הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
"בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים" (שמות כ"ה, ט"ו)
בעולם העסקים המקובל, ישנה רשימת עזרים מומלצת, המורכבת ממספר כלים ונושאים. עסק שמבקש לפרוח ולהצליח, להרוויח ולהתפתח, נדרש למלא רשימה ארוכה של בעלי תפקידים: יועץ ארגוני ויועץ שיווקי, מתכנן כלכלי ויועץ מס, משרד פרסום ואנשי מנהלה, ועוד ועוד… אך יותר משעסק זקוק לטובים ביותר לתפקידים אלה, בעל העסק זקוק לשותף. שותף אמת, שיבוא בכוחות הייחודיים לו, ויזניק את העסק להצלחה מטאורית. אם את בעלי המקצוע האחרים עוד אפשר למצוא, הרי שכאשר מחפשים שותף – המשימה קשה שבעתיים.
ראש וראשון, על השותף להיות נאמן. נאמן לעסק, וגם לשותפו ההדדי. לצד זאת, על השותף להיות בעל קשרים בחלונות הגבוהים, מצוייד ביכולות תפקוד מצטיינות. עליו גם להיות בעל הון – כדי שיוכל להזרים כספים לטובת העסק, ורצוי שיהיה גם שותף לטווח ארוך, ש'ירוץ' עם העסק למרחקים ארוכים, כי הצלחת שותפות נמדדת לאורך זמן.
עכשיו, לכו לשאול בעלי עסקים כמה נדיר למצוא שותף 'כליל המעלות' שכזה. החלום של כל בעל עסק הוא למצוא שותף כזה, ולא פעם נוכל לשמוע אותו אומר 'איי, אם היה לי שותף כמו שאני מחפש…', שותף כזה הוא חלום נשאף, כי שותפות עמו מבטיחה את ההצלחה, אך הוא לא בר השגה בכלל, כי אין להשיג שותף איש אשכולות כזה, אין בנמצא שותף המשלב את כל המעלות היקרות הללו!
עד כאן, שיעור קצר בכלכלה. ומכאן לתגלית: יש רק דרך אחת להשיג שותף כזה, וזה אפילו די קל. אפשר למצוא אותו בישראל או בארצות הברית, ויש לו גם בכל מקום אחר בעולם. כדי לחתום איתו אין צורך בהררי מסמכים משפטיים, וגם פגישות מורכבות מיותרות. מיהו השותף הזה? איך סוגרים איתו עסקים כאן ועכשיו?
השותף הזה הוא בורא עולם, הקדוש ברוך הוא. מלוא כל הארץ כבודו, הוא נמצא בכל מקום, מוכן לסגור עסקים הרגע. אין כמותו נאמן לבניו אהוביו, ואין בעל הון כמוהו להזרים כספים לעסק, כאשר 'לו הכסף ולו הזהב'… הוא לא זקוק לקשרים בחלונות הגבוהים, באשר הוא מנהל את החלונות כולם, ועל יכולות התפקוד שלו – ראוי שבני אנוש לא יתנו ציונים… הוא גם חי לנצח, כך שעסקה עמו לא יפוג תוקפה…
איך סוגרים את העסקה? פשוט וקל. לבורא עולם יש נציגויות כאן, קוראים להם 'לומדי התורה'. אלה עמלי התורה ועוסקיה, המשליכים מאחור את העולם הזה ומאווייו, ועוסקים בהתמדה בתורה הקדושה. התומך בהם הוא שותף אמת עם בורא עולם, המסייע להם הופך לשותף נאמן עם נותן התורה, המעודד אותם ומחזק את ידיהם – הוא הוא שותפו של הקדוש ברוך הוא, שותפות רבת משמעות ורבת השפעה, עם השותף הטוב והכדאי ביותר!
