בדרכי לחיידר, מלווה את בני הקטן לכיתתו, פגשתי אברך תלמיד חכם, כולו נפעם מה'הרגש' שחשב עליו הבוקר, בקריאת התורה של יום שני, בפרשת כי תבוא. "ליהודי צמחה תאנה ראשונה באילנו, והנה הוא נפעם ונרגש כולו, קושרה בגמי, עולה לירושלים ומעלה את הביכורים, כולו עמוס ברגשות הכרת הטוב. על מה?

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

בדרכי לחיידר, מלווה את בני הקטן לכיתתו, פגשתי אברך תלמיד חכם, כולו נפעם מה'הרגש' שחשב עליו הבוקר, בקריאת התורה של יום שני, בפרשת כי תבוא. "ליהודי צמחה תאנה ראשונה באילנו, והנה הוא נפעם ונרגש כולו, קושרה בגמי, עולה לירושלים ומעלה את הביכורים, כולו עמוס ברגשות הכרת הטוב. על מה? על תאנים!! בדורות הקודמים, כולם שמחו וששו על כל מאכל. ממתק היה חגיגה של ממש. הילדים של פעם לא נסעו ב'בין הזמנים' לטיולים כמו היום. כך ידעו להכיר טובה. אך היום, הילדים וגם המבוגרים נולדים היישר לתוך השפע, ברוך ה'. לא חסר אוכל מזין וטעים. גם ממתקים יש בשפע, ביגוד והנעלה, לימות החול, לשבתות ולמועדים. כדי לחוש שקיבלנו משהו, אנו צריכים לקבל באמת משהו לא שגרתי"…

רבים מנקיי הדעת מקדישים את התפילה האחרונה של השנה, מנחה של ערב ראש השנה, בכדי להודות להקב"ה מקרב לב עמוק על השנה שחלפה. נכון, אולי היו חריקות פה ושם, אך בכללות, לרובינו המוחלט, היתה שנה מיוחדת בשפע הטוב שבה. למרות שלא היינו מושלמים בשנה שעברה, קיבלנו מהקב"ה שנה נפלאה של חיים ומזון, תורה ודעת, ילדים טובים, בריאים ושובבים. שמחה וצחוק, אושר ואידישע נחת. אם נביט על השנה שחלפה, נראה כמה רגעים טובים היו בה.  וכן, אפילו על כוס קפה טעים וחם, אותו שתינו בכל יום, אולי פעמיים ביום, צריך להודות מכל הלב.

נכון, עוד מעט ראש השנה ואנו נעמוד שוב למשפט ודין, בחוסר ודאות מוחלט. אך אי אפשר שלא להודות ולהוקיר, להכיר טובה, על המשפט הקודם שלנו, בו הצלחנו להשיג, למרות כל החסרונות שלנו, שנה טובה ומתוקה.

ברוך ה', הילדים בריאים. ברוך ה', יש אוכל במקרר. ברוך ה', הילדים לומדים תורת ה' בחיידרים ובישיבות והבנות מתעלות בבתי הספר. ברוך ה', נושמים, חיים, לומדים, שמחים, רואים נחת, נהנים, מתרגשים, צוחקים, ואפילו חולמים. אז תודה רבה לך, אבא שבשמים, על כך שהבעת בנו אמון ונתת לנו עוד שנה, כמתנת חינם.

אז לפני שאנו נכנסים לדאגה עצומה ולחרדת הדין, לבכי ולקבלות הגדולות, להשתפכות הנפש המתוקה ולמעמד המלכת המלך בראש השנה. רגע לפני שאנו מבקשים ומתחננים על השנה החדשה, נעצום עיניים לרגע, נעביר בסך את מאורעות התשע"ח, על הלימוד והתפילות, קרבת האלוקים, הילדים והאושר, חיי הרוח וההתקדמות, הצחוק והשמחה וה"אידישע נחת", ופשוט נגיד מכל הלב: "תודה רבה לך אבא!".

●●●

הוא עמד בתפילה, בעיצומו של ראש השנה. ביקש, התחנן, התחנן, אפילו בכה. "אבא! אתה הרי אבא שלי! אז אנא!"

ואבא שלו ענה, כך שמע הוא, דרך משל, מתוככי חדרי ליבו, מקול נשמתו הפנימי, המפעם בקרבו: "אם אני אביך, אם כן כיצד התייחסת אל האחים שלך? האם אחיך אינם הבנים שלי?"

