ממש מאחורי הרכב, המתינו לו שלושה גברתנים, שמזמן שמו עליו עין. הם זינקו עליו בהפתעה מוחלטת, טפחו בעוצמה על כתפו, וצווחו לעברו באנגלית: 'אתה רוצה לתת לנו את הכסף בחיים או לאחר המוות? באיזה דרך אתה בוחר?' – שאלוהו בשאגות אימים…

הרה"ח ר' אשר קובלסקי שליט"א

"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ" (ויקרא י"ד, ב)

עולם שלם של מחקרים ושאיפות, זכויות ומאמצים, נסוב סביב צמד המילים: 'הצלת חיים'. אנשי המחקר עוסקים בנושא זה בתמידות, מנסים למצוא דרך להחיש מזור לחולה או לסייע לאדם הנתון בסכנה. בכל רגע נתון, רבבות אנשים בכל רחבי תבל עומדים קשובים ודרוכים להציל חיים, מיליוני בני אדם משקיעים בהצלת חיים את מירב ומיטב שעותיהם בהתנדבות מלאה.

כולם מבינים שהצלת חיים זו המשימה הראשונה והחשובה ביותר במעלה, ולכן מתמסרים למטרה החשובה הזו. כולנו מוכנים להקדיש את מירב ומיטב שעותינו וכספנו, כדי לזכות להציל חיים. כי כשאדם מציל חיים – הוא זוכה שכל הפירות וההצלחות של האדם שהציל נזקפים לזכותו, ואין פלא כי הוא מתמלא באינסוף אושר וסיפוק: 'הנה, זכיתי להציל חיים, זכיתי לבנות חייו של אדם!'

אך לא כולם בעלי יכולת לזכות זו. יש מאיתנו שאין להם את הפנאי, יש שאינם מסוגלים לחזות במחזות קשים, ויש שאין להם יכולת כספית. עדיין נותרת השאיפה לזכות להציל חיים, אלא שלא ברור כיצד ניתן לעשות זאת. האמנם? האם גם אדם שאין לו כל הכשרה או ידע, יכולת כספית או זמן פנוי, יכול לזכות להציל חיים?

התשובה היא כן. גם אדם נטול כל יכולות והכשרה, יכול להציל חיים. עני כעשיר, מוכשר כאינו מוכשר, ילד כזקן – כל אחד מאיתנו יכול להציל את חיי הזולת, וזה אפילו די פשוט:

כולנו קיבלנו פה. פה. אותו כלי מדהים עמו אנו אוכלים ובו אנו מדברים, הוא הכלי הטוב בעולם להציל חיים. הפה הוא מתנה שמימית, בעזרתו נוכל להציל חיים, כפשוטו ממש. כיצד?

אנשים בכל גיל, בכל מעמד ובכל מצב, זקוקים למילה טובה כאויר לנשימה. מילה טובה מחיה נפש, ולא משנה בכלל אם היא ניתנת לראש ישיבה או לרב נערץ, למוכר בחנות, לנהג אוטובוס או לעובר אורח ברחוב. תלמיד צעיר כמו פנסיונר ותיק, מליונר גדול כמו עני ומך, אדם משכיל כמו בור ועם הארץ, כולם כ-ו-ל-ם זקוקים למילה טובה, שמחיה את נפשם!

מילה טובה היא כמו חמצן. נותנת כוחות, מעניקה עוצמות. כשם שבלי חמצן אי אפשר לחיות, כך אדם לא ישרוד בלי מילה טובה. אדם שנותנים לו מילה טובה – מרגיש מוערך, זה נוסך בו כוחות חדשים, הוא מרגיש 'שווה', כדאי לו להשקיע, להתפתח, להמריא. אדם שמתאמץ, עובד, טורח, ולא זוכה במילה טובה של פרגון והערכה – חש שכל מאמציו לשווא, זה מוציא לו את הרוח ממפרשי ההתפתחות, ופשוט חונק לו את חמצן הרצון לפעול ולצמוח!

