"וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כ"ח, י"א)
וברש"י: אבל י"ד שנים ששימש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה
מרן הגרי"ש כהנמן מפוניבז' זי"ע הגיע יום אחד לעיר סינסינטי באמריקה, והתאכסן אצל יהודי מנכבדי הקהילה, אשר היה איש עסקים שמסר נפשו לכונן בעיר תלמוד תורה על טהרת הקודש. נחדד מעט, כדי להבין את משמעות הדבר: העיר סינסינטי היתה חוד החנית נגד היהדות, שם הוקם לראשונה "הסמינר התיאולוגי" של אנשי הרפורמה, העיר נחשבה כמבצר הכפירה, וכדי להקים שם תלמוד תורה, נצרכו כוחות גדולים מאוד.
הרב זצ"ל הגיע לבקר בתלמוד התורה, ומאחורי הדלת שמע איך נותן העסקן עצמו שיעור לילדים הקטנים, באותו ניגון מסורתי שלמדו בליטא! מרוב התרגשות פרץ הרב זצ"ל בבכי נסער ואמר לעסקן: "אני מקנא בכם על אהבת התורה שחוננתם בה!", ענה העסקן לרב: "אהבת תורה זו – לא בזול קניתיה", וכך ספר לרב:
"אני בן עיירה קטנה בליטא, גדלתי בבית של שבעה ילדים, ואבי ז"ל היה נודד בעיירות הסביבה במשך כל השבוע כדי למכור סחורות זולות, ורק לשבת היה חוזר לביתו. במשך השבוע לא נכנס לפינו כל מאכל חם, הפרנסה היתה בדוחק גדול, ואמי עמלה על גידול הילדים.
"יום אחד הובא מלמד לעיירה, ונקבו לו שכר למוד של רובל לחודש עבור כל תלמיד, היינו ארבעה בנים בבית, ותשלום של ארבעה רובלים היה בלתי אפשרי ממש. לכן החלו ההורים להיפרד ממטלטליהם אט אט: תחילה מכרו את כלי הכסף שקבלה אמא לנשואיה, אחר כך מכרו את התכשיטים, ולאחר מכן דברים נוספים. כך התמודדו בכל חודש מחדש עם קושי עצום להשיג כסף, אך לא ויתרו שנלמד תורה אצל המלמד!
"חורף אחד היה חורף קשה מנשוא, ואבא כמעט לא הביא פרנסה באותו חודש. לא נשארו חפצים למכור, ואמא אמרה לאבא: "יש לנו חוב של חודשיים למלמד!". השיב לה אבא במנוחה: "אחרי שבת נלך לעיר הקרובה ונמכור את הפרה!"
"הפרה היתה חלק מהבית, בזכותה היה לנו חלב לשתות, ואף גבינה וחמאה שהכינה אמי כדי לאכול מעט. היה זה האוכל המזין היחיד שהיה בביתנו. אמי ע"ה היניקה אז תאומים, והוזקקה מאוד לחלב זה! עם כל זאת הוציא אבא את תכניתו לפועל. ביום ראשון השכימו אבא ואמא קום, וצעדו עם הפרה עשרה קילומטר עד לעיירה השניה. לפנות ערב הם חזרו, בידם שמונה רובלים ועל פניהם שמחה עצומה שמעולם לא ראינו כמוה! הם עטפו את הכסף במפית ניר, ושלחו למלמד. מאז לא ראינו טיפת חלב!
משם נחלתי את אהבת התורה!" סיים העסקן את סיפורו.
אהבת תורה זו היא שהולידה את תלמוד התורה המיוחד בסינסינטי, שלאחר שנים היה אף מעמודי התווך של כולל "אהל תורה בירושלים".
איך יוצאים ה"קצות החשן" וה"קונטרס הספקות"
בשערו של הספר "שב שמעתתא", שהוצא לאור עוד בחיי רבנו בעל "קצות החשן" זי"ע, הודפס, שה"קצות החשן" הוא יליד העירה סקאליע, ולו אח – הגאון מוהריד"א בעל ה"קונטרס הספקות", ושניהם בני מה"ר יוסף הכהן זצ"ל. ר' יוסף זה היה עני מרוד ומדוכא ביסורין, ולא היה לו במה להלביש את ילדיו בימי החורף, ועם כל זאת, לא נמנע מעולם מלשלוח אותם למלמד מדי יום ביומו.
איש זקן ושבע ימים שהכירם היטב ספר, שפעם הוזקקה אמם לכבס את בגדיהם, ולא היו להם בגדים להחלפה, החביאה אותם מאחורי התנור עד שיתייבשו הבגדים, וכיון שהיו חביבים מאד בעיני מלמדם, ולא הופיעו ללימודים – הלך זה לאביהם הצדיק לשאול מדוע לא הופיעו, ולא ידע האב שהם מתחבאים ללא בגדים מאחורי התנור, רץ מהר לביתו וגער ברעייתו מדוע לא שלחה את ילדיהם למלמד. התנצלה זו והסבירה, שהבגדים היו מטונפים כל כך, עד שלא ניתן היה לשלוח אותם כך, והם מתחבאים מאחורי התנור עד שיתייבשו הבגדים.
אבל אצל האב לא התקבל התרוץ כלל: "אין שום סיבה בעולם שיכולה לבטל אותם מלמודם!!!" – אמר. פשט את כותנתו שהיתה גדולה מספיק כדי לכסות את שניהם, כסה אותם יחד והובילם למלמד ללמוד תורה!
ומסיים שם הכותב: "ופוק חזי מה עלתה בידם בזכות זה!!!"
זהו כוחו הגדול והעצום של המכבד את התורה! ילדיו, הגדלים על תחושות של כבוד התורה – מובטח שיצאו גדולי ישראל!
(מתוך ספר "להאיר" על סידור התפילה הרב יחיאל מאיר צוקר שליט"א)
1/207