לרגל 60 שנים להסתלקותו של בעל ה'דעת סופר' זי"ע
הרב קרפפן שב לספר את קרות הימים הללו וסיפור הצלחתו בחיים בזכות רבו ה'דעת סופר'.
"הכול התנהל על מי מנוחות בעיר כמו פרשבורג, שהייתה בבחינת מלכות של תורה. אולם הנה הגיע שת תרח"צ כאשר הנאצים ימ"ש החילו להרוס את כרם ישראל והכול התהפך לרעה. המצב היה נורא, חששו לצאת לרחובות.
"לא אשכח את היום בו הסבא רבי פייבוש חזר הביתה בערב חג כשראשו חבול ומדמם. הסלובקים התעללו ביהודים. ראינו בתי-כנסת עולים בלהבות. הייתה תחושה נוראה, אבל אנשים העדיפו שלא לחשוב על הגרוע מכול וניסו לשמור על שגרה. איש לא העלה בדעתו לעזוב את פרשבורג, אנשים קיוו לטוב שתקופה זאת תחלוף.
"אולם התפנית הדרמטית התרחשה ביום בו התהלכה השמועה בעיר, כי מרן החת"ס נגלה בחלום לנינו, ה'דעת סופר', ואמר לו: 'עליך להיפטר מהרבנות בפרשבורג'. לפי מה שהסבירו באותם ימים שתי סיבות היו להוראת הפרישה: האחת, 33 שנים חלפו מאז מונה ה'דעת סופר' למלאות מקום אביו ה'שבט סופר', וכידוע, שכל בני שושלת מרן החת"ס כיהנו ברבנות פרשבורג 33 שנים בלבד ואח"כ נפטרו. והסיבה השנייה, הסכנה הממשמשת ובאה, שעליה כמובן לא דיברו בפה מלא, אולם אנשים כבר הרגישו שהאדמה רועדת מתחת רגלם.
"כשהרבי הביע את רצונו לעזוב את פרשבורג ולעלות לאר"י, פרשבורג הייתה כמרקחה. הרבי ישב ברומו של עולם מכל הבחינות, מרא דאתרא, ראש ישיבה לאלפי תלמידים. בעל קשרים ענפים עם השלטון, ומה לא. ומנגד באותו זמן אר"י וירושלים בפרט הייתה בשפל שאין כמוהו בבחינת חיי מחסור ודלות. והתלמידים עשו כל מה שהיה ביכולתם בכדי להניאו מלנסוע לאר"י.
"וכך תוך זמן קצר הידיעה התפשטה בכל מקום, ותלמידים רבים מרחבי העולם הציעו לרבי לבוא ולהנהיג קהילתם. כמו"כ שני בניו שהתגוררו בשוויץ הציעו לו לבוא אליהם ובכך יינצל מכל סכנה. באותה מידה תלמידים באמריקה הבטיחו לו עולם ומלואו אם רק יבוא אליהם, ולפרשבורג היו תלמידים בכל העולם שהיו קשורים אל הרבי בלב ובנפש. אולם למרות זאת הרבי הודיע נחרצות כי הוא עולה לאר"י. ובהקשר לכך ציטט מדברי החת"ס שכתב בצוואתו 'דור הרביעי ישובו הנה', כי דור הרביעי יעלו לאר"י, והזכיר את השתוקקותו הגדולה של החת"ס לעלות ארצה, כאשר כתב באחד מספריו שהאדמה באר"י קדושה יותר מהשמים בחו"ל.
"כאמור, פרשבורג היהודית נתקפה בהלם. האנשים לא יכלו לקבל זאת כי הרבי האהוב עולה לאר"י. כך גם כמובן משפחת סבי ואבי, שהיו מקושרים אל הרבי בלב ונפש, השתוממו על כך, ללא שהם כלל מעלים בדעתם שהם גם קשורים לכל העניין. על אף שלסבא כבר היה אשרת כניסה לארה"ב ולדרום אפריקה, שהכין לעצמו לשעת חירום אם המצב ילך ויסתבך.
כעבור כמה ימים, הרבי קרא לסבא ר' פייבוש, והודיע לו דרמטית כי הוא מבקש שיעלה עמו לאר"י יחדיו. הרבי אמר לסבא כי השיג חמישה סרטיפיקטים והוא האדם הראשון שמקבל ממנו זאת. כשמוסיף בצחות לשונו: אני צריך לידי את השוחט שלי"
"סבי היה בהלם מוחלט. הוא הגיע הביתה וסיפר לזקנתי את כל מה שהיה. על אף שמעולם לא חשבו על כך, אולם כיון שהרבי אמר, לא היה מושג שכזה לערער על דבריו. וכך החלו להתארגן לקראת הנסיעה הקרובה. כאשר עפ"י התוכנית הרבי היה אמור לצאת מספר חודשים לאחריהם, עד שיסיים לסדר את כל ענייניו כמרא דאתרא".
כשדמעות של התרגשות זולגות מעיניו משחזר איש שיחנו הי"ו את אותו לילה דרמטי שהביא למעשה להצלת חייו…
"כאן הגיע ההפתעה, בלילה האחרון לפני נסיעתם של סבא וסבתא, הלך סבא להיפרד מהרבי, היינו גרים באותו בניין עם סבא, וכששמעתי שהוא הולך לרבי, ביקשתי להצטרף אליו. תמיד אהבתי להיות אצלו. כל הילדים שלמדו עמי קינאו בי שאני יכול להיכנס לבית הרבי… סבא דחה אותי באומרו שהוא ממהר, וכי יש לו עוד המון סידורים לפני הנסיעה. בסוף, אחרי שהתחננתי, הוא הסכים לקחת אותי עמו.