בפרשת שבוע זה, אנו מקבלים הנחיות כיצד לבנות ולהרכיב את המשכן וכליו. ראש וראשון לכלי המשכן הוא הארון, בו הונחו לוחות הברית, ובקצה הארון הותקנו טבעות ייעודיות, בהן הוכנסו שני מוטות עץ – 'בדים' בלשון הפסוק, בעזרתם נשאו את הארון. המדרש מגלה, כי הארון בו שכנו לוחות הברית מסמל את התורה, ובדי הארון מסמלים את מחזיקי התורה, אלה אותם שותפי אמת של בורא עולם, המחזיקים את ארון הקודש – את לומדי התורה. על הבדים נאמר 'בטבעות הארון יהיו… לא יסורו ממנו'. כלומר, השותפות הזו בהחזקת התורה, הינה שותפות נצחית שאינה פוסקת ואינה נקטעת לעולם. זוהי שותפות מבטיחה וכדאית לאורך זמן ולאורך ימים ושנים.
השותפות בתורה היא בידי כל יהודי, ברת השגה לכל אחד מאיתנו. בעלי הממון, אם מעט ואם הרבה, יכולים לעשות זאת בכסף – להחזיק ולתמוך בלומדי התורה. אך גם מי שאינו בר יכולת כספית – יכול לעודד ולחזק, להעניק מילה טובה, לכבד ולהעריך את לומדי התורה. כך או כך, העיקר לזכות לשותפות באחזקת לומדי התורה, כדי להימנות בשותפות הכדאית בעולם!
החזקת התורה בקביעות, היא הערובה להצלחת הפרנסה, והיא הדרך לזכות בחלקי התורה. אשרי מחזיקי התורה, כי "עץ חיים היא למחזיקים בה, תומכיה מאושר!".
הרבי במעקב צמוד יום ולילה…
הסיפור הבא הוא סיפור חיים מסעיר, המשתרע על פני כמה עשרות שנים וכולל תהפוכות מורכבות. מופלא ככל שהוא נשמע, אך נכונות פרטיו אינה מוטלת בספק, וזה דבר המעשה:
השמועות החלו טיפין טיפין, ואט אט הפכו לגל גדול וחזק, אשר שטף את אירופה היהודית לפני יותר ממאתיים שנה. השמועות דיברו על יהודי פלאי, שהפך לדמות מחוללת מופתים באופן על טבעי. עדים נאמנים סיפרו על חולים חשוכי מרפא שהפכו לבריאים לחלוטין באורח פלאי, על חשוכי בנים שהפכו לאבות צוהלים, ועל יהודים עניים שהתברכו בעשירות והפכו לעשירים מופלגים… השמועה אודות 'איש הפלאים', עוררה תמיהה רבתי בכל שדרות היהדות הנאמנה. האיש עסק לפרנסתו במכירת יין ושיכר, ולא נודע כאדמו"ר או כרב, ואפילו לא כצאצא של אחד מהם. מנגד, שמו יצא למרחקים כפועל ישועות בקרב הארץ, ומכל רחבי אירופה נהרו יהודים לביתו, להתברך מפיו ולהיוושע מאמירותיו, שמעולם לא אכזבו…
