הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת…" (שמות כ', ז')
שבת ייחודית ונפלאה לפנינו, שבת 'מתן תורה', בה נקרא בהתרגשות את 'עשרת הדברות' שניתנו לנו במעמד הר סיני. במרכזן, קיבלנו מתנת האהבה – את מצות השבת, שהפכה לחלק מהמיתוג של יהודים באשר הם. אין יהודי שלא נזכר באמצע השבוע בשבת, ולבו מתרונן מבפנים. אם זו נעימה מהזמירות שמתנגנת ברקע, קטע מהתפילה העולה מתת המודע, זה עשוי להיות זיכרון נעים מהתגברות לשמור את השבת בכל פרטיה ודקדוקיה. כך או כך, כל יהודי, בכל מקום, מתרגש ושואף לטעום שוב מטעמה של השבת, להיטען שוב ממטעניה, מאווירתה. הלב כמו יוצא בשיר ורנן: "שבת קודש, שבת קודש, נפשי חולת אהבתך!".
על מתנת השבת הייחודית כל כך, קיבלנו מתנה נוספת ושמה 'תוספת שבת'. הדבר נפסק בהלכה, ויש אומרים שאף מדאורייתא, שיש להוסיף מימות החול על הקודש. אנו יכולים 'למתוח' את גבולות הגזרה, לקבוע בכמה זמן נאריך את השבת, לזכות לעוד שעה קלה לחסות בצל כנפיה. הזוכים לקבל את השבת זמן מה קודם, מספרים על תענוג עילאי צרוף ומפתיע לו זכו בעת 'תוספת שבת'. האווירה הקסומה, הרוגע הנפשי, יישוב הדעת, ההתרגשות בקבלת פני השבת – אלה רק חלק מהרשימה של הרווחים הממתינים למקדימי השבת. אך מתברר, כי לצד הרווחים העיקריים הללו, 'תוספת שבת' מעניקה עוד כמה 'בונוסים'…
המקדים לקבל פני שבת, זוכה בפתיחת שערים נדירה ממש. אלפים שהצטרפו בשנים האחרונות למהפכת הקדמת קבלת השבת, מספרים על מופתים נדירים וישועות פלאיות – זוגות חשוכי בנים שנפקדו בילדים, בעיות בריאות שנעלמו כלא היו, מצוקות פרנסה שנפתרו באורח פלאי, מעוכבי שידוך שהופתעו לשבור צלחת, ועוד ועוד…
זה בדיוק מה שכותב בעל ה'בן איש חי' בספרו 'בן יהוידע', בבואו לבאר את דברי חז"ל "כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מיצרים", וכך הוא מבאר: המקדים לקבל פני שבת, פותח את גבולות השבת, המוגבלים לכאורה ליממה אחת, אך המקדים לקבל שבת – פותח את גבולותיה ומרחיב אותה. ממילא, השבת משיבה לו כגמולו ופותחת עבורו את כל הגבולות, מרחיבה את נחלתו בכל המישורים…
הנה כי כן, 'תוספת שבת' היא מתנה גדולה שאנחנו יכולים להעניק לעצמנו. מי שזכה לטעום ממתיקות צוף הקדמת קבלת השבת, מי שזכה להתרוממות הרוח ושלוות הנפש שהיא מעניקה – לא יכול יותר לוותר על התענוג הזה, וממליץ עליו בחום… גם אם זה קצת דורש מאמץ, זה בהחלט שווה ניסיון, שווה לטעום! "לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה"!
