"וְזֹאת הַתְּרוּמָה" (שמות כ"ה, ג')
דרכי ההצלה של ה' יתברך מרובות הן, בפרט כשמדובר בלימוד התורה, ובפרנסתם של יגעי -תורה, ואם האדם היה זוכה לשים כל מבטחו ומשענו על מי שאמר והיה העולם, היה באפשרותו להעביר את חייו בעולם הזה מתוך מנוחה ושלוה, ולא היה דואג משום שבר.
המעשה הבא, שסופר ע"י הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, התרחש עם אברך תלמיד חכם, שיגע בתורה יום ולילה. אשתו היתה צדקת כמוהו, ואפשרה לו לשקוד על תלמודו ללא הפוגה. האברך יוצא מדי בוקר לכולל בשעה תשע, וחוזר רק בעשר בלילה. רעייתו נושאת על עצמה את עול הבית באהבה ובשמחה, ביודעה שבכך היא מאפשרת לבעלה לצמוח ולגדול בתורה.
בני הזוג מקיימים בפועל ממש את המושג 'פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה', ומתפרנסים בצמצום רב. למרות זאת, השמחה שורה בבית תדיר, כשהשאיפה היחידה המקננת בין כתלי הבית היא לסייע לבעל/לאבא לגדול בתורה.
בני הזוג לא ידעו מה לעשות
יום אחד מגיע מכתב לביתם מ…מס הכנסה. מתברר שבשעה שרכשו את דירתם הקטנה בת החדר-וחצי, שכחו לשלם את אחד המסים הנדרשים בקניית דירה. החוב תפח והגיע ל-20,000 שקלים. את החוב היה צריך לשלם בתוך זמן קצר, ושניהם ידעו שבאם לא יעשו זאת, יאלצו לעזוב את הדירה, שתימכר על ידי מס הכנסה.
בני הזוג לא ידעו מה לעשות. בתחילה חשבו לעשות 'השתדלות' בעניין, ושהבעל ישתכר מעבודה כלשהי, כתיבת סת"ם וכיו"ב. הבעל ביקש מרעייתו שתיתן לו שהות לחשוב בנושא. למחרת, כשחזר מהכולל, אמר לאשתו: "רעייתי הנכבדה, חשבתי רבות על החוב האדיר שהושת עלינו לפתע, ואכן החלטתי לעשות השתדלות בעניין".
האשה היתה בטוחה שבעלה מתכונן לומר לה שמצא עבודה מכניסה. אך הבעל הפתיע אותה באומרו: "ההשתדלות שלי תהיה בכך, שאם עד היום הגעתי הביתה מהכולל בשעה עשר בלילה, מהיום אגיע בשעה עשר וחצי…" עוד הוסיף ואמר: "הרי אמרו חז"ל (עבודה זרה, דף י"ט עמוד ב') 'כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין', ואם כן מה לנו השתדלות טובה יותר מזו?…"
'חיפשתי אותך זמן רב'
האשה הצדקת הסכימה להצעתו של בעלה, והוא החל לשוב הביתה מחצית השעה מאוחר יותר. כל האברכים עוזבים את בית המדרש בשעה עשר, ואילו הוא נשאר שם עוד כמחצית השעה ולומד.
לא עוברים יומיים ובשעה עשר ורבע בלילה, כששהה לבדו בבית המדרש, נכנס יהודי לבית המדרש וראה אברך שקוד על תלמודו. פנה אליו היהודי בשמחה ואמר לו: "חיפשתי אותך כבר זמן רב, והנה נקלעת לידי".
אותו יהודי הזכיר לו שלפני זמן-מה חיפש לשכור דירה גדולה בת 8 חדרים, "ואתה", פונה האיש לאברך, "אמרת לי שהינך מכיר דירה כזו. מאז נעלמת לי, ולא מצאתיך, והנה עכשיו אני פוגשך בשנית. האם יש לך עדיין את הכתובת של בעל הדירה ההיא?" האברך השיב בחיוב, ומסר לו את הכתובת והטלפון. בכך נגמר הסיפור. האיש שכר את הדירה, והכל בא על מקומו בשלום.
כעבור שבוע התדפק השוכר על דלת בית המדרש. הוא פנה אל האברך ואמר לו: "כשראיתי שהדירה הגדולה ההיא עונה על צרכיי, החלטתי לפנות אל המשכיר ולשאול אותו האם הוא מוכן למכור לי את הדירה. המשכיר השיב בחיוב, והעסקה התבצעה. ואז עלה בדעתי שבעצם הדירה הזו הגיעה אליי באמצעותך, ולכן באתי לשלם לך עכשיו דמי תיווך".
האיש הוציא צ'ק מכיסו.
נחשו מה היה הסכום שהיה רשום שם?
20,000 שקלים. בדיוק, לא פחות ולא יותר.
דומה שלא צריך להוסיף מילה על ההשגחה הפרטית המופלאה.
הגביר חתם עם האברך על הסכם 'יששכר וזבולון'
עוני של ממש שרר בביתו של אברך תלמיד חכם. נוות ביתו הסכימה בכל ליבה שבעלה ימשיך וישקוד על התורה, ואף עודדה אותו לכך בצורה בלתי רגילה. רבותיו של אברך זה, שעמדו איתו בקשר מתמיד, אמרו לו שלפי מסירותו העצומה ללימוד התורה בטוחים הם שמצבו ישתפר בעז"ה, אך בינתיים התנהל הבית בעוני גדול.
