שמם של ימי החנוכה מעיד על מהותם שהרי 'חנוכה' היא מלשון חינוך. הקב"ה 'מחנך' אותנו על ידי התורה, שהיא תורת חיים. הקב"ה מצווה עלינו ציוויים רבים שהם מצוות וחוקים, אבל הם גם דרך חיים והדרכה לאורח החיים המושלם ביותר, כגון: "לא תיקום ולא תיטור", "לא תשנא את אחיך בלבבך" ועוד.
כשעולים לתורה מברכים שתי ברכות – לפני הקריאה ולאחריה. נוסח הברכה שלאחר הקריאה הוא: "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו". והקשה המשגיח רבי דן סגל שליט"א: אם זו תורה, זו אמת! וכי יש תורת ה' שאינה אמת?! לשם מה צריך אפוא לומר שהקדוש ברוך הוא נתן לנו "תורת אמת"?
וביאר, כי טבע העולם שדברים רבים משתנים בו במשך הזמן. העולם הוא דינמי. אך התורה לעולם אינה משתנה ולא תשנה אף פעם. זהו אחד מי"ג עיקרים "שזאת התורה לא תהא מוחלפת, ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו". וזה הפירוש שהתורה היא "תורת אמת" ולעולם אי אפשר לשנות אותה. היא נצחית!
ויש דבר מעניין לספר על זה:
בסמינרים הראשונים שערכנו לחוזרים בתשובה פוטנציאליים היו רק אקדמאים. היינו מעבירים יום שלם בהוכחה שהתורה היא אמת. ישבנו אתם וחשבנו יחד: נתאר לעצמנו שאנו רוצים ליצור חברה חדשה ואיכותית, ואנחנו מבקשים לחוקק את החוקים הטובים ביותר, הן לחברה ככלל והן לבני האדם הנכללים בחברה זו כפרט – אילו חוקים היינו מחוקקים?
כל אחד מהמשתתפים הציע חוקים שנראו לו חשובים וחיוניים לקיומה של חברה מתוקנת. רשמנו על הלוח את כל הצעות החוק שהושמעו. כאשר כל ההצעות היו ערוכות ומסודרות לפנינו ניסינו לבדוק האם יהיה אפשר – במשך מאתיים או שלוש מאות שנים – לתת לחוקים פרשנויות וכיוונים שלא היו בכוונה המקורית של המחוקק. ומה העלינו? כל חוק וחוק שהוצע על ידי המשתתפים החכמים שלנו היה ניתן לפרשנות ולעיוות עד כדי שינוי הכוונה מן הקצה אל הקצה. זה היה חלקו הראשון של השיח.
בחלק השני הראינו להם שכל החוקים שהם הציעו – שעליהם המליצו כחוקים חשובים והוגנים, והכרחיים לחברה מתוקנת – כבר נמצאים בתורה. ואז ביקשנו מהם לנסות להצמיד לחוקי התורה פרשנויות שונות שלא על פי 'כוונת המחוקק'. הם הפכו את העולם, אימצו בכל הכוח את הראשים האקדמאיים שלהם, ולא הצליחו.
אי אפשר להחליף פרשנויות, התורה היא נצחית.
ניקח דוגמה: על פי חוקי התורה, המרחק בין בית לבית צריך להיות לפחות ד' אמות, שהם כשני מטר וארבעים ס"מ. באו כמה בורים ועמי הארצות וטענו שחוק כזה הוא לא רלוונטי היום, וכביכול אין הלכה זו מתאימה לזמן שלנו.
כמובן, אין זה נכון כלל. התורה מתאימה לכל זמן ולכל תקופה. יתירה מזו, התורה הייתה הבסיס לבריאת העולם כולו, שהרי הקב"ה "אסתכל באורייתא וברא עלמא". העולם מותאם לתורה ולא התורה לעולם.
ומהי ההתאמה בנושא של מרחק בין שכנים? כל אדם שקונה בית הוא על דעת שהקנייה תהיה לפי החוקים הנהוגים ועל פי הכללים של העירייה. אצל כולם מוסכם שהכל כמנהג המדינה. אם כן, הרי כאילו מופיע בחוזה סעיף הקובע שהכל יהיה לפי הכללים הנהוגים כיום. כך נפתרו הבעיות.