שתי מודעות שהעניקו שתי מתנות
את הסיפור הבא שמענו מבעלי המעשה, משפחת כהן מבני ברק. לולא שמענו אותו במו אוזנינו מפיהם, היינו חושבים כי מדובר בהגזמה. אך עם עובדות קשה להתווכח. ומעשה שהיה כך היה:
במשך שנים רבות, המתינו הרב י' כהן וזוגתו לזרע של קיימא. כותבים את זה במשפט אחד, אך קשה לתאר, ואולי בלתי אפשרי, מה זה אומר שנים רבות של המתנה לישועה, של רצון בוער ואכזבות שמתגלגלות בין האצבעות… "את אשר יאהב ה' יוכיח", ולאלה שהוא אוהב במיוחד הוא מעניק את ניסיון ההמתנה לילדים במשך שנים רבות. כך מצאו עצמם הרב כהן וזוגתו הופכים את הגלובוס, פשוטו כמשמעו, בניסיון נואש להגיע לפתרון, מתפללים ומתחננים לשמוע את קול הבכי המתוק בעולם, עושים כל סגולה אפשרית מתוך אמונה בוערת, כי עוד יזכו להחזיק תינוק קטן ביד…
היה זה במוצאי תשעה באב תשע"א. כאילו לא די באבל הכללי בעם ישראל ביום הנורא הזה, הצטרף לכך אבל אישי. באותו לילה התקשר אליהם אחד המומחים המובילים, ובפיו בשורות קשות. "אני מצטער לבשר", אמר בקול מלא אמפתיה, "כי לפי הנתונים הנוכחיים אינני איש בשורה!". מעבר לקו השתררה שתיקה של הלם. המומחה הקשיב לאנחות הבוקעות מפי בני הזוג, אך נאלץ לחזור על הדברים: "בדרך הטבע לא נראה שמשהו יועיל. מצטער, מחזק את ידכם!", הוסיף לפני שסיים, מנסה לעודד את רוחם…
שבועות ספורים עברו בהפנמת המציאות החדשה, בהתחזקות באמונה וביטחון למרות גודל הניסיון. אחרי כמה שבועות, התגלגל לידיהם גיליון העוסק ב'תוספת שבת', בו נכתב בשם האר"י הקדוש כי 'תוספת שבת' והפצת מעלתה, היא סגולה גדולה לפקידת עקרות ולישועות בזרע של קיימא. הם חשו שהגיליון התגלגל במכוון לידיים שלהם, כדי להאיר את הסגולה הבדוקה והמנוסה, גם כשכל הסיכויים אבדו מזמן…
הם החליטו לנסות, וירדו לפרטים הקטנים, איך מצליחים להיכנס לשבת ברוגע. אחרי דיון ממצה, יצא מתחת ידם דף קטן בו נכתב: 'החל מהשבוע, מקדימים קניות ליום רביעי. כל הניקיון עובר ליום חמישי, וכל הבישולים לקירור – עוברים לחמישי בערב. להשאיר ליום ששי רק ניקיון סופי ובישולים אחרונים!' – רשמו ותלו על המקרר…
בשבוע הראשון, הם חשו לראשונה את חוויית הרוגע בעת כניסת השבת, את השלווה האופפת אותם ואת הבית כולו רגע לפני כניסת המלכה. מעולם לא הייתה שעת הדלקת הנרות מרגשת ומרוממת יותר, כשמתכוננים אליה ברוגע, כשלדמעות ניתן הדרור לזלוג עוד לפני שהגפרור מצית את האש… "וזכני לגדל", בקעה אז התפילה מעמקי הלב, "בנים ובני בנים, חכמים ונבונים, אוהבי השם…" – מעולם לא נאמרו המילים מתוך שלוות הנפש, ביישוב הדעת הנצרך בעת אמירת התפילה הזו. השמש עוד הציצה מבעד לעננים, שולחת קרני אור לתוך הבית הקטן, שאור הנרות בהק בו בשעה מוקדמת יחסית…
אחרי שבועיים של תענוג צרוף, המשיכו לשלב הבא: עידוד וחיזוק אחרים להצטרף. וכך, בט"ז באלול תשע"א, פרסמו בני הזוג מודעה בעיתון, בה נכתבו כמה ציטוטים מגדולי הדורות במעלת 'תוספת שבת', על גודל הזכות, על עוצמת החוויה ועל השערים הנפתחים בהקדמת קבלת השבת. המודעה פורסמה, אין לנו את המידע מה הייתה השפעתה בקרב הציבור, אך אנו יודעים גם יודעים מה פתחה עבור בני הזוג…
כאמור, המודעה פורסמה בתאריך ט"ז באלול תשע"א. את השורה הבאה, צריך לקרוא פעמיים ושלוש כדי להאמין: בט"ז באלול תשע"ב, בדיוק שנה אחרי, עמד האב על יד הסנדק המחזיק בתינוקו הקטן, ואמר בדמעות אושר: "ברוך אתה… להכניסו בבריתו של אברהם אבינו!". במתנת אהבה מבורא עולם, חבקו בני הזוג בן יקר, ונקרא שמו בישראל 'אברהם'. גם בשעת הברית עדיין שפשפו בני הזוג את עיניהם משמחה ואושר בלתי ניתנים להכלה – הן קול היבבה הנשמע הוא בכי של התינוק שלהם – – – השמחה הרקיעה שחקים, וגם המסר העולה ממנה: תוספת שבת היא מפתח עוצמתי במיוחד, וגם כשהכל סגור וחשוך, גם אז חותרת תוספת שבת חתירה של רחמים מתחת כסא הכבוד, ויוצרת ישועות פלאיות יש מאין!