הרה"ק רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זי"ע, אשר כונה בפי כל 'הרבי מאפטא', יצא למשימה להכיר את האיש ולתהות על קנקנו. מיהו, מה מעשיו, מה הן זכויותיו, וכיצד הגיע למדרגת 'צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים' – עד שדבר מדבריו לא נופל ארצה, וככל היוצא מפיו כך נעשה. שכר הרבי עגלה קטנה, ויצא אל העיירה הקטנה בה התגורר המוזג הפלאי. הרבי נכנס לחנותו בלי להזדהות, ומיד הבחין במוזג שהכל סחים בנפלאותיו, עומד מאחורי הדלפק, מוכר יין ומוזג שיכר… הרבי היה נראה כהלך יהודי נודד, והמוזג שש ושמח להיענות לבקשתו, ולקיים בו מצות 'הכנסת אורחים' בלי לדעת, כמובן, מיהו היהודי הנודד ומה מטרת בואו…
אך התמקם הרבי בפינתו, ומיד פתח בעבודת 'בלשות' מתוכננת היטב. הוא התחקה בכל רגע אחר המוכר, עקב בדריכות אחר תנועותיו וחיפש את צדקותו הנסתרת, או לחילופין כוחות אחרים, מהם הוא שואב את היכולת להושיע במוצא פיו. אפס, כי המוזג התנהל כמו כל מוזג אחר, לפעמים מתמקח על המחיר, לפעמים נפרד מלקוח ותיק בלחיצת יד… החליט הרבי לעקוב אחריו בלילה, אולי אז יגלה כי המוזג הוא צדיק נסתר, העובד את ה' במסירות נפש בלילות. אך גם כאן לא נפתרה התעלומה – אחרי תפילת ערבית שגרתית כמו כל יהודי אחר, סעד המוזג ארוחת ערב עם משפחתו, קרא קריאת שמע, ועלה על יצועו…
הרבי הבין כי זה לא יתכן, ואדם בעל כוחות סגוליים ופלאיים חייב להסתיר משהו… כל אותו הלילה לא עצם הרבי עין, אלא עקב בדריכות אחר דלת חדר השינה של המוזג, ממתין לראות מתי הלה יקום לעבודת קדשו… אלא שהמוזג לא קם ולא נע, קול נחירותיו הקצובות נשמע היטב בחלל הבית כל הלילה, משמע אין הוא מעובדי ה' בלילות… הבוקר שלמחרת היה רגיל לגמרי. המוזג קם מוקדם, התפלל שחרית שגרתית, ומיהר לפתוח את בית המזיגה. שוב עמד שעות ומכר יין ושיכר, ומדי פעם עצר לרגע לברך, ולהבטיח ישועות ליהודים ששיחרו לפתחו. אך עדיין, לא נגלה כל קצה חוט לפתרון התעלומה – מנין הכוחות השמימיים העילאיים לפעול ישועות בהבל פיו? מי הוא זה ואיזה הוא המוזג הלז, ומה הסוד שהוא מסתיר?
שלושה ימים של עבודת מודיעין אינטנסיבית עשה הרבי בביתו של המוזג, אך ללא תוצאות. העובדות היו ברורות: המוזג הוא יהודי רגיל, וסדר יומו ולילותיו רגילים ופשוטים מאוד. מאידך, אין ספק כי אכן הוא מחולל מופתים, וכבר בשלושת הימים שהוא נמצא, נוכח הרבי לראות זאת במו עיניו!
בחלוף היום השלישי, החליט הרבי כי זה הזמן לגשת אל המוזג ולשאול את פיו. לנוכח עיניו הנדהמות אמר לו כהאי לישנא: "יהודי יקר! אני הוא הרבי מאפטא, וכבר שלושה ימים שאני מתחקה אחריך ומנסה לגלות את סוד כוחך לפעול ישועות, אך ללא הצלחה עד כה. גוזרני עליך בכח התורה, כי תגלה לי מה מעשיך, וכיצד הגעת לדרגה שככל היוצא מפיך כך נעשה, כביכול כל צבא השמים עובד בשירותך!".