כשהייתי ילד היו אנשים רגילים לומר, שאם החרדים יצטרכו להקים מדינה הם לא יוכלו לעשות זאת. ולמה? כי אסור לחלל שבת.
שטויות והבלים! התורה נותנת לנו הוראות איך לנהוג בכל מצב. אם יש ח"ו מצב של פיקוח נפש, מחללים שבת ואין בכך עוון כלל. אם לא מדובר במצב של פיקוח נפש אפשר להסתדר מצוין גם בלי חילול שבת.
נראה לי, שכיום אף אחד כבר לא טוען את הטענה הזאת, שהייתה בעצם רק סוג של סטיגמה, שמטרתה להשמיץ את החרדים ולהקטין את דמותם. זה מה שמכרו באותן שנים בקיבוצים על מהותו של היהודי החרדי, אבל לאחר שהכירו חרדים מקרוב הבינו שזה לא נכון.
הייתי מרצה בסמינרים רבים על יחסי אנוש ועל שלום בית, כפי שאתם אולי יודעים. אני נראה כאדם מהעבר, מימי הביניים, עם זקן גדול ופאות. כשבאתי לסמינר והתחלתי להרצות לפני אנשים חילוניים על הנושאים הללו הם הביטו בי בתהייה. "כנראה טעינו בכתובת", הם אמרו לעצמם, "טיפוס כזה ירצה בפנינו על תקשורת בינאישית ועל יחסי אנוש?! נו, באמת…".
אך לא עברו יותר מחמש דקות וכל המחיצות נפלו. הם נשאבו אל התוכן, הדעות הקדומות והסטיגמות נעלמו. אחד הגורמים שאפשרו לאנשים חילוניים להיפתח, ולאחר מכן לחזור בתשובה, היה ההבנה שהם חיו בטעות. הם לא הכירו באמת את היהדות ואת היהודים שומרי התורה והמצוות.
החינוך שהתורה מחנכת אותנו הוא חוקי חיים. ה'חינוך' של הרחוב הוא חוסר חינוך, ואנחנו רואים לנגד עינינו את התוצאות. אין לאנשים מטרה אמתית בחיים, אין שמחה אמתית, וממילא יותר אנשים מתמכרים לדברים שונים – סמים, אלכוהול וכדומה. גם התמכרות לטכנולוגיה, שהולכת ומחמירה ככל שהטכנולוגיה מתפתחת, היא חלק מאותו אובדן שליטה עצמית. כשאדם מתמכר לגורמים שונים הוא מאבד את הבחירה ואז הוא הופך להיות כבהמה, שהרי ההבדל בין אדם לבהמה נעוץ בכוח הבחירה.
הגויים רוצים שנלך בדרכיהם ונהיה כמותם. כבר הצהיר על כך המן הרשע באמרו: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך… ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם" (אסתר ג, ח). הגויים שהוליכו את ישראל לגלות ופיזרו אותם במדינות שונות, עשו זאת כדי להחליש את רוחם של היהודים ולהרחיקם מיהדותם. אבל הם שכחו דבר אחד – את הסנהדרין, את "החרש ומסגר". הגויים לא הבינו ולא הכירו את העוצמה של החרש והמסגר. מאחר שהסנהדרין נותרו לפליטה נוצק כוח בעם ישראל, ולא התבוללו ונטמעו בין העמים.
בתקופתו של מרדכי ארגנו הגויים שמונים ומאת יום של משתה כדי להכניס את היהודים למעגל החברתי שלהם, להרגיל את עם ישראל ל'סטייל' הגויי. הם ארגנו שבעת ימי משתה עם הפרדה למהדרין, גברים בנפרד ונשים בנפרד. המזון שהוגש שם היה בהכשרים המהודרים ביותר, העיקר לסחוף את עם ישראל ל'תרבות' שלהם.
