"ויאמן העם" (ד' ל"א)
נתבאר בספרים הקודשים (עי' שפ"א וארא תרל"ד ד"ה והוצאתי) כי ידיעה זו – וידעתם כי אני ה' אלוקיכם, היא המוציאה את האדם מסבלו, משעבודיו ומיצריו, כי באמונתו הינו יודע שהקב"ה משגיח עליו בכל עת ורגע, וכל הבא עליו מאתו יתברך הוא ואין כאן כל סבל ומיצר אלא טובה וברכה, שמחה ותענוג וכך כתב הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאמארנא זי"ע (זוהר חי בפרשתן ד"ה בטחו בה') 'תאמינו לי אחי (אחרי כל הרדיפות וחלישות הדעת שעדו עלי), אם לא הייתי יודע בעצמי שכל תנועה שבעולם נמצא כביכול ה', והשגחתו יתברך היא על כל פרט ופרט, הרי כבר מימים רבים הייתי אובד מן העולם – ממה שעבר עלי מן הדוחק והעוני והצער והגלות והבזיונות, ואחרון הכביד מחמת חלישות הדעת, אך השי"ת עוזר לי שאיני מרגיש בזה, כי בכל תנועה ותנועה הקב"ה מחיה אותי שלא ארגיש לא מהם ולא מהמונם. וכאשר אדם מאמין באת שאין בעולם כלום חוץ מהשי"ת, אז כל הדינין נמתקים לו על ידי אור האמונה, ואינו צריך לצעקה ותפילה אלא על ידי ביטחון ואמונה מיד נהיה חסד ה".
ובזה מבאר את הכתוב (סוף פר' שמות, ה כ"ב) 'וישב משה אל ה' ויאמר ה' למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני', נתכוון לשאול, למה הרעותה לעם הזה – כי לכבדות המלאכה נחלשה אמונתם, ומתוך חסרון אמונה בוודאי מאבדים את זכותם מלהגאל… אם כן – שחסרים הם את האמונה למה זה שלחתני להתייגע לריק, הרי בהעדר האמונה לא תהיה ולא תבוא גאולתם המצופה.
זאת ועוד לימד אותנו הרה"ק ה'תולדות יעקב יוסף' זי"ע (משפטים ד"ה ואלה) וז"ל, שמעתי ממורי (מרן הבעש"ט הק' זי"ע) כשרוצין ליפרע העונש למי שהוא ראוי לעונש אז נוטלין ממנו מדת מדרגת הבטחון, כי בשעה שהאדם מאמין בלבו ונפשו בבוראו ובהשגחתו, אין כל כוח שבעולם שיכול להזיקו, עכ"ל. נמצא שהמחזיק עצמו באמונה ובטחון לא תימוט רגלו לעולמים.
מספר הגאון ר' יעקב וו. מעיה"ק ירושלים תובב"א, מעשה נס ופלא – השגחה פרטית שאירע בביתו לפני כמחצית השנה בימות הקיץ תשע"ח, קביעות הייתה לו לבנו בן ה-12 ללמוד עם חברותא – ילד בן גילו בשעה שבע בבוקר (לפני לכתם ל'תלמוד תורה'), ויהי באחת הלילות השתתפו השניים ב'מסיבה' שנגמרה בשעה מאוחרת ביותר, והסתפקו השניים הם לבטל למחרת את קביעות לימודם, סוף דבר החליטו שאין לבטל קביעות, אמנם מה יעשו באם תתגבר העייפות על אחד מהם, על כן קבעו כי מי שיקום ראשון יתקשר בהטלפון אל השני לעוררו. למחרת התעורר אחד מהילדים בשעה 6.45 ומיהר להתקשר לחברו, הלה היה שקוע היטב בשנתו ולא שמע מאומה, אולם אמו התעוררה מ'רעש' הטלפון, ומאחר שלא ידעה מיהו המתקשר בשעה מוקדמת כזו (כי לא ידעה מכל 'ההסכם' שערך בנה עם חברו, ומסתבר שאילו ידעה לא היתה עונה אלא אדרבה היתה מניחה את בנה יקירה להמשיך לישון לרוב עיפותו) מיהרה לענות. והנה מכשיר הטלפון היה מונח בחדר על יד המרפסת, וכשהגיעה אל הטלפון ראתה את בנה הקטן כבן שלוש (שכבר התעורר מוקדם יותר) יושב על הגדר, רגל אחת בפנים ורגל אחת בחוץ… וביתם הוא בקומה חמישית… ומי יודע מה היה קורה רח"ל אם לא החלטתם הנחושה של ילדי החמד להחזיק בקביעותם למרות עייפותם, וכמה מנפלאות ההשגחה פרטית יש בדבר, שאמו לא ידעה מההסכם שבין הילדים, ושהטלפון היה מונח ליד המרפסת, ושהבן עצמו לא התעורר.