המוזג הופתע. הן שמו של הרבי ידוע ומפורסם, ועצם העובדה כי זכה לארח את צדיק הדור בלי לדעת, גרמה לו להתרגשות יתירה. אך יותר מכך, הוא הופתע מהדרישה הנחרצת לגלות את סודו, את סוד חייו הכמוס שמעולם לא גילה… הוא ניסה לשכנע את הרבי כי הדבר הוא סוד, אך הרבי לא נענה, אלא שב וחזר במפגיע על הדרישה לשמוע ממנו את תהלוכות חייו, להבין מכלי ראשון כיצד זכה יהודי פשוט לחולל מופתים. בלית ברירה פתח המוזג וסיפר את סיפורו האישי המדהים, המופיע לפרטיו בעמוד 197 בספר 'יורו משפטיך ליעקב', אשר הודפס לפני כמאה ושלושים שנה:
שני ארגזים מתחת הדלפק…
במשך שנים רבות, ידע המוזג דנן חיי עושר ופאר. הוא נחשב סוחר מצליח בעסקים מגוונים, וכל שועי עולם שיחרו לפתחו, לעשות עמו עסקים ולהפוך לשותפיו. סביב שמו הילכה הילת קסם, על סוחר שמגע זהב באצבעותיו, וכל עסק שהוא נוגע בו – מצליח מיד, ומזכה אותו ברווחים נאים… לימים, התהפך עליו הגלגל. עסקיו הלכו והידרדרו מדחי אל דחי, והשמועות על מצבו הכספי הרעוע הרחיקו ממנו כל שותף פוטנציאלי. הוא הפך מאיל הון ידוע, ליהודי עני, רעב ללחם וחסר כל. יום ועוד יום חולף, ואין כל בשורה באופק. הוא ומשפחתו החלו להתרגל לחיי עוני ודוחק, הורגלו לקבל תמיכה מבתי תמחוי ומקופות צדקה להן נהג לתרום בעבר… העתיד נראה שחור וחשוך, ובני ביתו התלויים בצווארו כריחיים מבקשים לחם, פרוסה אין להם…
באחד מהימים הקשים ביותר, פנתה אליו רעייתו והציעה: "שמע נא בעלי היקר! הן הכל יודעים כי אתה סוחר ישר, ועד לא מזמן גם נחשבת ממולח ומוצלח. אולי תצא לשוק בעיירה הסמוכה, תחפש מישהו שהכיר אותך בעולם העסקים בעבר, ועדיין מאמין בכישוריך, ותבקש ממנו להיות שותף עמך – הוא יעניק סכום כלשהו, ויקבל אחוזים מהרווחים שתפיק מהעסקים שתעשה בכסף. אולי יחוס הלה ואולי ירחם, וייתן לך סיכוי נוסף לחזור לעולם העסקים…".
בחוסר חשק בולט, הסכים האיש להצעת רעייתו. ידוע ידע כי מצבו הכספי הקשה ידוע ומפורסם, ולא באמת האמין בסיכוי כי יצליח למצוא שותף. אך בלית ברירה, ומתוך שהרעב הגובר של בני משפחתו הכריחו לעשות משהו, עשה כעצת רעייתו ויצא לדרך, לעיירה הסמוכה… והנה בדרכו, הוא מהפך בדעתו בהצעת רעייתו, והדבר נראה לו לא סביר באופן קיצוני. להשיג שותף? למה שיסכים? למה שירצה? האם ניתן לסמוך עליו שיזרים כסף במועד? ואם הלה ייעלם בפתע פתאום? – זה לא נשמע הגיוני! מצד שני, הרי חייבים לעשות משהו, אי אפשר להישאר רעבים, ובני ביתו ממתינים בקוצר רוח שישוב עם כסף למחייתם!
