בשורות הבאות נביא שיחה מיוחדת שקיימנו עם ראש ישיבת מיר הגה"צ רבי בנימין פינקל שליט"א, לקראת חודש אלול אשתקד. המאמר המלא התפרסם ב'עלון הישיבה' שיצא לאור באותם ימים במהדורה מיוחדת.
- אלול בפתח, ולא מעט בחורים מרגישים לא בנוח עם זה. זה מפחיד, מלחיץ, מדברים כל הזמן על יום הדין הקרב ובא. כיצד יש להתכונן לאלול, ומה צריך לדעת כדי שאלול יהיה מנוף לצמיחה והתעלות ביראת שמים ובלימוד התורה, ולא חלילה סוג של חוויה לא נעימה?
"דבר ידוע הוא שבקלם היתה אווירה של פחד. אימת הדין היתה מורגשת בהיכל הישיבה, ובחודש אלול היו הכל מתאמצים לתקן את דרכיהם, לשפר את מעשיהם ולהוסיף זכויות ולימוד תורה לקראת יום הדין. אבל המשגיח ר' חצקל זצ"ל, שהיה מדבר הרבה על אימת הדין, היה קורא לאלול "הימים הנחמדים". זה היה נחמד, אלול נחמד ונעים.
"אין הכוונה לומר חלילה שאין צורך לפחד מיום הדין. חס ושלום לומר דבר כזה. אדישות היא לא פתרון לבעיה. אם נראה אדם שנכנס לים סוער, כשהדגל השחור מתנופף ברוח, ומתחיל להתרחק מהחוף, אנחנו נזעק לעברו, נקרא לו שיחזור חזרה אל החוף, שאם הוא ימשיך להיכנס פנימה הוא עלול חלילה למות. לא נישאר אדישים רק כי זה מאוד מלחיץ ומפחיד. אדישות היא לא פתרון, בשום אופן. מה נאמר לאיש הזה שנכנס ככה לים? נגיד לו "קח את החיים בקלות"??? חס ושלום.
יראה ושמחה ביחד
"אלול זה לא "ימי הלחץ" לא "ימי המתח", אלא דווקא "ימי הרחמים והסליחות". רחמים! סליחה! עוזרים לך להתכונן כמו שצריך. אלו ימים כאלו יפים, לא חכמה לברוח מהמציאות. צריך להישאר במציאות ולהתמודד בחכמה עם מה שצופן לנו העתיד. צריך להיכנס לאלול עם יראה ושמחה ביחד.
"מדברים הרי באדם שיש לו אמונה ויודע שיש לו משפט. תארו לעצמכם אדם שיש לו משפט והוא עלול להישלח למאסר עולם, או אולי לקבל עונש יותר גרוע חלילה. הוא מוזמן לבית המשפט חודש לפני הדיון בעניינו, מגיע לבית המשפט, והפקיד אומר לו שראש השופטים מחפש אותו. יש לו פגישה אישית עם השופט הראשי.
"השופט מסביר לו שהמשפט הולך להיות מאוד קשה, וזה לא פשוט לעבור אותו. "אבל אני רוצה לתת לך עצות", אור לו השופט, "אם תציית להן, אני מבטיח לך שתעבור בשלום". האיש הזה ישאל את השופט, למה זכיתי שאתה ככה עוזר לי? השופט אומר לו: "אני דוד שלך, אתה רוצה לעבור את המשפט בשלום, הנה, קח רשימה של עצות. אם תמלא אחריהן אני מבטיח לך שאתה יוצא זכאי בדין, אם לא תציית, אני לא אוכל לעזור לך במשפט עצמו".
"הוא נותן לו עצות קשות לביצוע, הנאשם יכעס עליו? הוא יאמר לו "אתה סתם מפחיד אותי"?