וכך הם עשו גם בחנוכה, כפי שאנחנו אומרים בתפילה: "בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל". מה רצו הרשעים? "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". הם רצו "להעביר" כבדרך אגב. קודם־כל הם יגרמו לנו לרצות לחיות מהסטייל שלהם, ליהנות מההנאות שלהם, לדבוק באותה 'איכות חיים' מזויפת שלהם, ואז הם יעבירו אותנו מעל "חוקי רצונך".
כאז גם היום. בכל דור עומדים עלינו לכלותנו, על ידי נסיונות בלתי פוסקים להחדיר לתוכנו את הגישה של הגויים לכל אורחות החיים.
ישנו איסור מיוחד של "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג), והקדוש ברוך הוא ציווה עלינו לגבי הכנענים: "לא תחיה כל נשמה" (דברים כ, טז) כדי שלא נלמד ממעשיהם. בכמה וכמה מקומות בתורה מובאת האזהרה, שאם לא יסלקו ישראל את הכנענים מהארץ הם ילמדו ממעשיהם הרעים ח"ו ויבוא עליהם חורבן.
אנחנו אומרים בהבדלה: "המבדיל בין קדש לחול… בין ישראל לעמים" – כפי שהקודש מובדל מן החול, כך בני ישראל צריכים להיות מובדלים מן העמים. וכדי להיות מובדלים עלינו לדעת ולהבין בבהירות מהו קודש ומהו חול. ישנן תקופות שבהן העמים מתנהגים כאילו הם בני אדם, אבל צריך לדעת תמיד מי הם העמים ומה מטרתם כדי לדעת להיזהר מהם.
שאלתי פעם את מורי ורבי הגאון רבי חיים גריינמן זצ"ל: איך אני יכול להוכיח בקצרה לאדם חילוני שיש בורא עולם ושהתורה אמת? ענה לי הרב גריינמן: "תאמר לו שאנחנו מהווים אחוז אפסי מהאנושות, ואף־על־פי־כן כל האנושות עוסקת בנו יומם ולילה".
ואני מוסיף, שאילו היתה איזו קבוצה קטנה ושולית שהיתה עושה כל מיני מעשים משונים – ואפילו שטויות והבלים ממש – מישהו היה מתייחס אליה?! לכל היותר היו אנשים מגחכים לרגע ואחר כך פונים לעסקיהם ושוכחים את התופעה המוזרה הזאת. אם כן, מה אכפת לגויים שאנחנו – שהננו קבוצה קטנטונת – נוהגים במנהגים שונים מהם? למה הם מתנכלים לנו ומתאמצים כל כך לכלות אותנו מבחינה גשמית ו/או רוחנית?
התשובה היא, שעצם הקיום שלנו הוא הוכחה שדרכם אינה נכונה, ואת ההוכחה הזאת הם רוצים למחוק. הם לא יכולים לסבול את ההוכחה החיה והתמידית שדרך התורה היא הדרך הנכונה.
ימי החנוכה הם ימי שמחה אצל החילונים בדיוק כמו אצלנו. ייתכן שבמידת־מה ימים אלו הינם הרי־גורל עבורם יותר מאשר עבורנו, מאחר ולולא אורות החנוכה היו עלולים ליפול עד התהום.
בתקופתו של 'החוזה מלובלין' היה מלשין אחד בעיירה שהיה גורם ליהודים צרות ובעיות רבות והיה מוסרם לשלטונות. באחד מימי החנוכה הביאו התלמידים לרבי 'קוויטל' (פתק) ובו רשמו את בקשתם הנרגשת, שהרבי יפעל בכוחותיו להעניש את המלשין בעונש כבד שלא יוכל עוד להרע לאיש מישראל.
אמר להם הרבי: "כלום יודעים אתם מה עושה המלשין הזה עכשיו? הוא מרעיש עולמות…".
הלכו התלמידים אל אותו מלשין ושאלוהו מה עשה באותו יום בשעה שדיבר הרבי את דברו. הביט בהם המלשין בפליאה ואמר: "מה הפירוש? זו הייתה שעת ההדלקה והדלקתי נרות חנוכה".
אפילו הדלקת נרות חנוכה של אדם שפל כמו אותו מלשין פועלת פעולות גדולות בכל העולמות.
(מתוך הספר 'אריה שאג', חנוכה)
1/159