ואז, נצנצה בו הברקה. הוא הרים עיניים לשמים, ואמר במילים פשוטות וברורות: "בורא עולם! לך הכסף ולך הזהב. אינני חפץ בשותפים בשר ודם, אני רוצה שותפות איתך. אתה תושיט לי חבל הצלה ואני אתחיל לסחור. את הרווחים נחלוק שווה בשווה – מחצית אתן לפרנסת משפחתי, ומחצית אני נותן לך, להחזיק לומדי תורתך. כל רובל שארוויח אחלק לשניים – חצי לי, וחצי לך שותפי הנאמן, פיפטי פיפטי. בורא עולם!", אמר הסוחר והרים ידיים אל על, "מבחינתי, העסקה חתומה, אני מתפלל שתתן את חלקך, ונהיה שותפים חצי חצי. הכל שריר וקיים!", הכריז בהתרגשות…
צעדיו נעשו קלים לפתע, הוא חש כי יד נעלמה מסייעת בעדו. לפתע נזכר כי בצרורו מטבע זהב קטנה, שקודם לכן הייתה נראית בעיניו חסרת משמעות, אך עתה, כך החליט, תהא זו מטבע הפתח לעולם העסקים… הוא חזר לביתו, כינס את משפחתו והודיע כי מצא שותף טוב לעסק אשר יחלוק עמו ברווח חצי חצי, ומטבע הזהב הקטנה היא ההשקעה הראשונית של השותף…
באותו יום שב ויצא לשוק, וקנה במטבע סחורה, אותה מכר ברווח פעוט יחסית. את הרווח לא שמר לעצמו אלא 'התחלק' עם השותף – מחצית הרווח נתן למשפחתו, ואת המחצית השניה העביר בו ביום לעמלי תורה. מאותו יום החל שוב לעסוק במסחר, תוך שהוא מקפיד להעביר מחצית מהרווחים לשותפו – לבורא עולם, להחזקת עמלי תורתו, ועם הזמן רכש את בית המזיגה, בו הוא מוכר יין ומתפרנס, עד ששוב הפך לעשיר מופלג…
"הנה", סיכם אותו יהודי בהתפעלות באוזני הרבי מאפטא, "הבט וראה את שני הארגזים המונחים מתחת לדלפק המכירה. מדי יום, עם ספירת הקופה, אני מחלק את הרווח. מחצית אני מניח בקופה הימנית, זה לשותף שלי. מכאן אני מחזיק ידי עמלי תורה ומעניק להם לפרנסתם, ואת המחצית השניה אני מניח בקופה השמאלית, משם בני משפחתי לוקחים לפרנסתם…". "אינני יודע למה", משך הסוחר בכתפיו, "אך שמתי לב, שמאז שהשותפות שלנו פורחת – אני מצליח לחולל מופתים בהבל פי. השותף שלי עומד יפה בהסכם, מצווה את ברכתו בעסקיי, ואף מקבל את חלקו מדי יום ביומו. אך מדוע הוא מבצע את כל מה שאני אומר לו – אין לי מושג!", אמר הסוחר בתמימות…
הרבי האזין בהתפעלות רבה לסיפורו של הסוחר, סיפור אישי רווי בטחון ואמונה, ושותפות אמת אמיצה ששינתה את חיי הסוחר לבלי הכר, וגם הפכה אותו למחולל מופתים. את ההסבר לכך הוסיף הרבי בעצמו: "הלכה פסוקה היא, ששותף, כל מה שהוא עושה וקובע, כך מוכרע על כרחו של השותף השני. מהרגע שזכית להפוך לשותפו הנאמן של בורא עולם, ההלכה קובעת כי כל מה שתקבע, כביכול על השותף לבצע. אין פלא עוד כי אכן זכית, שכל היוצא מפיך הופך לעובדה מוגמרת, הלא שותפים אתם…".
הרבי מאפטא זי"ע מגלה, כי כשיהודי זוכה לתמוך בלומדי תורה, הוא משדרג את מעמדו ל'שותף בכיר' עם אביו שבשמים. זה לא רק שהוא עושה מעשים טובים ומועילים, אלא הופך לבעל המעמד הגבוה, המשתייך לקבוצת איכות של שותפי אמת עם בורא עולם. זו לא פעולה שמסתיימת בתרומה ונתינה, אלא חתימת עסקה המניבה פירות רוחניים וגשמיים, המשתלמת לשנים ארוכות! החזקת תורה, היא שותפות אמת מועילה במיוחד – היא מעניקה ברכה בעסקים, מסייעת לפרנסה, ופותחת שערי שמים אצל השותף החדש שלנו – השותף הטוב בעולם. כמה צריך להודות ולשמוח על הזכות הנפלאה, שבני אנוש רשאים וזכאים לגשת אל הקודש, להפוך לשותפים קרובים עם בורא עולם, ולזכות לשמירתו ההדוקה ולברכתו הצמודה להם ולבני משפחותיהם.
