באופן חלקי, לפתוח את הפה קצת בשביל להשמיע קול או לפתוח אותו הרבה בשביל לאכול? התשובה לכך היא שהסיבים בתוך השרירים אינם מפוזרים בצורה אחידה אלא מסודרים במבנים דמויי-חבלים באופן שכאשר אותו חלק בתוך השריר מתכווץ עד הסוף הוא מתאזן על ידי חלקים אחרים בשריר שאינם מתכווצים כלל וכך יש לאדם את היכולת להניע את איבריו גם באופן חלקי".
●●●
"כמות הדוגמאות לפלאי גוף האדם היא כה גדולה שקשה לדעת מאיפה להתחיל והיכן לסיים", מחייך ד"ר מרקוביץ. "לפני שנים התפרסם ספר בשם 'גוף האדם: המכונה שלא תאמן'. הספר תיאר בפרוטרוט את המורכבות המדהימה של כל חלק וכל רכיב. רק שאלה אחת לא הוצגה בספר: אם גוף האדם הוא 'מכונה שלא תיאמן', היכן 'המכונאי' שתכנן את היצירה המדהימה הזאת? אבל כנראה שאת התשובה האמיתית לשאלה הזאת צריך לחפש בכיוון אחר ולא בספרי הרפואה"…
(הרב א. חפץ – מוסף יתד נאמן פסח תשע"ט)
1/103