ולמדנו מכאן מעשה ה' כי גדולים המה, ובר מן דין למדנו כוחה של 'קביעות' וקבלה טובה, וראה נא מה שכתב הרה"ק ה'שם משמואל' זי"ע (שמות תער"ב) על הפסוק (א יב) 'וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ', וברש"י 'בכל מה שהם נותנים לב לענות כן לב הקב"ה להרבות ולהפריץ', והיינו כי כאשר 'זממו' לענות את בני ישראל, כבר נחשב להם הדבר כמעשה, כי אצל עכו"ם מצרף הקב"ה מחשבה למעשה (ירושלמי פאה א א), לכן מיד בתחילת זממם כבר שידד הקב"ה מערכות הטבע וברא לבני ישראל גוף חדש שיכולו לילד ששה בכרס אחד מה שלא היה מעולם כדבר הזה, ו'כן ירבה וכן יפרוץ'.
ומסיים ה'שם משמואל', מכאן ילמד כל אדם קל וחומר לנפשו, ומה אם בעבור 'מחשבה רעה' של המצרים שינה הקב"ה את גוף היהודי, קל וחומר בן בנו של קל וחומר בשעה שאחד מישראל מקבל על עצמו קבלה טובה 'ובמחשבתו' רוצה הוא לישב על התורה ועל העבודה, וודאי שתיכף ייהפך להיות איש אחר ברוחניות ובגשמיות.
עוד אספרה נא מעשה שהיה לפני כמה שנים, המלמד בכוחה של שמירה על 'קביעות'. אחד מבני התורה בבני ברק הגיע זמנו להשיא את אחד מצאצאיו כשאין לו בלתי גוויתו ואדמתו, בלית ברירה החליט לעקור רגליו לארה"ב – לזכות את אחינו שבגולה במצוות 'הכנסת כלה', בטרם הרחיק נדוד פנה לקבל 'ברכת הדרך' מרבו, הרבי בירכו בכל לבו, ויעצו שתי עצות, א. לשמור היטב על קביעות איתנה בעסק התורה אף בהיותו הגולה ובניכר. ב. להכיר טובה ולהודות על נתינה ונתינה – בין אם היא של 500,000 $, 50,000 $ או רק 0.5 $ – שוה בשוה.
במשך נסיעתו נתברר ונתאמת אצל הת"ח כי על אף שנתברך מן השמים בכשרונות חזקים להבין בתורה, לא כן הם פני הדברים בנוגע לאומנות אסיפת מעות… ומים ליום קשתה עליו המלאכה, אבל חזקה עליו פקודת רבו, לשמור על קביעות בתורה, ולשבח את הנותנים על מחצית הדולר שנתנו לו… לקראת סוף שהייתו בארה"ב שלחו אחד מידידיו למקום 'מרוחק' קצת, שם דרים 'עשירים' שאינם כל כך מה'היימישע' (שונים בהנהגתם מתושבי ב"ב), מתחילה לא נפתחה בפניו אפילו דלת אחת, עד ש… בבית אחד נפתחה הדלת כשכלב גדול מקדם פניו בתודה ובזמירות, הת"ח שלא הורגל בכגון דא – בפרט בכלב גבוה כמעט כקומת איש, ברח משם כל עוד נשמתו באפו… אבל, באותו במרוצתו הוא שומע את קול בעל הבית הקורא לו שלא לפחד, ומזמינו להכנס לבית פנימה, וכן עשה, בטרקלין הגדול מצא את הגביר הגדול כשרגליו למעלה… והוא שואל אותו למבוקשו, ענה הת"ח, ביתי ריקן ובני עומד להיכנס לחופה, ואין לנו במה להתחיל, נתן הגביר שטר של 10$, נתנו לכלבו וציווהו להעניקו לת"ח, דמו של הת"ח נשפך בקרבו, אם לא די ב'סכום' קטן כזה עוד ניתן לו ע"י הכלב, אך מיד זכר בפקודת רבו, ופתח להודות להלל ולשבח את בעה"ב על 'טוב לבו' וצדקתו עומדת לעד, ונזכר שאך לפני כמה שעות עסק בדברי הגמרא לגבי 'מגדל כלב רע בביתו' ואמר להגביר [באנגלית שבורה] כלב זה 'כלב טוב' הוא, כי איתא בתלמוד שיש 'כלב רע', ומשמע מכך שיש בעולם גם 'כלב טוב', ואיזהו, זה הכלב שלך הנותן צדקה לנזקקים, חשב הגביר