ברשות נשיא 'דרשו', מרנן הגאונים, רבותי, כל הקהל הקדוש הזה. הבחורים היקרים שעומדים לעלות לישיבה גדולה, צריכים לדעת כמה וכמה נקודות לקראת הצעד החשוב הזה.
דבר ראשון שצריכים לדעת שייתכן שהעלייה לישיבה גדולה היא הצעד הכי חשוב שלכם בחיים. צריכים לדעת כמה זה חשוב, הזמן הזה.
נתאר לעצמנו בניין עם הרבה קומות, ובכל קומה וקומה יש מסדרון גדול מאוד עם הרבה מאוד חדרים. כך הם החיים של בן האדם, היחס הרוחני שלו. אדם יכול להתקדם במסדרות במשך עשרות שנים, ועדיין להיות באותה קומה. גם מי שכן מצליח לפעמים לטפס לקומה גבוהה יותר, הדבר בא לו במאמצים מרובים.
מתי כן יכול האדם לעבור בקלות יחסית לקומות גבוהות יותר? זה הזמן בו הוא לומד בישיבה גדולה. זה הזמן בו אדם יכול לא רק להתקדם באותה הקומה אלא לעלות מעלות רמות ולעבור מקומה לקומה, ברוחניות, בלימוד, בתפילה ויראת שמים.
השנים בישיבה גדולה הן מצד אחד שנים של בגרות, אך עדיין יש את המעלות של הבחרות, אתם צעירים עם הרבה אנרגיה, אין את הדאגות של אחרי החתונה, אין עול של פרנסה, אין צורך להנהיג משפחה להשקיע בחינוך הילדים, רק ללמוד תורה ולהתעלות מקומה לקומה רוחנית גבוהה יותר.
כמובן שגם אחרי שמסיימים ישיבה גדולה, כל החיים צריך להתאמץ לעלות לקומות גבוהות יותר, אבל אצל אנשים רבים מאוד ראינו שהשנים שלהם בישיבה גדולה הן שקובעות את הקומה בה הם ימשיכו כל חייהם, רוב האנשים לא מטפסים וגם אם כן העלייה איטית, ממושכת וקשה יותר.
לכן צריך כל בחור שנכנס בישיבה גדולה להיות מודע לכך שזו ההזדמנות הטובה ביותר שלו בחיים להתעלות, צריך לנצל את הזמן, לא לבזבז את המצרך היקר הזה ולהפסיד התעלות רוחנית נוספת.
יצר הרע של עצמאות
כל אדם צריך להתמודד עם ניסיונות במהלך שנות חייו עלי אדמות. כל אחד מכם כבר עבר ניסיונות, וכולכם יודעים מה זה ניסיון.
אבל לפעמים אדם נכנס למצב חדש, הוא עומד בניסיון קשה ואפילו לא יודע שבעצם הוא נמצא כעת במצב של ניסיון. הוא עלול ליפול חלילה ברשתו של היצר, בלי לדעת בכלל שזה היצר הרע שמפתה אותו לעשות מעשה כזה או אחר, הוא בכלל לא מבין שהיה לו פה ניסיון ושהוא נכשל בו חלילה.
סוג כזה של ניסיון יש בעלייה לישיבה גדולה, ניסיון שחלק מהבחורים בכלל לא יודעים שהוא קיים.
הגמרא מספרת על וויכוח שהתגלע בין רבינו הקדוש לאנטונינוס, סביב השאלה ממתי בא היצר הרע לאדם. רבי אמר שהיצר בא לאדם מזמן יצירת הוולד. עוד לפני שהוא נולד הוא כבר צריך להתמודד עם היצר הרע. אנטונינוס חלק על רבי וסבר שהיצר הרע בא לאדם מהרגע שהוא נולד, ולא קודם לכן.
לאנטונינוס היתה הוכחה ניצחת: אם לעובר יהיה יצר הרע, טען אנטונינוס, הוא היה מבעט ויוצא קודם זמנו. מכך שהוא אינו מבעט ויוצא מוכח שאין לו יצר הרע. רבינו הקדוש הסכים עם דברי אנטונינוס ואף הוכיח את צדקתו מהפסוק.
שואל רבי אברהם גרודזינסקי הי"ד, המשגיח האחרון של ישיבת סלבודקא לפני השואה: למה שהעובר יבעט ויצא קודם זמנו? מה מחכה לו בחוץ? מה חסר לו בפנים? יש לו שם הכל, יש לו אוכל, שתיה, חמצן, מידת חום רצויה ועוד ועוד. לא חסר לו כלום. למה שיצא החוצה? וכי הוא ראה בכלל מה יש בחוץ שבגלל זה הוא רוצה לצאת?
