מעשה שהיה וסופר ע"י רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל – אדם שהצליח ונהיה עשיר גדול ולבסוף נשאר בעירום ובחוסר כל. היה קבלן גדול שבנה אלפי דירות ברמת גן, ושמעתי שסופו היה שגר בדירת מרתף שכורה בעוני ובחוסר כל! אפילו דירה לא נשארה לו… וכך היה המעשה: לפני ארבעים שנה נסעתי מבני ברק לרמת השרון, ונסעתי קודם באוטובוס מס' 54 עד משטרת רמת גן, ומשם ברגל דרך רחוב רש"י לרח' אבא הלל, שם נוסע קו 531 לרמת השרון. באוטובוס קו 54 ישב לידי האברך הרב גליקסמן, שהיה חברי בישיבה והיה מתרים עבור כולל חזון איש, וסיפר לי שפעם בחודש הוא נוסע לרמת גן לקבל תרומה מיהודי שהגיע אחרי השואה כפליט חסר כל לארץ, ועסק לפרנסתו בקושי ובדוחק בתור פועל שיפוצים, אחרי תקופה כשציפה ללידת בנו בכורו, הסתיים ההריון בהפלה, וכך היה, אחר כך שוב, עד שהרופאים החליטו שאסור לאשתו ללדת ילדים, כי זה מסוכן לחייה.
כשחזר לעבודה סיפר לשותפו את הבשורה הרעה. השותף היה דתי ושאל אותו: שמעת על החזון איש? אולי כדאי שתבקש ממנו ברכה. שמע האיש בקולו ונסע לחזון איש וסיפר לו את מצבו וברכו. אחרי כמה זמן התחיל הריון חדש והרופאים הזהירוהו שחייב להפסיקו מייד, אחרת – תמות אשתו. נסע האיש לחזון איש ובקשו שיברכהו שיעבור ההריון בשלום. שאל אותו החזון איש, אמור לי, כשאתה קוצץ ציפורניים, אתה זורקם בבית על הרצפה? ענה האיש: חס וחלילה, אמא שלי לימדה אותי שציפורניים זורקים לשירותים. שאלו שוב: מהרווחים שלך בעבודה אתה נותן מעשר? ענה האיש שכלל אינו יודע מה זה… אמר לו החזון איש: אתה תתחייב לתת מעשר, ואני מברך אותך שבעזרת ה' הכל יהיה בסדר, ותבוא להזמין אותי לברית. האיש נדהם, מי אומר שזה בן, אולי זה בת. אולם החזון איש בשלו – הזמן אותי לברית.
כשיצא האיש מהחזון איש נזכר שמחר הוא אמור לקבל סכום גדול עבור עבודה שביצע בעבר, והיות שלא היו לו עדיין רהיטים בבית, חשב שיקנה בכסף הזה את החסר, חזר לבית החזו"א ואמר לו שרוצה להתחיל לתת מעשר, אך רק לאחר התשלום הנוכחי כדי שיוכל לקנות רהיטים. אמר לו החזו"א: כבר ביום הראשון הגיע אליך יצר הרע? אם היצר הרע מפריע – סימן שאתה חייב להתחיל מיד עכשיו! אתה רוצה שיהיה לך ילד, אם כן, מהמשכורת של מחר תיתן מעשר. ומאז נשלחה ברכה בעסקיו, ובמקום להיות פועל פשוט בשיפוצים, הוא גדל ובנה מאות בניינים ברמת גן, וסיפר לחבירו שהמעשר שמחלק כל חודש הוא כ300 לירות, ובאותה תקופה משכורת ממוצעת הייתה 50 לירות לחודש! ופירט לו שנותן כך וכך לתלמוד תורה פה ולישיבה שם וכו'.
שאל אותו החבר; ולכולל של החזון איש אתה נותן תרומה? ענה האיש: לא, החזון איש לא ביקש. אמר לו החבר שהחזון איש אף פעם לא מבקש, אבל הכול בזכותו והתינוק חי, וכי לא מגיע לכולל שלו משהו? עשה האיש חשבון והודיע ש30 לירות כל חודש ייתן לכולל חזון איש. את כל זה סיפר לי אותו אברך, שנסע באותו יום לקחת את התרומה החודשית. אחרי שנה וחצי אשתו הייתה בהריון פעם נוספת, והרופא הודיע לה שיש לה בדם משהו שגורם שהתינוק לא יוכל לחיות, הלך האיש לחזון איש פעם נוספת, שאלו החזון איש: אתה מקפיד לתת מעשר? ענה האיש: כן! אמר החזון איש, אם כן, יהיה בסדר! וכך נולדו ליהודי הזה שני ילדים.
אחרי כעשר שנים התעניינתי מה נשמע עם האיש, ואמרו לי שהיצר הרע התגבר עליו בסופו של דבר 'וישמן ישורון ויבעט' והפסיק לתרום את תרומתו, וסוף המעשה היה שהסתבכו עסקיו עם הבנקים, ונאלץ למכור את כל מה שהיה לו, והוא עצמו גר בדירת מרתף שכורה. וזו דוגמא לאדם שאנשים שהכירוהו בעבר, רוחם סוערת עליהם: איך נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.