"פגישת הפרידה הייתה מאוד מרגשת. הרבי בכה בדמעות, למרות שידע שייפגשו באר"י בעוד חודשים אחדים. לא אשכח כשהרבי ביכה על צאן מרעיתו ואמר: "אנחנו אמנם עולים לאר"י, אבל מה יהיה על הקהילה. האש בוערת כבר עתה, ומי יודע מה יהיה… הלוואי שכולם היו יכולים לעלות, אבל אין לי סרטיפיקטים לכולם", וכך הרבי וסבא נפרדו זה מזה לשלום.
"והנה בצאתנו מבית הרבי, שמענו לפתע את קולו של הרבי קורא: 'ר' פייביש, בוא בחזרה'. הרבי בכבודו ובעצמו קרא לנו לשוב על עקבותינו, נכנסנו בחזרה, והרבי אמר לסבא את המילים הגורליות הללו: 'קח את הילד הזה איתך לאר"י'. סבא היה בהלם והתקשה להבין הוראה זו. הוא אמר לרבי: 'אני לא בעל הבית שלו, יש לו הורים'. אבל הרבי השיב: 'תגיד לאימו שזו פקודה ממני'. הוא ביקש בחזרה את הסרטיפיקט שהיה ניתן להוסיף בה ילדים עד גיל 12, והוסיף בה את שמי. "כך נכנסתי עם סבא הביתה, והוא סיפר לאמא שלי על ההוראה מהרבי. אמא אמרה: 'מה פתאום, אתה ילד קטן, אתה לא נוסע לבד לאר"י מבלי לשאול את אבא'. אבא היה באותם ימים מחוץ לעיר, ולעשות דבר שכזה ללא רשותו לא עלה על הדעת. אבל סבתא אמרה לאמא: 'מה שהרבי אומר, זה קודש קודשים'. והיה ברור לנו שזה מה שהולך להיות.
"במשך כל הלילה, אמי ושלוש אחיותיי בכו. הם ניסו לשכנע אותי באומרם: 'תישאר אתנו. אתה הבן היחיד שלנו והגדול במשפחה, מה שיקרה אתנו, יקרה גם אתך'. אבל אני נותרתי בשלי, וגם ידעתי כי דברי הרבי בלתי ניתנים לערעור.
"בשעה שש בבוקר, עליתי עם סבא וסבתא למרכבה שהמתינה לנו בדרכנו לנמל 'טרייסט' באיטליה. והפרידה הייתה אחת מהמחזות הקשים שלא יישכחו מזיכרוני…
"עלינו על האונייה 'גבריאלה', שהייתה אחת ההפלגות האחרונות שיצאו מאיטליה לארה"ק, קודם שהנאצים ימ"ש הגיעו ועצרו את ההפלגות הללו. הנסיעה ארכה זמן מה, והגענו לארץ באלול תרצ"ט. העוני בירושלים היה גדול, התאכסנו בדירה צפופה בת חדר אחד בשכונת זכרון משה, וזה לא היה בכלל קל עבורנו".
עליית הרבי לארה"ק
הרב קרפפן עובר לספר בהתרגשות על אותו וים היסטורי שהרבי הגעי לארה"ק:
"חודשים אחדים לאחר מכן, הגיע ה'דעת סופר' לארה"ק. זכורני, כי בנמל חיפה קיבלו את פניו המוני יהודים יחד עם חברי מועצגה"ת, בראשות מרן הגר"ז סורוצקין, תלמידי פרשבורג ובראשם גאב"ד נירנבורג.
"איני יכול לשכוח שכאשר הגיע הרבי לנמל חיפה, הוא עוד עמד על הסיפון, הפך את כיס המעיל לכיוון הים והכריז בקול: 'אני זורק לים את כל גינוני המלכות, את כל הכבוד והמותרות שהיו לי בפרשבורג. מעתה חפץ אני להיות איש ירושלים פשוט – אפשאטא'ר איד',
"כשהרבי ירד מן האונייה, שאל אותו מרן הגר"ז סורוצקין: 'מה הרב מתכוון לעשות מחר?'. השיבו הרבי בקול נרגש: 'כבר מחר בבוקר אני רוצה להתיישב עם כמה תלמידים ולייסד הישיבה הק' פרשבורג, בה אוכל למסור שיעור, כדי שישיבת פרשבורג לא תיפסק'. ואכן, למחרת הגיעו לביתו החדש כמה תלמידים, וכך נפתחה ישיבת פרשבורג בארץ, לתקומת הישיבה הנודעת שהייתה באותם ימים בעיר האירופית. כך הייתה הישיבה משוש לבו כל הימים.
"הרבי סיפר אז על החת"ס, כשקראו לו להיות רב בפרשבורג, התנה זאת בכך שיוכל להקים בעיר ישיבה, והקהילה נתנה לו בתחילה 12 תלמידים, והחת"ס הסכים לפתוח הישיבה עם 12 תלמידים, ולא ארכו כמה שנים עד שהישיבה מנתה 500 תלמידים מובחרים, ולא היה מקום להכניס עוד בחורים בהיכל, בהפטירו שהוא מקווה שגם אצלו יקרה כך הדבר בירושלים…
"לאחר כשבוע ביקר אצלו הגרי"ש כהנמן גאב"ד פוניבז'. הייתי נוכח שם, הגרי"ש כהנמן סיפר שגם הוא ראה את ישיבת פרשבורג בגולה, וחייבים להקים לה גלעד כדמותה בארה"ק, ואכן הרבי ספר שהולכים לבנות כאן בירושלים בניין שיהווה המשך לישיבה המעטירה בפרשבורג. והרב כהנמן אמר לו שהוא מוכן לעמוד לימינו ולסייע לו להשיג מאות תלמידים ולהביא את הר"מים והצוות המעולה ביותר לכהן בישיבה.
1/48