אלא, עונה רבי אברהם גרודזינסקי, לכל אדם יש יצר הרע מיוחד של חירות. של עצמאות. זה היצר הרע הכי גדול שיש לאדם. הוא רוצה להיות בעל הבית על עצמו, אף אחד לא יהיה בעל הבית עלי.
הניסיון הזה, ניסיון העצמאות, הוא ניסיון גדול שניצב בפני כל בחור שנכנס לישיבה גדולה. כל החיים הוא היה עד כה כעובר במעי אמו, בחיידר ובישיבה קטנה השגיחו עליו, אמרו לו איך להתנהג, העירו לו כשהוא לא התנהג כראוי. בדרך כלל בישיבה קטנה בחורים אפילו ישנים בבית ונמצאם תחת פיקוח הדוק של ההורים.
כשבאים לישיבה גדולה זה משהו חדש. יש לבחור אפשרות להיות עצמאי, כבר לא מכתיבים ומפקחים על כל צעד ושעל כמו בישיבה קטנה. פתאום הבחור חושב לעצמו 'אני יודע מה טוב לי', 'אני לא צריך לשמוע לרבי, לראש ישיבה, למשגיח לרב'. קשה לו לקבל מרות. הוא חושב 'אני יעשה מה שאני מבין, זה מה שטוב בשבילי'. בחור מסתובב עם תובנות כמו 'אני מבין מה הרבש"ע רוצה ממני, אני יודע על עצמי יותר מכל אחד ואחד'. זה היצר הרע של חירות ועצמאות. זה יצר הרע!!
בחור צריך לדעת שהראש ישיבה יודע יותר טוב, והמשגיח, והר"מ גם הם יודעים יותר טוב. צריך לדעת להיכנע להם, זה דבר חשוב מאוד לכל מי שרוצה לגדול תלמיד חכם.
עוד נקודה בעניין הזה. כמה פעמים קורה שבאמת איזה הנהגה מיוחדת יכולה להיות טובה יותר לבחור פרטי זה או אחר, ואולי הוא באמת צודק שאם היו נותנים לו להתנהג כך הוא היה מתעלה יותר ברוחניות. אבל אסור להתפתות לנהוג נגד הוראות הישיבה גם בכאלו מקרים. תארו לעצמכם ישיבה שבה כל אחד יעשה מה שטוב לו, אף פעם לא ייכנע לצורך אחר, כל אחד יבוא מתי שטוב לו. לא תהיה ישיבה. אחד רוצה ללמוד במקום אחר יותר שקט, אחד רוצה לישון מאוחר ולקום מאוחר, הישיבה תתפרק. אם הישיבה תתפרק, הוא יפסיד. כדי שלישיבה תהיה צורה של ישיבה, צריכים לוותר במקרים מסוימים על טובת הפרט למען טובת הכלל. בחור צריך לדעת גם לתת לישיבה ולתלמידיה, לא רק לקחת.
לסיכום הנקודה הזו אומר, בחור צריך לזכור היטב שברוב רובם של המקרים ראש הישיבה, הר"מ והמשגיח צודקים ויודעים יותר טוב ממנו, וגם אילו יצויר מקרה נדיר שבו הבחור באמת צודק, גם אז הוא חייב להכניע את עצמו לישיבה, לטובת הכלל ולטובת עצמו.
התחלה חדשה – לשכוח את העבר
יש בחורים שבישיבה קטנה לא הצליחו כל כך בלימוד או בחברה. היה כל מיני דברים שהם עשו או לא עשו, והחליטו על עצמם אני סוג פלוני או אלמוני. אני פטפטן, אני עצלן, אני לא מסוגל לקום בבוקר מוקדם. זה אני! מה אני יכול לעשות?!
רבותי, זאת טעות!
כשאתה נכנס לישיבה גדולה, שכח מהעבר. שכח מכל מה שלא היה מאה אחוז. עכשיו אתה במצב של "פנים חדשות באו לכאן". הכח של ישיבה גדולה הוא עצום. בחור בישיבה גדולה זה בחור שונה, אחר. הסיעתא דשמיא שונה, ההבנה שלכם בכל ענייני החיים גדולה יותר. חייבים לשכוח את
העבר, ולפתוח דף חדש, נקי וחלק.
