הרב יעקב הייזלר
לרגל יומא דהילולא של פוסק הדור, רשכבה"ג, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, בקשנו לשוחח עם נאמן ביתו ואיש סודו מזה עשרות בשנים, הגאון רבי יוסף יקותיאל אפרתי שליט"א, ראש ביהמ"ד להלכה בהתיישבות.
הגרי"י שליט"א, זכה לשמש בקודש פנימה במשך שנים רבות במסירות ובנאמנות, ואף זכה לנשיאת חן וקירבה נדירה אצל רבינו, במשך השנים זכה להיות דולה ומשקה מתורת רבינו להמוני בית ישראל בכל אתר, אשר בקשו לשמוע את דעת תורתו הבהירה, בכל נושא תורני והלכתי שעמד על הפרק.
כאחד שזכה לשמש שנים רבות בקודש פנימה, איך ניתן להסביר את השפעתו האדירה שחצתה גבולות ועברה ימים?
"חושבני, כי דווקא משום שלמד תורה כל שנותיו בסתר ובצנעא, הרחק מעין רואים, וברח בכל מאודו מהשררה ומהפרסום כמפני אש, היא אשר הביאתו למעמדו המיוחד בעולם היהודי, בהיותו מוכר על כל חלקי הציבור כפוסק הדור, וכמנהיג אמיתי מלא חכמה ודעת, אשר על פיו יישק דבר בכל הנעשה בציבור בכל אתר ואתר. הרי ידוע מחז"ל הק', שהלומד תורה לשמה כל העולם כולו כדאי הוא לו, וכפי שהובא בגמ' "כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ", ואכן אצלו ראינו איך שתורתו הכריזה עליו בכל העולם כולו, עד כי מדי יום ביומו היו מגיעות לביתו שאלות סבוכות בהלכה מכל קצווי תבל, מאחר והוא היה הפוסק אחרון לבירורי ההלכה הסבוכים, ובכוחו הגדול זכה להפוך את העקוב למישור.
"הרבנית ע"ה היתה אומרת תמיד, כי לפי אורחות חייו הנסתרים, לא היה אמור שיותר מעשרה אנשים יכירוהו, כאשר למד כל העת בפינתו בסימטה צרה. הוא כמעט ולא דיבר עם אנשים, אלא ישב ולמד מבוקר עד ערב ברציפות. שום קשר לא היה לו עם העולם, זולת לימוד הגמ'. ורק מחמת ה'תורת אמת' שלמד לשמה, זכה ששמעו הלך לפניו בכל המדינות.
"אם בכל זאת נרצה להגדירו ולעמוד על סודו לפי קוצר השגתינו, הרי שניתן לומר כי רבינו היה שו"ע חי, יחד עם החלק החמישי של השו"ע שניחון בו בחכמתו. לאורך מאה שנותיו לא עשה פעולה קטנה כלשהי, מבלי לחשוב מה דעת השו"ע ורצון ה' בדבר. למרות שהיה בעל רגש, מעולם לא התחשב ברגשותיו, אלא השליט את המח על הלב ופעל עפ"י ההלכה הצרופה, מבלי לזוז הימנה כמלא נימה. כך גם הנהיג את עם ה' בהדריכו כסדר, כי על כל דבר צריך לחשוב מה הוא רצון השו"ע בדבר, ורק עפ"י זה לפעול. ולמרות שלפעמים נראים ניגודים שונים, עלינו להכפיף עצמו לשו"ע בלבד. לדוגמא, מצד אחד סבר רבינו שחובה להצביע בבחירות, ומצד שני ניהל מלחמות כמו קנאי כנגד הפשרניים השונים, ואין בב' ההוראות סתירה כלל, וזאת משום שכך יצא לו לאחר העיון בדבר, שזוהי ההלכה ורצון ה'. בשם מרן החזו"א מסופר, שהתבטא שלהתייעץ עם רבינו זה כמו להתייעץ עם השו"ע…
מתי וכיצד החל הקשר שלכם עם רבינו?