את המילה הטובה הזו, כל אחד מאיתנו יכול לתת. זה כל כך פשוט, לא עולה כסף ולא כרוך בזמן, לא דורש הכשרה ולא מצריך מאמץ. פשוט לומר מילה טובה, להעניק משפט מפרגן, לתת מחמאה, לחייך בהערכה! הדבר היחיד שצריך, זה להתבונן לרגע איזו מילה תעודד את רוחו של הזולת, איזה משפט יעניק לו את תחושת ההערכה, שחושבים עליו, שמעריכים אותו באמת, שמוקירים את פעולותיו ומשבחים אותו על כך!

לא צריך לעבור בשביל זה קורס מקצועי, לא צריך ללמוד את הענף. כל כך פשוט לחשוב: לו היינו במקומו של הזולת, מה היינו רוצים לשמוע, ולהשמיע את המילים הללו מכל הלב. לו היינו הבן ששב הביתה עם המבחן, לו היינו האשה שטרחה לבשל ולערוך ארוחה, לו היינו החברותא שהכין את החומר, לו היינו עוזרת הבית שניקתה, לו היינו נהג האוטובוס שהגיע – מה היינו רוצים לשמוע? איזה פידבק היינו שמחים לקבל?

הבה ניתן אותו, עם כל הלב, עם חיוך, עם כל העוצמה ואפשר אפילו עם גוזמא קטנה. זו הצלת חיים בהידור!

בפרשת השבוע אנו לומדים על משמעות כח הפה והשלכותיו. הבה ניקח את תמרור האזהרה הזה לכיוון חיובי, הבה נאמץ הרגל להחיות נפשות בעזרת הפה. הבה נתרגל להביט סביבנו, ולהעניק מילה טובה לכולם. עם כל הלב, עם כל הנשמה, להחיות במילה אחת נפש כל חי!

8 מילים שהצילו חיים

לונדון הגדולה, שכונת 'סטמפורד היל', 11:30 בלילה. העיר הפעילה והשוקקת חיים נכנסת אט אט לתרדמת הלילה, גם סביבת בית הכנסת שקטה. במנין חצות האחרון התפלל ר' יצחק – מנכבדי הקהילה וגביריה, לאחר התפילה השתהה קלות, ויצא לעבר רכבו ההדור הממתין בחניון האחורי.

לגודל ההלם, ממש מאחורי הרכב, המתינו לו שלושה גברתנים בריאי בשר וגבוהי קומה, שמזמן שמו עליו עין. הם זינקו עליו בהפתעה מוחלטת, טפחו בעוצמה על כתפו, וצווחו לעברו באנגלית: 'אתה רוצה לתת לנו את הכסף בחיים או לאחר המוות? באיזה דרך אתה בוחר?' – שאלוהו בשאגות אימים…

ר' יצחק עמד נדהם, המום, מבולבל, ובעיקר – לפתה אותו חרדה עצומה. הוא רואה את המוות מול עיניו, וככל שהוא מביט לצדדים – אין נפש חיה בסביבה, איש לא ישמע גם אם יצעק. בלית ברירה הוא מתחיל לחשב את חשבון נפשו, יודע שרק יד שמימית יכולה להציל את חייו, בדרך הטבע – אבד כל סיכוי…

הוא נושא עיניים מתחננות לשמים, ובשבריר שניה מנסה לא לאבד את העשתונות. בקול הרגוע ביותר שהוא מצליח לגייס, פונה הוא לראש החבורה: 'אמור לי, אתה נראה אדם הגון, לא אחד שירצח סתם באמצע הלילה. תגיד לי בשביל מה אתה צריך כסף וכמה אתה צריך, ואתן לך ככל שתבקש…'

הגברתן הגבוה נראה מופתע, הוא ציפה לצעקות או אובדן עשתונות, בהלה או בריחה. ולפתע – הנשדד מתחיל לשוחח עמו… הוא מיהר להגיב בצחוק פרוע: 'אני רוצה לשתות, ונגמר לי הכסף. אני צריך כסף, צריך בקבוק!', 'אם זו הבעיה' – החזיר ר' יצחק – 'בוא ואפתור לך אותה. כמה עולה בקבוק?'

