הרב ישראל ליוש
"כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה…" (מ', י"ד)
איתא במדרש: "'אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ' – זֶה יוֹסֵף. 'וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים' – עַל יְדֵי שֶׁאָמַר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים: 'זְכַרְתַּנִּי וְהִזְכַּרְתַּנִּי', נִתּוֹסַף לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים".
מבואר במדרש, שיוסף הצדיק נתבע על כך שהשתדל אצל שר המשקים וביקש ממנו שידבר עליו עם פרעה ולא שם מבטחו בקב"ה, ועל כן נוספו לו שנתיים בבית האסורים.
ותימה! הרי טבעו של עולם שישתדל אדם ויעשה כל שביכולתו כדי להשתחרר מבית האסורים, ומדוע נתבע ע"כ יוסף? וכך אמרו חז"ל: "יכול יישב אדם בטל? ת"ל: 'וברכתיך בכל אשר תעשה'", ומכאן למדו שצריך האדם להשתדל כפי כוחו במעשים מסתברים ולא לסמוך על הנס, ומה יותר מסתבר מלבקש משר המשקים שידבר עליו עם המלך?
ומתרץ הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל בספרו 'אמרי שפר' עה"ת, שחובת ההשתדלות בדרך הטבע והאיסור לסמוך על הנס הם רק באותה שעה בה הוא נצרך לישועה. אבל אם עדיין אינו צריך לדבר ורק לאחר זמן יצטרך לו, אזי מי שהוא בעל אמונה חזקה לא ישתדל אף בדרך הטבע אלא ישים מבטחו בקב"ה, שברצונו אף ישדד מערכות הטבע כדי להושיעו וברצונו יברא יש מאין וימציא לו צרכו; וכמבואר בדברי חז"ל, שמי שיש לו מזונות היום ואומר "אשתדל על מזונות של מחר" הרי הוא מקטני אמונה.
זה היה חטאו של יוסף, שהרי ע"פ פתרונו ייצא שר המשקים מן הכלא רק בעוד שלושה ימים, ואם כן לא היה לו לבקש ממנו שישתדל אצל פרעה רק ביום האחרון רגע לפני שהוא יוצא מכלאו ושוב לא יפגשהו. וכיון שהקדים ביומיים ומיד עם פתרון החלום ביקש משר המשקים שיפעל אצל פרעה שיוציאו מן הכלא, אף שבקשה בעת הזאת – כאשר יוסף הצדיק מיטיב עמו ופותר לו את חלומו לטובה, בוודאי תועיל יותר מבקשה במועד מאוחר יותר, מ"מ היה עליו לבטוח בקב"ה עד הרגע האחרון שיהפוך את הטבע ויוציאו מבית האסורים בדרך אחרת. וע"כ הוסיפו לו עוד שנתיים ימים בבית האסורים, יום לשנה, יום לשנה.
והדברים מבהילים, שהרי באמת בתום אותן שנתיים ימים שנוספו לו בגלל הקדמת השתדלותו יצא יוסף מבית האסורים. אם כן, מתברר שאלמלא היה מבקש יוסף משר המשקים לדבר לפני פרעה היה יוצא מיד באותו יום גם בלי בקשת שר המשקים, כי מלכתחילה נגזר עליו מן השמים רק עשר שנים והשתדלותו המוקדמת ופנייתו אל רהבים ושטי כזב איחרו את ישועתו…
נסים גלויים חווה מרן הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק זי"ע בהשגת הכסף לשכר האברכים בכולל שהקים בירושלים, והכל בזכות אמונתו התמימה בקב"ה והשתדלותו המדויקת כפי הנצרך בלבד.
כשהקים את הכולל לא ידע כלל מהיכן ישיג את הכסף הנדרש. רעיונות רבים עלו במחשבתו, אך בסופו של דבר הגיע הכסף ממקורות אחרים מכפי שחשב. אף פעם לא ידע מראש מהיכן ישלם בראש חודש, אך לא היה ראש חודש אחד שהוא לא שילם בזמן!
