הקו האדום הוא ניסיון להתערב בחינוך ובהלכה, או לחייב את הנוער להיכנס ל"כור ההיתוך החילוני" קרי הצבא. ברגע שיגיעו לזה אנחנו פשוט לא נציית. לא משנה מה שייעשו. זו לא תהיה מלחמה. זו תהיה עמידה במקום ושילחמו הם אם ירצו.

חיים ולדר

1.

כבר לא ניתן להתעלם מהעובדה שיש ציבור לא קטן ששונא אותנו, הציבור החרדי, שנאה עזה שעלולה להיות מסוכנת.

לא שזה חדש. שנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים היתה עוד בזמנו של רבי עקיבא, ולמעשה מאז ומעולם. יש לזה כל מיני סיבות שהמובילה בהן היא קנאה, אך יש סיבות נוספות כמו גזענות, חשדנות, פחד מהבלתי ידוע, ובעיקר שנאת השונה והאחר הטבועה כמעט אצל כל אדם, ואם אין לו אחריות פנימית או לחילופין אימת המלכות עליו- הוא יבטא אותה גם בדרכים אלימות.

רבים מנחמים עצמם באומרם: "אוקיי, שישנאו, מה כבר יכול לקרות? הרי כולנו יהודים".

למרבה הצער, ההיסטוריה מלמדת, שיהודים יודעים לשנוא זה את זה עד מוות. הדוגמא הראשונה היא מדתן ואבירם, ולאחר מכן בימי בית המקדש השני, בו נלחמו הסיקריקים באחיהם היהודים, עד למצב בו העזו לרצות לדקור את רבי יוחנן בן זכאי.

גם בתקופת ההשכלה נרשמו רדיפות של ממש מצד יהודים, מרדיפה רוחנית ופיזית עד למצבים של אובדן חיים. ומה לנו להרחיק לכת אם בימינו אנו יש יהודים בארץ ובחו"ל שמוסרים אותנו לאומות העולם, מגנים על הגרועים שבאויבינו ופעילותם העניפה גורמת בוודאות לאובדן חיי יהודים וסיכון כל הישוב היהודי בארץ ישראל.

אגב הפעם האחרונה בה יהודים קיפדו חיי יהודים היתה בתקופת טרום המדינה, כשאנשי "ההגנה" (היום אנשי השמאל) הסגירו יהודים מאנשי האצ""ל והלח"י (כיום אנשי הימין) לכוחות הבריטיים, שכמה מהם אף הוצאו להורג, והשיא היה כשאנשי ההגנה בפיקודו של יצחק רבין, הפגיזו בתותחים את ספינת "אלטלנה" שעל סיפונה שהה מנחם בגין ז"ל. 16 לוחמי אצ"ל נהרגו כתוצאה מאותה הפגזה, שהתקיימה על רקע מאבקי כוחות בין יהודים ליהודים.

2.

המאבק של חילוניים נגד יהודים חרדיים, החל כבר בקום המדינה, כהמשך ישיר למאבק של תנועת ההשכלה ולאחר מכן הציונות כנגד החרדים לדבר ה'.

למען האמת, השנאה אז לא הייתה פחות קשה מהיום, ונתלוותה אליה גם השפלה רבה.

סיסמאות כמו "דרוס כל דוס והשמד כל חרד" היו כתובות על הקירות, וגם היו מקרים של הכאה ממש של יהודים חרדים.

אך אז, הייתה זו שנאה על רקע אידיאולוגי, והיא לא הייתה מסוכנת כמו שנאה שנובעת מפחד.

כאשר קבוצת אנשים חוששת על חייה או על איום על אורח חייה, היא עלולה להשתמש באלימות מתוך תפיסה של "הקם להורגך". בדרך כלל גם יימצא מי שיפרוט על המיתרים הללו ויעורר חרדות ופחדים אצל ציבור שלם כדי לתת את הלגיטימציה להילחם בכל הכוח כנגד הציבור שממנו כביכול נשקפת "הסכנה".

