הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
חוה"מ סוכות. בבית הכנסת עצרו את התזמורת שניגנה בחגיגת "שמחת בית השואבה", לקריאת פסוקי "שיר המעלות". ישבתי בצד ולידי התיישב יהודי צעיר, שטען שהוא מכיר אותי. התפתחה בינינו שיחה נעימה, ואז הוא ביקש לשאול משהו: "אבל אל תצעק ואל תצחק עלי", ביקש. הסכמתי. למה לצעוק ולמה לצחוק?…
"כל הזמן מדברים אצלנו על הכרת הטוב להקב"ה. שצריך לחשוב עליו כל הזמן, שצריך לעבוד אותו, וכמה שנעשה – זה עדיין לא מספיק. אז אני שואל אותך: אנחנו לא עובדים וחושבים עליו כל הזמן? אני קם בבוקר ומתפלל אליו. שותה כוס קפה ומברך ברכה לד', לובש ציצית כל היום כי הוא ציווה, לומד תורה כמה שעות כי הוא ציווה אותי ללמוד תורה. אז מה רוצים ממני? לא מספיק שאקיים את רצונו שבע-שמונה שעות ביום? גם להורים שלי אני חייב הכרת הטוב, גם למנהל שקיבל אותי לעבודה ומתייחס אלי מאד יפה וגם לאשתי, שטורחת ומבשלת, מכבסת ואופה בשבילי ובשביל הילדים שלי. אבל לא כל היום שלי מסתובב רק סביבם. למה על השם אני כן צריך לחשוב כל הזמן?"
"שאלה ארוכה", חייכתי, "וגם שאלה טובה. כיהודי, אשיב לך בשאלה: כמה שעות ביום אשתך מבשלת לך אוכל ודואגת לך?"
"כמה שעות, בדרך כלל".
"והוריך? המנהל שלך? כל אלו שאתה מבין שאתה חייב להם הכרת טובה. הם עשו לך הכל או שבחלק מחייך הסתדרת בכוחות עצמך?"
"ברור שאני מסתדר לבד!", הוא השיב.
"זהו. זהו ההבדל העצום. בעוד שכל האחרים סייעו לך בחלק זה או אחר של חייך, בשעות וברגעים, הרי הקב"ה מזרים בך כוחות חדשים 1,440 דקות, שהן 86,400 שניות, בכל יממה. בתוך גופו של כל יצור אנושי בוגר, יש כ-75,000,000,000,000 (שבעים וחמשה טריליון) תאים, שהם פי 1000 מתושבי העולם כולו. כל תא כזה, מורכב מ-300,000,000 (שלוש מאות מיליון) מולקולות, חלקיקים מזעריים מהם הוא בנוי, כמבנה משרדים, עם חדרים ומחסנים, כבישים, מנופים, מחסנאים, ותחנות חשמל. מספר זה הוא כמספר תושבי ארה"ב כולה. מולקולות אלו מתחברות האחת לשניה, כדי ליצור מארג של תא חי אחד, ע"י 4,000,000,000 מיליארד צירופים בכל תא, מספר השווה ליותר ממחצית מתושבי העולם כולו. הדם שלנו 'רץ' בתוך הגוף מרחק כולל של 19,312 ק"מ ביממה. בתוך טיפה קטנה של דם יש כ-5 מיליון תאי דם אדומים, 300,000 טסיות דם ו-10,000 תאי דם לבנים. תא דם אדום מקיף את כל הגוף במשך כדקה. בשעה אחת הלב פועל מספיק כדי ליצור אנרגיה שמסוגלת להרים משקל של טון. במהלך חיינו הלב יפעם כ-3 מיליארד פעמים וישאב 180 מיליון ליטרים של דם. ועוד לא שוחחנו על העיניים והאוזניים, הריאות, המוח, הידיים והרגליים ועוד מאות חלקים שהקב"ה מפעיל ממש עכשיו בגופך"…
"כשמישהו עשה לי טובה גדולה ושכנע את ראש הישיבה להכניס את הבן שלי לישיבתו, שמאן דהוא הלווה לי אלפיים דולר כשהייתי דחוק בממון, וששכן שלי הסיע אותי באמצע הלילה לבית חולים וחיכה לי שעתיים, אני אתחייב להכיר בטובתו ורגשות ההודאה שלי ילוו אותי זמן ממושך, עד שהם ישכחו ויישמרו בזיכרון עמום, אי שם באחד מתאי המוח שלי. אבל אם מישהו יפתח לי את העיניים בכל בוקר ויזרים לי כמיליון ליטרים של אוויר כל יום לריאות שלי, ויתן לי כוחות לדבר ולדבר, לראות וללכת, כל הזמן, אני ארגיש מחוייב אליו כל הזמן! ככל שתהיה לי יותר הבנה שהוא יתברך נותן לי את כל מה שיש לי הרגע, ממש עכשיו, כך ארצה להודות ולהכיר לו טובה עכשיו, לעשות כל מה שהוא רוצה. גם כי אני מכיר לו טובה וגם כי יש לו את האפשרות להפסיק ולא לתת לי את כל מה שיש לי ממנו, ואז ממילא באופן אוטומטי, אני לא אהיה בכלל"…
אנו מתחילים שוב את חומש בראשית, נפגשים שוב בפרשיות האמונה, בריאת העולם והכרת האלוקים בבריאה. כנודע, רבנו הגדול מרן הגרא"מ שך זיע"א דיבר רבות על כך, שספר בראשית הוא הספר בו אנו יכולים למשש דרכו אמונה בד' יתברך, ועל כך שבכל רפיון באמונה, מומלץ ללמוד עוד ועוד בספר בראשית, והנה, אנו פותחים שוב את השנה עם חומש האמונה!!