רבינו יונה אומר את זה ב'יסוד התשובה': אדם שפשע וחטא ובא תחת כנפי השכינה וייכנס בדרכי התשובה, אשכילך באורח זו תלך… ישליך ממנו כל פשעיו אשר עשה, ויעשה עצמו כאילו אותו היום נולד, ואין בידו לא זכות ולא חובה וזה היום תחילת מעשיו ואז ישוב דרכיו וכו'…
מורי ורבותי, בחור שלא היה כל כך טוב, תשלח את העבר ממך. אתה מתחיל משהו חדש, אתה אדם חדש, שתוכל לעשות דברים חדשים. אתה 'ישיבה גדולה בחור'. אתה אדם חדש.
הדברים אמורים גם כלפי מי שהצליח מאוד בישיבה קטנה והיה מהבחורים הטובים ביותר בשיעור, או אפילו הבחור הטוב ביותר בישיבה. גם לבחור כזה אני אומר: אל תחשוב שכמו שהצלחת בישיבה קטנה תוכל בקלות להמשיך גם בישיבה גדולה.
האתגרים של ישיבה גדולה הם אתגרים חדשים. כשאתה נכנס לישיבה גדולה אתה צריך להיות ערוך ומוכן לאתגרים הללו. להתמודד עם חברה חדשה. ראיתי לא פעם בחורים שבישיבה קטנה נחשבו לבחורים הטובים ביותר, ובשל כך גם נכנסו לישיבות גדולות הטובות ביותר, אלא שבישיבות הללו הגיעו עוד בחורים שהיו הכי טובים בישיבות הקטנות בהן למדו, ונוצר מצב שבחור שעד עכשיו היה רגיל להיות מספר אחד, מוצא את עצמו במקום ה-12 או ה-13. בחור עלול להישבר מכך. צריך לדעת שזה עלול לקרות, וצריך להיות ערוך ומוכן. אם תגיע לשם כשאתה מוכן, ותתמודד עם זה בצורה חכמה, אולי בסוף באמת תגיע למקום הראשון, אבל זה לא משנה לאיזה מקום תגיע, מה שבטוח זה שלא תישאר איפה שאתה, אלא תוסיף להתקדם. רק כך אפשר להצליח, אי אפשר לצפות לכך שתמיד תהיה במקום הראשון.
לשאוף לשלימות
כשנכנסים לישיבה גדולה צריך לא רק לזרוק את הדברים השליליים, אלא גם להיכנס עם שאיפות גדולות מאוד, בכל שטח של היהדות. בחור שנכנס לישיבה גדולה צריך לומר לעצמו שעכשיו הוא מתחיל דרך חיים חדשה. הוא מחליט שהוא רוצה להגיע לידיעת כל התורה כולה: כל הש"ס בבלי, ירושלמי, שו"ע, תוספתא ספרא, ספרי. כל התורה כולה. חלק בעיון, חלק בבקיאות, אבל להיכנס לישיבה גדולה עם שאיפות גדולות מאוד. כל אחד ואחד יכול להיות גדול בישראל.
שאיפות גדולות צריכים לא רק בתחום של לימוד התורה, גם בעבודה, צריך לשאוף להיות ירא שמים מושלם, להיות עניו, להיות וותרן, לא לכעוס, לא לנקום לא להתעקש, להשתנות לגדלות. זה צריך להיות השאיפה שלכם, אתם נכנסים למצב חדש בחיים, כנסו אליו עם שאיפות לגדלות.
יש בחורים שמפחדים מזה. מפחדים לקבל על עצמם עול תורה, עול גדלות. אבל האמת היא שרק כך אפשר לגדול ולזכות לגדלות אמיתית. לבחורים אלו אציין שני מאמרים שמדברים על זה. מאמר של החפץ חיים, ומאמר של רבי אהרן קוטלר.
בחור שמפחד לקבל על עצמו עול גדולת, עול תורה, מה היצר הרע אומר לו ומה הוא צריך לומר ליצר הרע?
אומר החפץ חיים רעיון שדומה מעט למה שהבאנו קודם מרבינו יונה: לפעמים אדם חושב להיות אדם גדול, למשל כשנכנס לישיבה גדולה אני אהיה מתמיד עצום, אתפלל כמו שאף פעם לא התפללתי, אעבוד על מידות מצוינות, פתאום בא היצר הרע לתוכו ורואה שהבחור החליט דבר גדול כזה, הבחור הרע מטיל עצבות בבחור: "מי? אני אהיה המתמיד הגדול? אני הרי עשיתי כך וכך כהנה וכהנה". הוא מתחיל להיזכר בדברים שעשה בישיבה קטנה, וחושב לעצמו: "אני יכול לקבל על עצמי דברים גדולים כאלו?".
