"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ד'" (ויקרא ח', ל"ה)
ישנם שני סוגים של מצודות: הסוג הראשון הוא רשת. הדייג משליך רשת לתוך הים והדגים נכנסים לתוכה. הדג נמצא כל כולו בתוך הרשת. הסוג השני הוא חכה. הדייג משליך לים חוט שבקצהו יש מסמר. על המסמר הוא תולה חתיכת לחם, פיתיון לדג, וכשהדג מתפתה לאכול את הלחם, נכנס לו המסמר לתוך הפה וכך הוא תפס. באופן הזה הדג תפוס רק בפיו. הוא לא נמצא בתוך רשת… כל כולו שט במים…
אומר רבי אל'ה לופיאן זצ"ל: ישנם שני סוגים של יצר הרע: יש יצר הרע שתופס את האדם מכף רגל ועד ראש. פורק ממנו עול מלכות שמים ומחטיא אותו בכל העברות שבתורה. אין תפילין. אין שבת. אין כשרות. אותו אדם תפוס, כל כולו בידיו של יצר הרע.
אך יש סוג נוסף של יצר הרע. הוא אומר לאדם: תלמד. תתפלל. תניח שלושה זוגות תפילין: רש"י, רבנו תם ושימושא רבא. שבת? בהידור רב! ממש "א מחיה"… שומעים את זמירות השבת שלו עד הרחוב השני… ממש "ניט שייך"… כשרות? מה יש לדבר, הידור שבהידור… אלא מאי? הוא חכה! הוא תופס אותו בפה! "הפה שלך – שלי"… הוא נותן לבן אדם את הכל אבל תופס אותו בפה…
דג שתפוס בפה – הוא "תפוס"… הוא תפוס במצודה רעה… הדג חושב שכל כולו בתוך המים אבל באמת הוא תפוס… האדם סבור שהוא צדיק גדול, מדקדק במצוות ולא שם לב כי בעצם הוא תפוס בידיו של היצר.
והמצודה הרעה הזו היא שהחריבה את ביתנו, והגלתה אותנו מארצנו, וכבר אלפי שנים אנו מצויים בגלות נוראה, נהרגים ונטבחים בחשכתה, וכל זאת בעוון חטאי הפה – שנאת חינם, מחלוקת ולשון הרע! יצר הרע השכיל לתפוס אותנו בפה…
הבה ונתבונן: אם יבוא ראובן לשמעון ויאמר לו: "יש לנו עכשיו כמה דקות פנויות, בוא נדבר לשון הרע!"… שמעון ישמע לו? פשיטא שלא! "מה זאת עלה על דעתך?", יאמר לראובן, "לחטוא, סתם כך, בחטא כל כך חמור?"…
"לא הבנת את כוונתי", אומר לו ראובן. "לא התכונתי שתדבר 'סתם כך' לשון הרע… יש עשיר אחד גדול בחוץ לארץ, יש לו קרן מיוחדת ללשון הרע… הוא נותן חמש מאות דולר לכל שתי דקות של דיבור לשון הרע… חמש מאות דולר לא 'הולך ברגל'"…
שמעו מסתכל עליו בתדהמה ואומר: "מה אתה חושב שאני עשו הרשע? אני אמכור את הנשמה שלי בשביל נזיד עדשים? איזו מין הצעה אתה מביא לפני? חס וחלילה! אני לא אדבר לשון הרע גם תמורת חמש מאות דולר!"…
– "סליחה, סליחה"… אומר לו ראובן. "טעיתי! לא חמש מאות דולר! חמשת אלפים דולר!"…
– "תתבייש לך! בזה אתה חושב שתצליח לשכנע אותי?… הרי בכל יום אנחנו אומרים בקריאת שמע 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך'! בכל מאודך – פרושו בכל ממונך! יהודי מצווה לתת את כל ממונו ובלבד שלא יעבור על איסור אחד של תורה! ואתה מעז להציע לי חמשת אלפים דולר ובכך הנך סבור לשכנע אותי לעבור על איסור? הרי אם יבוא גוי ויאמר ליהודי: אם לא תדבר לשון הרע – אני שורף לך את הבית ומשאיר אותך בעירום ובחוסר כל, היהודי חייב למסור את כל ממונו ולא לדבר לשון הרע… גם אם תציע לי חמישה מיליון זה לא יהיה עבורי אפילו בגדר 'נסיון' ולא אדבר!"