בפעם הבאה שתזדמן לנו 'עסקת' שותפות כזו, כשניתקל שוב באפשרות להחזיק לומדי תורה, נחטוף את העסקה הזו בשתי ידיים, כי זו העסקה הכדאית בעולם!
איזה טיעון מנצח בעולם האמת?
סיפר ראש ישיבת פוניבז', הגאון רבי אלעזר מנחם שך זצ"ל, על דו השיח המרתק הבא, שהתקיים בין מרא דארעא דישראל, הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל לרעייתו, וכך אמר הגרי"ח:
"כשאני מהרהר על גן העדן הנכסף אחרי מאה ועשרים שנותינו בעולם הזה, הרי שבאשר אלייך אני רגוע לחלוטין… את תעלי לבית דין של מעלה, ותגידי בפשטות: 'הלא סייעתי לבעלי לעסוק בתורה, תדיר עודדתי וחיזקתי אותו ללמוד, שלחתי אותו לבית המדרש והמתנתי לו עם ארוחה חמה מוכנה כשישוב. הרי אין ספק שאני ראויה לגן עדן, כמחזיקת תורה דבר יום ביומו' – כך את תאמרי, טיעון הגיוני בהחלט… אז נכון", המשיך הגרי"ח בענוותנותו, "שיטענו כנגדך, שבעלך לא היה תלמיד חכם מי יודע מה, וכי בשביל תלמיד חכם שכזה מגיע לך שכר כמחזיקת תורה? הלזה עמל התורה ייקרא?"…
הרבנית חייכה, מכירה היא את ענוות החן של בעלה משכבר הימים… מיד הוסיף הגרי"ח ואמר: "אך האמת, כי הטיעון הזה לא יועיל לבית דין של מעלה למנוע אותך מגן עדן. הרי תוכלי לטעון כנגדם כי את סייעת ללימוד התורה, ניסית בכל לבך לעודד ולתמוך, גם אם התוצאה לא הייתה משהו, ובעלך לא ניצל זאת להתעלות בתורה – הרי שאת עשית את שלך, וזכאית לשכר רב כמחזיקת תורה! הלא כן?". חלפו כמה שניות מהורהרות, ואז הוסיף הגרי"ח: "לעומתך, על עצמי אני דואג! הן רק אני יודע עד כמה אני רחוק מלהיקרא 'תלמיד חכם'… אך גם בזה תוכלי לסייע בידי, כי תוכלי לטעון: 'וכי לשבת לבד בגן עדן, לזה גן עדן ייקרא?' – ואז אקבל גם אני את הזכות להיכנס לגן עדן, כל זאת בזכותך"…
כי זה באמת לא קל לשלוח את הבעל לשיעור, לאפשר לו להגיע בזמן לסדר הלימוד, ותוך כדי, ולפני ואחרי, לשלוח ילדים שבעים ומאושרים למוסדות הלימוד, ולקבל אותם בחזרה ביד אוהבת וכתף תומכת… ולהתמודד לבד עם השכבת הילדים, עם המוצץ האבוד והחביתה הנשרפת, המגבת הנעלמת והפיג'מה שהוכתמה פתאום, ובדיוק אז הבעל לומד, וזה כל כך לא קל לא להפריע ולא להתלונן, לא לבקש שיקדים לשוב או שיאחר לצאת…
אך ההתמודדות הזו מזכה, הופכת את האשה לשותפה שוות ערך, למחזיקת התורה שכל תורת הבעל היא בזכותה, וגדילת ילדים מחונכים ויראי שמים היא מפירות השקעתה. לפיכך, עמם היא שותפה בזכות תורתם, זכויותיה שמורות ועומדות לה לצד זכויות בעלה והילדים, ובעטיים תזכה בשכר נצחי, בזכות ולא בחסד!
אשריכן נשות ישראל, שותפות התורה האמיצות!
(מתוך הספר 'פניני פרשת השבוע' הרב קובלסקי)
1/176