אומר החפץ חיים זה מחשבה שמגיעה מהיצר הרע. היצה"ר מכניס את המחשבה הזאת לבחור, כדי להוריד ממנו את האנרגיה ואת השאיפה.
תשכח מהמחשבה הזאת, ותמשיך עם המחשבה של שאיפה לגדלות.
המאמר האחר הוא מרבי אהרן קוטלר שמדבר על בחורים שמפחדים לקבל על עצמם עול. בטבע האדם שהוא ירא להכביד על עצמו בקבלת עול תורה, הוא מפחד, זה מדי קשה, איך אני יכול להכביד על עצמי.
אומר ר' אהרן שאין זה טוב בהשקפה, מפני שאם מקבל עליו את העול זוכה לאושר גדול ותענוג, וכמו שאומרים חז"ל "אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך", אבל כדי לזכות לתענוג הזה צריך החלטה גמורה וקבלת עול גמורה להיות מתמיד, ירא שמים וכו'.
ללמוד כשלא מרגישים את מתיקות התורה
אם הזכרנו את הנושא של התענוג, בדבריו של רבי אהרן קוטלר, אני רוצה להוסיף בנושא זה נקודה חשובה.
לא פעם קורה שבחור מרגיש חוסר חשק ללמוד תורה. הוא מתאמץ, לומד מעיין, אבל אין לו הנאה מהלימוד. עלול בחור כזה לטעות ולחשוב שלימוד התורה לא מתאים לו חס ושלום. אבל זאת טעות חמורה.
חשוב לדעת שלא כל אחד זוכה להרגיש מתיקות התורה מיד בתחילת הדרך, יש כאלו שצריכים לעשות כברת דרך ארוכה עד שהם מרגישים את טעם התורה. אין לך טעם בלימוד? אז מה? תלמד בלי להרגיש מתיקות, תלמד ותשקיע בלימוד עד שתזכה להרגיש את מתיקות התורה.
האמת היא שיש גם עצה להביא לסוג נוסף של טעם בלימוד, להביא לתחושה של סיפוק. העצה היא ללמוד בקביעות ספרי מוסר שמדברים על חשיבות התורה. אדם שעוסק בכך, יודע ומפנים שהדבר החשוב ביותר בעולם זה ידיעת התורה, זה מה שיביא אותו לקרבת ה', זה התכלית שלו בחיים, להידבק בזיו השכינה.
כשמבינים את זה, והדברים האלו נכנסים ומתיישבים בלב האדם, הוא מקבל סיפוק מלימוד התורה, גם אם עדיין לא זכית לטעם המתוק של הלימוד עצמו, הסיפוק הזה ממתיק את הלימוד, הוא נותן תחושה של הישג, של התקדמות, אבל צריך לזכור שקבלת עול התורה זה גם כשלא מרגישים טעם ולא סיפוק, ללמוד אף על פי כן.
ידוע לי על אחד מגדולי ראשי הישיבות של הדור האחרון, שחי עד גיל מאוחר ואמר שבשלושים שנים האחרונות לחייו, הוא לא מרגיש הנאה בלימוד התורה. מחמת זקנתו הוא לא יכול היה לעיין כפי שהורגל מנעוריו וממילא לא הרגיש הנאה בלימוד, ואף על פי כן היה לומד בהתמדה עצומה כל ימיו.
מי שחושב שהוא יחכה עד שיבוא לו הגישמאק בלימוד התורה, טועה, זה צריך להיות הפוך, ויראת שמים, והבנה של חשיבות התורה עוזרים בנושא כמו שאמרנו.
עבודת ה' – לא בכוחותיו של הזולת
דבר נוסף שכל בחור חייב לדעת. דיברנו על השאיפה לשלמות בלימוד התורה ובעבודת ה'. אין דבר גדול משאיפה גדולה.
אבל חשוב לדעת להיזהר משאיפה פסולה שעלולה להפיל את האדם חס ושלום.
יש לך חבר שלומד בהתמדה 12 שעות ביום, 13 שעות ביום, ישן חמש שעות ביממה, גם אתה רוצה לעשות את אותו הדבר. אתה מסתכל על הבחורים הטובים בישיבה, מה ההנהגות שלהם, ורוצה לצעוד בעקבותיהם.
מי שבונה לעצמו כזה מערך של שאיפות קורה לו אחד משני הדברים, או שהוא לא מצליח לעמוד באתגרים שהציב לעצמו ונופל לחלישות הדעת גדולה מאוד, או שהוא כן מצליח לעמוד באתגרים הללו, אבל המחיר שהוא משלם יקר מאוד, הוא עייף כל היממה, מצב רוח ירוד ובעצם פוגע בעצמו ובגוף שלו רק כי הוא רוצה ללמוד כמו החבר שלומד כל כך הרבה שעות.
