אות חיים / חיים ולדר
לאחרונה פגשתי עורך דין ותיק, חילוני, והתגלגלנו לכדי שיחה מאד מרתקת בנוגע לציבור החרדי.
הוא מספר לי על לקוח ותיק שלו, איש עסקים חרדי, שמנהל דרכו את ענייניו שנים רבות.
לאחרונה נקלע לאיזה סכסוך כספי עם אדם חרדי אחר, ובאופן טבעי הוא גייס את עורך הדין לעמוד לצידו.
"הוא היה מאד כעוס וממורמר" מספר עורך הדין החילוני, "ובמשך כמה חודשים שמעתי ממנו דברי ביקורת על הציבור שהוא שייך לו, דברים שהפתיעו אותי עד מאד, שכן בכל השנים ראיתי בו איש חרדי לכל דבר ועניין, ופתאום יצאו ממנו דברים קשים מאד על הציבור שממנו הוא בא ובעיקר על הממסד.
"אחרי כמה חודשים שהוא משמיע לי את הדברים הללו, יום אחד אמרתי לו משפט של הסכמה לדברים שאמר, משהו בסגנון 'נו הכל מתנהל אצלכם באלימות'.
"ואז" מספר עורך הדין "אני רואה אותו מביט עלי בתדהמה ובכעס ואומר לי 'אצלנו מתנהל הכל באלימות? ומה אצלכם? תראה מה הבג"ץ שלכם עושה! תראה איך הוא משתלט כאן על המדינה באלימות! תראה איך הוא משפיל אותנו ומפר את זכויותינו ברגל גסה. אתה מדבר על אלימות? תתבייש לך'.
"ניסיתי להתווכח איתו", אומר עורך הדין, "לנסות להסביר לו את עמדתי, אך הוא הפך פתאום לעויין, החל להתקיף אותי ובשלב מסוים אמר לי 'אני בכלל צריך לחשוב אם אתה יכול לייצג אותי' והסתלק מהמשרד.
"זה קרה לפני שבוע", אומר לי עורך הדין, "ומאז אני פשוט בהלם ממה שקרה. בסך הכל הסכמתי איתו. תמכתי בו, ופתאום הוא 'מתהפך עלי' ב-180 מעלות, אולי אתה יכול להסביר לי מה קרה כאן?"
2.
"אני יכול להסביר לך בלי שום בעיה" אמרתי לו. "תגיד, ניסית פעם לדבר עם אשתך נגד ההורים שלה?"
הוא חשב קצת ואמר "מיד אחרי הנישואין ניסיתי ומאז אני כבר לא מנסה. גיליתי שאם אני רוצה בית קודר וכועס ומריבות אינסופיות, זו הדרך… אני פשוט לא מבקר בשום צורה את השווער והשוויגער שלי".
"כעת תאמר לי, האם שמעת את רעייתך מבקרת את הוריה?"
"בטח" הוא אומר לי, היא ואמא שלה רבות כל שבועיים, "יש לה טענות עליה מכאן ועד אמריקה".
"אם כן" אמרתי "אתה יכול להבין לגמרי את הלקוח שלך. כל עוד הוא זה שמבקר מתוך מירמור את הסביבה הטבעית שלו, את 'המשפחה' שלו, הוא מרגיש עם זה בסדר, מפני שהוא בא ממקום של חיבור אמיתי, ודווקא מתוך המקום הזה הוא מרשה לעצמו למתוח ביקורת ואפילו אכזבה, אבל כשאתה עושה את זה, הוא רואה בזה כמו התקפה על ההורים שלו, המשפחה שלו, החברה שלו ועל עצם קיומו, הוא אומר לעצמו 'אדם שרואה ככה את החברה שלי, אני לא יכול לסמוך עליו'".
3.
הסיפור הזה לקח אותי למחשבות מאד עמוקות על כל נושא ההשתייכות לציבור, ובעיקר על הציבור שלנו, בפרט לקראת הבחירות הממשמשות ובאות.
כידוע לכם לפני כל בחירות אני פועל בהתנדבות ועל דעת עצמי, לחזק את הנציגות החרדית בכנסת בכלל וזו של 'יהדות התורה' בפרט. אני עושה זאת בכל מיני אופנים, ושלא על מנת לקבל פרס, כי אם מתוך תחושת שליחות ודחיפות עמוקים ופנימיים.
פחות מעניין אותי ימין ושמאל. מעניין אותי שתהיה נציגות כמה שיותר גדולה וחזקה גם אם יהיו באופוזיציה.
מדוע אני עושה זאת? מפני שאני מאמין בכל עמקי ליבי שיש לתוצאות השלכות רבות משמעות על המשך השגשוג של הציבור החרדי, על קיום עולם התורה, ולא פחות מזה על ההתנהלות האישית של כל מי שרואה עצמו "אדם חרדי", וזה מתחיל בתחושת הנוחות ללכת ברחוב ועד למשמעויות רוחניות חברתיות, כלכליות ואפילו של ביטחון אישי, מול אנשים שמשום מה שונאים אותנו ומתעבים אותנו משלל סיבות, שבראשן הסתה נוראה שמתנהלת נגדנו.
4.