"הקשר החל בשנת תשל"ז. היה זה בתקופת בחרותי סמוך לנישואי. נמשכתי אז ביותר ללימוד ההלכה, שאפתי לעשות 'שימוש' אצל גדולי ההוראה. בתחילה בקשתי לסור למרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שהיינו דרים סמוך לביתו, ואף משפחתנו היתה קשורה עמו, אולם תלמידו הגר"י נובירט זצ"ל, אמר לי שהגרש"ז אינו עונה עתה, היות ועבר ניתוח ועליו להחלים מחוליו. במהלך השיחה הוא כיון אותי לעשות 'שימוש' אצל רבינו, והסביר לי על כח תורתו ובקיאותו המבהילה, בצירוף סברא ישרה בה הוא ניחון. משכך, פניתי אכן לביתו של רבינו. וכך במשך כשנה ומחצה, הייתי נוסע מדי שבוע לביתו, הייתי מציג בפני את השאלות ההלכתיות שהצטברו לי במשך השבוע, והוא היה עונה לי בסבלנות על כל שאלותיי. לאחר תקופה ארוכה שאל אותי רבינו לשמי, אז ניצלתי את ההזדמנות, וביקשתי ממנו שאני רוצה לעשות אצלו 'שימוש', ולשבת לצדו בזמן קבלת קהל. רבינו אישר לי את בקשתי, ומאז זכיתי לקירבה מיוחדת אצלו, וכך זכיתי במרוצת השנים להתקרב אליו ביותר.
"במחיצתו ראיתי דבר פלאי, איך שברגע כמימרא, היה עונה על שאלות סבוכות בכל מקצועות התורה ממש: באו"ח, ביור"ד, בחו"מ, באבהע"ז, בזרעים, בטהרות וכו', כולל שאלות מורכבות המצריכות עיון רב, והכל מתוך צלילות הדעת מדהימה, ובישוב הדעת שהפליא את הכל, וזאת מבלי לעיין ולפתוח ספרים, משום שהתורה כולה היתה פרושה לפניו כשמלה וחקוקה בזיכרונו. במוחו הוא זכר לא רק את הש"ס בבלי וירושלמי, עם הטור והשו"ע, אלא גם ספרי ראשונים הפחות מפורסמים, וכן ספרי שו"ת רבים, כולל אלו שלא מוכרים כ"כ, הכל היה פרוש אצלו כמונח בשמלה.
"אנשים טועים וחושבים שהדברים הגיעו אצלו בקלות, כיון שראוהו כסדר שולף תשובות על אתר, בכל מקצועות התורה עליהן נדרש, אולם הדברים אינם נכונים, שכן קדמה לדבר יגיעה של עשרות שנים, לילות כימים, בהתמדה, כאשר השחיר עצמו על דברי תורה, וניתק עצמו בכח מהעולם. רק מחמת כן, יכול היה להשיב בכל חלקי התורה ברגע כמימרא. פעם שאלוהו איך ניתן לזכור כה הרבה? רבינו ענה לשואל, שכשלומדים בלי היסח הדעת ניתן לזכור הרבה. נכון וברור הדבר שהיו לו כישרונות ברוכים, אבל את הבעל כשרון המעולה ביותר, אפשר לקלקל אם מסיחים דעת מהתורה. אבל מי שלומד ללא היסח הדעת, בשום מצב בחיים, כפי שהוא נהג במשך תשעים שנה ברציפות, זוכה לזכור את הכל, וזה הוא סוד כוחו המופלא.
"אספר בזה עובדה מעניינת: ידוע היה בביה"ד, עוד בהיותו אברך בגיל הארבעים לחייו, שכוחו גדול לפסוק על אתר בכל חלקי התורה, כשהכל מונח בזיכרונו, לפליאת גדולי הדיינים שעמדו משתוממים על התופעה. באחד הכינוסים ישבו יחדיו גדולי הדיינים, ושאלו האחד לשני מהיכן נובע כוחו הגדול בפסק, במיוחד שהגיע מ'אוהל שרה' סגור ומסוגר, ולא הכיר כלל בענייני העוה"ז ובנושאים העולים לדיון בביה"ד. אחד מחשובי הדיינים נענה, שזה מגיע מחמת היותו עמל בתורה באופן מופלא. דיין נוסף אמר שלא די בכך, אלא שזה מגיע מחמת היותו נקי וטהור, ומן שמיא קזכו ליה לכוון לאמיתה של תורה. במקום נכח הגאון האדיר רבי בערל שוורצמן זצ"ל. שהיה כידוע גאון ועילוי מופלא, ואמר שהן אמת שזכה לכך מן השמים, אבל את עמל התורה שראה אצלו – לא זכה לראות אצל אחרים, ולכך זכה למה שזכה.
"פעם ניסיתי לתת הסבר נוסף לכך: ידוע שחוויה טראומטית שחווה האדם בחייו – אין היא נשכחת ממנו גם לאחר שנים רבות, והדבר חודר לחושיו כל חייו. אצל רבינו – התורה היתה נשמת חייו. כל קטע שלמד, כל גמ', ראשון או אחרון – היתה אצלו כמין חוויה מופלאה והיסטורית, שזה נהפך לחלק מחייו, ולכך לא היה מסוגל להישכח מלבו לעולם שום רש"י וכו'!