"זו הרי טעות נוראה. הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו העניק לנו את חודש אלול לפני יום הדין, כדי שנוכל לתקן את מעשינו. אנחנו צריכים להיות מאושרים באלול. איזה יופי! יש לנו אפשרות לתקן את המעוות, יש לנו אפשרות להתכונן בצורה מיטבית לקראת המשפט הגורלי. כמובן שצריך להיות חרדים ופוחדים מיום הדין עצמו, אבל צריך לגשת ליום הדין כמו בן שבא להישפט אצל אביו, צריך פחד, ומתוך פחד צריך גם תקווה וביטחון, לדעת שאנחנו בטוחים שהקב"ה מטה כלפי חסד, שמכל השופטים בעולם, לא יכולנו לבחור שופט טוב יותר.
האדישות הורגת
"יש עוד תפיסה שגויה בקרב חלק מהאנשים, שבגלל הפחד מיום הדין, הם פשוט שוקעים באדישות. כבר לא אכפת להם. יהיה מה שיהיה. "ככה אני וזהו". האדישים הללו לוקים בכפליים. קודם כל הם מראים חוסר פחד מבית המשפט, הם מזלזלים בשופט, במערכת המשפט, על עצם הזלזול במלכו של עולם, הם יקבלו עונש חמור חלילה, ביזיון בית המשפט הוא דבר חמור בכל מקום. נוסף על כך, הם מגיעים למשפט בלי פרקליט, בלי לדעת מה לענות על האישומים שמוטחים בהם, אין להם סיכוי לצאת בשלום מהמשפט הזה.
"אז נכון, לפעמים הם חושבים שבעצם גם בשנה שעברה היה ראש השנה והוא עבר בשלום. זה לא כזה נורא. אבל כמה אנשים בראש השנה האחרון הלכו על רגליהם בריאים ומאושרים, והיום הם כבר לא אתנו? כמה מהם היום חולים במחלות קשות ל"ע? כמה איבדו רח"ל קרוב משפחה, כמה ירדו מנכסיהם?
"הקב"ה אומר לנו: יש לכם משפט, אבל אני רוצה שתחיו. אנא שפרו מעשיכם, נצלו את ימי הרחמים והסליחות כדי להשתפר, ותצאו זכאים בדין".
ביטחון מעוות
"סוג שלישי של אנשים שלוקחים את ה'אלול' בצורה לא נכונה: אלו שיש להם 'ביטחון' בקב"ה. הרי ה' הוא אבא שלנו, נכון? והוא אוהב אותנו. אנחנו הבנים שלו, מה פתאום שיעשה לנו רע? למה שייתן לנו עונש?
"זאת טעות קשה שגובלת בכפירה. יהודי צריך להאמין שהקב"ה גומל טוב לשומרי מצוותיו וכן חלילה להיפך. המשנ"ב בסימן תקפ"ד ס"ק א' אומר: "ואע"ג שאנו בטוחים שנצא זכאים מהדין, מכל מקום צ"ל ירא וחרד מאימת הדין, וע"י כן יזכר לזכות".
"ביטחון זה לומר: "אני מוסר עצמי לריבונו של עולם". הוא אומר לקב"ה "ממך, אליך אברח", כלשון הרמב"ם. להיות אדיש זה לא ביטחון, זו קרירות. המחשבה צריכה להיות "אני יודע שעכשיו אתה שופט אותי, אני רוצה לברוח, אבל לאיפה אברח? אליך! אל הרבש"ע. אני בורח ממך כי אני מפחד ממך, אבל בורח אליך.
"נכון, אנחנו מאמינים בני מאמינים בוטחים בקב"ה שהוא עושה הטוב בעיניו, ולפעמים אנחנו גם צריכים לעבור דברים לא נעימים, שקשה לנו מאוד לעבור אותם. הקב"ה מנהיג את העולם, ואנחנו צריכים להכיר בכך, אבל אדם שלא מנסה בכלל להתפלל וחלילה סובל מכך, זה לא בגלל שככה רצתה ההשגחה העליונה ודברים שאנחנו לא מבינים, זה פשוט מאוד כי הוא לא התפלל על זה, כי הוא לא תיקן את מעשיו, כי הוא לא התכונן ליום הדין. הטיפשות שלו גרמה לו את זה, לא אף אחד אחר".