מה אתם אומרים רבותי? צדיק גדול! אפילו 'ניסיון' אין לו… הוא מוכן 'להפסיד' חמישה מיליון ובלבד שלא לדבר לשון הרע…
ומה קורה יותר מאוחר? עוד באותו היום…
שמעון משוחח עם חבר בעניין מסוים. השיחה קולחת. ובתוך כדי השיחה 'עולים לדיון' כמה וכמה אנשים… לשון הרע גמור…
– "רגע! רגע! אדון שמעון! כמה קיבלת על הלשון הרע הזה?"
– "כלום!".
– "איך זה שלפני כמה דקות נשאת נאום חוצב להבות אש, שגם חמשת אלפים דולר לא ישכנעו אותך לדבר לשון הרע, ואילו אתה מדבר 'בחינם', מבלי לקבל כל תמורה?"
התשובה לכך היא: אף לא אחד ידבר לשון הרע עם "לשם יחוד"… אם מישהו יציע לו: "בוא נדבר לשון הרע", הוא יתנגד בתקיפות…
מה עושה היצר הרע? בתוך שיחה קולחת, כשלא שמים לב, שם הוא "תופס" את האדם…
הקדוש ברוך הוא שלח לנו את רבן של כל בני הגולה, הסבא קדישא, ה"חפץ חיים", כדי שיפתח לנו את העיניים, יאיר לנו את הדרך, ילמד אותנו להתבונן ולשים לב כיצד לא ליפול בחכתו של היצר הרע!
יהי רצון שנשכיל להתרחק מדבורי לשון הרע כמפני אש!
על עוון לשון הרע אמרו חז"ל (ערכין טו ע"ב): "אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא, מאי דכתיב: 'מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה'? אמר לו הקדוש ברוך הוא ללשון: כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל, כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים, ולא עוד, אלא שהקפתי לך שתי חומות, אחת של עצם ואחת של בשר".
אשאל אתכם, מורי ורבותי: וכי שני השומרים הללו הם אכן גדרים, המקשים על האדם לדבר? אם אין שיניים יותר קל לדבר? אם עושים גדר של אבנים ושל ברזל – ניחא, אי אפשר להכנס, אבל הגדרים האלו שהקב"ה בא ללשון – איזו גדר הם?! אם מישהו יעשה גדר מנייר שהגנבים לא יכנסו – זו גדר?!
ודאי הכוונה ללמוד מוסר מאותן 'חומות', שאדם ילמד וישכיל ויתבונן – תראו כמה מוחבאת הלשון פנימה, כמה היא זקוקה לשמירה. כל עוד התינוק לא יודע לדבר – אינו צריך שיניים. ברגע שהוא מדבר – יש לו כבר שיניים. כל זאת כדי שאדם יתבונן ויבין כמה שמירה צריכה הלשון.
יש לנו ב"ה את ספר "שמירת הלשון" – קילורין לעיניים. רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל אמר על ה"חפץ חיים" זצ"ל: כמה פשטות ככה גדלות. כאשר פותחים את הספרים שלו מבינים כי לשון הרע וגסות הדיבור, הם פשוט אש!
אחד הדברים שכתובים בחז"ל וה"חפץ חיים" מצטט זאת שוב ושוב הוא שהמדבר לשון הרע, בתפילה ובלימוד שלו נכנסת רוח טומאה, והתפילה נמאסת! באותו פה שדיברת לשון הרע אתה לומד ומתפלל לרבונו של עולם?! א מוראדיגע זאך!
סיפרתי כמה פעמים את הסיפור ששמעתי בבורו פארק. טוב לספר אותו לאחרים בפרט לילדים.
מלך גרמניה ערך ביקור ברוסיה. כמובן הגיע עם כל הפמליה.