שנה וקצת אחר כך, נזכרה האשה כי הבטיחה שכשתיוושע בזכות תוספת שבת – תפרסם את דבר הנס, ותיידע את הציבור בדבר עוצמת הסגולה הנפלאה הזו. בי' כסלו תשע"ד, כשבנה אברהם היה בן יותר משנה, פרסמה מודעה נוספת, בה סיפרה על גודל הנס לה זכתה בזכות הקדמת קבלת השבת, וריגשה את הקוראים בסיפורה האישי הייחודי והפלאי כל כך, תוך הוספת המלצה אישית למצפים לישועות, לנסות את הסגולה העוצמתית במיוחד…
ואז, תוספת שבת זיכתה שוב, ובעוצמה. שנה אחר כך, בדיוק מופלא, בי' כסלו תשע"ה, בדיוק שנה אחרי הפרסום השני, שוב זכו בני הזוג למשש בידיהם את הפלא העצום ונפלא, את תינוקם החדש, הפעם הייתה זו בת… הילדה נקראה בשם 'אילה', כיום כבת שנה וקצת. האם המאושרת חובקת היום את אברימי ואיילה ופיה לא פוסק מלהלל ולשבח: 'אה, ילדים של תוספת שבת, ילדים של תוספת שבת!'.
לפעמים, המציאות עולה על כל דמיון. ניתן לשוחח עם בעלי המעשה, ולשמוע מהם את הסיפור כולו מכלי ראשון בעדות אישית חיה. קשה להאמין בצירוף התאריכים, זה אולי נראה מקרי, אבל זה לא יתכן – הן כל התאריכים דו משמעיים: תאריך הברית של הבן הוא בדיוק התאריך בו פורסם הגיליון הראשון שנה קודם לכן, וגם תאריך הלידה של הבת תואם להפליא את תאריך פרסום הגיליון השני, שנה קודם לכן…
יש עובדות שקשה להתווכח איתן, כמו הישועות הפלאיות ופתיחת השערים למקדימים לקבל פני שבת. אמנם זה דורש תכנון מוקדם והיערכות מחודשת, אך זה כל כך כדאי: המקדימים לקבל פני שבת, נכנסים לשבת המלכה בפנים מאירות, מתוך רוגע נפשי. הם זוכים גם לישועות מופלאות, מתנת אהבה מנותן השבת למקדימים לקבל את פני בתו… כמה כדאי להתחיל לטעום, וניתן להיעזר בעצות שנכתבו על המקרר… להקדים קניות לאמצע השבוע, להקדים ניקיון ליום חמישי, להתאמץ עוד טיפונת באמצע השבוע. כן, זה דורש שינוי מסויים בסדר השבוע שהתרגלנו אליו, אבל זה כל כך כדאי…
כשמקדימים לקבל את השבת, לפתע הבית לובש אוירה מלכותית. הילדים הרחוצים והלבושים, משרים אווירה אחרת. הדלקת הנרות מתוך רוגע, היציאה לבית הכנסת בהליכה מתונה, השולוה העוטפת את הבית הן המתנות האמיתיות. פתיחת שערי שמים והישועות הנלוות – אלה הבונוסים, שגם עליהם לא כדאי לוותר!
הפסד משתלם במיוחד!
