כשהודיעו לר' אברהם ברנשטיין, אביו של ההרוג – שמשפחת הנהג מגיעה לנחם אותם, אמר: "אנחנו מקבלים אותם בכל הכבוד הראוי!"

חיים ולדר

לפני שבע שנים אירעה התאונה הנוראה על פסי הרכבת, בה נספו שבעת בני משפחת ברנשטיין.

כל הארץ הזדעזעה, ולמרות כל השנים שחלפו האסון הזה חקוק בזיכרון כל מי שהתוודע אליו אז. לא מזמן ראיתי תמונה של שבעת הקברים הצמודים של משפחה שנכחדה כשעל גב כל מצבה מילה אחת שמצטרפת לפסוק שלם בן שבע מילים. "מאת ד' הייתה זו היא נפלאת בעינינו". מצמרר.

נהג המיניבוס נעצר, הועמד למשפט והוגש נגדו כתב אישום על הריגה. הריגה של שבעה בני אדם. עונשו על פי כתב האישום המקורי שהוגש נגדו היה צפוי להיות עד 21 שנות מאסר בפועל. אך בשנה שעברה, שש שנים אחרי האסון, נחתם הסדר טיעון ועונשו יסתכם בכמה חודשים של עבודות שירות בלבד.

כדי לסבר את האוזן: לפני שנה נעשתה עסקת טיעון לנהג משאית, שהרג אף הוא שבעה נוסעים לפני ארבע שנים, בתאונה מזעזעת  בנשר. בכתב האישום נכתב בין היתר כי הנהג הוביל חלוקי נחל במשקל העולה על המותר וכי לא דאג למצב הבלמים שלו. העונש לאחר עסקת טיעון מקילה: שבע שנות מאסר!!!

דוגמא נוספת לשם השוואה: צעיר בן 21 מנהריה, שגרם לתאונת דרכים בה נהרגו שלושה מחבריו נידון לחמש שנות מאסר בפועל. הצעיר הסיע ארבעה מחבריו לבילוי בחיפה, כשלאורך כל הדרך ירד גשם, והכביש היה רטוב וחלק. כאשר הגיעו לצומת כפר מסריק, האט פתאום הרכב שנסע לפניו, והצעיר ניסה לבלום. לאחר מכן הסיט את המכונית לשמאל, עלה על אי-תנועה ופגע בשלושה כלי רכב שנסעו בנתיב הנגדי. שלושת הנוסעים שישבו מאחור, ירון לביא, ניר נגולה וצבי קויפמן, נהרגו במקום – חבר נוסף נפצע קל.

תקראו שוב את האישום. הוא לא היה שיכור, הוא אולי נהג ברשלנות. מה ההסבר לזה שהוא קיבל חמש שנים, ואילו הנהג באסון הרכבת עבודות שירות?

שיהיה ברור שאיני מבקר חלילה את ההחלטה להסתפק בעבודות שירות. להפך, אני שמח ומברך עליה. אבל אני רוצה לספק כאן הסבר משלי להבדל הזה, הסבר שיש בו מסר עצום לכל אחד ואחד מאתנו.

היודעים אתם מה ההבדל המהותי בין נהג אסון הרכבת לבין שני הנהגים האחרים? אצל הנהגים האחרים הגיעו בני משפחות ההרוגים לאולם בית המשפט, הסתכלו בעיניים של השופט ואף נשאו כיתובים על חולצותיהם בנוגע לדמם השפוך של בני משפחותיהם.

מלבד הסניגורים שעשו את מלאכתם לא היה מי שימליץ יושר על הנהגים. השופט (שהוא בשר ודם ולא פועל על-
פי חוקי התורה), היה צריך לבחור במי להתחשב. בנהג שהרג, או באימהות ובאבות שעמדו לו מול העיניים, שבמקרה הטוב בכו ובמקרה הפחות טוב האשימו.

השופטים החטיפו לנהגים כהוגן.

אבל באסון הרכבת, ההרוגים היו בני משפחה חרדית. קרוביהם בעלי אמונה היודעים ש"מאת ד' הייתה זאת" לא זו בלבד שלא שאפו לנקם ולעונש אלא ההפך הגמור. מיד כשהודיעו לאביו של המנוח ר' אריה – ה"ה ר' אברהם ברנשטיין – שמשפחתו של הנהג מגיעה לנחם אותם, אמר ר' אברהם, "אנחנו מקבלים אותם בכל הכבוד הראוי, אין לנו שום טענות כלפיהם". והאח ר' בנימין הוסיף, "הם כמו משפחה שלנו, ממש כך".

הם פרשו הצידה לחדר צדדי – ושם החל ר' אברהם לנחמם ולעודדם, שאין לו שום טענות כלפי הנהג שהיה סך הכל השליח לגזרה שנגזרה משמים. והוסיף, שהוא בטוח שהקרבנות כיפרו על כלל ישראל ולכן אין כאן כל מקום לכעס.

בני המשפחה לא הסתפקו בזה וביקשו לדבר עם הנהג עצמו, העלו אותו על רמקול והוא החל לבקש סליחה בקול שבור ורצוץ. מיד ענה לו האב ר' אברהם, שאינו צריך לבקש סליחה. והוסיף, שהוא מבקש מאוד ממנו ומשפחתו להיות בקשר רצוף איתם כי הוא מרגיש אליהם ממש כאל בני משפחתו, והם (משפחת ברנשטיין) מעוניינים אף לעזור למשפחתו בכל נושא הצריך עזרה בין בעניינים כספיים ובין בשאר הדברים על מנת שיוכלו לעבור את התקופה הקשה הזו בקלות.

מכאן ואילך בכל ענייני המשפט עשו בני משפחת ברנשטיין הכול כדי להביא לזיכויו של הנהג. וזה בדיוק מה שקרה. לבכות מזה.

ואני רוצה לקחת את זה לימים הללו, ימי אלול.

"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אך ראוי לו לאדם שידאג שיהיו לו מליצי יושר. אמנם הקב"ה חנון ורחום גם "באין מליץ יושר מול מגיד פשע", אך ברור שאם יש מליצי יושר, הסיכוי לעבור את מידת הדין גדול יותר. הדוגמא הארוכה שהבאתי כאן אינה אלא משל, אך מפליאה בחדותה. כיצד דברים צדדיים שאינם קשורים לכאורה לכשל של האדם, משפיעים בגזירת דינו.

במקרה של נהג תאונת הרכבת, העובדה שבני המשפחה היו לו למליצי יושר ולא לקטגורים, אפשרו לקטגורים ולשופט לראות את צדדי הזכות, את המחדלים והכשלים של רכבת ישראל ומשרד התחבורה, ולאפשר לו לצאת בעונש מזערי. במקרים האחרים לא היו מליצי יושר, והנהגים זכו ליחס של "ייקוב הדין את ההר".

בשבוע הבא אי"ה נעסוק כיצד מרבים מליצי יושר.

(מגזין 'במה' 103)