אדם צריך להיות אדם גדול לפי מה שהוא, ולפי כוחותיו של הזולת. תשאף לשלימות לפי הכישרונות שלך! לא של חברך. מי שממלא את הכישרונות שלו ואת התוכן שלו עצמו, הוא זה שזוכה להיות אדם גדול.
הגר"מ פיינשטין זצ"ל היה מבאר כך את דברי הגמרא "עליונים למטה ותחתונים למעלה", שבעולם הזה אנחנו רואים מישהו שלומד יותר או בעל מידות טובות יותר, ואיננו יודעים אם הוא ניצל מאה אחוז מכוחותיו או רק תשעים אחוזים.
אדם שהוא תלמיד חכם עצום, לומד 18 שעות ביממה וכו', אבל ניצל רק 90 אחוזים מהכוחות והיכולות שלו, למעלה הוא ש/ווה פחות ממישהו שישן 8 שעות ביממה, ואוכל יותר, ואולי גם מוסיף שעת מנוחה בצהרים, אבל מנצל מאה אחוז מהכוחות שלו, כי המדד הוא לא לפי מה שהשגת, אלא כמה השגת מתוך מה שיכולת להשיג. כל אחד לפי כוחו הפיזי ולפי כישרונותיו.
הדברים אמורים לא רק לגבי המאמץ הפיזי ומשך זמן הלימוד ביממה, אלא גם לגבי סגנון הלימוד. יש הרבה דרכים בלימוד, יש בחורים שיכולים להיכנס ולחקור בעומק הסוגיה עוד חקירה ועוד חקירה עמוק מאוד. בא בחור ואומר גם אני יעשה ככה, כמו שההוא עושה, הוא בחור חשוב מאוד, כולם רוצים לשמוע את הסברות שלו, גם אני רוצה.
אבל מי אמר שיש לך יכולת לזה? מי אמר שיש לך כח לזה? אם אתה רק מחקה את הזולת, מנסה ללמוד כמו שהוא לומד, ולהבין כמו שהוא מבין, אתה פוגע בעצמך, כי אתה מנסה לעבוד לפי היכולות של מישהו אחר. אולי אני סתם אומר דברים שהם לא לעניין, מרמה את עצמי כאילו אני מתעמק אבל בפועל אני מבולבל לגמרי. אדם צריך לדעת ללמוד לפי הסגנון המתאים לו. אם מתאים לך יותר לימוד בקיאותי תלמד בקיאותי! תשקיע פחות בעמקות, אבל בכל מצב צריך בהירות. יש בחורים שעושים חיקוי, הם לא עולים בלימוד!! מי שאין לו בהירות בלימוד, לא עולה בלימוד!! עדיף לדעת פחות עם בהירות מאשר הרבה בלי בהירות.
לשמור תמיד על מצב של עלייה
נקודה אחת נוספת שברצוני לעסוק בה היא הצורך להיזהר שלא ליפול לזרועות הייאוש. לעיתים בחור מרגיש שהוא מתייאש, לא הולך לו בלימוד, אין לו גישמאק בגמרא, יש התקררות במצב הכללי של עבודת ה', אגלה לכם מה כתב על זה מרן הגרמי"ל לפקוביץ זצ"ל, שהביא בשם קדוש ישראל רבי חיים מוולאזין: אדם נמצא תמיד במצב שהוא עולה, או יורד, מי שחושב שהוא יוכל לעצור את העלייה כי אין לו כח, לחכות קצת ואחר כך להמשיך לעלות טועה. אם לא תעלה, אתה תרד חס ושלום.
לכן צריך לשמור תמיד על מצב של עליה, גם אם אין לך כח, אז אל תעלה במאה אחוז, תעלה בקצב של שישים אחוז, אבל לשמור על עלייה תמידית. מי שיחכה לזמן שיהיה לו קל ונח לעלות, לא יגיעה אף פעם לעלייה, הירידה רק תמשיך עוד ועוד. זה יסוד גדול לכל בחור.
אסיים במה שהתחלתי: כשאתם באים לישיבה גדולה תהיו מוכנים למערכה, תשכחו מהעבר הלא טוב, תשאפו למדרגות הכי גבוהות, והקב"ה יעזור לכולכם שאתם מתחילים את הדרך לדעת כל התורה כולה, ותזכו לקדש שם שמים ולהביא הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.
1/242