הרה"ק המפורסם רבי משה'לה משינאווא, בנו של הרה"ק רבי יחזקאל שרגא משינאווא (בנו בכורו של ה'דברי חיים' מצאנז), הגיע לביקור בעיירה מיהלוביץ בשנת תרע"ג. הוא שבת בעיירה בשבת ולמחרת – יום ראשון שהיה ראש חודש, ערך את שולחנו הטהור בסעודת ראש חודש.
ישב הרבי ושוחח עם החסידים אודות צדיקים ידועים. אלו שכבר עלו לעולם העליון וכאלו שעדיין בחיים. בתוך הדברים הזכיר אחד החסידים את שמו של הרה"ק רבי ישעיה'לה מקרעסטיר שהיה אז בימי חיי חיותו. אחד הנוכחים שישב עד כה בשקט והקשיב בלי להתערב בסיפורים הנשמעים, נדרך לשמע שמו של רבי ישעיה'לה. הוא ביקש מהרבי את רשות הדיבור, ומשניתנה לו הרשות, נעמד על רגליו בהתרגשות ואמר: "אם הזכרתם את שמו של רבי ישעיה'לה, הצדיק הגדול מקרעסטיר שליט"א, אספר לכם סיפור להמחיש את גודל צדקותו וקדושתו. שמעתיו מבעל המעשה שהיה שכני בכפר".
הטו הנוכחים את אוזניהם והיהודי פתח בסיפורו:
יחיאל פישל בחן את ארנקו המרופט בייאוש גובר. חוץ מאי אלו פרוטות שחוקות לא היה בו מאומה. "מה אעשה?" מלמל לעצמו, "עוד מעט כבר לא יישארו מעות אף לקניית לחם עבור ילדיי הרכים".
עד לאחרונה עוד הצליח יחיאל פישל להתפרנס כדי מחייתו. הוא היה נוסע לעיירות הגדולות, מסתובב בשווקים ורוכש שוורים ופרות מהסוחרים. משם היה יוצא למסע מפרך ברחבי הכפרים הסמוכים. שם היה מוכר לאיכרים את הבהמות במחירים גבוהים יותר.
אותה שנה היה החורף קשה וקר מאד. בגלל השלגים לא היה יכול יחיאל פישל לצאת לעיירות לפני שיסתיים החורף. הוא לא היה מצויד במזחלת שלג הנקראת 'שליטן', והשלג היה כה עמוק עד כי הסוסים לא הצליחו לצעוד בו יותר מכמה צעדים. אם לא די בכך, בסוף החורף חלתה מאד בתו הקטנה של יחיאל פישל, והוא נאלץ לקרוא לרופא מהכפר הסמוך. הרופא תבע דמים מרובים על בואו, והתרופות שרקח עלו עוד יותר.
כל אלו כילו את כספו של יחיאל פישל, והוא גילה שאין לו אפילו דמים מועטים כדי לצאת ולקנות אפילו שור או פרה אחת. בעצם, אפילו לעגל קטן או לכבשה אחת לא נותר לו כסף. הוא הרהר בייאוש כי בתוך זמן קצר ביותר, הוא ובני ביתו עלולים לגווע ברעב.
ומה עושה חסיד במקרה צרה? נוסע לרבי.
קם יחיאל פישל ובמעות המועטות שבידו נסע לקרעסטיר אל רבי ישעיה'לה. נכנס אל רבינו ותינה בפניו את צרתו.
אמר לו רבינו, "שמע בקולי, המשך לעסוק בעבודתך כפי שהיית נוהג עד כה, ומכאן תמצא את פרנסתך בריווח".
"אבל לא נותר לי כסף להשקיע במסחר", לחש יחיאל פישל בעצב, "אפילו את הוצאות הדרך לחזור לביתי כבר אין לי".
הוציא הרבי עשרים וחמישה רייניש מהארון בחדרו, והעניקם ליחיאל פישל. "כעת כבר הסתיים החורף", אמר לו הרבי, "לפיכך לא כדאי שתתחיל לנסוע בין העיירות כדרכך, אלא סע ליום השוק לעיר בוֹרנֶב, ושם תסחר בבהמות, רק חזק ואמץ!"
קם יחיאל פישל ונסע לבורנב כשהוא סמוך ובטוח שכאן ייוושע בזכות ברכת רבו, למרות שידע שסכום זה אינו גדול, והוא אינו יכול להשקיע איתו.
ואכן, כשהגיע לשוק גילה כי אין לו כלל מה לחפש כאן. כדי לגשת לדוכני סוחרי הבהמות ולקנות מהם בהמות, היה עליו לשלם לפחות חמישים רייניש, ובידו אין אפילו מחצית הסכום, אחרי שכמה מאותם 25 רייניש שמסר לו הרבי כבר אזלו לצרכי הנסיעה והמזון.