מה רגעים, וביקש ממנו 'טובה' – גש נא לדלת הבית השוכן ממול, ואמור את ה'תורה' הזאת לאותו בעה"ב השוכן שם… שוב נלחם הת"ח בעצמו, וכי עבור עשרת הדולר העלובים אעבוד אותו עד אין קץ… אבל, גם זה בכלל פקודת רבו, שהרי בעד חמשת אלפים היה פונה לדפוק אצל השכן, א"כ עליו לעשות כן גם כנגד 10 $, באותו בית נפתחה הדלת ע"י יהודי בא בימים, הת"ח פתח פיו ואמר לו, הנה איתא ב'תלמוד' שיש 'כלב רע', ומשמע מכך שיש בעולם גם 'כלב טוב', ואיזהו, זה הכלב של השכן ממול שנתן לי צדקה… הדברים יצאו מפי הת"ח ופני הזקן אורו, ואמר לת"ח, קרא נא אלי את 'חתני' הדר בבית שממול לביתי, ויקראהו, ה'חתן' נכנס לבית חותנו ואלו השנים נפלו זה על כתפו של זה… הת"ח לא הבין את ה'תעלומה' המתרחשת לעיניו, עד שגילה לו ה'חתן' את המעשה והנעשה הנה, חותני (השווער) הוא מבני הדור הישן, לכן קפץ רוגשו עלי כשקניתי את כלבי המוכר לך, ומאז לא דיבר איתי מטוב ועד רע, עד שבאת והראית מה'תלמוד' שיש כלב טוב וכלבי נמנה על הטובים שבכלבים, בזה נחה דעתו ושב השלום לשרור בינינו, ולגודל השמחה העניקו לו יחדיו טשעק (צ'יק) חתום על סך 18,000 $.
כששב לארה"ק נכנס לרבו, וסיפר לו דברים כהוויתן, שאלו הרב, מה למדת מזה, ענהו שתמיד יש לדבר טוב ובנחת וכבוד וכו', אמר לו רבו, לי נראה שכאן ראינו כוחה של קביעות בתורה, קבלת על עצמך ללמוד כל יום גמרא ומן השמים גלגלו שתלמד אותו יום דייקא דברים אלו ועי"ז קבלת סכום הגון כנדרש לך.
מעשה היה בשנה זו באחת הערים המפורסמות, באותו מקום נהגו כרבים אחרים, להעמיד איש במיוחד הבקי בתורת הנגינה וחזנות לגשת אל הבימה ביום 'שמחת תורה' לקרוא לעליה לתורה את ה'חתן תורה' ו'חתן בראשית', עם הנוסח המבוא במחזורים 'מרשות וכו", בנעימה וזמרה בקול נעים ומתוק, אף בעיר זו יש יהודי אשר לו חזקה להכריז זה כשלושים שנה… בעיצומו של חול המועד סוכות, ניגש אליו הגבאי והודיעו שב'אסיפה' הוחלט, שבשנה זו אין בידו רשות להכריז רק את החתן תורה, ואילו את החזנות בהכרזת החתן בראשית יעניקו לאיש אחר שימלא מקומו… הלה שזה לו כשלושים שנה 'חזקה' לא ידע את נפשו מרוב צער ותדהמה, וכי מה פשעו ומה חטאתו שנגזר ממנו 'מרשות' אחד… בלילות נטרפה שנתו עליו, ובימים לא מצא מנוח לנפשו. ויהי בעצם היום הזה, וכבר הגיע זמן ה'מקרא' הכריז מיודענו את חתן התורה, ובבוא עתו של חתן בראשית פינה מקומו לממלא המקום, הלה שזה לו פעם ראשונה במקצועה זה טעה רבות בניגונים המקובלים וכו', ומיודענו 'בעל הנסיון' תיקון אותו שוב ושוב, עד שהגיע לומר עמוד עמוד עמוד – והנה הוא שומע שמכריזים עמוד רבי… ונוקטים בשמו… אז הבין כי בניו וחתניו קנו עבורו את עליית חתן בראשית תמורת 'טבין ותקילין' ושמרו זאת בסוד למען יבוא עליו הדבר ב'הפתעה' (a surprise), עתה השכיל להבין כי כל בכיותיו, צערו ונדודי השינה אך לריק ולהבל היו, ושחק על עצמו… כי רק לטובתו היה הדבר, שהרי אי אפשר לאדם להכריז על עצמו עמוד עמוד עמוד רבי… והוכרח להעמיד אחר שיקרא, יכריז אותו ויעלהו לגדולה.