האברך למד בכולל הנמצא בהיכלה של ישיבה מסוימת. והנה, כאשר פקד ראש הישיבה את ביתו של אחד הנדיבים הגדולים וביקש את תרומתו, אמר לו הגביר, שהיה גם סוחר גדול ברוחניות, שמלבד תרומתו הכללית לישיבה, הוא מעוניין לתמוך באברכים השוקדים על התורה יומם ולילה, ולחתום איתם על הסכם 'יששכר וזבולון'.
כמובן ששמו של האברך הנ"ל עלה מיד על השולחן, והגביר הבטיח לו סכום של 5,000 שקלים לחודש, "ואם ירצה ה', בעתיד אף אגדיל את הסכום", אמר. הצדדים באו אלינו וביקשו שנצביע בפניהם על התנאים של הסכם 'יששכר וזבולון'. השבנו להם, שאנחנו מחמירים בדבר, כפי שהורה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאי אפשר לחתום על הסכם כזה, עם אברך שממילא לומד בכולל.
הסכם 'יששכר וזבולון' פירושו הוא, שבעקבות ההסכם הזה האברך ילמד יותר ויותר, מה שלא היה עושה אלמלא ההסכם.
ראש הישיבה אמר שאינו רואה אפשרות שהאברך המדובר יוסיף על לימוד התורה שלו, שכן הוא לומד יומם ולילה… בסופו של דבר סיכמנו שהת"ח יוסיף עוד שעה בלימוד הלילה שלו. בשעה זו הוא היה מגיע לעזור לאשתו בבית. האשה ויתרה על כך, ואמרה שמוכנה שבעלה ילמד שעה נוספת…
כך הגיעה הרווחה לביתו של האברך, שקיבל תוספת של 5,000 שקל למחייתו. מי שהיה בסוד העניינים, יכול היה לראות את כבודו של השי"ת, שמגיע לסייע בעצמו ובכבודו למי שלומד את תורתו מתוך הדחק.
הגביר הניח על שולחנו של ראש הכולל שני צ'קים
מעשה שהיה בגביר שבא להרים תרומה לאחד הכוללים הגדולים. הוא נכנס להיכל הכולל, על מנת לשוחח עם ראש הכולל, ונקלע לזמן מנחה. כיון שהשאיר את כובעו וחליפתו ברכב, הציע לו אחד האברכים (שאינו מתפלל עתה במנין זה) את כובעו וחליפתו. הגביר הסכים והתפלל מנחה.
לאחר התפילה נכנס הגביר אל משרד ראש הכולל, והניח על השולחן שתי מעטפות. האחת, עם תרומה נכבדה לכולל עצמו; והשניה, ובה סך 1,000 דולרים לאברך שהעניק לו את הכובע והחליפה.
"כשהתפללתי בבגדיו של האברך ההוא, הרגשתי בהם קדושה מיוחדת, ואני בטוח שמדובר בבן עליה". אמר הגביר, והוסיף שבשעה שהיה לבוש בז'קט של האברך, הניח ידו בטעות באחד הכיסים, והוציא משם דף של חידושי תורה מופלאים. גביר זה, שהוא גם בן תורה ולמדן מפולפל, מתמצא בכתיבת חידושי תורה. "ראיתי שם חידושים נפלאים ממש, ולכן זכות גדולה היא לתרום לאברך זה אלף דולר", אמר לראש הכולל.
עכשיו התעוררה בעיה הלכתית. האברך שקיבל את הכסף, טען שחידושי התורה שמצא הגביר בכיס אינם שלו, אלא של החברותא שלו, ולכן הכסף אינו מגיע לו. אבל הגביר טען שמאחר שהתחייב כבר לתת לאברך את הכסף, אין הוא רוצה לחזור בו. דין תורה זה הגיע לבית מדרשנו.
מקח טעות?
כשהייתי בבית מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, נתקלתי תמיד בסימניות שהיה מניח בספרים, ולפעמים פתחתי אותן כדי לראות את המקומות שבהם עיין. פעם הזדמן לי לבדוק סימניה שהניח בספר 'צפנת פענח', ובסימן ההוא דן הגאון הרוגטשובר במי ששידך את בתו, ואחד הפרטים שסופרו על החתן היו, שיש לו משרה של מגיד-שיעור בישיבה.
לאחר שנגמר השידוך התברר שלא מיניה ולא מקצתיה. לחתן אין משרה, וגם אין כזו ישיבה… הכל היה עורבא פרח. אבי הכלה חשב שמדובר במקח טעות, אבל ה'צפנת פענח' שלל את דבריו וכתב שאלו פטפוטי-מילים, והביא לכך כמה ראיות.
אחת הראיות היתה מסוגיית תנאי כפול בקידושין, והיינו שאם ה'שווער' ובתו הכלה היו רוצים דווקא חתן שכזה, עם משרה, היה עליהם לעשות תנאי כפול. ומשלא עשו זאת, אין הם יכולים לתובעו, וממילא אין זה מקח טעות.
לכן, גם בנידוננו אין זה מקח טעות בכך שהגביר חשב שחידושי התורה הם של האברך בעל הכובע והחליפה, ולאחר מכן התברר שהם של החברותא שלו.
כשהצעתי הדבר לפני מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, אמר שעצם הדבר שלאברך ההוא יש חברותא כל כך טובה, היודע לכתוב חידושי תורה מופלגים, זה גם מצדיק לתת לו את 1,000 הדולרים.
(מתוך 'שמחה בבית' מפי הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, בעריכת הרב משה מיכאל צורן)
1/195