- ההכנה לאלול בשיאה, חודש אלול עצמו גם עובר בהתרוממות מיוחדת במינה, אבל מה עושים כדי שאחרי שהכל נגמר, במוצאי יום כיפור, בזמן חורף, לא נשכח בכלל שהיה פעם אלול, והתעלות והתרוממות? מה עושים כדי שההתעלות הזו תימשך לכל השנה?
"אפתח באמרה חסידית של הרבי רבי אלימלך מליזענסק זצוק"ל, בעל הנועם אלימלך. הוא אומר על דברי רש"י על הכתוב "אמור ואמרת", "להזהיר גדולים על הקטנים", שלהזהיר זה מלשון זוהר החמה. גדולים אלו הימים הגדולים, הימים הנוראים וימי שלושת הרגלים, על הקטנים אלו ימי החולין והשגרה. "להזהיר גדולים על הקטנים", אומר הנועם אלימלך, זה לקחת מהימים הגדולים, שהזוהר שלהם ישליך גם על ימי השגרה, שגם הימים הקטנים יהיו זוהרים, מכוחם של הימים הגדולים.
"איך עושים את זה בפועל? נתנו על זה הרבה עצות, והעצה המפורסמת ביותר היא לקחת דבר אחד, קבלה טובה מאלול לכל ימות השנה. אבל אני חושב שצריך לדעת להיות מאוד זהירים בנושא הזה. וכי אלול כולו לא נברא אלא כדי שנקפיד על משהו אחד? נאמר מישהו מקפיד יותר על איזושהי חומרה בהלכות שבת. זהו? זה כל מה שאתה לוקח מהאלול?!
"הקבלה צריכה להיות שאני מקבל על עצמי להיות אדם שלם, לשאוף ולחתור לשלמות. לא להסתפק בפירורים קטנים. לבקש ולהתאמץ להשיג את הכל. ר' חיים שמואלביץ אומר על הסיפור של פלטי בן ליש שנעץ חרב ולא עבר אותה במשך שנים. שואל ר' חיים, למה הוא נעץ חרב? הרי הוא יכול בכל רגע להוציא אותה? מה עוזרת החרב? אלא אומר ר' חיים שמואלביץ, שפלטי בן לייש נעץ את החרב כדי שהוא תמיד ייזכר, אם חלילה יפתה אותו היצר לעשות עברה חס ושלום, הוא יביט בחרב וייזכר, אני שהייתי בכזאת דרגה גבוהה, שנעצתי חרב, איך אני רוצה לחטוא בחטא שפל כל כך? ומהזיכרון הזה הוא יעצור את עצמו וימנע עצמו מעבירה.
"זה מה שצריך לעשות גם המשכתו של חודש אלול לתוך השנה. להיזכר מדי פעם באיזו דרגה רוחנית היינו באלול, ומזה לשאוב כח גם לימים שבאמצע השנה. להזהיר גדולים על הקטנים.
"העצה היא באמת לקבל קבלה משמעותית שאותה נקיים בכל מחיר, למשל קבלה שרבע שעה בכל סדר אתה לומד ויהי מה. גם אם יש רעידת אדמה, גם אם אתה עייף וכואב לך הראש מאוד מאוד, רבע שעה לימוד זה קיר ברזל, אי אפשר להתווכח אתו.
"עצה טובה נוספת אני רוצה לתת לסיום. אם אדם מרגיש שהוא נכשל בנושא מסוים שוב ושוב, ואינו מצליח להתגבר. כדאי שיקבל על עצמו לפחות ללמוד כל יום בספר מוסר שמדבר על הנושא הזה, וזה עצמו כבר תיקון גדול לעניין, כשלאחר זמן דברי המוסר ודאי יחדרו ללב ויפעלו את פעולתם.
"ויהי רצון שנזכה כולנו להיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים גמורים, לחיים טובים ולשלום".
1/276