• ●●●

הטור (סימן תקפא) מביא את דברי חז"ל במדרש תנחומא,  בו נאמר שהמתענים בערב ראש השנה, מוחק הקב"ה שליש מעוונותיהם. ה'חיי אדם' מצטט את דברי חז"ל הקדושים, שכל העושה תשובה ביום אחד בשנה, נחשב כאילו שב בתשובה כל השנה, ולכן נהגו להתענות בערב ראש השנה, שהוא היום האחרון בשנה. אך לא צמים עד הלילה, כדי שלא להיכנס מעונים לראש השנה. בפוסקים מצינו שיטות ומנהגים שונים עד מתי צמים. האם עד פלג המנחה (שעה ורבע קודם הלילה), או לאחר תפילת מנחה, או עד זמן "מנחה גדולה" (כחצי שעה לאחר חצות) ומתפלל מנחה קודם אכילתו, או עד חצות ותו לא, מבלי להתפלל מנחה קודם האכילה. תענית זו נועדה לאנשים ולנשים כאחד, מגיל בר/בת מצוה, כפי המובא במשנה ברורה (תקפא סקט"ז).

ואמנם כתבו הפוסקים (ראו מטה אפרים וחיי אדם) שכשהצום יפריע לנו לשוב בתשובה וללמוד תורה היטב ביום זה, היום האחרון בשנה, אין צורך לצום. כמו כן ישנם הנוהגים לסיים מסכת או להשתתף בסיום מסכת, כפי הנהוג בערב פסח. שאלתי את מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א האם אלו שעושים סיום מסכת בערב ראש השנה ואינם צמים כלל. מלבד זה שאינם צריכים לצום, האם מרוויחים הם גם את סגולת הצום, שכל המתענה מוחלין לו שליש מעוונותיהם. השיב לי מו"ר הגר"ח שליט"א: "אכן, וגם אבא זצ"ל עשה סיום, וגם אני מסיים מסכתות בערב ראש השנה"…

מרן הגר"ח שליט"א הוסיף בזה דבר יפה, שאלו שעושים סיום מסכת בערב ראש השנה ואוכלים בסעודת הסיום, מקיימים מצוה, שהרי אכילה בסיום מסכת מוגדרת בהלכה כמצוה, ואילו אלו שצמים ולא אוכלים בסיום- מסכת מקיימים רק מנהג, ולא מצוה… לכן עדיף לאכול בסעודת סיום ולקיים מצוה, מאשר לצום ולקיים רק מנהג ישראל.

נוהגים להתיר נדרים בערב ראש השנה, לפי האמור בגמרא (נדרים כג, א) שהרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר: "כל נדרים שאני עתיד לידור בשנה זו יהיו בטלים". השל"ה הקדוש מסביר שבהתרת נדרים של ערב ראש השנה ישנם שני חלקים. 1) התרת נדרי העבר. 2) מסירת מודעה לשנה הבאה, שהנדרים והשבועות שנידור, יתבטלו מאליהם. בסידור 'דרך החיים' מסביר שהתרת נדרים כללית זו מועילה רק לנדרים שנשכחו. אך כשזוכר את נדריו, עליו להתירם לפי כל כללי התרת נדרים (בתוספת פירוט הנדר, פתח וחרטה). את התרת הנדרים לנדרים פרטיים שזוכרם, צריך להתיר רק בפני תלמידי חכמים המבינים בהלכות נדרים, פתח וחרטה, (כנפסק בשו"ע הלכות נדרים). עוון נדרים ושבועות חמור הוא מאד מאד ועונשו רב, כמבואר בגמרא ובספרים. וראוי להזהיר את המון העם לבל לנדור ולהישבע. שמעתי פעם ממו"ר מרן הגר"ח קניבסקי  ש"נדרים זה משחק באש". בהלכה ישנם כללים מתי נודרים ומתי לא ומי שאינו בקי בהלכה, שלא יידור כלל וכלל. העונש על העובר על נדרים ושבועות הוא, רח"ל, מיתת אשתו וילדיו הקטנים של אדם (כמובא בגמרא בשבת ובנדרים).

 

— והעיקר, כך כותב ה"חיי אדם", הוא "ולא יסיח דעתו כל היום מתשובה".