'5 יורו', הגיב הגוי, ור' יצחק השיבו: 'אני נותן לך 10. סגרנו? אדם הגון כמוך, למה לו להסתבך ברצח? קח כסף, תשתה כאוות נפשך!' – הושיט לו ר' יצחק שטר של 10 יורו, והגוי, פשוט כך, לקח והלך, כשמאחוריו פוסעים שני חבריו…

ר' יצחק נשא עיניים לשמים, במבט מודה ומוקיר. חסד הבורא לא עזבו, הן עתה ראה בעיניו נס גלוי… הוא התניע את רכבו בידיים רועדות, ובמשך דקות ארוכות עוד רטט לבו. בקושי רב הצליח ר' יצחק לעצום עין באותו לילה, כשלבו מיטלטל בין רגשות הפחד והאימה, לרגשות ההודאה לנוכח הנס…

כמדי יום, ב-5:15 בבוקר, כבר צלצל השעון להחישו למנין הנץ החמה. עיניו היו טרוטות מעייפות, רושם האירוע המבעית טרם חלף ממנו, אך הוא מיהר לבית הכנסת לתפילת שחרית. הוא שב והחנה את רכבו ממש סמוך למקום ההתרחשות אמש, וכשהוא צועד לעבר בית הכנסת – גילה לחרדתו את אותו גברתן גבוה, עומד וממתין לו שוב…

לרגע שבה החרדה ולפתה את לבו, 'מי יודע מה יהיה עכשיו' – הרהר בבעתה, והחל לוחש 'שמע ישראל' במתח גואה… אלא שלנגד עיניו המופתעות, ניגש אליו הגברתן והושיט לו 5 יורו, באומרו: 'אמרתי לך אתמול לתת לי 5 יורו, כדמי עלות בקבוק' – הסביר כמתנצל, 'אבל נתת לי 10 יורו. מגיעים לך 5 יורו עודף…'

ר' יצחק עמד מופתע, המום, הלום רעם. לכזו התפתחות לא ציפה… שהשודד מאמש יבוא להשיב לו כסף?! האם זה סרט אימה או התרחשות דמיונית? כיצד זה יתכן?! לאחר רגע התאושש ר' יצחק מההלם והאלם שאחזו בו, ניגש לגוי ולחץ את ידו.

'איננו מכירים משום מקום', פתח ר' יצחק, 'ובכל זאת נפגשנו פעמיים בשש השעות האחרונות. בפעמיים הללו היתה נפשי נתונה בידך, בפעם הראשונה איימת ליטול אותה ממני ובפעם השניה אתה מחזיר לי כסף. אני מבולבל לחלוטין, אתה צוחק עלי? אתה רציני? למה כוונותיך? מה הולך פה?'

הגבוה צחק שוב, והשיב בפשטות: 'תראה, אני סטודנט באוניברסיטה, ואם לומר זאת בעדינות – לא כל כך הולך לי בלימודים, אני יותר מדי נחשל ונכשל, וכל סביבתי בזה לי על כך. המצב הוביל לכך שהתמכרתי לטיפה המרה, כל ערב אני צריך את הבקבוק שישכיח ממני את תלאות חיי וכשלונותיי הרצופים, אלא שכמה צפוי – גם להשיג את המימון לזה קשה לי…'

'בלית ברירה', נאנח לרגע, 'אימצתי את דרך השוד. כל ערב אני תופס קרבן ומוציא ממנו כסף, לפעמים באיומים, לפעמים במכות, בכל דרך אפשרית. הרי מישהו צריך לממן את הבקבוק שלי, לא? אמש זה היה אתה, והאמן לי שברגע אחד הייתי יכול לסיים את חייך, ולצאת עם הכסף שבארנקך העמוס… אלא שאז שמעתי פתאום משהו שלא שמעתי מעולם, וכך אמרת לי, מילים שנכנסו בלבי בעוצמה רבה:

'אתה נראה לי אדם הגון, לא מתאים לך…'

שנים אני מחכה שמישהו יגיד לי מילים כאלו, שנים! כל היום אני שומע כמה אני לא יוצלח, לא מוכשר, לא הגון, לא ישר, חסר סיכוי, פושע נתעב. פתאום, באמצע הלילה, סתם מישהו, שדוד פוטנציאלי, בא ואומר לי שאני אדם הגון? שמעשים מזוויעים לא מתאימים לי? אתה יודע מה עשית לי באותו רגע, בשמונה המילים הללו?'

לראשונה, החיוך הגדול שלו נעלם, נימת עצב השתררה בקולו, ועיניו לבשו לחלוחית אנושית: 'באותו רגע החלטתי לא לנגוע בך לרעה. לקחתי את 10 היורו והלכתי לדרכי, ולאחר שקניתי את הבקבוק ונותרו לי 5 יורו – החלטתי להשיבם אליך. מי שנתן לי מילה טובה שהחייתה את נפשי – אינני יכול להזיק ולהרע לו. לו היה בידי להשיב לך את חמשת היורו האחרים – גם אותם הייתי מחזיר לך!'

הגברתן מחה דמעה לא אופיינית, נשא רגליו והלך. רק ר' יצחק נותר עומד המום, מסומר למקומו. הוא צבט את עצמו להאמין שאינו הוזה, וכששב לבית הכנסת סיפר את סיפור הצלת חייו, ואחד מחברי בית הכנסת סיפרו למשפיע הגה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א, ממנו שמענו את הסיפור כולו.

מדהים! לא ייאמן מה יכולות כמה מילים לעשות, איזה שינויים הן יכולות לחולל. ר' יצחק אפילו לא הרגיש שהוא עושה משהו מיוחד, יתכן אפילו שבאותם רגעי חרדה אפילו לא שם לב אילו מילים יצאו מפיו. אבל המילים הללו היו מילים טובות, ואלו הצילו את חייו והגינו עליו מפני הברנש האלים והמאיים!

כמה מילים שהפיחו חיים חדשים בסטודנט האכזר, כמה מילים שהצילו את חייו של ר' יצחק. כי כמה מילים יכולות לחולל שינוי, לבצע מהפך בנפש. ברוב המקרים, לעולם לא נדע, איך המילים שלנו יחוללו שינוי בנפשו של השומע, איזה תמורות הן מחוללות בנפשו, מאיזו דיוטא הן יכולות לרומם ולאלו הישגים הן יכולות להוביל.

כי אדם השומע כמה מילים טובות – חש לפתע מוערך, זה מעניק טעם לחייו, הופך אותו לאיכותי הרבה יותר! הבה ניטיב עם כל אלו שסביבנו, שכולם כולם זקוקים למילה טובה. הבה נעניק אותה מכל הלב, הבה ניתן אותה בשמחה. הבה נציל חיים של אנשים, בפינו ובמילותינו לעשותו!

חויה מטלטלת במרכז העיר…

פוסע היה הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל ברחובה של עיר בעיצומו של יום השבת, משוחח בדברי תורה עם משגיח ישיבת קמניץ, הגה"צ רבי משה אהרן שטרן זצ"ל שחשף את הסיפור שלפנינו. והנה,תוך כדי הילוכם, מבחינים הם ביהודי שאינו שומר תורה ומצוות, הפוסע למול עיניהם, ולא עלינו סיגריה בוערת בפיו בעצם יום השבת, רחמנא ליצלן!