הסיפור הבא, מובא בספר 'רחמי האב' שחיבר הגאון רבי יעקב קטינא זצ"ל, והופיע בדפוסים כבר לפני למעלה ממאה שנים. וזה דבר המעשה:
הגביר ר' איסר'ל, נודע כיהודי עשיר מופלג, בעל עסקים מסועפים ומצליחים. כעשירותו גודל צדקותו, וגם ניסיון העושר לא הצליח להזיזו כמלוא נימה מדבקותו בתורה ובמצוות, מתוך יראת שמים טהורה שהייתה ספוגה בדמו. ר' איסר'ל החזיק במרכז העיר חנות גדולה ויוקרתית, בה נמכרו אריגי משי ייחודיים ויקרים לעשירי העיר. לצורך כך נסע לייבא כמויות גדולות של בד מובחר. בין עשירי העיר נודע שמו כסוחר הגון, שעל אף שמחירי הבדים בחנותו יקרים, עם זאת הם שווים כל רובל…
לצד הקפדתו בתורה ובמצוות, קיבל על עצמו ר' איסר'ל לסגור את חנותו מדי יום ששי בחצות היום, ולפנות לקבל את שבת המלכה כבר בצהרי יום ששי. גם בימי היריד הגדולים לא הרפה ר' איסר'ל ממנהגו זה, והמשיך להקפיד עליו בדביקות. אך הורה השעון כי שעת חצות היום קריבה, נעל ר' איסר'ל את החנות והגיף את התריסים, נשק למזוזה ופרש לביתו, להתכונן לקראת שבת המלכה…
היה זה ביום ששי אחד, בשעת בוקר מוקדמת. אל החנות נכנס רוזן נכבד, שחזותו העידה על עושרו הרב. הרוזן החל בוחן את הסחורה המוצגת על המדפים, מתבונן באריגי המשי המפוארים והיוקרתיים, ובוחן אותם בקפידה. אחר כך, בחר בכמה מהטובים והיקרים שבהם, והחל מודד את המידה לה הוא נזקק מכל אריג. הרוזן לא מיהר לשום מקום, כל יומו עוד לפניו. לעומתו, ר' איסר'ל החל להילחץ, הן שעת חצות היום קרבה והולכת, ובעוד שעה קלה עליו לסגור את החנות. הוא החל להאיץ ברוזן, אך נדמה כי האצותיו רק גורמות להאטת הקצב… הרוזן בוחן ובודק, משווה בין המידות ומשרטט בין הקפלים. הוא לא ממהר בכלל, ובעוד רבע שעה חצות היום…
הדקות נוקפות, והנה הגיעה שעת חצות היום. בלבו של ר' איסר'ל התחולל מאבק לא פשוט – מחד גיסא זו עסקה נאה וטובה, שספק אם תקרה אי פעם בעתיד… מאידך גיסא, הרי הגיעה שעת חצות, ובדיוק בשעה הזו עליו להגיף את התריסים ולנעול את החנות… אחרי מאבק לא קל, היה ר' איסר'ל נחרץ. "כבוד הרוזן", פנה אליו בנימוס, "הן תדע כי הנני יהודי, ואני נוהג לסגור את החנות בשעת חצות של ערב שבת. עתה הגיעה שעת חצות, אשמור את כל הבדים שבחרת ליום ראשון, וכבודו מוזמן לבוא ולסיים את העסקה ביום ראשון בבוקר"… הרוזן האזין, אך דחה את דבריו בשתי ידיים. "אדוני הסוחר, אני צריך את הבדים להיום, לא ליום ראשון", השיב בנחרצות. "הרי לא בכל יום מזדמנת לפניך כזו עסקה, ועד כניסת השבת שלך נותרו שעות ארוכות. לא יקרה כלום אם תואיל להמתין שאסיים את הרכישה, כי אם לא – אני לכאן כבר לא חוזר!" – הודיע בטון ברור…
"זכותך לקבל כל החלטה שתבחר", השיב ר' איסר'ל בקור רוח, "אך אני סוגר את החנות, ממש עכשיו. תרצה – תחזור ביום ראשון, לא תרצה – אני אחזיר את הבדים למדפים ביום ראשון, ואת הנזק על הבדים שנגזרו כבר – אאלץ לספוג על חשבוני. אך החנות סגורה, כאן ועכשיו!", אמר בקול תקיף, והחל להגיף את התריסים בזה אחר זה…
חמתו של הרוזן בערה בו. "יהודון מחוצף! באים לסגור אתו עסקה באלפי רובלים, ויש לו זמן למשחקי שעה יותר או פחות. אם לא נאה לך לעשות אתי עסקים" – אמר והניף את צרור מזומניו התפוח באוויר – "אז לא. לא תראה אותי פה יותר!", אמר בזעף, ועזב בחרון אף את החנות… ר' איסר'ל העיף מבט בצרור המזומנים התפוח, שאכן העיד כי עסקה טובה הייתה לפניו. אך הוא לא שת לבו לכך – בתוככי לבו שמח ועלץ עד אין קץ, על כי עמד בניסיון בגבורה, וגם השבוע סגר את החנות בשעת חצות היום, בכל מחיר שבעולם!