תרשו לי לקבוע שאנחנו כבר נמצאים שם. כיום יש קבוצות לא קטנות של אנשים שההסתכלות שלהם עלינו היא הסתכלות של פחד ואימה. הם פוחדים באמת ובתמים שאנו נשתלט עליהם, שנבצע הפיכה, שנכריח אותם בכוח להיות חרדים או לפחות להתלבש ולהתפלל ולשמור שבת, ואם לא יעשו כך נפעיל כנגדם אמצעים אלימים. יש כאלה ש"מאמינים" בזה כי ככה משתלם להם. אלה בדרך כלל גם מייצרים שנאות ופחדים וספינים כדי לגרום לאחרים לפחד עד עמקי נשמתם ואולי גם לפעול. בגללם יש במדינה הזו יותר מדי אנשים שפוחדים מאתנו באמת ובתמים.

3.

נפנה רגע אל עצמינו פנימה.

אני לפחות, לא מכיר חרדים ש"שונאים חילונים".

אנחנו לא חונכנו לזה, וגם לא חינכנו לזה. הגישה כלפי חילונים היא תמיד של "תינוק שנשבה". ובמילים אחרות: אין מה לשנוא, ולהיפך, צריך לרחם, לקרב ולהאיר פנים.

חרדים גם נמנעים מלהתערב בחייהם הפרטיים של החילוניים, גם בדברים שהם בציפור הנפש ממש. הם יכולים לנסות לשכנע ואפילו למתוח ביקורת, אבל מאז קום המדינה לא היה שום נסיון חרדי להיכנס לכותלי ביתו של חילוני ולהכריח אותו לשמור שבת, להניח תפילין או לחיות על פי ההלכה. למען האמת, גם בתוך החרדים פנימה אין מערכת אכיפה שכזו. איש אינו כופה על איש להיות חרדי וכל אחד אם הוא רוצה יכול לעשות כרצונו ואפילו לקום וללכת (כמובן שיש לזה מחיר בקבלה למוסדות מסוימים, אך עדיין לעולם לא יישארו ללא מוסד המתאים לאורח חייהם).

חרדים (להבדיל מדתיים לאומים) אינם מדברים על "מדינת הלכה" מאחר והם יודעים שללא הסנהדרין לא ניתן לקיים מדינה כזו, כך שלמעשה על פי ההשקפה החרדית מדינת ההלכה היא בניגוד להלכה…

ומעבר לכך: חרדים, בניגוד לדתיים לאומיים, אינם מנסים להשתלט על מוקדי כוח שיאפשרו להם (אם הם מעוניינים בכך והם לא) לכפות את אורח חייהם על שאר האזרחים. הם מתנגדים ללכת לצבא, ולפחות יהדות התורה מתנגדת להשתתף בממשלה ורק בגלל עתירה לבג"ץ של יאיר לפיד נאלץ ח"כ הרב יעקב ליצמן לתפקד כשר.

כל הנקודות הללו מעידות כי הציבור החרדי מתמקד בעיקר בהמשך היתכנות קיום חיים יהודים בארץ למי שחפץ בכך, עם דאגה לפרהסיה היהודית (להבדיל מכפיה דתית פרטנית) כדי לשמור על צביון המדינה היהודית, והדברים מעוגנים בהסכמים שנחתמו לפני קום המדינה והופרו רק על ידי החילוניים.

4.

ועדיין הפחד קיים.

הוא לא מוצדק. אין לו כל אחיזה במציאות אבל הוא קיים.

הוא קיים כי יש גופים רבים ועשירים מאוד הממונים על ידי האיחוד האירופי (החפץ בהתפוררותה החברתית של ישראל) ו"הקרן לישראל חדשה", הזרוע של המשכילים והרפורמים, להפוך את מדינת ישראל ממדינת היהודים למדינה אחרת לגמרי, כשהשאיפה הנסתרת היא שלא תתקיים בכלל. אין דרך אחרת לסביר את המהלומות האדירות שהקרן הזו מנחיתה על כל החיבורים והברגים והגשרים שקיימים כאן.