החזו"א משמח את מלאכי השבת
סיפר לי הרב מנדלסון מנהל תלמוד התורה בפתח תקווה שסיפר לו סב אשתו מעשה שהיה לפני יותר משמונים שנה, שבזמנו הזדעזעו תושבי פתח תקווה כשמצאו ברחוב חובבי ציון שאחד התושבים יצא בשבת והשקה את גינת הירק והפרחים שלו. איזו חוצפה – זעמו, לא היה כזה דבר בפתח תקווה מעולם, חילול שבת בפרהסיא! רבים לא שמרו שבת, אבל אף פעם לא היה אומץ לעשות זאת בריש גלי. והנה, כשהייתה פרצה נוספת התכנסו החרדים בעיר לאסיפת חירום, ודנו מה לעשות.
הועלתה הצעה לפרסם מודעות בכל העיר על אותו מחלל שבת או אולי לעשות משמרת במקום כזה, אחר הציע לקרוא לו לדבר עמו, דנו ודנו ולא הצליחו למצוא עצה. ונסעו חמישה מחרדי פ"ת ובאו לחזון איש וספרו לו את המקרה. נאנח החזו"א והצטער מאוד, והוסיף ואמר: אם הצדיקים לא שומרים מספיק את השבת, זה מה שקורה, השבת מתרופפת אצל הרחוקים. נדהמו האנשים ושאלוהו מה כוונתו. אמר החזו"א, למשל יש עירוב ויש עירוב, יש עירוב כשר לכתחילה ויש כזה שסומכים עליו בשעת הדחק בדיעבד. ואברכים בני תורה צריכים להיזהר ולא לסמוך על עירוב זה.
כששמעו זאת חברי המשלחת החליטו פה אחד שהם יהיו ראשונים, וקיבלו על עצמם לא לטלטל בשבת על סמך העירוב. וסיפר לי אותו יהודי שכשבא בתור חתן לפ"ת פגש אותו הסבא של הכלה שהיה ת"ח זקן ובעל מוסר חשוב מוותיקי לומדי לומז'ה בחו"ל., וספר לו את המעשה עם החזו"א וביקש ממנו, אני נשארתי אחרון מאותם חמישה, ואני מבקש ממך שתמשיך לקיים את דברי החזו"א.
ענה החתן שהוא היה רוצה לעשות כך, אולם ללכת בשבת עם הטלית על הכתפיים לא היה מקובל אז, כך שאין לו אפשרות לא לטלטל. אמר הסבא: אני אקנה לך טלית נוספת והיא תהיה מונחת משבת לשבת בבית הכנסת ולא תצטרך לטלטל. וסיפר אותו יהודי שהיום כבר יש לו נכדים שב"ה יש היום הרבה אברכים בפ"ת שלא מטלטלים בשבת כרצון החזו"א. (מתוך הספר 'שיעורי שבת')
החזו"א לא מברך כי אין לו שם זה
מעשה שהיה עם דודי הרב בנימין מובשוביץ – הרב הקודם של הרצליה, חותנו של הרב הנוכחי הרב יעקובוביץ'. היה לו שיתוק חלקי שמקורו בראש והפרופ' אמר לנתחו, ובנו היה הולך כל יום לחזון איש לבקש ברכה עבורו, והחזון איש היה מתעניין בשלומו. יום אחד הוא בא לחזון איש ואמר לו שאביו נמצא בביילינסון והוא חולה קשה וביקש ברכה. שאל אותו החזון איש, ומה שמו? הבן, שכבר אמר פעמים רבות את שמו לחזון איש, התפלא, וחזר ואמר: בנימין בן גיטל [סבתא שלי]. שאל החזון איש שוב: מה השם? וענה הבן שוב: בנימין בן גיטל. אמר החזון איש "אין לי שם זה", נסע הבן לבית חולים, ואכן התברר שאביו נפטר, החזון איש הרגיש. (מתוך הספר 'בעקבי הכתובים' על תהילים הנמצא בשלבי עריכה)
החזו"א דבוק עם קונו
סיפר אדם, שהיה לו אירוע שבגללו הוא היה מוכרח להחליט מיד בדבר של פיקוח נפש, ורק החזון איש היה יכול להגיד לו מה לעשות, הוא רץ מהר לביתו של החזון איש, והחזון איש אחז אז באמצע תפילת שמונה עשרה. הוא פסק לעצמו, שבשביל פיקוח נפש מותר לדבר באמצע התפילה, וזה באמת היה פיקוח נפש. וחשב לעצמו, הרי החזון איש מתפלל, מה יש, אני אשאל אותו והוא יענה לי – או יאמר בפה או ירמוז מה לעשות.
הוא ניגש אל החזון איש ואמר כבוד הרב יש לי שאלה, החזון איש לא עונה, מתפלל, לא זז. עוד פעם, הוא אומר חזק יותר, והחזון איש לא עונה, אז הוא נגע בו, החזון איש לא פונה אליו, עד שדחף אותו בכח ואז הוא התעורר. החזון איש לא גער בו, הוא הבין אותו והבן אדם שאל את השאלה. אח"כ אמר החזון איש, לא הרגשתי כלום. החזו"א לא הרגיש שמדברים אליו ושמישהו נוגע בו, וכדי להעיר אותו מהדבקות בקרבת אלוקים, היו צריכים כח. זה דרגה גבוהה, אבל כל אדם, בתפילה יש לו דרגה שהוא קרוב לקב"ה.
(גאון יעקב, וארא, תשע"ה)
1/469