איש הביטחון אמר לי כי השיקוף הפעיל כלפיי 'התרעה'. הוא הורה לי להניח את כל החפצים על השולחן ולא לגעת בכלום, והסביר לי שאני בגדר 'חשוד'… התפלאתי. כבר טסתי כמה פעמים והכל היה בסדר, מה קרה הפעם?

מעשה:

מספר אברך:

הכושי חשף שורת שיניים צחורות, שבלטו על רקעו הכהה – לא ידעתי אם הוא מחייך או מלגלג.

הכל התחיל בכך שבסך הכל רציתי לעלות על טיסה מארה"ב לישראל. הבידוק האמריקני ידוע אמנם כקשוח, אך ניתן לומר שאם אינך טיפוס שבא לעשות להם בעיות – גם הם לא יעשו לך בעיות.

הגעתי לשדה בזמן. הנחתי את התיקים, כולל הנעליים, על השולחן בדרך למכונת השיקוף. עברתי במתקן סורק – הגוף ולאחר מכן מיהרתי לחלוץ את מטלטליי מהצד השני של המכונה, לנעול את נעליי ולחגור את חגורתי.

בשלב זה העירה אשתי את תשומת ליבי שהתיק של עגלת התינוק שלנו נפלט ממכונת השיקוף החוצה, לשולחן החבילות החשודות. העפתי מבט לתיק ומיד קלטתי שקופסת ה'מטרנה' שנמצאת בתיק חוללה את הבעיה.

היו שם עוד כמה תיקים שנפלטו. מדי פעם ניגשה נציגת ביטחון, הרימה תיק אחד ושאלה מי הבעלים. יחד איתו ניגשה לשולחן סמוך, פתחה את התיק, וידאה שהכל בסדר ושיחררה אותו. בדיוק כאשר הגיע תורו של התיק שלי, היא עזבה את העמדה.

המתנתי. ערימת התיקים 'החשודים' הלכה והצטברה, אך הנציגה פשוט נעלמה מן הזירה. הערתי את תשומת ליבו של האחראי על מכונת השיקוף שהתיק שלי ממתין, ואז הכושי חייך אליי – וליתר דיוק לגלג עליי. כביכול אומר: אתה באמת חושב שמישהו פה בביטחון נלחץ מהעובדה שתמתין פה עד מחר?…

המשכתי להמתין. לבסוף הגיע נציג בטחון חדש, שהחליף את הקודמת. הוא שאל של מי התיק? לקחתי אחריות והוא ניגש איתי אל שולחן צדדי. אמרתי לו שיש בפנים פורמולה לתינוקות, אך הוא לא התעניין. תחת זאת התעמק בתמונת השיקוף אשר ניבטה במסך שממולו.

הבהרתי לו שוב שיש בתיק פורמולה לתינוקות, בתגובה הצביע על סמל אדום שהופיע על המסך ומלמל כמה משפטים. אם הבנתי אותו נכון הוא טען שהשיקוף הפעיל 'התרעה' כלפי, ולא רק כלפי התיק, וזה מחייב אותו לפעול בהתאם להוראות.

נזכרתי שמלבד העובדה שיש כאן אבקת מטרנה, גם ארזנו אותה בחלוקה פנימית למנות – ואולי היא שעוררה חשד כלשהו בקרב הגולם – המכונה. אך לא שיערתי שגם הנציג יפעל כמו גולם. הוא הורה לי להניח את כל החפצים שלי על השולחן, ולא לגעת בכלום. ושוב הסביר לי שאני בגדר 'חשוד'.

לא הבנתי מה הוא רוצה מהחיים שלי – לא שזה עזר לי. תכל'ס הודיע לי שהוא עומד לערוך עלי בדיקה, פירט את כל שלביה וסיים בשאלה האם אני רוצה לעבור את הבדיקה כאן או בחדר פרטי.

שאלתי אם החדר פרטי מרוחק – כי לא רציתי להפסיד זמן יקר לפני הטיסה – והוא החווה באצבעו לחדר סמוך. יצאנו בשיירה לכיוון החדר. הוא עם החפצים שלי בראש, אחר כך אני, ובסוף עוד נציג בטחוני שעשה רושם כבכיר ממנו.

נכנסנו לחדר. הבודק הורה לי להתייצב ישר מול קו שהיה מתוח על הרצפה. הבכיר גלגל באוזני הצעיר שורת הוראות, והוא החל ליישמן. הבדיקה היתה חיצונית, אך פרטנית להחריד. אם הייתי מחביא לפני כן עשרה פירורי חמץ הוא לבטח היה מגלה את כולם!

הסתיים הבידוק. השיירה חזרה לשולחן הקודם ופה התבקשתי להמתין עד שיגיע איש המעבדה. התינוקת רצתה את הבקבוק שלה, אך הם לא הסכימו לשחרר כלום.

האיש הגיע – קשיש אך גבוה ונמרץ – פתח את הג'יימס בונד שלו, והחל לעשות לאבקה האומללה 'ארבע מיתות בית דין'. כאשר השתכנע שאכן לא מדובר בסם המוות, הפך לאנושי והתעניין מתי הטיסה. אמר שההליך שלו יסתיים בתוך שתי דקות.

במשך כל ההתרחשות היה לי זמן להרהר: מה לי ולצרה הזאת? כמה וכמה פעמים טסתי, והכל הלך למישרין. אז מה קרה הפעם שהעסק הסתבך?!

למעשה:

ואז זה היכה בי:

בטיסות הקודמות גם לקחתי 'מטרנה', אך אז זכרתי לעשות דבר פשוט: לפני שהגעתי למכונת השיקוף הצגתי את המטרנה לראווה, והודעתי לנציג הביטחון שאני מעלה איתי למטוס 'פורמולה לתינוקות'.

תמיד פשפשו הבודקים באבקה – לעיתים גם ערכו לה בדיקה כימית מהירה – אך בזה הסתיים העניין.

אך מה קרה הפעם? הפעם ניסיתי להסתיר. תחבתי את המטרנה לעומק התיק – ולא סיפרתי כלום.

ככה?! "מכסה פשעיו לא יצליח"! (משלי כח, יג) – כעת אעבור תהליך מתיש, עד לחקר האמת!…

אז מה באמת העצה? ממשיך הפסוק ואומר: "ומודה ועוזב ירוחם".

בעוד ימים מעטים נעמוד בראש השנה מול 'מכונת השיקוף' של הקב"ה (פרטים ב"ונתנה תוקף") ככל שננסה להסתיר 'אבקה חשודה' זה פשוט לא יצליח. ה'סליחות' שהתחלנו  לומר במוצאי שבת הם השולחן שלפני מכונת השיקוף. זה הזמן 'להניח הכל על השולחן'… "ומודה ועוזב ירוחם"!

(הרב ישראל למברגר, מוסף שבת קודש יתד נאמן)