השיחה עם עורך הדין נתנה לי כלי מדידה חזק מאד לכל אחד ואחד, לבחון את השתייכותו לציבור החרדי, מפני שהוא "מדבר" לתשעים ותשעה אחוזים מאנשים שמגדירים עצמם חרדיים.
כי אם נמדוד על פי מי שיש לו ביקורת, ואפילו נקטלג בין ביקורת קלה לביקורת בינונית וקשה אנחנו עלולים להיבהל. ייראה לנו שבמחצית מהציבור יש ביקורת ואיפה טעינו.
אבל האמת היא, שליהודים יש ביקורת על כל דבר ועניין, בטח יהודים חרדיים שלמדו דף גמרא או אלף דפים בחיים שלהם. הם לא טיפשים. הם לא חסרי מחשבה והם לא עיוורים. להיפך ולהיפך. הם חדים, פקחים וקולטים כל דבר בשניות.
חלק מלהיות חכם זה למתוח ביקורת. לא צריך להיבהל מזה.
המבחן האמיתי, ואני מציע לכל אחד להשתמש בכלי המדידה הזה, זה כשאתה שומע ביקורת מבחוץ. מחילוניים, מהתקשורת, מפוליטיקאים כמו לפיד ואחרים. מה זה עושה לך?
יש אחוזים גדולים יותר של אנשים, שיש להם ביקורת גדולה ואפילו כעס ומרמור, חלקם יביעו את כעסם במילים חריפות ביותר, אולם כשמישהו מבחוץ יאמר עליהם אפילו את אותם הדברים הם יחושו פגועים עד עמקי נשמתם, וישמחו כשמישהו יענה לחורפיהם דבר, והם עצמם יעשו הכל כדי להסביר כמה האיש שאמר את הדברים פועל מתוך אנטישמיות ושנאה לא מוצדקות.
זה נשמע מוזר? אולי לפני הסיפור שפתח את המאמר. אבל כעת זה מובן יותר.
הייתי רוצה שהמאמר הזה יגיע לעיניים הנכונות. אנשים שהם לא מנויים של יתד נאמן ואפילו אינם קוראים אותו כלל.
גם אם יש לכם ביקורת על התנהלות מסויימת בתוך הציבור או מצד הממסד, קחו את כלי המדידה הזה והשתמשו בו: אם אתם נפגעים מביקורת או השתלחות כלפי הציבור החרדי מבחוץ, אתם בפירוש חלק מהציבור החרדי, בשר מבשרו ואתם רוצים בכל לבכם שהייצוג של הציבור הזה יהיה כזה גדול וכזה חזק, שביכולתו יהיה למנוע את העוולות שעושים לציבור שלנו, ובד בבד, לגרום לביקורת ולהשתלחות לאבד את האפקטיביות שלהם, כי אם אתה חלש ואין לך ייצוג, אתה באמת מרגיש קטן מול "כולם" אבל אם אתה גדול וחזק ומיוצג בכמות ובאיכות, אז אתה זה "כולם" וכל הצועקים הם המיעוט.
7.
השיחה הזו עם עורך הדין, עזרה לי גם להגדיר את עצמי. גם אני כותב כל מיני דברים העשויים להתפרש כביקורת, אבל לא תמצאו אותי בשום מקום מבקר את "הציבור החרדי" או את הנהגתו. אני בא מתוך מקום שאוהב את הציבור ואת הליכותיו בכל נימי נפשי. ממקום שרוצה לראות את ילדיי ונכדיי הולכים בדרך הזו ולא סרים ממנה. מקום שרוצה לחזק את הישיבות ואת עולם התורה, ורואה באברכים את פסגת השאיפות ואת המובחרים שבחברה. כל עוד הם יהיו למעלה אני מוגן ובטוח. הדברים אמורים לא רק בכתיבתי הפומבית אלא בדיבוריי בתוך ביתי ועם ידידיי. זו האמת הפנימית שלי. ואם יש לי דברים של ביקורת, אני אנסה לבדוק איפה הבעיה אצלי ואם לא אמצא, אנסה להשפיע, לא בהשתלחות אלא מתוך רצון פנימי עז לשפר, להיטיב, לסייע לעצמנו. חף מכל שמץ של רצון לערער או לשנות את המהות.
הדברים הללו אמורים לגרום לכל מי שמגדיר עצמו חרדי, אך חש שהדברים לא תמיד מתנהלים על פי רצונותיו, ובעיקר ממי שנפגע מהמערכת, בעיקר ממקרים בהם והא חש שלא מקבלים אותו ואת ילדיו, להבין שעדיין הדבר הנכון ביותר הוא לחזק את המערכת ולפעול בתוכה ומתוכה להיטיב את תנאיו. אני מעיד שיש אוזניים קשובות מאד, וידיים המחפשות לקרב ולא לרחק, להכיל ולא לדחות, להאיר פנים ולא להזעיפן.
אני 30 שנה כאן ב"יתד נאמן", ויכול להעיד שיש רצון עז להכיל רבבות של משפחות שאולי נדמה להן שמישהו שכח אותן. אף אחד לא שכח. פשוט תבואו לחיקה החמים של היהדות החרדית. בעצם אתם לא צריכים אפילו לבוא. אתם תמיד הייתם שם.
פקס לתגובות: 03-749944
יתד השבוע / כ"ט באב תשע"ט / 30 באוגוסט 2019 / גליון 388