"כך פעמים רבות, הייתי רואהו לומד בתשובות האחרונים, באיזו השתוקקות הייתי רואהו! הוא עבר על כל התשובה מתחילתה ועד סופה, כשפניו קרנו מאושר על כך. הייתי רואהו מעיין בתשובות החת"ס במהדורה הישנה, שהיתה בלוייה ומפורקת מרוב שימוש: איזו אהבה ושמחה הייתה לו אז! הוא היה נראה כאחד הקורא סיפור מתח, שבלתי ניתן להתנתק ממנו: עליו ניתן להמליץ ולומר 'אם יתן איש את כל הון ביתו, באהבה שאהב הרב אלישיב את התורה, בוז יבוזו לו'".
מוסיף הגר"י שליט"א: "בענין התמדתו, אספר בזה עובדה מדהימה על גודל שקיעותו: זכורני, כי יום אחד הגעתי לרבינו, וראיתי את הרבנית ע"ה נסערת ברוחה מעט. חשבתי אולי אירע לה משהו, אולם היא סיפרה לי, שהיה זה עתה יהודי נכבד שביקש להיכנס לרבינו, והיא מנעה בעדו בטענה שזה מפריע לרבינו מסדריו. הלה השיב לה בכעס, שלא יקרה כלום אם רבינו יפסיק מעט מתלמודו, ויתפנה אליו לכמה דקות. הרבנית לא הסכימה להפריע לו, ואז היא סיפרה לי דבר נורא, שלפני שנים פרצה שריפה במטבח הבית, ורבינו ישב ולמד בחדרו, ולמרות שהיא היתה מבוהלת מאד מהשריפה, התגברה על עצמה ולא הלכה להפריע לו מתלמודו, שיסייע בעדה לכבות את השריפה. ואז היא הפטירה ואמרה לי: 'מה רוצה אותו יהודי, שאפריע לרבינו מתלמודו עבור צרכיו, בו בזמן שעבור עצמי אני מפחדת להפריע לו מתלמודו?'. הרבנית סיפרה לי, שלבסוף השריפה כבתה מאליה, בדרך נס ממש…
"זכורני, כי הגה"צ רבי חיים ברים זצ"ל, שהיה ממעריציו הגדולים, נהג להיכנס אליו מדי יום שישי לפשוט את ספקותיו. והיה קורא בקול: 'מי כאן הלל' – כממשיל על עצמו את הסיפור הידוע, על אותו טרדן שהפריע להלל הזקן… אך למרות שהיה רגיל לבוא אצלו, לא אחת באמצע המדרגות שהובילו ל'אוהל שרה' נרתע וחזר לאחוריו, וזאת כי חשש להפריע לרבינו מלימודיו הקבועים…
"אני התחלתי לשמש בשנת תשל"ז. בתקופתי הייתי רואה כסדר את גדולי הרבנים והדיינים, שהגיעו ליהנות ממנו עצה ותושיה, ואף סמכו על הוראותיו ללא עוררין. לא אשכח את ביקוריו הרבים של הגאון האדיר ר"ח קרייזוירט זצ"ל, שכל אימת שהגיע לארה"ק, היה עולה לרבינו ביראת כבוד מופלאה, לברר את השאלות הקשות והמסובכות שלא מצא להן פתרון. רבינו היה פותר לו על אתר את שאלותיו. לא אחת הייתי שומע ממנו, איך שהוא יוצא בהתפעלות מכח הפסק של רבינו, ואף היה מתבטא על רבינו בהפלגות נדירות, ההולמות את גדולי הדורות הקודמים. אחד התלמידים סיפר, כי פעם נשאל הגר"ח מה ראה ברבינו, עד שהוא כ"כ נכנע לפניו? וזאת למרות שהיה הגר"ח ידוע בבקיאותו הגדולה. הגר"ח השיבו כי אולי בתלמוד בבלי עוד נמצא בקיאים כמותו, אבל בקיאותו בירושלמי היא כה גדולה, שבלתי ניתן למצוא כמותו…
"שמעתי, שלא אחת היה הגר"ח טס מאנטוורפן במיוחד לארה"ק, בכדי להגיע לרבינו עם השאלה שהיתה צריכה פתרון דחוף, ומיד לאחר מכן היה שב למעונו שבאנטוורפן!