נגר שבנה ארון, אינו צריך להמשיך לאחוז בו בכל רגע. קורות העץ היו לפני הנגר, ולכן יסתדרו יפה גם בלעדיו. היצירה של האומן היא בסך הכל 'יש מיש'. הוא לקח חומר קיים ושינה את צורתו בלבד. בריאת העולם, לעומת זאת איננה טבעית, אלא 'יש מאין'. היות וכך, אין שום אפשרות לומר שהשי"ת ברא את העולם לפני כמה אלפי שנים, ומאז העולם פועל מאליו. הבריאה היא לא טבעית או חלק ממערכת קיימת, ולכן היא מתרחשת ברגע זה ממש. והרבה יותר מאשר חמצן למוח ומזרם חשמל לעמוד תאורה – אם הקב"ה יפסיק לרגע לומר את המאמרות שבהם הוא ברא את העולם, העולם פשוט לא יהיה. אני ואתה פשוט נתפוגג, נתאדה, ניעלם.
קצת מפחיד לחשוב (ואולי דווקא מעודד) שאם הקב"ה ירצה, חלילה, להחריב את עולמו, להפסיק את החיות שלי ושלך, הוא לא יצטרך לעשות דבר – אלא דווקא לא לעשות. לעולם ולכל אחד ממיליארדי נבראיו אין כלל קיום עצמאי, ואם השם לא יחיה אותו ברגע הבא אז לא יהיה עולם וגם לא את הרגע הבא…
בספרים הקדושים מובא שזהו פירוש הפסוק בתהלים: "לעולם ד' דברך ניצב בשמים" – דיבורו של ד' שברא את העולם עומד לעולם בתוך השמים ומהווה ומחיה אותם. "כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע ח"ו וחוזרות למקורן, היו כל השמים אין ואפס ממש והיו כלא היו כלל וכמו קודם מאמר יהי רקיע ממש. וכן בכל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים ואפילו ארץ הלזו הגשמית" (תניא, שער היחוד והאמונה). "ואמנם האמת ביסוד העולם, כי מציאותו יתברך נמצאת בעולם והוא מהווה את הכל, בכל רגע, ובכל גשם הנמצא תחת השמש, ומעל השמש ברצונו, והסכמתו, והוא הגורם הוויתו. וכל התנועות המתהוות בכל קנייני העולם הדוממים, הצמחים, החיים, והאישיים, מהוויתו, ברצונו והסכמתו" (חזון איש, אמונה ובטחון פ"ו).
●●●
סיפר לי חבר: "במשך תקופה ארוכה הייתי נכנס לתפילת שחרית בבית הכנסת בעצימת עיניים, ומנסה להגיע, בעיניים עצומות, למקום הקבוע שלי, בלי ליפול או להיתקל בסטנדר או ספסל. זה לא היה נעים בכלל, בלשון המעטה… אז הייתי פוקח את עיני ומברך בכוונה: 'ברוך אתה… מלך העולם. פוקח עוורים'"…
כשנפנים ונרגיש שהעיניים הללו, שהמדענים אומרים בהתפעלות ש"המצלמות שלנו כיום, הן צעצוע תמים לעומת העין האנושית", הן לא רק יצירה שקיבלנו בעבר, כשנולדנו, אלא דבר מופלא שהקב"ה מעניק לנו עכשיו ממש, בחינם, מבלי שהוא חייב לנו כלום – היום שלנו יהיה טוב יותר ומרומם יותר.
(יתד נאמן יום רביעי כ"ד בתשרי תשע"ט)
2/121