אך לדידן, הבה נשכיל שלא לבכות ולהצטער על מחסור בדבר פלוני, על בזיונות העוברים עלינו, כי זה גופא מכינים עבורנו טובה וברכה ורחמים וחיים ושלום…
מעשה ביהודי שתינה את צערו ומכאובו בפני הרה"ק מנעשכיז זי"ע כי הוא זקוק לרפואה. אמר לו הרבי פנה נא לרופא של העיר אניפולי ומשם תבוא ישועתך. כעבור כמה ימים חזר האיש אל הרבי ב'טענה' שנסע לאניפולי ואין שם רופא כלל. שאלו הרבי, מה עושים בני העיר בעת חולי ומכאוב, ענה היהודי, יפנו ל'קל רופא נאמן' – ה"ה אביהם שבשמים. נענה הרבי, הוא אשר דברתי, פנה ל'רופא' שלהם, והרי הוא מלך ממ"ה הקב"ה, השכל והבן שרק עליו יש לסמוך ואין ביד רופא לסייע לך, קווה והתפלל אליו ותבוא לבריאות שלימה ואיתנה.
סיפר הרה"ק רבי גדליה משה מזוועהיל זי"ע שהוא עצמו הכיר בני עיירה אחת, שלהם היה רק 'רופא' אחד ו'רוקח' אחד, והיו אלו השניים מפקיעים את השערים הן בבדיקת הרופא הן בסממני הרפואה, התאספו בני העיר ל'אסיפה דחופה', ויצא ה'פסק' שמהיום והלאה לא יפנו בני העיר אליהם, אלא כל מי שיש לו חולי בביתו, יזעק אל ה' אלוקיו בתחינה ובבקשת 'רפאנו ה' ונרפא', וה'רופא כל בשר' יפליא לעשות, לרפאותו ולהחיותו. כעבור שנה בדקו ומצאו שלא מת אפילו אחד מבני העיר בכל השנה שעברה, זולתי הרופא והרוקח. כי המתפלל מתוך עמקי הלב ואמונה פשוטה בבורא עולם, ינצל מכל פגע ומכל מחלה.
מספרים על הגאון החסיד הנודע רבי שמואל מונקיס זצ"ל מגדולי חסידיו של הרה"ק בעל התניא זי"ע, שפעם אחת פרצה שריפה בביתו וכילתה את כל רכושו עד שנותר בעירום ובחוסר כל, ורק בקבוק 'משקה' הצליח להציל, תיכף רץ אל בית המדרש לשתיית לחיים, ובתוך כך פתח בריקוד בשירה ובזמרה 'שלא עשני גוי… שלא עשני גוי', ידידיו חשו אליו מיד בחשש שמא השתבשה דעתו נענה אליהם רבי שמואל ואמר, הן אילו הייתי מגויי הארצות שהמה משתחווים להבל וריק לאלילים, אזי גם 'אלוהי' היה 'נשרף' בשריפה זו, אך עתה שיהודי אני ואלוקי הגדול חי וקיים, על זה בלבד ראוי להודות בכל לב, ולכן הנני מפזז ומכרכר – 'שלא עשני גוי'…
(באר הפרשה – וארא תשע"ט)