ומדוע חשוב להפיג את הפחד הזה?

מפני שהפחד הוא יועץ רע. והחשדנות דוחפת אליו במלוא העוצמה.

אם אתה רוצה לסכן קבוצה של אנשים, כל שעליך לעשות זה ליצור אווירה שהם חזקים. שהם חורשי רע. שהם מסכנים את הכלל. שאם לא יעצרו אותם, הם ישתלטו על מוקדי הכח ויפגעו בחופש של בני האדם האחרים.

יש כאן גופים רבי עוצמה, שזו העבודה שלהם. הם משלמים משכורות עתק לאנשי מקצוע, לכותבים ליוצרים ולאנשי תקשורת, כדי שיזרעו פחד מפני החרדים (וגם מפני הימין), עד שרבים כאן מאמינים בכל ליבם שכל מה שאנו רוצים זה להשתלט על המדינה, להקים כאן מדינת הלכה ולהכריח אותם לעשות דברים שהם לא רוצים לעשות ולהפסיק לעשות דברים שהם כן רוצים לעשות.

הפחד הזה כבר יוצר גזירות רעות וקשות כנגד החרדים לדבר השם, אך עלולות להיות לו השלכות חמורות יותר. כי שנאה זה דבר אחד, אבל כשאדם משתכנע שנשקפת לו סכנה, הוא עלול להוציא מתוכו את כל כוחות הרוע האפלים, הגזעניים, והכוחניים, שקיימים בנפשו פנימה "ואם רק אין יראת אלוקים במקום הזה…"

מה הפתרון לכל זה?

רשכבה"ג מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל הורה לנו את הדרך בה פעלו מעתיקי השמועה לפניו. לעשות כל שניתן כדי שלא ליצור מצב של מלחמה מול החילונים על דברים שאין צורך בכך.

למעשה, התפישה היא גלותית לחלוטין, וביודעין. המדינה לא שייכת לנו, אנחנו לא מנסים להשתלט ולא לכפות שום דבר.

הקו האדום הוא ניסיון להתערב בחינוך ובהלכה, או לחייב את הנוער להיכנס ל"כור ההיתוך החילוני" קרי הצבא. ברגע שיגיעו לזה אנחנו פשוט לא נציית. לא משנה מה שייעשו. זו לא תהיה מלחמה. זו תהיה עמידה במקום ושילחמו הם אם ירצו.

ככל שנצליח להעביר את המסר הזה, נוכל אולי להפיג את הפחד המיותר של החילוניים מפנינו, פחד שאינו מבוסס על שום דבר מציאותי. ושמציאות החיים, ודרכי ההנהגה החרדיות (פרט למיעוטים שוליים) מוכיחות שאין לו על מה להתבסס.

6.

ייתכן שהטור הזה יקומם כמה קוראים. "מדוע שנרצה אותם? מדוע שנתנהג כמו בגלות? מדוע שלא נשיב להם מלחמה שערה".

אלו הן לא מילים ששייכות לציבור החרדי העדין עם הקודים הברורים שמנווטים אותנו מחינוך הילדים עד לשידוכים. אלו הן מילים של "כוחי ועוצם ידי".

מי שלא רוצה לנהוג כך, אדרבה, שיתדפק על דלתות לשכת הגיוס, ויבקש להיות חייל עם נשק, כדי להילחם ולנסות לנצח…

אנחנו לא שם, יען כי אנחנו לא שם. בני תורה אנחנו, וכל ניסיון להיכנס למלחמות מיותרות, אינו עולה בקנה אחד עם מה שחינכו אותנו בעולם הישיבות.

מצד שני, אם חלילה תיגזרנה גזירות שאין אנו יכולים לעמוד בהן, כל אחד יודע בתוך ליבו שאין כוח בעולם שיגרום לנו לזוז כמלוא נימה…

(יתד)