ערכו סעודה גדולה לכבודו, ארוחת ערב גדולה. שר טבחים הגיש מאכל, שאצלנו קוראים לו קישקע – מעי של בהמה. טוחנים כל מיני מטעמים ומכניסים בתוך הקישקע.
מלך גרמניה ראה מאכל חדש, טעם ממנו ומאד מצא חן בעיניו.
הוא הורה לשר הטבחים שלו שהצטרף לפמליא: "תיפגש עם שר הטבחים של רוסיה, ותבקש ממנו את המתכון, כי אני רוצה שתלמד לעשות 'קישקע'".
אתם יודעים, אוכל למלך זה לא סתם, קצת ככה וקצת ככה. צריך לשמוע את ההוראות בדיוק מוחלט [ובפרט אצל הגרמנים…], כך וכך בשר טחון, כך וכך קמח, פלפל, מלח, סוכר, וכמה פפריקה ושאר תבלינים. הפגישה נערכה והטבח הרוסי הדריך את עמיתו הגרמני ברשימה מפורטת, ממש על המילימטר.
נסעו בחזרה. מלך גרמניה מגיע לביתו. ויהי היום, הגיע מלך פלוני לביקור בגרמניה. הטבח הוציא את הרשימה הטמונה באוצרותיו, ועשה כמו שלימדוהו ברוסיה, הכל בדיוק מוחלט – בשר, מלח, סוכר, פלפל, פלאי פלאים. הכניס את הכל בתוך הקישקע.
התבשיל היה מוכן, הגישו לסעודה הגדולה, החלו לטעום. המלך נטל את הסכין ואת המזלג, הכניס לפיו חתיכה של המאכל, ואבוי! נהיה לו חושך בעיניים. טעם תפל, עם ריח נורא. לא ידעו אם זה רעל, או שלקחו את האוכל מהאשפה…
מיד הורידו הכל מהשולחן, ובינתיים הביאו לכל המסובים מים לשטוף את הפה מהגועל שנדבק בו.
אחרי הסעודה רצה כמעט מלך גרמניה להרוג את שר הטבחים. הטבח התחנן: "אדוני המלך, אני יכול להישבע אלף שבועות, עשיתי בדיוק כמו ששר הטבחים ברוסיה לימד אותי, לא שיניתי דבר וחצי דבר. מה אני יכול לעשות שכך קרה?".
המלך הורה לו זעם: "עכשיו אתה נוסע לרוסיה לברר מה היתה הבעיה והיכן הטעות".
הטבח שמח עד השמיים, העיקר שלא הורגים אותו… יצא לדרך, הגיע לרוסיה שם סיפר לשר הטבחים של הרוסי: "אוי מה שהיה לנו, עשיתי את הקישקע והמסובים כמעט הקיאו, הרגישו שאוכלים זבל"…
הטבח הרוסי ביקש ממנו: "תביא את הרשימה שלך". הגרמני הוציא את הרשימה, על פיה הכין את הקישקע – אחת, שתיים, שלוש, ארבע, הכל בסדר.
"רגע", נזכר הטבח הרוסי, "כאשר הבאת את המעי למטבח, מה עשית?"
"מה פרוש מה עשיתי? טחנתי בשר, טחנתי לחם, פפריקה, מלח וסוכר, ומילאתי את הכל בתוך המעי".
"אוי, וי!", קפץ הרוסי ממקומו, "אתה נורמלי?! הלא זה מעי של בהמה! את המעי צריכים לשטוף היטב, עם מים רותחים, ואחר כך להשרות במים עשרים וארבע שעות, שכל הטינופת תצא מהמעי והוא יתנקה. אחר כך שוב שוטפים, עד שבטוחים שהמעי נקי לחלוטין. רק אז אפשר להכניס את כל המצרכים… היכן השכל שלך?!" – כעס עליו שר הטבחים הרוסי.
יכול אדם להטעין על עצמו את המצוות הטובות ביותר, אבל אם יכניס אותן בפה לא נקי, הוא מקלקל את הכל!
(מתוך הספר 'יחי ראובן')
1/173