יחיאל פישל סבב בשוק אנה ואנה, ולא ידע מה לעשות. בצר לו נשא עיניו למרום וציפה לראות את ישועת ה' כהרף עין.
פתאום שמע מאחוריו: "השלום והברכה לך שכני היקר פישל'ה!"
הוא הסתובב, וראה מולו את שכנו פטר קישלי שכיהן כשופט בכפר. למרות מעמדו הרם, שמר פטר על קשרי שכנות טובים עם שכנו היהודי יחיאל פישל, וסייע לו רבות.
"שלום לך כבוד השופט", השיב יחיאל פישל, "מה מעשיך כאן?".
"אני באתי לצרכי מסחר, אתה יודע היטב שמשכורתי כשופט איננה מאפשרת לי לפרנס את משפחתי בכבוד, ואין לי ברירה אלא לשלוח את ידי גם במסחר", השיב פטר. "אבל השאלה שלי היא, מה אתה מחפש כאן? אני רואה שאתה מסתובב כאן בידיים ריקות ואינך עושה כלום". יחיאל פישל השפיל את עיניו, וסיפר לפטר כי בא לכאן לקנות בהמות ואין לו אפילו את הסכום המינימאלי להשקעה.
פטר התיר את כיס מעותיו התלוי לו בצווארו (כמנהג הימים ההם). "כמה הינך צריך? אלווה לך ככל שתצטרך", הציע בנדיבות. פישל ניסה לסרב, אבל פטר התעקש להיות טוב לב, והלווה לו חמישים רייניש, "כדי שיהיה לך בריווח".
פטר הלך לדרכו, ויחיאל פישל ניגש לסוחרי הבהמות וקנה ארבע פרות בריאות בשר, שני שוורים מפוטמים שיצלחו לשחיטה, שלוש עגלות נאות, ושתי כבשות שבעליהן העידו כי הן שופעות חלב.
מבורנב הוביל את העדר הקטן שלו אל הכפר הסמוך. הפעם, כברכת רבי ישעיה'לה, האירה לו ההצלחה את פניה, הוא הצליח למכור את כל הבהמות ברווחים נאים והרוויח בתוך כמה שעות סכומים גבוהים מאד, שיספיקו לו לכלכל את ביתו לשנה הקרובה, ואף יותר.
למחרת שב יחיאל פישל לביתו בלב מתרונן, מלא שבח ושירה לה' יתברך על רוב חסדיו. בבואו לכפר, ראה יחיאל פישל מולו את שכנו השופט פטר קישלי צועד לקראתו.
"תודה רבה לך פטר!" צהל יחיאל פישל לקראתו, "בזכותך הרווחתי הרבה כסף. כעת אני יכול להחזיר לך את החוב".
פטר נעץ בו עיניים משתוממות, "על מה אתה מדבר?"
יחיאל פישל עמד משתומם. "נו, ההלוואה שהלווית לי אתמול בבורנב".
פטר הביט בו בתימהון, "פישלה, אתה קודח? מה הרווחת בזכותי, על איזה חוב אתה מדבר? אני בא אליך כדי שתמכור לי פרה אחת".
יחיאל פישל הרגיש שראשו מסתחרר, האם לקה שכנו באובדן זיכרון? "אתמול נפגשנו שנינו בשוק בבורנב והלווית לי שם חמישים רייניש! ועוד שאלה לי אליך, מדוע אתה צריך לקנות פרה במחיר היקר שלי? אתמול בשוק היית יכול לקנות פרה במחיר זול בהרבה".
"או ששתית יין, או שיש לך חום גבוה", צחק פטר, "אתה נשמע לי מבולבל מאד. בימים אלו קוצרים את שדה החיטים שלי, וכבר כמה ימים רצופים לא עזבתי את השדה. אז מדוע החלטת שהייתי בבורנב, ועוד הלוויתי לך כסף?".
כשראה יחיאל פישל שפטר ממשיך להתעקש שלא עזב את ביתו ושדהו, הבין כי דבר פלא שמימי קרה לו בזכות ברכת הצדיק. אולי אליהו הנביא התגלה לו בדמותו של השופט הנכרי. מאותו יום והלאה הצליח ה' דרכו של יחיאל פישל והצליח מאד בפרנסתו.
החסיד סיים לספר את דבר המעשה לפני שומעיו המרותקים שבלעו בצמא את דבריו.
באותה שעה אמר הצדיק רבי משה משינאווא:
"מעשה זה מצוה לפרסם, שיידעו שיש אלוקים בישראל והקב"ה עושה נסים ונפלאות על ידי עבדיו הצדיקים!".