רבי אריה מתקרב אליו, ופונה אליו בחום ובחיוך גדול: 'גוט שאבעס, שבת שלום, שבת בה אין מעשנים' – הוא 'מוחה' בו באהבה אין קץ. אך הלה מתקשח: 'עזוב אותי שבת לא שבת. אדוני, אני גוי, אני רוצה לעשן עכשיו כמו אתמול וכמו מחר. אני גוי ומעשן בשבת!' – מכריז הלה בטון קשוח וקפוא…

'אוי, אח יקר ואהוב שלי! חס וחלילה, אל תדבר כך! אתה יהודי, אתה אח, אתה כמו חלק מהלב שלי!' – 'נוזף' בו רבי אריה באותה אהבת ישראל לוהטת שפיעמה בו, והמיסה כל לב. 'תסתכל על עצמך, מבע פניך העדין מסגיר שאתה יהודי, בן אהוב של המלך, אח אהוב שלי!'

לפתע נעמד אותו יהודי בהלם. שתיקה קצרה השתררה, והוא שאל את רבי אריה בשקט: 'לכבות, לכבות את הסיגריה?'

'חלילה, שבת, לא מתאים ליהודי כמוך לכבות סיגריות באמצע השבת… תניח בצד וזהו…' – מורה לו רבי אריה ומניח יד רכה על כתפו. והלה, במבוכה ובעיניים לחות, הניח מידיו את הסיגריה בחרטה גמורה, כשרבי אריה טופח על שכמו: 'כל הכבוד, אתה גיבור, אתה יהודי. רואים עליך, איזה עוצמות נפש יש לך!' – מחמיא לו רבי אריה באהבה אינסופית, ונפרד ממנו בלבביות מרגשת…

רבי אריה לא ויתר על המחאה והתוכחה, אך עשה זאת בדרכו המקורית, במילים טובות הפותחות לבבות, באופן שהמיס את לבו. כך זכה רבי אריה לקרב אותו לאביו שבשמים, ולא להרחיקו חלילה!

סיפור זה טומן בחובו תגלית מרוממת, איך נוכל להשפיע, לקרב, לחולל שינוי אצל אנשים. דווקא כשהלב שלנו נמשך להטיח ביקורת, להוכיח במילים קשות, להביע תרעומת באופן גלוי, חושף רבי אריה תגלית מחודשת:

ההיפך, בדיוק ההיפך! רק מילים טובות, מחמאות אמיתיות, מילים שכובשות את הלב וקונות שביתה בנשמה. לא צריך מילים חדות ובוטות, מסתבר שאלו לא ישיגו את המטרה הרצויה. מילים טובות הן כלי הרבה יותר חזק, כובש, מרומם, 'לוכד' את השומע דרך ההערכה הנושבת כלפיו, מקבל את הביקורת בתחושה שאומרים לו אותה באכפתיות, באהבה, מתוך דאגה כנה לו ולעתידו!

ותגלית זו, כתובה ונחשפת בספרו של השל"ה הקדוש על הפסוק: 'אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך'. ומבאר השל"ה הקדוש, הדרכה חשובה לאדם שבא להוכיח את זולתו ולהעביר ביקורת: 'אל תוכח' לאדם, באמירתך אליו כי הוא 'לץ' – במילים חריפות ופוגעות, שכן אז 'ישנאך', המטרה שלך לא תושג, הלה רק יתכנס ויתקשח, הביקורת תניב ריחוק ושנאה…

הדרך הנכונה היא: 'הוכח לחכם' – אמור למוכח כמה הוא חכם, תן לו מילים טובות, תוכיח אותו באהבה ובמחמאה, ואז תצליח להשפיע עליו 'ויאהבך…' – כי הדרך הטובה ביותר להשפיע על הזולת, לרומם אותו, ואפילו להוכיח אותו, היא דרך מילים טובות, רק מילים טובות!

הבה נאמץ את הנוסחה הטובה והמועילה הזו, בינינו לבין חברינו, עם הילדים ועם המשפחה. תמיד נעניק מילים טובות, כשמגיע להם, כשלא מגיע, וגם כשמגיעה ביקורת. כי גם ביקורת, כשהיא ניתנת במילים טובות – היא בונה עולמות, כי זה כוחה של מילה טובה, להחיות אנשים ולבנות את נפשם!

כולנו זקוקים כל כך למילים טובות, הבה נעניק אותן בשפע וברוחב לב, מכל הלב!