"כך אני זוכר גם את הג"ר בצלאל זולטי זצ"ל, רבה של י-ם, שהיה ידוע כגאון ולמדן מובהק, עולה לבית רבינו אין ספור פעמים, בכדי לשמוע את חוות דעתו ההלכתית. לא יאומן איך שהיה שומע ומקבל את הכרעותיו ההלכתיות של רבינו… אומרים שאחד מבני משפחתו שאלו: 'הרי למדת בישיבה למדנית, וקיבלת מסורת בלימוד ובהלכה מרבותיך, שהיו גאוני עולם, א"כ כיצד אתה מבטל דעתך לדעת רבינו, וסומך עליו כמי שפסקיו יוצאים מלשכת הגזית, למרות ידיעותיך הרבות?'
"הרב זולטי נענה ואמר לו: 'היכן שנגמרים הלומדע'ס של הדור, שם מתחילה קומת גדלותו של הרב אלישיב'. הרב זולטי סיפר לו דוגמא, שהתעוררה שאלה רצינית בכשרות, שנגעה לבתי מלון לקראת חג הפסח, שהתעורר שם חשש חמץ, וכאשר הגיעה השאלה לרבינו, חיפש בכל המקומות ראיה לדבר, ולא הצליח לעלות בדעתו מקור לדבר. הגר"ב זולטי התקשר לכל הפוסקים הנודעים, ואף אחד מהם לא מצא ראיה לכך, וידוע שכדי לדמות מילתא למילתא, צריכים מעבר לבקיאות גם כח הסברא ולמדנות גדולה. משלא קבל את התשובה מהרבנים, שלח את השאלה המורכבת לרבינו, מיד השיבו רבינו כי הדבר מותר. הלה בסקרנותו שאלו: 'מנין לרבינו זאת?', רבינו ניגש לארון והוציא משם גמ' חולין, ישב עמו במשך זמן רב ויחד למד עמו חצי עמ' גמ', בצירוף כל ההסברים הנראים לו, ומתוך אותה סוגיא יצא לו הפסק שפסק, מה ששום רב לא עלה בדעתו למצוא מקור לשאלה בגמ' בחולין. כששמע זאת הפטיר הרב זולטי ואמר: "את הדף הזה במס' חולין, למדתי יותר ממאה ואחת פעמים, ולא חשבתי לרגע שמשם תצא הוראה בהירה זו"…
"יש לציין גם את הגאון רבי ישראל גרוסמן זצ"ל, שהיה מגיע רבות לרבינו לשאול ממנו בדבר הלכה. הגר"י היה מעריץ מופלא לרבינו ואף התבטא פעם בהתפעלות לאחר שיצא מביקור אצל רבינו, כי ברור לו שכשיבנה ביהמ"ק ויקימו סנהדרין, הרב אלישיב הוא אשר יעמוד בראש הסנהדרין. זכורני גם את כ"ק גאב"ד אונגוואר זצ"ל, שהיה מגיע רבות לרבינו בהתבטלות, ולא אחת היה אומר לנו כי לרב אלישיב יש דעת תורה כחד מקמאי. גם כ"ק מרן אדמו"ר מערלוי היה מעריץ גדול ביותר של רבינו, ובמשך שנים רבות היה מפנה את כל שאלותיו ההלכתיות לרבינו, והיה מרגלא בפומיה לומר שעל פסקי רבינו הוא סומך ללא עוררין…
"גם מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, שנודע היה כאחד מחכמי ספרד המובהקים, היה מפנה הרבה משאלותיו ההלכתיות לרבינו. זכורני, שפעם הגיע רבינו לשמחת נישואין, שבה נכח גם הגרב"צ, ומשראה הגרב"צ את רבינו נכנס לאולם, מיד קפץ ממקומו ולא הסכים לשבת זמן רב, עד שגם רבינו התיישב על מקומו, וזאת למרות היותו אדם חולה וחלוש, כידוע. אירע פעם שרבינו התיר לאברך בשאלה הלכתית מסובכת, הלה סיפר זאת להגרב"צ, ומשראה כי הלה מסתפק על היתרו של רבינו, כעס עליו הגרב"צ ואמר לו: "גדול הדור מורה לך שהדבר מותר, ואתה עוד מסתפק בדבר?".