לשובע ולא לרזון
רבבות חסידים לצד פשוטי עם היו נוהרים אל הרה"ק רבי ישעיה מקרעסטיר זי"ע, וביתו היה פתוח כביתו של אברהם אבינו ע"ה. כאשר נכנס אדם אל הבית היו נותנים לו ברכת שלום וכיכר לחם. ידוע גם כי עבודת קודש מיוחדת הייתה לו בסעודות שהיה עושה למאות איש בכל פעם. אחד הסיפורים הידועים עליו בעניין זה אירע בראש השנה. בעת ההפסקה שלפני התקיעות נכנס רבי ישעיה לביתו ואחד החסידים ששהה בקרעסטיר באותו ראש השנה, החליט לעקוב אחר מעשיו של הרבי בעת כזו. חשב בליבו כי לבטח ילך הרבי למקווה, יעסוק בזוהר הקדוש ולמצער ברמב"ם הלכות תשובה. והנה להפתעתו לא היה גבול. הרבי נכנס לחדר האוכל הגדול שהיה בביתו, נטל סכין ארוך והחל חותך את העוגות, שופך יי"ש בכוסיות ועוסק בגופו בעריכת השולחנות, כדי שיהא הכל מוכן להמוני המתפללים לאחר התפילה הארוכה.
ללמדך חשיבותה של הדאגה לאוכל עבור יהודים שחשובה בכל עת – אף לפני התקיעות…
ואף הוא היה אומר: "כל העולם עוסקים ברזין דרזין ואני עוסק ב'לשובע ולא לרזון'".
ביקור בסתם יום של חול
בנימה אישית. מאז ומתמיד כתבתי מדי שנה סיפור על אותו צדיק וקדוש רבי ישעיה'לה מקרעסטיר, מבלי שום סיבה מיוחדת לכאורה. עד שלפני כעשור פנו אלי צאצאיו של הצדיק לבית משפחת רוטנברג הנכבדה המקיימים אגודת חסד 'רב להושיע' על שמו, וביקשו ממנו לכתוב עליו חוברת שלמה של סיפורים בשם 'סיפור לישועה' שזכתה לפופולריות עצומה. מדי שנה הוספתי וכתבתי עוד ועוד סיפורים על הצדיק רבי ישעיה'לה מקרעסטיר והקשר התהדק והלך, עד שלפני שנה בקיץ תשע"ח זכיתי להגיע לקברו שלא במתכוון, בשרשרת של סיפורי השגחה פרטית שאין כאן מקום להאריך בהם. הדבר הוא מופלא. הגענו למקום ביום חול רגיל, יום ראשון בשבוע באחד מימי תחילת חודש תמוז. חשבנו לתומנו, הלוואי ויהיה מי שיפתח לנו את האוהל הקדוש כדי לשפוך את לבנו בתפילה.
אבל על הדבר הבא לא יכולנו לחשוב. המקום – בלב אזור כפרי הונגרי נידח – שקק חיים ובזמן היותנו שם חלפו שם לפחות כמאה איש. הייתה זו שעה של תחילת צהריים ולפיכך עוד יכולת לאכול שם גם ארוחת בוקר ותוך כמה דקות גם ארוחת צהריים בשפע וטעם יהודי ערב שיש אומרים שטעמו של הצדיק מפעפע עדיין במאכליו… שתי הכנסות אורחים פועלות שם ושתיהן מאירות פנים לכל אדם. ביום ההילולא עצמו הומה המקום באלפי יהודים עולים לרגל שבאים להתפלל על קברו של האי צדיק קדוש. סיפורי הישועות במקום הם כבר בכפולות של מאות ואולי אלפים. הנה כי כן, "פעולת צדיק לחיים". פעולותיו של "רבי ישעיה בן רבי משה" כפי שהציבור קורא לו בחיבה, נחקקו לחיים נצחיים והם ממשיכות ועושות פרי בין ברוחניות ובין בגשמיות בצורה מופלאה שאין לה כל הסבר אחר מלבד ברובד הרוחני.
זכותו תגן עלינו.
פרפרת לשולחן שבת
אמור… ואמרת (ויקרא כא, א). להזהיר גדולים על הקטנים (רש"י)
ספרי החסידות פירשו את דברי רש"י 'להזהיר גדולים על הקטנים', שהאנשים הגדולים צריכים לחנך את הקטנים, לא בדברי תוכחות, אזהרות ועונשים, אלא 'להזהיר' – על ידי אור וזוהר שנובע מהתנהגותם האישית ומאיר על הקטנים. כי זאת למודעי, טובה התנהגות אחת עילאית ומרוממת להשפיע על נפשו של הילד הרך יותר מאלף עונשים וגערות. בניהם של גדולי עולם מספרים כי התנהגותם של הוריהם שימשה להם אות ומופת יותר מכל תוכחת מוסר שהיא.
רוצה אתה שבנך יהיה טוב? תהיה אתה טוב מאוד, והאור שיבקע ממך יאיר כשחר את עולמו של בנך!
1/172