לאמיתו של דבר, לא היה זה רוזן אלא השטן, שהתלבש כרוזן כדי לנסות את ר' איסר'ל, לבדוק אם הוא עומד בניסיון בגבורה, לבחון אם הוא מחושל דיו כדי לא להיגרר לעסקה אחרי חצות היום, משתלמת ככל שתהיה… אך באותה שעת חצות, בלי לדעת, עשה ר' איסר'ל עסקה משתלמת שבעתיים. בזכות עמידתו בניסיון הקשה, בזכות ההתגברות על צרור המזומנים לטובת סגירת החנות בחצות היום בדיוק – זכה ר' איסר'ל בבן מאיר עולם, מגאוני הדורות שרבבות עם ישראל צועדים לאורו! אחרי תקופה, נולד לו בן, ונקרא שמו בישראל 'משה', הוא רבי משה איסרליש הנודע בכינויו הרמ"א, אשר חיבר את ה'דרכי משה' על הטור, ופרש את 'המפה' על השולחן ערוך, שלאור פסיקותיו צועדים רבבות אלפי ישראל כבר מאות בשנים ולנצח נצחים!
כולנו רוצים ילדים טובים, מי מאיתנו אינו חולם על בן מאיר עולם בתורתו, על בנים ובני בנים הולכים בדרך התורה, מתייגעים באהבתה ואוהבים את יגיעתה. רבי איסר'ל זכה לכך כי הקפיד להקדים לקבל פני השבת! כי לא ויתר על סגירת החנות בחצות היום בדיוק, לכן זכה בבן מאיר עולם בתורתו! על כך, חוזר ומעורר ה'חפץ חיים' בספרו 'משנה ברורה':יהודים יקרים! ילדים טובים תלויים בהקדמת קבלת השבת! או כלשונו בסימן רנ"ו: "המתחזקים בדבר זה – הוא 'תוספת שבת' – יזכו לבנים גדולי ישראל!".
כמה אנו משקיעים, שואפים ומתאמצים, מתפללים ומחנכים, כדי לזכות לילדים טובים? הנה המפתח, זה הכלי, זו הדרך: 'תוספת שבת' – היא המזכה בילדים טובים, בחותמו של הכהן הגדול מאחיו ה'חפץ חיים' זצ"ל!
מצטרפים וזוכים!
לאור דברי ה'חפץ חיים' על ההבטחה לילדים טובים בזכות 'תוספת שבת' והפצתה, ולאחר שסגולה זו כבר נפוצה – הושיעה עשרות זוגות המצפים לזש"ק, בנתה מאות בתים בישראל וגם הביאה בכנפיה בריאות ופרנסה, אין פלא כי קיים ביקוש גובר והולך לזכות להיות ממזהירי השבת המעודדים ומפיצים את חשיבות הקדמת קבלת השבת…
וכך, בבנייני מגורים רבים ברחבי הארץ, מתרחשת בחודשים האחרונים תופעה מעניינת: ארגון 'מזהירי שבת' שולח מודעות צבעוניות מעוצבות לאחד השכנים, המשקיע דקה מזמנו ותולה אותה בחדר המדרגות. במודעות מסופר סיפור מרגש ומחזק על ישועות נפלאות להן זוכים המקדימים לקבל את השבת, ולצד הסיפור – מצויינת שעת כניסת השבת, וכן זמן הדלקת הנרות עשר דקות קודם לכן. כך הוא מפיץ ומעודד ומזכה אחרים להצטרף ל'תוספת שבת'.
המעניין הוא, שמאז החלה התופעה להתרחב, מתרחשים דברים שלא ייאמנו. מדביקי המודעות זוכים לישועות גלויות, עוד ועוד מבקשים להצטרף, לקבל את המודעות ולהדביקן בבנין המגורים שלהם. המפתיע הוא, שלא פעם מתקשרים שני שכנים, מאותו בנין, ומבקשים להתמודד על הזכות להיות מפיצי הקדמת קבלת השבת בבנין מגוריהם!
אם בבנין מגוריכם עדיין לא זכו במודעה כזו, כדאי להקדים ולהתקשר ולזכות: 0722-722-730.
(מתוך הספר 'פניני פרשת השבוע' הרב קובלסקי)
1/317