"לא אמנע מלהזכיר את מסכת ידידותו רבת השנים עם מחותנו, מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שהיו כשני ת"ח המנעימים זה לזה בהלכה. במשך עשרות בשנים, היו מגיעים לביקורי חג אחד אצל השני. מרתק ביותר היה לשמוע בפגישות אלו את גדולי פוסקי הדור, מתדיינים יחדיו בהלכה בעומק העיון. אמנם היו להם ויכוחים רבים בהלכה, אולם לצד זאת מדהים היה לראות את ההערצה ההדדית שרוחש מרן הגרש"ז לרבינו, וכל פעם לאחר שהיה נפגש עמו, היה שח בהתפעלות למקורבים על כוחו הגדול של רבינו, ואיך שכל התורה שגורה בפיו על לשונו. הגרש"ז עצמו היה מפנה אנשים שונים לרבינו, לשמוע ממנו דבר הלכה. פעם אף התבטא בהתפעלות לאחר שנפגש עמו, שהבהירות אצל רבינו כה נדירה, עד כי לדעתו ניתן לסמוך על פסקיו גם במה שיוצא מפיו תוך כדי שינה, כי רוב ידיעותיו במצב כזה שהכל נהיר לו, גם בשינה, ורוב ידיעותיו הן מחמת שמעולם לא הסיח דעתו מהתורה, ולכן ניתן לסמוך על מילה שלו בכל מצב שנמצא.
כיצד היתה דרכו בהנהגת הציבור?
"אליבא דאמת, התרחק רבינו כל שנותיו מהנהגת הציבור, וביקש לשבת ללמוד ברוגע לא טרדות, וגם כאשר רבנים ועסקנים שונים בקשו לערבו בענייני ציבור, העדיף שלא להתערב, אמנם, גם באותה תקופה הוא נשא על עצמו את עול ההכרעות בעולם הדיינות.
"למעשה, המעורבות הבסיסית היום יומית בענייני הציבור, החלה כאשר התחיל להופיע באופן נדיר בכינוסיה השונים של היהדות החרדית, כבר בתחילת שנות תש"מ, כמו בכנסיה הגדולה, אז הופיע לבקשת גדולי התורה שביקשוהו לחזק את אגו"י. כן בשנת תשמ"א הופיע לבקשת גדולי ישראל לכינוס בחירות ארצי, שהתקיים בבניני האומה. בשנת תשמ"ג אף השתתף בסיום הש"ס של אגו"י, אך בפועל סירב להתערב באופן מעשי בענייני הציבור למרות שניסו לערבו.
"רק בשנים היותר מאוחרות, כאשר מרן הגרא"מ שך זצ"ל הגיע לביתו באופן אישי, וביקש ממנו לעזור לו בהנהגת הציבור, נענה לכך. זכורני, שהרבנית ע"ה היתה מאד לא רגועה, כאשר הגרא"מ שך ביקש ממנו שיכנס להנהגת הציבור, והיא אף טענה שכל שנותיו היא שמרה עליו מכל משמר, למען יוכל ללמוד ללא טרדות, ועתה מוציאים אותו מביהמ"ד? אולם רבינו החליט, כי אם הגרא"מ שך סגר את הגמ' וטרח בענין – הרי שאסור לו לסרב, ומאז הוא נענה לו.
"גם בתקופת הנהגתו, כל אימת ששמע שגדולי הדור כבר עסקו בדבר, לא רצה להתערב בענין והרגיש פטור לעיין בדבר. דבר נוסף שראיתי אצלו, שהוא הרגיש כ'שומר פיקדון' שאסור לזוז מדברי גדולי הדורות הקודמים כמלוא נימה, ובבחינת 'שליחותיהו קעבידנן'. כך בחינוך העצמאי, בישיבות ובתתי"ם – ביקש תמיד לשמור על המסורת והקו שהיה נהוג בעבר.
"זכורני, כאשר שאלוהו האם ניתן להקים מסגרת של לימודי שחיה לבנים מטעם העיריה, כאשר תלמידי כיתות ה' בתתי"ם יסעו אחה"צ ללמוד שחיה בפיקוח המלמד, רבינו נענה בנחרצות: "לא מכניסים שום שינויים בחיידרים, מה שלימדו לפני שלושים שנה ילמדו גם היום!", רבינו הוסיף ואמר, שמחוץ למסגרת הת"ת ניתן לעשות פעילויות, אבל לא במסגרת הת"ת שאחריתה מי ישרונה…
"כך גם ענה על שאלה, האם ניתן להכניס לתתי"ם לימודי 'זהירות בדרכים', שלכאורה הלא מדובר בקיום מצוות 'ונשמרתם לנפשותיכם', אך רבינו גם כאן ענה בנחרצות, שבשום אופן לא יעזו לעשות כדבר הזה, ומי שרוצה ללמוד יוכל לעשות זאת לאחר הלימודים בת"ת, משום שבת"ת לא עושים שינויים מהמסורת שקבלנו מגדולי הדורות זי"ע!
(קטעים מתוך ראיון ל' המבשר')
1/392