פעם נכנס אליו מקורבו כמה ימים לפני ראש חודש, וסיפר לו שבשבת האחרונה עלה לתורה ונדב לתת לבריסקער רב כל מה שיחסר לו לתשלומי האברכים בראש חודש, והנה הוא בא כמה ימים לפני ראש חודש כדי לקיים את נדרו וברצונו לברר כמה כסף חסר עדיין עבור ראש חודש הקרוב?
הרב מבריסק ערך חשבון והתברר לו כי חסרים עדיין שמונים אחוז מהסך הכולל. "סברתי", הגיב התורם, "שימים ספורים לפני ראש חודש כבר יימצא בידי הרב רוב הכסף ולא אצטרך לתרום סכום כה רב, אך בכל זאת אינני חוזר בי מהבטחתי ואתן את כל הסכום…".
תרומה מחוץ לארץ נשלחה אל הרב מבריסק עבור הכולל. נכנס השליח אל הרב בראש חודש ומסר לו את התרומה עבור האברכים. לפליאתו סירב הרב לקבל ואמר: "כבר אינני צריך, החודש כבר חילקתי כסף לאברכים…".
"הרב ישמור את הכסף לחודש הבא", הציע השליח. "כבר מהיום לשמור לחודש הבא?", התפלא הרב ועמד בסירובו לקבל את התרומה.
בראש חודש הבא הגיע השליח לפנות בוקר לביתו של הרב, שהופתע מאוד לראותו בשעה כה מוקדמת. "חשבתי לעצמי", אמר השליח, "שלו הייתי מקדים לבוא אתמול, יום לפני ראש חודש, היה הרב אומר לי שהוא עדיין אינו זקוק לתרומה; ולו הייתי בא בעוד כמה שעות היה הרב אומר לי שהוא כבר אינו זקוק לתרומה; לכן השכמתי לשעה זו, בתקווה שכעת הרב יקבל את התרומה…".
חייך הרב ואמר: "אכן, עכשיו אני צריך…!".
בטחונו של מרן הגרי"ז זי"ע בקב"ה, ובעקבותיה השתדלותו הנצרכת בלבד, לא הייתה רק כאשר מדובר היה בכספי הכולל, אלא גם כאשר חייו ובריאותו עמדו על הפרק…
כחולה אסטמה הוא היה נוטל תרופה פעמיים ביום. תרופה זו הייתה מאוד חשובה עבורו, והייתה כמו אוויר לנשימתו. היא הייתה מיובאת משווייץ, ומדי פעם כשהתרופה עמדה להיגמר היו מבקשים מאחיינו הגאון רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל שישלח כמות נוספת.
יום אחד, לאחר שנטל הרב את המנה הראשונה, גילו שנשארה רק עוד גלולה אחת. בני הרב דנו האם לשמור את הכדור הנותר למחר, כיון שהיום הוא כבר לקח מנה אחת, ואם ייקח את המנה השנייה היום לא ייוותר למחר כלום. כאשר הציעו את הספק לפני הרב הוא ענה בשלווה: "את הכדור הזה צריך לקחת היום כי זו המנה של היום, וכשיצטרכו, יהיה…!".
למחרת בבוקר התדפק מאן דהוא על דלת בית הרב ושאל: "האם כאן גר הרב סולובייצ'יק?" הוא נענה בחיוב, אך חזותו הלא חרדית הפליאה את בני הבית – מה להלך זה בבית הרב?
"אני בא כעת משווייץ, ובשדה התעופה שם שאלני אדם אם אני נוסע לארץ ישראל ולירושלים, ומשהשבתי בחיוב ביקש ממני שאמסור חבילה זו לבית הרב סולובייציק ברח' פרס 3 בירושלים". החבילה נפתחה ובתוכה משלוח חדש של תרופות…
"…כשיצטרכו, יהיה…!" ואכן היה ללא שהודיעו לרבי משה, כי מן השמים הודיעו לו, והתרופה הגיעה בדיוק בזמן – לא רגע לפני ואף לא רגע אחרי…
1/72